מורשת יהדות מרוקו

(201) — קצידה — סי׳ אני דוד קיים חזק

בשקל ״קלבי בשמם כדדךּ נארו תדרם״

מתוך פר' ויצא-וישלח

אַמִּיץ-לֵב בֵּיתוֹ חַיִל אֲזָרָם / הֵעֵז פָּנָיו רַב בְּיָד רָמָה

הָרֹב פִּשְׁעִי וְחֶטְאִי גָּרַם / כִּי דָּלַקְתָּ אָדָם וּבְהֵמָה?

זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה בַּעֲבוּרָם / עָבַדְתִּי צֹאנְךָ בְּלִי מִרְמָה

אִם פֻּקָּדוּ נָתַתִּי כָּפְרָם / יוֹם וְלַיְלָה נַפְשִׁי אֲשֵׁמָה:

מֵחֹרֶב קֶרַח גֵּוִי הׇחְרַם / נָדְדָה שְׁנָתִי לִבִּי הָמָה

עוֹד מְעַט נֵעְלַבְתִּי מִסַּחְרָם / עָנְיִי רָאָה שׁוֹכֵן שָׁמַיְמָה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

ערובי

הָאֵ-ל צִוְּךָ, / אַלּוּף עֶרְכִּי, הִתְוָךְ

אִם טוֹב הִרְוָךְ / אַל תִּמְנַע מֵהֲלֹךְ:

כנפי שחר

'201) הנושא: מתוך פר' ויצא-וישלח (ברא• לא, לו — לה, ז).

אמיץ לב — יעקב. חיל אזרם — רעדה אחזתם. רב — התקוטט. דלקת — רדפת. פוקדו — חסרו. גוי הוחרם — גופי נחלש. לבי המה — לא שקט. נעלבתי מסחרם — התאכזבתי מהתעסקותי בהם, בצאן. אהימה — אצעק. אלוף ערכי — אתה החביב עלי כגופי. התווך — הא-ל הדריכך. אם טוב… — אם השפיע לך טובו אל תבעט. והט גווך… — קבל עול מלכותו.

וְהַט גֵּוָךְ / בֵּית-אֵ-ל וּבְזֵה זִיוָךְ

וְאִם עִוָךְ / יִצְרָךְ, עֵצָה תִּמְלֹךְ

דַּע כִּי עַל הַכֹּל יְיָ יִמְלוֹךְ:

סוירחא

מִדַּרְכֵי לָבָן תִּבְרַח / בָּם מִרְמָה תָּפֵל טַחֵי

פֶּן כָּל-חָכְמָתְךָ תִּסְרַח / וְתִטְבַּע בְּבוֹר סְחִי

בְּחַר דַּרְכֵי תָּם וּפְרַח / וּקְנֵה לָךְ עֹנֶג נִצְחִי:

נִשְׁבַּע בְּאֵ-ל חַי מֶלֶךְ עוֹלָם / הֵקִים גַּל כְּחוֹתָם נֶחְתָּמָה

הִשְׁכִּים לָלֶכֶת מִגְּבוּלָם / בֵּרַךְ אוֹתָם כְּאֵם רֻחָמָה:

לְיַעֲקֹב נִגְלוּ אֶרְאֶלָּם / קָרָא לַמָּקוֹם מַחֲנָיְמָה

שָׁלַח מַלְאָכִים בַּהֲמֻלָּם / לִקְרַאת עֵשָׂו, חָת רוּחוֹ הָמָה:

שָׁבוּ וַיְסַפְּרוּ בְמֻשְׁלָם / הֵן בָּא לִקְרָאתְךָ עָטוּי אֵימָה

צָר לוֹ עַל בָּנָיו, לְהַצִּילָם / בְּמִנְחָה אוֹ אִם בְּמִלְחָמָה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

ערובי

עָבוֹר וּסְלַח / לֹא תִּקּוֹם, אֶל תִּדְלַח —

גַּם אִם שֶׁלַח / עַל צַוָּאַר נִדּוֹחַ:

כִּי כִבְדֹלַח / וּקְטֹרֶת מְמֻלָּח

לָךְ אֵ-ל יַצְלַח / אִם תִּסְבֹּל וּבְטוֹחַ

בַּהֲפוֹךְ זְמַן תִּמְצָא מָנוֹחַ:

סוירחא

תּוֹךְ לִבּוֹ חֵץ יְפַלַּח / הֲיִלָּחֵם אוֹ שִׂיחָה ?

אֶשְׁכָּר וּתְשׁוּרָה שָׁלַח / עֵדֶר עֵדֶר בִּרְוָחָה

חָשׁ וַיֵּדֶא כִמְשֻׁלָּח / עַד עָפָר נַפְשׁוֹ שָׂחָה:

כנפי שחר

ובזה זיוך — הוי שפל רוח. ואס עיון… — ואזאםיפתך יצרך תמצא עצה לדחותו. תמלוך — ל׳ עצה, ונמלכין בסנהדרין (ברכות ג:). תפל טחי — טחי תפל, טיח גרוע. תסרח — תתקלקל. סחי — רפש וטיט. נשבע… — יעקב, והקים גל אבנים כחתימה על השבועה. אראלם — מלאכים. בהמולם — בהמוניהם. חת — התיירא. עטוי אימה — מפיל פחד. אל תדלה… — אל תעבור רוחך, אל תדאג גם אם חרב מונחת על הצואר. בהפוך… — ואז גם אם יתהפך הגלגל לרעה לא תתעצב. או שיחה — תפלה. וידא כמשולח — עף כשליח דחוף, במו רץ.

יִתְרוֹן רַב לְעֵשָׂו אָחִיו שָׂם / מִנְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה

זֶה לָזֶה נָשְׁקוּ בְּפַגְּשָׁם / הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ בֶּן וְעַלְמָה:

שָׁאַל, מִי אֵלֶּה בְּיִחוּסָם ? / עָנָה, שֶׁחָנַן לִי א-ל שַׁמָּה —

בְּבֵית לָבָן אֲחִי, גַּרְתִּי שָׁם / עֶשְׂרִים שָׁנָה חֹרֶב וְשָׂמָה:

שָׁאַל עוֹד, פָּגַשְׁתִּי בְּרָגְּשָׁם / מַחֲנוֹת סְדוּרוֹת בְּחָכְמָה?

עָנָה, אָדוֹן, קַבַּל אַל תֶּאְשַׁם / נַפְשִׁי, כִּי מֵחֵטְא לֹא אָשֵׁמָה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

ערובי

אֶל תִּתְגָּאַל / בְּעֹשֶׁר מִגֹּאַל

וְאַל תִּשְׁאַל / וּזְמַנְּךָ תְּבַלֶּה:

כִּי אִם נִבְהָל / אַתָּה וּלְהוֹן תִּצְהַל

לָךְ יִקְהַל / כָּל-פָּנִים מְחַלֶּה

אַךְ בְּקַו אֶמְצָעִי רָצוֹן מָלֵא:

סוירחא

הֵן עָשׂוּ שָׂנֵא בָּחַל / בְּמִנְחַת לֵב מַחֲלָה

עַד יַעֲקֹב בָּא וַיְחַל / פְּנֵי אֶחָיו בְּחִילָה

הִפְצִיר בּוֹ, אוּלַי זַחַל, / לְהַצִּיג אַנְשֵׁי חֵילָה:

דִּבֵּר לְפָנָיו דִּבְרִי טַעַם / לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בִּמְהוּמָה

יְלָדִים רַכִּים תַּרְבּוּת נֹעַם / צֹאן וּבָקָר וְשֶׂה נֶאֱלָמָה:

לָכֵן אֶתְנַהֵל בְּמַסָּעָם / וַאֲדוֹנִי יַעֲבֹר בִּנְעִימָה

כִּי אִם יִדְפְּקוּם בְּנִיב זַעַם / וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן עַד חָרְמָה:

עֵשָׂו בָּא שְׂעִירָה עִם הָעָם / וְיַעֲקֹב נַפְשׁוֹ זָמָמָה —

יִסַּע סֻכֹּתָה לְהַרְגִּיעָם / וּמִשָּׁם יָבוֹא עִיר שְׁכֶמָה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

