יהדות-המגרב-רפאל-בן-שמחון-מסורות-ומנהג


יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-מסורות ומנהגים אצל יהודי מרוקו

סגולות חודש ניסן

יהודי המגרב מוצאים ״סגולה״ מיוחדת במים של חודש ניסן. אומרים שמי ניסן מפתחים את הלשון והזיכרון. כאשר התינוק איחר לדבר, גם בהגיעו לגיל שלוש ויותר, נתנו לו לשתות מן המים שלנו תחת כיפת השמים בחודש ניסן ואשר היו מיועדים ללישת הבצק של המצה שמורה, אלה היו מים שזוקקו וסוננו היטב, אח״כ הועברו דרך בד דק הנקרא בערבית־יהודית: "אל-חאייאתי". המים האלו ניתנו לילד לשתות אותם וזו הייתה ״סגולה בדוקה״, על־כן נהגו לומר: ."אל מא די ניסן, כאי טלק אלסאן"           לאמור: ״מי־ניסן משחררים את הלשון״. גם התלמוד מרמז על־כך: ״חמשה דברים משיבים את הלימוד״־אחת מהם: השותה מים של שיורי עיסה וכו׳ (הוריות יג, עב). לעומת היהודים, הערבים אומרים שחודש ניסן עצמו ״משחרר״ את השקר, כי־כן אומרים : חלאל אללי יכזב פי אוול ניסן, היינו: מותר לשקר באחד בניסן, משפט המקביל לאחד באפריל של הנוצרים. יהודי מרוקו מאמינים גם־כן שהמים של חודש ניסן, יש בהם אל בראראכּה ־ הברכה.

הכתדח החודשים

מלבד חודש ניסן שהוכתר בתואר ״ראש חודשים״, חכמי המשנה הכתירו חודשים נוספים בתארים שונים:

באחד באלול־־ראש השנה למעשר בהמה.

באחד בתשרי־ ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.

באחד בשבט־־ ראש השנה לאילן, לפי בית שמאי. (ראש השנה א׳)

חודשים יוצאי דופן

בין שנים־עשר חודשי השנה, ישנם כמה חודשים יוצאי דופן במנהגיהם:

חודש אדר למשל משרה רוח שמחה על העם ורבותינו דרשו עליו משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט, ע״א), כי מזלו של חודש אדר ״דגים״ והוא מסמל טובות, שנפרה ונרבה כדגי הים. בחודש אדר קרה לנו הנס הגדול: מזימת המן בן המדתא לא יצאה לפועל, וליהודים היתה אורה ושמחה במקום תוגה והשמדה. חג פורים נחוג גם הוא בשמחה וגם השתייה מעל למשוער מותרת בחג זה. לעומתו חודש ״אב־הרחמן״ מלא רוח עצבות בכניסתו, כי האבלות יורדת על העם, משום שבחודש זה נחרב בית ראשון וכן בית שני והעם יצא לגלות. לכן, משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענית כו, ע״ב). משנכנס אלול מרבין בתשובה, משום שהוא חודש הרחמים ובו היהודי מתכונן ליום הדין, והספרדים מתחילים כבר לקום כל לילה אחר חצות לאמירת הסליחות.

כל זמן וזמנו: בשעת חדוותא חדוותא, בשעת אבלא אבלא (בשעת שמחה שמחה, ובשעת עצב עצב. (בראשית רבה, פרק כז).

ההדלקות

בכל ליל ראש חודש נוהגים יהודי המגרב להדליק נרות או עששיות בבית למנוחת היקרים שהלכו לעולמם. אחרים מדליקים יותר נרות בבית, לכבוד ראש החודש. כמו־כן, ברוב בתי־הכנסת נהגו להדליק את כוסות הזכוכית הגדולות התלויות בתיקרה. כוסות אלה הודלקו בדרך־כלל בשמן זית ומעטות מהן הודלקו בנרות, על־כן נהוג היה שכאשר מישהו נתכבד לעלות לתורה, השתדל לתרום ברוב המקרים ״שמן למאור״ לבית־הכנסת. את השמן שכל אחד התנדב מסר אותו לידי שמש בית־הכנסת, שהוא ממונה ומשגיח גם על הדלקת הכוסות. השמש הוסיף צבע למים שמתחת לשמן שבכוסות. משפחות הנפטרים דאגו לשלוח באופן קבוע, שמן למאור לבית־הכנסת בערבי שבתות, חגים, וראשי חודשים. גם כוסות שלא היה להן דואג לא הוזנחו וזכו להדלקה מתמדת מהקרן הקבועה של ״שמן למאור״ שהוחזקה מכספי תרומות של העולים לתורה. מנהג ההדלקות בכלל, הוא מנהג מאוד נפוץ במרוקו, בעיקר בקרב יהודי האטלאס, אשר בדרך־כלל הם מאוד מסורתיים, ובליל כל ראש־חודש אפשר לראות בבתיהם, הרבה כוסות והרבה עששיות דלוקות, לזכרם ולמנוחתם של הקדושים הידועים במרוקו. וכשם שמדליקים נרות לזכרם של הנפטרים בערבי ראשי חודשים, ערבי שבתות וערבי חגים, כן נוהגים לשלוח לבתי־כנסת נרות או שמנים להדלקה למען חולים שיתרפאו, למען אשה שתלד ללא צער, למען הבת שתתחתן, או גם למען הבן שיזכה לבר־מצווה או לחתונה.

הדלקת קברות הקדושים הקבורים בבתים

מקרה מאוד תמוה במרוקו, במיוחד במכנאס, הוא שב־מללאח הישן ישנם בתים בהם קבורים קדושים.

ברוב החדרים נמצאים מין כוכים או חדרונים הנקראים בערבית־יהודית אל קאווס או ת'חת או סריר. בחדרונים האלה נמצא לפעמים קבור איזה קדוש, אך את שמו, איש לא יודע, גם לא תאריך לידתו, פטירתו או סיבת מותו. אם תשאלו את דיירי המקום, יענו לכם: כאן קבור א-סדדיק (הצדיק). בכל המקרים, לא נמצא שום סימן של קבר או איזה ציון כלשהו, רק רצפה רגילה מסויידת ונקייה, ושם בפינה יש תמיד חור או מין שקע בקיר, בו הניחו נר דלוק בערב ראש־חודש במיוחד, או בעת צרה, אם מישהו היה מאוד חולה בבית, או אשה בעת שתפסוה צירי לידה וכו'. מיד בעלת־הבית נהגה להדליק נר על קבר הצדיק. היו גם מקרים בהם היה כמעין סימן לקבר בצורת בניה גבוהה דומה לקבר, ואז בעלת הבית מאוד נזהרה. לא הכניסה כביסה מלוכלכת לכוך או החדרון, מלבד הירקות הטריים כי המקום הזה שימש להם כמעין ״חדר קירור״ כאשר עדיין לא היו להם מקררים. כמו־כן אשה בנידת טומאתה לא התקרבה בכלל למקום הקבר וכל שכן בגדיה שלא הונחו שם. יום או יומיים לפני ראש־החודש, בעלת־הבית כיבדה טוב את המקום, סיידה אותו ולא נתנה לאף אחד להתקרב לקבר.

הערת המחבר: ריאיינתי אשה די מבוגרת שהגיעה ממרוקו לישראל לפני כחמש שנים. היא סיפרה, שאף על־פי שכל ה־מללאח הישן של העיר מכנאס שאותו עזבה ובאה, הגויים שתפסו את הבתים בהם גרו אז היהודים הם, מכבדים מאד את הקברים הנמצאים בתוך הבתים, גם מסיידים אותם מפעם לפעם ומאמינים כי אלה קברות צדיקים יהודים. על אחד הקברים הנמצאים שם, סיפרה לי שקרה נס עם בחור צעיר שנולד בעיר, היגר לארה״ב, ונסע במיוחד למרוקו, על־מנת להשתטח על קבר אחד הקדושים הקבור במללאח הישן של מכנאס.

על הקדושים הקבורים בבתים ובחצרות הבתים, קיימות גירסאות שונות. יש אומרים כי אלה נרצחו על־ידי ליסטים ישמעאליים שהיו פולשים מדי־פעם ל״מללאחים״, רוצחים וגם שוללים את התושבים מרכושם והיהודים לא היו מספיקים לקבור את מתיהם, או היו פוחדים לצאת החוצה והעדיפו או אולצו לקבור את הנרצחים בתוך הבתים. אחרים גורסים כי בעקבות אסונות טבע, רעידות אדמה או מגפות, מתו המונים ונקברו בבתים. יש גם שהרחיקו לכת והם הרוב האומרים כי הקדושים הקבורים בבתים, הם "חכמים דל כולל" (שדרי״ם) שבאו מארץ הקודש לאסוף כספים לטובת עניי ארץ־ישראל, ומתו שם ונקברו בתוך הבתים. הקדושים הקבורים בעיירות שבדרום מרוקו או בכפרי האטלאס, רובם התגלו לאנשים באמצעות חלום ובו ציינו היכן הם קבורים, את מקום קבורתם המדוייק וכו׳, אבל במכנאס, לא היה אף מקרה של קדוש שנתגלה למישהו על־ידי חלום . כל הגירסאות שהובאו הינן הערכות בלבד ויש צורך לבדוק ולחקור את סיבת הקבורים בחצרות הבתים באופן יסודי. הנשים נהגו לסייד את הקברים בערב ראש החודש, במיוחד של חודש תמוז, כאשר כל אשה עלתה לבית העלמין עם דלי סיד ביד ודלי מים וסיידה את קברי יקיריה וקרוביה.

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-עמוד 88

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-מסורות ומנהגים במחזור השנה

ברכת הלבנה

כל המברך על החודש בזמנו,

כאילו מקבל פני שכינה (סנה׳ מב, ע״א).

לראש החודש מתווסף טכס ״ברכת הלבנה״. במרוקו נהגו לקדש את החודש ולברך את ״ברכת הלבנה״ רק במוצאי־שבת ורק לעתים רחוקות ברכו באמצע השבוע בימות החול, מפני שעדיין שורה על האדם הנשמה היתרה אחר יום המנוחה, כאשר כל אחד עוד לבוש בבגדי שבת, ודומה לאדם היוצא לקראת המלך.

אין מקדשין הלבנה לא בשבת ולא ביום טוב, לא קודם ט׳ באב ולא קודם יום הכיפורים, אפילו אם ראש החודש חל ביום רביעי, טכס ברכת הלבנה התקיים במוצאי־שבת ולא חיכו כל־כך עד יום ט׳ לחודש כמו שאנו עושים פה בארץ. בכל בית־כנסת היה תמיד נר שעווה ארוך שנשאר מיום הכיפורים והשתמשו בו בכל ליל מוצאי־שבת להבדלה ולקידוש הלבנה, למשך כל השנה. ההורים נהגו לתת לכל אחד מהילדים, נר אחד קטן, ואלה החזיקו אותו ביד בעת ברכת הלבנה.

רושמי רשומות מצאו רמז בתורה, כאשר האדם לובש בגדים נאים בשעת ברכת הלבנה: ״חמש חליפות שמלות״ (בראשית, מה, כ״ב). המלה הראשונה חמש בראשי תיבות היא-חודש, מועד, שבת (חליפות שמלות תחליף את בגדיך בשלושת המאורעות).

דור מלך ישראל חי וקיים

בחידוש פני הלבנה ראה עם ישראל את חידוש פני העם שעתיד להיגאל ולשוב לארצו, ועל־כן אומרים בתוך הברכה:

"וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה. בעת קידוש הלבנה נהגו לקרוא בהתלהבות עצומה את הקריאה הנלהבת והמעולפת, את המלים דוד מלך ישראל חי וקיים, ג׳ פעמים והוא גימטריה של ״ראש חודש״, כן תקנו לומר ברקידה ובשמחה ג׳ פעמים.

כשם שאנחנו מרקדים כנגדך ואין אנחנו יכולים ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדנו להזיקנו, לא יוכלו ליגע בנו, ולא ישלטו בנו ולא יעשו בנו שום רושם כלל״.

בסיום ״ברכת הלבנה״, נוהג הרב של בית הכנסת, או אדם זקן ומכובד לברך את כל הקהל שהשתתף בברכת הלבנה, כן מברך בהזדמנות זו את פזורי־ישראל בכל מקום שהם, ובסיום הברכה באפלת הלילה, לאור הירח, מברך איש את רעהו בברכת ״שלום עליכם, שלום עליבם״, וחוזרים הביתה בלב שמח ובטוב לבב נפרדים .

יהודי תוניסיה נוהגים לפני שנפרדים, מביטים המברכים בירח וקוראים שלוש פעמים ״יצחק״, שכן הירח הוא סמלו של יצחק אבינו (מנהגים עמ׳ 80)

אין לשתות מים בשעת התקופה

לפי האבודרהם יש ארבע תקופות בשנה, בהן נזהרים מלשתות מים בעיתות מסויימות של התקופה משום סכנה; שלא ינזק האדם ויתנפח, והן: תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי, תקופת טבת.

יש אומרים שארבעה מלאכים ממונים על המים בארבע תקופות אלו. כל אחד ואחד בתקופתו וכאשר הם מתחלפים, כשזה יוצא וזה נכנס, עומדים המים בלי שמירה.

ח. ז. הירשברג סובר: ״כי בארבע התקופות, היינו שעת חילופי עונות השנה אסור לשתות מים. התשובות באות בשמו של רב האי ויש להניח שהופנו לצפון־אפריקה. דעה זו קשורה אולי באמונה, כי עיתות אלה מועדות להשבעות העלולות לגרום אסונות, ייתכן, שגם השאלות בעניו מנהגים בברכת האור ובקידוש באו מצפון־אפריקה״.

במרוקו נזהרו אם־כן בחודש תמוז מלשתות מים מכל כלי הבא ליד,אלא מכלי מיוחד מחרס, שהוא בעצם כד מחרס, הנקרא בערבית־ יהודית "אלקללא, או אל-ג'רראף"  . כמעט בכל משפחה יהודית במרוקו היו שני הכלים הללו בבית, ובתוכם נהגו להניח שלושה מסמרים, או סכין קטנה, שגם הידית שלה ממתכת, למים האלו הוסיפו מין עיטרן שחור הנקרא בערבית "אללאטוך". היו שחששו ונזהרו שלא לשתות בכלל באמצע הלילה, וכמובן הכל יוחס לרוחות ולשדים. ועוד מביא אבודרהם:

״וכתב החכם בן־עזרה: שאלו חכמי קירוואן לרבנו האיי: למה נהגו ישראל הדרים במערב להישמר שלא ישתו מים בשעת התקופה, והשיב כי ניחוש בעלמא הוא, בעבור שהוא תחילת השנה או תחילת רביעתה ולא ירצו לשתות מים שימצאו חינם, על־כן יאכלו בה כל מתוק להיות שנתם מתוקה, ואני אומר: מתוקה שנת העובד השם, הבוטח בו לבדו, והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודבר הניפוח־־שיחת הזקנות״.

״נוהגים העולם להניח בשעת התקופה, ברזל על כל המשקים ועל מאכלים ומשקים מבושלים או כבושים ומלוחים אין מניחים שום דבר, כי אומרים שאין לחוש במבושל וכבוש ומלוח משום תקופה״ שפתי־כהן, סימן, ק׳ו). וטעם שבארבע תקופות השנה עושים שמירה בברזל, כי ברז״ל בראשי תיבות בלהה, רחל, זלפה, לאה. (דעת משה, פר׳ בלק).

סעודת ראש חודש

חסידים ואנשי־מעשה נהגו לכבד את יום טוב של ראש חודש, במיוחד את ליל ראש החודש, באורות ובתבשיל נוסף. רוב העם, ההמונים מוסיפים עד היום וגם כאן בארץ, את המאכל העממי ה״כוסכוס״. כשחל ראש חודש בשבת, כל משפחה מכינה קערת ״כוסכוס״ לכבוד המאורע. יהודי דבדו נוהגים לשחוט תרנגול לכבוד ראש חודש ועושים אח״כ זריית־דם (הזאת דם) על־סף הבית, זאת בנוסף לתבשיל הנוסף וכן הוספת נרות בבית. באמצע הסעודה של ליל ראש חודש, כל המשפחה מרימה כוסית וביחד אומרים בצוותא ובקול רם: ״ראש חודש לברכה, לחיים טובים ולשלום״. ברכה זו חוזרת ונשנית בתפילת ערבית של ליל ראש חודש, כאשר השליח ציבור גומר את הקדיש שלפני ״העמידה״, הקהל עונה ״אמן״ ומוסיף בקול רם וביחד את הברכה, זאת מעין תזכורת לקהל המתפללים, שלא ישכחו להוסיף את ״יעלה ויבוא״ בתפילת שמונה־עשרה. כמו כן, את תפילת ערבית פותחים במזמור ״ברכי נפשי״ (תהל קד) ובתפילת שחרית קוראים את ההלל ומברכים ״לקרוא את ההלל״.

יהדות המגרב-רפאל בן שמחון-עמוד 91

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 177 מנויים נוספים

ספטמבר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר