מורשת יהדות מרוקו

פרשת וישב

(227) — קצידה — סי^, מזמור לדוד קים חזק

הגאים בבתים ז-ז — באזור (סוירחא)

בשקל ״מן־לא יעדר יסיר ליה בחאלי״

 

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אִישׁ אָהֳלִי / יוֹסֵף נַעַר־עוֹלֶה —

עִם בְּנֵי נְשֵׁי אָבִיו, אֲבָל / קֵץ שַׁעֲשׁוּעָיו לֹא גָּבַל —

בֵּין הֲרֵי יְבוּל:

אַהֲבַת אָבִיו־לוֹ הָיְתָה פֶּלֶא / בֵּין אַחִים תְּפַלֵּא

עַל כֵּן קִנְאָתָם רָבְּתָה וּלְבַל / יִשְׁמַע הַזָּקֵן יֶאְבַל

 חִבְּלוּ חָבוֹל:

יִתְרוֹן עַל אֶחָיו יׇקְרׇתוֹ מִלֵּא / בַּפָּז לֹא תְּסֻלֶּה —

כְּתֹנֶת פַּסִּים בָּהּ מְכֻרְבָּל / בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל יוּבַל

וַיֵט מִגְּבוּל:

חֲלוֹם חָלַם, אָחִי, שִׁמְעוּ נָא לִי / בְּתוֹכְכֶם רָם דִּגְלִי

בַּשָּׂדֶה רָאָה הֲבֵל הֲבׇל- / יִם אֲלֻמַּתְכֶם תִּבַּל

יִשְׂחוּ מֵהִבּוֹל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

זַעַף בּוֹ אָבִיו, סִלָּה / רַעְיוֹן מִלֵּב בֵּן עוֹלֵל

גָּעַר בּוֹ בְּעֵין חֶמְלָה / רַק לְמוּל אֶחָיו מִלֵּל

חָלַם עוֹד חֲלוֹם נִפְלָא / סִפֵּר וּכְבוֹדָם חִלֵּל:

 

כנפי שחר

הנושא: מתוך פרי וישב (ברא' לז).

יובל – יוגש. איש אהולי — יושב אוהלים. נער עולה עם… — גדל עם בני בלהה וזלפה ורגיל אעלם. כתרגומו: מרבי. לא גבל… — לא נשאר בתחום השגשוג. לא ארכו ימי השלוה. תפלא — תפריד. חבלו חבול — יזמו תחבולות. יתרון… — היחס המועדף מילא והשלים את יוקרתו. שגם הפז לא יערכנה. מכורבל — עטוף. יובל — מתהלך. ויט מגבול — הפריז על המידה. חלום חלם… — שיעורו: נטה מגבול המציאות עד שחלם וראה הבלים, כלומר דברים רחוקים מן הדעת. תיבל — נובלת עליה. שחו מהבול – התכופפו מרוב חולשה. סילה — עקר וטשטש. בן עולל —תינוק

 

מִשְּׁמֵי שַׁחַק שָׂחָה לְמוּלִי / שֶׁמֶשׁ יוֹרֵד עוֹלֶה

וְיָרֵחַ כַּמַּיִם יִגַּל / וְכוֹכָבִים תּוֹךְ גַּלְגַּל —

יִשְׂחוּ כְּחַרְגּוֹל:

תַּכְלִית שִׂנְאָה שָׂנְאוּ, וּבְלֵב מָלֵא / נִקְמַת שַׁחַת בְּלִי

קִנְאָה וְשִׂנְאָה רָמוּ כַגַּל / רַק אָבִיו שָׁמַר לֹא גַּל —

דִּבְרֵי בֵן דָּגוּל:

קְרָאוֹ וּשְׁלָחוֹ, רוּץ בִּשְׁבִילִי / אַחֶיךָ, הָשֵׁב לִי —

שְׁלוֹמָם וּשְׁלוֹם הַצֹּאן תְּגַל / דִּבָּתָם לֹא עוֹד תִּגָּל

חַפִּים מִפִּגּוּל:

רָץ לְמַהוּתוֹ אָרַח בַּשֶּׁלִי / וּבְדַרְכֵי נַפְתּוּלֵי

בָּא אִישׁ הוֹרָהוּ, נָט מִמַּעְגָּל / מִדֶּרֶךְ בָּהּ לֹא תֻּרְגַּל־

-תָּה, דּוֹתָן תעגול:

מֵרָחוֹק עִלְלוּ לוֹ עִלוּלֵי / עַל נַעַר עֲוִילִי

הֵן בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת נִדְגָּל / שִׁלְחוּ אַחֲרָיו מַגָּל!

מַלְכוּתוֹ תִּגוֹל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

וְעַתָּה חֵמָה גָּדְלָה / לַהֲרוֹג אֶת בֵּן זוֹלֵל

אֵין אֶחָד בָּנוּ חָמְלָה / נַפְשׁוֹ עַל בֵּן מִתְגּוֹלֵל

נַשְׁלִיכוֹ בַבּוֹר, נָפְלָה / צַמֶּרֶת בֵּן מִסְתּוֹלֵל:

 

כנפי שחר

כמים יגל –  ישתטח. בחרגול — מין חגב, אולי בתנועותיו נראה במשתחוה. נקמת שחת בלי — נקמת מות. שחת בלי — כנוי לקבר המבלה הגוף. רמו כגל — גבהו כמו תל, הר. שמר לא גל — לא הסיר הדבר מלבו. בשבילי אחיך — בדרכים ששם אחיך. שלומם…תגל — תגלה, תגיר. דבתם… — לא תתגלה. חפים מפיגול — נקיים מכל דופי. ארח בשלי — הלך בשלוה, בלב שקט. נפתולי – אורחות עקלקלות. הורהו נט ממעגל — שנטה מן הדרך אשר לא הורגל בה. דותן תעגול — ואמר לו: לך במעגל המוביל לדותן. תעגול — פועל נגזר מן השם 'מעגלי׳. עיללו… — חיפשו לו תואנות ועלילות. עוילי — צעיר. נדגל — הולך בזקיפת קומה כדגל. שלחו אחריו מגל! — חסלו אותו! כשהקמה במלוא זקיפתה יש לקצור אותה. מלכותו תגול — תתגלגל ותרד מעל הפרק. בן זולל — מזלזל בכבוד אחים. מתגולל — מתנפל לפניהם ומתחנן. נשליכו בבור… — ובכך תפול כותרת ענף מתרומם זה

 

רְאוּבֵן סִכֵּל עֵצָה וַיְחַלֶּה / פָּנִים, וַיִּכָּלֵא —

מֵהָפֵק זְמָמָם, אַךְ בָּלַל / דִּבְרֵיהֶם, הוֹלִיךְ שׁוֹלָל

כְּמוֹ שַׁבְּלוּל:

אַחַי, רֶצַח — זֶה נוֹרָא אֱוִילִי / וְעָוֹן פְּלִילִי

הֶאֱחִינוּ נַהֲרֹג חָלָל, / בִּבְשָׂרֵנוּ נִתְעַלַּל,

אבינו נשלול ?!

חוּסוּ לִדְמִי יָמָיו כִּי אֲצִילִי / מִגֶּזַע אֶרְאֵלִי

אֲבוֹתֵינוּ שְׁמָם מְהֻלָּל / אֵין דָּן דִּינָם לִמְחֻלָּל

וְלֹא בְּחִלּוּל:

חוּסוּ לְשֵׂיבַת אַב וּבִגְלָלִי, / פִּשְׁעֲכֶם בִּי יִתְלֶה

אִם בָּאֲדָמָה דָּמוֹ יֻצְלַל / קוֹל פִּשְׁעֲכֶם יְצוֹלָל —

עֲלֵי הַר תָּלוּל:

חוּסוּ לְמַעַן הַשֵּ"ם הַחוּלִי / גֵּו וּגְוִיָּה עֲלֵי —

הָאָרֶץ, אִם כֶּחָלָל נִפְלַל / רוּחוֹ מִגּוּפוֹ תֻּשְׁלַל

מָה רַע הַתַּעְלוּל!

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

לִדְבָרָיו אַזְּנָם עָרְלָה / הֵשִׁיב אוֹתָם בְּעָלִיל

הִשְׁלִיכוּ כְּבֶן עַוְלָה / הַבּוֹרָה שָׁם יְמוֹלֵל

נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ חָבְלָה ד/ לַהֲשִׁבֵהוּ כָּלִיל:

 

דׇּרַךְ וָבָא הִפְשִׁיטוּ כְטָלֶה / וּכְמוֹ עֶבֶד נִקְלֶה

לְבוֹר הִשְׁלִיכוּהוּ בְּלֵב מָלֵ- / -א נְקָמָה כִּי גְמָל¬-

-וּהוּ רַב תַּגְמוּל:

 

כנפי שחר

סיכל — הפיר עצתם. ויכלא… — נמנע זממם, מחשבתם, מלצאת לפועל. הוליך שולל — כיסה מהם מה שבלבו. כמו שבלול — שרץ רך הגדל בתוך נרתיק, כך היה ראובן רך בלשונו, ומסתיר כוונתו. אבינו נשלול ?! — ל׳ מלקוח ושלל. לדמי ימיו — לכריתת ימיו בעצם פריחתם. אצילי — מיוחס. אראלי — קדוש ובגללי… — חוסו גם עלי שאני נתפס עליו. יוצלל — ישקע, יכוסה. יצולל — יצלצל. תלול — גבוה. החולי — הבורא. נפלל — יהיה נפלל, יפול. תושלל — תושלף, תצא. התעלול — המעשה, עלילה שפלה. ערלה — היתה אטומה. בעליל — בשקר, רק לפנים. ימולל — ייבש, ימות. חבלה — חשבה תחבולה. כליל — שלם לגמרי. נקלה — בזוי. צעק… — בלב שרוף ובכאב. קופד ציצי וימל — נכרת פרח־חיי, יבש ונבל

 

צָעַק בְּלֵב חֲמַרְמַר וּבְחֶבְלֵי / כִּי זֶה הוּא גְּמוּלִי

צַדִּיק יְיָ אִם לֹא חָמַל / קֻפַּד צִיצִי וַיִּמָּל

כְּהִמּוֹל נִמּוֹל:

אָנָּא, אַחַי, חָטָאתִי, סִלְחוּ לִי / יָעִיד עָלַי אֵ-לִי

לֹא אָשׁוּב לְכִסְלִי, עֵדִים מַל- / -אָכָיו רוּחוֹתָיו חַשְׁמַלּ-

-יִם יָמִין וּשְׂמֹאל:

חָנוּנִי, אַחַי, הַזֶּה גּוֹרָלִי? / הַפֹּה אֵשֵׁב לִילִי ?

לְנֶפֶשׁ נַעְנָה קִרְאוּ מַחְמָל / עַל מֻכֶּה בַּחֲנָמַל

וְחִמְלוּ חָמוֹל:

חַם לְבָבִי עַל אָבִי עוֹלְלִי / בְּחַסְדּוֹ לִי הִפְלִיא

הֵן בָּאוּ לוֹ יָמִים רַב עָמָל / תִּקְפְּדוּ יָמָיו וּמָלְ-

-אוּ לוֹ כְאֶתְמוֹל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

 

סוירחא

וּבְעֵת שֶׁמֵּעִם כִּי צָלְלָה / תְּחִנָּתוֹ וַיֵּילִיל

אָז רָעַת לִבָּם חָדְלָה / לֹא יוֹסִיפוּ לְעוֹלֵל

וְרוּחַ נֹחַם פָּעֲלָה / בָּם בְּקִרְבָּם תְּחוֹלֵל:

 

דִּמְיוֹן דְּמוּ לַהֲשִׁבֵהוּ לְ־ / -בֵית אָבִיו אַךְ לוּלֵי —

 יָעַץ יְהוּדָה עֲצַת סָכָל / מַה בֶּצַע כִּי אִם תֹּאכַל —

חֶרֶב בֵּן שָׁכוּל ?

קוּמוּ וּרְאוּ הֵן עַם יִשְׁמְעֵאלִי / נִמְכֹּר כַּעֲוִילֵי —

הַצֹּאן, וּתְלֻנׇּתֵנוּ תְּכַל / גַּם אִם נַפְשֵׁנוּ תִּשְׁכַּל

מִצּוֹק אָב שַׁכּוּל:

 

כנפי שחר

כהמול נמול — ככריתת מילה מהתינוק, כלומר בלא נקיפת מצפון. לכסלי — לאוולתי. לנפש נענה — נדכאה ושחוחה. מוכה בחנמל — נפחד ורועד כמוכה ברד. אבי עוללי — אשר טיפח אותי. תקפדו — תקצרו ימיו. כאתמול — שעבר ולא ישוב. צללה תחינתו — הדהדה. לעולל — לעשות. ורוח נוחם — החרטה. בקרבם תחולל… — התחילה לפעמם, וכבר היו משחררים אותו אלמלא יהודה שיעץ למכרו לישמעאלים. סכל — חסר דעת. מה בצע… — מה נתהנה במיתתו ? בן שכול — בעל שכל. כעוילי… — כבני צאן. גם אם נפשנו… — למרות שנפשנו תדאב למראה צרתו של אבינו השכול שאיבד את בנו.

 

יִשְׁעוֹ, דִּמָּה, בָּא, עֵת שָׁלְחו חַבְלִי / בַּד תַּחַת אַצִּילֵי־

יָדָיו וְהֶעֱלוּהוּ, וְכָל / עַצְמוֹתָיו בְּגִיל תְּכַל-

-נָה יָכוֹל־עַל־כָּל:

מִן הַשִּׂמְחָה קָרָא בְּקוֹל קוֹלִי / הֶאָח שִׂמְחַת גִּילִי!

חֵן לִידִידִי וְאֶחָי! הֵן כָּל- / -תָה נַפְשִׁי לוּ אִם כֹּל כָּל

פְּשָׁעַי מִכֹּל:

חָזָק צוּרִי, רְאֵה נָא עֲמָלִי / לֹא אֵשׁוּב לְמַעֲלִי —

חָטָאתִי עֲוֹנִי, לֹא אוּכַל / הָרֵם רֹאשׁ, וּכְמֵי מִיכַל —

אֶתְהַלֵּךְ עִם כֹּל:

קַיֵּם נא מִקְדָּשִׁי וְהֵיכָלִי / מִשְׁכַּן הַכְּלִילִי

וּבְנָהּ מִקְדַּשׁ מִפִּשְׁעִי אֻכַּל / וּלְבָבִי מָצוֹק לֹא כָל

נִלְאֵתִי כַלְכֹּל:

מֵאֵ-ל נֶאֱדָר אֶשְׁאַל מִשְׁאָלִי / יִרְצֶה נִיב מַהְלָלִי

כְּשִׂיחַ שֶׁרָפִי קֹדֶשׁ יוּבַל / הֶגְיוֹנִי פִּי יְקֻבַּל

מִשְּׁמֵי זְבוּל:

כנפי שחר

אצילי ידיו — זרועותיו. תכלנה… — מקוות לה׳ היכול על בל. בקול קולי — בקולי קולות. כלתה נפשי לו אם… — תמיד קויתי לישועת ה׳, אפילו אם מדוד מדד כל פשעי, באופן שאינני ראוי לנס, בכל זאת לא נתיאשתי מרחמיו. ע״כ מענין יוסף. מכאן ואילך דברי סיום מפי המשורר. ובמי מיכל… — כמו המים של הפלג ההולכים לאט, סמל לענוה וסבלנות, כן אתנהג עם הכל. הכלילי — הכלול והמושלם. מפשעי אוכל — אשר נשרף בגלל פשעי. מצוק לא כל — לא הכיל, לבבי קטון מהכיל הצר והמצוק אשר מצאוהו. נלאיתי כלכול — צורת מקור מן ״כלכל״, עייפתי לסבול. ל׳ רוח איש יכלכל מחלהו (משי יח, יד).