כנפי שחר

יתרון רב — כבוד גדול. ברגשם… — מחנות ברגשם, צועדים בשאון והמולה. אל תאשם נפשי… — בקבלן מנחתי אדע כי נפשי לא נשארה אשמה כלפיך. לך יקהל… — יתאספו עליך בל הזקוקים לעזרה ויטרידוך. בחל — מאס. במנחת לב מחלה… — בגלל המנחה שהזדנבה היה מתוח לראות את הסוף. ויחל..בחילה — התחנן במורא, בחלחלה. הפציר — עשו. זחל — מתירא מסכנת דרכים. אנשי חילה — אנשי חיל. במהומה — בדחיפות. תרבות נועם — דבק גם אל צאן ובקר. בי אם ידפקום… — ילחצום בקריאות זירוז. זממה — חשבה. להרגיעם — שינוחו.

ערובי

מְתֵי מִסְפָּר / צָרָתָם תְּסֻפַּר

אִם בַּסְּפָר / בְּמוֹ עֵט עופרה:

שְׁכֶם כָּפַר / חַטָּאת לֹא תְּכֻפַּר

וְלֹא נֶחְפַּר / הִרְבָּה לוֹ תִּפְאָרָה

דִינָה עִנָּה וְעִפַּר בְּעָפְרָה:

סוירחא

חֲמוֹר בָּא בְּלֵב הוֹמֶה / לִשְׁאוֹל אֶת בַּת נַעֲמָה

הִרְבּוּ עָלַי שִׁלּוּמִי / אַךְ תְּנוּ לִי הָעַלְמָה

שָׁמְעוּ בָּנִים כִּי טִמֵּא / אֲחוֹתָם, עָנוּ מִרְמָה:

וַיַּעֲנוּ בָּנִים בְּזַעַם / לֹא נוּכַל הִתְחַתֵּן בְּזִמָּה

חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ בְּשֶׁמֵּעֵם / כָּרְתוּ עֲרֵלַת בְּשַׂר חוֹתָמָהּ:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנַגְּעָם / שִׁמְעוֹן לֵוִי חָגְרוּ נְקָמָה

הָרְגוּ כָּל-זָכָר כְּהָךְ סַלְעָם / שֶׁבּוֹ בָּזוּ עִיר עַד שְׁלֵמָה:

דָּאֲבָה נֶפֶשׁ זָקֵן, נִפְעָם, / עַל בָּנָיו הוֹרְגֵי כָּל-נְשָׁמָה

קָרָא: מָה עֲשִׂיתֶם ?! וְרַעַם / הִבְאַשְׁתֶּם רֵיחִי בְּכָל-אֻמָּה:

קַיָּם הִפִּיל חִתָּתוֹ-רַעַם / בִּפְנֵיהֶם כָּל-רוּחַ לֹא קָמָה

חָזָק בִּגְבוּרָתוֹ לֹא הִתְעָם / עַד נָסְעָם עִיר יְיָ שַׁמָּה:

לוּלֵא הוֹכִיחַ נִשָּׂא וָרָם / אֶקֹּד בְּשִׂיחִי לוֹ אָהִימָה

וְהוּא מַשְׁפִּיל כָּל-גֵּאֶה וָרָם / כִּי יְמִין יְיָ רוֹמְמָה:

כנפי שחר

מתי מספר... — שיעורו: צרתם תסופר במו עט עופרה; אם בספר… — והנה סיפור צרה שאירעה להם בספר, בגבולה של עיר שכם. ל• ערי הספר. היינו: שכם כפר… — שכם בן חמור בגד באורחיו ולא התבייש לאנוס ולהשפיל עד עפר כבודה של דינה, העופרה, הצביה, ועוד התפאר בכך. לנגעם — בהיותם כואבים. כהך סלעם — כמו הכות חרגול. חגב. עד שלמה — העיר בולה, בשלמות. נפעם…קרא… — מתוך חרדה ודאגה על.מניו קרא: מה עשיתם?! ורעם… — וקרא בקול כרעם: הבאשתם וכה. עשיתוני שנאוי. קיים — הקב״ה. חיתתו רעם — הפיל חיתת רעמו, פחדו הנורא. לא התעם — הוליכם בדרך ישר. עיר הי שמה — כנוי ל׳יבית א-ל״.