קצידה —סי' אני דוד קים חזק-הקצידה השניה לפרשת וישב-אעירה שחר-קצידה מס 228 כרך א'
(228) — קצידה —סי' אני דוד קים חזק
מתוך פרי וישב-מקץ
במחרוזות בשקל
״לומני יא מן־לא דאק להווא ולא תזיאחו גיר פאגדני באס ננוואח״
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ-ל מִבְטָחוֹ / פִּתְאוֹם שִׁמְשׁוֹ לִזְרֹחַ
כּוֹכָב יִשְׁעוֹ יְנוֹצֵץ חֶלְדּוֹ יִזְרָחוֹ / כְּחָרוּת עַל הַלּוּחַ
יִתְנַעֵר מֵעֲפָרוֹ, רֵישׁוֹ יִזְנָחוֹ / עֶזְרוֹ בָּא מִכָּל־רוּחַ
228) הנושא: מתוך פר' וישב-מקץ (בראי לט. כ — מא, יד).
כנפי שחר
שמשו לזרוח – כנוי לריוח והצלה. ינוצץ — יזהיר. חלדו יזרחו — יזרח לו חלדו, זמן קיומו. בחרות על הלוח — כלומר היעוד הנז' אמת ויציב כדבר חרות שאין מי שיכחישו, יתנער מעפרו — יתרומם משפלותו. רישו יזנחו — יזנח אותו רישו, תעזבהו דלותו.
כְּעוֹף סָגוּר בַּכְּלוּב חָפְּשׂוֹּ יִרְוָחוֹ / יִרְחַב לִבּוֹ לִפְסֹחַ
כֹּל־אֵיד וְצוֹק וָעֹנִי מֶנְהוּ נִשְׁכָּחוּ / אוֹצַר טוּבוֹ לִפְתֹּחַ
יָשִׁישׁ יָגִיל וְיִשְׂמַח יַרְבֶּה בִּשְׁבָחוֹ / עֻזּוֹ נֶאְדָּר בַּכֹּחַ
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
נוֹאָשִׁים מִתִּקְוָה צוּר נְאָצָם
רֹב צָרוֹתָם, יִרְבּוּ אַךְ לִלְחֹם / כָּל־יוֹם, יֶהְגּוּם יְפְצְּחוּם —
נֶגֶד הַכֹּל יִשְׁטְחוּם / מוּל רַחוּם / אִם יְשִׂיחוּם
יִרְאוּ יִשְׂמְחוּ / סוֹף הַצָּרָה לִשְׁכֹּחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
יוֹסֵף רַבּוּ צָרוֹתָיו וְרָצָם
בְּבֵית אָבִיו יָקָר וְאַלּוּף / עַתָּה כְּכֶבֶשׂ אַלוּף
גֶּשֶׁם גִּזְרָתוֹ יִדְלוֹף / בֶּן־חֲלוֹף / עָלָיו יִשְׁלוֹף —
חַרְבּוֹ וְשִׁלחוֹ / חֶרֶב עִתּוֹ לִרְצוֹחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
דַּלְתֵי מִשְׁמָרוֹ יִשְׁעוֹ פָּרַח שָׁם
עִם שְׁנֵי הַסָּרִיסִים שָׂמוֹ / בְּלַיְלָה אֶחָד חָלְמוּ
בֹּקֶר פָּנִים רָעֲמוּ / זָעֲמוּ / לֹא חָכְמוּ —
מַשְׂכִּיל אָרָחוּ / נָחָה עָלָיו הָרוּחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
כנפי שחר
חפשו ירווחו — אשר ירווח לו חפשו, שחרורו. ירחב לבו לפסוח — יתרגש משמחה לצאת. כל איד… — כל היסורין יישכחו ובמקומם יפתח לו ה׳ את אוצרו הטוב. ירבה בשבחו… — ועוזו של ה' בעל הכוח האדיר. אף אם ידכה — ויגיע לשפל המדרגה — ישוח — סוף שיהיה כאחד השיחים והעצים הרעננים (עיי מעשה חרש). דמיו ירתחו… — מהתמרמרות, וחייו כיקוד אש. נואשים מתקוה… — חלקם הרע הוא: נמאסים לפני המקום, צרותיהם רבות וימיהם ריב ומדון. יהגום… — מספרים הם ומתנים צרותיהם לבני־אדם אשר לא יועילו ולא יצילו, במקום שהיו שופכים שיחם וצערם לפני ה; ויראו שסוף הצרה לחלוף, והנה יוסף לדוגמה. ורצם — קבלם ברצון. יקר ואלוף — נכבד. ככבש אלוף — כבש בית מאולף. גשם גזרתו… — אשר גופו דולף ונוטף שומן, ובשביל כך מגיעה עתו לשחיטה, רמז ליוסף שטובתו היתה בעוכריו. בן־חלוף — כנוי לאדם ע״ש שחולף ועובר מן העולם. ושלחו — כלי זינו, נשקו. דלתי משמרו… — מתון כלאו צמחה ישועתו. משכיל ארחו — לא ידעו שיש עמם בחברתם איש משכיל.
וְיִשְׁאַל לִשְׁלוֹמָם וּבִקְּשָׁם
מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם לֹא אוֹרוּ ? / עָנוּ, חֲלוֹם תָּאֳרוֹ
שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שַׁחְרוֹ / דַּבְּרוּ / לִי סַפְּרוּ
וְאַל תְּאַנְחוּ / עָנָם, בָּאֵ-ל לִבְטֹחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
דִּבְּרוּ חֲלוֹמָם כִּרְצוֹן נַפְשָׁם
סִפֵּר שַׂר הַמַּשְּׁקִים כִּרְצוֹנוֹ / עָנָה לוֹ, זֶה פִּתְרוֹנוֹ
אוֹתוֹ יָשִׁיב עַל כַּנּוֹ / הֱבִינוֹ / גָּלָה אַזְּנוּ
הִרְבָּה מִשְׁטָחוֹ / הַמְצֵא נָא לִי מִשְׁלוֹחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
קֹצֶר רוּחַ קִנְאָה שָׂמוּ רִבְצָם —
תּוֹךְ לֵב שַׂר הָאוֹפִים. לְמַלֹּאת / רְצוֹנוֹ עֵינָיו כָּלוֹת
אַךְ פָּתַר לוֹ בְּאָלוֹת / זֶה לַעְלוֹת / וְזֶה לִתְלוֹת
גֵּווֹ יִרְצָחוּ / מִנִּי חֶלְדּוֹ נָדוּח:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
יָמִים שְׁנָתַיִם יָסָף, אָשַׁם
בָּטַח בְּשַׂר אַדַּרְתּוֹ גָּלוּם / שְׁכָחוֹ הָלַךְ הֲלוֹם
עַד פַּרְעֹה חָלַם חֲלוֹם / אֵ-ל עֵילוֹם / קָרָא בִשְׁלוֹם —
אָסִיר מִנִּדְחוֹ / דַּעַת פַּרְעֹה תִּזוֹחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
כנפי שחר
ענו… — ראינו מין חלום שאין לו פתרון. דברו… — ענם, דברו וכר. הבינו… — יוסף ספר קורותיו לשר המשקים ובקש ממנו למצוא לו מפלט. משטחו — ל׳ שטחתי אליך כפי (תהי פח, י). קיצר רוח… — חוסר סבלנות וקנאת איש מרעהו מצאו מקומם בלב שר האופים. כלות — מצפות. מני חלדו נדוח — נטרד מן העולם. ימים שנתים יסף… — נתווספו לו שתי שנים מאסר, כי אשם בכך, ששם בטחונו בבשר־ודם על כי עתיד להיות עטוף אדרת שרים. א-ל עילום — א-להי עולם. מנדחו — מגלותו וצרתו. דעת פרעה תיזוח — זזה ונפעמה. חכמה השם — שיבח מהם.
מִשָּׁמַיִם, הָאֵ-ל, חָכְמַה הִשָּׁם
כֹּל־חַרְטֻמֵּי פַּרְעֹה נִכְלְמוּ / שַׂר הַמַּשְׁקִים קִדְּמוּ
וְיַזְכִּיר חֵטְא אֲשָׁמוֹ / בִּנְאוּמוֹ / גִּלָּה טַעְמוֹ
מוּמוֹ וְסִרְחוֹ / בִּרְצוֹן פַּרְעֹה לָנוּחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
חַי זַךְ קַיָּם לִירֵאָיו מוֹרִישָׁם
סוֹבְלֵי עֵת זַעַם עַד יַעֲבוֹר / יוֹסֵף צֵרְפוֹ כַבּוֹר
וַיְרִיצוּהוּ מִן הַבּוֹר / וּבְדִבּוּר / כְּהַר תָּבוֹר —
הוּרַם מִשִּׁלְּחוֹ / קֶרֶן יִשְׁעוֹ לִצְמֹחַ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר הַשָּׂם בָּאֵ־ל מִבְטָחוֹ / אַף אִם יִדְכֶּה, יָשׂוּחַ
אַךְ הַבִּלְתִּי מַאֲמִין דָּמָיו יִרְתָּחוּ / חַיֵּי הֶבְלוֹ כִּקְדוֹחַ:
כנפי שחר
בנאומו… — בתוך דבריו הזכיר את יוסף בלשון בזיון ״נער עברי עבד״. וסרחו — סרחונו, פגמו. ברצון פרעה לנוח — הזכיר את יוסף רק לגרום נחת לפרעה. ליראיו מורישם – מנחיל כבוד לסובלי זעמו כמו יוסף. צרפו כבור — כבבור. חומר ניקוי. ובדבור… במאמרו יתב הורם משפלותו. משלחו הורם מהפשטו, ל׳ איש ישלחו המים נחםמ׳ ד, יז: שהפשיטוהו את כתנתו. ומן הסתם גם בבית הסוהר הופשט ולבש בגדי אסיר