שירתו של הרשב"ץ


רבי שמעון בר צמח דוראן – הרשב"ץ-שירתו וכתיבתו.אתי בן סעדון

 

רבי שמעון בר צמח דוראן – הרשב"ץאוהב משפט

שירתו וכתיבתו…..

ההדירה והוסיפה

מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח

של יד בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים

הרשב״ץ ומפעלותיו

הרשב״ץ, מענקי הרוח של עם ישראל, נולד באי מיורקה שבספרד בסוף חודש אדר בשנת קכ״א (1361) ונפטר בשנת ר״ד (1444) באלג׳יר. הוא נמנה עם משפחת דוראן, שנודעה בכינויה ׳משפחת הסופרים׳. משפחה זו הייתה מחותנת עם המשפחות של הרמב״ן, של ר׳ יונה גרונדי ושל הרלב״ג, והרשב״ץ עצמו היה בן בתו של רלב״ג. – רבי לוי בן גרשום . לדבריו, משפחתו גורשה ב־1306 מפרובאנס למיורקה ומשם הגיעה ב־ 1391 לאלג׳יר, עם גזרות קנ״א.

הרשב״ץ נתמנה לרב ראשי של העיר תלמסאן שבאלג׳יר בשנת 1407, ונחשב עד מותו לאחד המנהיגים המרכזיים של יהדות צפון אפריקה. הוא מכונה רשב״ץ או התשב״ץ על שם ספר השו״ת שלו, ׳תשובות שמעון בן צמח׳ ושמור בתודעת הדורות בעיקר בזכות היותו אחד הפוסקים הראשיים במאה החמש עשרה, אולם השכלתו הייתה רחבה בהרבה: הוא התמחה ברפואה ועבד כרופא וכמנתח בפאלמה.

הרשב״ץ כתב שני חיבורים שבהם ביטא את השקפותיו הפילוסופיות: ׳אוהב משפט׳ ו׳מגן אבות׳. ׳אוהב משפט׳ הוא פירוש לספר איוב, שבהקדמה לפירושו ובפרקים ח-י מצוינים עיקרי היהדות. ספרו ׳מגן אבות׳ הוא פירוש למסכת אבות, ובו מוצגות בעוז ובכישרון העמדות שרווחו בעת ההיא בין חכמי ישראל בספרד בפולמוס היהודי-נוצרי. דמותו של הרשב״ץ כאיש אשכולות״ מתגלית במלוא הדרה ביצירותיו ההגותיות והתורניות שנדונו ונסקרו בהרחבה, וכן ביצירתו השירית המוצגת בספר זה.

ספר זה מציג לראשונה את מכלול שיריו של הרשב"ץ, ר' שמעון בן צמח דוראן, שהיה מענקי הרוח של עם ישראל. הרשב"ץ נולד באי מיורקה שבספרד בסוף חודש אדר שנת קכ"א – 1361, ונפטר בשנת ר"ד – 1444 באלג'יריה.

בעקבות פרעות קנ"א – 1391 – הוא היגר לאלג'יריה, שם נתמנה בשנת 1407 לרב הראשי של העיר תלמסאן ונחשב עד מותו לאחד המנהיגים המרכזיים של יהדות צפון אפריקה.

הרשב"ץ, המכונה גם התשב"ץ על שם ספר השאלות ותשובות שלו, " תשובות משעון בן צמח " מוכר בתודעת הדורות בעיקר בזכות היותו אחד הפוסקים הראשיים במאה החמש-עשרה, אולם השכלתו הייתה רחבה בהרבה ; הוא התמחה ברפואה ועבד כרופא וכמנתח במיורקה, והיה פילוסוף וכתב כמה חיבורים שבהם ביטא את השקפותיו הפילוסופיות.

הספר מציג פן חדש בדמותו של הרשב"ץ – היותר משורר. מורשתו השירית, הנמצאת לעת עתה בידינו בכתבי יד ובדפוס, מסתכמת בשמונים וחמישה שירים. קורפוס השירים מציג את שירתו על סוגיהועל סגולותיה ברמה ספרותית גבוהה, ומביא עמו את מיטב המסורת של שירת ספרד בלוויית אווירת התקופה. הרשב"ץ היה מצינורות השפע שהפיצו את תרבות יהודי ספרד בצפון אפריקה.

ד"ר אתי בן-סעדון,חוקרת השירה העברית בימי הביניים, מלמדת בחוג לספרות עברית במכללה ובמכון שכטר ביורשלים.

 

סא. תחילת דברי

סוג: פתיחה שירית רביעית מתוך חמש לספרו ׳אוהב משפט׳.

תבנית: שיר מרובע בתבנית ספרדית בעל שבעה בתים.

חריזה: א א א, ת // ב ב ב, ת (ת = תת).

משקל: המתקרב.

חתימה: אין.

מקורות: כ״י סנקט פטבורג 5112, דף ג ע״א (נ). נדפס: ספר ׳אוהב משפט׳, דף ד ע״א (א).

תְּחִלָּת דְּבָרַי / וְרֹאשׁ מָאֲמָרַי / אֲהוֹדֶה בְּשִׁירִי / בְּרֶטֶט וְרֶתֶת

 לְמוֹשֵׁל וּמָשַׁל / וְיִמְשֹׁל וְנִכְשַׁל / מְאַמֵּץ וְנֶחְשַׁל / וְעָרִיץ יְמוֹתֵת

וְכוֹתֵב וְחוֹרֵת / בְּסִפְרוֹ מְשָׁרֵת / וְנוֹתֵק וְכוֹרֵת / שְׁבָחָיו יְכוֹתֵת.

שְׁמוֹ יִסְמְכֵנִי / וְהוּא יִתְמְכֵנִי / לְבַל יִשְּׁכֵנִי / מְקַנֵּא מְהוֹתֵת

 יֵהָפֵךְ לְדֹפִי / דְּבַר חֵן וְיֹפִי / וְיָסֵר צְנִיפִי / וְאוֹתִי יְמוֹתֵת

 וְלִבִּי בְּחָלְיוֹ / מְדֻכָּא וְדָכְיוֹ / וְחֶצְיוֹ לְחֶצְיוֹ / מְפַרְפֵר וּמוֹתֵת

וְנוֹשֵׂא תְּפִלָּה / לְאֵל הַתְּהִלָּה / לְחֵיקִי פְּעֻלָּה / לְמוֹדֵד וְלָתֵת

 

ביאור:

1 ברטט: ברעד.

 ורתת: ועווית, והתכווצות.

2 ימותת: יהרוס. 3

 וחורת: וחוקק.

ונותק וכורת: על פי בכורות לא, ע״א: ׳אם על כורת חיב, על נותק לא כל שכן?׳

נותק: תלש, כרת.

יכותת: ישמיד.

4 מהותת: מתנפל, משתער, על פי תה׳ סב, ד: ׳עד אנה תהותתו על איש׳.

5 צניפי: מטפחת שכורכים על הראש, מצנפת.

6 ודכיו: ומשבריו.

 7 פעולה: שכר עבודה.

למודד: לקבוע שיעור.

שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשב"ץ*אתי בן סעדון

שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשבץ

סקירת יצירתו השירית של הרשב״ץ המכונסת במהדורה זו, שמונים וחמישה שירים במספר, מצביעה על עושר סוגתי (ז׳אנרי) רב. הסוגות נחלקות לקבוצות כדלהלן: הקבוצה הראשונה, העיקרית, היא שירי קודש, רובם בעלי ייעוד ליטורגי. בקבוצה זו נכללים ארבעים וחמישה פיוטים השייכים למערכת הסליחות למיניה: תחינות, סליחות, תוכחות, מוסתג׳אב ורהוטה! שמונה פיוטים ממערכת הקדושתא; שש קינות! שלוש רשויות: שתי נחמות. יש לכלול בקבוצה זו גם את הפיוטים שטרם נמצאו: הבקשות, הזולת והגאולה שכתב הרשב״ץ, כפי שציין בסוף התשב״ץ ח״ב, ושתי תחינות שציין צונץ ואינן בידינו.

הקבוצה השנייה היא שירים אישיים. חזן מגדירה כך: ׳השירים המיוחדים לכל משורר לעצמו וגדריהם שהם קשורים בתולדות המשורר, מעשיו, השקפותיו ושאיפותיו׳. בקבוצה זו נכללים עשרים ואחד שירים שהם פתיחות וחתימות ליצירותיו העיוניות של הרשב׳׳ץ! שיר התוהה על מות צדיק טרם זמנו, שיר שכתב בחייו וביקש לחרוט על מצבתו ושני שירים נוספים.

הקבוצה השלישית היא שירי חול. קבוצה זו היא המצומצמת ביותר! בידינו רק שני שירי חול: שיר שבח לידיד ושיר תגובה לשיר החול של הראב״ע, ׳איגע להצליח׳.

מורשתו השירית של הרשב״ץ מראה כי מרביתה ליטורגית. בפרק זה נציג את חידושי הרשב״ץ בסוגים השונים.

ו. שירי קודש א. פיוטי הסליחות

קבוצת הסליחות במורשתו השירית של הרשב״ץ כוללת ארבעים וחמישה פיוטים. פליישר מציין שהמליחות מתחלקות לכמה סוגי משנה, על פי צורתן ודרך ביצוען(פזמון, רהוטה), על פי מיקומן בסדר (גמר, חטאנו, מיושב מקדמה, תחינה) ועל פי תוכנן (תוכחה, עקידה).

הסוגה הדומיננטית בקבוצת הסליחות של הרשב״ץ היא התחינות, שמספרן הכולל הוא ארבעים. נציין כאן את החידושים שחידש הרשב׳׳ץ בסוגה זו מבחינת התכנים והצורות.

  1. התחינה כסוג מרכזי בשירת הרשב״ץ

בחינת התכנים בארבעים תחינות הרשב״ץ מראה כי הוא כותב על נושאים שרווחו אצל קודמיו בספרד: ימות בין המצרים, עצירת גשמים, וידוי על חטאים, תיאור הגלות וצוק העתים. בקשת הגאולה שזורה ברוב תחינותיו.

חידושי הרשב״ץ באים לידי ביטוי בכתיבה על נושאים שלא כתבו עליהם בתחינות בספרד. האחד הוא נושא הגלות והגאולה בפיוטים לעצירת גשמים. ייעודן של תחינות אלו הוא שאילת גשמים ובקשה שהעם לא יגווע ברעב, ואילו הרשב״ץ שוזר בהן את ענייני השעה האחרים, דבר שלא מצינו עד כה בשום תחינה לעצירת גשמים. בתחינה יה׳ שאגה לי כלביא׳(לו) שתי הסטרופות האחרונות כוללות בקשה שה׳ יגאל את העם הירא והחרד מיד הנוצרי, המכונה ׳שונא׳ ו׳מורד׳. אפשר שהעניין קשור בכך שהנוצרים מאשימים את היהודים גם בבצורת וזו עילה לפגוע בהם.

גם התחינה ׳ה׳ הקשיבה תת אמונים׳(לה), שנושאה בקשה להורדת גשם, מסתיימת בבקשה שהשונאים ירעבו ושעם ישראל ישבע לחם. זו בקשה חריגה בנושא שכזה. חריגות כגון אלה – שילוב ענייני אקטואליה של רדיפות בתחינות לגשם – מעידות על המצוקה הגדולה שהיו נתונים בה הדובר ובני דורו.

ייחודן של תחינות הרשב״ץ מתחינות משוררי ספרד שקדמו לו בא לידי ביטוי גם בכתיבה על ענייני פרשת שבוע. שלושים מתחינותיו מהוות סדרה לפרשות השבוע. תחינות אלו מיועדות להיאמר בימים שני וחמישי, שבהם קוראים בפרשת השבוע. בידינו תחינות מפרשת ׳נח׳ עד פרשת ׳שופטים׳. חסרות שתי תחינות, שאחת מהן היא בוודאי לפרשת ׳בראשית׳.

פליישר מציין כי התחינה היא סוג של סליחה שנקבעה לו תבנית מיוחדת. מאפייני הסוגה הם: פתיחה קבועה במילה ה׳, והפסוק ׳שוב מחרון אפך׳, שבו התחנן משה רבנו לפני ה׳ לכפר על מעשה העגל והוא נענה שם, מופיע בתחינה כרפרין (׳ענייה׳). התחינות הן בעלות משקל חופשי ואקרוסטיכון. רוב התחינות קצרות ופשוטות, כתובות בתבנית סטרופית, וטורי המחרוזת חורזים זה בזה. הטור האחרון בכל מחרוזת הוא בדרך כלל סיומת מקראית שבסופה מילה קבועה.

שירתו של הרשב"ץ – אתי בן סעדון

שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשבץ

העיון בארבעים תחינות הרשב״ץ מראה שמבחינה צורנית הוא הולך בדרך קודמיו. חידושיו הצורניים באים לידי ביטוי בשלושה היבטים:

ההיבט הראשון הוא מספר המחרוזות וטוריהן. נראה כי תחינות הרשב״ץ הן ארוכות. מחצית מתחינותיו מורכבות מעשר עד שלושים מחרוזות. יש לציין כי בהשוואה לתחינות קודמיו, שבהן מרבית המחרוזות כוללות שלושה עד ארבעה טורים, הרי מרבית המחרוזות בתחינות הרשב״ץ הן ארוכות: הן כוללות שבעה טורים, כמעט פי שניים מקודמיו.

ההיבט השני הוא יצירת מתכונות חריזה מגוונות. פליישר כותב על חריזת התחינות: ׳חריזת הטורים דומה בדרך־כלל לזו של המשולשים או המרובעים הספרדיים; הצלעית האחרונה של הטורים הארוכים היא בדרך־כלל פסוק שחתימתו במילה זהה׳.

אצל הרשב״ץ נמצאה רק תחינה אחת כתובה כדגם המשולש הספרדי: שלוש תחינות כדגם המרובע הספרדי, שלוש בתבנית סטרופית, ורובן המכריע כתובות בתבנית מעין־אזורית. בכל מחרוזת שבעה טורים: שישה הם גוף הסטרופה והטור השביעי הוא מעין אזור שהוא סיומת מקראית. דגם מבנה החריזה הוא: א א א, ב ב ב, ת.

כמו כן נמצא אצלו מתכונת חריזה מיוחדת, שלא מצאנוה אצל המשוררים הקודמים. נדגים אותה מתחינה לפרשת ׳נחי, ׳ה׳ שלום לנו תשפות׳(א). התבנית היא מעין־אזורית ובה תשע עשרה מחרוזות, ובכל מחרוזת ארבעה טורים: שני טורי גוף הסטרופה ושני טורים מעין אזור. דגם החריזה הוא: א א, ת ת // ב ב, ת ת (ת = ׳למו׳). הטור השלישי והטור הרביעי הם סיומות מקראיות שמילתן האחרונה היא ׳למו׳, דהיינו: סיום כפול במילה הקבועה..

מתכונת חריזה מיוחדת במינה לתחינות נמצא בתחינה לפרשת ׳בשלח׳ בשם ׳ה׳ שלום

לנו׳(טז). התבנית היא סטרופית ולא מעין־אזורית, שמתכונת החריזה בה היא: א א א ב ב ב // ג ג ג ד ד ד. כאן אין מילה קבועה החותמת סיומת מקראית. הקביעות היא בשיבוץ פסוקים משירת הים כסדרם בפרשת השבוע בסוף כל המחרוזות, וסוף השיבוץ בכל מחרוזת קובע את החריזה גם לשני הטורים הקודמים בה כדרך היוצרות.

ההיבט השלישי הוא הסיומת המקראית. ייחודן של תחינות הרשב״ץ ניכר גם בארגון הסיומות המקראיות לפי עיקרון רעיוני, ולא רק בחזרה טכנית על מילה קבועה. הדבר בא לידי ביטוי בשלוש התחינות הכתובות בתבנית סטרופית, שבסופי המחרוזות שלהן במקום מילה קבועה יש קביעות ברעיון. כך בתחינה לפרשת ׳ויחי׳, ׳ה׳ אמרי האזינה׳ (יא). הטור האחרון של כל המחרוזות הוא סיומת מקראית הכוללת אחד משמותיהם של שנים עשר השבטים שיעקב מברך אותם בפרשה זו, ושם השבט קובע את החריזה גם לשני הטורים הקודמים בכל מחרוזת. שמות השבטים באים במקום המילה הקבועה החותמת את הסיומת המקראית בשאר התחינות.

תחינה שנייה מיוחדת היא התחינה לפרשת ׳בשלח׳, ׳ה׳ שלום לנו׳ (טז). גם כאן אין מילה קבועה. הקביעות היא בשיבוץ פסוק משירת הים שבפרשת השבוע בסוף כל מחרוזת.

תחינה שלישית היא תחינה על הדבר, ׳שובי נפשי למנוחיכי׳(מ). גם כאן אין מילה קבועה והטור האחרון בכל מחרוזת כולל מילה מהשורש רפ״א שהיא שיבוץ פסוק מקראי. עקרון הקביעות הוא ברעיון, בקשה להירפא ממחלת הדבר.

לסיכום, ראינו את חידושי הרשב״ץ בסוגה זו הן בצד התוכני והן בצד הצורני. מבחינת התוכן ראינו חידוש בנושאי התחינות ושזירת הריאליה בתחינות שייעודן ותוכנן הם ספציפיים. מבחינה צורנית ראינו חידושי תבנית, מתכונות חריזה וכן שימוש מיוחד בפסוק המקראי החותם את המחרוזות.

  1. 2. מוסתג׳אב

בין פיוטי הסליחות של הרשב״ץ מופיע פיוט תחת הסיווג ׳מוסתג׳אב לדבר׳. המוסתג׳אב הוא מונח ערבי שפירושו המילולי הוא ׳מענה׳. בראש השיר מובא קטע מקראי הנועד לשמש רפרין אחר כל מחרוזת. זהו מקור שמו של הדגם.

פליישר מציין כי המוסתג׳אב הוא אחת הצורות הפשוטות ביותר של המבנה המעין־אזורי. המחרוזות אינן שקולות והן בנות ארבעה טורים. הטור הרביעי בכל מחרוזת הוא סיומת מקראית. שלושת הטורים הראשונים בכל מחרוזת חורזים זה בזה והסיומות המקראיות סופן תמיד במילה זהה, שהיא המילה שבה מסתיים גם הרפרין המופיע תמיד כטור פתיחה. דגם החריזה הוא: ת א, א, א, ת // ב, ב, ב, ת (ת = סיומת מקראית עם

מילה זהה). פיוטי הסוג ארוכים בדרך כלל. הסטרופות מסודרות באקרוסטיכון אלפביתי או בחתימה. המוסתג׳אב של הרשב״ץ ׳ובכן רפאה נפשי׳ (מא) נכתב על פי הכתובת המופיעה בכתבי היד השונים בשל מכת הדבר. פסוק הפתיחה הוא ׳אל נא רפא נא לה׳ והוא מביע את תוכן הפיוט ואת ייעודו. פסוק זה מהדהד בפיוט עשרים ושלוש פעמים במחרוזות: במילות הקבע בראשי המחרוזות ובמילים החותמות את הסיומת המקראית, ועוד עשרים ושתיים פעמים כרפרין, ובכך מודגשת בקשת הדובר והמתפללים, המשתמשים בתפילת משה לפני האל, שירפא את האומה מנגע הדבר.

שירצו של רבי שמעון בר צמח דוראן – הרשב"ץ- אתי בן סעדון

שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשבץ

מוסתג׳אב זה כתוב כדגם המוסתג׳אב ׳ה׳ שמך לעולם׳ שכתב ראב״ע, אך נראה כי המוסתג׳אב של הרשב״ץ משוכלל ביותר הן מבחינת הצורה והן מבחינת התוכן. מצד הצורה הרשב״ץ ממשיך את האקרוסטיכון גם בתחילת הסיומת המקראית ומוסיף את אקרוסטיכון החתימה, שמעון בר צמח, במחרוזת האחרונה. מצד התוכן בולט הקשר בין הבקשה המובעת בפסוק הפתיחה ׳אל נא רפא נא לה׳ ׳ לצורך ברפואה מהדבר. נראה גם כי חלוקת הפסוק יוצרת דגם שלרוב חוזר על עצמו מבחינת התוכן, כפי שיוצג להלן. לרוב הטור הראשון הפותח בפנייה ׳אל נא׳ כולל כינויים המתארים את האל בגדולתו ובייחודו, כגון: ׳אדון מלאה הארץ תהילתך׳; ׳בוחן ליבות חסידים׳; ׳גבוה מעל גבוהי שחקים׳ ו׳דורות קורא ואין לפניו שכחה׳. מרבית הטורים השניים הפותחים בבקשה ׳רפא נא׳ כוללים כינויים של עם ישראל במצוקתו: ׳אמולה׳; ׳בחונת חטא׳; ׳גולה׳; ׳דחויה כמת מלב נשכחה׳; ׳נרדים בפרך׳-, ׳טובלת מטומאתה׳ וכר. מכאן שהרשב״ץ כתב את דבריו כדגם המבנה שקבעו חז״ל בתפילה: ׳לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל׳.

 

ה׳ שמך לעולם

 ה׳ אחד שלא ישגה

שמך אור מחשך קונה

אמרתי עולם חסד יבנה

בשם ה' אל עולם

 

ה' שמך לעולם

ה' בך נתכנו עניני

שמך בזכרי- אורו עיני

ברכי נפשי את ה'

וברוך שם כבודו לעולם

 

[ההרגשות כאן ובכל המובאות האחרות שלאורך הספר הן שלי, אלא אם יצוין אחרת – אב״ס], המילים ׳ה׳ שמך לעולם׳ הן מילות פסוק הפתיחה והרפרין בפיוט״המחרוזות בנות ארבעה טורים. הטור הראשון בכל מחרוזת פותח במילת הקבע יה״, הטור השני – במילת הקבע ׳שמך׳, והרביעי הוא סיומת מקראית החותמת במילה זהה – ׳עולם׳. החתימה היא ׳אברהם חזק׳. כל אות מופיעה שלוש פעמים בראשי שלושת הטורים הראשונים של המחרוזת.

שירתו של הרשב"ץ – הקדושתא ופיוטי רשות

ב. הקדושתא%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%a8-%d7%a6%d7%9e%d7%97-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%91%d7%a5

בכ״י בימ״ל בניו יורק 9041 נמצאה קדושתא שכתב הרשב״ץ. הימצאותה מלמדת על המודעות שהייתה לרשב״ץ לצורות פייטניות קדומות. הקדושתא היא הנכבדת מכל סוגי הקרובה: היא באה לעטר את עמידת שחרית שיש בה קדושה.

תוכנה של הקדושתא נרמז בכתובת שבראשה ׳על חילות אדום׳. הקדושתא מתארת את האימה מחילות הנוצרים המאיימים על היהודים להמיר את דתם, את הפולמוס עם הנצרות ואת בקשת הדובר שה׳ יציל אותו מידה, יגאל את בניו שנשארו נאמנים לו וייפרע מהנוצרים.

בחינת מבנה הפיוטים של הקדושתא מראה כי מלבד הסילוק כל הפיוטים כתובים במחרוזות ארבע־טוריות. הטור האחרון בכל המחרוזות, גם של הסילוק, הוא סיומת מקראית החותמת במילת קבע המביעה את רעיון הקדושתא כפי שהוא מוצג בכתובת המופיעה בראש הקדושתא ׳על חילות הנוצרים׳.

הקדושתא של הרשב׳׳ץ מגובשת הן מצד מילות הקבע בכל הפיוטים, המתקשרות ביניהן מבחינה רעיונית, והן מצד אקרוסטיכון החתימה, המופיע בכל ארבעת הפיוטים: במגן ׳שמעון׳ ובמחיה שם אביו ׳בר צמח חזק׳, במשלש שמעון ובסילוק ׳אני שמעון חזק׳.

פסוקי השרשרת במגן, המחיה והמשלש הם בסדר הפוך להופעתם במחרוזות הפיוט. בשרשרת הפסוקים הפייטן רושם לא רק פסוקים שהם סיומות מקראיות במחרוזות, אלא גם פסוקים הנרמזים בגוף המחרוזת.

הפיוטים ׳אתה חונן׳(מו 7) ו׳השיבנו אבינו׳(מו 8), המופיעים אחרי הקדושתא של הרשב״ץ, יוצרים רצף בתפילה. מבחינת התבנית אנו רואים כי שני פיוטים אלה כתובים באותו דגם, ׳שיר חד־חרוזי׳. האקרוסטיכון בשניהם מקשר אותם לחטיבה אחת. בפיוט ׳אתה חונן׳ החתימה היא ׳שמעון׳, ובפיוט ׳השיבנו אבינו׳ החתימה היא המשך של הפיוט הקודם – ׳בר צמח׳.

הטור האחרון בשני הפיוטים כולל מילים המקשרות את הפיוט לפסקת התפילה שהוא מיועד לה.

ג. פיוטי הרשות

הרשויות הן אחד החידושים המקוריים של הפייטנות הספרדית. בעזבונו של הרשב״ץ נמצאו שלוש רשויות: שתי רשויות לחתן, המיועדות לאמירה לפני ׳ישתבח׳ – הראשונה ׳ישתבח שם אל׳(מח) והשנייה ׳שובה שביתנו׳(מז), ורשות שלישית בשם ׳אלוה מתימן יבוא׳(מט), שאותה חיבר למצוות לא תעשה.

פסקת ׳ישתבח שמך לעד מלכנו׳ לא פויטה בספרד בין הרשויות. מכאן שהרשב״ץ הרחיב את מערכת הפיוטים שלפני ׳ברכו׳ בסוגה חדשה.

הרשב״ץ הכיר את רשויותיו של יוסף אבן אביתור ואף פירש את פיוטו ׳אשר אשש׳, שהוא רשות ל׳ברוך שאמר׳. ברשות ׳ישתבח שם אל׳(מח) ניכרת השפעת רשויות הנשמת של אבן אביתור. פיוטי הנשמת של אביתור עשויים כמעט כולם סטרופות תלת־טוריות בלתי שקולות ומחורזות בחרוז אחיד. כולם חתומים בשם הפייטן. מחרוזותיהם פותחות כולן במילת הקבע ׳נשמת׳ ומסתיימות בפסוק מן המקרא, פרט למחרוזת האחרונה, המסתיימת במילות הפתיחה של פסקת התפילה ׳ואילו פינו מלא שירה כים׳.

גם הרשות של הרשב״ץ לשבת חתן, ׳ישתבח שם אל׳(מח), כתובה בתבנית סטרופית בעלת שש מחרוזות, כולן תלת־טוריות בלתי שקולות ומחורזות בחרוז אחיד. כל מחרוזת פותחת במילת הקבע ׳ישתבח׳, הרומזת לייעוד הפיוט, ומסתיימות בפסוק מן המקרא, פרט למחרוזת האחרונה, המסתיימת במילות הפתיחה של פסקת התפילה ׳ישתבח שמך לעד מלכנו׳.

אחרי הטור הראשון משובצת ברכה משבע הברכות לחתן וכלה. ברכה זו מתקשרת למילה הפותחת ׳ישתבח׳, בכך שהיא מתארת את הקב״ה שאותו משבחים.

בשיבוץ הברכה משבע הברכות לחתן וכלה מחוץ לטורי המחרוזת ניכרת ההשפעה של רשויות אביתור: הרשות לנשמת לשבועות, ׳נשמת ידידים הנחלת׳, והרשות ל׳ברוך שאמר׳, ׳ברוך אשר אישש׳. ברשות לנשמת הוציא אביתור את הנשוא ממסגרת הטור הראשון של מחרוזותיו, לא צירף אותו אל הטור השני אלא עשה אותו מילה חריגה, כנראה כדי שתיאמר כמענה מפי הציבור.
הרשב״ץ הלך בדרכו של אביתור, אלא שבמקום מילה הוא הוציא ברכה משבע הברכות לחתן וכלה ממסגרת הטור הראשון של מחרוזותיו. ברכה זו מעידה על ייעוד הרשות.

ברשות ל׳ברוך שאמר׳ ׳אשר אשש׳ אביתור מחדש חידוש גדול בכך שהוא מסיים את הסטרופות בפסקותיה של ׳ברוך שאמר׳. פסקאות של תפילת קבע משמשות בתפקיד שהיה מיועד לפסוקי המקרא בלבד, והרשב״ץ משתמש בברכה משבע הברכות כסיומת לטור הראשון בכל מחרוזת.

יש לציין כי הרשב״ץ קישר את הטור השלישי במחרוזות, שהוא סיומת מקראית, לברכה המופיעה בהן. כך לדוגמה במחרוזת הראשונה הברכה היא ׳אשר אסר לנו את הארוסות׳ והסיומת המקראית היא ׳כי על כל כבוד חופה׳. הקישור הוא רעיוני: החופה נערכת לאלה שאינן ארוסות. במחרוזת השנייה הברכה היא ׳שהכל ברא לכבודו׳, והסיומת המקראית היא ׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו׳ – קישור רעיוני ומילולי.

מבחינת התוכן רשות זו משבחת את הקב״ה באמצעות שבע הברכות. מחרוזת אחת לפני הסוף מסתיימת בבקשה שה׳ יפקח את עינו על החתן וישמח את כלתו, והמחרוזת האחרונה מסתיימת בביאת המשיח ובהארת חשכת הגלות.

הרשות השנייה ל׳ישתבח׳, ׳שובה שביתנו׳(מז), כתובה במתכונת הרשויות של רשב״ג. מבחינת התוכן רשות זו עוסקת בבקשת הגאולה. ייעודה כרשות לחתן נרמז בבית הרביעי במילים: ׳ובראש שמחות את ציון כטוטפות נעלה׳, שהן שיבוץ הפסוק מתה׳ קלז, ו: ׳תדבק לשוני לחכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי׳, שהחתן אומר תחת החופה לפני שבירת הכוס.

הרשות השלישית שבידינו, ׳אלוה מתימן יבוא׳ (מט), מופיעה בסדר ליום ב׳ של שבועות. מבחינת התכנים רשות זו פותחת בתיאור מעמד הר סיני, קבלת התורה, הדגשת נצחיותה ואזכור מצוות עשה ותועלתן לאדם. ברשות שזורים דברי שבח על נפלאות הבורא והיא חותמת בבקשה לגאולה.

שירתו של הרשב"ץ

ד. קינות
%d7%a9%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a8%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%a8-%d7%a6%d7%9e%d7%97-%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%94%d7%a8%d7%a9%d7%91%d7%a5

בידינו שש קינות לאומיות של הרשב״ץ. שתיים מהן מיוחדות. האחת, הקינה ׳שודד אוהלי׳ (נב), מיוחדת במינה הן מצד הצורה והן מצד התוכן. קינה זו כתובה בתבנית סטרופית ללא משקל. מצד התוכן קינה זו מבוססת על דברי המדרש בפסיקתא דרב כהנא, פרשה טז ד״ה [יא]: ׳דברו: את מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים׳.

החטא, העונש והנחמה מתוארים לאורך טורי המחרוזות של הקינה בדברי המדרש וכתבניתו, מידה כנגד מידה. מצד הצורה מחרוזות הקינה נראות כך: שלוש הצלעיות הראשונות במחרוזות, פרט למחרוזות הראשונה והאחרונה, פותחות במילות קבע על פי הנאמר במדרש פסיקתא דרב כהנא, פרשה טז ד״ה [יא]: ׳חטאו ב… / לקו ב… / יתנחמו ב…׳.

השנייה – הקינה על חורבן בית המקדש, ׳שפכו דמעות׳(נה) – בעלת מבנה מיוחד מבחינת הצורה ומבחינת התוכן. היא כתובה בדגם, בחרוז ובמשקל של הקינה האישית ׳קרחה להרחיב כנשרים שרים׳,שכתב ר׳ יוסף בן יחייא על מות הרשב״א (ר׳ שלמה בן אדרת) שנפטר בשנת 1310. קינה זו כוללת ארבעים ואחד בתים, שקולה במשקל ׳השלם׳ ומחורזת בחרוזי הד [ חרוז הד הוא חרוז בצימוד כשהמילה השנייה בצמד כלולה בתוך הראשונה דהיינו, חריזה בצימוד נפחת ]  ובחרוז המבריח – ׳רים׳. הרשב״ץ כתב את קינתו בדגם זה ואף שכללו. קינתו כוללת שישים ושלושה בתים השקולים במשקל ׳השלם׳ וחורזים בחרוזי הד ובחרוז המבריח – ׳רים׳, כמו בקינה ׳קרחה להרחיב כנשרים שרים׳. קינה זו בעלת מצלול עשיר שנוצר שישים ושלוש פעמים מחרוזי ההד המורכבים, מצימודים נפחתים בכל סוגרי הבתים וכן מהחריזה הפנימית הקיימת בכל דלתות הבתים.

 

שפכו דמעות כיאורים אודים / לא מר ולא בֵּשֵּׁם מאודים אודים

 בהות בְּבַלָהוֹת נגוהות נוגהות / היו מאודים ממזרים זרים

שמש כְּאֶמֶש זהריו ימש כמו / אֹפֶל בְּחֹשֶׁך לא סְדָרים דָּרים.

 

שכלולו של הרשב״ץ בקינה זו בא לידי ביטוי ביצירת מבנה מעגלי. מילות הסוגר של הבית האחרון: ״שפכו דמעות ביאורים אורים״ חוזרות על מילות הדלת של הבית הראשון כדגם הבקשה ׳אלוהי אל תדינני׳ לרבי יצחק אבן מר שאול. גם מבחינת התוכן נוצרת מעגליות עם הפתיחה והסיום. הרשב״ץ פותח את ארבעת בתיה הראשונים של הקינה בתיאור בכיים של המאורות עקב החורבן מתוך מדרש איכ״ר פרשה א, וחותם את הבית האחרון בקינה במדרש זה. בדלתו הוא מוסיף את בכיית המלאכים המופיעה בראשית המדרש לפני תיאור בכיית המאורות, וחוזר בסוגר של הבית האחרון על דברי מדרש זה מהבית הראשון, המתאר את בכיית המאורות.

נשמת ורוח משוררת בכל לב תְוַעֶדְךָ

מציל עלוב מיד עולב

פקודי ה׳ ישרים משמחי לב.

 

הקינות הלאומיות שולבו בתקופת הפיוט הארץ־ישראלי הקדום במערכת הקרובות המיוחדות לתשעה באב בהרחבות לברכה ׳בונה ירושלים׳. ידועות עשרות קינות של הקליר שחלק מהן נאמרות עד היום בקהילות אשכנז ואיטליה. ראו: פליישר, שירת הקודש, עמי 205-204. בספרד, לעומת זאת, עוצבו הקינות במתכונת הסליחות והן נבדלות מהן רק בתוכנן, שהוא בעל אופי לאומי ממוקד בענייני הצום. ראו: פליישר, שם, עמי 11 ! אלבוגן, התפילה בהתפתחותה, עמי 173-172. במשך הזמן נוספו במנהג ספרד גם קינות לתשעה באב וכן קינות על חורבן קהילות ספרד לדורותיהם עד הגירוש. ראו: שירמן.

שירתו של הרשב"ץ-אתי בן סעדון

  1. שירים אישייםשירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשבץ

עד עתה נדונה קבוצת השירים הדומיננטית בשירת הרשב״ץ, שירי קודש. כאן תידון קבוצה אחרת בשירתו – שירים אישיים. חזן מגדירם: ׳השירים המיוחדים לכל משורר לעצמו וגדריהם שהם קשורים בתולדות המשורר, מעשיו, השקפותיו ושאיפותיו׳. בקבוצה זו נכללים עשרים ואחד שירים שהם פתיחות או חתימות לכתבי הרשב״ץ העוסקים בענייני הלכה ובפרשנות לשירת קודמיו.

מבחינה צורנית כל הפתיחות והחתימות השיריות שקולות, כולן כתובות בתבנית של שיר שווה־חרוז, פרט לפתיחה השירית ׳קח מאמר חמץ׳ (סה), הכתובה בתבנית סטרופית, וכולן קצרות – בין שניים לשבעה בתים, פרט לפתיחה השנייה לספרו ׳אוהב משפט׳, ׳חסד אל מלאה׳(נט), שבה שלושים בתים. ברובן מופיע שם הפייטן. תמיד הוא נכתב בתוך בתי השיר אופקית ולא אנכית בראשי הבתים. מבחינת התוכן הן מתייחסות לנושאי הספרים, המאמרים או התשובות, שאותם הן פותחות או חותמות.

שלושה שירים אישיים נוספים הגיעו לידינו. שניים מהם מתייחסים לנושא המוות מזוויות ראייה שונות: השיר ׳יעל [ ]לנו ל[ ] שמים׳(פא) הוא קינה אישית התוהה על מות צדיק טרם זמנו. השיר השני הוא השיר ׳הנה שבה רוח חיה׳ (פג), שכתב הרשב״ץ וביקש לחרוט על מצבת קבורתו, וכך אכן נעשה. השיר השלישי הוא השיר ׳איך אחמוד ארץ׳(פב), המוקדש לחמיו הרב יונה דיסמאשתרי, ובו הוא שואל כיצד הוא יכול לחמוד את ספרד, ארץ מקוללת שמאסה את הקב״ה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברדיפות הנוצרים. שיר זה מיוחד בכתיבתו. זהו ׳שיר חרוזי׳. החרוז המבריח ׳רה׳ מופיע גם בסופי הדלתות. השיר מורכב מעשרים וחמישה בתים. עשרים ושניים הבתים הראשונים כתובים באקרוסטיכון א – ת, וכל המילים שבאותו בית פותחות באות של האקרוסטיכון הפותחת את הבית.

קבוצה שלישית היא שירי חול. חזן מגדירה: ׳שירים שנכתבו על־פי כללי הפואטיקה הערבית ועל־פי הסוגים המסורתיים המנויים בפואטיקה הזו׳. קבוצה זו היא המצומצמת ביותר. בידינו רק שני שירי חול: שיר שבח לידיד ושיר תגובה לשיר החול של הראב״ע.

בקבצה זו יש לכלול גם את השירים שעדיין אינם בידינו, שהרשב"ץ כתב לכבוד החכם אבא מארי ר' צמח ולכבוד גיסו, אחי אשתו , רבי שלמה בן ר' יונה דסמאשתרי.

שיר החול ׳אמת עלה ארי׳ (פה) שייך לסוגה של שירי השבח ולא ידוע למי הוא ממוען. השיר השני הוא השיר ׳אם אתה בימיך׳ (פד), שהוא שיר תשובה לשירו של הראב״ע ׳איגע להצליח׳, הדן במיעוט הצלחתו עד כדי אבסורד, שאם הוא יסחר בתכריכין, אז לא ימותו אנשים, וכך הוא לא יוכל להתפרנס. וזאת תשובתו השירית של הרשב״ץ בספרו ׳לווית חן׳:

אם את בימך תבלע מותה / אין לך דאגה כי כבר הצלדות

אך אל שאול אם ירדו ערומים / יגעת אז דוד ולא מצאת.

הרשב״ץ עונה לראב׳׳ע על טענתו ואומר: אם לא ימותו אנשים בימיך אז הצלחת בכך שלא תראה שכול. אבל אם ימותו אנשים בלא שיהיו להם תכריכים או שיהיו ערומים ממצוות, אז יגעת ולא מצאת.

שירי רבי שמעון בר צמח דוראן – הרשב"ץ – המהדורה פיוטי סליחה

 

הרשב״ץ ומפעלותיושירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן -הרשבץ

הרשב״ץ, מענקי הרוח של עם ישראל, נולד באי מיורקה שבספרד בסוף חודש אדר בשנת קכ״א (1361) ונפטר בשנת ר״ד (1444) באלג׳יר. הוא נמנה עם משפחת דוראן, שנודעה בכינויה ׳משפחת הסופרים׳. משפחה זו הייתה מחותנת עם המשפחות של הרמב״ן, של ר׳ יונה גרונדי ושל הרלב״ג, והרשב״ץ עצמו היה בן בתו של רלב״ג. – רבי לוי בן גרשום . לדבריו, משפחתו גורשה ב־1306 מפרובאנס למיורקה ומשם הגיעה ב־ 1391 לאלג׳יר, עם גזרות קנ״א.

הרשב״ץ נתמנה לרב ראשי של העיר תלמסאן שבאלג׳יר בשנת 1407, ונחשב עד מותו לאחד המנהיגים המרכזיים של יהדות צפון אפריקה. הוא מכונה רשב״ץ או התשב״ץ על שם ספר השו״ת שלו, ׳תשובות שמעון בן צמח׳ ושמור בתודעת הדורות בעיקר בזכות היותו אחד הפוסקים הראשיים במאה החמש עשרה, אולם השכלתו הייתה רחבה בהרבה: הוא התמחה ברפואה ועבד כרופא וכמנתח בפאלמה.

שירי רבי שמעון בר צמח דוראן – הרשב"ץ – המהדורה

פיוטי סליחה

א. להרשב׳׳ץ תחינה לפר<שת> נח יום שני

סוג: תחינה.

תבנית: מעין אזורית ובה תשע עשרה סטרופות, בכל סטרופה ארבעה טורים – שני טורי גוף הסטרופה ושני טורים מעין אזור. הטור השלישי והטור הרביעי הם סיומת מקראית שמילתם האחרונה ׳למר.

חתימה: שמעון בה״ד צמח זלה״ה חזק נצח.

מקורות: כ״י המבורג 134, דף 2 ע״א (נ). כ״י אוקספורד 1180, דף 2 ע״א (א). נזכר: צונץ, תולדות, עמי 521. דוידזון, אוצר, עמי 1023. ספר המקורות, עמי 291.

ה' שלום לנו תִּשְׁפֹת / להרים אביונים מאשפות

אויבנו ילעגו למו / ואתה ה׳ תשחק למו.

 

מני צר אחור תְּשִׁיבֵם / וכל יום אויב יְרִיבֵם

והיו למשִסות למו / ומשנאינו שסו לָמוֹ.

כותרת: תחינה לפרשת נח, יום שני, להרשב״ץ א.

ביאור: 1 ה׳… תשפות על פי יש׳ כו, יב: ׳ה׳ תשפות שלום לנו׳, ופירש הראב״ע ״תשפות״ – תכין, תערוך. להרים… מאשפות: על פי שמ׳׳א ב, ח. אביונים: כינוי לעם ישראל על פי בר״ר עא, כט: ׳כי שומע אל אביונים ה׳ אלו ישראל דאמר ר׳ יוחנן בכל מקום שנאמר דל ואביון בישראל הכתוב מדבר׳. 2 אויבנו… למו: על פי תה׳ פ, ז. ואתה… למו: תלעג לכל גויים: על פי תה׳ נט, ט. תשחק: תלעג. מידה כנגד מידה, הם לועגים לנו, אף אתה תלעג להם. 3 מני… תשיבם: על פי תה׳ מד, יא: ׳תשיבנו אחור מני צר ומשנאינו שסו למו. הם בורחים מהאויב והפייטן מבקש להפסיק זאת. 4 והיו… למו: על פי חבקוק ב, ז. משיסות: מלשון ביזה. ומשנאינו… למו: על פי תה׳ מד, יא, והוא המשך הפסוק המשובץ בטור 3.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 84 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031