אל עולם שאבד-יחיאל פרץ- אשת חייל-סיפרה: איזה אלבז (קרובת משפחה)
חלק שני
לקט שני של מעשיות וסיפורי עם
מפי רוחמה ודויד פרץ
חלק זה הוא לקט שני של אגדות ומעשיות ששמענו מפי סבתא רוחמה וסבא דויד ז"ל. הסיפורים נשמרו בארכיון לסיפור עממי בישראל (אסע"י) ומובאים לדפוס בחוברת זו כעשרים שנה אחרי הוצאת החלק הראשון . חלק זה מטבעו של דבר סופר בסגנון אחר , בשפת העברית של היום כדי לקרב את הסיפורים לדורות הצעירים, שירוצו בהם וייהנו מהם , ובתקווה שימשיכו את שלשלת ההעברה, ואף הם יספרו אותם לדורות הבאים וינצרו אותם מפני השכחה.
על מלאכת הוצאת הקובץ בצורתו שקדו רבים ממשפחתי, ילדים ונכדים, מי בעצה, מי בהדרכה ומי בעידוד ופירגון ועל כך יבואו כולם על הברכה. על עריכתו של חלק שקד הנכד , נתאי פרץ.
סייעה בהקלדה: הנינה , רתם פרץ וייסוידובסקי
והאיורים הם מעשי ידי הנינים : נופר פרץ וייסוידובסקי ואייל פרץ
קריאה מהנה
יחיא פרץ
אדר א' תשע"ט
פברואר 2019
אשת חייל
סיפרה: איזה אלבז (קרובת משפחה)
רשם: יחיאל פרץ.
באחד הימים ישבו שלשה חברים ושוחחו ביניהם על נושאים שונים, עד שהגיעו לשיחה על
משאלותיהם.
קם אחד ואמר: "מי ייתן והייתי עשיר גדול."
והשני אמר: "ואני רוצה להיות תלמיד חכם ויודע תורה."
ואילו השלישי אמר: "ואני רוצה אישה, אשת חייל."
אליהו הנביא שמע את דבריהם, נכנס לבית ואמר להם: "שמעתי את בקשותיכם. אתה שביקשת
עושר, אני נותן לך את המטבע השחוקה הזאת. אתה שביקשת תורה, שתה את כוס המים שאני
נותן לך, ואתה, חביבי, שביקשת אשת חייל , קח את הכתונת הזאת, האישה שתהיה במידותיה,
היא האישה שתישא לך לאישה. כשסיים את דבריו, יצא והלך לו.
לא עברו ימים רבים, והאיש שביקש להיות עשיר, היה לעשיר מופלג, והוא נודע בין כל הסוחרים
והמכובדים, חברו שביקש תורה היה לחכם גדול וכולם ביקשו לשמוע את דברי חכמתו ובאו
להתייעץ אתו, ורק השלישי נדד מעיר לעיר וביקש את אושרו.
יום אחד כשעבר ברחוב הומה אדם באחת הערים הגדולות, אמרה אחת הנשים לבתה: "בתי,
צאי ובקשי איש שיעזור לנו בעבודות הבית, כי אינה יכולה לעשות הכל לבד." יצאה הנערה,
פגשה את האיש ושאלה אותו, אם הוא היה רוצה לעזור לאמה במלאכת הבית. האיש שהיה
עייף מן הנדודים ומרעב קיבל את הצעתה בשמחה. האיש מצא חן בעיני האם, והיא ביקשה
ממנו להישאר עוד כמה ימים, וככל שנשאר יותר, כך מצא חן בעיניה, עד שיום אחד היא ביקשה
ממנו להישאר עמם בבית, לגור עמם ולעזור לה.
יום אחד נותר לבדו עם הנערה, הראה לה את הכתונת שקיבל מן הזקן. לבשה אותה הנערה,
והיא הייתה בדיוק על פי מידותיה, כאילו נתפרה במיוחד על פי מידותיה. ראה זאת הצעיר ונתן
לה את הכתונת במתנה.
מיום זה התאהבה הבת בצעיר, והיא ביקשה ממנו ללכת אל הוריה ולבקש את ידה. אך הצעיר
סירב בתוקף , כי הוא אמר: "אני רק משרת שלכם, והורייך בוודאי יסרבו לתת אותך לי לאישה."
אך היא המשיכה לבקש ממנו ללכת אל הוריה, והוא ככל שביקשה ממנו , כך גדל סירובו. עד
שיום אחד נמאס לה והלכה אל אמה ואמרה לה: "רוצה אני את האיש שמשרת אותנו לבעל."
ספקה האם כפיה בבהלה ואמרה: "מה, יצאת מדעתך, וכי חסרים צעירים בני טובים ועשירים
שאת בחרת דווקא בעני זה?" וגם האב ששמע זאת, סרב בתוקף ואמר לה שכזאת לא תהיה
ושתשכח מן הדבר. ולא הועילו לא בכיות ולא תחינות. לבסוף באה אל הצעיר ואמרה לו: "אין לנו
ברירה אלא לברוח מן הבית ולהינשא במקום רחוק מן העיר הזאת."
בלילה הם נמלטו מן הבית והלכו כל הלילה, עד שהגיעו אל ארץ שוממה וחרבה. עמדו והקימו
להם בית, ובעזרת האישה בנה לו בית לתפארת, ומסביב לבית נטע בוסתן גדול שלא היה כמוהו
ליופי, והוא הלך מהצלחה להצלחה, ושמו נודע למרחוק, ובעיקר היה ידוע כאיש מכניס אורחים
ומסייע לעניים. ובהיוולד לו בכורו ירד אליהו הנביא מן השמיים עם פמליה של מלאכים והיה
לשושבינו של הרך כשהכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו.
והורי הבת בכו מצער על בתם שנעלמה. יצא האב לחפשה והלך מעיר לעיר וכפר לכפר ושאל
על בתו, אולי ימצא איש שיספר לו על מקומה של בתו, עד שהגיע לבית בתו במדבר. קבלו אותו
במאור פנים, רחצו אותו, האכילוהו, ואחר שאלו אותו למחוז חפצו. התחיל האיש בוכה.
אמר לו הצעיר: "ספר נא לנו, אולי נוכל לעזור לך."
סיפר להם על בתו שנחטפה ועל חיפושיו אחריה. שאל אותו הצעיר: "ואתה תוכל להכיר אותה?"
כן- ענה הזקן.
כיצד – שאל אותו הצעיר.
" כשהייתה ילדה קטנה, ראיתי שיש לה שומה אחת הייתה תחת בית השחי דומה לאשכול
ענבים."
אמרה הבת: "אכן, אתה אבי, יש לי שומה כזאת."
חיבקו זה את זו ובכו מרוב שמחה שעה ארוכה. סלח האב לצעיר וסלח לבתו על מה שעשו ואישר
את נישואיהם. ירדו אליהו הנביא ופמלייתו וכתבו כתובה של זהב.
ימים רבים עברו מאז, ויום אחד רצה אליהו הנביא לבחון את שלושת הצעירים. בא אל האיש אשר
ביקש אשת חיל, והוא כולו מאובק, קרוע בגדים, יחף ורעב. הזוג האכיל אותו, רחצו אותו והחליפו
את בגדיו.
התחיל הזקן לבכות.
שאל אותו האיש הצעיר: "מדוע אתה בוכה?"
– כי בת יש לי שהגיעה לפרקה, כל צעירי הכפר רוצים להתחתן אתה, אך אין לי נדוניה לתת לה.
– וכי על זה אתה בוכה? הרי לך נדוניה , תפסיק לבכות ולון אתנו הלילה, ומחר חזור לביתך וחתן
את בתך.
הודה להם האיש הזקן. בלילה קם ויצא והותיר את צרור הכסף שנתנו לו והוא אף הכפיל והשליש
אותו. ידעו בני הזוג , כי האיש הזקן היה אליהו הנביא.
בא אליהו אל האיש שביקש ממנו ללמוד תורה ולהיות חכם גדול. התחיל לבכות, וכשסיפר לו על
הבת ועל הנדוניה שאין לו לתת לה, אמר לו האיש: "בבקשה, הרחק דאגה מלבך, אכול ושתה,
הנה לך הנדוניה ונתן לו צרור של כסף.
בלילה קם אליהו, השאיר את הצרור , הכפיל את הסכום ואף השליש והלך לדרכו אל השלישי
שביקש להיות עשיר.
דפק על דלת ביתו של העשיר, סיפור לו על בתו ועל הנדוניה שחסרה לה.
צעק עליו האיש העשיר: "וכי מי אני, אב לאומללים, זה אשתו מתה עליו , וזה בתו חולה, וכולם
מבקשים עזרה, ועתה גם אתה בא אליי לבקש להשיא את בתך? לא אתן לך אפילו דבר" ודחף
אותו החוצה.
"אולי בכל זאת תיתן לי משהו, אפילו פרוטה שחוקה אחת, אם יש לך?" – התחנן הזקן.
"אשתי, הוציאי לזקן הזה את המטבע השחוקה שהשאיר לנו בזמנו אותו זקן ויסתלק מפה."
נתנה האישה את המטבע השחוקה.
ומיום זה הלך העשיר מדחי אל דחי, מצב הלך ונעשה רע , איבד את הונו והתרושש לגמרי. אפילו
את ביתו הוא מכר . ולבסוף נאלץ לצאת ולקבץ נדבות. ואילו שני החברים הנותרים הלכו מהצלחה
להצלחה ושמם התפרסם בעולם.
אל עולם שאבד-יחיאל פרץ- אשת חייל
סיפרה: איזה אלבז (קרובת משפחה)