נשות-חיל-מרוקו


נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

נשות חיל במרוקו

היהודי קרא לסולטאן להצילו ונקב בסכום מסוים של כסף, שייתן לו בתמורה, " לא, כלב ! ", אמר הסולטאן, " לא יסולח לך אפילו לא תמורת כל הכסף של ברבריה " ופקד : " קחו אותו ושרפו אותו " ואכן, השומרים ביצעו זאת מיד. ביתו רוקן, כולל כספו.

לא היה זה המקרה היחיד של חיסול יהודי, שפעל בשירות הקשרים בין סולטאן מרוקו ובין מדינות אירופה. מוחמד עבד אללה 1757 – 1790, שבשירותו פעלו יהודים בתפקידי מזכירים, תורגמנים וממלאי שליחויות דיפלומטיות, חיסל יהודי שפעל בשירותו.

יצחק קארדוזו, בעל מעמד נכבד בחצר, הוזמן על ידי הסולטאן ובחשד שחיבל ביחסים בינו ובין בריטניה ציווה להלקותו, לכרות את ראשו ולשרוף את גופתו – כל זאת ללא חקירה ודרישה.

האיטלקי אדמונד אמיקיס כתב, שבשנות ה – 70 של המאה ה- 19 הגישו נשים יהודיות פטיציה לשגריר איטליה במרוקו. אין פרטים על אופי הבקשה.

אלמנת יהודי, ששירת את סגן הקונסול הבריטי ברבאט, דרשה פריעת חוב מדוד הסולטאן. היא פנתה לשגרירות הבריטית אך גורשה על ידי חיילים.

במאה ה – 19 חלה עלייה במספרם של היהודים, ששירתו את השגרירים והקונסולים של מדינות זרות במרוקו. הם שירתו בתפקידים שונים כגון תורגמנים, סוכנים קונסולריים וסגני קונסולים בערים שונות. עדויות על כך מצויות בארכיון של משרד החוץ הבריטי.

תביעתה שלך הגברת סאנג'רו, אלמנתו של יהודי, ששירת את הקונסול הבריטי ברבאט, ג'והן פרוסט בדבר חוב כספי, שימשה נושא להתכתבות בין דיפלומטים בריטיים בין ה – 9 בנובמבר ל – 21 בדצמבר 1885.

שר החוץ הבריטי העביר לג'והן דרומונד האי, שגריר בריטניה במרוקו, מכתב מהגברת סאנג'רו, הנמען התבקש לדווח על הטיפול בנושא.

ג'והן פרוסט ענה ב – 13 בדצמבר. לדבריו, בחיפוש שערך בארכיון של סגנות הקונסוליה ברבאט מצאו 16 מסמכים, הדנים בחוב לגברת סנג'ארו. אלא שהחייבים נפטרו מזמן ואין סיכוי כלשהו, שהחוב או חלקו ייפרע. מולאי חאמד, דודו של הסולטאן, חסן הראשון, שהיה חייב את הכסף ואודותיו מצא הכותב את התזכיר, שהה במצרים.

ההתייחסות המפורטת והאחרונה בנדון הייתה מכתבו של ג'והן דרומונד האי לשר החוץ מן ה – 21 בדצמבר 1885, שבו אישר את מכתבו מן ה – 7 בחודש בצירוף מכתבה של אלמנת סנג'ארו. לדבריו, לא מצא בארכיונים פרטים כלשהם או מכתב, שהופנה בנדון לממשלה, אך נזכר, שבביקור בחצרו של הסולטאן בשנת 1861 הביא את תביעתו של סנג'ארו ממולאי חאמד אחיו של הסולטאן המנוח, מוחמד הרביעי שלט בשנים 1859 – 1873

תשובת הסולטאן הייתה, שכיוון שהוזהר חזור והזהר, שהסולטאן אינו אחראי לחובותיו של מולאי חאמד, אין להתחשב בתביעה. הנושא ירד מעל הפרק ואין הוא זוכר צעד כלשהו שנעשה בנדון מאז.

בהמשך להוראות שנתן לסגן הקונסול פרוסט, כשהגיע לטנג'יר, העביר אל הכותב חבילה, הכוללת 71 מסמכים בערבית בדבר כספים המגיעים לגברת סנג'ארו. אלה הופקדו בסגנות הקונסוליה בשנת 1866.

מר פרוסט העיר במכתב, שאת תמציתו שלח דרומונד האי לשר החוץ, שהחייב נפטר מזמן ולכן אין לדעתו תקווה שחלק כלשהו מהחוב יוחזר. בין השאר כתב, שתביעות של אזרחים בריטיים גורמות לצרות וקשה ליישבן.

אם תובאנה גם התביעות של האלמנות ושל משפחות משרתי הפקידים הקונסולריים בפני השלטונות יגרום הדבר לתרעומת ולמבוכה.

בבקשתה כתבה הגברת סאנג'רו, שגורשה מדלת השגרירות הבריטית בטנג'יר על ידי חיילים. דרומונד האי שאל, האם נכון הדבר, והנשאלים הכחישו מאת דבריה. אחד התורגמנים אמר לו, שחודשים מספר קודם לכן נאמר לגברת סאנג'רו שלא ניתן לעשות ולא כלום. 

כיוון שמר פרוסט יצא לחופשה יש לחכות עד שובו, או אז יקבל הוראה לחפש בארכיונים את התעודות החסרות. הכותב ביקש לשלוח לגברת סאנג'רו 17 מסמכים וכן ביקש אישור על קבלתם. נמסר לה, שללא הוראות הממשלה הבריטית אין השגריר רשאי לנקוט בצעדים כלשהם בהקשר לתביעות אלה. יתר על כן הוא משוכנע, שאילו נהג כך לא היה הדבר מוביל לתוצאות מועילות כלשהן.

בסיום מופיעה הערה : הבעל לא הועסק בשירותה של ממשלת הוד מלכותה, הוא היה רק משרתו של סגן הקונסול.

אישה שפנתה לקהילה בבקשה לסייע בשחרור בעלה ובנה ממאסר במאה ה-19.

אישה שפנתה לסולטאן והצליחה לשחרר את בעלה ממאסר – 1894.נשות חיל במרוקו

על פי מקור משנת 1894 נאסר יהודי ממוגדור בשם שמעון אביטן על ידי המושל לאחר שהציג מכתב, שנכתב על ידי הסולטאן, אך התברר שהמכתב מזוייף. אשתו עשתה מאמצים לשחררו, אך לא הצליחה.

היא הגיעה לסולטאן כרעה לפניו ברך וביקשה רחמים, אולם הסולטאן סירב לשחררו והציע להעמידו למשפט. הוא אפשר לו לבחור בין קאדי, דיין יהודי או שופו נוצרי. האישה לא התייאשה ; כשראתה שהסולטאן עומד לעזוב את מראקש נקטה בצעד נוסף, היא נשאה את תינוקה בידיה וכאשר הלך הסולטאן להתפלל עמדה לפניו, הציבה את התינוק לפני סוסו וצעקה :

" אם הוד מלכותו לא ישחרר את בעלי, לא יהיה  מי שידאג לתינוק " ; הסולטאן התרשם מהמעשה ופקד לשחרר את הנאשם.

הרב חיים משאש כתב על " יהודי נהרג בדרך ארץ פלשתים ( הברברים ) ואחר ההשתדלות מאשתו ואחיה אצל השרים הושם כופר נפשו על הדוואר של הגויים שנהרג בגבולם ולקחה אישתו ויורשיו סך הגון.

נשים פונות לקהילה.

אישה שפנתה לקהילה בבקשה לסייע בשחרור בעלה ובנה ממאסר במאה ה-19.

יהודי יצא שוורים, כנראה מהעיר תיטואן, באמצעות בנו לגיברלטר. כעבור זמן מה תבע הממונה על המכס מהאב את דמי המכס על הייצוא, אך לאב לא היה במה לשלם משום שהבן הפסיד במכירה.  הכניסו את האב לבית הסוהר עד שיפרע את החוב. כשחזר הבן מגיברלטר נאסר אף הוא מייד ברדתו מן הספינה. לאחר חודשי המאסר אחדים.

בראות אשת יעקב ( האב ) כי כלתה אליהם הרעה, שלא יצאו משם עד שיפרעו המכס, הייתה הולכת ובאה אצל יחידי הקהל הקדוש באמור להם בתחינות ובקשות, שיפרעו בעד בעלה ובעד בנו הנזכר ויכתבוהו ( החוב ) עליהם.וכשירחיב ה' את גבולם יפרעו להם.

והם דוחים אותה מיום ליום. אחר כך נתרצו לדבריה על מנת שיכתבו הסך הנזכר בערכאות של גויים ובסופרי ישראל, וכן היה שפרעו היחידים המכס הנזכר ויצאו מבית האסורים ונזקף הסך הנזכר עליהם בערכאות של גויים.

בעקבות אלימות בין נשים פנתה אישה לערכאות וקבלה לפני השר.

בתעודה ללא תאריך, בכתובה בכתב ידו של רבי יקותיאל בן עמרם אלבאז מצפרו, מסופר על מחלוקת שנפלה בין שתי קבוצות של נשים : עיישא, אלמנת מתתיה בן זכרי, וכן בתה דונה, אשת רבי אהרן אפרייאט, נאשמו באלימות נגד גרסייא הרושא, אלמנת מסעוד בן חמו, ובתה רבקה, אשת הרב יהושע נחמני.

כאשר נטתה בתה של רבקה למות הזמינה אמה, גראסייא, ערכאות של גויים וכתבה שטר קובלנה על עיישא, שאם תמות בתה תשלם המכה כופר נפש ותיענש. הבת נפטרה והשר תפס את יהושע נחמני ואת אחיה של עיישא, רפאל אברהם, ואסרם.

גראסייא קבלה לפני השר וזה כתב בנדון לשר אחר. לפני כן בא דוד, אחיה של עיישא, אל החכם בתלונה נגד יריבם וביקש שהמחלוקת תדון בפני בית הדין. למרות זאת הובאה התלונה בפני השר.

עובדיה תעודה מספר 200.

תעודה מספר 200 מתוך הכרך הראשון " קהלת צפרו " לרבי דודו עובדיה זצוק"ל

. להיות שהכבודה עיישא אלמנת כבוד הרב מתתיה אבן זכרי והכבודה דונא בתה אשת כבוד הרב אפרייאט נפלה מחלוקת ביניהם ובין הכבודה גראסייא דמת' הרושא אלמנת הי' מסעוד המכונה חמו ידיע אדב' ובתה הכבודה רבקה אשת הרב יהושע נחמני.

והייתה להכבודה רבקה הנזכרת בת אחת ובתוך זמן מחלוקתם נטתה למות והלכה הכבודה גראסייא הנזכרת, והזמינה ערכאות של גויים וכתבה תדמיא דרוח ( שטר בערכאות בהודאת המוכה שהכהו שאם ימות, הלה שהכהו ישלם כופר נפש ויענש ), על עיישא ובתה דונה הנזכרת.

וכשמתה הבת הנזכרת שלח השר ותפס ליהושע הנזכר ולהי' רפאל אחי עיישא הנזכרת ועמדה גראסייא הנזכרת וקבלה לפני השר וכתב אגרת לשר סי לקאייד פאראג'י עז"א על רזא דנא, וקודם שלוח השר האגרת הנזכרת בא לפנינו הרב דוד אחי עיישא הנזכרת לפי שרפאל אברהם הנזכר היה בבית הסוהר וכבוד הרב אהרן אפרייאט הנזכר.

והזמינו את גראסייא הנזכרת לפנינו והתרו בה התראה גמורה לאמר דינא קא בעינא כי מקבלים עליהם כל מה שיחייב הדין דין תורה שתתעלה, ולכן תראה כדת מה לעשות שלא לשוח האגרת הנזכרת ואם באולי הגיעו הדברים לשר הנזכר והגיע לשום אחר מהם שום נזק ודררא דממונא הן רב הן מעט על גראסייא ובתה הנזכרת להדר וקבלה התראתם בתשובתה אמרה שעל אף יגיעו הדברים לשר ואפילו אם הגיע להם דררא דממונא יעשו עמהם מה שהדין נותן ולראיה בידם חתום פה והיה זה….

בכתב ידו של הרב יקותיאל אלבאז.  

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר