נשים יהודיות במרוקו-התעללותם של המושל ושל האספסוף בדמנאת בנשים יהודיות-47-45 תעודות
47-45 תעודות
התעללותם של המושל ושל האטפטוף בדמנאת בנשים יהודיות
ב־1884 הגיעו ידיעות לאירופה על התעללותו של מושל דמנאת ביהודים וביהודיות. כפי שפורסם באותה השנה על ידי כי״ח, ׳אגודת אחים׳ ובעיתונות, נשים יהודיות נדרשות לבוא לביתו כדי לעשות עבודות שונות, והמסרבות מולקות לעיני כול. יותר ממאה יהודים נמלטו משם למקומות אחרים, ואולם המושל אינו מניח לנשותיהם לילדיהם להצטרף אליהם. היו נשים שנאנסו בידי המוסלמים, ושנרצחו לאחר שהמושל הסיר את השמירה מהמלאח. ההשתדלות של כי״ח ושל ׳אגודת אחים־ וההתערבות של דיפלומטים ממדינות אחרות הביאה את הסולטאן להצהיר בספטכב־ 1884 הצהרה ובה 17 סעיפים, וניתן ללמוד ממנה על סוגי ההתנכלויות שמהן סבלו היהודים. שני סעיפים מתוכה ( = ההצהרה) נגעו לנשים: (א) אין לאלץ נשים לעבוד ללא הסכמת בעליהן; (ב) אין לאלצן לעבוד תמורת מחצית השכר המקובל.
תעודה 45
מ׳ דויטש לגלדטטון — על מצוקתם של נשים, ילדים וזקנים בדמנאת
11 Northampton Park, London February 9th 1885
The Right Honforable] W. Y. Gladstone Esq[uire] M. P.
First Lord of the Treasury Sir,
I humbly beg to lay before you the enclosed cuttings from the Jewish Chronicle, and the Jewish World; commenting upon, and relating to the sad news; the Jewish Community of London have received from their co- religionists at Tangier, (Morocco).
The heartrending accounts that have come to hand of the atrocities committed upon the unfortunate and helpless Women & Children, and Aged Men, are painful in the extreme; and it seems that the entire community of Demnat have been massacred or driven from their homes, the Children Butchered, and the women subjected to the grossest dishonor. Should these persecutions not be shortly checked, I fear the terrible consequences, for all the Jews of Morocco.
I appeal to you, Sir, to use your great influence on behalf of my oppressed brethren in Morocco, to use the Moral weight and effect of an identic note from the British Government presented by their representative at Tangier.
Appealing to your humane Consideration I beg to remain Sir, your humble & obedient servant M. Doitsh
תרגום
9 בפברואר 1885
אני מצרף את העמודים מ־yy\ Jewish Chronicle־Jewish Wor1d הקשורים לידיעות העצובות שאנשי הקהילה היהודית בלונדון קיבלו מאחיהם בטנג׳יר. ההתנכלויות לנשים, לילדים ולזקנים חסרי אונים מצערות לאין שיעור. נראה שאנשי קהילת דמנאת כולה נשחטו או גורשו מבתיהם, הילדים נטבחו, ונתחלל כבודן של הנשים. אם לא ייבלמו התנכלויות אלה בקרוב, אני חושש שהתוצאות יהיו איומות לכל יהודי מרוקו. אני פונה אליך, אדוני, לנצל את השפעתן למען אחי המדוכאים במרוקו, וכן את משקלה המוסרי של ממשלת בריטניה, כדי להעביר הודעה בנדון מממשלה זו באמצעות השגריר שבטנג׳יר.
הערת המחבר: מידע זה אינו מדויק. לא כל הילדים נטבחו, וההפרזה — כדי לזרז את התערבותה של ממשלת בריטניה.
תעודה 46מכתבה של אשתי אמסלם לבעלה, משה אמסלם, שברח מדמנאת לטנג׳יר
Esther, the wife of Moses Amsalem, writes to her husband, one of the Jews of Demnat who fled to Tangier, to obtain succour and redress:
Even if you could witness our distress this day you would weep tears of blood. We left Demnat, even as our forefathers left Egypt, we escaped only with our lives, but we left weeping as we went out, bringing nothing with us. The Governor took away our guards, and last night the rabble from the streets entered our houses and sacked them, and ravished the women, and subjected the children to horrible abuse; we were helpless, and therefore obliged to submit to the worst passions of the mob.
Even the Jews who were in Sanctuary under the friendly Shereefs were attacked and robbed, notwithstanding the rules of sanctuary. Rabbi Yusuf Elmalikh, 98 years of age, has been liberated from his horrid chains, and being afraid that he would be seized again, he fled to the Shereefs Sanctuary, but he was there seized and stripped, laid on the ground and subjected to 980 lashes, and left for dead; but he recovered a little, and is still alive, though it is impossible for him to live long.
Isaac Cohen (a merchant) who was with him in sanctuary, was beaten nearly to death. All this has been done by the cruel orders of the Governor. I was fortunate enough to escape with four other women to Oolad Khuloof, where we are now. The women that were left behind were subjected to the most shocking outrages. They were ravished by negroes and others in the employ of the Governor young and old, and these women are unable to escape from their tormentors. If any are found attempting to get away, they are immediately brought back and lodged in the common prison.
You wrote to me to get our Moorish partners to sell some of our property and send the money to you. You must know by this time that any Moor found assisting us in any way will be deemed a traitor and cut in pieces.
The Governor has ordered that if any Moor has a grudge against a Jew he may kill him. You told me to sell all the leather we had in stock, and the ploughs, & c., and live upon the proceeds. You do not seem to know that everything we had has been taken by the Governor, and you may be thankful that I escaped without being dishonoured like the rest of the women. If I were to write all I could tell you, I should never finish.
By order of the Governor, all the houses occupied by the Jews have been sacked, and every article of value taken. My brother Yacoob went to Casablanca to purchase some merchandise, and was bringing it to Demnat,but on arrival everything was taken from him, and he was lodged in prison; this is all I know of him.
Your distressed wife Esther Amsalem
תרגום
לו יכולת לראות את מצוקתנו היית בוכה בדמעות של דם. את דמנאת עזבנו כמו :ואבותינו עזבו את מצרים, אבל אנו – רק את נפשותינו הצלנו, והלכנו הלוך ובכה,נקיים מנכסינו. המושל סילק את שומרינו ואמש נכנס האספסוף מהרחוב אל בתינו, בזז אותם וחילל את כבוד הנשים והתעלל בילדים. היינו חסרי אונים ונאלצנו להיכנע להמון. אפילו היהודים שמצאו מקלט במקום קדוש בחסותו של שריף ידידותי הותקפו ונשדדו מתוך התעלמות מהכללים המקובלים באשר למקום כזה. רבי יוסף אלמאליח בן 98, שוחרר מכבליו, ומחשש שייתפס שוב ברח למקום הקדוש של השריף, אבל נתפס, הופשט מבגדיו, הושלך ארצה והולקה 980 מלקות עד שכמעט נפטר; לאחר זמן התאושש מעט, הוא עדיין חי אבל לא לזמן רב.
הסוחר יצחק כהן, שהיה אתו במקום הקדוש, הוכה כמעט עד מוות. כל זה בוצע בהוראת המושל האכזר. הצלחתי לברוח עם ארבע נשים לאולאד חולוף, ושם אני נמצאת עתה. הנשים שלא ברחו היו נתונות להתעללות מזעזעת. צעירות וזקנות נאנסו על ידי כושים ואחרים בשירותו של המושל, ואין הן יכולות לברוח ממעניהן. כל המנסות לברוח ונתפסות בכך — נכלאות.
כתבת לי שאנסה למכור מרכושנו באמצעות שותפינו המאורים ואשלח את הכסף אליך. עליך לדעת שכל מאורי שיימצא מסייע לנו ייחשב לבוגד וייקרע לגזרים. המושל קבע שאם יש למאורי טינה כלשהי נגד יהודי, הוא רשאי להרגו.
כתבת לי למכור את כל העורות והמחרשות אשר בחנותנו ולחיות על דמי המכירה. כנראה אינך יודע שכל רכושנו הוחרם בהוראת המושל, ועליך להיות אסיר תודה . שברחתי בלא שחולל כבודי כנשים האחרות. לו היה עלי לכתוב כלמה שיכולתי לומר לך, לא הייתי מסיימת לעולם.
בפקודת המושל נשדדו כל הבתים שבהם גרים יהודים, וכל חפץ בעל ערך נלקח. אחי יעקב נסע לקזבלנקה לקנות סחורה והביאה לדמנאת, אך כשהגיע נלקח ממנו הכול והוא נאסר. זה כל מה שאני יודעת עליו.
נשים יהודיות במרוקו
תעודה 47
מבמבו של א׳ בהן, נשיא ועד שליחי הקהילומ באנגליה, לשר־ החוץ
July 24th 1885
London Committee of Deputies of the British Jews
To the R[igh]t Hon[oura]ble
The Marquis of Salisbury K. G.
Secretary of State for Foreign Affairs
Foreign Office – Whitehall
My Lord,
I have the honor to acknowledge the receipt of your Lordship’s letter of the 20th instant informing me that it appeared from a Telegram received by your Lordship from Her Majesty’s Minister at Tangiers that the Sultan of Morocco had ordered the Jews of Demnat to be placed under the jurisdiction of another Governor and that an officer of high rank had been sent to conduct a deputation of Jews to the Court, where all their complaints would be inquired into.
I thank your Lordship for this communication which I will submit to the Board at its meeting.
I have the honor to be, Your Lordship’s Obedfien]' Servfan]'
Arthur Cohen, President.
[FO 99/226]
תקציר
הכותב מאשר את קבלת מכתבו של השר, שבו מודיע השר על הפתרון שנמצא למצבם של יהודי דמנאת. הם יהיו כפופים למושל חדש בדמנאת שימונה על ידי הסולטאן. וכן מודיע השר על שליחת פקיד בדרגה גבוהה, שיעמוד בראש משלחת יהודים לחצר הסולטאן שיציגו את תלונותיהם.
נשים יהודיות במרוקו-התעללותם של המושל ושל האטפטוף בדמנאת בנשים יהודיות
47-45 תעודות
עמוד 120