קזבלנקה והעת החדשה

עמוד 1 מתוך 3123

עיתונות במרוקו-יהודית וכללית

 

L'Avenir Illustré [צרפתית]

מקום פרסום: קזבלנקה (מרוקו)    שנות פרסום: 1926-1940
תדירות: בשנים: 1926-1929 ירחון; ובשנים 1929-1940 דו-שבועון    עורך: יונתן טורש

l'avenir illustre
L'Avenir Illustré היה העיתון היהודי הראשון במרוקו שהאריך ימים. העיתון נוסד במרוקו שתחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי, בעיצומו של תהליך המודרניזציה, והוא ניסה להנחיל לעילית המתמערבת שבקהילות היהודיות ערכים ברוח יהודית-לאומית. מקימו ועורכו של העיתון היה מהגר יהודי אשכנזי, יונתן טורש (Thursz) (1976-1895), יליד פולין שהתחנך בבלגיה, אשר התיישב במרוקו ב-1923. השלטונות הקולוניאליים ראו בעין רעה פעילות ציונית, אך לא יכלו להתנגד להופעתו של העיתון שהתנער מתווית ציונית ושרוב חברי המערכת שלו היו נתינים של מעצמות אירופה ונהנו מחסינותן. העיתון היווה אופוזיציה למנהיגות היהודית הרשמית והוותיקה, חתר ללכד סביבו את הצעירים המקומיים, חניכי מוסדות כי"ח וקוראי הצרפתית. הוא ביקש לעודד פעילות ציבורית לטובת הקהילות המקומיות, ולמען העניין היהודי ברחבי העולם בכלל והמפעל הציוני בארץ ישראל בפרט.

העיתון מכיל מידע עשיר ביותר על חיי הקהילות היהודיות במרוקו בתקופת הופעתו, והוא מצטיין בכמות התצלומים והפרסומות שנדפסו בו. במיוחד משתקפות בו בעיות החברה היהודית של קזבלנקה – עיר הנמל המתפתחת הסובלת מהתפוצצות אוכלוסין – בעיות דיור ותברואה. העיתון שימש במה לתכניות רפורמה שונות ופתח את שעריו בפני כמה מראשוני העיתונאים היהודים המקומיים, ובראשם יעקב אוחיון (נפטר 1940). קשה לדעת מה היתה תפוצת העיתון (מן הסתם מאות ספורות בלבד של מנויים), אך הוא סימן ציון דרך במודרניזציה התרבותית של יהודי מרוקו ובהפצת האידיאולוגיה הלאומית בקרבם. יש חוקרים הרואים רק את פניו הציוניות, אך לאחרים, ובראשם הגר הלל שהקדישה לו מחקר גדול, בולט במיוחד דיוקנו הפנים-קהילתי, והם מעדיפים לזהותו כעיתון רפורמיסטי-לאומי.

 

http://jpress.org.il/publications/Lavenir-he.asp

עיתונות במרוקו-יהודית וכללית

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a7%d7%96%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%a7%d7%94

קזבלנקה 1926-1936

עם התבססות המשטר הקולוניאלי במרוקו, ניצבה יהדות מרוקו מול מציאות חדשה. המעבר ממרוקו הנשלטת בידי סולטאן מוסלמי־עצמאי למרוקו הנתונה בצל הפרוטקטורט הצרפתי, וכן המעבר מחברה מסורתית לחברה בתהליכי מודרניזציה ועיור מואצים, חייבו את מרבית הקהילה היהודית לקחת חלק בתהליכי הסתגלות קשים. המבוכה לנוכח האתגרים שנוצרו בעקבות מציאות זו, הכשירה את הקרקע לקליטתן של אידיאולוגיות מודרניות, אשר היכו שורשים בעיקר בריכוזים יהודיים בערים מודרניות, כמו קזבלנקה. סוד משיכתן היה בכך שהן הציעו מערכות פוליטיות, חברתיות, או תרבותיות, אשר נענו לצרכים המשתנים ובאו לפתור את הבעיות של הציבור היהודי בעידן החדש.

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרהקזבלנקה 001

קזבלנקה 1926-1936

בשנות העשרים והשלושים, נקרע הרחוב היהודי בין שתי אידיאולוגיות מודרניות עיקריות: הלאומיות הציונית וזו של הרפורמיזם היהודי־המערבי. ביקשנו לבדוק את דרכה של התנועה הציונית בקזבלנקה בין שתי מלחמות עולם: שורשיה, מסריה, מאבקיה, אופיו הסוציו־אקונומי של גרעין תומכיה, וכן דפוסי התארגנותה ואופני פעולתה.

איתורם של כל חברי התנועה חייב חיפוש אחר אירוע שבו הם היו עשויים להשתתף. עברנו על המקורות שבידינו, שנה אחר שנה, אך רק בשנת 1936 נמצא מבוקשנו – ועידה, שלראשונה נוסדה בה הסתדרות מרוקנית ציונית־ארצית, ובראשה ועד מקומי ייצוגי שנבחר לשרת את מטרות הציונות: איסוף כספים לבניין הבית הלאומי, הפצת השפה העברית העלייה. כאשר חיפשנו את קבוצת היוזמים של ועידה היסטורית זו, נתקלנו בתא ציוני קטן בקזבלנקה, המאכלס קבוצה שונה בתכלית מזו שהכרנו בראשית התקופה הקולוניאלית הצרפתית ושונה מזו שאנו עתידים לפגוש בשלהיה. גילוי זה עורר בנו תמיהה ואת פשרה ננסה להבין בפרקים הבאים.

עיון במקורות העלה שהתא הציוני בקזבלנקה עסק מדי פעם בגיוס כספים למען הקרנות הציוניות, אך עיקר מאמציו הושקעו בעריכת עיתון מקומי, ליאתניר אילוסטרה L'Avenir illustre, שפירושו – העתיד (עיתון עם איורים) ואילו מערכת העיתון תירגמה את שמו – ל־העתיד המצויר.

העיתון נוסד בקזבלנקה, בשנת 1926, בידי יונתן טורש(J. Thursz), מהגר מאירופה המזרחית, ששיקם את התא הציוני בקזבלנקה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אומנם, מערכת העיתון גילתה נטיות פרו־ציוניות ברורות. ואולם, דומה כי על־פי המודל שהוצע בחלקו הראשון של הספר המגמה השלטת בעיתון בתקופה הנדונה כאן אינה ציונית קלאסית אלא רפורמיסטית־לאומית.

הגוון הרפורמיסטי של ליאווניר אילוסטרה בא לביטוי באידיאולוגיית השיקום של החברה היהודית בקזבלנקה במטרה לגאול אותה ממצוקתה הכלכלית, החברתית, הארגונית והרוחנית לפי עקרונות ההשכלה והליברליזם. בניגוד לזרם הציוני הקלאסי, שראה בקיבוץ גלויות ובבניית בית לאומי בארץ־ישראל אפשרות יחידה לשיקום העם היהודי, הרי שהתפיסה שעמדה ביסוד הזרם הרפורמיסטי־הלאומי, היתה שניתן לשקם את העם היוהודי גם במקום מושבו – בתפוצה. הגוון הלאומי באותו עיתון השתקף בניסיון להתאים את החברה היהודית לזמנים המשתנים ולשלב אותה בסביבתה הנוכרית בלי לוותר על ייחודה היהודי ועל מוסדותיה האוטונומיים. לעומת זאת, הגוון הציוני של העיתון בא לביטוי בזיקתו לתהליך הקמת הבית הלאומי בארץ־ישראל. תהליך זה נתפס כמוקד השראה למדד ההתעוררות הלאומית בעולם היהודי כולו, והוכחה שאפשר לקיים ישות לאומית יהודית בעידן המודרני.

הדיון בזרם אידיאולוגי אחד, הזרם הרפורמיסטי־הלאומי ובמאבקיו נגד מתחרהו – הזרם הרפורמיסטי־היהודי־המערבי־הקלאסי – יפגיש אותנו עם הקבוצות החברתיות בקזבלנקה שתמכו באידיאולוגיות אלה, וכן עם האמצעים שהשתמשו בהם כדי להפיצן. כידוע, אחד האמצעים להפצתן היה ייסוד עיתונות יהודית־מקומית שדרכה נלמד על הצורות שבהן עובדו האידיאולוגיות המערביות והותאמו לצרכים הייחודיים של קהילת קזבלנקה ועל האופן שבו הונחלו לציבור המקומי.

מבעד למשקפיהם של הכתבים במערכת ליאווניר אילוסטרה נעקוב אחר המסרים של הזרם הרפורמיסטי־הלאומי בקזבלנקה, דפוסי פעולותיו, מאבקיו ותומכיו, ונעיף מבט גם במתחריו בחברה היהודית. העיקרי שבהם היה העיתון ל'אוניון מרוקיין (L'Union Marocaine), שפירושו – האחדות המרוקנית; בתפיסתו הרפורמיסטית־היהודית־המערבית הקלאסית היה מקורב להנהגת הקהילה הפרו־צרפתית ולממסד כי״ח.

העיתון נוסד בשנת 1932 בידי מזכיר הקהילה א׳ נטף (E. Nataf), כתשובה לעיתון ליאווניר אילוסטרה. חלק ממאבקיו של ליאווניר אילוסטרה יעומתו עם מאבקיו של ל'אוניון מרוקיין במטרה למקם את ליאווניר אילוסטרה בקשת הדעות, שרווחו בזירה היהודית־הקזבלנקאית, וזאת בניסיון לאמוד את משקלו היחסי לעומת גורמים אחרים שפעלו באותה עת.

בדפים הבאים נוזמן לוועידה הארצית הראשונה של התורמים לקרנות הלאומיות במרוקו. בוועידה שהתכנסה בקזבלנקה בשנת 1936, נתוודע אל התא הקזבלנקאי־הציוני, שחבריו הם גיבורי הדיון. כדי לפענח את סימני השאלה שמפגש זה מעורר נחזור עשר שנים לאחור, לשורשיו של התא הציוני ולימי ייסוד ביטאונו; משם נתקדם בצורה מעגלית עד אשר נחזור לנקודת המוצא: שנת 1936, שבה התרחש המפגש ההיסטורי שבו נפתחת היחידה. בד בבד :שהזר את הנתיב שהוביל את חברי הקבוצה מהציונות הקלאסית אל הרפורמיזם הלאומי יבחזרה, כבתנועה ספיראלית, לציונות מורכבת, אך מעורה יותר בהוויה המקומית.

עיתונות במרוקו-יהודית וכללית

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%a7%d7%96%d7%91%d7%9c%d7%a0%d7%a7%d7%94

קזבלנקה 1926-1936

השנה שנת 1936. קבוצה המונה כמה עשרות משכילים צעירים, והמכנה עצמה ״ידידי ל'אווניר אילוסטרה", מוזמנת לקחת חלק בוועידה ארצית של קהילות מרוקו למען התרמה לקרנות הבית הלאומי.

היוזם: י׳ טורש, מהגר ממזרח אירופה. מקום הכינוס: קזבלנקה.

בין המשתתפים אפשר למצוא קבוצה מקהילת פאס (Fes). חלקם עוד זוכרים שעירם היתה בין חלוצי המחנה הציוני במרוקו. עם הכיבוש הצרפתי נדם קולו של מחנה זה ושנים רבות לא נמצא מי שיישא את הדגל הציוני במקומו; עתה, בזכות היוזמה הקזבלנקאית הם מקווים להחזיר עטרה ליושנה; אך רב המרחק בין דור המייסדים בפאס – אחת הקהילות השורשיות והמפוארות של מרוקו – לדור היורשים בקזבלנקה: עיר צעירה, שאף לא הופיעה על מפת המרכזים היהודיים החשובים בראשית המאה.

אגודת ״חיבת ציון״, שנוסדה בשנת 1909 בפאס, על־ידי אחדים מנכבדי הקהילה, ניהלה במשך שנתיים התכתבות עם המוסדות הציוניים בשפה עברית מתובלת ברמיזות מקראיות. אגודת ״קול המבשר״, שנוסדה אף היא בפאס, בשנת 1917, פעלה במשך חמש שנים למען הפצת השפה העברית והעלאת יהודים מקהילות פאס וצפרו (Sefrou) לארץ־ישראל (יהודה, תשמ״א, עמודים 89-86).

כדי להמשיך את פועלן של שתי אגודות אלה התקבצו קומץ צעירים סביב העיתון החילוני, ליאווניר אילוסטרה, הכתוב בשפה הצרפתית, אף שבשמו העתיד, לא מופיע כל אזכור לציון ובין דפיו ספק אם נמצא קול קורא לעלייה.

אתם הקוראים ודאי תוהים: ציונות ללא ציון, ללא עברית וללא עלייה – דווקא בקרב יהדות, שזיקתה לציון, לשפת הקודש ולמצוות העלייה לרגל היתה במשך שנים מן המפורסמות?!

אכן, סיפור התפתחותה של התנועה הציונית במרוקו מעורר תמיהות, וללא הבנת ההקשר ההיסטורי הרחב הוא יהיה מורכב מתהיות וחידות בלתי־פתורות. לפיכך, נדון בדפים הבאים בתהליכים היסטוריים המהווים נדבך הכרחי לניסוחם של הסברים היסטוריים.

השפעת הכיבוש הצרפתי על החברה היהודית בקזבלנקה

 

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה

קזבלנקה 1926-1936קזבלנקה 001

■ אם אפשר לדבר על שמיים היסטוריים של ארץ, הרי יש לומר כי עם בואה של צרפה לשלוש הארצות של צפון אפריקה בקעו שם שמיים חדשים. […]

(שוראקי, 975ו, עמוד 1797

בשנים 1912-1907 כבשה צרפת את הערים המרכזיות במרוקו; בשנת 1912 נכנע הסולטן לפלישה וקיבל עליו את חסות האימפריה הצרפתית.

המצב הביטחוני המעורער שאפיין את הימים של ערב התקופה הקולוניאלית פגע קשות בקהילות היהודיות, אך סלל את הדרך לכיבוש הצרפתי. כיבוש זה ייצב את המצב הפוליטי וגאל את יהודי מרוקו מתקופה ארוכה של חוסר ביטחון וסבל פיזי. בהדרגה יצר השלטון הצרפתי אווירה של סדר וביטחון: פקידי הממסד נקטו פעולות פיתוח, ביניהן, בנייה תשתית שתבטיח, כך היה נדמה לפחות, עתיד כלכלי טוב יותר לכלל האוכלוסיה. יתרה מזו. הקולוניאליזם זירז את תהליכי המודרניזציה והעיור שהחלו במאה ה־19 כתוצאה מהמעורבות הכלכלית־הפוליטית של מעצמות אירופה באזור. תהליכים אלה חוללו תמורות דמוגרפיות, כלכליות וחברתיות במרוקו כולה, והטביעו את חותמם גם על הציבור היהודי.

הצעדים לקראת פריצת המסגרות המסורתיות ניכרו היטב בעיקר ביישובים עירוניים, כמי קזבלנקה, ששימשו בסיס שלטוני לצרפתים ואוכלסו על־ידי מספר רב יחסית של תושבים מאירופה: אגפים שונים בחברה היהודית החלו לנהל את חייהם היום־יומיים גם מחוץ למסגרת הקהילתית, שנעשתה רופפת יותר ומחייבת פחות, כפי שעוד נראה בהמשך. דבר זה השתקף, בין היתר, ביציאה מהשכונה היהודית, ובאימוץ דפוסי חינוך, אורח חיים, שפה ולבוש מערביים, ובחדירה לענפי תעסוקה שהציבור היהודי לא לקח בהם חלק בעבר.

הקהילה היהודית בקזבלנקה אינה זרה לכם. הספקתם לבקר בה כבר ביחידה הראשוני: שמעתם על מצוקות המלאח מפי ההיסטוריון ח׳׳ז הירשברג, ועל הפערים הכלכליים והתרבותיים מפי השליח דיבון: ספגתם את ריחותיה ונחשפתם לדמויותיה הססגוניות בזכרונות הילדות של אטדגי. עתה ניקח אתכם שנים מספר לאחור בחללית הזמן הדמיוני- שלנו ונבחן שלב מוקדם יותר בהתפתחותה של החברה היהודית בקזבלנקה. פרספקטיבה ש­­זמן עשויה להוסיף מימד נוסף להסתכלותנו ולקדם את ניסיוננו המתמשך לפענח את פשר הגילויים שנחשפו בעדויות השליחים שביקרו בקזבלנקה בשנות החמישים.

־ קזבלנקה מהווה דוגמה לתהליכי מודרניזציה ועיור בנסיבות קולוניאליות שהשפיעו על דיוקנה של החברה היהודית. לכן בחרנו דווקא בעיר זו שתשמש מוקד גיאוגרפי של היחידה.

חדירתה של צרפת לקזבלנקה בראשית המאה ה־20, הביאה למהפך רב־פנים וטבעה חותם היסטורי בעל משמעות חשובה. מנמל קטן ונידח על החוף המערבי של מרוקו הפכה קזבלנקה למרכז תעשייתי ומסחרי משגשג. העיר קיבלה צביון אירופי, על כל פיתויי הכרך המודרני; פיתויים שמשכו אליה מהגרים ממרוקו, מצפון־אפריקה ומאירופה, ביניהם גם מהגרים יהודיים

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה

קזבלנקה 1926-1936

אירוע היסטוריקזבלנקה 002

הוד מעלתו מולאי יוסף (Moulay Youssef) מפליג לצרפת" לאווניר, 22.07.1926 – שער.

מולאי יוסף (1927-1912), עלה לשלטון עם כיבוש מרוקו בידי הצרפתים. השלטון הצרפתי קיבל הכשר מכח הסכם הפרוטקטורט שנחתם בין מרוקו לצרפת בשנת 1912, ואשר פתח את העידן הקולוניאלי במרוקו. לעורכי לאווניר אילוסטרה מסמלת תמונה זו את הקשר ההדוק בין המושבה המרוקנית למטרופולין הצרפתי; לאחרים, סימלה נסיעתו של הסולטן המרוקני לצרפת ביטוי נוסף לכניעתו לתכתיבי השלטון הצרפתי.

במהלך המאה ה־20 הפכה קזבלנקה לעיר בעלת האוכלוסיה היהודית הגדולה והצפופה ביותר במרוקו. הטבלה של אנדרה אדם מצביעה על התפתחות דמוגרפית מרשימה זו.

בד בבד עם השינוי במשקלה הדמוגרפי של הקהילה היהודית השתנה גם הרכבה החברתי אומנם, ההנהגה נשארה בידי עילית מצומצמת וסגורה, המורכבת מתושביה הוותיקים של קזבלנקה, אך מרבית יהודי העיר היו מהגרים שהגיעו אליה במשך המאה ה־20.

[1] התפיסה גורסת, כי חברות יהודיות מסוימות, שדיוקנן עוצב על־ידי הגירה של יהודים מאזורים שונים בפזורה היהודית, אופיינו לא רק בחלוקה ריבודית אנכית, אלא גם במחיצות אופקיות על־פי שייכות למערכות כלכליות ותרבותיות שונות (צור, 1992, פרק ד; 1994,Tsur).

לפי תפיסת "המגזרים״, שפותחה על־ידי ירון צור, בזיקה לתולדות יהודי צפון־אפריקה בתקופה הטרום קולוניאלית והקולוניאלית, אפשר לאפיין את הציבור היהודי בקזבלנקה על־פי שלושה מגזרים עיקריים: מגזר ילידי, מגזר אירופי וומגזר מתמערב.

מגזר ילידי – יהודים שבאו מאזוריה הפנימיים של מרוקו, מקהילות עירוניות מאזורי הכפר: קבוצה זו נשאה חותם תרבותי־מסורתי ואנשיה התיישבו במלאח.

בשנות העשרים הרכיבו יהודים מטיפוס זה את מרבית האוכלוסיה היהודית בעיר, אך אז הובחנו בה שתי קבוצות, קטנות יותר מבחינה מספרית, אך בעלות השפעה רבה מב חברתית.

מגזר אירופי – יהודים שהיגרו למרוקו מאירופה, או מקהילות בחלקה המזרח צפון־אפריקה ואשר הקדימו את מרוקו בתחום המודרניזציה והאמנציפציה, כמו תוניסי: אלג׳יריה. קבוצה זו נשאה חותם מערבי־מודרני, כלומר חבריה היו מעורבים בתרבות הצרפתית ובמערכת הכלכלית האירופית. אנשיה היו בעלי אזרחות אירופית והם התיישבו כמובן, ברובעים מעורבים או אירופיים.

מגזר מתמערב – ילידי המקום שהתחנכו בבית־הספר של כי״ח ומהגרים ממקומות אחרים במרוקו, בעלי חינוך דומה, בעיקר מערי החוף. חלקם תושבי המלאח ומיעוטם תושבי השכונות המעורבות והאירופיות החדשות. בעבר נהנה חלקם מחסות אירופית תחת השלטון הצרפתי חזרו רובם ככולם להיות נתיני הסולטן. יהודים אלה היו דור ראשון ליוצאי המלאח, השכונה היהודית־המסורתית, שבחלקם הגדול זכו להשכלה מערבית איפשרה להם להשתלב במקצועות העירוניים־המודרניים. אף־על־פי־כן, הם שמרו על זיקה מסוימת לחברת המוצא שלהם, אם בשל קשרים כלכליים עם הסביבה הילידית, אם בשל קשרים משפחתיים עם תושבי המלאח, או בשל זיקה למסורת שעל ברכיה התחנכו בשנות חייהם הראשונות.

תהליכי המודרניזציה יצרו אפשרויות כלכליות חדשות בקזבלנקה. קומץ של יהודים – ילידי המקום ומהגרים – בעלי השכלה מערבית ניצלו את כושר הסתגלותם התרבותי המהיר כדי לחדור לתחומים שנחשבו במרוקו דאז כחלוציים, כמו, למשל, עריכת־דין, רפואה, או עיתונות. בין מעמד בעלי המלאכות המסורתיות לבין מעמד הסוחרים הבינלאומי והנכבדים המקורבים לשלטון, צמח מעמד ביניים קטן של העילית החדשה.

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה

קזבלנקה 1926-1936קזבלנקה 001

למשטר הקולוניאלי, המושתת מעצם מהותו על שמירת הפערים ההיררכיים בין האירופים לבין הילידים, לא היה אינטרס לקדם את האוכלוסיה כולה, ודבר זה השפיע על תהליכי ההסתגלות למציאות החדשה גם בקרב האוכלוסיה היהודית. הללו לא התנהלו בקצב אחיד בכל מגזריה של אוכלוסיה זו, ודבר זה הוביל לקרע באוכלוסיה היהודית העירונית ולפגיעה במוסדות הקהילה ובליכודה הפנימי.

מציאות קיומית זו הלכה והחריפה בד בבד עם התעצמותה המספרית של הקהילה, שקיבצה ערב־רב של אנשים חסרי מכנה משותף מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית. מקצת בני הזמן יזהירו מפני השלכותיה של מציאות זו. כך, למשל, אומר אחד הכתבים של ליאווניר: ״חוסר הארגון, חוסר המעש וחילוקי הדעות מתרבים בד בבד עם צמיחת האוכלוסיה. […] בערים הגדולות, או לפחות באלה שחלה בהן צמיחה מואצת, התקבצו הקבוצות ההטרוגניות ביותר כדי לחפש את מזלן. תושבים חדשים אלה התיישבו בהתאם לזמינות מקומות הדיור וליחס בין שכר הדירה לכיסם. מוצאם מכל רחבי מרוקו: מערים גדולות שבעבר ידעו שגשוג ועידון, ממרכזים עשירים שלימים החלו להתפורר; וגם מעיירות קטנות בפנים־הארץ, מוסתרות בהרי הברברים או בכל אזור מרוחק אחר. הם נמשכו לעיר הגדולה בעקבות ידידים שהצליחו שם. […] המקור לאי־סדר זה טמון במידה רבה גם בפירוד, או לפחות בפער, שנוצר בין אלה הנתלים בעבר וניזונים ממסורת יציבה המגנה על הכבוד היהודי לבין אנשי הקידמה, בעיקר אנשים חומרניים, הנמשכים בכל מאודם אל ההבל של ׳חיי הנוחות׳ שמחנכים זרים מתפארים שהעניקו להם״(ליאתניר, 30.9.36, עמוד 6).

תרבות מקומית מול תרבות זרה, מודרנה מול מסורת, רווחה מול מצוקה – אלה היו פניה של קזבלנקה זמן קצר לאחר כינונו של המשטר הקולוניאלי במרוקו והתפתחותה של העיר. הרווחה שררה ברובע האירופי – בקרב המגזר בחברה היהודית שהיה חלק מהמיעוט הקולוניאלי השליט בחברה הנוכרית; המצוקה שררה במלאח – בקרב הרוב היהודי־המסורתי, אנשי המגזר הילידי, שהיגרו מן הכפר אל העיר הגדולה.

בין שני מגזרים אלה ניתן למקם את בני העילית החדשה: אינטלקטואלים מתמערבים אשר נחלצו מהמלאח וקיבלו על עצמם תרבות מערבית, אך לא הצליחו, ואולי גם לא רצו, להשתלב במיעוט הקולוניאלי השליט. בהם נתמקד בפרקים הבאים. בין היתר, ננסה לשרטט את דיוקנם החברתי, התרבותי והאידיאולוגי של בני העילית החדשה ולעמוד על דינמיקת היחסים שהתפתחה בינם לבין המגזרים האחרים, ובינם לבין סביבתם – האירופית והצפון־אפריקנית, היהודית והלא־יהודית. ואולם, קודם לכן נפרע חוב מראשית דברינו וננסה לבדוק כיצד השפיע ההקשר ההיסטורי שתיארנו, קרי, הכיבוש הצרפתי, על התפתחות התנועה הציונית.

קזבלנקה-הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרהSA MAJESTE SIDI MOHAMED

קזבלנקה 1926-1936

2.1.1 התמורות במחנה הפרו־ציוני

המחקר על התפתחות הציונות במרוקו מלמד, כי על אף ניתוקה היחסי של יהדות מרוקו ממרכזי העולם היהודי והיותה מוקפת בסביבה מוסלמית־מסורתית, זכתה התנועה הציונית להיענות מסוימת בכמה קהילות, הן בקרב הנכבדים והן בקרב העילית המתמערבת הצעירה. ואולם, כיבוש מרוקו, בשנת 1912, הטביע חותם ברור על מגמות ההזדהות של בני העילית החדשה. הללו חיפשו מתווך שיקל על ההידברות עם השלטון הצרפתי החדש ומצאו אותו בנציג הרפורמיזם היהודי־המערבי במרוקו, דהיינו, בכי״ח, שמוסדותיו סימלו גשר אל המערב, ותוכנית לימודיו – כרטיס כניסה לחברה הקולוניאלית. המורים של כי״ח שימשו מליצי יושר, שתדלנים ומודל לחיקוי של רבים בקרב יהדות מרוקו. בתי־הספר הקנו כלי חשיבה והתנהגות שאיפשרו הסתגלות לתרבותו של השליט החדש. כל אלה נתפסו כמפתח לקידום כלכלי ותרבותי ולחירות חברתית־פוליטית.

בד בבד עם עליית כוח המשיכה של ארגון כי׳׳ח, ירד כוח המשיכה של הארגון הציוני. במשך שנות העשרים נחלה התנועה הציונית מפלות קשות. אגודות שנרתמו בהתלהבות לאידיאולוגיה של ההסתדרות הציונית התפרקו, או אימצו את האידיאולוגיה המתחרה של כי״ח (יהודה, תשמ״א, עמוד 82).

״הסתדרות הציונית – שבעשור הראשון של המאה הצמיחה אגודות בערי החוף ובקהילות ותיקות, שבראשן עמדו רבנים ומנהיגי קהלים – צמצמה את היקף פעילותה מבחינה גיאוגרפית ומספרית. יתרה מזו, גם במאפיינים הסוציו־אקונומיים של נושאי דברה חלו שינויים מספר. בשנות העשרים והשלושים התרכזה מרבית הפעילות הציונית במרוקו בעיר אחת – בקזבלנקה. על אף היותה עיר דינמית ומבטיחה היתה זו גם עיר צעירה המאוכלסת בעקורים, ונעדרת אותה הילה שאפפה ערים בעלות קהילות שורשיות, כמו קהילת פאס, שחבקה מורשת יהודית עשירה. ציוני קזבלנקה הונהגו בידי קומץ מהגרים ובני המקום בעלי אזרחות זרה, רובם ללא עמדות כוח בהנהגת הקהילה. יתרה מזו, ניסיונותיו של טורש, יוזם החוג, להישען על מוקד כוח חיצוני ולרתום את המוסדות הציוניים לפתרון בעיותיה של התנועה במרוקו, לא זכו לתהודה רבה בטרקליני ההסתדרות הציונית העולמית, או ביישוב היהודי בארץ־ישראל. רק שליחים מעטים הגיעו למרוקו – חלקם ביוזמה אישית, אחרים כשליחי קרן היסוד – במטרה לאסוף כספים (שם, עמודים 125-113).

אם מצד הנהגת ההסתדרות הציונית נתקלו ציוני קזבלנקה באדישות, הרי מצדם של השלטונות הצרפתיים והממסד היהודי הם נתקלו באיבה, בחשד ובעוינות. די היה בקשר הרופף של ציוני קזבלנקה עם גורמי חוץ הקשורים לבריטניה – מחזיקת המנדט בארץ־ישראל ומעצמה המתחרה בצרפת – כדי להרתיע את הנציבות המקומית, שעשתה כל שביכולתה כדי להצר את צעדיהם. יתר־על־כן, כל דבר שעשוי היה להזכיר התארגנות פוליטית של גורמים מקומיים מקרב המעמד המכונה ״ילידים״, כל שכן התארגנות בעלת אופי לאומי, נתפס כאיום מוחשי על־ידי השלטון המקומי. כך, למשל, סירבה הנציבות להעניק רשיון להקמתה של אגודה ציונית מקומית, אסרה על ההסתדרות הציונית לעסוק בתעמולה, הטילה פיקוח על שליחים ציוניים ועל תרומות לקרנות הלאומיות. ללא גושפנקה מהשלטונות, התקשו ציוני קזבלנקה להשיג הכרה בקרב העילית היהודית המקומית, כל שכן תמיכה כספית, הואיל וזו התאימה עצמה למדיניות השליט, מי בשל אינטרס ציבורי ומי בשל שיקולים הנובעים מאינטרסים אישיים.

טורש החליט לספח את ציוני קזבלנקה לפדרציה הציונית של צרפת. בדרך זו הוא עקף את הצורך בקבלת הרשאה של שלטונות הפרוטקטורט הצרפתי להקמת אגודה ציונית מקומית העומדת ברשות עצמה. אך גם טורש הבין, שלא די בפעולות טקטיות כדי להפיח רוח חיים בתנועה הציונית הדועכת.

השינויים הפוליטיים והסוציו־אקונומיים אשר חסמו את התקדמותם של הציונים פתחו אפיקי פעולה חדשים בפני אנשי כי״ח, שהלכו מחיל אל חיל: כבר בשנת 1864, הם הקימו בתי ספר במרוקו וביססו את מעמדם ברחוב היהודי, יובל שנים בקירוב, לפני לידתה של ההסתדרות הציונית. בשנים הללו חדר לקהילות סגל מסור, מעורב בחיי הקהילה שנהנתה מגיבוי המרכז בפאריז. מוסדות כי״ח, שגם בתקופה הטרום־קולוניאלית נהנו מיוקרה של פילנטרופים־אירופיים, בעלי יכולת תיווך במערכת משומנת היטב, זכו לאחר השתלטות הקולוניאליזם הצרפתי לתוספת משאבים ולגיבוי שלטוני – מקומי וחיצוני: שורה של הסכמים עם השלטון הצרפתי זיכו את רשת החינוך של כי״ח בסובסידיה נכבדת; אנשי כי״ח זכו להעדפה במסדרונות הנציבות המקומית ולתמיכתה של הנהגת העילית היהודית. מצב זה העניק לכי׳׳ח תנאים אופטימליים להגדלת השפעתו על מוסדות הקהילה, ולהעמקת מעורבותו בבעיות הקיומיות והתרבותיות של העדה (,chouraqui, 1950, p. 84; Laskier 151-161 .1985, pp).

מאזן כוחות שלילי חייב את ציוני מרוקו להיערך מחדש. ציוני קזבלנקה הבינו, כי ההישרדות של התנועה הציונית מותנית בשינוי דפוסי התארגנותה, בפעולותיה, בתכנים של מסריה וביכולת לסגל אותם לשינויים ולצרכים הפוליטיים, וכן גם לשינויים הסוציו־אקונומיים של -מציאות החדשה.

עיתונות במרוקו-יהודית וכללית

MAGIDLa section de la presse juive dans les pays arabes au nom du Dr. l'avenir illustreHagar Hillel

Cette section comprend les journaux parus dans les communautés du Maroc, d’Algérie, de Tunisie, de Libye, d’Egypte, de Syrie, du Liban et d’Irak. Le dialecte original de ces communautés était le judéo-arabe et de nombreux musulmans de ces pays, y compris parfois une minorité de Juifs, se sont identifiés pendant le 20ème siècle avec le nationalisme arabe. Pourtant dans le courant de leur histoire, les Juifs ont toujours été très attirés par les cultures occidentales et colonisatrices, puis par l’hébreu moderne. Cette histoire politico-culturelle se reflète au travers du développement du journalisme. 

Les débuts de la presse juive dans les pays mentionnés ci-dessus (dont l’identité politique a subit bien des revers 19ème et 20ème siècle) se situe dans le dernier quart du 19ème siècle. La plupart des journaux paraissent alors dans des langues européennes, surtout en français, celle-ci étant pendant longtemps la principale langue internationale de la région. Cette préférence est également due au contrôle exercé par la France sur la plupart des pays d’Afrique du Nord. Le nationalisme juif a également influencé culturellement et politiquement ces journaux et revues en hébreu. Il y eu peu de parutions en arabe. 

Cette section est dédiée à la mémoire du Dr. Hagar Hillel, pionnière de la recherche sur le journalisme juif dans les pays arabes. 

Les journaux de la section:

קזבלנקה

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה

קזבלנקה

קזבלנקה

קזבלנקה 1926-1936

2.1.2 היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

הצלחתם של אנשי כי״ח, כך העריכו ציוני קזבלנקה, נבעה מיכולתם להציע פתרון למצוקות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות, שהקהילה סבלה מהן בחיי היום־יום, ובמקביל, מהצלחתם לשתף פעולה עם מוקדי הכוח הפוליטיים באזור. יתרה מזו, אנשי כי׳׳ח -מקומיים פעלו להבטחת גיבוי מתאים מצד מרכז כי״ח בפריז. אסטרטגיה זו איפשרה לכי״ח ־קזבלנקאי לכבוש עמדות מפתח בקהילה, לגייס משאבים ולהשפיע על הכוחות החברתיים בתוכה.

ציוני קזבלנקה למדו מארגון כי׳׳ח שתנועה מובילה חייבת להיבנות על בסיס מקומי מוצק, הרגיש לבעיות המקום ולצרכים הקיומיים והחברתיים של האוכלוסיה, ולהציע פתרונות לבעיות אלה. גם הם, כמו אנשי כי״ח, ביקשו ליהנות מגיבוי חיצוני, אך נאלצו להכיר בחולשת ההסתדרות הציונית ובחוסר יכולתה להציע ביטחונות פוליטיים להנהגה היהודית -:מקומית בגולה, או להציע פתרונות כלכליים להמון הקזבלנקאי השרוי במצוקה. בלית־ברירה הגיעו ציוני קזבלנקה למסקנה שלא ניתן להישען על כוחות חיצוניים כדי למסד את התנועה.

הלקחים לא נבעו מעיון תיאורטי. הרקע שהוליד אותם כלל התנסות מעשית באחת המשימות המרכזיות של הציונות – העלייה. המדובר בכשלונה של תנועת העלייה הספונטנית שקמה מקהילות צפרו ופאס במטרה להיקלט בארץ־ישראל בראשית שנות העשרים, כישלון שהוביל את ציוני מרוקו לדחיקתו של נושא העלייה מסולם העדיפויות של הפעילות הציונית.

ומעשה שהיה כך היה.

תנועה ספונטנית של ספק הגירה ספק עלייה לרגל, סחפה חלקים מהציבור היהודי בפאס ובצפרו. מאות משפחות ארזו את מטלטליהן ופנו מזרחה לארץ המובטחת. הצהרת בלפור והקמתו של הבית הלאומי נתפסו בעיני אחדים כפעמי גאולה, בעיני אחרים כקרש הצלה מפני המצוקה הכלכלית־החברתית במרוקו, ובעיני נוספים – מפלט מההלם התרבותי שהיכה באלה שלא הסתגלו לתהליכי המודרניזציה, החילון, או לנורמות החדשות של הקולוניאליזם המערבי. באו־ץ־ישראל המתחדשת הם קיוו למצוא רווחה כלכלית, שאינה מותנית בוויתור מרחיק־לכת על סמלי המסורת ועל עיקרי האמונה. ואולם, עם הגיעם לארץ נכזבה תוחלתם. המציאות של שנות העשרים לא האירה להם פנים, לא במגורים ולא במקומות עבודה. במר לבם, הם התדפקו על דלתות המוסדות הציוניים וכשאלו השיבו את פניהם ריקם, פנו העולים לארגונים פילנטרופיים, וכך מצאו את דרכם שוב… למשרדי כי״ח במולדתם החדשה. חלקם חזרו למרוקו; מיעוט קטן ביניהם הצליח להשתלב ביישוב; אחרים ״הוציאו את דיבת הארץ רעה״ וסיפקו לכי׳׳ח ולשלטון הקולוניאלי את הנשק הדרוש למאבק בתנועה הציונית ובמגמות העלייה (כהן, 1983, עמודים 129-124; יהודה, תשמ״א, עמוד 127).

ציוני קזבלנקה ישתמשו בכשלון העלייה של קבוצת היהודים מפאס ומצפרו כדי לחזק את מגמתם החדשה: צמצום הלחץ המשיחי והכלכלי לעלייה. כשלונם של העולים מקהילות פאס   וצפרו באו־ץ־ישראל, הם יסבירו בשלב מאוחר יותר, נבע מהעדר הכשרה (ליאתניר, 29.2.36, עמודים 2ו-3ו); על כן חייבים יהודי מרוקו לעבור הכשרה מתאימה (פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית), כדי להשתלב במפעל הציוני, הכשרה שיש להתחילה כבר בגולה. מסקנה זו הובילה להפניית משאבים חדשים שנועדו לקדם אינטרסים מקומיים בקהילה.

האם יעצו לאוכלוסיות העניות והחלשות של מרוקו לצאת לפלשתינה….שלא תמיד גילתה להם הכנסת אורחים כמו היום ? –

 לאווניר אילוסטרי 20/05/1932 – עמוד 2

2.1.2 היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

l'avenir illustre

יהודי קזבלנקה : עיונים במודרניזציה של הנהגה יהודית

בתפוצה קולוניאלית

ירון צור . הגר הלל

האוניברסיטה הפתוחה

ציוני קזבלנקה ישתמשו בכשלון העלייה של קבוצת היהודים מפאס ומצפרו כדי לחזק את מגמתם החדשה: צמצום הלחץ המשיחי והכלכלי לעלייה. כשלונם של העולים מקהילות פאס   וצפרו באו־ץ־ישראל, הם יסבירו בשלב מאוחר יותר, נבע מהעדר הכשרה (ליאתניר, 29.2.36, עמודים 2ו-3ו); על כן חייבים יהודי מרוקו לעבור הכשרה מתאימה (פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית), כדי להשתלב במפעל הציוני, הכשרה שיש להתחילה כבר בגולה. מסקנה זו הובילה להפניית משאבים חדשים שנועדו לקדם אינטרסים מקומיים בקהילה.

האם יעצו לאוכלוסיות העניות והחלשות של מרוקו לצאת לפלשתינה….שלא תמיד גילתה להם הכנסת אורחים כמו היום ? –

 לאווניר אילוסטרי 20/05/1932 – עמוד 2

לא הם משיבים על שאלתם.     

ה״לאו״ הזה בא להרגיע את הנציבות הצרפתית, להרגיע את המנהיגות ואת החוגים התומכים בכי״ח, אך בעיקר לפוגג את מתח העלייה בקרב ההמון, מתח שנבע מהרצון לראות בתנועה הציונית תנועה המבשרת את פעמי הגאולה, ובעלייה – פתרון מיידי למצוקות העולם הזה.

ציוני קזבלנקה ידעו שהרצון לשמש גורם בעל השפעה בקהילה, מחייב הערכה נכונה של הכוחות המרכזיים אשר פועלים בחברה המקומית. לפי תפיסתם היה נחוץ לעצב אסטרטגיה ברורה שתגדיר את מי אסור לתקוף, עם מי אפשר לכרות ברית, על אילו הישגים של היריב ניתן להישען ומאילו נקודות תורפה אפשר להיבנות. ואכן, במהלך השנים עוצבו המגמות שהנחו את ציוני קזבלנקה במערכת היחסים שקיימו עם הגורמים החשובים בקזבלנקה: גורמים חוץ־קהילתיים וגורמים פנים־קהילתיים.

• גורמים חוץ־קהילתיים – ביסוד גישתם של ציוני קזלבנקה עמדה המחויבות לשמור על יחסים תקינים עם הנציבות הצרפתית ועם השלטונות המוסלמיים. לאור המסורת הארוכה של היהדות המסורתית בגולה הקפידו מייסדי העיתון לתת "לקיסר את אשר לקיסר״, ולהביע בכך את מלוא הנאמנות לשלטון בכל הזדמנות ראויה. תמונות הנציבים התנוססו בעמודי השער, פקידים בכירים מהמטרופולין זכו לברכת "ברוך הבא" בסיוריהם השונים, הסולטן ויורשיו – לאיחולים ומלות הוקרה. לשלטון הצרפתי דאגו ידידי ליאווניר להבהיר שאין סתירה בין דבקותם בלאומיות היהודית לבין נאמנותם לאימפריה הצרפתית, נהפוך הוא: ״הישארו יהודים! זוהי הערובה הטובה ביותר לכך שתהפכו צרפתים טובים״(ליאווניר, 9.1.30, עמוד 2), ואילו את השלטון המוסלמי המקומי הם הרגיעו בסיסמאות, כגון: "ציון שלנו היא פה במרוקו״(ליאתניר, 30.9.29, עמוד 13). נוסף על הפגנת הנאמנות לשלטון הם שקדו על טיפוח קשרים אישיים עם בעלי השררה, אך נמנעו מהתערבות בנושאים מדיניים רגישים ושמרו על נייטראליות בתקופות של התערערות מערכת היחסים עם הסביבה החיצונית (יהודה, תשמ״א, עמוד 239, הערה 51).

גורמים פניס־קהילתיים – הממסד הקהילתי בקזבלנקה חשש מהתנועה הציונית הואיל וראה בה מהדורה מודרנית של תופעת השבתאות. רבים ניבאו שהציונות, כמו השבתאות הזכורה לשמצה, תסתיים בכישלון ובמפח נפש שיביאו כלייה על יהודי הגולה. ציוני קזבלנקה הושפעו מטיעונים אלה והם היו נחושים שלא לאפשר לציונות מעמד של תנועה משיחית המונית, שאינה ניתנת לשליטה. כדי לנטרל את הציונות מהאלמנט המשיחי, הם פעלו בקרב יהודים שכבר עברו תהליך של הינתקות מהמסורת: רק מי שעבר כברת דרך בתהליך החילון והמודרניזציה, הם יאמרו, יכול לקלוט את המסר הציוני בצורה הנכונה (ליאתניר, 26.ו ו.9ו, עמוד 2). לכן הם בחרו למקד את פעילותם הציונית בערים מודרניות ופנו בראש ובראשונה למגזר המתמערב ולא למגזר הילידי־המסורתי; מגזר, שמערכת החינוך של כי״ח במרוקו הצעידה אותו על דרך המודרניזציה, וציוני קזבלנקה ביקשו להישען על הישגיה. אך שנים של ברית עם השלטון הקולוניאלי ועם האוליגרכיה המקומית גרמו להתמסרות ולהסתאבות בקרב הנהגת כי״ח. מנקודת תורפה זו של כי״ח קיוו ציוני קזבלנקה להיבנות.

ציוני קזבלנקה קיוו למלא את הצרכים של המון המהגרים הדחוקים במלאח. מצד אחד הם הדגישו את אטימותה של האידיאולוגיה היהודית־המערבית נוסח כי״ח, ומצד שני את כשלונה של המנהיגות־מטעם בקזבלנקה להתמודד באופן יעיל עם המוקד של המצוקות הכלכליות והחברתיות. מבחינתם, מצוקת ההמונים היתה עשויה לשמש בסיס נוח לצמיחתה של אופוזיציה שתהנה מתמיכה ציבורית רחבה ותפעל בהשראתה.

טורש, שיזם את ניסיונות ההתארגנות של ציוני קזבלנקה, ידע שמצוקה בסיסית יכולה לשמש מנוף לכוח פוליטי לוחם, בתנאי שיגובשו כלים מתאימים. הוא גם היה מודע לעובדה שהכלים שעמדו לרשותו היו מעטים: מאבקו למען מתן מעמד חוקי (ליגאליזציה) לאגודה ציונית מקומית ועצמאית לא הניב פירות, משאביו היו מוגבלים והוא היה רחוק מעמדות מפתח במוסדות הקהילה. ניסיון בן שנתיים לעורר את יהדות קזבלנקה לפעילות ארגונית ענפה לימד אותו שהיהדות המקומית אינה רגילה לפעילות ציבורית, וכן שמוסדות ההנהגה מגבילים כל יוזמה חוץ ממסדית ואינם מאפשרים לו חופש פעולה.

למוד כשלונות ומפלות בחר טורש בדרך הארוכה כדי לשנות את פני הקהילה, דהיינו, להקנות נורמות חדשות לעילית המנהיגה, כגון: דמוקרטיזציה של מוסדות הקהילה וערעור ההגמוניה של העילית השמרנית המחזיקה במוסרות השלטון. בד בבד הוא עורר את העילית החדשה, עילית שצמחה על ברכי הערכים והדפוסים המודרניים, ודרבן אותה לפעילות ציבורית עצמאית משלה.

טורש תכנן לסלול לעצמו נתיבי השפעה במוסדות הקהילה ובצמרת ההנהגה על־ידי שורת צעדים קטנים וזהירים, שהראשון שבהם נועד לגבש גרעין תומכים יציב; גרעין שיוכל ליזום פעילות מקומית עצמאית חרף ההגבלות של הפדרציה הציונית־הצרפתית.

היערכות חדשה – מציונות לרפורמיזם לאומי

Trente ans apres

בשנת 1926, הצליח טורש לבסס ועד ציוני שפעל באופן בלתי פורמלי אך מגובש ויציב, וחשוב מכל: ועד אשר התגלה כבעל כושר הנהגה. לצדם של ס׳ כגן(S. Kagan) וז׳ שולמן (Z. Shulman), שני מהגרים מרוסיה, שהיו מחלוצי הציונות בקזבלנקה, הוא גייס את ש״ד לוי (S.D. Levy) ואת י״ר בנאזראף (J.R. Benazeraf), שניהם אישים ממוצא מרוקני שזכו למוניטין בקרב הציבור היהודי כולו על שום פעילותם הציבורית למען שיפור איכות החיים בקהילה. טורש לא טעה בבחירתו, שכן פעילים אלה עתידים להוסיף ולשרת בהנהגה הציונית המרוקנית במשך שנים ארוכות (יהודה, תשמ״א, עמודים 127, 292-291).

לסיכום, במהלך פרק זה גוללנו את התהליך שהביא לשינוי דיוקנם של ציוני מרוקו. ואולם, המטמורפוזה שחלה בקרב ציוני מרוקו מעוררת שאלות רבות. כך, למשל, יתהו הקוראים וישאלו בצדק, האם היתה כאן נסיגה טקטית בלבד מהמטרות הציוניות הקלאסיות, במגמה לעקוף קשיים חיצוניים, או שמא אימצו הפעילים הציוניים במרוקו תפיסת עולם שונה מזו של הציונות?

המחקר שבידינו אינו מאפשר תשובה מלאה. אך לצורך ענייננו, גם אם פעולותיהם החלו כשינוי טקטי הרי שהן קיבלו דינמיקה משלהן: במהלכן הפך הבית הלאומי ממטרה בלעדית אשר למימושה יש לפעול, כפי שגרסה הציונות הקלאסית, לאמצעי שבעזרתו קיוו ציוני קזבלנקה לחזק את מעמדם ולנתב את דרכם בקרב אוכלוסיית קהילתם. שינוי זה נבע מכורח המציאות, אך אופיו נקבע לאור המפגש הדיאלקטי בין האידיאולוגיה הציונית לבין האידיאולוגיה של הרפורמיזם המערבי, מפגש שהתחולל בקרב חוגי העילית היהודית החדשה בקזבלנקה על רקע הנסיבות הקולוניאליות במרוקו. מתוך עילית זו צמחה ברית מעניינת בין מהגרים מאירופה המזרחית לבין מתמערבים מקומיים. תפיסת עולמם ופעולותיהם הן פרי הסינתזה שנוצרה בין שני ציבורים אלה ובין שתי האידיאולוגיות המתחרות.

התא הציוני בקזבלנקה מגלם סינתזה זו בהרכבו החברתי, בתפיסת עולמו ובפעולותיו. מן ההיבט החברתי־התרבותי שיקפו פעיליו שילוב מעניין בין בוגרי כי״ח ממוצא מרוקני, כמו לוי ובנאזראף חניכי הרפורמיזם היהודי־המערבי ה״קלאסי״, ובין מהגרים מאירופה המזרחית, כמו טורש וכגן שהתחנכו על ברכי הציונות האירופית.

תפיסת עולמם הרפורמיסטית־הלאומית היא שילוב בין הרפורמיזם היהודי־המערבי ובין הציונות כאחד. שכן ההיבט הרפורמי, דהיינו, הניסיון לשקם את הציבור היהודי ברוח עקרונות ההשכלה, שאוב מהרפורמיזם היהודי־המערבי ואילו ההיבט הלאומי, דהיינו, הדרישה לבצע את התיקונים במסגרת יהודית תרבותית פוליטית, שאוב מהתנועה הציונית ומן התנועה המרוקנית שצמחה בסביבה המוסלמית.

עיקר פעילותם של חברי התא הופנה לעיצוב מחדש של הקהילה היהודית במרוקו. הציונות נתפסה בעיניהם באוריינטציה שתביא לתחייתם הלאומית של היהודים בעודם בגולה המעבר מציונות לרפורמיזם לאומי בקרב חניכי התנועה הציונית בקזבלנקה, השתקף בשינוי שחל ביחסם לחיים היהודיים בגולה. בשעה שהציונות הקלאסית גייסה את יהודי הגולה ואת משאביהם הכספיים לצורכי בניית הבית הלאומי, בא הרפורמיזם הלאומי וגייס את הבית הלאומי לשיקומה של הגולה ברוח הלאומית (לכך עוד נחזור בפרק 2.3). לעומת זאת, בקרב בוגרי כי״ח הקזבלנקאים, השתקף המעבר מרפורמיזם מערבי לרפורמיזם לאומי, בשינוי שחל ביחסם למעמדו של היהודי בארץ מושבו בגולה. בשעה שהרפורמיזם היהודי־המערבי חיפש דרכים להביא לשילובו של היהודי בחברה כפרט שווה זכויות, בא הרפורמיזם הלאומי וביקש לשלבו כציבור ייחודי אך בעל זכויות שוות.

2.1.3 ייסוד " ליאווניר אילוסטרה " ־ עיתון ככלי השפעה

Trente ans apres

הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן :

העיתון ל'אווניר איעלוסטרה

קזבלנקה 1926-1936

2.1.3 ייסוד " ליאווניר אילוסטרה "  ־ עיתון ככלי השפעה

פעילי התא הציוני בקזבלנקה הבינו שלא די ברעיון, במצע או במסגרת ארגונית גרעינית. אופוזיציה זקוקה לגרעין של תומכים פעילים, לכלי מאבק ולהכרה ציבורית רחבה המחייבת כלי הפצה.

בשנת 1926 נבחרה הבמה הציבורית להפצת הרעיונות. טורש ייסד את ליאווניר אילוסטרה, העיתון שיעמוד במוקד הדיון בפרקים הבאים. בפרק זה ננסה לתהות על קנקנו ועל כוונותיו המוצהרות והמוסוות. בהמשך נעקוב אחר קורותיו: נעמוד על מקצת הנושאים שעליהם בחר להיאבק, ובמקביל נתאר את המכשולים ואת המתחרים שעמדו בדרכו.

הצהרת הכוונות של העיתון משתקפת בגיליון הראשון, שלרוב נהוג להציג בו את הנימוקים לייסוד עיתון בניסיון     לשכנע את אוכלוסיית היעד בנחיצות קיומו.

תוכניתנו

כדי להצדיק את זכות הקיום של עיתוננו אין צורך בהסברים ארוכים. כאשר הקמנו את ליאווניר אילוסטרה היתה שאיפתנו העיקרית למלא חסר, שהשלכותיו המצערות ידועות לנו זה זמן רב, בכך שנעניק ליהדות מרוקו וצפון ־אפריקה במה חופשית ובלתי תלויה. טורי העיתון שלנו יהיו פתוחים לכל הדעות, ללא כל הגבלה. […] בבית זה, יהודי ביסודו, ננקוט עמדה בלתי משוחדת, ברוח של פיוס וללא משוא־פנים. נהיה נושאי דברם של כל הרעיונות הנאורים. עיתוננו – בהיותו גוף על־מפלגתי – ידע להגן או להאשים, אם הנסיבות יצריכו זאת, וייאמץ שפה שקולה אך תקיפה. […] אנו מאושרים מאוד שהשלום במרוקו הושב על כנו ומצדיעים בהערצה למנהיגים ולחיילים הפשוטים שהגשימו זאת, בהנחייתו הנאורה של תיאודור סטיג, הנציב הכללי מטעם רפובליקת צרפת. […] עידן חדש עומד בפתח, עידן של עבודה משותפת להגדלת תפארתה ושגשוגה של ארץ זו. במשימה הזאת תשתתף יהדות מרוקו. אנו נעקוב בתשומת־לב אחרי מעשיה ונעודד אותה במאמציה בכל תחומי פעילותה. […] ליאווניר אילוסטרה, בהיותו ביטאון העוסק בענייני דיומא, לא יישאר אדיש לגורל אחינו ברחבי העולם. […]

ליאווניר אילוטטרה לא יהיה ביטאון לתעמולה ציונית או לכל מגמה אחרת בקרב היהדות, אלא יהיה כתב־עת שיתאר במלים ובתמונות את חיי היום־יום של העם היהודי ויבטא את שאיפותיו באופן אובייקטיבי.

אנו נקדיש תשומת־לב לכל מה שנוגע, במידה מרובה או מועטה, לחיי עמנו ולאוכלוסיות שבקרבן הוא חי, הן בצפון ־אפריקה והן בעולם כולו.

התעניינותנו יוצאת במיוחד אל מפעל השיקום בפלשתינה, שמתקיים במאמצים משותפים של יהדות העולם, תחת עיניהן הפקוחות של האומות המתורבתות.

(ליאווניר, קטעים ממאמר המערכת הראשון: "תוכניתנו״, 22.7.26, עמוד 2)

מפעלינו

״הבעיות המקומיות החשובות שטופלו על־ידי ליאווניר אילוסטרה, מאז ייסודו״(גיליון דצמבר, 1928, עמוד 40).

מערכת העיתון הואשמה על־ידי מתחריה שאינה מייצגת את יהדות מרוקו משום שהיא משקיעה משאבים בנושאים כלל יהודיים וציוניים. כדי לענות למקטרגים נהגו במערכת העיתון להזכיר מדי פעם את מאמרי המערכת שפורסמו בעבר ושעניינם בעיות מקומיות. כאן מופיעים מאמרים שעסקו, בין היתר, במעמדם המשפטי של יהודי מרוקו, במאבק נגד קבצנות, בנושאי חינוך ונוער ובמצוקת תושבי המלאה.

מן השורות הללו עולה השאיפה להציג את העיתון כביטאון המתמקד הן בבעיות המשותפות לכלל הקהילות היהודיות בעולם, והן בבעיות מקומיות ואזוריות. מערכת העיתון שבה והדגישה את עצמאותה האידיאולוגית ואת היותה במה חופשית למגוון הזרמים בעולם היהודי. לנו, הקוראים התמימים נראה הכל ברור ופשוט, אך דומה שבקרב תושבים אחדים בקזבלנקה שהכירו את העורכים, עוררו השורות הללו ספקנות. אם נוסיף לעלעל בגיליונות הבאים או אם נלך בדרכו של ההיסטוריון, דהיינו, ניעזר גם במקורות מידע אחרים, ונשווה את הממצאים שברשותנו – יתעורר סימן שאלה גדול. האומנם הפכו ציוני קזבלנקה את עורם כפי שקרה לאגודות ציוניות מקומיות אחרות בראשית השלטון הקולוניאלי במרוקו? התשובה היא שלילית, שהרי העיתון לא הכחיש את חיבתו המיוחדת למפעל הציוני. אנשי המערכת הוסיפו לפעול למען הקרנות של הבית הלאומי ואף היו עתידים להחיות את הארגון הציוני במרוקו גם בעשור הבא.

אם כן, הנתונים מצביעים על כך שעיתונו של טורש היה בעל נטיות ציוניות ברורות. ואולם, הוא העדיף שלא להגדיר את ביטאונו כשופרו של הארגון הציוני, אלא צייד אותו במסר מטושטש וחיוור. נשאלת השאלה, מדוע?

טורש הכיר את המגבלות החיצוניות שבתוכן פעל; כדי לא להתגרות יתר על המידה בנציבות המקומית הוא בחר במסרים מתונים ומעורפלים. היתה בכך תבונה פוליטית רבה, שכן בסיטואציה קולוניאלית כל תעמולה פוליטית עלולה להתפרש כגורם אשר אחראי להפרת הסדר ובכך לשמש אמתלה לסגירת עיתון, או להפסקת חידוש הרשיון להפצתו. טורש זכר שהניסיון לייבא את העיתון הציוני העולם הוצג כתעמולה למען סוכנות זרה, ולכן נאסרה הפצתו (יהודה, תשמ״א, עמוד ו3; כהן, 990ו, עמוד 152). יתרה מזו, הוא זכר היטב, כי ניסיונם של עיתונים מקומיים לנהל תעמולה ציונית, ביניהם, אור המערב, נכשל בשל התנגדות השלטונות (יהודה, תשמ״א, עמודים 98-97).*

עמוד 1 מתוך 3123

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 85 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031