שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
איך הגיע אלי הספר הזה, סיפור מדהים ביותר. ביום חמישי 28/08/08 נכחנו זוגתי ואנוכי בחתונה של חברים טובים ששהו אתנו בניגריה. שובצנו בשולחן מספר שש, יחד עם משפחת אבי הכלה. בשולחן ישב גבר לא צעיר במיוחד לבד מתענג הוא על כוס השתייה שלו.
זוגתי ואנוכי ישבנו לידו ממש. כיוון שאיני מכיר אותו, הצגתי את עצמי וכך הוא עשה גם. לאחר מספר דקות, התפתחה בינינו שיחה והגענו לגירוש ספרד , ששם משפחתו של האיש חבס, וטען הוא שהוא מצאצאי מגורשי ספרד.
זה היה הגפרור שהדליק את הלהבה. ברגע מסוים, אומר לי הוא, שמע !, יש לי באוטו ספר על יהדות מרוקו, מונח כבר כמה שנים, איני יודע מה הוא, אך כל פעם שרציתי למוסרו למאן דהו, לא יצא הדבר.
אבל אני חושב שמצאתי את הכתובת, זה אתה הוא אומר, מבלי להתעצל, ניגש הוא למכונית ומביא לי את הספר. בהתרגשות רבה פתחתי את השקית ונגלה לעיניי ספר מדהים אשר מכיל שבעים סיפורים ועוד סיפור מפי יהודי מרוקו, שנמסרו לרושמים מפי מוסרנים, והם העלו זאת על הכתב.
אכן גם לספר דהוי יש לו את המזל , וגורלו הביא אותו אלי, אני שמח על כך. מקווה שתהנו מן הסיפורים, 71 במספר, חלקם ארוכים וחלקם קצרים.
בפתח הקובץ.
שבעים ואחד הסיפורים הנכללים בקובץ זה, נרשמו בישראל, בשנים 1955 – 1962, מפי שלושים ושניים מספרים, כולם יוצאי מרוקו, בידי שלושה עשר רושמים, יוצאי עדות ועליות שונות, שעשו את מלאכתם במסירות ובהתנדבות, והצליחו להדביק בתחושת הייעוד המפעמת בלבם גם את המספרים שלהם.
כתב היד של הסיפורים משומרים ב " ארכיון הסיפור העממי בישראל " ( אסע"י ) שבמוסיאון החיפני לאנתולוגיה ולפולקלור. בין 5800 הסיפורים הרשומים בו בסוף שנת 1963, נרשמו 270 מפי יוצאי מרוקו. מהם נבחרו הסיפורים שבקובץ.
בגולת מזרח אירופה החל בין שתי מלחמות העולם איסוף שיטתי של הספרות העממית היהודית, הנמסרת מדור לדור בעל פה, ביידיש – שפתם העממית של המוני היהודים במזרח אירופה. רבות פעל כאן " המכון היהודי המדעי " ( ייוו"א ) בוילנא אשר בפולין, ומוסדות מדע אחרים בברית המועצות ובארצות הברית.
לצערנו התמוטט המפעל בעקבות השואה. באין המוני מספרים והמאזינים ובאין מסורת היגוד עממית מגובשת, אין עתה למפעל המבורך המשך ראוי לשמו.
בישראל נעשה בעבר רק מעט מאוד למען איסוף היצירה העממית המהלכת בעל פה בין עדות ישראל, וכמעט ולא כלום – למען שימורו של החומר המקורי ולמען העמדתו לרשות המעיין והחוקר במסגרת של מוסד ציבורי ותחת פיקוח ציבורי מדעי.
במשך שמונה השנים שחלפו מאז ייסוד אסע"י הוקמה רשת מסועפת של רושמים, הרואים בעבודתם מלאכת קודש של הצלת אוצרות עממיים ומקוריים – מסורת ישראל סבא וגנזי העבר – למען הסופר, היוצר והחוקר בהווה ובעתיד.
רושמים אלה רואים את עצמם כבני משפחה אחת, אשר אידיאל משותף לה, והם נפגשים לעתים מזומנות בהרצאות ובימי עיון, מספרים סיפורים ומאזינים להם בצוותא, משתדלים להרחיב את ידיעותים ואת אופקיהם ולהשוות את הישגיהם.
בפרק על המספרים והרושמים מפיהם, ימצא הקורא פרטים רבים על הרכב " המשפחה ועל אופיה. בכוחות משותפים של כ-300 רושמים ומספרים הוקם אוסף הסיפורים והוא מיצג כיום כמעט כל עדות ישראל, ביניהם כ-1200 סיפורים ממזרח אירופה, 800 מתימן, 500 מעירק,
230 מאפזגניסטאן, 210 מתוניס, וכן הלאה.
מבוא.
בעולמנו רגילים אנו לראות כיצירה ספרותית את היצירה שבכתב בלבד, יצירה אשר בראשה מתנוסס לרוב שם מחברה. אך לא תמיד ולא בכל מקום יש לספרות אופי כזה. בעבר הרחוק הייתה היצירה נמסרת בעל פה בלבד.
ועד היום הזה היא נמסרת בדרך זו, לשם בירור, במסגרת טקסי פולחן, או לצורך רפואה עממית ועוד, הן בחברות שאין בהן עדיין אלפבית. והן בחברות היודעות אמנם קרוא וכתוב, אך ליד החוגים הנהנים בעיקר מן הקריאה בספר יש בהן גם ציבור רחב השואב את הנאתו הספרותית מן היצירה שבעל פה.
יצירות ספרותיות המועברות בעל פה, מדור לדור, נשמרות בזיכרון האנשים המצטיינים בזכירה מעולה ובכושר ביצוע מיוחד. אנשים אלה משמיעים את היצירות המקובלות על החברה בפני קהל המאזינים, לרוב במועדים קבועים ואף במסגרת קבועה.
בלילות החורף ארוכים ובחגי המשפחה, בשבתות ובמועדים מסוימים וכיוצא באלה שומע הקהל סיפורים מפי מספרים, שירים סיפורים מפי מדקלמים, ניגוני זמר מפי זמרים. המשותף לכל היוצרים האמנים האלה הוא כי הם לא רק מבצעים כי אם גם מסרנים המעבירים לדור הבא את היצירות שקיבלו אותן על פי השמועה מן הדור הקודם.
ספרות שמיעתית זו אינה עוברת בעל פה בלשון אחת בלבד. אדם, השולט בשתי שפות או יותר, מעביר את הסיפור משפה לשפה, מעם לעם ומארץ לארץ. כך מתפשט ונפוץ הסיפור בעקבות נוסעים, תיירים, מלחים, חיילים ( פולשים כובשים או שבויים ) מבקשי עבודה ופרנסה במרחקים ( מהגרים וכיוצא בזה.
הסיפורים נודדים עם " בעליהם ", ואגב ביגוד וקליטה והיגוד מחדש, הם פושטים צורה ולובשים צורה, הכל בהתאם לאופיו של המספר המבצע ובהתאם לאידיאלים של החברה, אשר ציבור המאזינים הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
לכן, אם נכיר בין הסיפורים המהלכים בחברה מסוימת, אף בחברה רחוקה וזרה, סיפור אשר שמענוהו כילדים או קראנוהו באסופות ובעיבודים מפורסמים, כגון " סיפורי האחים גרים ", ממקור ישראל, אגדות אנדרסון או כיוצא בזה.
הרי אין עובדה זו מעידה על העדר מקוריות ועצמיות, זיפור עממי הוא בגדר יצירה עומדת וקיימת ברשות עצמה ובזכות עצמה, ואינה בשום פנים ואופן בגדר חיקוי.
זהו סיפורו של ספר, אשר הגיע אלי כמו שאומרים " מכתוב ".