מנהגי חג הסוכות אצל יהודי מרוקו – רפאל בן שמחון
מאחר ומשפחות רבות גרו בחצר אחת, על כן הקימו סוכה אחת גדולה, שהספיקה לכל המשפחות שבחצר.
לכבוד ה״שבעה אושפיזין״, נהגו שכל משפחה מארחת בסוכה לפי התור, את השכנים ללילה אחד, כך שבלילה הראשון, אחד השכנים מגיש כיבוד קל לכל המשתתפים: מגדנים, אגוזים, תמרים וכל מיני תרגימה בלי לשכוח את השתייה.
השכנים עושים את הקידוש בצוותא, טועמים ומברכים על כל דבר שהשכן הביא לסוכה וכך מקיימים את מצוות סעודת ה״אושפיז״ הראשון. בלילה השני, עושה אותו דבר השכן השני שבחצר ומארח גם הוא את השכנים לכבוד ה״אושפיז״ השני וכך הלאה. אחרי הכיבודים עורכים את הסעודה המרכזית של החג וכל משפחה מביאה את מאכליה ומטעמיה לסוכה, כאשר כל הגברים יושבים סביב שולחן גדול, חוץ מן הנשים הנשארות בחוץ מחוסר מקום, גם כדי להגיש למסובים את הארוחה.
ריחות התבשילין של כל משפחה היו נודפים למרחקים ובאמצע הסעודה הייתה מתפרצת שמחת החג מגבולות השולחן הגדול ומכל פינות הסוכה, כך הייתה נשמעת ערבוביה של מקהלות שירים ופיוטים מכל הסוגים. קולות השכנים היו מתערבבים זה בזה ולא נאלמים אלא עד חצות כמעט.
מאחר שחצרות הבתים היו מאוד מצומצמות, לכן רוב תושביהן הקימו את סוכותיהן על גגות הבתים, כך העובר בסמטאות ה־מללאח היה יכול לשמוע בקלות ערבוביה של פיוטים, ויכוחים או סתם שיחות קודש וגם חולין הבוקעים מכל מבוא, בעיקר איחולי ברכות החג כגון: ״שמחתך א־זארנא״ (לחיים שכננו), או ״שמחתך א־כ׳אי״ (לחיים אחי־ידידי) ואם האיחול מופנה לתלמיד חכם, אז הפניה והברכה משתנות: ״שמחת כבוד תורתך א־רבבי רבי״.
הזמנת העני לסעודה
מנהג עתיק יומין קיים ביהדות והוא להזמין לסעודת שבת או החג, עובר אורח ובמיוחד בחג הסוכות ככתוב: ״ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך״ (דברים טז׳ יד).
היראים המדקדקים נהגו להזמין לשבתות ולמועדים את העניים לשולחנם ובפרט לחג הפסח וחג הסוכות . היו גם שהיה להם אורח קבוע לשבתות וחגים.
בכמה משפחות במכנאס נהגו להזמין אורח עני לסוכה, להושיבו בשולחן ולכבדו מכל טוב, והוא משמש כממלא מקום לאושפיז של אותו יום.
נטילת לולב
המדקדקים ואנשי מעשה נוהגים לקום ביום הראשון דסוכות, באשמורת הבוקר לנטילת ארבעת המינים, לפי מנהג האר״י מברכים על הלולב בתוך הסוכה וקוראים את ההלל עם הנענועין. את ההושענות ושאר ההקפות, עושים בבית־ הכנסת.
ראוי לציין, שבמרוקו לא היו הדסים משולשים כמו שיש כאן בארץ, לכן כל אחד הצמיד ללולבו חבילה מכובדת של הדסים כדי לצאת ידי חובה, גם נהגו לצרף ללולב חבילה של ערבי נחל ולא רק שני בדי ערבות. באשר ללולב ולאתרוג, מאחר והיו בשפע ובמחירים השווים לכל נפש, כל אחד רכש לו את כל ארבעת המינים, גם נהגו לרוכשם לכל הילדים שבמשפחה כדי להרגילם, כך שבשעת קריאת ההלל וההושענות, דמה בית־הכנסת ״לגדוד״ של חיילים, כאשר כל הלולבים מורמים אל־על כמו רובים וזה הוסיף עוד הארה והוד והדר למעמד.
שינה בסוכה
מעטים מאוד נהגו לישון בסוכה, משום שכל המשפחות נהגו להקים סוכה אחת בלבד לכל הדיירים שבאותה חצר, לפעמים זה היה מתבטא בעשר משפחות ויותר, אלה שהייתה להם סוכה פרטית בבית, יכלו להרשות לעצמם לישון בה, אולם, בכפרי האטלס, אב המשפחה לן בסוכה במשך שמונת ימי החג.