שלום-משאש


קטעי עיתונות – רבי שלום משאש

רבי שלום משאש

%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%a9-%d7%a7%d7%98%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-2

%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%a9-%d7%a7%d7%98%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa

כ"ב שבט תרס"ט – י' ניסן תשס"ג 2003-1909

מתוך הדף החכם היומי

חכם שלום משאש

מקצת שבחו

חכם שלום משאש, לימים רבה הראשי של ירושלים, נולד בכ"ב בשבט תרס"ט (1909) בעיר מקנס במרוקו, לאמו רחל לבית סודרי, ולאביו הרב מימון משאש, מחבר הספר: 'אוצרות שמיים'. את שמו ירש מסבו, שכיהן כרב ודיין במקנס אף הוא, וכתב את ספר השו"ת: 'דברי שלום'. 
חכם שלום משאש החל ללמוד תורה בעודו רך בשנים, ורבו המובהק היה רבי יצחק אסבאג. 
בשנת תרפ"ח (1928), והוא בן 17, כתב את ספרו ההלכתי הראשון – ממזרח שמ"ש. בהקדמה לספר מעיד המחבר על עצמו: "כל ימי נעורי לא ידעתי כיצד נראה מטבע כסף, וכל כסף תועפות נחשב בעיני לאין – נגד חשק תאוות לימוד התורה הקדושה". לימים נשא את ג'אמילה, בתו של הרב משה אלכרייף, ולזוג נולדו שני בנים – דוד ואברהם. 
בשנת תש"ד (1944) הקים את ישיבת 'כתר תורה' במקנס, ועמד בראשה. בשנת תש"ט (1949) עבר לקזבלנקה וכיהן כדיין. בשנת תשכ"ב (1962) נבחר לכהן כראש אב בתי הדין בקזבלנקה, ולאחר מכן כיהן גם כרבה הראשי של מרוקו כולה.
ידועה במיוחד הייתה חיבתו העזה של חסן השני, מלך מרוקו, כלפי הרב. באירועים בארמון המלוכה, כשחכם שלום משאש היה מברכו, היה המלך כופף קומתו. 
בשנת תשל"ח (1978) חכם שלום משאש עלה לישראל וכיהן כרבה הראשי של ירושלים. 
בי' ניסן תשס"ג (2003), נלקח לבית עולמו, ונטמן בהר המנוחות בירושלים. 
במהלך חייו כתב חיבורים רבים ובתוכם 'מזרח שמ"ש' – הלכות איסור והיתר, 'תבואות שמ"ש' – פסקים על ארבעת חלקי השולחן ערוך, 'שמ"ש ומגן' – שאלות ותשובות בענייני דיומא, 'בית שמ"ש' – על הי"ד החזקה לרמב"ם, ו'חם השמ"ש' – דרשות על התורה.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מרמז 'שפוך חמתך' על העשיר שאכל ושבע ודשן, והעני חסר.
מן המצוות היקרות של חג הפסח הקדוש הזה, היא מצוות הצדקה שאין ראוי לאדם לעשות כל צרכיו לעצמו ובני ביתו, ולא ישגיח על העניים האומללים – וצרכי הפסח מרובים.
וכמו שראינו שחז"ל התקינו לאסוף קמחי דפסחא, וכן מתחילים בהגדה – כל דכפין ייתי וייכול.
וידוע מה שנאמר בזוהר הקדוש – שבלילי יום טוב הקב"ה מבקר את אנשי העולם, וכשרואה שהם חסרים – רוצה להחריב עולמו. ומידת הדין מקטרגת על העשיר לומר לפניו יתברך – לעשיר נתת עד שאכל ושבע ודשן, ולעני לא נתת כלום, איה רחמנותך?
וה' מצטער מזה, ורוצה לשפוך חמתו עליהם. מי גרם לו? – זה שלא נתן צדקה, ועל ידי הצדקה שנותן עושה שלום בפמליה של מעלה, ועליו נאמר: 'אז יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום'.
וחם השמ"ש, חלק ב', פרשת צו, עמ' שע"ד, הוצאת המחבר, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה שהאב ילמד את בנו 'שמע', ואחר ילמדוהו מדעים וחכמה.
כשתינוק יודע לדבר – אביו מלמדו 'שמע ישראל': אז היראה היא באה בראשונה, ואז גם החכמה, שבאה אחריה – גם היא מקודשת, ואף שישתלם בשאר מדעים וחכמה, עם כל זאת, היראה, שרכש בראשונה – תהיה לו למגן, שיעמוד על משמרתו.
וחם השמ"ש, חלק ב', פרשת שמיני, עמ' שפא', הוצאת המחבר, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאפילו תלמיד חכם, אם אין בו ענווה, אינו אהוב למקום
קבעו חז"ל להתחיל ללמד לתינוקות של בית רבן – ספר ויקרא דווקא, כדי ללמדו ולהתחיל לו, בעניין הענווה – שזהו נחוץ לתורה, שאפילו יהיה חכם גדול בתורה – אם לא תהיה בו ענווה, לא יהיה אהוב למקום, ולכן עשו ב'ויקרא' – אלף זעירה, כדי שישאל התלמיד הטעם, והמורה יבאר לו הדברים הנ"ל, על עניין משה וענוותנותו, וזה יכנס ללב הילד. וזה יסוד גדול בתורה.
וחם השמ"ש, חלק ב', פרשת ויקרא, עמ' שנ"ח, הוצאת המחבר, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה איך יתפללו יחד כמה עדות במקום אחד.
מושב חדש, שיש בו אנשים מעדות שונות – אשכנז, מרוקו, מצרים, טוניס, ואין רוב מוחלט מעדה אחת כדי ללכת אחר הרוב …כיוון שאין אפשרות לתת מקום לכל עדה – אזי יתפללו יחד, וכל אחד יתפלל בספרו המיוחד, בנוסח השייך לו – אשכנז או ספרד, ובתפילת לחש יתפלל כמנהגו, ובשליחות ציבור יעשו תור ביניהם, והשליח ציבור יקרא החזרה וכיוצא בנוסח שלו…
בעניין המנגינות כולם כשרים וראויים, וגם בכל עדה משנים הניגונים, ובכל שבת עושים דבר חדש, ולכן השליח ציבור יעשה המנגינה שלו ושל עדתו, ואין לאחרים לערער, ולמחר יבוא הצד השני, ויעשה מנגינתו, ודי בזה.
שמ"ש ומגן חלק א, סימן מה, עמ' קי"ז, ירושלים, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבית הכנסת הוא גורם לאחדות לכלל ישראל.
ידוע שבית המקדש, וגם בית הכנסת, היום בזמן הגלות, היא המקבצת כללות ישראל, ושם נעשים כל המשפחות – לאהובים וריעים ולמשפחה אחת ממש, ומזה נולד האחדות בין ישראל לאביהם שבשמיים, וגם ביניהם, ולולי בתי כנסיות, אחד לא יראה חברו אפשר כל ימיו, ובפרט עני ועשיר מעולם לא יתקבצו, לא כן בית הכנסת – גורם לאחדות כמו בית המקדש.
וחם השמ"ש, פרשת תרומה, דרוש ב', עמ' רפ"ח, ירושלים, תשס"ג (2003)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מדבר על שנאת חינם שהביאה לרציחתו אמיל גרינצוויג.
אל הקהל הקדוש, על כל חלקיו ועדותיו, אנוכי מבקש ופונה אליהם, בלב נרגש ומחריד, לרגל המאורע המעציב, שאירע בימים אלה של 'שנאת אחים', ושנגמר בשפיכות דמים – שהוא דבר המזעזע ומחריד הלבבות. ועל כיוצא בזה נחרב בית קדשינו ותפארתנו וגלינו מארצנו לא תקום פעמיים צרה.
וזאת הייתה טענת המן הרשע, באומרו – 'ישנו עם אחד' – שחזר להיות מפוזר ומפורד. וכנגד זה אמרה אסתר המלכה למרדכי – 'לך כנוס את כל היהודים', שיהיו באחדות ובליכוד השבטים לעם אחד. ובזה נתבטלה הגזירה.
אני פונה אל הקהל הקדוש. הסירו כל גורמי הפירוד, סלקו המחיצות המבדילות, וגרשו שנאת חינם מתוככם. נכבד איש את רעהו, נהיה מתונים זה לזה, נשמור ונקפיד על מוסר האדם וחייו.
שמ"ש ומגן חלק ב', עניינים שונים, סימן ה', עמ' שכ"ה, ירושלים, תשמ"ה (1958).

אורה של ירושלים-פרקים ממסכת חייו המופלאה של שר התורה והיראה מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

ובר לבב

סיפר אחד מעובדי מחלקת הכשרות בירושלים שנולד לו בן בשעה טובה, והיה צריך לבחור סנדק לנמול, והוא החליט לכבד בסנדקאות את הרב הגאון הרב יצחק קוליץ זצ״ל שהוא הרב הראשי האשכנזי שהיה בירושלים, ולא התעוררו לו ספיקות בכלל – האם רבנו יקפיד על כך וכדו', והאם בכדי למנוע אי נעימות וכן מתיחות ובושה מרבנו, כדאי לתת למשהו אחר ולא מהרבנות! לא התעוררו לו ספיקות כלל, כי רבנו לא היה משגר שהוא נעלב מזה שלא חולקים לו כבוד, כלל וכלל לא.

וכן זכה רבנו לכבוד חכמים ינחלו, שמרן הראש׳׳ל הגאון רבי עובדיה יוסף שליט״א כשהיה צריך עזרה בפתירת תיקים בעניני אישות, לא מצא אלא את רבנו, ושלח לו כמאה תיקים בענינים אלו, כגון: בעניני עגונות פסולי חיתון, וככל היוצא מפיו נעשה, מתוך סמיכה על פסיקותיו של רבנו, ללא עוררין. ורבים שהיו מתייעצים עם רבנו בענינים אלו, אחר שהיה הראש״ל מעיין בדברי רבנו, היה מורה להם שיעשו כאשר פסק להם הרב משאש ולא ישאלו רבנים אחרים.

וכ״כ עליו רבי מאיר אביטבול ראש מכון אוצרות המגרב בראש חוברת שהוציא לאור לקראת יום עיון במשנת רבנו שארגן במלאת יב׳ חודש לפטירת רבנו ״כנס זה הוא לכבודו של אדם גדול שברח מהפרסום והכבוד כבורח מן האש״. רבי חיים אמסלם שליט״א בהספד שנשא עליו בישיבת כסא רחמים, המליץ על רבנו את הגמ׳ במס׳ מגילה כח. שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים? אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני. שגם רבנו שום משרה לא השיג על ידי התנצחות.

 

מתוך נימוקי ועדת הפרס ע״ש הגר״י טולידאנו זצ׳׳ל.

על הספר תבואות שמ״ש חאו׳׳ח שזכה לפרס ע׳׳ש הגר״י טולידאנו זצ״ל. …לאחר עיון בספרים הוחלט פה אחד לתת את הפרס לכבוד הרב הגאון שלום משאש שליט״א, ראש אבות בתי דין והרב הראשי לירושלים ובעבר הרב הראשי וראב״ד קזבלנקא.

… בספרו זה מתגלה לנו המחבר במלוא קומתו כגדול בתורה ובפסיקה בחריפות רבה ובבקיאות יסודית ומעמיקה, הדן בכל בעיא ומקיפה לכל רוחותיה לכל פרט מהענין הנדון, הוא מביא מקורות מראשונים ואחרונים, עושר רב של ידיעות ושל מקורות הוא מוסר לצבור התורני עדי הגיעו למסקנה ברורה ולפסק ההלכה, יופי מיוחד הוא יופי המליצה וענות החן הנסוכה על פני על שורה ושורה בספרו כדרכם של רבני המערב שהמחבר מגדולי גדוליהם. ענין מיוחד יש בהקדמה לספרו בו הוא מביע המחבר רגשותיו ובה הוא מגלה אוצר כ״י באמתחתו המחכים להדפסתם.

מתוך הסכמת הראשון לציון על ספרו, ומתוך שאר מכתבי רבני המערב נוכחנו לדעת כי המחבר תפס עמדה נכבדה מאד בארצות מרוקו, כי רבני הערים כפפו קומתם בפני גדולתו של המחבר דנן. לא פלא הדבר ששמו הוזכר המועמד המתאים ביותר לכהן כרבה של עיה״ק והמקדש, ושאר המועמדים הסירו את מועמדותם בהכירם בגדולת המחבר דבר שנדיר בימינו. ראוי הוא המחבר וראוי ספרו זה להוקרה ולהכרה בדמות פרס עירית תל־אביב ע״ש הרב טולידאנו זצ׳׳ל, ברכותינו להרב המחבר שיזכה לפרסם במהרה את שאר חיבוריו בהלכה ובאגדה בין אלו שישנם בכתובים אצלו ובין אלו שעתיד לחבר.

על החתום, נציג הרבנים הראשיים לת״א-יפו ראש המועצה הדתית הרב פנחס שינמן שליט׳׳א

גם בשנת תשד״מ זכה הרב בפרס הרב מימון על ד׳ חלקי ספריו תבואות שמש.

מתוך נימוקי ועדת השופטים בירושלים על הספרים תבואות שמ״ש ארבעה חלקים, שזכה לפרס ע״ש הרב י.ל. הכהן מימון זצ״ל. … אחרי עיון ודיון מקיף מכמה וכמה הבטים ובחינות, הוחלט פה אחד להעניק את פרס לכבוד הגאון הרב שלום משאש שליט״א, הרב הראשי וראש אבות בתי הדין לירושלים בירת הנצח, על ארבעת חלקי ספרו תבואות שמ״ש.

… כבוד הרב הראשי לשונו עט סופר מהיר, וידיו רב לו בכתיבה, סגנונו ברור ובהיר, ומשפטי תשובותיו בנוים מעשה אומן, בשנת תשכ״ב הוציא לאור ספרו ״מזרח שמ״ש״ בשנת תשל׳׳ט נדפס חאו׳׳ח מספרו הגדול ״תבואות שמ״ש״ בשנת תש״מ יצא חלק יורה דעה ובשנת תשמ׳׳א חאה״ע, ועוד באותה שנה יצא לאור עולם גם חלק רביעי הוא חלק חשן המשפט. תשובותיו של הרב כאמור ערוכות ובנויות בטוב טעם ודעת, כל נושא מקיפו המחבר מכל עבריו, אינו מניח בו שום פנה וזוית שאינו נוגע בה ואינה באה על פתרונה המלא, המחבר מעלה במצודתו דברי מרבית גדולי הפוסקים שדנו או נגעו באותו נושא, מתפלפל בדבריהם, מדייק ומדקדק בהם לרוחב ולעומק, מקשה ומתרץ, חולק ומסכים… תשובותיו של הרב שלום בנויות ועשויות כפי שיטת חכמי ספרד הראשונים, שאינם פונים לדרך הפלפול, אינם יוצרים דין מכח קושיא והכרח תירוץ, אלא כל כולם מיוסדים ומאוששים על קרקע איתנה, על דברי הפוס׳ ראשונים ואחרונים. כל תשובותיו שבארבעה חלקי ״תבואות שמ״ש״ הם הלכה למעשה שנשאל הרב והשיב לשואליו… על שני חלקי ספרו כלומר אבן העזר וחושן משפט נוסף נופך חן וכמעט רוב המקרים הנדונים בשני החלקים הללו אינם בירורים מופשטים. וכו׳ אלא הם עניינים שנדונו בפני כבוד הרב בשבתו כאב בית הדין, אם בדרגא ראשונה והסכימו עמו חבריו וכו׳ ובמקרים שהוגש נגדו ערעור אושר ע״י ביה״ד לערעורים שם, לשבחו יאמר שהוא נוהג כבית הלל שעליהם אמרו חז״ל שענותנום היא שהם שונים גם דברי שכנגדם], ולא עוד אלא ששונים דברי ב״ש תחלה, וכך נהג כבוד הרב, מביא הוא דברי החולק תחלה ואח״כ מנתח את דבריו, פורט אותם לפרטים מגלה ומצביע על מקום אי הדיוק שבהם לדעתו, ומסיק את מסקנותיו.

… אין כבוד הרב משאש פותח תקופה בתורת חכמי המערב, תורת המערב, תורת חכמי המערב שרשים עמוקים לה במעבה הדורות, מהרי״ף והר״י מיגאש בסוף ימיו, הרי״ף והתשב׳׳ץ, ומאות רבות של גדולי עולם, ואנו תקווה שלא יהא הרב חותם תקופה, אלא תמשיך ותתפתח תורת חכמי המערב גם כאן בארץ ישראל, בעקבות הראשונים, ובאותו מסלול ודרך שהתוו הראשונים.

כבוד הרב הציב לו יד בפרק שירה, בכמה מספריו נדפסו כמה שירים פרי רוחו של הרב, הם בנויים במיטב החן והרגש, מלאי כמיהה וערגה לתשועת ה׳, וראויים הם להשתבץ כאבני יקר בתוך שורות נדבכי שירת ספרד אשר מעולם. אנו מברכים את כבוד הרב שכשם שזכה לזכותינו בספריו ״מזרח שמ״ש״ וארבעת חלקי כרכי תבואות שמ״ש, כן יזכה לזכותינו ביתר חמשת ספריו הנמצאים עדיין בבית גנזיו, והם ״בית שמ״ש״, ״אוצרות שמים״, ״וחם השמ״ש, ״שמ״ש ידע״, "שמ״ש ומגן״. לפיכך הוחלט פה אחד להמליץ לפני הנהלת יד הרב מימון להעניק השנה את הפרס על שם הגרי׳׳ל הכהן מימון זצ״ל, לכבוד הרב הראשי לירושלים הרב הגאון שלום משאש שליט״א.

וע״ז באנו על החתום היום ח׳ תמוז תשד״מ

      הרב יוסף קאפח                              שמואל הכהן וינגרטן                                הרב שילה רפאל

חבר ביה״ד הגדול לערעורים                                                                          חבר ביה״ד האיזורי ירושלים

אורה של ירושלים-פרקים ממסכת חייו המופלאה של שר הדתות והיראה-הרב שלום משאש זצוק"ל

ב״ה, ירושלים י׳ בתמוז תשד״מ

לכבוד הגאון האדיר הרב שלום משאש שליט״א

הרב הראשי לירושלים וראש אבות בתי הדין

רחוב איתמר בן אבי 5, ירושלים.

מורי ורבי.

הנני בא בזה לברך את מעכ״ת לרגל הכתרתו כחתן הפרס ע״ש הרב י.ל. הכהן מימון ז׳׳ל שניתן לו ע״י מוסד הרב קוק ו״יד הרב מימון״ כאות הוקרה והערכה על ספריו התורניים המשמשים את הדור הזה והדורות שיבואו הנלמדים ע׳׳י ת״ח, תופסי בית המדרש, ואברכים המצויינים בהלכה.

ספריו הקנו לו שם עולם כאחד מפוסקי הדור המשיב באומץ ובבירור על כל שאלה ומקיים את הצו ״לא תגורו מפני איש".

אני גאה על כך שהיתה לי הזכות להביא מגלות מרוקו את כבוד הרב ובני משפחתו לכהן פאר כרבה הראשי של ירושלים. עיר המקדש והאלוקים, בירת ישראל נצחית, שהשכינה לא זזה משם מעולם. במשך השנים שכבוד הרב מכהן בתפקידו הרב ובנשיאותו האצילה, זכתה ירושלים וכל הארץ למנהיג רוחני שבאישיותו מתגלמים כל הערכים הנפלאים שעם ישראל מצפה ממנהיגיו.

כשמו כן הוא • אוהב שלום ורודף שלום, מקרב הבריות לתורה ולחסד, מפיל מחיצות ׳עושה למען אחדות ישראל על כל שבטיו ועדותיו.

בתקופה קצרה מאז התחיל כהונתו רכש כבוד הרב ידידים ומעריצים במאותיהם יבאלפיהם ללא הבדל מפלגה או תנועה, והכל חפצים בקרבתו ושוחרים לפתחו. יהי רצון שבורא עולם יזכה אותו ואת בני משפחתו לראות בבנין ירושלים ובנחמת ציון ויזכו לשבת בטח בארצנו עד לביאת גואל צדק אמן.

יתן לו הקב״ה כח ובריאות להמשיך כהונתו ברוב פאר והדר, להשכין שלום ואהבה בציבור ויפיץ מעיינותיו חוצה עוד שנים רבות לתפארת התורה ולומדיה. יזכה לאיחוד ?משפחה בתוככי ירושלים ויחד עם הרבנית יראו דור ישרים יבורך.

תלמידו ומעריצו גדליה שרייבר

ראש המועצה הדתית בירושלים ומנכ״ל משרד הדתות, מלפנים.

ורצוי לכל אחיו

הכנסים הרבים שהרבו להזמינו, וביתו ומשרדו שנהפכו למרכז ולתל תלפיו־ת, ועשרות מכתבי תהילה וידידות ששיגרו לו גדולי הרבנים על ספריו שיצאו לאי־ כשנה לאחר שהגיע לירושלים, יוכיחו שרבנו היה רצוי לכל אחיו.

זקנה של ת״ח בארץ ישראל

ברבנו ראינו את מה שאמרו חז״ל במסכת שבת דף קנב. ״תלמידי חכמים ככל שמזקנים דעתם מתיישבת עליהם״ בנוהג שבעולם אנשים מסיימים התפקידים הרמים בהם הם מוחזקים בהיותם בגיל 65 – 70, אמנם רבנו בגיל 70-65 החל בתפקיד הרם רבה של ירושלים, ומילא אותו בהצלחה ביותר מן המשוער.

ירושלים של זהב

היה מרבה לשבח את ה׳ שזיכהו לכהן כרב בירושלים דדהבא וקרתא דשופרייא, שלא חלם ולא פילל שיזכה לדבר כזה. ושעי״כ יכל להגשים את שאיפותיו ולהתעלות בתורה גם לעת זקנה ושיבה, רבנו הרגיש במוחש את קדושת הארץ במיוחד, (ומקובל בידינו, שהרגשה זו רק אנשים זכים וטהורים מרגישים אותה.) וכפי שהיה אומר שתורת א״י אין לדמותה לתורת חו״ל, ושבארץ יש יותר ישוב הדעת, ופעמים אף הפליג לומר ׳בארץ ישראל יש ישוב הדעת בחו״ל אין ישוב הדעת׳. בהקדמתו לספרו שמש ומגן ח״א ביטא זאת ברגשותיו הנובעות מלב טהור, וז״ל: וגם לעת זקנתי לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי, עזרני וזיכני עוד לחבר ספרי זה ׳שמש ומגן׳ כולו תורת ארץ ישראל, אוירא דא״י מחכים, אין תורה כתורת א״י, זה בית אלקים וזה שער השמים להוריד שפע הדעת והחכמה והתבונה לדבקים בה, המוח מתפתח, והיה כל העקוב למישור.

מלך בכיפה

וזה לשונו של רבנו במאמר לחג הפסח: חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה בשמחה, כי אין רע יורד מן השמים, בגשמיות וברוחניות, וכל דעבדי מן שמיא, לסב עבדי. ומבשרי אחזה אל וה, בעלייתי ארצה, בזמן שהייתי במרוקו, מלך בכיפה. ובאתי בסגירת עיניים לארץ, בלי לחשוב להיכן אני בא. וכמעט קרוב לחודש לא שכבתי היטב, אבל דברי חז״ל הנ׳׳ל הם היו תנחומי ליבי, ונתקיים בי הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כי אוירא דא״י מחכים, ונתקיים בי ״למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם… כן יגמור בעדי לטובה ויחזקני ויאמצני להפיק זממי בתורה ובעבודה. (מתוך החוברת כצאת השמ״ש)

פעמים רבות היה משוכנע שרק בזכות קדושת ארץ ישראל זכה למצוא פתרון לשאלות שנתקשה בהן בחו״ל. רבנו זצ״ל הזכיר כמה פעמים שהזכות שזיכהו ה׳ לישב בירושלים, ודאי לו שאין זה מזכויותיו אלא בזכות אבותיו שאהבתם לארץ ישראל היה גדולה, עד שהיו מוכנים למסור את נפשם עליה, וכפי שהזכרנו שאבי סביו לפני יותר מ – 160 שנה (שנת תר״א) מכר את כל רכושו והחל לעלות לא״י, אלא שמחמת שהיתה מלחמה בדרך הוכרחו לחזור לעירם.

להורות לפניו גושנה

בהקדמה לספרו תבואות שמש ח״א עמוד 24 כותב רבנו: וטפלתי בהוצאת ספרי זה בבואי לארץ קודם שאטפל בדירתי, שעד עתה (שנה לאחר בחירתו) לא זכיתי עדיין לדירה קבועה בארץ, ומטלטליי וספריי אין איתי, וכן מצינו במדרש ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גושנה – לבנות לו בית תלמוד. עכ״ד. כתב זה רבנו, כדי ללמדנו שהדבר הראשון שיעשה האדם הוא שיטפל בצרכי שמים ואח״כ יטפל בצרכי עצמו.

 

נקודת אושר

כפי שסופר לעיל, שאחד הפעילים הנמרצים שפעלו לבחירתו של רבנו, היה ראש המועצה הדתית ירושלים מר גדליה שרייבר שיחי, ואף זכה לשהות במחיצתו של רבנו זצ״ל במשך שלוש שנים, שנים של פעילות פוריה ומבורכת, ומה גדולה היתה הערצתו לרבנו, אשר ראה בו דמות רבנית אצילית במיוחד, ומידי יום היתה שמחה מציפה אותו בזוכרו שהוא היה מהגורמים שרבנו יטול העטרה לראשו, וזאת נוכל לראות במכתב פרידה שכתב מר שרייבר לרבנו כשסיים את תפקידו במועצה הדתית. וזה לשון המכתב:

ב״ה, כו׳ תשרי תשמ״א

כבוד הרב הראשי לירושלים וראב״ד הרב שלום משאש שליט״א

עם פרישתי מכהונתי כראש המועצה הדתית, אני מנצל הזדמנות זו כדי להודות לך מקרב לב על אותן השעות היפות ששהיתי במחיצתך.

היתה לי תקופה זו לחויה ולהתרגשות, שאבתי בכל רגע השראה ורוחניות,

והתבשמתי מדבריך.

אם יש מושג של אושר בחיים, הרי בחירתך, היתה לי נקודת אושר וסיפוק.

 אולם לשיא אושרי הגעתי בתקופה שלאחר בחירתך, כשנוכחתי לדעת שהתקוות לבואך מומשו מעבר לכל ציפיותי, וכי הבאת ברכה וקרן אור

לירושלים.

חזק ואמץ בהנהגת העם והצלח לראות בהגשמת כל ציפיותך.

החותם בברכת ירושלים גדליה שרייבר המנהל הכללי של משרד הדתות

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר