שבחי צדיקים- מעשה מספר יב
אוסף מעשיות זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים, חמי זצוק"ל, שהיה לי כאב, איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על מנת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או תרומות. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה לשמה.
התרגום לעברית הוא שלי, ואינו תרגום מילולי.
מעשה פי בלאד סטאמבול יע״א כאן ואחד עשיר כביר בזאף וכאן ענדו ולד ואחד. ואחד אנהאר תכטף האדאך אלוד ודגייא תעמה מן עיניה רח״ל וזאוו טבבה כּאמלין באס ידאויוהּ ועמלו בזאף דרהאת דדואייאת וחתה דוה מה קדלו סי.
מעשה שהיה בעיר איסטנבול יע"א.היה עשיר מופלג ולו בן אחד. יום אחד נבהל הילד הזה, ומיד התעוור רח"ל. באו מאיטב הרופים לרפאו והשמשו בתרופות שונות, ודבר לא הועיל.
המושג "תכטף" אצל יהודי מרוקו, פירושו הוא , אדם שנבהל בצורה מוזרה, ותמיד היההזה קשור במחלה קשה , שבאה עקב "לכטאף"
ובו האדאךּ לוולד מעה אומו רפדו קנעהום וקאלו באיין בנהום מה בקאלו חתה דוה לעיניה .דאזו סי נהאראת ורב בעל שם טוב זה להאדיךּ לבלאד ושמע האד לחאזה די טראט – יש אזורים מסויימים במרוקו, שמחליפים, בין האות ז' לאות ט', ולכן יש שאומרים, די זראט ולא די טראט– להאדאךּ לולד דלעשיר מסה רב בעל שם טוב ז״ל לענד בו לולד וקאלו אנה נדאוילךּ בנךּ בעז״ה.
אביו ואימו שך הילד התייאשו, והגיעו לנסקנה שלבנם אין תרופה לעיניו. כעבור ימים מספר, הגיע לעיירה הבעל שם טוב, ושמע על אודות המקרה שאירע לילד של העשיר. הלך הרב שם טוב ז"ל אצל אביו של הילד ואמר לו שיש בכוחו לרפא את ילדיך בעז"ה.
כיף שמע בו לולד האגּדאךּ פרח פרחה כּבירה ודג'ייה עבאהּ לדארו בואחד לכּבוד כּביר בזאף וכּיף תכל רבעש״ט לדאר לעשיר שאפתו מראת לעשיר וחגּרתו בזאף ועמלתלו בזיון כביר לאיין מה כּאנס לאבם מליח כסאוי נקיין מן סבבה די זה מן למצאפרה וחואיזו תוסכו פטריק .
כאשר שמע אביו של הילד, שמח שמחה גדולה, ולקח את הרב לביתו, ועשה לו כבוד גדול. כאשר ראתה אשתו של העשיר את הרב הבעל שם טוב נכנס לביתה, החמיצה פניה וביזתה אותו, כיווון שלא היה לבוש בצורה נאותה וגם בגדיו מלוכלכים היו עקב הנסיעה הארוכה.
דיךּ סאעה קאמת מראת לעשיר ותקלקת עלה ראזלהא וקאלתלו עלאס תזיבו ואס טבבה למכיירין מה קדרוםס ידאויוה בדואייאת כּאמלין ונתי זיבתי האדה ידאוי בני בשמות וחלת פמהא ותה תהדר קביח פשימות הקדש.
אשתו של העשיר, התאכזבה ממנו ואמרה לו, מדוע הבאת אותו, הרי גם הרופאים הטובים לא היה בכוחם לרפא את הילד, וגם התרופות הרבות לא הועילו, וניבלה היא את פיה בשמות הקדוש.
דיך שאעה עזביה לחאל לרבעשיט ז״ל עלה די מה אמנתס פשימות הקדש וקאלהא פאיין הווא לולד די מריד בעיניה נחבךּ תזיבהולי ונדאויה ודאבה נית תסופו בעיניךּ תה יקרה מן אוצט למצחאף. הווא קאלהא האד לכּלאם והייא תזאזעת מן מודעהא וקאלת ואחד די תה יחב יגּדב תה יבעד מסהודו בלחק האדה קאללי דאבה נסופו תה יקרה.
הבעל שם טוב נעלב הוא על כך שלא האמינה בשמות הקדוש, שאל אותה היכן הילד חולה העיניים. רוצה אני שתביאי אותו וארפאאותו , ואפילו תראו אותו במו עיניכם קורא מאמצע הספר. הוא אמר לה את הדברים הללו נזעזעה האישה ממקומה ואמרה , אחד שרוצה לשקר ירחק מ….כיוון שהנ"ל אמר לי שנראה אותו(את הילד) קורא בספר
פי האד סאעה יקדר יכון ידאויהּ דיךּ סאעה מסאת וזראת וזאבתלו בנהא וקּבּד רבעש״ט ואחד תגבירה ועמלאלהו פעינו דלוולד ודג'ייה קאלהום נחבכּום תמסיו ותזיבולי ואחד למצחאף דלגמרה וכיף זאבולו למצחאף קאלו רבעש״ט להאדאךּ לוולד נחבךּ תקרה דאבה מן אוצט האד למצחאף ודג'ייה קרה האדאךּ לוולד פחאל די כאן פלוול .
ואולי, יכול להיות שהוא ירפא אותו, רצה אצה להביא את ילדה, לקח הבעל שם טוב, אבקה ומרח אותה על עיניו של הילד. ווביקש שיביאו לו מיד ספר גמרא, ואיך שהביאו לו את הספר, אמר הבעל שם טוב לילד , מבקש אני שתקרא עכשיו מאמצע הספר , ומיד קרא הילד כפי שקרא לפני מחלתו.
פהאדיך שאעה פרחו פרחה כבירה בוה ואומו. דיךּ שאעה רזע רבעש״ט' ודווז ידיה עלה עינין האדאךּ לוולד ותעמאוו פחאל די כּאן קבל מה יזי רבעש״ט. ודיךּ סאעה תעמאל ואחד נכּאד כביר פדאר וכאנו ידדאררעו מעה לחכם באס יעטיוה לפלוס די יטלב באס ידאוילהום בנהום מררה אוכרה.
אביו ואימו שמחו שמחה גדולה. באותה שעה חזר הבעל שם טוב והעביר את את ידו על עיני הילד, והתעוור, כפי שהיה לפני בואו של הבעל שם טוב. ובאותה שעה נעשה … גדול בבית והחלו להתווכח עם החכם על מנת לשלם לו כל סכום שיבקש על מנת שירפה את בנם בשנית.
ואזב לחכם למראת לעשיר וקאלהא יא רשעה הייא די כאנת תטנז עלה שימות הקודש ותקול חס ושלום מה פיהום ממש דאבה חראם עליךּ באס תנפע מנהום לאיין אנא מן לוול מה חבתם נעמל האדסי באס תעמלולי לכבוד ח״ו אוו באס עטיוני בזאף דלממון אנה חבת נעמל האדסי ג'יר באס תסוף קדדאש נהווא זהד דלקדושה באס נתי תסופהא בעיניךּ ותשוף קדדאש נהווא לכוח דשי״ת ודאבה מה תקדרסי תנפע מנהום וכרז לחכם ומסה. פחאלו לשלום:
ענה החכם לאשת העשיר ואמר לה, הוי רשעה את שזיךזלת בשמות הקדוש, ואמר שאים בהם ממש חס ושלום, כעת אסור לך ליהנות מהם, כיוון שאני מלכתחילה לא עשיתי זאת על מנת שאזכה בכבוד ח"ו או שתתנו לי ממון רב, אני רציתי לעשות כך, על מנת שתיווכחו מה כוחה של הקדושה ושתראי את זה במו עיניך את כוחו של השם יתברך , וכעת לא תוכלי ליהנות מהם, יצא לו החכם לשלום.
רפדנה מן האד למעשה באיין בנאדם חראם יכון יחגּר בלואחד סוא יכּון מוסמך סוא יכּון עווז מן סי חאזה לאיין קאלו חכמים ז"ל אל תשתכל בקנקן אלא במה שיש בו:
ונית באס בנאדם מה ירפד ארזא דייאלו מן שי״ת ויעמלהא פייד טביב לאיין טביב ג'יר שליח די הקב״ה . וברוך רופא חנם :
מוסר השכל מהמעשה שאסור לו לאדם לזלזל באחר, אם יהיה מוסמך או אפילו עקום ( דהיינו אינו יודע דבר), כפי שאמרו חכמינו, אל תסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו.
וכמו כן שבן האדם שלא יסיר את תקוותו ואמונתו בשם יתברך, וישים את יהבו רק ברופאים, כיוון שהרופא הוא שליחו של הקב"ה. וברוך רופא חנם
שבחי צדיקים- מעשה מספר יב