מלכי-רבנן


הספר והדפוס העברי בפאס-יסף תדגי

%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%94%d7%93%d7%a4%d7%95%d7%a1-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%91%d7%a4%d7%90%d7%a1

אחדים מחכמי מרוקו העזו אף להעלות על הכתב את פירושיהם בגיל צעיר מאוד. מבין אלה נזכיר את ר׳ מנחם סירירו (פאס, המאה התשע־עשרה) שחיבר את פירושו ׳לקח טוב׳ בגיל שבע־עשרה; ר׳ עמרם אלבאז (1799- 1856) מציין בהקדמה לספרו הראשון, שחיבר אותו בגיל שש־עשרה; ר׳ כל מימון בירדוגו ממכנאס (המבי״ן, 1824-1767) חיבר את פירושו על מסכת ילך קידושין בגיל חמש־עשרה; ר׳ עמנואל סירירו [פאס, המאה השמונה־עשרה] העלה על הכתב את פירושו להגדה של פסח, "תורי זהב״, בגיל ארבע־עשרה; ור׳ שאול סירירו [פאס, 1655-1566] התחיל את פירושו לספר משלי, ׳חנוך לנער׳, בגיל ארבע־עשרה וסיים אותו בגיל תשע־עשרה.

חכמים אחדים, בדרך־כלל פחות אמיצים, לא העזו – מרוב צניעות – לקחת את קולמוסם ואת קסתם; וכאשר לבסוף הם אכן החליטו לכתוב חיבורים עשו זאת מתוך ׳כפייה׳ ובעקבות העידוד האינטנסיבי של עמיתיהם. כך עולה מתוך כמה הקדמות לחיבורים, ולדוגמה נביא את דברי ר׳ דוד אסבאג בהקדמה לספרו ׳לקט עני׳:

…האמנם מה יענה זאב בין אריות, אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם כי לא רבים יחכמו. לכן אמרתי באלקים בטחתי… ומלפנים לא שמתי גם לזה לאמר לדבק טוב הוא. ולכתוב או להיות חרות על הלחות. רק חברי ורבותי כשומעם הם קיימוה בידי, ובפרט אבא היום להזכיר טובתו וחסדו עמדי החכם השלם כמוה״ר יעקב יפרגאן נר״ו שכמעט דבר אתי קשות וכוונתו לשם שמים בראותו שידי רפות. ואמר מר ידיע להוי לך מה שאמרו חז״ל כלם כאחד מזהירים ואומרים, את אשר נשמת חיים בקרבו והעירה אותו נשמתו אפילו דבור אחד או חדוש אחד או רמז אחד ולא נכתב ונחתם בספר כדי שיהיו לזכרון והגמול ויתרון ויהיו חיים וקיימים כי דברי אלקים חיים נקראים ואם לא כן עתיד הוא ליתן את הדין…

רבנים חשוכי בנים, ראו בכתיבת ספרים הנצחת שמם, והסתמכו בזה על דברי חז״ל במסכת סנהדרין(צג ע׳׳ב): "מאי שם עולם אתן לו, זה ספר דניאל שנקרא על שמו". זו היתה, למשל, הסיבה שהניעה את ר׳ רפאל הצרפתי [1956-1871] לחבר את ספרו ׳מנחת פתים׳. ר׳ רפאל נולד בפאס ושימש דיין ומורה צדק באוג׳דה ומזאגאן. נולדו לו שני בנים שמתו בעודם תינוקות. וכך הוא כותב בהקדמתו:

…הטעם כעיקר הוא לפי מה שארז״ל כל מי שמחדש חידושים בתורה נחשבים לו כזרע של קיימא ואני בעוה״ר לא זכיתי לזרע של קיימא… ועל זה דחקתי עצמי לפנים ממחיצתי. ועלתה בידי לאסוף מהפוסקים אשר השיגה ידי. והנם תחת ידי ליוקר שער הדפוס זולת זה הספר שמו ׳מנח״ת פתי״ם׳ אשר בו מה שחנני ה', קצת חידושים בתנ״ך. והאל הנותן ליעף כה עזרני להדפיסו, אולי ימצא חן בעיני אלקים ואדם, ויחשב לי כזרע של קיימא…

חכמי מרוקו מדגישים שוב ושוב את המטרה החינוכית של חיבוריהם, מבקשים מהקורא את אהדתו וסובלנותו, ומזהירים אותו לבל יעלה על דעתו שכתיבתם מהווה מקור לגאווה כלשהי. במלים אלה, למשל, חותמים בני ר׳ יצחק אבן דנאן את הקדמתם לספר אביהם, אותו הדפיסו אחרי מותו: ׳ולא להתגדל בו עשינו, רק לזכות את הרבים רבנן ותלמידיהון׳. ואילו ר׳ שמואל אבן דנאן כותב בהקדמה לספרו:

…גם אנכי טלא בן אריות אענה חלקי להוציא חלקי תורה שהם בעמקי הקליפה לאורה להכניסם לקדושה אולי יש תקוה להעלותם. והם דברים פשוטים נער יכתבם והגם כי כמה מהם מועתקים. לא יאשימנו הוגה בהם משני טעמים. הא׳ לחסרון הספרים הוכרחתי להעתיקם במתכנתם ולהיות שפתותיהם דובבות ובזה זכותם תגן עלינו בע׳׳ה… משרשי נשמתי לא נפלו בגורלי רק אלו הדברים הקלים… אולי קדמוני משרשי נשמתי והעלו כמה ואני באתי אחריהם להשלים התיקון באופן שח״ו [שחס ושלום] לא נתכוונתי להתייהר, שכמה חכמים חשובים ממני לא נתעוררו לעשות כזה..

בהקדמה לספרו ׳מלכי רבנן׳ מתנצל ר׳ יוסף בן נאיים על הטעויות וההשמטות שיכלו לחול בלא כוונה בספרו, ומזמין אנשים אחרים לתקן את הדברים ולהשלים את עבודתו:

ואין אני דומה כ״א [כי אם] לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן ולא ידעתי דבר בער אנכי מאיש… כי מי אנכי ומי ביתי לבא עד הלום, כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה כי במה נחשב הוא מבלי דעת מלין יחבר… אבל אמרתי אני אל לבי כי זולת עט סופר אין זכרון לראשונים, ומה שידעתי ונגלה אלי אעלהו על ספר, ומה שלא ידעתי אבקשה מזולתי שגם המה אם נגלו אליהם ידיעות יעלו אותם בכתב בעט ברזל ועופרת ומני ומהם תסתייע מילתא… ואם אני בעצמי שגגתי בידיעות אשר כתבתי אל יחר אף הקורא, אתי תלין משוגתי והרוצה לסעוד אצלי יאכל הבשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין וגידיו, ומחילה אני מבקש מכל הרבנים הנזכרים בקונטריס זה…3

מכל האמור לעיל עולה החשיבות הרבה שייחסו חכמי מרוקו לכתיבת ״ספרים. בחיבורו ׳כבוד מלכים׳ עורך ר׳ יוסף בן נאיים רשימה של כאלף ספרים של חכמי מרוקו, בדפוס או בכתב־יד. רשימה זו משקפת את חשיבותו של הספר וערכו בחברה היהודית במרוקו. העדר בית־דפוס בפאס מאז שנת 1522 לא היווה מכשול ליצירה הספרותית הענפה. החכמים כתבו את חיבוריהם בלי לדאוג להדפסתם, בבחינת ׳לא עליך המלאכה לגמור׳. אחדים מהם נגאלו ונדפסו, אך מאות כתבי־יד, ואולי אלפים, לא ראו אור בדפוס. רבים מהם אבדו, אם מחוסר התעניינות של בעליהם ואם במאורעות ובפרעות שבהם נשדד המלאח.

הערת המחבר : החיבור ׳כבוד מלכים' נכרך עם 'מלכי רבנן׳. לרשימה זו צריך להוסיף ספרים אחדים שכנראה לא היו ידועים לר' יוסף בן נאיים ואת מאות הספרים מאת חכמי מרוקו שנדפסו משנת 1931, שבה יצא לאור ׳מלכי רבנן׳.

מלכי רבנן -לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

מלכי רבנן

 כהה״ר אהרן הלוי ז"ל

אחד מחכמי סאלי וראיתיו חותם עם מוהר״ר חייט טולידאנו ומוהר״ר יעקב ביבאס ז"ל באגרת נחומים בפטירת הרה״ג מוהר״ר יעב״ץ ז״ל לבנו מוהר״ר רפאל עובד ז"ל בשנת תקי״ג :

מו"ה אהרן הכהן

 ב״ר נחמיה זצ״ל א׳ מחכמי פאס והוא חתום עם חכמי פאם בהסכמה זמנה ש׳ הרפ״ז בענין נפי׳ הריאה כמ״ש בקונטרס עץ חיים למהר״ח גאגין:

 כהה״ר אהרן הכהן זצ"ל

 מחכמי פאס ומצאתי בס׳ דברי חכמים כ״י דרושים למוהר״ר דניאל בן צולטאן ז"ל וז"ל דרוש שדרשתי על החה״ש כהה״ר אהרן הכהן בז׳ ימי אבלו יום א׳ עשרה באדר שנת תפלטנ״י פ״ק, ומצאתי טופס פס״ד מש׳ תקע״ה פ״ק וחתומים כהה״ר אהרן בכהה״ר אליהו הכהן סקלי וכ״ר שלמה סירירו אולי הוא כהה״ר אהרן הז'.

מו"ה אהרן בן חליוואה זצ"ל

ב"ר משה ז"לל א׳ מחכמי מקנאס והוא הדפיס ס׳ פה לאדם שירים ופיוטים ובקשוה וקינות שחיבר אביו מהר״מ הנז' בשנה תרי״ג, החכם הנז׳ היה חריף ושנון והיה איש אלהים קדוש והרביץ תורה לימד תלמידים הרבה והיה מתענה כל יום חמישי ולומד תהלים במיתון רב ובכונה גדולה והיה שוהה בה מן הבקר עד עה המנחה, וכל זה סיפר אלי א׳ מתלמידיו:

מו"ה אהרן הסבעוני ב"ר ישועה ז"ל

אחד מחכמי סאלי חי במאה הה׳ והוא עזר הרבה לדכא את התנועה של כת שבתאי צבי במארוקו, הוא חיבר ספר דרשות, וחיבר הגהות בסי היכל הקדש והוא תלמיד מוהר״ר יצחק אתורקי זצ״ל וראה מ״ש הגאון חיד״א זצ״ל בשה״ג ח״ב ס׳ היכל הקדש, הרב הנז' חי במאה החמישית ונתבש״מ בש׳ תס״ז פ״ק, וראיתי שטר סידור טענות של יורשי מהר״א הנז׳ וכן כתוב שם יורשי מורינו ורבינו החה׳׳ש החסיד ועניו כמוהר״ר אהרן אסבעוני זלה״ה, הרב הנז׳ הניח ב׳ בנים ה״ה החכם כהה״ר ישוע' וכהה״ר יהוד׳ ז״ל:

מרה אהרן פרץ זצ"ל

אחד מחכמי פאס הקדמונים והוא הלך עם הרה״ג מוהריר שמעון לביא ז״ל והרה״ג מוהר״ר מסעוד אלפאסי זצ״ל להתיישב בא״י תוב״ב ובלכתו דרך תונס בא עד עיר ג׳רבא יע״א וימצא את אנשיה בלתי יודעים את התורה ואת דרכיה לא הכירו ויגמר אומר להתגורר בה ללמדם את התורה ויחבר שם ספריו ומהם נשאר פליטת קדש ס׳ בגדי אהרן :

 מו"ה אהרן אביחצי׳רא ז״ל בנו של הרב המפורסם מוהר״ר יעקב אביחצירא זצ״ל היה מו"ץ בתאפילאלה ונתבש״מ במחוז גלאווא בכפר תלאוות, והוא אביו של כהה׳׳ר ישראל הי״ו:

מו"ה אהרן הצרפתי ז״ל

א׳ מחכמי פאס חי במאה הרביעיה, ונודע אלי, שראיתי בפס״ד אחד למוהר״ר שמואל אבן דנאן זצ״ל שכתב תשובה ארוכה למוהר״ר שמואל קורייאט זצ״ל ובתוך דבריו כ׳ לו בזה״ל והחה״ש רב במדינתכם יע״א הר׳ יהודה צרפתי ז"ל לא ידעתי מה היה נוהג כפי דעתי בני משפחהו הטבחים הידועים לנו בכאן החכם הר׳ אברהם ז״ל והר׳ אהרן צרפתי ז"ל לא התנהגו בכאן אותו המנהג שכתבנו כי גם הם קבלו ממנו ומאבותיהם ופנים לכאן ולכאן והמחמיר תבא עליו ברכות טוב והמיקל כפי העת והזמן לא הפסיד וכו', וזמן הפסק הנז' ש׳ שמוא״ל היא ש׳ שע״ז וכתב עליו ז״ל מוכח שהר״א הנז׳ היה בודק ידוע למובהק :

 

כהה״ר אהרן הכהן המכונה סקלי

זצ״ל מחכמי דבדו והוא זקנו של כהה״ר יוסף בר יצחק הנז׳ להלן הוא חי בחצי הראשון

מהמאה החמישית בהשערה:

כהה״ר אהרן הכהן המכונה סקלי

בכהה׳׳ר משה

הנז׳ באות מ׳ מן המערב חי במאה הו׳:

 כהה״ר אהרן ה״ן עלון זצ״ל

מחכמי המערב חי במאה הו׳ בהשערה :

 מו"ה אהרן הכהן ז״ל המכו׳ אלחדאד מכפרים שבמחוז מראקם וראיתי אגרות קיבוץ ביד אחד מזרעו וחתומים בה רבני מוגאדור ותארוהו בזה״ל אותו צדיק הרב המובהק המקובל האלהי חסידא קדישא ופרישא כמוהר״ר וכו׳:

מו"ה אהרן ה״ן סמחון זצ״ל

 אחד מחכמי מקנאם וביחס הכתובה תארודתו בזה״ל בלא״ץ חסידא קדישא ופרישא אבן הראשה, גברא רבה, סוה״ר, שמו נודע בשערים זקן ויושב בישיבה, החה״ש והכולל ענותן כהלל, אור גולל, בישראל להולל, גדול שמו, טעמו ונימוקו עמו כמוהר״ר אהרן זצ״ל, הרב הנז׳ חי במאה הששית, ויש ביד זרעו כרך גדול שחיבר ביאורים על תנ״ך וכמה מסרוות וקרא את שמו אם למקרא אם למסורת, ופירש כמה מאמרים, ומקצת דינים, וסגולות ורפואות, וביאורים על תהלים ופרקי אבות וביאור איזה מאמרים ממדרש רבא, וקונט׳ קרא שמו בגדי ישע ביאורים על התורה ודרושים למעלת השלום והאחדות וביאורי׳ על שו״ע או״ח ואיזה חידושים על איזה מסכתות ודרושים לשה״ג וכלה וכו׳ וקונט׳ קרא שמו פרחי אהרן על רש״י עה״ת, ם איזה בקשות ופיוטים וקינות, והכל עדיין בכ״י ביד זרעו

 מו"ה אורי הלוי במוהר״ר דור זצ״ל

 ראיתי ב׳ עלין ממנו בכ״י ישן נושן בחכמת הדיו והגויל וסדר הכתיבה בחכמה נפלאות ומליצה צחה למאד, ונראה שזה העלין נשמטו מאיזה חיבור שלו, ושם מזכיר איזזת פעמים משם מרנא ורבנא הזקן החסיד המופלא כמוהר״ר שלמה אבוהב זצוק״ל, לא ידעתי אם גם מהר״ש הנז׳ מן המערב או הוא מהר״ש אבוהב שזכר הגאון חיד״א זצ״ל בשם הגדולים מחבר שו״ת דבר שמואל וס׳ הזכרונות שהוא מויניצייא

מו"ה אליהו בן חיים זצ״ל

 הזכירו הגאון חיד״א זצ״ל בשה״ג ושם כ׳ שרוב חיבוריו נאבדו ואני ראיתי כתב יד דרושי׳ כרך גדול ע״ס הפרשיות וזה מה שמצאתי כתוב בסופו, והשלמותי העתקרת הספר הנכבד זה שהם ליקוטים מהרב כמה״ר אליהו בן חיים ז״ל יום א׳ בשבת עשרה ימים לחדש תמוז משנת אני הצעיר זעירא דמן חבריא חירגא דיומא לא שמיה אלעזר בהלול ואפריין נמטיידת להאהוב הנערב, כמים קדים ביום שרב, הוא הנק׳ ראש חכמים ורב. כתר ראשי וידיד נפשי החד,״ש והכולל כהה״ר יחייא ארווימי נ״י אשר השלים חסדו ואמותו עמי בנותנו לי כחפצי ורצוני השם יגמלהו חסדו הטוב וקיים בעולם שכולו טוב ובעולם שכולו ארוך כמש״ה למען ייטב לך :

מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים

 

מו"ה אליהו אבודרהם זצ״ל%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%99-%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%9f

מו״ץ בטיטואן וראיתיו חותם בפס״ד אחד בש׳ תקב״ץ ועמו מוהר״ר יהודה אנאהורי ז״ל :

מו"ה אליהו

לא ידערתי כינויו קבור פצ׳אר לביצ׳א וידוע לצדיק ומשתטחים על קברו ועל גבי מצבת קבורתו בנויה בהבנ״ס שמתפללים בה ונקראת על שמו ובכל ליל ראשון מתפלליבם שם הרבה בני אדם ואחר תפלת ערבית לומדים שם מקצת זוהר הקדוש :

 כהה״ר אליהו צבאח ז"ל

א׳ מחכמי מוגאדור הוא חי במאה הו׳ בהשערה

כהה״ר אליהו מאנסאנו

בכההר״ע אחיו של מוהרר״א מאנסאנו הנז׳ לעיל חי במאה החמישית מצאתי מכתב ממנו בש׳ תצ״ז ובראש המאה הששית שהוא ואחיו הנז׳ שלחו אגרת נחומים בפטירת מהרי״ט בש׳ תקל"א, והוא אחד מחכמי פאס, ובספר דברי הימים למוהר״ש אבן דנאן זצ״ל נמצא העתקת מכתב יד מו"ה אליהו הנז׳ שכתב בזה׳״ל ובד׳ בשבת בח׳ שבט אנחנו יושבים לשתות מי התורה בחברתינו עם מורנו ורבינו נר״ו ועם כמוהר״ר חיים אבן עטר נר״ו וזמן חהעתק שנת תצ"ז וכנראה שהרב הנז׳ האריך ימים הרבה שבסוף ס׳ קול יעקב יש שם קינה לפטירת הרב הנז׳ שנתבש״מ אור ד׳ בש׳ באלול תקע״ג, או אפשר שהיו שנים, ובשו״ת תקפו של יוסף ח״ב סי׳ ו׳ יש שם פס״ד אודות הריב שהיה בין החכם הנז' ובין דודו כההר׳׳ח ז״ל :

מו״ה אליהו ילוז הי״ו עיר מולדרתו חיא תאפילאלת וכשהיה ילד נסע עם אביו לעיה״ק טבריא תוב״ב ושם למד תורה ונתגדל ונחשב לאחד מרבני העיר הוא נולד ש׳ תר"ך, חיבר ס׳ פתח אליהו ב״ח דרושים, יש מאין ב״ח שו״ת, מצוה ותורה על ס׳ המצות, הלכות אישות דיני גיטין ומיאונין שניהם עדיין בכ״י:

כהה״ר אליהו הכהן המכונה סקלי ז"ל

מחכמי פאס חי בסוף המאה החמישית ותחילת הששית והוא אביו של כהה״ר אהרן הנז"ל :

 מו״ה אליהו בן אמוזיג זצ״ל

נולד במוגאדור ומסטרא דנוקבא הוא נכדו של הרב מוהר״ר אברהם קורייאט זצ״ל מחבר ם׳ זכות אבות, ועיקר משפחתו מפאס ובש׳ תר״ד נסע ממוגאדור ונתיישב בליוורנו ונמנה שם עם רבני העדה וקבע שם בית דפוס נהדר ונתפרסם לתכלית היופמ וחי׳ ס׳ אם למקרא על חמשה חומשי תורה, וס׳ פנים לתורה עה״ת, וס׳ טעם לש״ד, וס׳ יענה באש, וכבר נדפסו כולם, והרה"ג מוהר״ר אי״ש זלה״ה בס׳ יחם פאס כתב החכם החוקרר׳ אליהו בן אמוזג המדפים בליוורנו בזמן הזה מפיס, וכ״כ הוא עצמו בהגהותיו לס׳ חומת אנ"ך בפ'  וישב על פסוק ויראו אותו מרחוק פי׳ ויראו את יוסף לעתיד רחוק מעבודת האל מצד עגלי ירבעם, ובטרם יקרב זה ירתנכלו, הרה״ג מהר״ר וידאל הצרפתי ז״ל בפי׳ כ״י וזה שנים רבות שאני הדל כיונתי לדעת עליו יותר בהרחבה בס״ד, (א"א עיין מה שפירשתי בם׳ פנים לתורה על פסוק הרחק כמטחוי קשת ותראה שכוונתי קצת לדעת קדושים וחד מינייהו עיר וקדיש בן עיר אבותי מהררי״ו הצרפתי מעיר פאס זיע״א ע״כ)

כהה״ר אליהו הלוי ה״ן צפת

ז״ל סופר שטרות בעיר סלא חי במאה הו׳:

מו״ה אליהו ביבאס זצ"ל

מחכמי טיטואן חי במאה הששית ובראש השבי׳ ראיתי פס״ד אחד חתומים בו מוהר״ר יצחק בן וואליד ומהר׳׳ר יעקב ן׳ אדהאן ומוהר״א ביבאס הנז׳ ומו״ה שמואל ברגילון ז״ל וזמן הפס״ד בש׳ התור״ה.

כהה״ר אליהו בן נאיים זצ״ל

היה חבר עיר בתאזא בימים קדמוניות והיתה לו בהכנ״ס שם והיתה נקראת על שמו, ובזמן שהיה מוהר״ר מנחם גיגי ז״ל במו״ה דוד זצ״ל מו״ץ בתאזא נתגלגל הדבר שבהכנ״ס הנז׳ היתה שלו וחזר ושכללה חצר, וראיתי פס״ד אחד מהרה״ג מוהר״ר אליהו הצרפתי זצ"ל זמנו סיון תקמ״ה פ״ק ששלח אותו לכההר״א הנד ולכהה״ר דוד גיגי ז״ל שהיו שניהם מנהיגים ק״ק תאזא יע"א

לתולדות ר"י בן נאיים ויצירתו – משה עמאר

  1. תולדות יוסף בו אוטוביוגרפיה של המחבר, בה הוא מתאר את תולדותנוהג בחכמה

חייו וקורות משפחתו, וכן מביא את רשימת חיבוריו. בתולדות חייו, מתרכז בעיקר לגבי תקופת צעירותו עד שנות העשרים, וכן לגבי שנותיו האחרונות, בה מתאר את מחלותיו. ויש חלל לגבי רוב שנות חייו ובן לגבי בני ביתו. קיצור מתולדותיו הוא כתב מספר פעמים. בקונטרס 54 עמודים.

  1. זכרון ליום אחרון בו רישום של ארועים היסטוריים שאירעו ליהודי מארוקו בכלל ויהודי העיר פאס בפרט. החיבור כולל שני כרכים, בהם כשבע מאות עמודים. הרישום משנת תר״ ן עד שנת תשי״ח (1890—1958), התיאור כתוב בצורה כרונולוגית סדירה. והוא כולל תיאור מלחמת העולם הראשונה והשניה, מלחמת העצמאות של ישראל ומלחמת סיני, ומלחמת העצמאות של מארוקו. המחבר אסף מכתבי-יד ישנים ידיעות על התקופה הקדומה. וכן העתיק את הכרוניקה שכתב ר׳ יהודה ב״ר עובד בן עטר, על השנים תק״ן—תקע״ב (1790—1812). ידיעות אלו פורסמו על ידי המחבר בהקדמתו לספר ״מלכי רבנן״, ולאחרונה על ידי ר״ד עובדיה.

חשיבות מיוחדת למידע שמוסר לנו ר׳ יוסף, להכרת מצבה של הקהילה היהודית בפאם, אורח חייה, הנהגתה ומצבה החברתי והפוליטי, כפי שהוא משתקף¡ מבפנים. מאחר שהוא חי ופעל בתקופה זו. בחלק גדול מן הארועים, היה נוכח או מקורב לאישים שפעלו בהם. למרות שיש בידינו כרוניקה של ר׳ שלמה הכהן, המקיפה את השנים תרל״ט—תרפ״ה (1879—1925). יש מקום לבדוק את הזיקה שיש בין שתי הכרוניקות, ומתור עיון ראשון נראה, כי בחלק מהמקרים הן מחזקות ומשלימות זו את זו. ר׳ יוסף! אף נעזר באיורים אותם גזר מהעיתונות היומית במארוקו ומחוצה לה.

לחיבור אין שער והקדמה משל המחבר. בכרר ראשון יש 532 עמודים. הדף 14.5×20. בעמוד 20—22 שורות. בשורה 11—15 מלים. ובו תיאור המאורעות עד ניסן תש״ ח (1948).

בכרר השני מתוארים המאורעות מניסן תש״ח עד אב תשי״ח (1958). בו 176 עמודים. הדף! 14.5×20.2. בעמוד 20—28 שורות. בשורה 11—15 מלים. שני הכרכים מפוררים דפים דפים, משום כר חסרו מהם מספר דפים.

  1. מלה בלשוני אגרונים, נוסחי שטרות ומצבות והתכתבויות. את האגרונים נועדו לשמש כפתיחה למכתבים, הם כתובים במליצה השזורה מקטעי פסוקים ומאמרי חז״ל, נוהג הרווח עד היום בין חכמי מארוקו. השטרות כוללים: כתובת חרש, בענין זה מזכיר מעשה שנעשה על ידו לפני הרב שלמה אבן דנאן; חידוש תנאי הכתובה: שטר עניות; שטר מכירת קרקע יתומים; נוסח שומא, הורדה והסכמת בית דין; שטר הכרזה; תעודות שחיטה; הסכמה על הכנסת אורחים; ונוסחי מצבות, אותם ניסח לבקשת משפחות הנפטרים, חלקם ללא שם. המציבה האחרונה שיש עליה תאריך ופרטים, היא מכ״א ניסן תשט״ז (1956). התכתבות שניהל ר׳ יוסף עם חכמים ממארוקו ומחוצה לה, כולל חכמי ארץ ישראל. רוב ההתכתבות היא מכתבי ניחומים שכתב. חלק ניכר מהתכתבותו של ר׳ יוסף מרוכז בחיבורו ״הגות ליבי״ בקונטריס ׳לשוני עט,, עליהן יש להוסיף את אלה. בסוף החיבור העתקה מכתב-יד שהיה לפניו, ובו שלשלת היוחסין של משפחת בן חסין במכנאס.

חיבור זה נועד לשמש כעזר ודוגמא לסופרים ולחכמים בתפקידם ובעבודתם הספרותית, בכתיבת שטרות ומכתבים. לחיבור יש שער משל המחבר, אך אין הקדמה. אינו ממוספר, ובו 81 דפים. הדף 14.5×18.9. בעמוד 20—24 שורות. בשורה 12—18 מלים.

  1. מלבי רבנן בו תולדות חכמי מארוקו ויצירותיהם, על סמך מקורות מהספרות הרבנית בדפוס ובכתב־יד וכן מפי השמועה; מעין ספר ״שם הגדולים״ לרבינו החיד״א. החיבור ערוך לפי א—ב של השמות הפרטיים של חכמים. אם כי לא תמיד נשמר הסדר הפנימי שבתור הא״ב. המחבר הקפיד לתאר את הרבנים בתוארים בהם מצא אותם מוזכרים בכתובים, כדבריו: ״ואין אני דומה כ״א [= כי אם] לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן… ואין ראש קולמוסי חד ושנון לתת תואר לגדולים…״.

בהקדמה באו פרטים רבים מתולדות יהודי מארוקו, תוך ציטוט קטעי מקורות מכתבי-יד. מקורות אלה הביא בשלמות בחיבורו ״זכרון ליום אחרון״. בחיבורו בא לידי ביטוי צערו וכאבו ממצבה הפיזי של היצירה הרוחנית של חכמי מארוקו. הוא פנה בקריאה נרגשת ב״קול קורא״ לעשירי הקהילה, לחוש להצלת תורתם של רבותינו חכמי המערב משיני עש וכליון, אשר היא מונחת בקרן זוית בכתובים, וכל יום שעובר הולך אורה ודועך מפגעי הזמן:

לכן אחי ורעי התעוררו, העטו על הנשכחים חנינה … והושיטו ידיכם והוציאו מכסת פסח מכיסיכם, למאור ונוגה אור התורה … ולהעלותם על מכבש הדפום … ואל תמנעו הטוב כי יש יכולת בידכם לעשות … ועשו חסד עם המתים המחברים להוציא עמל רוחם לאור עולם … ואחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שדברי אלה ימצאו להם אזנים קשובות…

בשנת תרצ״א הדפים את הספר מלכי רבנן בירושלים. יש לציין למרות שמאז התגלו ופורסמו יצירות רבות מחכמי מארוקו, כמו כן נודעו לנו חכמים נוספים ופרטים רבים שלא היו ידועים קודם, בכל זאת מחוסר ספר אחה הרי ״מלכי רבנן״ עד היום משמש כספר יסודי בנושא. העובדה שחיבור זה ערוך לפי השמות הפרטיים מקשה על השימוש בו, לתקן זאת אנו הכננו אינדקס ל״מלכי רבנן״ ול״כבוד מלכים״ הערוך לפי שם המשפחה ושמות הערים, ומקוים בע״ה לפרסמו בקרוב. לא מצאתי כתב-יד של הספר אצל המשפחה. בנדפס יש ק״כ דפים+י״ג דפים, הסכמות והקדמה. דפים קכז—קכח, סיפור הוצאתה להורג על קידוש ה׳ של הנערה הצדקת סוליקה חתואל. דר קכט, הקדשה והנצחה לזכר בנו שלמה ואשת נעוריו, שנפטרו בדמי ימיהם. דף> קל, השמטות.

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

  • .השלמות למלכי רבנן

המחבר הכין חוברת השלמות לספר ״מלכי רבנן״.

רובה ערוכה לפי ערים: ״חכמי פאס״, ״חכמי מכנאס״ וכו'. חלק גדול מהערכים מדבר על חכמים שחיו בימיו ואחריו. כגון ר׳ שלום משאש, רבה של ירושלים; ר׳ ידידיה מונסונייגו, רבה של פאס; ר׳ משה מרציאנו, חבר לשכת הרבנות בלוד וכו'. למעשה מרבית הערכים יש צורך לכותבם מחדש, מאחר שנתוספו ונשתנו דברים לגבי אותם אישים. החיבור כתוב על מחברת רגילה ובו 66 עמ' כתובים. ר׳ יוס; באחת מאגרותיו לרי״מ טולידאנו, הציע שישלח לו את ההשלמות ל״מלכי רבנן״ שיפרסם אותם בשמו, וכנראה הדבר לא יצא לפועל.

  1. כבוד מלכים בו יצירותיהם של חכמי מארוקו, ערוכים לפי א״ב של שמות החיבורים, מעין ״שם הגדולים״ לרבינו החיד״א, ח״ב; בספר כלל חיבורים בדפוס ובכתבי-יד שראה אותם או איזכורם בספרים. וכן חיבורים שנזכרו בקטלוגים השונים, ואשר מתוך שמות המחברים נראה לו שהיו מחכמי מארוקו. כנראה השתמש בעיקר באוצר הספרים של רי״א בן יעקב (וילנא תר״ם). אין כתב-יד מהספר אצל המשפחה.

החיבור נדפס בירושלים תרצ״א (1931), והוא נכרך יחד עם הספר ״מלכי רבנן״. בו כג דפים. מובאת הקדמה משל המחבר ואין שער.

  1. נפלאותיך אשיחה בו שירים שחיבר ר׳ יוסף על מחזור השנה — לחגים; לכבוד חברות ואישים; על גלות וגאולה, וחיזוק האמונה והתקוה בתשועת ישראל; שירים חינוכיים, ובהם מוסר השכל לעורר את האדם לעבודת קונו, ולחזקו לעמוד איתן מול פיתויי יצרו. כל שיריו הם אקרוסטיכון של שמו. חלקם כתובים בערבית יהודית מארוקאית. חלק גדול משיריו מולחנים על פי שירים ערביים. את הסיבה לכך ציין בהקדמה: ולא מעצמי עשיתי זאת, פעמים בקשו ממני אחרים. ועוד שראיתי איזה ניגונים בלשון ערבי נעימים ומתוקים, ודבריהם דברי הבאי, הוללות וסכלות, ניבול פה לשון מדברת גדולות. ולעריבות הניגון חושקים אותו בני אדם ואינם נשמרים מלהוציא מפיהם דברי נבלה, מי אמרי״ם המאררים. חן חן ותשוקה רבה באותם הניגונים, עד שנושאים אותם על שפתם בשבתם יחד בסעודת שבת ויום טוב במקום רינה שם תהיה תפלה. במקום אשרי העם איכה יועם, רח״ל. ונפלו ברשת מ״ש חז״ל: כל המנבל פיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך, עליו לרעה.. וזאת היתה נסיבה גדולה שעוררה בי רוח השיר …

להוציא מזולל יקר להסיר הבגדים הצואים להלביש מחלצות. כלומר משיכת ההמון אחר הלחנים והמנגינות הערביות היפות אשר מלותיהן מלוות נבול פה, הביאה את ר׳ יוסף לחבר למנגינות הללו מילים עבריות, שתוכנן מלא קדושה וטהרה, מוסר ודרך ארץ והדרכה בעבודת ה׳. באמצעות השירה היקנה לציבור ידיעות בהלכות שבת והליכות טובות וישרות, כגון השירים לשבת שתוכנם מלא מהלכותיה, כדברי פתיחתן: שירה אשר הכינותי … למנות ט״ל מלאכות, האסורים בשבת גברת ממלכות. אשר המה אבות ומהם מסתעפים תולדות כמה גופי הלכות … ונתעוררתי לזה כי כמה בני אדם אינם לומדים אפילו פרקי שבת, לידע ולשים בין עיניהם מה המה מלאכות האסורות … ורשמתי אותם בדרך שיר ונגינה, אולי ישוררו אותם על שולחנם בסעודת שבת… וכן השיר הכולל עשר זכירות, שמי שישיר אותו מקיים מצוות עשר זכירות. וכן שיר הכולל כל המצוות שיש בהן סגולה לאריכות ימים. כמו כן מתוך שירתו לכבוד אישים וחברות, אנו שומעים הרבה פרטים על הארגון הנפלא של הקהילה היהודית בפאס, המבוסס על אהבת התורה ולומדיה, כגון חברת ״אם הבנים״ שהוקמה על ידי נשים צדקניות, אשר לקחו על עצמן המשימה לדאוג לביסוס התלמוד תורה, הקמת מטבח לארוחת הצהרים לתלמידים ולרווחתם הכללית של התלמידים מעוטי היכולת ועשו והצליחו״. על קיומה של החברה על שם הרב רפאל אבן צור זצ״ל, שתפקידה קביעות עתים לתורה״; חברת ״האחדות״ שנועדה להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות בין אדם לחבירו ובין איש ואשתו. חברת ״מאירת עינים״ שתפקידה להאיר הרחובות והחערות בלילות; חברת ״אליהו הנביא׳/ שתפקידה לעזור ולתמוך בכסף ביולדות מעוטות היכולת, וכן לספק להן כל ערכיהן ועורכי התינוק״. כמו כן ידוע לנו דבר קיומן של חברות נוספות שהיו פועלות בעיר פאט.

 

פי אפצח ברינה. לפני שוכן מעונה. אשר נתן לנו תורתו מקוטרת מר ולבונה המליאה רוה חכמה ובינה. והדת נתנה כמה מצות שיש סגולה בקיומם. לאורך ימים ושנים וכן נזכרו בש״ס כמה דברים שלמדו מדרשא. בכבוד אב ואם נאמר למען יאריכון ימיך [שמות ב, יא]; בשלוח הקן, למען ייטב לך והארכת ימים [דברים כב, ז]; אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו׳ למען יאריכון ימיך [דברים כח, טז]. ובדברי קבלה נאמר שונא בצע יאריך ימים [משלי כח, טז]; קדימו וחשיכו לבי כניסתא כדי שתורכו חיי [ברכות חי]; המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו [שם:]; המאריך באחד מאריכין לו ימיו [שם יג:]; המאריך באמן מאריכין לו ימיו [שם מז]; כל החותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול בהבדלה מאריכין לו ימיו [פסחים קד, א]; גדולה תשובה שמארכת שעותיו של אדם [יומא פז]; המניח תפילין מאריך ימיו [מנחות מד]; מרבה תורה מרבה חיים [אבות פ״ב]; העושה מצוד, אחת מאריכין לו ימיו ושנותיו [קדושין לט]; בעל קרי שמחמיר על עצמו לטבול מאריכין לו ימיו ושנותיו [ברכות כב]; המאריך על שולחנו, המאריך בבית הכסא מאריכין לו ימיו [שם, נד]. ועל אלו הדברים יסדתי השירה הזאת. לנועם אסדר תושבחתא. בא סימן אני יוסף בן נאיים חזק.

הספר נדפס בפאם בדפוס שרביט—חזה חסרה שנת הדפוס, בו 27 עמודים וכ"ו שירים.

כתב יד של החיבור נמצא בידי המשפחה. הוא זהה בתוכנו לנדפס, ושונה ממנו בסדר השירים. הוא כתוב על פנקס קטן בגודל 16.8×11. בו 25 דפים כתובים. השירים והדפים ממוספרים בכתב מאוחר בעפרון. השער מצוייר יפה בידי המחבר. בסופו קיצור תולדות ר׳ יוסף ״סקירה אחת מתולדותי״, בה תשעה עמודים. סקירה זו חזר עליה מספר פעמים בחיבוריו17. אחר כר חיבר עוד אחד עשר שירים וקינות אשר כלל אותם בחיבורו ״הגות לבי״ בקונטריס לשוני עט, עמי 159—184, כמתכונת שיריו שבדפוס.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 153 מנויים נוספים

יוני 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר