יום-טוב-עסיס-על-שפתם-וכתבם-של-יהודי-ספר


יום טוב עסיס-על שפתם וכתבם של יהודי ספרד כביטוי לזהותם הדתית והתרבותית-פעמים 132 –קיץ תשע"ב-

אחת מן היצירות בקסטיליאנית־יהודית שנכתבו לפני הגירוש, יצירה שככל הנראה נועדה לנשים, היא ׳הקופלאס די יוסף. ביצירה הזאת מהמאה החמש עשרה אין כמעט מילים עבריות. הנה מספר שורות מהשירה של יוסף, במקור ובתעתיק לאותיות לטיניות:

שו פאדרי לו קיריאה

 אי לואיגו לו פאזיאה

אירמאנוש קי אויאה

מש גראן אינוידייא אויאן

 

קירינסייא מוי גראנאדה

אונה אלגובה אונראדה

נון לי טיניאן אין נאדה

קומו אנדאבה יוסף

 

Su padre lo quería

 Y luego le fazia

 Ermanos que avia

Mas gran envidia avian

 

Querencia muy Granada,

 Una alguba onrada

Non le tenían en nada

Commo andava Yosef

 

שירי חתונה בקטלאנית־יהודית מעידים כי השימוש בשפת הארץ היה טבעי. אביא שיר אחד, במקור ובתרגום:

׳שיר נשיר׳ שעשה החכם ר׳ נתן זצ״ל

נשיר לחתן

שניור קי אלמון וולגיש קריאר/ אידינו ריש ווש וול לובשר /פירימיר דיריקי שידיג פאר.

 ׳אתה סתר לי מצד. [נשיר לחתן] שיר חדש. ווריב ריב שוברי טוט שובירא /טוט גוארן פא וירטוט אי פרא/ בריב מינט נושטרא פי נוש דינדרא /׳כי מציון תצא תורה׳. [נשיר לחתן] שיר חדש.

שיר חדש כבוד ושבח לאל אשר ברא את העולם ראשית כול אומר מה עליכם לעשות.

בקשו את האל העליון מעל כל דבר כל יום הוא עושה חסד וגם יעשה במהרה בימינו יחזיר לנו את אמונתנו

יש בידינו גם קובץ שירים קטלאניים לחתונה שמילים, ביטויים ומושגים בקטלאנית ובעברית התערבבו בהם אלה באלה באופן שוטף וטבעי, ומתקבל הרושם שהשירים משקפים את לשון דיבורם וכתיבתם של יהודי קטלוניה, ככל הנראה מהמאה הארבע עשרה. אביא כאן דוגמה אחת מהשירים האלה במקור (מילים עברית במקור מובלטות בגופן שונה) ובתעתיק לאותיות לטיניות:

 

פיוט נאה

אל תחלל פשא קי פרימר דונא

שא פיליא אל זקן קי לאנפיב זונה

 אל זקן שינבא אקולגאר אל ראש המטה

לנערה לו דישפיאטא אם גרן גבורה

לו זקן לינדיב קא נאש טו שוטה

 שאר [ו] כסות נבראש מש נו פאש עונה

 

Al tehallel passa qui primer donà

 sa filia al zaqén, qui la.n féu zona

El zaqén se’n va a colgar al ros ha-mità.

La ne’ara lo desperta am gran geburà.

Lo zaqén li.n diu: ,(Que n’ès) tu sota.

Séer u-khesut n’hauràs, mas no pas ,onà'

האם לשונו של קטע זה, שכאמור יש בו מילים עבריות רבות, משקפת את שפת הדיבור של יהודי קטלוניה? לדעתי התשובה היא שלילית; נראה שהשימוש בעברית בהקשר של חתונה ודווקא במילים הקשורות לפעילות מינית נבע מרצון להשמיע דברים המתאימים לאירוע יהודי מובהק.

האם התפתחה במרוצת הזמן שפה היספנית־יהודית מיוחדת שאפשר היה לזהותה עם הקהילה היהודית המקומית, ושהייתה שונה מהשפה המקומית בפרטים אלו או אחרים מלבד הכתב העברי שבו נכתבה? האם הייתה שפה לועזית־יהודית אשר כללה מילים וביטויים מיוחדים לה שלא היו קיימים בשפת המקום? ואם הייתה שפה כזאת, האם נבדלה משפת המקום במבנה ובדקדוק? כאמור בכל ספרד, כלומר בכל חצי האי האיברי, כתבו היהודים את שפת מקומם באותיות עבריות. יש מקורות באלג׳מיאדו מכל האזורים, בכל השפות ובכל הניבים.

באוסף המקורות הכתובים באותיות עבריות שבארכיון הכללי של נווארה (Archivo General de Navarra), אשר בפמפלונה, מצויים מקורות הכתובים בניב היהודי של נווארה, הקרוב לזה של אראגון. ממקורות אלה עולה כי במאה הארבע עשרה עדיין לא היה ליהודים ניב משלהם. מלבד הכתב העברי המייחד את המקורות האלה, יש בהם רק מילים ומושגים מעטים שהיו מיוחדים ליהודים, ושאפיינו את לשונם של יהודי נווארה. והנה דוגמה אחת, במקור ובתרגום, שמופיעות בה מילים מעטות בעברית(והן מובלטות בגופן שונה):

 

אנטינוש עדים רובלאדוש איושו מנדארון

אי ריקירירון די פרט די לא שיניוריאה

 אי רוגר די לוריש פרטיש נוש אברהם

אטראס אי יהודה הלוי קומישריוש פור

 איל פודיר דאדו אנוש מנדאמוש אה יהודה

ב״ר שלמה הלוי נ״ע אי אה משה אלחכים

קי שיאן קוג׳ידוריש איניל ווינטינו קי

פירטיניסי אל קאשו די לה שירא…

אישטו פואי קינזינו ריאה דיל מיש

די פברירו אירה די מיל אי

קואטרוסינטוש למנין הגוים.

 

לפנינו עדים חתומי מטה נתבקשנו

ונצטווינו על ידי השלטונות

 ונדרשנו על ידם, אנו, אברהם

 אטראס ויהודה הלוי, נציבים, בכוח

הסמכות הנתונה לנו, מבקשים אנו מיהודה

ב״ר שלמה הלוי נ״ע וממשה אלחכים

שיהיו גובי ומס] הווינטינו

השייך לתחום המשי…

והיה זה בחמישה עשר יום בחודש פברואר,

אירה שנת אלף וארבע מאות למנין הגוים

הקטע הזה טיפוסי למקורות יהודיים מנווארה מן המאה הארבע עשרה הכתובים באותיות עבריות – היו בהם מילים וביטויים עבריים מעטים מאוד, שלא הבדילו מהותית בין יהודים לנוצרים מבחינת השפה. השימוש בקירשטיאניגו (cristianiego), היינו בלועזית, לא נבע בהכרח מחוסר ידיעת העברית, כפי שמלמדים עשרות המקורות האחרים מאותו ארכיון אשר נכתבו בעברית. יתר על כן, גם כאשר הייתה ידיעת העברית לקויה מאוד, לא נמנעו עמי הארץ מלכתוב עברית רצופת טעויות. אף על פי שבמקורות בלועזית דוגמת הקטע דלעיל היו מילים וביטויים עבריים מעטים, מילים רבות נכתבו בהם באותיות עבריות באופן המעורר תמיהה וסקרנות שמא התהוות הספרדית־היהודית, הג׳ודזמו או הלדינו, לא הייתה תוצאה של הגירוש בלבד, אלא ראשיתה קדמה לגירוש. אין פירוש הדבר שהתופעה הייתה כלל־יהודית ונפוצה ברחבי ספרד כולה, אלא שקבוצות בחברה היהודית השתמשו יותר ויותר במילים עבריות או במילים לועזיות שנתנו להן מאפיין יהודי כלשהו. למשל המילה ׳טובאג׳ה׳ מופיעה במקורות מנווארה כפי שמבטאים אותה דוברי הלדינו. כדי להשיב על השאלה אם שורשיה של הלדינו וראשית התפתחותה קדמו לגירוש אם לאו יש לבחון את מכלול המקורות באלג׳מיאדו הידועים לנו מקהילות ישראל לפני הגירוש.

יום טוב עסיס-על שפתם וכתבם של יהודי ספרד כביטוי לזהותם הדתית והתרבותית-פעמים 132 –קיץ תשע"ב-עמ' 87-84

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
דצמבר 2024
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר