רבי דוד עובדיה ז"ל


קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

רבי שאול אביטבול אומר על שנת תק"ן " והיא שנת צרה ומצוקה מועקה בוקה ומבולקה והחשיך עלינו וידל ישראל וכל גלילות המערב לקו בגלויות ובגירושין ושמדות ה' יקיל מעלינו " הוא מעיד על עצמו שהיה בתוך הגולה בכפר איגלוואן באלול תק"ן. בכל אופן קהילת צפרו סבלה פחות משאר ערי מרוקו. הוא אף שימשה מקלט ליהודי פאס המגורשים שבאו אליה.

גזבר העיר רבי שלמה אביטבול דאג לפרנסתם של הגולים.  בין בגולים היו פני העיר פאס. רבי אליהו הצרפתי,ששמו הלך לפניו, ורבי שאול סיריו, שאף שימש כרב במקום רבי שאול ישועה אביטבול שהיה מסוכסך עם הקהל. חלק מן הגולים השתקע בעיר מאז ולא חזר לפאס אף לאחר שהורשו לחזור אליה.

למזלם של יהודי מרוקו מלך זה לא האריך ימים ונהרג בשנת תקנ"ב . את מקומו מילא אחיו מולאי סולימאן.

תעודה מספר 71.

התקנ"ב.

אילנא רבה ותקיפה, וחזותיה לסוף כל ארעא, גברא דנהירין ליה שבילי תלמודא כשבילי נהרדעא, הוא ניהו החכם החשוב הדיין המצוין העניו כמוה"ר מרדכי אביטבול יש"צ ולהטור השני נופך ספיר ויהלום, אבן יקרה, מהודו וזיוו כל הארץ מאירה, בוצינא דנהורא, מניה יתזן כל בשרא, החכם החשוב הדיין המצוין כמוה"ר יצחק בנו והטור השלישי טורא דמתברי טינרי ושלהובין נפקין מיניה לכל סטרא, לאקמא שכינתא מעפרא, החכם החשוב הדיין המצוין שלום אביטבול יש"צ וכן להטור הרביעי לשם שבו ואחלמה, החכם החשוב הדיין המצוין כהר"ר יחייא אביטבול נר"ו בעיר דאדש.

אחרי דרישת שלומכם, מה נכבד יום בשורה, ליהודים היתה אורה, זו תורה וזו שכרה, שבא לפנינו מבשר טוב משמיע ישועה וגבורה, הוא ניהו מוביל כתבא דנא האי גברא, ריחו נודף כאפרסמונא דכיא, החשוב ומעולה הרב יעקב בן עטייאה אשר רבים השיב מעון להחזירם לדת הקדושה צדקתו עומדת לעד ולעולמי עלמייא, ויבא יעקב ויספר לנו איך עדיין גיבורים בישראל משיבי מלחמות בגבורה שלוחמים עם אויביהם בחרב וחנית מסע ושריה.

ויושע ה' את ישראל מיד המצרים המצירים אותנו ונופלים אויבינו לפניהם בחרב חללים חללים ערום ועריה, וברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל לנקום נקמת בני ישראל מכל צרינו, אשר אנחנו בעוונותינו הרבים שרויים ביניהם דלים ושפלים עניים ומרודים כל ימינו.

וכל עת רתת וחלחלה אחזתנו בזוכרנו גדולתנו ומתעלתנו בבית קדשנו ותפארתנו, ונהפוך הוא שהיו תחת ממשלתנו כל הימים שהיינו עובדים לאל חי בלב שלם והיה עושה עמנו נסים ונפלאות ומופתים, ומעת רם לבבנו ושכחנו שם אלוהינו.

ורבו משובותינו וסרה האחדות ממנו, ועברנו על לא תשנא את אחיך, וגברה שנאת חנם בינינו, והיא שהחריבה את בית קדשנו, ונפלה עטרת ראשינו, ונוטל הכבוד ממנו, ולארצות אויבינו גלינו, לא שקטנו ולא נחנו, ושוללים וגוזלים ממוננו, ובכל זאת לא שבנו מדרכנו ושנאת חנם לא סרה מאתנו.

ולכן לא שב אפו יתברך מעלינו ונטשנו ושכחנו והנה יד ה' היה בנו, ויקם ה' שטן לישראל זד יהיר לץ עשה שפטים בנו וטרף והרג כל מחמדינו וחמס ושלל את ממוננו ויגיענו ועם כל זה לא שכחנו שם אלוהינו ועמדנו על מעמדנו.

לרחם על אביוניו ועניינו, והיא שעמדה לנו בעת צרותינו, ובעת ההיא אזרתי כגבר חלצי אני החתום מטה להחזיק בידי לומדי התורה עושה ומעשה לאחרים לדפוק על שער בת רבים ולמשוך אותם בדרשות המושכים לבו של אדם ודרבי ניחומים…

עש שהיה נשבר לבם בקרבם ונפתח לבם כאולם ופתחו ידיהם בצדקה כראוי, לכל עמלי תורה שגלו ממתא פאס יע"א לארצנו צפרו יע"א, גם לרבות החכמים השלמים הדיין ומצוין המובהקים גלו לארצנו והייתי מחזיק מנה להם בכל שבוע מדי שבת בשבתו.

ועזרנו ה' שמאותה שעה לא חסר לנו וריחם ה' עלינו, ושב ה' גמול הבליעל על ראשו ואבד זכרו מן העולם, כן יאהדו כל אויביך ה', ויקם מלך חדש אחיו מלך חסיד ורחמן על ישראל מולאי סלימאן ירום הודו.

וששתי כעל כל הון על הבשורה הטובה שעדיין יש בזמננו גואל ומושיע בישראל לעמוד נגד אויבינו בלי יראה ופחד כאבותינו הקדושים, ותמהתי מאין זכיתם לכל הכבוד הזה לעמוד בזמן הזה נגד אויבינו להלחם בהם בחרב ובחנית, מזוינים גם רוכבי סוסים ונפלו אויביכם לפניכם בחרב.

ורדפו מכם חמישה מאה וכו….וחיפשתי וראיתי בספר " פרח לבנון " בהקדמה וזה לשונה, ובני פרץ רובם יצאו סך רב מעבר לאוקיאנוס בחלק אפריקה וישבו הלאה במלכות מלך מרויקוס ויקנו מידו עיר הנקאת דאדש ויעמידו שערים, וישבו לבטח ובתוכם לא עברו זרים, שלא מבית אבותם בשם מתוארים, ואינם נושאים אישה ממשפחה אחרת אף אם יפילו אותם פגרים.

כי אם ממשפחתם ובתוכם רבנים גדולים וגאונים מופלגים, ועושר רב הוציאו מספרד וכל המלאכה נמבזה ונמס אותם החרימו, וספר יחושיהם שהוציאו מירושלים מגלה עפה כתובה פנים ואחור הביאו עמם לידע שורש אחיהם הנותרים וכו… עד כאן לשונה.

הנה מבואר שיושבי עיר דאדש הם משבט יהודה מבני פרץ מזרע המלוכה דכתיב ביהו חא יסור שבט מיהודה וכו… עד כי יבא שילה והיינו דאהני ליהו שעדיין שבטם ומוראם על אומות העולם לעולם, ועוד טעמים שסיפר לי הרב יעקב בן עטייא הנזכר שיש ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעולואחדות ולא יש ביניכם שנאת חנם כלל ולא תשאו חרב וחנית איש על חבירו.

והנושא חרב על חבירו יתן קנס גדול ויצא מן העיר, ועוד שמרחמים על עניים ואביונים ולא תונו את הגר, ועוד שמקנאים על הזנות, ותלמוד תורה כנגד כולם. אם כן אף אם אין בכם כי אם מצות אלו די שבשכרם יושיע אותכם מכל צריכם האל המושיע, וידוע לכבוד תורתם שקיבלנו מאבותינו שאנחנו משפחת אביטבול משבט יהודה.

ולא ידעתי אם מפרץ קאתינא או מזרח ושלח אתינא, עכשיו שמעתי שיש בעיר דאדש משפחה זו כמה מהם חכמים מחוכמים מהם גבירים ושועים וחורים ובזה נתפשט אצלי הספק שמפרץ קאתינא שמו שכתוב בספר " פרח לבנון " הנזכר שיש להם ספר יוחסין שהם מבני פרץ.

ואני לדודי ועלי תשוקתו לכפול אלף שלומות מאדון השלום לכבוד הרב יצחק אביטבול אשר נפשי נקשרה בנפשך אף כי לשמע אוזן שמעתיך ועיני לא ראתך, שיכתוב כבוד תורתו אלי ענייני ומנהגי העיר בכלל ובפרט ואם יש לכם ספר יוחסין מאבותיכם הקדושים ?

וכיצד הם הנהגות ותקנות המדינה וסדר מלחמותיכם ? הכל בכתב יד כבוד תורתו אלי תשלח כי חשקה נפשי לידע מנהגיכם וחוקותיכם שאתם משכילים בכל דרכיכם וה' עמכם כן יהיה עמנו אמן כן יהי רצון.

ומבקש אני עבדכם שתבקשו רחמים עלינו מעשים טובים יש בידיכם בקשו מאלוהיכם רחמים עלינו שיטע ה' אהבה ואחווה בינינו ויעשה למען שמו המהולל בגויים ולמכן שכינתו.

עבד ה' שלמה אביטבול.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תקפ"ג – תרי"ש . 1823 – 1859, ימי מלכות מולאי עבד רחמאן

מולאי עבר רחמאן בן הישאם, אחי מולאי סלימאן, היה " מלך ישר ואוהב ישראל ועשה כמה מלחמות והצליח. בימיו קרו אסונות טבע קשים. בשנת 1825 היה רעב בכל מרוקו, בשנת 1831 היה מרד הלודאייא במלך. הלודאייא שדדו פעם נוספת את מללאח פאס והסתתרו בו. המלך הפגיז את המללאח, ובתים רבים נהרסו וכשניצח המלך נקבע יום כ"ב בכסלו ל " פורים " הנקרא פורים דל כור, היהודים בצפרו היו שרויים בפחד מחשש שהלודאיייא ינסו לפלוש למללאח צפרו.

בשנת 1835 הייתה בצפרו רוח עזה ומתו בה כמה יהודים, בשנת 1838 נחרבה קהילת תינמלין  ויהודיה נשבו. תושבי צפרו נתבקשו מרבני מכנאס להשתתף בפדיון השבויים. בצפרו שלט שר שהיה צורר ליהודים והעליל עליהם עלילות. הנגיד היה רבי חיים אהרן מאמאן. הקהל התלוננו על השר בפני המלך. תלונתם אמנם לא נשאה פרי, והשר שידע על כך הוסיף לשנוא אותם ובמיוחד את הנגיד רבי חיים, אשר לדעתו היה צריך למנוע בעד טובי העיר מלהלין עליו לפני המלך.

הוא העליל עליו והכניסו לבית הסוהררבים מטובי העיר ברחו מפני השר הנזכר לפאס ולכנאס. בין הבורחים רבי יהודה אלבאז ורבי עמרם בנו, רבי עמור אביטבול, יצחק אלבאז שאף עלה בידו להעביר את אשתו לפאס , ונראה שחשב להשתקע שםשלום בר יצחק אלבאז בהנ"ל נאלץ לעזוב את העיר מחמת חרון אפו של השר שנטר לו איבה על עסקי שדה אחת שביקש ממנו השר למוכרה לו ולא רצה, ואף הוא רצה להביא את אשתו לפאס שם מצא מקלט, שלום אלקובי אשר לא רצה לחזור לצפרו. 

תעודה מספר 4 תקצ"ה. 1835.

אלופינו מסובלים עמיתינו בתורה ובמצוות אחינו אנשי גאולתנו עם אלוקי אברהם קהילת קודש ונבחר אשר בצפרו יע"א ועטרותיהם בראשיהם, המה מלכיה ושריהם, החכמים השלמים הדיינים המצוינים גדולים ועצומים רבני אלפין יושבי כסאות למשפט ועל צבא יקר רוח איש תבונה, עומד בפרץ נשיא אליהם הנגיד המעולה ענף עץ אבות, רודף צדק וחסד כבוד הרב יצחק אביטבול ישצ"ו.

כולם כאחד יעמדו על הברכהה, המשולשת בתורה שמורה וערוכה, אתה ה' תשמרם, כצנה רצון תעטרם, ועיניהם תראנה ה"ן משיח לישראל צדקת ה' יעשה ומשפטיו, וישראל ישכון לבטח שוכן לשבטיו בזמן קריב אמן כן יהי רצון.

תעודה מספר 309.

בה"ו

אור ישראל וקודשו, נזר אליהו על ראשו, יאיר לו, החכם השלם והכולל הדיים המצויין כבוד הרב יהודה אלבאז נרו יאיר. קדמתי בנשיקת פניו בעהת"ר ורוב שלום לאחי ורעי יהי שלום בחילם הם ובניהם וכל אשר הלם כן יהי רצון ועקרת הבית מנשים באהל תבורך כן יהי רצון.

זה כמה ואני משתוקק לראות כתב יד הקדש ועדיין תשובה תולה ועל עסקי עתה באתי כי תעמוד לימין באי דורנא ( מנחת המלך ), דמלכא החכם השלם והכולל כבור הרב רבי יעקב אתורג'מאן נר"ו בנו של אותו צדיק מלאך האלדים החכם השלם והכולל כמוהר"ר משה שבא בשליחות ירושלים תוב"ב.

ומאחר שקדמו הרב כמוהר"ר רפאלי נ"י, אמר לו שילר למחנכם קדוש וארח בואו משם יבוא למחנכם זה קדוש לקיים שליחותו ואתה תעמוד לימינו להורות לו הדרך מה יעשה כמנהגך הטוב, ותודיעני מה נעשה בדין אהרן אזולאי, אשאלה מאחי תבקש לי איזה סגולה או איזה רפואה לאדם שאוהב מים שרופים הרבה יומם ולילה אנא אדוני תשאל ותחפש על זה למצוא תרופה על זה באיזה סגולה או רפואה ועל כן יבור דבר כבוד תורתו והכתב נחוץ אחים רא"ם.

סוף תעודה מספר 309

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 92

התק"ץ

עמד לפנינו כהה"ר חיים בן מאמאן מתא צפרו והגיד לנו את כל התלאה אשר מצאתהו בניסן אשתקד, והוא היה נגיד על כל בני העיר הנזכרת בראותם כי שר העיר המושל עליהם הכביד עולו עליהם בגזילות וחבלות נתנו עיניהם לקבול עליו לפני המלך יר"ה אולי יעביר אותו.

ובאו יחידים מהם למחוז בהיות יר"ה בכאן לקבול על זה ולא הועילו ושמע השר ונטר להם איבה וביחוד לנגיד שלהם הוא כבוד הרב חיים בן מאמאןאמר שלא יעשו דבר שלא ברשותו וביקש לו עילה אודות ריב ומשפט שהיה להרב הנזכר עם גוי אחד על גן אחד שמכר הגוילהרב הנזכר.

ושלח השר אחר הגוי ואחר הערכאות ואמר להם שיכתבו עליטו שסירב ולא רצה לילך עם הגו לשופט שלהם והערכאות לא רצו לכתוב שקר וכתבו שאמר להם הגוי התובע שלא רצה כבוד הרב חיים לילך עמו לדין ושלח השר הכתב ליר"ה עם אגרת משלינות שהרב חיים הנזכר זחה דעתו עליו ברוב עושרו ואינו מקבל מרות השררה ולא משפט השופט.

והרי ראיה שטען הגוי עליו שסירב מלילך עמו לדיניהם ונכנסו הדברים באוזני יר"ה ושלח תשובה לשר וכה אמר :

האדאך ליהודי אזאייג ומעזי על סריעא קבדו ויעטי עסר אלף מתקאל ( אותו יהודי היהיר והמסרב למשפט תפוס וקנוס אותו בער אלף מתקאל ) עד כאן. ותכף תפס השר לכבוד הרב חיים הנזכר ועינה אותו ביסורין קשים ומרים ומכות מות וניקש  כל אשר לו מחוט ועד שרוך נעל.

לא נשאר בלתי אם גויתו כי גם אדמתו וקרקעותיו את הכל לקח ולא עוד אלא שהכריחו ללות מבני עירו עד שהשלים לו סך ששת אלפים ומאתיים מתקאל הי"ן, ולכן עתה רוצה כבוד הרב חיים הנזכר לתבוע לבני עירו הנזכרים לפרוע לו ההפסד הנזכר יען שטוען שבגללם ובעבורם נטר לו השר איבה ותפסו כנזכר.

שאף על פי שבאגרת משלינות השר וכן באגרת יר"ה נזכר שסיבת התפיסה היא בעבור שסירב מלילך עם הגוי לדיניהם, אמר כבוד הרב חיים מאמאן שהדבר ידוע שאין זה כי אם סיבה ועילה שהעליל השר כדי לתופסו ועיקר איבתו עמו שעליה ביקש לו העילה הנזכרת הוא בשביל ביאת בני עירו לקבול עליו לםני יר"ה.

שכן עשה לכל יחידי הקהל הנזכר שכולן היה מבקש להם עלילה לתופסם ולעונשן במכות ועונשין וממון לנקום נקמתו מהם על מה שבאו לקבול עליו ומלבד שאומר כבוד הרב חיים שזה ידוע ומפורסם לכל בני העיר.

עוד המציא לפנינו קבל עם משני עדים כשרים רואי פני השר הבנזכר שהעידו עדות גמורה שקודם הפסח שבו נתפס כבוד הרב חיים הנזכר אמר להם השר הנזכר בפירוש ראני כא נזרי באס נקבד לחזאן בן מאמאן פזררא דליהוד די מסאוו יסכיוו בייא לצולטאן והווא מופק מעאהום – אני רץ לתפוס החזן בן מאמאמן בסיבת היהודים שהלכו לקבול עלי למלך והסים על ידם.

וגם אחר התפיסה אמר להם בפירוש מא קבדתו גיר פזררא דליהוד די סכאווי בייא ומא זררא דזנאן גיר עמלתהאלו סבא – לא תפסתי אותו רק בסיבת היהודים שהתלוננו עלי ועסק הגן היה לסיבת העלילה.

ועד העידו העדים הנזכרים שגם הגוי אחי השר ומשנהו שכל מוצאי השא ומובאיו על ידו וכל דברי השר ומחשבותיו בפיו ובלבבו וכהלכו העדים הנזכרים לפייסו לדבר טוב על כבוד הרב חיים אמר להם בזו הלשון.

באיין מא קבדנא גיר פזררא דליהוד די מסאוו יסכיוו בינא ומא מסאוו גיר בופקו ומא זררא די  כסראן דעווא עלא דממת זנאן עמלנאהאלו גיר סבא עד כאן לשונו. – לא נתפס רק בסיבת היהודים שהלכו לקבול עלינו ולא הלכו אלא בהסכמתו, ועסק סירוב הדין על סק הגן היה רק סיבת העלילה. 

תעודה מספר 93

התק"ץ – 1830

כשנתפס הנגיד המעולה החכםהחשוב כבוד הרב חיים אהרון ה"ן מאמאן על ידי המלך ירום הודו נשארו בני קהל עדתנוכצאן אשר אין לה רועה, מאין איש אשר יצא לפניהם ואשר יוצאיאים ואשר יביאים ושמו עיניהם חמנות עליהם לראש הנכבד וחשוב הרב ישועה בן ראובן אלכסלאסי ולהיות עליהם לקצין ולנגיד.

ולא אבה עד אשר הלכו אל ביתו יחידי הקהל עם החכמים יש"ץ והפצירו בו עד בוש ויאות להם לדבר הזה להיות עליהם לנגיד בתנאי ועל מנת שינקטו לו יחידי הקהל בקניין ובשבועה חמורה שכל הפסד ודררא דממונא דתמטייה מצד השר עלי דידהו ליהדר ועל כל כללות העיר לשלם במיטבא.

וגם הם התנו עליו שילכלכ דבריו במשפט שלא יעשה כי אם על פי דין תורה על פי המורים הנזכרים בעניין אלגזייא הנזכרת בעניין ההוצאות לא יהיה הכל כי אם כפי הדין וסבר וקבל והם גם כן סברו וקבלו

ובכן העדונו על עניין בקנין שבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבוע חמורה כי אם למה שיועיל הרב שלמה בן מואל ה"ן חמו והרב יחייא צבע והרב שלמה בן כבוד הרב משה אדהאן והרב יחייא המכונה עטייא והרב משה ה"ן שקרון והרב יוסף ה"ן אלכסלאסי והרב משה בן נסים המכונה הרוש והרב שלמה בן יהודה המכונה צירולייא והרב ימין המכונה אלערבי והרב מוסא בן סוסאן והרב יעקב בן ישראל המכונה שרביט והרב יעקב בן שלמה המכונה אלקובי וידידי' בן נחמוס והרב יששכר אדהאן והרב יצחק בן עבו המכונה המכונה הרוש.

האנשים האלה אשר נקבו בשמות כלם כאחד קבלו עליהם התנאי הנזכר שהתנה עליהם הרב ישועה הנזכר כמפורש לעיל וגם הרב ישועה הנזכר קבל עליו התנאי שהתנו עליו הקהל יש"ץ כנזכר לעיל והודו שטר וכו..ונגמר הכל בקנין שבוע חמורה באופן המועיל והיה זה בעישור אחרון לחדש ניסן המעוטר שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ותשע ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

יהושע ישראל יעקב – דוד אצייאג

אצטריכנא לאודועי שלא קבל עליו הרב ישועה הנזכר להיות נגיד עליהם כי אם עד תשלום ששה חודשים ומשם ואילך אם ירצה לצאת יצא ושריר ובריר וקיים

יהושע ישראל

בשבועה חמורה כי אם למה שיועיל כבוד הרב ישועה אלבאז י"א והסכים גם הוא על מינוי הנגיד הנזכר כפי התנאים הנזכרים לעיל וככל מה דכתיב ומפורש לעיל והיה זה בזמן הנזכר לעיל וקניין שבועה

דוד אצייאג

סוף תעודה מספר 93

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר