שבחי צדיקים


שבחי צדיקים בערבית יהודית מגרבית- מעשה ו'

רבי יצחק בנאיים ז"ל

רבי יצחק בנאיים ז"ל

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד

מעשה פואחד ראזל די מסא לואחד לבלאד בעידה באם יסרי סי סלעה וכאנו ענדו 500 פראנק פולוניז (זהובים) פואחד צררא מצרורין האדאך ראזל כאף לאמא יסופו סי חד בא־ין ענדו לפלוס ויסרקוהמלו אס עמל מסא לואחד למודע מכבבי ועמל ואחד לחפרה פלארד ויכבא פיהא האדיך צררא דלפלוס ומסה פחאלו.

מעשה שאיש אחד שהלך לעיר רחוקה  על מנת לקנות סחורה והיה ברשותו 500 פראנק זהובים בצרור אחד צרורים המה. האיש פחד שמא מאן דהו יראה אותו ויראה שיש ברשותו סכף ויגנוב לו אותו. מה עשה האיש הלך למקום מחבוא וחפר בור באדמה ושמר בו את הצרור והלך לו לדרכו

וקדדאם האדיך לחפרה באן ואחד להאייט מסגדלהא ולחאייט באנת פיה ואחד תקבה סגירה. פהאדיך סאעה רגב מול לחאייט מן האדיך תקבה וכאן ינדר אס תא יעמל מול האדיך צררה .  מנורא מה מסה מול צררה מסה האדאך ראזל מול לחיט וסרקלו לפליסאת די נזזל פהאדיך לחפרה.

וליד הבור הזה היה קיר אחד לעומתו. ובקיר היה בו חור קטן. באותה שעה, הציץ בעל הריק מהחור הנזכר וראה את אשר עושה בעל הצרור. אחרי שהלך בעל הצרור, הלך לו האיש בעל הקיר וגנב לו את הכסף שהונח בחור ההוא..

 מן בעד סי ייאמאת זא מול לפלום באס יזבד פלוסו ומה צאב גיר ידו וצחרה האדיך סאעה קאם ותגבבן בלא קייאץ וקאל אס נעמל דאבה לאיין נמסי ולימן נטלב פלוסי רפד עינו ונדר הנא והנא ושאף באיין כאיינא ואחד תקבה פלחאייט די לוזה להפרה די פאיין עמל פלוסו מסה ענד מול לחאייט וקאלו שמעת עליך די נתי ואחד ראזל חכם ותא תעטי ראייאת למלאח נטלב מנך פאבור תעטיני סי ראי מליח פואחד לחאזה.

כעבור כמה ימים בא בעל הכסף להוציא את כספו ולא מצא רק ריק ויובש.באותה שעה התעצב האי לאין קץ ואמר מה נעשה כעת ולאן אלך ולמי אבקש כספי, נשא את עיניו הנה והנה וראה שיש חור בקיר אשר מול הבור שבו טמן את כספו. הלך לו האיש אל בעל הקיר ושח לו, שמעך הגיע אלי שאתה איש חכם והנך מייעץ עצות טובות, אבק ממך טובה תייעץ לי היטב בקושייה אחת.

 נקולך באיין זית להאד לבלאד באס נסרי סי סלעה וזיבת מעאייא זוז דצראיר וחדא די 500 זהובים ותאניא 800 זהובים ומן די זית להינא מא כונת נעארף חתא ואחד די נעטיה לפלוס באם יחדיהומלי אס עמלת מסית לואחד למודע מכבבי וחדית תממה ואחד צררא די 500 זהובים וצררא תאנייה באקייה מחדייה פידי ומה נערף ואם נחדיהא פלמודע די פאיין חדית צררא לוולא אוו נחדיהום ענד סי ואחד די הווא נאמן פלבלאד קאללו האדאך מול ראייאט אידה תשמע לראיי דיאלי מה תעטיה להתה ואחד גיר די תעמל הווא תמסי ותכביהום פלמודע די פאיין כבביתי צררא לוולא חדי חתא תאנייח

אספר לך שבאתי לעיר אחד על מנת לקנות סחורה, והבאתי אתי שני צרורות של כסף, צרור אחד היה בו 500 זהובים והשני 800 זהובים. וכשהגעתי לכאן לא הכרתי ר=איש שאוכל למסור לידו את הכסף שישמור לי אותו. מה עשיתי, הלכתי למקום מוסיים מוסתר, שמרתי צרור אחד של 500 זהובים והצרור השני עדיים שמור עמי בידי. ולא יודע אם אשמור אותו במקום שבו החבאתי את הצרור הראשון או שאמסור לשמירה אצל שהוא נאמן בעיר…ענה לו בעל העצב, אם תשמע בקולי אל תתן לאף אחד , ומה שתעה רק שתשמור את הצרור במקום שהבאת את הצרור הראשון, היכן ששמרת את הצרור הראשון תשמור את השני.

האדאך אראזל די תא יעטי ראייאת הווא כוואן וכמם פכאטרו באין מן די ימסי.האדאך מול לפלוס להאדיך לחפרא ומה יציב לפלוס די כבבא פיהא מה יכבבי פיהא מאזאל ואלו פלוס גיר אס נעמל נמסי ונרד צרירא לוולא די כונתלו למודעהא ומנאיין ימסי ויכבבי צרירא תאניא נמסי אנא ונרפדהומלו בזוז. מסא האדאך לכוואן ורד האדוך לפלוס די כאן סרק לווליין למודעהום הווא מסא באס יתכבבא התא האדאך מול לפלום יטרח לפלום פהאדיף לחפרא וימסי הווא ירפדהום בזוז דצראייר פהאדיך סאעה מסה מול לפלום ללחפרה וצאב פיהא פלוסו לווליין די כאן כאנלו האדאך די תא יעטי ראייאת ומול לפלוס בארך ברוך מחזיר אבדה לבעלה :

האיש הנותן העצות הוא למעשה גנב וחשב לעצמו כשהאיש בעל הכסף ילך לבור ההוא ולא יצמצא את כספו ששמר , לא יוסיף עוד לשמור בבור הזה עוד כסף , ומה אעשה אלך ואחזיר את הצרור הראשון שגנבתי לו למקומו , וכשישמור את הצרור השני , אלך אני ואקח את שניהם. הלך הגנב הזה והחזיר את את הכסף שגנב מקודם והחזירם למקומם, הוא הסתתר עד שבעל הכסף יגיע לבור וימצא בו את כפסו הראשנים שגנב לו האיש בעל העצות, ובעל הכסף בירך " ברוך מחזיר אבדה לבעלה.

מן האד למעשה נפהמו באיין שי״ת יודע תעלומות ותא יכון ירגב עלא כול ואחד אס תא יעמל לאיין לוכאן האדאך לכוואן יעמל פבאלו באיין שי״ת תא יסופו מה כאן לאזמו יעמל האדוך תחבולות. ביהא בנאדם מה יכון יקול באלאך נעמל לעבירה ומה יסופני חד והקב״ה הווא מלא כל הארץ כבודו ביהא ואחד די יכון יעמל לוזהו דימה באיין הקב"ה תא יסופו עממרו מא יעמל חתה עון ה׳ יצילנו ויצילכם מגניבה ומגזל אכי״ר :

 מוסר המעשה הנ"ל, נבין שהשי"ת יודע תעלומות ומודע ( מסתכל )  על כל אחד מה מעשיו כיוון לו הגנב הזה היה חושב שהשי"ת היה רואה אותו, לא היה נוקט בחבולות. ועל כן בן אדם יאמר אעשה עבירה  ואיש לא יראני, והקב"ה הוא מלא כל הארץ כבודו יכוון תמיד שהקב"ה רואה אותו, לעולם לא יעשה עון, ה' יצילנו ויצילכם מגניבה ומגזל אמן כן יהי רצון…..

הספרות העממית היהודית מכירה הרבה קובצי ״שבחי״ – יששכר בן עמי

שבח חיים%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa%d7%9d

הספרות העממית היהודית מכירה הרבה קובצי ״שבחי״  שהמפורסם שבהם הוא שבחי הבעש״ט. ספרים אלה נפוצו בעיקר במזרח־אירופה ובמספר רב מאוד של מהדורות. מעסים מאוד ה״שבחים״ הקשורים לאיזו שהיא דמות מהמרחב התרבותי הלא-אשכנזי ולכן יש לנו ענין מיוחד בבדיקתו של ״שבח חיים״ שנאסף לכבוד צדיק יהודי מרוקני.

הערות המחבר : ״שבח חיים״ מאת מכלוף מזל תרים, קזבלנקה. מהדורה נוספת בשני כרכים יצאה בארץ גם כן ללא תאריך (שני סיפורים מהאוסף הזה תורגמו לאנגלית והופיעו במאמרי ״המחקר הפולקלורי בישראל״ ב׳אריאל׳ (1973), עמי 37—47). גיליתי ספר זה הכתוב בדיאלקט היהודי המרוקני ב־1959 ובאותה שנה כתבתי עליו עבודה סמינריונית לפרופ׳ דב נוי. האחרון ציין ספר זה לראשונה בספרו ״70 סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו״ שיצא בירושלים ב־1967. מאז שבתי וטיפלתי מדי פעם בקובץ סיפורים זה אבל הרבה בעיות הקשורות למחקר זה עדיין לא באו על פתרונן.

       לראשונה הופיע ספר זה בשנות הארבעים (לא צויינה השנה בהוצאה הראשונה). ספר זה זכה למהדורה נוספת בישראל (גם היא ללא ציון תאריך).

 למעשה, כותרת זו מטעה במקצת ומכמה בחינות. בשתי המהדורות שהופיעו עד עכשיו מתנוססת תמונה של רב האמור להיות הרב חיים פינטו שלשבחו נאסף קובץ זה. ר׳ חיים פינטו שלא ידועים עליו הרבה פרטים, חי במוגדור ונפטר שם ב־.1846 אחד מהנכדים שלו נקרא גם כן חיים פינטו (נפטר בקזבלנקה ב־1940) ותמונתו היא המקשטת את הספר. בעיה נוספת היא שלמעשה מוקדשים לר׳ חיים פינטו 28 מתוך 116 סיפורים שבקובץ. לר׳ חיים פינטו הנכד יש 3 סיפורים הקשורים אליו וכ־5 בסד־הכל הקשורים לבניו ולמשפחה. ענין נוסף שיש לנו בספר הוא, שכידוע, הספרות העממית היהודית המרוקנית לא זכתה לאיסוף ולא נתפרסמו הרבה ספרים לעומת יהדות טוניסיה, למשל, שם הודפסו ספרים רבים. רוב הספרות העממית הזו עדיין מתהלכת בע״פ ורק בשנים האחרונות התחילו באיסוף ובפרסום שיטתי. חלק מספרות זו קיים בתור כ״י שחלק ממנו כבר הלך לאיבוד. לכן בדיקה של ספר זה שהוא מבחינה זו יוצא דופן חשובה להכרת הספרות העממית היהודית המרוקנית. לא נוכל כמובן להתיחס לכל הבעיות הקשורות לספר זה הראוי למהדורה מדעית, ונשתדל הפעם לעשות הכרה כללית עם היצירה ולהתרכז בכמה סוגיות.

מבנה הספר

כותרת המשנה שבספר וכן ההקדמה של האדם שאסף את הסיפורים  הם מאוד משמעותיים ביחס למבנה ולסידור של הסיפורים שבקובץ. ״זה ספר ממעשים קדמונים…

הערת המחבר : הלא הוא מכלוף מזל תרים. לא ידוע שום דבר עליו. קרוב לודאי שיש איזה שהוא קשר בינו ובין הצדיק או משפחתו. רובם ככולם של אלה שעסקו באיסוף ובפרסום סיפורים של הקדושים עמדו בקשר הדוק עם אותם הקדושים (זכו להצלה או היו עדים להצלה מרשימה וכו׳…).

ומאת ה׳ הם לזכות אבות ובנים, להרחיק את בני ישראל ממושב לצים ודברים בטלים המאבדים בהם ימים ושנים, ויבואו להדבק באהבתו יתברך שוכן מעונים״. הכוונה כאן היא איפוא כפולה:

1 – למנוע מבני ישראל שהם יעסקו בדברים לא חשובים, שלא שייכים לקודש;

2 – להגביר על־ידי כך את האהבה לה׳ ולהחזיק אותם קשורים אליו.

מגמות אלו באות לידי ביטוי ברור מאוד בהקדמה של העורך:"… וזהו הטעם שחייבונו חז״ל בסיפור הניסים כדי שכל ישמעו גבורותיו ונוראותיו יראו ממנו אמרו חז״ל: כל המספר במעשיהם של צדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה. לפיכך כל איש מאישי ישראל צריך ליקבץ אנשי ביתו וישמיעם את דבריו ויחרד לבו ויכיר מעשה ה׳ כי נורא הוא ויגיל וישמח על הטובה אשר עשה לנו אלוהים מהיום הוסדה ארץ ועד עתה…״. הפונקציה של מסירת סיפורי ניסים מקבלת איפוא, לפי המהדיר, ערך עליון המוביל להכרת ה׳ ולקיום המצוות שהיא תכלית. היהדות.

נציין מיד שמגמות אלו השפיעו השפעה ניכרת על תוכנם ומבנם של הסיפורים. אין ספק שמדובר לרוב בסיפורים עממיים טיפוסיים כמו שאין ספק שהרבה מאוד סיפורים (בעיקר על ר׳ חיים פינטו הנכד) עדיין שגורים במסורת העממית ולא נאספו ויכולים להוות אובייקט למחקר עצמאי. יחד עם זה הרשה לעצמו העורך כמעט בכל סיפור וסיפור להקדים מעין הקדמה קצרה אבל בעיקר נתן סיום משלו שהוא כולו מתחום המוסר, עם הסתמכות על מקור מקראי ורבני. בהרבה מקרים קשה להכריע אם סיוע זה בא ל״סכם״ את הסיפור או שמא הסיפור מופיע כאן רק כאילוסטרציה לקטעי המוסר. בסיפור מס׳ 1 של הקובץ, למשל, היחס הוא שני שליש סיפור ובשליש האחרון תוספת הקשורה למוסר ולהסקת מסקנות. יוצא איפוא שבמקרה זה אפשר לנתק את התוספת מהקונטקסט מבלי שדבר זה יורגש. בסיפור מס׳ 2 התוספת באה דוקא בהתחלה והסיפור שבא אחריו כאילו מדגים את מה שנאמר בהתחלה. בכמה סיפורים התוספת, בצורת פסוק מהמקרא או הטפה מוסרית, בא בגוף הסיפור. יש סיפורים למשל בהם העיקר הוא הדרשה. הרבה פעמים תוספת זו מתחילה במילים: ״למדנו ממעשה זה…״ יחד עם זאת ישנם סיפורים  עממיים שהמהדיר לא נגע בהם אם כי הוא לא נמנע בסוף מלהוסיף מספר מילים בודדות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר