פארדו-קאריגל-דוד יצחקי-חכמים-רבנים


תולדותיהם של חכמי ורבני הספרדים ועדות המזרח-שמעון ואנונו

רבי אברהם ב״ר דוד יצחקיארזי הלבנון

נולד בחברון בשנת תכ״א [1661], ונפטר בה ביום י״ג סיון שנת תפ״ט [1729] תלמידם של הרבנים משה גלאנטי וישראל יעקב חגיז, וחברם של הרב חזקיה די סילוה ורבי משה חיון. זקנו מצד אמו היה רבי אברהם אזולאי מחבר ספר ״חסד לאברהם״, ״בעלי ברית אברהם״, ״זהרי חמה״ וכו', וחותנו הרב אברהם ישראל זאבי מחבר ספר ״אורים גדולים״. בין גדולי תלמידיו נמנו הרבנים משה חגיז, ישעיה אזולאי ובנו יצחק זרחיה אזולאי אבי חיד״א, הצטיין בהתנגדותו העזה לכת השבתאית. בהיותו בשנת הת״ע שד״ר ארץ ישראל, לאירופה שהה ימים מספר באזמיר. שם נודע לו שיש בעיר ספרי כפירה בידי השבתאים הנסתרים שחוברו ע״י אברהם ישראל קרדוזו, ובפקודתו ואימת חרמו הגדול נאספו הספרים הלו ונשרפו בפומבי. בעברו דרך קושטא כתב הקדמה לספר ״בני יעקב״ לרבי יעקב ששון. בשנת תע״א [1711] היה בשלוניקי, ויפרסם שם ברבים את קלונו של נחמיה חיון. בשנה שלאחריה עשה זמן מה באמשטרדם, ושם השתדל יחד עם רבי צבי אשכנזי הנודע בשם החכם צבי, להחרים את חיון ולשרוף את ספריו. הרב יעבץ בן חכם צבי, כתב עליו בספרו ״מור וקציעה״ ח״ב בלוח התקון וההשמטות דף צ״ד סורים אלו: ״בקטנותי ראיתי באמ״ד שליח ציון חכם יצחקי, כמדומה שהיה ארוך גמר, גבוה מכל העם משכמו ומעלה״. בשובו לירושלים דרך קושטא בשנת תע״ה [1715] נתמנה לראש ולמנהיג הקהלה, והיה מתנהג בסתר בחסידות ובפרישות. הרב חיד״א כתב עליו, כי נתמנה לראש בזמן גדולים. משוער, כי היה הראשון אשר נודע בתאר ראש מתא. בימיו היה ריוח והצלה ליהודים, ורבים מאנשי הגולה התישבו בירושלים, וקנו בתים וחצרות. הסתלק מרצונו הטוב מעל כסא הרבנות בשנת תפ״ב [1722]. הרה״ח גרץ בספרו יכנהו: ראש מהדברים בין רבני ירושלים בזמנו. תלמודי במדה בינונית כרוב רבני הדור ההוא, ועם זה כרוך אחרי הקבלה אך איש ריב וקנאי גדל נגד השבתאים. והרב בע״ס די״י בתוגרמא ערבבו עם הרב אברהם לאניאדו שהיה עשרות שנים לפניו, וציין בטעות שהיה

ר״מ בירושלים בין השנים ש״ס – ש״פ.

אלו הם חבוויו:

א]. ״זרע אברהם״ – שו׳ית בסדר ד׳ הטורים ב״ח. נדפס באזמיר וקושטדינא בין השנים תצ״ב – תצ״ג.

 ב]. פלפול עם הרב אברהם הלוי בע״ס גנת ורדים.

 ג]. חבור גדול על רמב״ם והלכות גיטין.

ד]. חידושים על השו״ע ושו״ת.

 ה]. אגרת שבוקין. נכלל בספר זרע אברהם הנ״ל. ראה אוצר הספרים ז. סי׳ 260 ו. כתבת קעקע, מדובר בו על מעשה נחמיה חיון ותעלוליו.

רבי אברהם ב״ר דוד מימון הנגיד

 נולד ה׳ח׳. רב פעלים מנהיג דגול. בהשתדלותו התייהדו המון קראים במצרים, ה׳ע״ג, ונכנסו תחת כנפי השכינה. נפטר ה׳ע״ד.

רבי אברהם ב״ר דוד פארדו

רבי אברהם פארדו עמד בקשרים עם החיד״א מעת שהתיישב בליוורנו בשנת תקל״ט [1779]. היה לו עמו, כנראה, עסק כספי והחיד"א היה מעביר על ידו כספים לאיזמיר. בשנת תקנ״ג נשא רבי אברהם פארדו את בתו של החיד״א. נשתמרה בידינו אגרת ששלח חיד״א לרבי דוד פארדו שנכתבה ללא ספק בשנת חתונתו של רבי אברהם פארדו, שבה הביע החיד״א את שמחתו על זיווג זה: ״מה נכבד היום מלך ישראל – כותב החיד״א לרבי דוד פארדו – את בש״ר במדב״ר משום אקרובי תקרובת כעי״ן פנים. וישא אברהם מכלל יופי חיבה יתירה החכם הש׳ ב״ר מניה דמר… שמחי בת ציון ותהי שמחה" גדולה בעליתן של בעל. אותו היום נטל עשר עטרות עלי ועל ראשי אשר כה ברכני ה׳ התחתן במלך אדונינו המלך דוד״י.

את זמנה של האגרת אפשר לקבוע. החיד״א מציין שבנו רבי אברהם אזולאי ״לעת הלום שכיח גבאי ואתי מעיר תוניס יע״א לאר׳יל״. בנו זה יצא ממחנה ההסגר בליוורנו בסוף תשרי תקמ״ד וברור שהכוונה לבואו בפעם הראשונה מצפון אפריקה, שכן מזכיר החיד״א באגרתו תשובה בהלכה שקיבל מחתנו בענין ספר תורה שהגיעה אליו יום או יומים קודם ר״ה״ ומשום טרדתו בימים נוראים לא נתפנה להשיב עליה. רבי אברהם פארה היה מבקר לעתים תכופות בליוורנו, באיזמיר ובשאלוניקי. בשנת תקל״ט-תק״מ היה באיזמיר. את בתו של החיד״א נשא בליוורנו. שבשנת תקנ״ז היה שוב בעיר זו וכך רשם החיד״א בזכרונותיו: ״8 כסלו תקנ״ז בא חתני ה״י.

 ר״ח ניסן הלך לש׳״. בשנת תקנ״ט הביא לדפוס בשאלוניקי את ספרו של אביו ״ספרי דבי רב״. שנתיים לאחר מכן היה שוב בליוורנו והחיד״א רשם בפנקסו, ״חתני חר״א פארדו ה״י. ז״ך כסלו תקס״א בא חתני. ונסע כ״ד אדר לש׳״. החיד״א חיבב את חתנו ובספריו הוא מביא כמה חידושי תורה משמו: ״ועל זה ידיד נפשי חתני החכם השל׳ עצום ורב כמוהר׳׳ר אברהם פארדו נר״ו… אמר אלי״, שהקשה לי חתני ידיד נפשי החכם השלם עצום ורב בר אבהן ובר אוריין כמהר״ר אברהם פארדו נר״ו״; ״וידיד נפשי חתני החכם השלם עצום ורב כמה״ר אברהם פארדו נר״ו אמר…״: תשובה שהשיב רבי אברהם פארדו לאביו הדפיסה החיד״א בספרו ״יוסף אומץ״.

רבי אברהם פארדו עלה לירושלים ונמנה עם חבוי בית המדרש ״חסד לאברהם ובנין שלמה״ ולאחר פטירת חותנו נתמנה במקומו לראש הישיבה. נפטר בשנת תק״פ. בפנקס ההשכבות של הישיבה נאמר עליו: ״יזכור א׳ נשמת עטרת ראשנו וצניף תפארתנו, רב הדומה למלאך ה׳ צבאות הוא מלכי צדק מלך שלם. מרן רבי אברהם פארדו הוא הקדוש זצ״ל, נפטר ששה באייר ה׳ בשבת שנת התק״ף ;1820 לרבי אברהם פארדו היה בן, יצחק דוד, וכנראה גם בת בשם רחל.

מ. בניהו, ספר החיד״א, עמוד תצח

רבי אברהם ב״ר דוד קאריגל

 אביו של רבי חיים משה קאריגל. היה שליח ירושלם בטורקיה. :שנת תל״ה [1675] כיהן כדיין וש״ץ לעדת הספרדים בירושלם ׳מוכתר בתואר ״הרב הגדול ונעים זמירות ישראל״. היה חתנו של

רבי אברהם רויגו.

יהודי המזרח בארץ ישראל; "ירושלים" ח'; שלוחי ארץ ישראל; תולדות חכמי ירושלים

רבי אברהם ב״ר דוד שושן מחכמי ספרד בדור העשירי. מתלמידיו של הרא״ש. נפטר בשנת ה׳צ״ט [1339]. חיבר חידושים על הש״ס: ״עליות״. מובא בספר אבודרהם.

תור הזהב והשמד, עמוד 277

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר