יעקב לסרי


אגדר אננסא – בוגדנות הנשים – השירה העממית היהודית-יעקב לסרי

אגדר אננסא%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%aa

בוגדנות הנשים

 

די מא דאק אגדר אננסא מא ייעדר

מי שלא טעם בוגדנות הנשים

 

מא צאבר מחנא מא דאק גבאיין

לא סבל יגונות ומרור לא טעם

 

מתהנני אומרתאח מא יסכי בנדר

נינוח ושקט ולא יתלונן, כי לא ראה מאום

 

מאי יעדרסי כאיינו מא כאיין

לא יצדיק את גונבו, ולא יאמר כי גנב

 

ודי מא דאק תסיפת נסא

אשר לא טעם טינת הנשים, לא טעם טורח רב

 

מא דאק מחאיין וואלא כאן מריד

לא טעם שברון לב, מעולם לא חלה

 

קלבו פרחאן תציבו דאיימן זהוואני

לבו שש עליו, תמיד רוחו עולזה

 

ביסם לכרים נכתב פכלאמי וונעיד

בשם האל אכתוב, ודברי אספרה

 

מא צאר פדנית סידנא לחקקאני

על דברים שקרו בעולם בורא היצירה

 

פננסא מא כאיין גיר לגיייאר ותנכיד

בנשים תמצא אך עצבות ואנחה

 

עמדא עלא לינהו גריב ובברראני

מסכן זה בודד וזר, וגם נדחה

 

לוכאן תחצאל פייד ננסוואן ראב פנית

לו בזרועות עדת הנשים תיפול ותיבול

 

יכלליוכ ממחון באיין אררזאל ווחדאני

יניחוך בצער, ובין הגברים ערירי התסכול

 

וואככא תכון טביב, מא תערפסי באס מריד

ואם רופא תהיה, לא תדע מחלתך בה תסבול

 

דימא מדבוע פאיין מא תכון דחסאני

תמיד בהזיות תוהה, ובכל מקום מהורהר ויחיד

 

ווקת ישופוכ ידחכו עליכ בלעאני

ועת יראוך, יגלגלו צחוקים עליך במזיד

 

לא תלומוניס ייא כותי אילא בכית

בטענות אל תבואו אלי אחי, אם בכיתי

 

פי ווקת להזרא עדרוני

ובעת מפח נפשי, אנא הבינו אותי

 

מפררט מא בין אררזאל בקית

נטוש ומוזנח בין האנשים נותרתי

 

וונבבכי זמיע לכלוק ללי ינדרוני

עלי יבכו כל הברואים אשר יראוני

 

מן בעד לעסרא ייא לחבאב, מא נוויתסי יגרוני

על אף עגנות העבר ידידי, לא פיללתי חברי יבגדוני

 

מן בעד לעסרא אולולוף גדרוני

למרות הרגלי עונגנו, הנה בגדו בו בגוד

 

מא עאדוס יכזרו פייא חתתא בננדרא

אף פסקו מלהביט בי, ולא תציצו בי עוד

 

פלייאם ללי כונת בדדראהמי יתבעוני

בעתות הוני ועושרי ידעו לרדוף

 

ווליום גדרו ולאחוני פמררא

בגדו באמון ובבת אחת השליכוני

 

מאדא מן כיר עמלת פיהום אוכרהוני

עליהם טובותי הרעפתי, ועתה שטמוני

 

סאלאוו מן טעאמי אוסייבוני לבררא

סיימו אכילת מזונותי, וזרקוני החוצה המום

 

טלקוני מריד במוואכלהום טעעמוני

עזבוני חולה, בתבשילי תרעלה הטעימוני טעום

 

אוסרת כיף למעמול פזררא

עטוף מחשבות הכיצד המעשה קרה

 

חתתא צן חבאני כאפז מנני אוכרהוני

אף קרובי וידידי פחדו, ועלי דיברו סרה

 

אוסרת מסייב בזזוע וולהממ ווקהרא

נטוש במצוקה ורעב, ובחרפה מכוערה

 

רזעת נקטטע לקלוב ללי ינדרוני

ריסקתי לבכות כל רואי בזו הצרה

 

פיהום ללי יקול, פין יימו ייא חצרא

יש בהם שאמרו בערגה, היכן ימי זוהרו ?

 

וואנא ווללית נטלב למות בלמצרא

ועתה את המוות אבקש, ואשלח מחירו

 

מן בעד ייא נאס זאת, סרת נכממ

הגיעו ימים ובאו, ונשארתי חושב בימי שפלי

 

נבכי ווננוח עלא מא זראלי

אבכה ואקונן על מה שקרה לי

 

כולל מא סאר בייא מכתוב וומזמם

כל סבלותי רשומים בפנקס לא יימח

 

סרת נעידו ללעדייאן, יסופו עלא חאלי

אפילו שחתי לאויבי, ויביטו על כוכב עולי

 

וואלא זברת פדונייא חנין, ללי ייתפככר עמאלי

ולא מצאתי בעולמי כל חנון, שייזכר בפועלי

 

וואלא זברת פדונייא חנין ללי ייתפככר

ביולמי לא נמצא חנון, שיזכור מעשי ומעללי

 

ויסוף חלאתי ויספק ענני בררחמא

יראה שפלותי, יהמו רחמיו על רם ששפל

 

מן בעד דחכי, ווללית מהזור וונתהזזר

אחרי רעמי צחוקי, עלוב אני ונעלב והדבר נתגל

 

תבדדאל חאלי ווללית מן דאוו וודממא

השתנה מצבי, שבתי מבטחוני נדכה ונשבר

 

פוקת נתפככר נווללי סכראן וונסככר

ועת אזכור, כשיכור אחרים אשכר מעניין העבר

 

למורת כירלי מן למחייאן וותתהמא

טוב מותי מחיי, מהיותי אומלל וכוחי לא גבר

 

מא בקאלי זהד באס נהדר וואלא נהתהדדר

נותרתי בלי און, איך אדבר ואחרים אדובב

 

עינייא יבחתו, וולקלב ירזא לרבב אססמא

עיני חוקרות, לבי צופה לריבון ועולמו סובב

 

כבדי בלהממ עאמר וותעממר

כבדי בתוגה ודאגות נמלא כמה וכמה

 

מאזאלת נזיד פלעדאב ווססממ ווננקמא

עוד אוסיף עינויים, סם מוות ונקמה

 

ייא לכוואן מא בקא פייא צבר אולא נצבבר

הוי אחי, לא נותרה לי התאפקות ולא אתאפק

 

דאקת רוחי, וואלא בקאתלי נזיד סי כלמא

צר עלי עולמי, לא אוסיף דבר ובזאת אסתפק

 

נשפו ערוקי מן דממ, אומא בקא גיר למא

חרבו עורקי מדם, ונשאר רק מים ובספק

 

לייאם ללי מסאת לא תרזע אייאת

געגועי לימים שחלפו וכבר לא ישובו

 

וולקלב ללי תצל יוודדי במכתובו

והלב שנתפס יסבול גורלו וכתובו

 

רמאוולי ססלוכ מן כלל זיהאת

הכל עבר השליכו לרגלי רשת היוקשים

 

וואלא זברת פככאן, צו עקלי ווחרובו

נעפשי אין פדיון, על שכלי וחורבנו

 

תצלת מתל למסזון, ללי מא יינפעו הרובו

כדתי כאסיר, אשר במנוסתו אין יתרונו

 

למסזון אילא תצל מא יינפעו הרובו

האסיר אם נלכד במנוסתו אין תועלת

 

לא בדדו ייצררף מכתובו בזז עליה

על כורחו יחיה בכתובו, אפילו בלי תוחלת

 

חתתא אנא ראני נוודי פלקדרא וולמכתוב

והנה גם אני מתמודד, בתקופה נואשת

 

מכתוב רבבנא לאזמני נצררפו וונפרח ביה

אשר הועיד ריבוננו, חובה כי אשמחה בו

 

ווילא עצית למולאנא ייגפר לייא דדנוב

אם חטאתי לאלוהי, יכפר על פשעי בטובו

 

ווילא ליכום ייא לכוואן, גיר תיקו ביה

גם לכם יכפר הוי אחי, ועתה האמינו בו

 

דדי נהו מתבבע טריק ננסוואן יירזע וויתוב

והמפלס נתיבו בין הנשים, יסוג וישוב הלום

 

ווירדד וולהתו, קבל לא דונייא תזלג ביה

יחזור מסורו, בטרם עולמו יבגוד בו פתאום

 

ייא לכוואן שמעו לכלאם, ללי מא פיה גדוב

הוי אחי ! הטו אוזניכם לדברים אין בם שקר

 

ראני אנא נפררז, וואנא ננית נסהר ביה

הרי אני מפרשם, בעצמי אעידה לחוקר

 

רדדו בלאכום תכאלפו כלאמי וותסמחו פיה

שימו לבבכם לא למרוד ועל דברי אל לכם לוותר

שירי שבח והודיה, שירי מוסר, תפילה, אמונה וגאולה-יעקב לסרי

 

שירי שבח והודיה, שירי מוסר, תפילה, אמונה וגאולה

חלק זה של הספר נוגע לחיי יום יום של היהודי במרוקו. השירים האחרים הושרו באופן מיוחד בזמנים קבועים, ואילו שירים אלה ממלאים כל חלל ריק וזמן פנוי. קשיי הגלות הממושכת העיקו מועקה כבדה על לבם. היהודים מצאו פתרון בהתבצרותם בין חומות הבתים בכפר המרוחק. בנבכי נפשם גברו הציפיות שתימצאנה דרכים טבעיות או משיחיות שיובילו אל הגאולה.

בכל מקומות מושבם נכפתה עליהם הדילמה, אשר התקשו לא פעם למצוא ממנה מוצא, האם לחדול מלהיות ציבור הממשיך לחיות באמונה, או להמשיך ולחיות בצל שאיפות וכיסופים לישועה קרובה בבחינת : : ואפילו אם יתמהמה אחכה לו " .

אך בתור יהודים סבלניים, בחרו בדרך השנייה, וכאשר בחרו בה, שקדו עליה ואף מילאוה בתכנים, אשר מצאוביטויָם בשירה העממית.

ראשית כל, הרבו לשבח את האל הרחמן על רוב חסדיו, התפעלו משפעת טובותיו הגלויות והנסתרות יום יום שעה שעה, והגדילו לעשות בהודיה על הנסים והנפלאות הנעשים להם . שהרי הם בגלות ארורה ומפוזרים בין צוררים ההולכים אחר שרירות לבם, פעם בטוב, ופעמים רבות ברע, וגלת ישמעאל אינה שונה בזה הרבה מגלות אחרת.

אין פיוט ואין שירה בערבית, אשר נימה זו אינה שוזרת את רקמתו ותוכנו שתי וערב, בחוטי תחינות ובקשות לדיון נפש ולישועה מהירה ושלמה, כפי שהקורא יפגוש בין מילות בתי השיר החרוזים. כל השירים הללו הם שירי קודש וגדושי מליצה ונושאים אופי ליטורגי של עבודת אלוהים טהורה, תמימה וקדושה.

רובם ככולם נכתבו מזה זמן רב, על ידי חכמים ופייטנים, ופורסמו בליקוטים שונים, או נמצאו מפוזרים בספרי פיוטים רבים. כמה מהם הוצאו עוד במרוקו בדפוס ואף בכתבי יד עתיקים, בהוצאות שונות ותחת שמות שונים.

במלים הפשוטות הרווית הרגשות גנוזה תמצית חייהם הדתיים ושאיפותיהם של יהודי ארץ זו. ככל שנדרים נמצא תופעה זו חדורה עמקות ואמונה עזות ביותר, וסביר להניח שכך הוא בגלל המרחק הרב, המוחלט כמעט מכל סביבה תומכת.

ידיעות מועטות הגיעו לעתים רחוקות, והיו מקוטעות ובלתי מהימנות לגמרי. במקום לאבד פרטים, נוספו להם פרטים, וכל ידיעה כיוון שהגיעה, הגיעה מוגזמת ומעוותת, כי כל מבקר או שליח רצה ליצור רושם של בעל בשורות.

זכור לי היטב כי פעמים רבות באו אנשים שונים, אשר כינסו את בני הקהילה בבית הכנסת, ובפיהם תאריכים מדוייקים על בוא המשיח. נוכל על נקלה לדמות את ההרגשה בשמוע הציבור שמועות אלו, ויוקל עלינו להבין מעתה את תוכן הפיוטים בחלק זה.

אין בשירה זו כל התעמקות מיוחדת וניסוחה קליל ושווה לכל נפש, וכאשר קצרה לשון היוצר מלבטא, צפנו מלות שירתו מין ערבוביה של כמיהות ותמיהות, ובין שורותיהם בולטות הערגות הגדולות שנתייסדו על דברי הנביאים.

זאת ועוד, היהודי שמר מכל משמר על שלמות משפחתו, ועל כן הרבה הלטיף לה מוסר למען המשך קיומה, טהרתה ואחדותה. כל המסורות והמורשות הודגשו היטב, פן חלילה ייטמאו וייטמעו בהשפעות האמונות והמנהגים של בני השבטים המוסלמיים.

וראה איזה פלא, הדת היהודית עמוקת השורשים הכריעה את הכף דווקא מתוקף יציאתה מסגירותה וויתורה על חומרתה. סגולתה המופלאה, המקורית והמתמדת של כל קהילה ביהדות מרוקו נבעה מרמת המוסר ועבותות האהבה בתוך המשפחה פנימה, ובין משפחה למשפחה.

המוסר היה חוק למו, ונר לרגליו שלאורו התהלכו כל בית ישראל בניבת גלותם, והוא המוסר המתמצה בפסוק : " הגיד לך אדם, מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך " ( מיכה, ו, ח )

ואילו ביחסים בין אדם לחברו, וליתא ביטחון גם בין היהודי לבין שכנו המוסלמי, בעליה של הארץ ומושלה, נהגו רוב היהודים בהקפדה יתרה ובמידת ההגינות עד כמה שהיצר מאפשר. למען האמת, ההגינות ההכרחית הזאת אף נמנעה מהמוסלמי, שכן ידוע כי היהודי חרג לא פעם מהמקובל, ולא אחת סבב בעורמה זמשא ומתן שלו, מתוקף היותו מומחה בסחר, סמקל וממכר, וידענותו העולה על זו של המוסלמי המצוי, נוצלה לרעה ולרוע המזל בשותפות שניהם.

אולם היהודי ידע בכל מקרה לשים סייג על פי הכתוב : " בארבעה דברים העולם מתיישב, מתוך צדקה, ומתוך הדין, ומתוך האמת, ומתוך השלום " ( תנא דבי אליהו רבה טו )

נוכח עיקרון זה של שמירת יסודותיו, לבל יתגלה בהם סדק ויקועקעו חלילה, נצרה גלות מרוקו את עצמה מכל השפעהדתית זרה, , והדברים הובעו בשירי השבח והתודה ובשירת האמונה להופעת המשיח.

" המלך המשיח " היא הדמות המרכזית הנערצה, ויהדות מרוקו הגתה בו יום ולילה, ציפתה למושיע שיבוא ויגאל מסבלותם את כלל ישראל באשר הם שם. הייתה זו שאיפה איתנה ומובעת תמיד, והיא לא נשכחה ולא הוזנחה אפילו לרגע קטן במשך מאות בשנים.

הנביאים הם הם שקדמו לצייר את נפלאות היום ההוא בו יופיע משיח צדקנו, ועמו יקום לעם ישראל ולאנושות כולה עולם חדש ושונה, ויבובא יום אחרית הימים, יום שלום עולמים, יום ה', ולעם ישראל יביא קיבוץ גלויות מכל כנפות הארץ ושלום אין קץ, וישב על כסא דוד ויכון שלטון ממלכתו בחסד במשפט בצדק וברחמים.

המלך המשיח יגאל את שארית הפליטה, ובהיותו מצטיין בכל המעלות הטובות והטהורות הזכות והתרומיות, יביא על כולנו אך שלום ואושר. הוא יחלץ את עמו מכל צרה ועקתה, ובטל שעבוד מלכויות, ישמיד את ממלכות השיטנה והרשע, ובימיו תוושע חהודה וישראל ישכון לבטח.

וכדי לקרב יום זב, עשתה היהודת הדתית והמסורתית, ואף דלת העם, כל מאמץ כדי לשמור על הגחלת, בתפילה בזמרה וברוממות הנפש. היא הקפידה על רמת המוסר, נקיון כפיים ושמירת המצוות, במלחמתה נגד כל הידרדרות מוסרית

ומדי קרות לה פורענות, שוב נשאה יהדות מרוקו את עיניה לימים טובים יותר כי יבואו, אחרי מערבולות השעה ואחרי זמני השפל, ורק מכוח התקווה שבלב יכלה יהדות זו לשאת עוד ועוד באהבה את העוני וסבלות הצרות הרעות.

יהודת מרוקו הייתה בבחינת אותה כבשה קטנה העמדת בין שבעם זאבים, וניצלה משיניהם בשל חוסנה הדתי ואמונתה האיתנה בבוא יום הגאולה. מבַשרו של המשיח יהיה כמובן אליהו הנביא הזכור לטוב ככתוב : " מא נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלהיך " ( ישעיה נב, ז )

על כן היה ונשאר אליהו הנביא, הדמות החביבה ביותר, דמות נעלה וקדושה, מחולל פלאים ומיטב עם הנדכאים. האם היהודיה במרוקו הייתה מזכירה ועדיין מעלה את שמו על שפתיה בכבוד ובהערצה, ברוב בכרות, בהתעטף תינוקה הרך או בתתו חיוך שובה לב, כל שכן בהיותה או בהיות אחד מבני משפחתה רתוק למיטת חוליו.

או אז הייתה נושאת כפות ידיה השמימה, מתפללת ומתחננת, מבקשת מהמלאך רפאל ומפצירה באליהו הנביא כי יתגלה במהרה וימציא רפואה שלמה לכל דווי במהרה בימינו.

החל בלידה בן זכר ועד לאחר טכס ברית המילה, מעור כסאו המיוחד של אליהו הנביא יראת כבוד בבית היולדת, כבו שלמעלה מכוח המילים להסבירו, ואולי גם למעלה מן ההשגה הוא.

 הכיסא נשאר עטוף במקומו בשטיחים ובמרבדים יקרי ערך, עד אשר נולד בן זכר לאשה אחרת, או אז כסא אליהו הנביא מועבר ליולדת החדשה לביתה

למדנים מופלגים מסתגפים בעיניים קשים, ונוהגים מעשי חסידות על מנת לזכות בהתגלותו אליהן סמוי מכל רואה, כשי שילמדם ויתרץ כל הקושיות, ויגלה עיניהם לראות ולהבין רזים גדולים ונוראים.

בליל הסדר פסח מופנות עיני המבוגרים ובעיקר הילדים, לעבר כוסו המיוחדת של אליהו הנביא, אין קץ לשאלות ולתיאורים מסביב לדמותו.

במוצאי זבת קודש, בעת ההבדלה, מצפים ומקווים לביקורו, כדי ליטול חבל בברכות ההבדלה והפיוטים והזמירות של מוצאי שבת, ומזמרים פזמונים לכבודו, ניכרת ההתרגשות בשירים אלה ובנעימותיהם.

בחלק זה של ספרנו נפגוש פיוטים וזמירות רבים לכבודו, ורבים אחרים שמוזכר בהם שמו כמבשר וכמושיע. כל יהודי איש דת ומסורת, אמר ואומר בגיל ובשמחה את דברי הזמר המופיע בסדר מוצאי שבת, ואשר מחברו אינו ידוע, ובין היתר שזור בו שמו של אליהו הנביא לאמור : " מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל, בואו נא עם הגואל, קומו בחצי הלילה. יבורך הבית הזה, מפי נביא וגם חוזה, כי כן יצווה אלוהינו זה, לשמרו יומם ולילה "

זמר נפלא וארוך זה מבטא משאלת לב היהודי במרוקו לשבוע טוב חדש עם הרבה ברכה והצלחה, ובתיו באו לבקש מעורבותו של אליהו הנביא. הם הוקירוהו ומוקירים אותו לאין גבול ושיעור, האמינו המאמינים באמונה שלמה כי הוא מבשר הגאולה.

בחלק זה עוד שירי שבח לאל, על פלאי בריאתו וכחו הרב והבלעדי להעשיר ולרושש, להשפילו ולרומם, לבנות ולהרוס, ועניינם תורת הפרט לאל הגדול שוכן שחקים, אשר ברוב תבונתו ובמאמרו מקיים נפש כל חי, ואין גבול לשפעו ולממשלו בכל העולמות שברא.

בזירים אלה מודגש בטחונו של איש המגרב היהודי, באל הנורא הטוב והמיטיב ובעוצמתו עד אין חקר. יש ביניהם שירים המרבים בשבח הצדיקים, אשר בני מרוקו ביקשו שישתדלו למענם בתוקף טוהרם ובזכות מעשיהם, לצען יבקשו רחמים בכוח תפילתם להעביר גזירות רעות, והביא עלינו טובות ונחמות רבות.

החריזה מוסיפה גם כאן תוקף וריגוש יצר להבעת הכיסופים העזים להצלה, ולבוא אליהו המבשר אותה כדבר הנביא : " ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם " ( ישעיה לה , י )

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 136 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר