מורשת יהדות מרוקו

 (223) — פיוט לפרשת וישב — סי׳ ישראל

ע״מ ה-ה-ה-ה הגאים בבתים החורזים

יַעְלָם שָׁבַנִי / נֶעֱלַם זְמַנִּי / מָתַי שָׁב אֲנִי / אֶל מוֹשַׁב עִירָם

שׁוּר, צוּר יִשְׂרָאֵל / בִּנְךָ עֶבֶד אֶל / אַלּוּף מַגְדִּיאֵל / וְאַלּוּף עִירָם

רְאֵה לְחוּצִים / בְּיָד לוֹחֲצִים / יִהְיוּ נִקְבָּצִים / מַהֵר אֶל עִירָם

אֶל צִיּוֹן הוֹשַׁע / וּלְשָׁבֵי פֶּשַׁע / צַדִּיק וְנוֹשַׁע / רוֹכֵב עַל עִירָם

אָנָּא, אֵ-לִי, / נָא לִי / הַאֲזֵן (דּוֹד)

גִּילָה גִּילָה תַּגְדִּיל לִי / וּתְנֵנִי אֶצְלְךָ חוֹנָה

אֵ-ל חַי, תֵּן לִי חֹסֶן / חָנֵּנִי, חוֹנֵן דַּל

אַדִּיר, תֵּן לָאוֹנֵן / עֲטָרָה וּגְדֻלָּה

שׁוּב, חוֹנֵן / אֵ-ל מִבֶּטֶן גּוֹחִי, אֵ-ל אָמֵן

בֶּן־דָּוִד שְׁלַח / א-ל טוֹב וְסַלָּח / לְעַם נֶאְלָח / יִקְבֹּץ פְּזוּרָם:

כנפי שחר

(223) הנושא: צפיה לישועה.

יעלם שבני — בן עשו (בראי לו, ה) לקחני בשבי. נעלם זמני — לא נתפרש קץ גלותי. אל מושב עירם — במקום עירין, לצוה״ח. ופי׳ מלאכים. לי בגזרת עירין פתגמא (דגי׳ ד, יד), והוא ביהמ״ק ע״ש והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו(בראי כת, יב). מגדיאל— עירם — מאלופי עשו (שם לו, מג;. צדיק ונושע — משיח. רוכב על עירם — במקום עייר, לצוה״ח, במ״ש (זבר׳ ט. ט) עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות. חוסן — אומץ ועוז. לאונן — מתאבל. מבטן גוחי — מוציאי מבטן אמי. נאלח — מתנוון בגולה.