הרפורמות במוסדות היהודיים במרוקו- דניאל שרוטר ויוסף שטרית
. ארגונן מחדש של הקהילות
3.1 שליחותו של סלושץ
בתחילת הפרוטקטורט שמרו הקהילות היהודיות על אוטונומיה פנימית רבת היקף, אך זו לא האריכה ימים משום הפיקוח והבקרה שהטילו שלטונות הפרוטקטורט על הקהילות. בתוך שנתיים מהחלת הפרוטקטורט התחילו השלטונות לתכנן את ארגונן מחדש של הקהילות. כדי להשיג מטרה זאת הם היו צריכים להכיר את המבנה המסורתי של הקהילות ולגבש הצעות לרפורמות לאחר חקירה בקרב הקהילות. הנציב הצרפתי ליוטה מינה לתפקיד זה את המזרחן והחוקר במדעי היהדות נחום סלושץ, שהיה מוכר בפרסומיו על יהודי צפון־אפריקה על יסוד מסעותיו הרבים בקהילות השונות ובמחקריו ההיסטוריים על קהילות אלה. בשנת 1905 גויס סלושץ בידי המשלחת המדעית הצרפתית למרוקו, שהחלה שנה קודם לכן להתעניין ביהודי מרוקו וביהודי צפון־אפריקה בכלל. סלושץ פרסם את המונוגרפיה שלו על יהודי מרוקו בכתב־העת המרכזי של המשלחת,׳ Archives Marocaines
מחקרים בעלי שאיפות מדעיות אלה שירתו צרכים שונים של שלטונות הפרוטקטורט, וסלושץ נעשה עקב כך חלק מן המפעל הקולוניאלי במרוקו. לפי עדותו של סלושץ העריך ליוטה את מאמציו כאשר שירת כמפקד הצבא הצרפתי בחלקו האלג׳יראי של הסהרה. עם זאת נחוש היה סלושץ בדעתו להתקדם יותר מן השלטונות הצרפתיים בקביעת מעמדן החדש של הקהילות היהודיות במרוקו, ומצא קשר ישיר בין פעילותו האקדמית לשאיפתו להשיג אמנציפציה ליהדות מרוקו. משום כך הוא חיפש תמיכה כספית בארצות הברית עוד לפני החלת הפרוטקטורט וגם בזמן מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהגיש את
הצעותיו לרפורמה במוסדות היהודיים. על פנייתו הראשונה לתמיכה אמריקנית הוא כתב:
אך היות שחסרו האמצעים הכספיים להמשך מסעות יקרים אלה ניצלתי את שהותי בארצות הברית ב־1911 כדי לעניין את הציבור היהודי במחקריי על אפריקה. מר ג׳ייקוב ה׳ שיף היה נדיב, ותרם סכום נכבד לאקדמיה לכתובות ולספרות יפה(Académie des Inscriptions et Belles Lettres) שבפריס, ושיתוף פעולה נדיב זה היה נקודת מוצא לתקופה שלמה של פעילות בשירות המדע ולטובת האמנציפציה של יהודי מרוקו."
סלושץ חזר למרוקו עם תחילת הפרוטקטורט בשנת 1912, והמשיך בפעילותו בחקר ההיסטוריה היהודית; הוא פעל להקמת מדור לעתיקות יהודיות במוזיאון של רבאט, וחקר את המוסדות הקהילתיים בפאס. בסוף שנת 1914 מינה אותו ליוטה לחקור את מוסדות הקהילות היהודיות ולהגיש את המלצותיו לארגונם מחדש של בתי הדין ושל המוסדות הקהילתיים במרוקו. בכתב המינוי הותר לו להמשיך בעבודתו המדעית והובטח לו גמול כספי חודשי על עבודתו למען הפרוטקטורט; אך הובהר בו מעל לכל ספק, שמטרת החקירה של סלושץ והרפורמות העתידיות היא בראש ובראשונה לספק לפקידי הפרוטקטורט אמצעי פיקוח ובקרה יעילים על המוסדות היהודיים.
סלושץ סייר בקהילות הגדולות במרוקו כדי לעמוד מקרוב על מבנה הקהילות ולהכיר את העומדים בראש מוסדותיהן. בתחילת 1917 הוא הגיש את המלצותיו למזכיר הכללי של הפרוטקטורט הנרי גאיאר(Gaillard), שהיה ממונה עליו. הלה עיבד אותן למסמך משפטי שהיה אמור להתפרסם כצ׳היר עוד בשנת 1917, והכנים בהן שינויים רבים.
בתזכירו הציע סלושץ שיוקמו בתי דין רבניים שיכללו אב בית דין, שני דיינים ולידם סופר בית דין, ואשר ידונו בענייני אישות ובענייני ירושות. בעניינים אזרחיים או קהילתיים אמורים היו הדיינים לצרף אליהם ארבעה נכבדים(בהצעת גאיאר המספר ירד לשניים) מן הקהילה בעלי ידע בהלכה, והרכב מעורב זה אמור היה להוות את בית הדין האזורי. סלושץ הציע שיוקמו חמישה בתי דין כאלה: רבאט־סלא, מוגדור־סאפי, פאס־צפרו, מראכש וקזבלנקה. לקהילות קטנות הוא הציע שימונו דיינים יחידים, ואלה יצרפו אליהם בכל מקום שני נכבדים מן הקהילה ויעמדו תחת אחריותו של בית הדין האזורי. משכורת הדיינים תשולם בעיקרה מכספי המסים שגובה הקהילה, ובמיוחד המס על השחיטה הכשרה. בעניינים משפטיים אחרים המליץ סלושץ לאמץ את השיפוט הקיים בתוניסיה.
אשר לערעור על פסקי בית הדין הוא העלה אפשרויות שונות: התביעה תוגש או לבית דין אזורי מורחב, שיש להקימו, או לבית דין רבני אזורי אחר או לבית משפט צרפתי. אולם בהצעת הצו שגיבש גאיאר בוטלו אפשרויות אלה, ונקבע, שערכאות הסולטן ישמשו, כמו בתוניסיה, בית דין לערעורים על פסיקתם של בתי הדין היהודיים; כמו כן לא הועלתה שאלת מינוים של דיינים יחידים לקהילות קטנות.
בעניין הקהילות הציע סלושץ, שיוקמו אספות קונסיסטוריאליות בקהילות הגדולות, שיוסמכו לטפל בענייני הפולחן הדתי, הצדקה ונכסי ההקדש, ובראשן יעמדו מארבעה עד עשרה חברי ועד שייבחרו מתוך רשימה שתציע הקהילה לווזיר הגדול. הוא גם הציע כי יוקם מעין סנהדרין לכלל יהודי מרוקו, שיורכב מעשרים ושלושה נציגים שייבחרו מקרב הרבנים והנכבדים של כל הקהילות. תפקידה של מועצה כללית זאת לקבוע את המעמד הסופי של יהודי מרוקו ולדון בעניינים המשפטיים הנוגעים לכלל הקהילות. גם הצעה זו לא נכללה בהצעת הצו שגובשה במשרדי הפרוטקטורט. בעניין אחר המליץ סלושץ, שתוקם במרוקו קתדרה ללימודי הלשון והתרבות היהודית.
המזכיר הכללי של הפרוטקטורט גיבש בקיץ 1917 את המלצותיו של סלושץ בצורת הצעה מוקדמת של צ׳היר, שעמד להיות מובא לחתימת הסולטן. ההצעה נשלחה לפני כן לחוות דעתם של פקידים צרפתים בכירים במחוזות השונים. אחד מאלה, ראש השירותים המוניציפליים בפאס, טען שבהמלצותיו סלושץ שואף להשאיר על כנו את משטר האוטונומיה שהקהילות היהודיות במזרח נהנו ממנו עד כה תחת חסות המדינה הריבונית. הוא תמה על ההצעה למנות נכבדים כשופטי־משנה ליד הדיינים, שכן הוא היה סבור שהדיינים לא יסכימו לעולם לשבת עם הנכבדים לדין. הוא התנגד להטלתו מחדש של מם הבשר כדי לממן את משכורות הדיינים, ומחה על כך, שסלושץ מצא לנכון לצרף את שמות הדיינים והנכבדים הנראים לו כמתאימים למלא את התפקידים השונים בבתי הדין, ולא השאיר זאת לסמכותם ולהחלטתם של מפקדי המחוזות השונים. הוא תמך עם זאת בהקמת אספה קונסיסטוריאלית בפאס.״
הערות המחבר: ראה את טיוטת ההמלצות בכתיבת ידו של סלושץ באד״צ/מרוקו, מע״ש, תיק ו10. טיוטה זאת אינה כוללת את כל ההמלצות שהגיש סלושץ, ולא את ההמלצות הסופיות שהגיש לפני נסיעתו לניו־יורק. מסמך סופי של ההמלצות לא נמצא בתיק זה, ולפיכך ניתן ללמוד המלצות שונות של סלושץ רק מתוך התייחסותם המפורשת של אחרים אליהן. הצעת הצו של גאיאר לא התייחסה לדיינים יחידים בקהילות הקטנות. כן היא קובעת את הערכאות של הסולטן, בתי הדין של המכ׳זן, כערכאה לערעורים. ראה את המסמך שם.
- הצעת הצ׳היר שגובשה בעניין הארגון של הקהילות היהודיות כוללת את המבוא הזה: ״עיקרון: הגבלת הסמכויות של ׳גימאעאת אליהוד׳, שיאורגנו ויופקדו על ענייני פולחן וצדקה בלבד. ג׳מאעאת אלה, אם יכונו בשם ועדי קהילות או בשם ועדות קונסיסטותאליות, אינם למעשה אלא מועצות עובדים״. ראה מסמך בכתיבת יד של הצעת גאיאר עם החותמת של השירותים המשפטיים השריפיים שם, בלא תאריך ובלא חתימה, אך על פי כל הסימנים משנת 1916.