ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה


ברית מס 32-יהודי מרוקו בקנדה

ברית 32

יהודי מרוקו בקנדה

בהוצאת אות ברית קודשdavid bensoussan

עורך : אשר כנפו

חברי המערכת :

פרופסור אריאל כנפו

נורברט בל-אנז'

נסים קיספיל

ד"ר מאיר נזרי

לפני עשור, ביקרתי לראשונה במונטריאול. הגעתי לשם כיושב ראש הנהלת התזמורת האנדלוסית הישראלית. התזמורת הוזמנה להופיע בהרכבה המלא בערב גאלה שנעל את הפסטיבל המקומי שנקרא "קנזיין ספרד", Quinzaine Sepharade  כלומר "שבועיים של יהדות ספרד".

"שבועיים של יהדות ספרד" הם פסטיבל שנערך במונטריאול על ידי הקהילה היהודית- ספרדית אחת לשנתיים. במשך השבועיים האלה מתקיימות מידי יום ביומו עשרות פעולות תרבות. בין הפעולות היו העלאת הצגות שנכתבו על ידי מחזאים מקומיים ובוימו במיוחד לצורך הפסטיבל, ערבים מוסיקליים מכל הסוגים החל בגיאז, דרך קונצרטים של מוסיקה קלאסית וכלה במופעי מוסיקת לדינו או מוסיקה ה'אלהז. למוסיקה האנדלוסית היה אז נציג מקומי מן המעלה הראשונה, רבי שלמה אמזלאג ז״ל, הלא הוא סמי אל־מוגרבי האגדי שבחר לגור במונטריאול אחרי שניסה לשווא להתאקלם בארצנו. היו שם הרצאות בנושאים שונים ומגוונים ובמיוחד על יהדות מרוקו. ערב מיוחד התקיים לכבוד תריסר מחברים מקומיים שהציגו את ספריהם החדשים שנכתבו במהלך השנתיים שקדמו לאירוע. תערוכות רבות של אמנים מקומיים ואמן אורח התקיימו במקומות שונים בעיר. ראויה לציון תערוכה גדולה במיוחד שהתקיימה בספרייה של הקהילה הספרדית. זאת הייתה תערוכה מקיפה על מרוקו, ההיסטוריה שלה והתרבות שלה. בתערוכה הוצגו מאות מוצגים עתיקים ממרוקו: כתבי יד, מסמכים, ספרים עתיקים, פרטי לבוש מהודרים, כלי קודש, תכשיטים וחפצי אמנות. כל המוצגים נשמרו היטב במשפחות שעלו ממרוקו והושאלו למארגני התערוכה. בתוך התערוכה הגדולה הייתה תערוכת כתובות מרהיבות ממוגדור שבמרוקו. מצפייה בתערוכה הזאת נולד שיתוף הפעולה שלי עם אחד ממארגני התערוכה, דוד בן שושן, לימים נשיא הקהילה. משיתוף פעולה זה, נולד ספרנו המשותף, אלבום הכתובות: חתונה במוגדור שיצא לאור בירושלים בשנת 2005.

[anti-both]

כל מה שראיתי מסביבי במסגרת הפסטיבל הזה עורר את התלהבותי ואפילו את קנאתי. כן, קנאתי בשפע העצום של הפעילויות. איך קהילה שמונה רק שלושים אלף נשמות (אני מתכוון לקהילת יוצאי מרוקו) הצליחה במה שמאות אלפי יוצאי מרוקו בישראל לא הצליחו? שאלה זאת הטרידה אותי מאוד. ליהדות מרוקו בישראל יש ללא ספק הצלחות גדולות. יש לנו שרים, חברי כנסת, ראשי ערים, גנרלים, פרופסורים וכן הלאה וכן הלאה… מה שחסר לנו, זו פריצת דרך תרבותית. מה אנו עושים עם כל העושר של עברנו? היכן באה לביטוי התרבות שלנו? מה אנו מורישים לילדינו מתוך אוצרות הרוח של אבותינו? כל אלה הוזנחו בצורה קשה מאז הגיעו גלי העליה השונים מהארץ. הסיבות להזנחה זו הן רבות ולא כאן המקום לפרטן, אבל עבודות רבות כבר הוקדשו להן.

קהילת יהודי מרוקו שראיתי במונטריאול במהלך ביקור זה ובביקורים שבאו אחריו, היא קהילת מאוחדת, סולידארית וגאה, המתעקשת לחנך את בניה לכבד את הוריהם ואת מורשתם, לאהוב את עם ישראל ואת ארץ ישראל.

לא ייפלא אפוא שמערכת ברית מצאה לנכון להקדיש גיליון מיוחד לקהילה המופלאה הזאת, הקהילה הספרדית של מונטריאול. אשר כנפו

 

ד״ר דוד בן־שושן

עם ישראל חי!

קהילתנו מצויה בסיום מחזור אירועים סוער, אשר הקיף את המאה העשרים כולה: התקופה הקולוניאלית, תופעת הלאומיות, הציונית וההגירה. חברה שלמה, אשר ספגה את השפעת התרבות הצרפתית, הבריטית או האיטלקית, גם היא ידעה את המציאות הזאת, אם כי לגבי דידם של יהודי המזרח, ההגירה הייתה דרמטית יותר מאשר עבור יהודי מרוקו. למהפכות הטכנולוגיות והחברתיות שבעידן המודרני – כולל המהפכה באורח החיים ובמנהגים, התווספה זו של ההגירה לקנדה, אל תוך חברה אשר היא בעצמה בחיפוש אחר נרטיב לאומי בלב לבה של הקונפדרציה הקנדית. השיח הדמוקרטי המתרחש בה ראוי לשמש דוגמה לכלל אומות העולם. אולי הגיע הזמן לעמוד על פרטי התפתחותה של הקהילה ולבחון את הדרך הטובה ביותר לתכנן את העתיד. אתעכב להלן על התפתחות הקהילה היהודית המרוקאית המהווה את הרוב הגדול של הקהילה הספרדית הקוויבקית, אם כי ראוי לציין כי ההתפתחות בארצות האחרות של הגולה הספרדית דומה לה למדי.

בשלהי המאה ה- 19, היה מצבה של הקהילה היהודית המרוקאית מעורער ביותר, ללא אמצעי מגן בפני ההתנכלויות מכל סוג. נוסעים ותיירים שונים תיארו את קהילותינו. לבד ממיעוט זעום של בעלי ממון כטרף קל וחסר הגנה, ככורעת תחת עול העוני במללאחים צפופים עד להחריד. איך שהוא, התגברו הקהילה על תקופות הרעב, המחלות והפשיטות בזכות הארגון הקהילתי שלה ובאמצעיה הדלים השתדלה לבצע את הבלתי אפשרי. במובנים רבים, המנהיגות הקהילתית לא יכלה לגודלה של המשימה העומדת לפניה. למרבה המזל, נמצאו אנשים משכמם ומעלה, אשר גמרו אומר להקדיש את חייהם לשפר את מצבה של הקהילה במישורים החברתי והכלכלי. קל היה עבור אנשים רבים, אשר בנו לעצמם קריירה, לשקוד רק על האינטרס האישי שלהם ולהפנות עורף לבני עמם.

 אלא שנמצאו אנשים דגולים, אשר פעלו לעיצובה של יהדות מרוקאית חדשה ודאגו למקמה בתוך החברה ובתוך המאה. אוכל לציין כאן אך מעטים בין אלה אשר להם אנו חבים חוב עצום. משה נבון, דוד צמח, אליאס הרוש, אמיל סבן ורבים אחרים הקדישו את עצמם לחברת "כל ישראל חברים", אשר הייתה בעיני רבים לסמל של קדמה ושל תקווה לימים טובים יותר, והרוב המכריע של ההורים היהודיים שלחו את ילדיהם ללמוד שם.

שמואל ד. לוי יזם את הקמתם של אינספור מוסדות צדקה יעילים ביותר, אשר להם הקדיש את עצמו למשך כל חייו, כשהוא מהווה מקור השראה ושכנוע במשך מאה שלמה: עמותת גני הילדים, ארגון הסיוע לבתי ספר, המרכז ללוחמה נגד השחפת. הפדרציה של העמותות היהודיות במאבק נגד השחפת, המרכז לטיפול מוקדם בשחפת ע״ש בן אחמד, איחוד העמותות היהודיות של קזבלנקה, הוועדה ללימודים יהודיים, ארגון מד״א, בית הספר העברי להכשרת מורים של כי״ח, קרן המלגות מטעם אברהם ריבי, המרכז החברתי של המלאח, בית הספר המקצועי של אורט, ארגון הבריאות OSE  והרשימה עוד ארוכה. ומאידך, הוא היה לנשיא קרן היסוד במרוקו במשך 35 שנה.

ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה

Brit 32

אשר כנפוLa revue bilingue des Juifs du Maroc

Aux lecteurs

"Hitsits venifga'", (II a entrevu et a ete touche), ce terme talmudique (Haguigua 14-2  est employe aujourd'hui dans le sens de "II a a peine vu et a ete immediatement conquis !" C'est ce qui m'est arrive quand j'ai rencontre a Montreal pour la premiere fois, voici exactement dix ans, la communaute juive des ressortissants du Maroc. J'etais en visite a Montreal avec l'Orchestre Andalou d'Israel. L'orchestre, dont j'etais le president, avait ete invite a se produire dans une soiree de gala qui cloturait la "Quinzaine Sepharade".

La "Quinzaine Sepharade" est un festival a multiples activites qui se passe a Montreal tous les deux ans. Pendant les deux semaines du festival organise par la Communaute Sepharade de Montreal, des dizaines d'evenements culturels avaient lieu tous les jours. II y avait des pieces de theatre ecrites specialement pour la "Quinzaine" et executees par des troupes locales, des soirees musicales de musique classique ou orientale, de jazz, des conferences sur le Judaisme marocain. Une douzaine d'auteurs locaux presentaient et signaient leurs livres ecrits pendant les deux annees qui precedaient la "Quinzaine". Plusieurs expositions de differents artistes pouvaient etre visitees a Montreal et dans les environs. Une d'entre elles, sur le Judai'sme marocain, avait ete organisee dans la Bibliotheque du Centre communautaire sepharade. On pouvait y voir des centaines d'articles de culte, des documents, des manuscrits, des livres rares, des parchemins, des effets vestimentaires typiques du vieux Maroc. Toutes ces pieces avaient ete pretees par les families de la communaute qui les avaient soigneusement preservees, entre autres, une magnifique collection de Ketoubot enluminees (actes de mariage) de Mogador. C'est elle qui a ete le point de depart d'une fructueuse collaboration entre David Bensoussan et moi-meme et qui a donne naissance a notre ceuvre "Un mariage juif a Mogador".

Tout ce que je voyais autour de moi pendant cette "Quinzaine" m'enthousiasmait. J'etais tout simplement jaloux ! Oui, jaloux de cette explosion d'activites ! Comment une communaute qui compte a peine trente mille personnes reussit a faire ce que n'ont pas reussi a faire les centaines de milliers de ressortissants du Maroc en Israel ? C'etait une question qui ne me laissait pas de repos. Le Judai'sme marocain a sans aucun doute de grandes reussites en Israel. Nous avons des magistrats, des maires, des directeurs de bureaux gouvernementaux, des membres du Parlement et des ministres. Notre armee ne manque pas de generaux marocains, et nos universites de Docteurs et de Professeurs originaires du Maroc. Ce qui nous manque, c'est ce foisonnement de culture, la culture de nos ancetres, les valeurs en vigueur chez nos parents, tout cela a ete gravement delaisse depuis l'implantation des Juifs du Maroc en Israel. Les raisons de ce laisser-aller sont nombreuses et maints travaux lui ont ete consacres.

Ce que j'ai vu a Montreal pendant ce passage et ceux qui l'ont suivi, c'est une Communaute unie et solidaire, resolument determinee a preserver les traditions et les valeurs du Judai'sme marocain, a elever ses enfants dans le respect de leurs parents et de leur patrimoine, tout cela sans oublier de leur inculquer l'amour de Am Israel et d 'Erets Israel. C'est pour ces raisons que j'ai trouve legitime et necessaire de consacrer un numero special de BRIT a cette magnifique communaute qu'est la Communaute Sepharade de Montreal.

Asher Knafo

ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה..ד״ר דוד בן־שושן עם ישראל חי!

ד״ר דוד בן־שושן

עם ישראל חי!ברית 32 - 1

קהילתנו מצויה בסיום מחזור אירועים סוער, אשר הקיף את המאה העשרים כולה: התקופה הקולוניאלית, תופעת הלאומיות, הציונית וההגירה. חברה שלמה, אשר ספגה את השפעת התרבות הצרפתית, הבריטית או האיטלקית, גם היא ידעה את המציאות הזאת, אם כי לגבי דידם של יהודי המזרח, ההגירה הייתה דרמטית יותר מאשר עבור יהודי מרוקו. למהפכות הטכנולוגיות והחברתיות שבעידן המודרני – כולל המהפכה באורח החיים ובמנהגים, התווספה זו של ההגירה לקנדה, אל תוך חברה אשר היא בעצמה בחיפוש אחר נרטיב לאומי בלב לבה של הקונפדרציה הקנדית. השיח הדמוקרטי המתרחש בה ראוי לשמש דוגמה לכלל אומות העולם. אולי הגיע הזמן לעמוד על פרטי התפתחותה של הקהילה ולבחון את הדרך הטובה ביותר לתכנן את העתיד. אתעכב להלן על התפתחות הקהילה היהודית המרוקאית המהווה את הרוב הגדול של הקהילה הספרדית הקוויבקית, אם כי ראוי לציין כי ההתפתחות בארצות האחרות של הגולה הספרדית דומה לה למדי.

בשלהי המאה ה- 19, היה מצבה של הקהילה היהודית המרוקאית מעורער ביותר, ללא אמצעי מגן בפני ההתנכלויות מכל סוג. נוסעים ותיירים שונים תיארו את קהילותינו. לבד ממיעוט זעום של בעלי ממון כטרף קל וחסר הגנה, ככורעת תחת עול העוני במללאחים צפופים עד להחריד. איך שהוא, התגברו הקהילה על תקופות הרעב, המחלות והפשיטות בזכות הארגון הקהילתי שלה ובאמצעיה הדלים השתדלה לבצע את הבלתי אפשרי. במובנים רבים, המנהיגות הקהילתית לא יכלה לגודלה של המשימה העומדת לפניה. למרבה המזל, נמצאו אנשים משכמם ומעלה, אשר גמרו אומר להקדיש את חייהם לשפר את מצבה של הקהילה במישורים החברתי והכלכלי. קל היה עבור אנשים רבים, אשר בנו לעצמם קריירה, לשקוד רק על האינטרס האישי שלהם ולהפנות עורף לבני עמם.

 אלא שנמצאו אנשים דגולים, אשר פעלו לעיצובה של יהדות מרוקאית חדשה ודאגו למקמה בתוך החברה ובתוך המאה. אוכל לציין כאן אך מעטים בין אלה אשר להם אנו חבים חוב עצום. משה נבון, דוד צמח, אליאס הרוש, אמיל סבן ורבים אחרים הקדישו את עצמם לחברת "כל ישראל חברים", אשר הייתה בעיני רבים לסמל של קדמה ושל תקווה לימים טובים יותר, והרוב המכריע של ההורים היהודיים שלחו את ילדיהם ללמוד שם.

שמואל ד. לוי יזם את הקמתם של אינספור מוסדות צדקה יעילים ביותר, אשר להם הקדיש את עצמו למשך כל חייו, כשהוא מהווה מקור השראה ושכנוע במשך מאה שלמה: עמותת גני הילדים, ארגון הסיוע לבתי ספר, המרכז ללוחמה נגד השחפת. הפדרציה של העמותות היהודיות במאבק נגד השחפת, המרכז לטיפול מוקדם בשחפת ע״ש בן אחמד, איחוד העמותות היהודיות של קזבלנקה, הוועדה ללימודים יהודיים, ארגון מד״א, בית הספר העברי להכשרת מורים של כי״ח, קרן המלגות מטעם אברהם ריבי, המרכז החברתי של המלאח, בית הספר המקצועי של אורט, ארגון הבריאות OSE  והרשימה עוד ארוכה. ומאידך, הוא היה לנשיא קרן היסוד במרוקו במשך 35 שנה.

אלונפסו סבח היה לנפש החיה של מרכז צירלס נטר בקזבלנקה, והוא שיתוף פעולה עם המחלקה הפדגוגית לנוער יהודי(DEJJ), כדי שתמשיך להתקיים פעילות תרבותית ותוססת, אשר יהיה בה כדי להקנות לנוער את האמצעים לשילוב מוצלח בין יהדות לבין מודרניות. לשם כך, הוא הציע מגוון רחב של פעילויות חינוכיות וספורטיביות: סמינרים, ערבי ריקוד, הרצאות, טיולים בטבע, ביקורים בבית הכנסת, מגרשי ספורט וכדומה.

ליאוך אשכנזי, בכינויו"מניטו", ידע להשיב את הטעם למורשת ההומניסטית היהודית, אותה חיבר שוב עם האורתודוקסיה המסורתית של היהדות, וכן עם הפילוסופיה וההגות המודרניות. דוד עמר, המזכ״ל של מועצת הקהילות, ידע לדרוש בפומבי את כיבוד זכויותיהם האזרחיות של היהודים המרוקאים. בשעה אשר בה היחס המבאיש של העבר, על פיו נתפסו היהודים כמיעוט נסבל, צף שוב על פני השטח.

פרנאנד קורקוס, גי. אוחיון, דייר ליאוך בן-זקן וקרלוס דה-נזרי ידעו כולם יחד וכל אחד לחוד, בזכות כתביהם ומאמרי המערכת שלהם, להציג ביד רמה וברבים את הצורך בניהול עצמי של היהדות המרוקאית.

סם אביטל (אביטבול) ואלי אוחיון היו לאדריכלים של העלייה המחתרתית לישראל, בהיותם משוכנעים כי רק במדינה יהודית תוכל הקהילה להגשים את עצמה.

 דדא דארמון פעל במסגרת תנועות הנוער של הצוערים ושל היחידות העממיות, תנועות שהציעו לתלמידי בתי הספר שעות בלתי נשכחות של חוויות וכן קייטנות לעת חופשות הקיץ. אדגר גדג', יצחק טורגימן, ג'ו בנג'יו וגימם דהן הטביעו את חותמם על דור הצעירים, איש- איש בדרכו הוא. המחנות שהם ארגנו עיצבו דור שלם.

הקהילה נכנסה בדלת הראשית לתוך המאה העשרים, והמוסדות המפוארים שהיא יסדה הצטרכו להתמודד עם גידול אדיר ולאחר מכן עם התמעטות מהירה של האוכלוסייה בשל ההגירה, בעיקר לישראל. הזדקקנו לטרגדיה של הספינה Pisces, אשר טבעה במהלך הסערה שהתחוללה במיצר גיברלטר, כאשר נוסעיה (כולם עולים יהודיים מחתרתיים) נספו בים, על מנת שהאינטלקטואלים שבקהילה יתנו את דעתם על גורל בני עמם שביקשו לעלות לישראל. בעקבות נסיבות אלה, סטודנטים מתנועת "עודד" אשר עלו לארץ החליטו להשקיע את עצמם בעבודה סוציאלית בישראל. הקהילה, המפוזרת ונטולת המנהיגים הרוחניים שלה, סבלה מהיעדר הבנה בישראל. ההתקוממויות של ואדי סאליג ושל "הפנתרים השחורים" ביטאו את תחושת ההשפלה העמוקה.

נדרשו מספר עשורים כדי שהקהילה הספרדית תוכל לבטא את עצמה בישראל כקהילה עצמאית. המציאות הישראלית השתנתה. עם זאת, הצרכים החברתיים זועקים לשמים, ותנאי הביטחון הם נטל הנישא זה מספר עשורים על הישראלים.

אל לנו לשכוח את המציאות הזאת. עלינו לשתף פעולה למען קידום אחינו בישראל ולעשות את המיטב כדי לקדם את השלום בין ישראל לבין שכנותיה. חרף המתיחות התמידית, אל לנו לשכוח כי העבר בארצות הערביות המוסלמיות לא ידע רק תקופות קשות. היו בהן גם רגעים גדולים של סימביוזה והבנה, אשר על יסודם אפשר כיום לבנות עתיד משותף. עלינו לאחד את בעלי הרצון הטוב מכל ארצות תבל למטרה משותפת. בהקשר זה, מרוקו נבדלת מן העמדה הקיצונית השוללת את קיומה של מדינת ישראל כדוגמת רבות מארצות ערב, ותקוות גדולות מושתתות על היחסים בין יהודים לבין מרוקאים באשר לעתיד המבוסס על הבנה וחמלה הדדית בין יהודים לבין מוסלמים.

בגלות, קהילתנו ידעה סביבה הרבה פחות קשה. אלא שאסור שהצלחתנו במישור הכלכלי תאפיל על העובדה שברמת הזהות שלנו שברמת הזהות שלנו וברמת המוסדות החינוכיים צעדנו בצעדים גדולים.אך עלינו עדיין להגדיל לעשות בתחומים אלה. אנו מצויים בפרשת דרכים. אין לי ספק כי התרומה, ברמה האנושית, של הערכים האזרחיים והיהודיים הם העומדים בעדיפות ראשונה אני גם משוכנע כי רק באמצעות פעילות חברתית אנו נצעד בדרך הקדמה.

בעבר, כל אלה שהחליטו להשקיע באוכלוסיית העוני החיה במלאחים צפופים גברו על מטילי הספק. טיבה של היהדות היא לראות בכל ילד איינשטיין או רמב״ם בפוטנציה. חלה החובה לפעול כך שכל ילד בקהילה יוכל להתפתח באורה של ערכים, שיהפכו לאדם בעל הגשמה. עלינו גם חלה החובה לשתף פעולה עם החברה בכללותה, ליטול          חלק פעיל בהתפתחותה ולשקוד על רווחתם של כולם.

עם זאת, ברצוני להדגיש כי הדורות הקודמים ידעו למצוא נוסחאות, אשר היה בהן כדי לענות על המאוויים של בני הנוער. נכון להיום, מוסדותינו ענו על צרכיה של קהילת להקל את הקליטה הן בקוויבק הן בקנדה כולה. אלא שדור חדש שלא ידע את מרוקו וצרכיו שונים מאלה של דור המהגרים. על כן, עלינו לבחון מחדש את התנהלותנו, לצעירים שלנו דרך מחשבה שונה משלנו. יש לעבד את הנוסחאות הישנות ביחד אתם, על מנת לאפשר את פריחתה של הייחודיות התרבותית של יהודי ספרד.

האתגרים תכופים ודחופים, ואני קורא במיוחד לצעירים שבקהילתנו, הם המנהיגים של מחר כדי שישאפו השראה ממנהיגינו הדגולים ויידעו להירשם בהיסטוריה המפוארת של כדי אהבה וכבוד ליהדות ולישראל, כשהם תורמים את המיטב שבהם לכלל החברה.

עם ישראל חי

ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה

ברית 32

יהודי מרוקו בקנדה

בהוצאת אות ברית קודשברית 32 - 1

עורך : אשר כנפו

עדות פנינה אלבז

הבה בגילה בסאפי ב-1967 ובישראל ב-2007

בשנת 1967, חודש לאחר מלחמת ששת הימים, גמרנו אומר לצאת סוף-סוף לחוף היום

בתום מספר ימים של הסגר, שהרי קבוצת מוסלמים קנאים, שהומתו על ידי החדשות שהגיעו מהמזרח התיכון, ידו אבנים לעבר בתינו. הם היו סמוכים ובטוחים שהישראלים יושלכו לים, כפי שהנשיא נאצר הבטיח להם בשידורי הרדיו הצרחניים שהדהדו בבתיהם ובחנויותיהם. משלא הוגשמה ההבטחה, גלי הזעם, שבאו בעקבות ניצחונה של ישראל באותה מלחמה בת שישה ימים, יצרו תגובות אלימות שהופנו כלפי היהודים.

מלחים הולנדיים שהזדמנו על החוף שוחחו עם נערות. הם החלו לשיר את "הבה נגילה". במרחק מספר צעדים משם, בעוד התכוננתי לעלות על נדנדה, נעמדתי במקומי כשאני מתבוננת במחזה ובלבי התחושה שהנה, עומד להתרחש דבר-מה בלתי רגיל. חשתי לפתע חשש מהול בסקרנות ובחרדה מספר רגעים לאחר מכן, התגודדו סביבנו שוטרים מרוקאים, אשר כיוונו לעברנו תת מקלע בעוד הם צורחים: "כל היהודים, לעלות למשאית!". מספר אנשים ניסו להתערב ולחלץ אותנו מן הסבך, אך לשווא. נאלצנו לציית לשוטרים. שוטרים אינם מקשיבים: הם רק מצווים. מאחר שאנחנו לבושים בבגדי ים, מרשים לנו להתלבש. אני נכנסת לתוך תא ומחליפה בגדים באיטיות רבה, כאילו ידעתי שאותו רגע של נצח שייך לי.

מעצרי בסאפי יחד עם קבוצת יהודים התרחש בהיותי בת 14. סיבת המעצר: שרתי "הבה נגילה" בפרהסיה כדי להעלות על נס את ניצחונה של ישראל. אנחנו גם מואשמים בכך שאנו מרגלים ציוניים. בקבוצה שלי היו רחל, סימונה, דניאל ישראל, פופה, ארמונד, גי, סוזי, ליזון, דולי, ניקול, רובי – עם שני התינוקות התאומים שלה – ואליאונור. זו האחרונה מסבירה בסימנים שהיא חירשת-אילמת, אך מפקח המשטרה אומר לה שהיא השתתפה בחגיגה במחיאות כפיים, משמע היא ציונית.

במשאית, נוכחנו להבין כי נקלענו אל תוך מצב איום ונורא. משהגענו לתחנת המשטרה, פגשנו את ההולנדים יוצאים מתוכה חיוורים: הם מגורשים לארצם. אנו עומדות בשורה. הבלש בראדה קורא לי להיכנס. מטבעי, אני מתעבת אי-צדק, לכן תשובותיי ישירות. הוא שואל אותי אם אני מדברת עברית. אני משיבה בשלילה, אך מוסיפה שלומדים את השפה הזו בבי״ס "כל ישראל חברים". הוא המום ושואל אותי איפה נמצא בית ספר זה. פקיד מדפיס במהירות הבזק את השאלות ואת התשובות. במהרה, אני מתבלבלת ומתמלאת חרדה מהמחשבה שבגדתי באחיי היהודים.

בדניאל ישראל שהיה אז בן 17 או 18, בגלל שם משפחתו, השוטרים מטפלים בברוטאליות יתרה. כיצד אוכל לתאר את עמידתו הגאה, הזקופה והאדיבה?

אותנו חקרו באופן אישי רק בשעות המאוחרת של הערב. החקירות נוראיות. הבלש החוקר רצה שנודה שאכן שרנו בפרהסיה את השיר הישראלי. אך אף יהודי לא היה מעז לשיר בפרהסיה שיר עברי. רק אותם שני המלחים ההולנדיים הם ששרו. מי יודע אלו צלקות נפשיות וכואבות נחרטו בכל אחד מאתנו, במוחם של הורינו, אחינו ואחיותינו בעקבות המעצר שלנו.

מצלמים אותנו ולוקחים לנו את טביעות האצבעות, כאילו אנו פושעים. האם נרשם לנו תיק פלילי? אומרים שלא, שהרי לא התקיים משפט.

מן העבר השני של דלתות בית הסוהר, מוסלמים פנאטיים זועקים את שנאתם. אחי אדמונד ומר מראן נוסעים לרבאט כדי ללמד סנגוריה עלינו ולשחרר אותנו. הכול חייב להיעשות בדיסקרטיות. אסור לגנות בפומבי את מעשה העוולה הזה, שמא יתלהטו עוד יותר רוחות הפנאטים.

במשך שנים עשר יום אנו ישנים על רצפת המלט הקרה ואוכלים את אשר משפחותינו מביאות לנו מדי ערב. ישנו באותם בגדי חוף כשאנו רועדים מקור. לא ניתנה לנו אפשרות להתרחץ. שלושת הנערים שבינינו נטלו על עצמם את המשימה לפקח עלינו בלילות, משום שהשוטרים עצרו פושעים, עבריינים ושיכורים ונהגו לכלוא אותם בפרוזדור הסמוך למקום בו נכלאנו. ככל שחולפים הימים, אנו מחכים לדעת מה צפוי לנו בחרדה הולכת וגוברת. מאיימים עלינו כי נישלח למוסדות שיקום לעבריינים. רובי, אם לילדים, מאבדת שליטה ומתחילה לצעוק לנוכח האבסורד שבמצב. היא רוצה לשוב לילדיה ולעבודתה בבית ספר למזכירות. השוטרים מענישים אותה ומעבירים אותה לצינוק, אשר שטחו מטר מרובע ובאמצעו פתח לעשיית הצרכים. השוטרים נאותים למסור את תינוקותיה לאביהם.

מקץ שנים עשר יום, אחד השוטרים בא להודיע לנו כי שניים מבינינו ישוחררו: פופה ואני. אמצע הלילה. אנחנו נתפשות אימה בשל המחשבה שיהיה עלינו לצאת לבדנו. החברים שלנו נותנים לנו מגבות חוף כדי שנתכסה בהן ומעודדים את רוחנו.

בית הסוהר שוכן במרחק. רציתי להגיע הביתה, אך לא ידעתי איפה נמצאים בני משפחתי, שהרי כאמצעי ביטחון, בשל האיומים וההתאכזרויות הבלתי פוסקות, השוטרים הכריחו אותם לשנות מקום מגורים מספר פעמים מאז מעצרנו.

בחוץ, באמצע הלילה. פופה לא מאבדת את גנדרנותה. היא נותנת לשערה הבלונדיני לבצבץ פרא, בעוד אני מתחננת אליה לכסות אותו. אני חשה שלבי פורח בקרבי, בהיותי משוכנעת ששערה יהיה לסיבת אובדננו. סוף כל סוף, מונית עוצרת לנו ולוקחת אותנו לבית הוריה. פופה ננזפת קשות על ידי אמה, המתריסה לעברה: "מזרובה יאק קולתך מא דזבאדס!" "אומללה! אמרתי לך לא לצאת מהבית."

ארבעים שנה לאחר מכן, מתארגן מפגש בינלאומי בישראל ליוצאי סאפי. מוסלמים יוצאי סאפי מצטרפים אלינו, ובמהלך הערב החגיגי המתקיים ב-6 במרץ 2007, בו משתתפים 1,200 איש, אני מקשיבה שוב ל-״הבה נגילה" בנוכחות המוסלמים הרוקדים הורה יחד אתנו באשדוד. אלה האחרונים מבקרים בתל-אביב, בירושלים, בים המלח ובעוד אי-אלו מקומות. הם מרעיפים עלינו חום וכבוד. במהלך כל שהותנו בארץ, אנו פוגשים שוב את אשר אהבנו ואת ערכינו התרבותיים המשותפים. למשל, העובדה כי בלקסיקון היהודי-ערבי שלנו, אנו נהוגים לאמור: "מכתוב – זה כתוב", מעין אמונה מושרשת על פיה מקבלים את הגורל בלי לערער עליו, "השומה – איזו בושה", הקוראת לשמירה מתמדת על כבוד הזולת, או: ״אלקבדה – הכבוד", האהבה להורים שהיא ערך עליון. המרוקאים המוסלמים שהצטרפו אלינו וחלקו כבוד לדתות ולתרבויות אחרות, מודעים לכך שאף הם מאוימים על ידי אותו זרם של קנאות מוסלמית, אשר אליו הם אינם מוכנים כלל ועיקר.

ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה..ג'אק אוחיון זיכרונות מה"בלד"TAHLAי אי-שם בהרי האטלס

 

עדות

ג'אק אוחיון

זיכרונות מה"בלד"TAHLAי אי-שם בהרי האטלס

מסעי הארוך הראשון, בחודש אוקטובר 1959 כדי לדייק, הביא אותי אל מקום שכוח-אל, תהלה אשר בהרי האטלס, במחוז סוס. לא היה ולו רמז אחד כי עמדתי לחיות, בהיותי בן 17 בקושי, באווירה מוזרה וקדומה, אם כי מרתקת ומעשירה באותה מידה, בגין מאפייניה החברתיים והתרבותיים.

מראה כללי של תהלה

עם עקירתי ממסלול לימודים, שהיה בו כדי לאפשר לי גישה לקריירה מבטיחה, ועל חשבון כל שאיפותיי מימי ילדותי, נאלצתי להקריב את עצמי כדי להקל על עול הפרנסה של משפחה ברוכת ילדים. הזמנים הפכו לקשים, והיה צורך קיומי להירתם לתפקיד האולטימטיבי של המאבק נגד העוני וההישרדות מול האילוצים החומריים של היומיום. על כן, דחיתי את תוכניות הלימודים שלי לעתיד מרוחק ולזמנים נוחים יותר, כשאני מוותר על לא מעט דלתות שנפתחו בפניי, בין היתר קבלתי לבית הספר להכשרת מורים בעיר קזבלנקה. כי אז, בחרתי במשרת מורה ומנהל בית ספר בעיירה תהלה.

והנה כי כן, אני מוצא את עצמי בבת אחת בשמים אחרים, בעולם אחר. בתום תקופת הכשרה קצרה בפיקוחה של מורתי לשעבר – הגברת כהן ז״ל, אשר התמזל מזלי וזכיתי להיות תלמידה בביה״ס היסודי בימים עברו, והנה הכשרתי הפדגוגית מתרחשת בכיתה ממש בה לימדה אותי בהיותי ילד.

בהתרגשות מרובה, הסכמתי לקבל עלי את המשרה של מורה ומנהל בית הספר הקטן בעיירה שכוחת-אל זו, ונשבעתי למלא בגאון, במיומנות ובבגרות את התפקידים הנובעים ממשרה זו מיד עם נחיתתי בלב הקהילה היהודית הקטנה שבה.

ובכן, אני מוצא את עצמי מושלך אל יעד בלתי ידוע ומסתורי בלב לבו של כפר השוכן בהרי האטלס, הרחק מידידיי ומקרוביי, כשמטעני היחיד אינו אלא הכשרה מקצועית בסיסית ביותר. עזבתי את סביבתי הטבעית, נפרדתי מעיר מולדתי, מוגדור, כדי להצטרף לסביבה חדשה, עוינת אולי, אשר יש בה כדי סיכון העלול לזעזע את ישותי לעולם ועד. הגעתי לתהלה מאגדיר לאחר מסע ארוך דרך תינזיט, עד לא הרחק מהעיר תפראוט. הכפר הופיע למול עניי בשולי הדרך, בסיבוב של כביש גדוש בפיתולים מסוכנים. משאישר נהג האוטובוס כי אכן הגעתי ליעדי, מצאתי את עצמי באמצע נוף כפרי שהעלה בי ספק אם בכלל קיים כאן יישוב מתורבת כלשהו. בלית ברירה, גררתי את מטלטלי עד המלאח, המרוחק מספר קילומטרים משם. ובכל זאת, לא יכולתי להימנע מלהתפעל מהחיזיון הצבעוני שניגלה לעיני מסביבי, כי הריו הגבוהים של האנטי-אטלס נפרסו למול עיניי בכל הדרם. יכולתי להבחין בפסגותיהם, וכבר אז חשבתי כי ביום מן הימים אעפיל עליהם.

המגע הראשון שלי היה עם רב הקהילה. הוא יהיה לעוזרי ועליו הוטלה הוראת העברית באותה כיתה (האחת והיחידה). בנוסף, אמור היה להתחלק אתי בתפקידים נוספים, כגון שירות ההסעדה, ניהול חלוקת המזון והבגדים, שארגון הגיוינט האמריקאי נהג להעביר אלינו מדי פעם. כמו כן, הצטרכתי לקשור מערכת קשרים אישית עם ההורים ולנסות להיקלט בכל הפעילויות של המלאח. בהתחלה, הניב המדובר בתהלה, ה-״תשלחית" נשמע לי מסתורי ובלתי נגיש, אך התרגלתי אליו במהרה תודות ליחס החם של מארחיי שהקל על המשימה. ומאידך, השפה הערבית הייתה אמורה להחליף את שפת אמי, הצרפתית, אלא אם אצטרך ללמד אותה על פי הוראותיה של רשת "כל ישראל חברים" (כי״ח). ביה״ס שכן במעלה של גבעה, בקצהו של שוק אליו הגיעו סוחרי האיזור בימים מסוימים באופן קבוע. מבנה צנוע ביותר, הסמוך לאורוות השוק, היווה את מכלול ביה״ס. כארבעים ילדים מכל הגילים אכלסו אותו. החדר בו גרתי לא היה מהודר כלל ועיקר, אך יתרונו היה בכך שהיה מוקף עצי שקד ותפוחים. במורד הגבעה הצטייר אפיקו של ואדי יבש, אשר הכול פחדו ממנו ברדת הגשמים, משום שהיה מתמלא בבת אחת ומימיו הגועשים עלולים היו לאסור את הכניסה למלאח. בהתחלה אין סוף הבעיות אתן נאלצתי להתמודד, הוציאו אותי משלוותי, אך נאלצתי להשלים עם המצב ועם שגרת הימים, ועבדתי במסירות ובוותרנות כמיטב יכולתי. חינוכם של ארבעים ילדים, כה שונים זה מזה, היה מוטל על כתפיי. לכן, עבורי, מן ההכרח היה להרים את הכפפה ולהוכיח כי ראוי אני להערכה ולכבוד מצד ההורים. אם כי התפקיד נראה לי די קשה בהתחלה, הצלחתי לבצע אותו עד תום, בהיותי גם מודע לכך כי גורלם של עמיתיי בכפרים השכנים (עקה, גולימין, איליג, אופראן ועוד), אותם פגשתי במהלך גיחותיי הנדירות לתיזניט, לא היה יותר קל. פעילויות שונות וקורסים, שנועדו להשתלמות מקצועית בתחום הפסיכולוגיה של הילדים, הפגישו את כולנו בעיר תפראוט. תפראוט הייתה למקום המבוקר ביותר. באשר לי, קשרתי בה יחסים עם מספר ילידים ברברים, ביניהם פקידים אחדים, אשר שיתוף הפעולה שלהם היה כורח המציאות כדי להתגבר על כל המחסומים המנהליים. לעולם לא אשכח את הייעינוי" שנאלצו לעבור היהודים בבואם לבקש הנפקת דרכון באותה תקופה. הדואר והטלפון היוו את הקשר היחיד עם העולם החיצון.

ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה..ג'אק אוחיון זיכרונות מה"בלד"י אי-שם בהרי האטלס

 

עדותPresence des Juifs du Maroc au Canada

ג'אק אוחיון

זיכרונות מה"בלד"י אי-שם בהרי האטלס

מסעי הארוך הראשון, בחודש אוקטובר 1959 כדי לדייק, הביא אותי אל מקום שכוח-אל, תהלה אשר בהרי האטלס, במחוז סוס. לא היה ולו רמז אחד כי עמדתי לחיות, בהיותי בן 17 בקושי, באווירה מוזרה וקדומה, אם כי מרתקת ומעשירה באותה מידה, בגין מאפייניה החברתיים והתרבותיים.

המסלול תהלה-תפראוט-תיזניט עתיד היה להפוך לנתיב ההימלטות שלי, אשר דרכו הצלחתי להשתחרר מעול הבדידות. בזכותו גם נחשף בפניי יופייה של הארץ. התרגלתי לנופה הציורי. מתזניט, חציתי תחילה איזור גדוש בחוות ובמשקים לגידול בהמות, עד ואדי עסקה. מאחוריהם התנשאו ההרים עתירי הגוונים, החל בוורוד, עבור בסגול וכלה בחום שחום. האוכלוסייה הייתה מורכבת מתשלחים (ברברים), החיים בכפרים אשר בתיהם בנויים מאדמת פיזה, ברברית, הווה אומר מאדמת חימר. הנשים נראו יותר בשדות ולאו דווקא בבתיהן. הן חרשו ועסוק במלאכות של גידולי השדה.

מעבר קרדוס, המתנשא לגובה של 1,100 מטר, חשף לעיניי חזיונות קסומים ומדהימים, והמבט יכול היה להגיע עד לעמק עמלם ואף עד תפראוט, על מטעי התמרים, השקדים ועצי הארגאן שבה. לימים, ובמשך כל הטיולים שלי, למדתי להעריך את טעמו של הקורנית ושל התרזה אשר בשבילי ההרים, בהם פסעתי בהתפעמות. מוגדור וחומותיה, הים וחופו לא היו עוד אלא זיכרונות רחוקים, אשר טבעו במצולות שהפרידו אותי באופן גיאוגרפי מעיר מולדתי.

מספר חודשים לאחר מכן, עמדתי מול הצורך להתמודד עם אתגר נוסף. אכן, אך בקושי הספקתי להתרגל לתפקידיי הרבים, נתבקשתי וגויסתי, להפתעתי הרבה, למשימה לא פחות מקודשת: הציונות והעלייה. בלב לבו של החורף התדפקו על דלתי בחצות הליל, ללא כל הודעה מוקדמת. מצאתי את עצמי עומד מול שני גברים אלמוניים, אשר הזדהו כשליחים ציוניים. הצטרפתי לתוכנית הפינוי המחתרתי שלהם של קהילות המחוז בדרכים סודיות אשר הובילו למקום העלייה לאנייה, אי-שם על החוף.

באותה תקופה, רעש האדמה אשר הרס כליל את עיר החוף אגדיר, בסוף חודש פברואר 1960, זעזע את כל הקהילות היהודיות שבמרוקו. בני משפחתי וגם אני נאלצנו להתמודד עם מותם הטראגי של קרובינו ובני עמי. היינו שרויים בעצב ובחרדה, בעוד אנו תרים אחר ניצולים בין ההריסות. הזיכרון שאני שומר מאותו מסע שהביא אותי לאגדיר למחרת האסון, כשאני מלווה בעמית מוסלמי, מטריד אותי עד עצם היום הזה, ולאחריו, המסע הממושך והמייגע על מנת לשוב לעיר מולדתי, בעודי מזועזע ושרוי באבל.

השיבה לעבודתי נעשתה דרך מרקש, ולאחר מכן בחציית ההרים הגבוהים של האוקיימדן והטיזי-נ-טסט בואכה תפראוט. חזרתי לעבודה, חרף החוויות הקשות שחוויתי במהלך כל אותם ימי מסע, בהיותי מודע לאחריות הרובצת עליי ולטיבה של שליחותי. עם השליחים הציוניים לא יצרתי מיד קשר, אלא רק לאחר העברתי לאינזגאן. שם נפגשתי שוב עם המורה לעברית שלי, יהודה מויאל(אשר הפך בינתיים לידידי), עמו עמלתי לפתיחתו מחדש של מרכז כי״ח, על מנת להבטיח את רציפות השיעורים בעקבות היעלמותו של ביה״ס באגדיר. באותה עת, העלייה לישראל נהייתה מותרת וחופשית.

תקופה המחתרת תמה. לא אוכל לסיים בלי להזכיר חוויה נוספת, מעניינת ומרגשת. במאי צרפתי בחר בכפר שלנו כדי לביים בו את הסרט התנכ״י "רות המואבייה", וגם הפעם פנו אליי. הנה כי כן, מצאתי את עצמי מעורב בפרויקט שראוי היה לנהלו היטב בתנאים של אז. למרות התנגדותם הראשונית של בני המקום ליטול בו חלק, הצלחנו, הרב ואנוכי, לשכנע אותם אודות היתרונות החומריים והחינוכיים הטמונים במפעל מעין זה. בזה האופן, השתתפו כנציבים בסרט הגברים וכמוהם הנשים, בעוד הוטל עליי לככב בתפקידים הראשיים על פי סוג הבגד שהולבשתי, כרות או כבועז באמצע שדות מרהיבים בגוון זהוב של חיטה ושל שעורה. הוכתרתי בתואר של עוזר במאי ותסריטן באותו סרט, אשר הופק עבור הטלוויזיה הצרפתית.

באותם ימים, גל אדיר של התלהבות שטף את כפרנו הקטן. המבצע הקולנועי יצר בקרב אחיי היהודים מעין פריקת עול. ידוע ידעתי כי אוכל ביום מן הימים לפגוש מחדש את תמונותיה של הרפתקת נעורים ולראות שוב את הפנים הרבות של הילידים, אותם הכרתי במהלך שהותי, אשר השרו בי רגעים בלתי נשכחים של אושר. אין לי ספק כי עלה בידי, באמצעות שיעוריי ופעולותיי, להקנות להם תחושה של גאווה ושל ביטחון עצמי, הכול בזכות אווירה של סולידריות, של חמלה ושל ידידות כנה.

עזבתי את תחלה בעודי מלא מרירות ובלב כבד, כשאני מבטיח לעצמי לשוב אליו לפני התרוקנותו בשל גל העלייה המסיבי שעמד להתרחש. למרבה הצער, לא הספקתי כיוון שהעזיבות הראשונות החלו במהרה.

מאז, אני משתייך למשפחה יהודית רחבה מעל ומעבר לאופק. אני שומר בהקפדה את הזיכרונות בלבי. הרי הכול אימצו אותי באהבה אין קץ. זכיתי להשתתף בשמחותיהם ובצערם של תושבי תהלה. המסורת והמורשת שלהם הטביעו בי חותם לעולמי עד.

הארגון הקהילתי 1 ג'ן אסֶדו הרגליים בימי הביניים והראש במאה העשרים

ברית 32Presence des Juifs du Maroc au Canada

יהודי מרוקו בקנדה

בהוצאת אות ברית קודש

עורך : אשר כנפו

הארגון הקהילתי 1

 ג'ן אסֶדו

הרגליים בימי הביניים והראש במאה העשרים

בשנות השישים, היו החיים במרוקו מלאי הבטחות עבור בן מרקש, אשר זה עתה הגיע לקזבלנקה, בה היו החיים נוחים וטובים. בבתי הקולנוע, הסרט "ווסט סייד סטורי" מילא אולמות עד אפס מקום וכך גם "אורפיאו נגרו". מודעות הפרסום של פאריד אל עטרש, אלה של ג'אן גאבין וטוני קורטיס מילאו את הקירות של שכונת "מאחורי הקרשים". בגלי האתר נשמעו קולותיהם של הוג אופרי, הפלאטרס ופאטס דומינו. הטוויסט של ציובי צ׳קר הלהיב את הרוקדים והרייטינג של דלידה היה בשיאו. בתוך ההמולה הזאת, מוכר המים היה נושא את זעקתו עד לב השמים, כשסביבו מתגודדים קבוצות של תיירים צרפתיים. לאורך השדרות הרחבות צלמי הרחוב ארבו לנו כדי לצלם אותנו ללא רשותנו, תמונות אותן תלו על הקירות בתקווה שימצאו חן בעינינו. ברצותנו להימנע מהם וכדי לייאשם, היינו מעוותים את פנינו, אלא שהתמונות יצאו כה מצחיקות, שבסופו של דבר היינו קונים אותן. נוכחותה של צרפת הורגשה בכל מקום במרוקו, אשר בה הישן והחדש דרו בכפיפה אחת. אכן, על אותה הדרך, חמור עמוס בצמחי נענע ובעשבי תיבול דחק עצמו מאחורי מכונית יגואר מהמודל האחרון, ומעבר לשניהם יכולת להבחין באורחת גמלים ועדר כבשים הפוסעים לאיטם על רקע עצי תמר ושמיים כתומים זרועי עננים קטיפתיים.

יחד עם חברינו הספרדיים, הצרפתיים והפורטוגזים, נהגנו לשחק במשחק הכדורת בכובד ראש התואם את המעמד, כשאנו מוקפים בריח של סרדינים ושל נקניקיות מֶרְגֶז צלויים ומתובלים בעריסה. במרחקים, אדית פיאף הנעימה את קולה בשירה הידוע "מילורד".

הצעירים בני גילי חשו בחוזקה את הניגוד הזה. רגלינו היו שרויות בימי הביניים ואילו ראשינו במאה העשרים. אירופה משכה אותנו, ואילו השורשים שלנו עצרו בעדנו. חווינו זאת מדי יום בבית וברחוב. בבית הספר שלנו, בי״ס אורט שברובע אנפה, בחורים ובחורות למדו יחד, באווירה חברית. מקצועות הלימוד היו ספרות, ניהול חשבונות, עיצוב חלונות ראווה, כימיה, מעבדה ועוד כאלה ששכחתי. המורים באו משבדיה, מבלגיה, מפולין ומצרפת, גברים כנשים מכאן ומהעולם הגדול, והם העניקו לנו הרבה. הם הזניקו אותנו אל העתיד, כשבידינו מטען גדול, והם השרישו בנו ביטחון עצמי.

בתום לימודיי באורט-אנפה, עזבתי את מרוקו לטובת שוויץ, במטרה להשלים את לימודיי כפי שהמליץ זאת מורי. עם הגעתי, נוכחתי לדעת במהרה כי בחפזוני לא ביצעתי את כל ההליכים המנהליים הנדרשים על ידי שלטונות שוויץ, והללו ביקשו ממני לעזוב את הארץ ללא שהות. למרבה המזל, נזכרתי כי משרדה הראשי של רשת אורט שוכן בגינבה ובזכותה עלה בידי להישאר בשוויץ ולהשלים את לימודיי.

זמן-מה לאחר הגעתי למונטריאול, ידידי סטאנלי סאטוב הזמין אותי לאסיפה של אורט- מונטריאול. היה זה עבורי גילוי משמעותי וסוף-סוף ניתנה לי ההזדמנות להודות לרשת אורט, על כן נרשמתי כחבר בה באופן מיידי. זה יותר מעשרים וארבע שנים אני פעיל ברשת זו, ומילאתי בה בהדרגה את כל המשרות שבארגון. הייתי לראשון התלמידים לשעבר של אורט שמונה לתפקיד נשיא, במשותף עם ידידי ועמיתי לורן ויזמן. אני מתגאה בהשתייכותי לאותה קבוצה של גברים ונשים המיטיבים לסביבתם ולעולם, כשהם ממשיכים לממש חלום שהתחיל לפני יותר ממאה ושלושים שנה.

אני מזמין ומעודד את כל הבוגרים של בתי הספר של רשת אורט במרוקו וברחבי העולם ליצור קשר עם משרדי אורט במונטריאול, כדי להצטרף לקבוצתנו ולהיות חברים בה, אם חפצים הם בכך. כל כך נפלא להחזיר טובה ובתורך לתרום מזמנך כפי יכולתך, כדי שהסיפור היפה הנקרא אורט יוסיף להתקיים.

הארגון הקהילתי 2 ד״ר שארל שוקרוך הפדרציה הספרדית הקנדית

הארגון הקהילתי 2  ד״ר שארל שוקרוך הפדרציה הספרדית הקנדיתPresence des Juifs du Maroc au Canada

מקובל לחשוב כי ההתעוררות הפוליטית של הקהילות היהודיות הספרדיות החלה עם הקמתה של מדינת ישראל. אין ספק כי אירוע זה, אשר סימן את הגשמתו של חזון שיבתו של העם היהודי לארץ אבותיו, בשנת 1948, התממש בעלייתן ארצה של קהילות יהודיות שונות באופיין הן מן הבחינה התרבותית, הן מן הבחינה החברתית והכלכלית. די היה בעובדה זו כדי ליצור פוליטיזציה בקרב החברה הישראלית, לפחות בקרב אלה שטרם התנסו בכך. כי אז, נאלצו להיווכח כי, בנקודה זו, קיים פער עצום בין הקהילות אשר מוצאן באירופה לבין אלה של היהודים הספרדים מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון.

הפדרציה הספרדית העולמית הוקמה בשנת 1925, עם הקונגרס הראשון שלה בווינה, במקביל לקונגרס הציוני ה-14. היוזמה להקמתה הייתה פרי השראתם של מנהיגי הקהילות הספרדיות והמזרחיות של ארץ ישראל היא פלסטינה דאז, בשיתוף הקהילות היהודיות הספרדיות של מדינות הבלקן ואירופה המרכזית. נשיאה הראשון היה משה פישוטו, ומשרדה הראשי שכן בירושלים. באותם ימים, הובהר היטב שהמטרה העיקרית של הפדרציה חייבת להיות מכוונת לציונות, כולל העלייה, להשכנתם ולקליטתם של עולים חדשים וכן סיוע לקהילות היהודיות הספרדיות הקיימות בישוב. אף על פי כן, עברו לא פחות מארבעים ושבע שנים, עד שנת 1972, כדי שהפדרציה הציונית העולמית תיאות לקבל, במהלך הקונגרס ה-28 שלה בירושלים, את הפדרציה הספרדית העולמית כחברה מלאה. מן הראוי להוסיף כי, למרבה הצער, מאז 1930, בשל מעשי הטבח אשר בוצעו נגד היהודים בארץ הקודש, בשל המשטר הנאצי ומלחמת העולם השנייה ובשל המאבק לקוממיותה של מדינת ישראל, הואטה למדי הפעילות של הפדרציה. הקונגרס השני של הפדרציה הספרדית העולמית נערך בשנת 1954 בירושלים והוחלט להקים סניפים בצפון, במרכז ובדרום אמריקה וכן באירופה (בצרפת, באנגליה, באיטליה ובספרד).

בין השנים 1973-1954, בעקבות גלי העלייה מצפון אפריקה, מארצות ערב ומאסיה, החברה הספרדית והמזרחית של ישראל היוותה למעלה מ־50% מכלל האוכלוסייה. מה שהיה באותם ימים נהוג לכנות, ובצדק, "הממסד" האשכנזי, גילה נכונות הולכת ופוחתת להקשיב לשאיפותיהם הפוליטיות של הספרדים. המארג הפוליטי, החברתי והכלכלי של אלה האחרונים היה במצב של התפוררות וחוסר ארגון משווע, בהיותם תחת השפעתם של אנשי שלומם של הממסד ושל מספר ספרדים, אשר תפשו עמדות בממשל. ייאושם של אחדים הוביל להקמת קבוצת "הפנתרים השחורים" ובראשם ציארלי ביטון וסעדיה מרציאנו. קבוצה זו עמדה על גבול המרד האזרחי, אם כי מרד זה נשא בקרבו אהבת הזולת, רדיפת צדק למען הספרדים המקופחים – רומנטיות המשוללת כל כוונה לגרום לנזקים סתם כדי לשם נזקים ובודאי לא מתוך כוונות תועלתניות. אחרים הצטרפו למפלגות הפוליטיות המסורתיות, עם מועמד אחד או שניים במקום ריאלי והשאר בתחתית הרשימה. לימים, מפלגה בשם "תמייי" ובראשה השר הדתי אהרון אביחצירא הצהירה במופגן על זהות ספרדית. ואילו שנים לאחר מכן, מפלגת ש״ס, אשר מנהיגה הרוחני הוא הרב ה,־אשי הספרדי עובדיה יוסף, הציגה את עצמה כמפלגה דתית חרדית. במהלך כל אותה תקופה, לא היוו הקהילות הספרדיות בישראל, על פי רוב, אלא מאגר קולות לבחירות אשר נוצלו למטרות פוליטיות אישיות וקרייריסטיות.

בשנת 1973, איש עסקים ונדיב ידוע, נסים ד. גאון, אשר נולד בסודן והתיישב בגינבה, נבחר לנשיא הפדרציה הספרדית העולמית. במהרה הבין האיש, כי משימה קשה עד מאוד תהיה עבור הספרדים לפתור לבדם את הבעייתיות המורכבת בה הם מצויים, וכי לקהילות הספרדיות המצויות מחוץ למדינה ישראל יש בוודאי מה לתרום, מאחר שהן הצליחו לרכוש לעצמן מעמד ראוי לקנאה בארצות בהן נקלטו. אנחנו בדעה כי ההיסטוריה הוכיחה את צדקתו של נסים גאון. באותה שנה ממש, 1973, נוסדה הפדרציה הספרדית הקנדית. בזכות השראתו של נסים גאון, ידעו הפדרציות האחרות תנופה של פעילות. גברים ונשים נמרצים הופיעו על במת הפוליטיקה: ליליאן לוי שלום בארה״ב, ליאון טמן ז״ל באנגליה, העורך דין אלבר בן- עטר בצרפת, קלאודיו ליאון באמריקה הלטינית ודייר שארל שוקרון בקנדה. ידענו באותם ימים כי לא יוכלו הפערים החברתיים לבוא על פתרונים מהיום למחר, אך בעיקר הגענו לידי   הכרה כי המפתח לעתיד טוב יותר עבור קהילותינו לא מצוי בתוכניות של סעד סוציאלי, אלא בתוכניות חינוכיות. כי אז, כל האמצעים גויסו על מנת להגביר באופן משמעותי את מספר מלגות הלימודים המיועדות לסטודנטים ספרדיים. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב אימצה לעצמה ייעוד ספרדי מובהק, מאחר שהיא נוסדה במטרה לשרת ערי פיתוח, אשר אוכלוסייתן ספרדית לרוב. מובן שגם נעשה מאמץ להפוך את האוניברסיטאות האחרות נגישות למשפחות נזקקות. ברור כי מעולם לא הייתה הכוונה להנמיך את הרף האקדמי, אלא לגרום לכך שהקריטריון החברתי והכלכלי לא יהיה לגורם מכריע. בזכות אותן תוכניות חינוכיות, קרוב ל-25,000 סטודנטים ספרדיים יכלו לרכוש לעצמם השכלה אקדמית, אשר אפשרה להם להגיע לעמדות בכירות ומגוונות. במקביל לכך, הושקו תוכניות של פעילות חברתית בסיוען של הפדרציות השונות. לא נפרט אותן כאן, כי הרשימה עלולה להיות ארוכה ומשעממת. עם זאת, חייבים אנו לציין את שמו של מר יוסף בן-הרוש מקנדה, אשר במשך שנים רבות לקח על עצמו לעמוד בראש הוועד למען הנוער בפדרציה הספרדית העולמית, בהקנותו תנופת סולידריות מרשימה לדור שלם של צעירים מכל התחומים.

לבד מעיסוקה הפעיל ביותר בקרב הפדרציה הספרדית העולמית, לא פסחה הפדרציה הספרדית הקנדית על יעדיה בקנדה. הקשרים שלנו עם הסוכנות היהודית או לפחות עם השליחים שזו שיגרה אלינו, לא היו תמיד על מי מנוחות. השליחים היו אמורים למלא את התפקיד של מנהל אדמיניסטרטיבי של הפדרציה הספרדית הקנדית ולנהוג על פי הנחיותיו של היו״ר שלה. אלא שלא פעם השליח ביקש להופיע כצנזור כל אימת שדובר בבעיית הספרדים בישראל. מעולם לא השלמנו עם מצב זה. ב-1976, הגעתו של אבי שלוש, שליח מטעם המחלקה הספרדית בסוכנות היהודית, הפכה את הקערה על פיה. מטרתו הייתה זהה לשלנו: ליצור קשרים מיוחדים במינם בינינו לבין מדינת ישראל, יהיו אשר יהיו הנטיות הפוליטיות של כל אחד. אבי עשה כל אשר לאל ידו כדי להשיג תקציבים מהסוכנות היהודים, על מנת שנוכל לקיים סדרת פעילויות משותפות עם ישראל. תודות לכך, בית-ספר רמב״ם במונטריאול קלט מורים לעברית מישראל. המרכז הקהילתי של מונטריאול זכה באופן סדיר למלגות עבור נסיעתם של צעירים לישראל וכן עבור קבוצת "פזי", אשר נוסדה על ידי ג׳מס דהן ז״ל. גם הערים טורונטו, מונטריאול ואוטווה יכלו לארגן פעילויות בזכות הפדרציה הספרדית הקנדית ובזכות הסיוע הלוגיסטי של אבי. יורשה לנו לציין כאן את העובדה כי המחלקה הספרדית של קרן היסוד נוסדה בידי הפדרציה הספרדית הקנדית, אשר לימים הועתקה ל־CSQ (הקהילה הספרדית של קוויבק) שהפכה ל־CSUQ, הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק.

הארגון הקהילתי 2 ד״ר שארל שוקרוך הפדרציה הספרדית הקנדית

ברית 32-פרסומים

ברית מספר 32 בעריכת מר אשר כנפו – סתיו תשע"ד

הארגון הקהילתי 2  ד״ר שארל שוקרוך הפדרציה הספרדית הקנדית

מקובל לחשוב כי ההתעוררות הפוליטית של הקהילות היהודיות הספרדיות החלה עם הקמתה של מדינת ישראל. אין ספק כי אירוע זה, אשר סימן את הגשמתו של חזון שיבתו של העם היהודי לארץ אבותיו, בשנת 1948, התממש בעלייתן ארצה של קהילות יהודיות שונות באופיין הן מן הבחינה התרבותית, הן מן הבחינה החברתית והכלכלית. די היה בעובדה זו כדי ליצור פוליטיזציה בקרב החברה הישראלית, לפחות בקרב אלה שטרם התנסו בכך. כי אז, נאלצו להיווכח כי, בנקודה זו, קיים פער עצום בין הקהילות אשר מוצאן באירופה לבין אלה של היהודים הספרדים מצפון אפריקה ומהמזרח התיכון.

הפדרציה הספרדית העולמית הוקמה בשנת 1925, עם הקונגרס הראשון שלה בווינה, במקביל לקונגרס הציוני ה-14. היוזמה להקמתה הייתה פרי השראתם של מנהיגי הקהילות הספרדיות והמזרחיות של ארץ ישראל היא פלסטינה דאז, בשיתוף הקהילות היהודיות הספרדיות של מדינות הבלקן ואירופה המרכזית. נשיאה הראשון היה משה פישוטו, ומשרדה הראשי שכן בירושלים. באותם ימים, הובהר היטב שהמטרה העיקרית של הפדרציה חייבת להיות מכוונת לציונות, כולל העלייה, להשכנתם ולקליטתם של עולים חדשים וכן סיוע לקהילות היהודיות הספרדיות הקיימות בישוב. אף על פי כן, עברו לא פחות מארבעים ושבע שנים, עד שנת 1972, כדי שהפדרציה הציונית העולמית תיאות לקבל, במהלך הקונגרס ה-28 שלה בירושלים, את הפדרציה הספרדית העולמית כחברה מלאה. מן הראוי להוסיף כי, למרבה הצער, מאז 1930, בשל מעשי הטבח אשר בוצעו נגד היהודים בארץ הקודש, בשל המשטר הנאצי ומלחמת העולם השנייה ובשל המאבק לקוממיותה של מדינת ישראל, הואטה למדי הפעילות של הפדרציה. הקונגרס השני של הפדרציה הספרדית העולמית נערך בשנת 1954 בירושלים והוחלט להקים סניפים בצפון, במרכז ובדרום אמריקה וכן באירופה (בצרפת, באנגליה, באיטליה ובספרד).

בין השנים 1973-1954, בעקבות גלי העלייה מצפון אפריקה, מארצות ערב ומאסיה, החברה הספרדית והמזרחית של ישראל היוותה למעלה מ־50% מכלל האוכלוסייה. מה שהיה באותם ימים נהוג לכנות, ובצדק, "הממסד" האשכנזי, גילה נכונות הולכת ופוחתת להקשיב לשאיפותיהם הפוליטיות של הספרדים. המארג הפוליטי, החברתי והכלכלי של אלה האחרונים היה במצב של התפוררות וחוסר ארגון משווע, בהיותם תחת השפעתם של אנשי שלומם של הממסד ושל מספר ספרדים, אשר תפשו עמדות בממשל. ייאושם של אחדים הוביל להקמת קבוצת "הפנתרים השחורים" ובראשם ציארלי ביטון וסעדיה מרציאנו. קבוצה זו עמדה על גבול המרד האזרחי, אם כי מרד זה נשא בקרבו אהבת הזולת, רדיפת צדק למען הספרדים המקופחים – רומנטיות המשוללת כל כוונה לגרום לנזקים סתם כדי לשם נזקים ובודאי לא מתוך כוונות תועלתניות. אחרים הצטרפו למפלגות הפוליטיות המסורתיות, עם מועמד אחד או שניים במקום ריאלי והשאר בתחתית הרשימה. לימים, מפלגה בשם "תמייי" ובראשה השר הדתי אהרון אביחצירא הצהירה במופגן על זהות ספרדית. ואילו שנים לאחר מכן, מפלגת ש״ס, אשר מנהיגה הרוחני הוא הרב ה,־אשי הספרדי עובדיה יוסף, הציגה את עצמה כמפלגה דתית חרדית. במהלך כל אותה תקופה, לא היוו הקהילות הספרדיות בישראל, על פי רוב, אלא מאגר קולות לבחירות אשר נוצלו למטרות פוליטיות אישיות וקרייריסטיות.

בשנת 1973, איש עסקים ונדיב ידוע, נסים ד. גאון, אשר נולד בסודן והתיישב בגינבה, נבחר לנשיא הפדרציה הספרדית העולמית. במהרה הבין האיש, כי משימה קשה עד מאוד תהיה עבור הספרדים לפתור לבדם את הבעייתיות המורכבת בה הם מצויים, וכי לקהילות הספרדיות המצויות מחוץ למדינה ישראל יש בוודאי מה לתרום, מאחר שהן הצליחו לרכוש לעצמן מעמד ראוי לקנאה בארצות בהן נקלטו. אנחנו בדעה כי ההיסטוריה הוכיחה את צדקתו של נסים גאון. באותה שנה ממש, 1973, נוסדה הפדרציה הספרדית הקנדית. בזכות השראתו של נסים גאון, ידעו הפדרציות האחרות תנופה של פעילות. גברים ונשים נמרצים הופיעו על במת הפוליטיקה: ליליאן לוי שלום בארה״ב, ליאון טמן ז״ל באנגליה, העורך דין אלבר בן- עטר בצרפת, קלאודיו ליאון באמריקה הלטינית ודייר שארל שוקרון בקנדה. ידענו באותם ימים כי לא יוכלו הפערים החברתיים לבוא על פתרונים מהיום למחר, אך בעיקר הגענו לידי   הכרה כי המפתח לעתיד טוב יותר עבור קהילותינו לא מצוי בתוכניות של סעד סוציאלי, אלא בתוכניות חינוכיות. כי אז, כל האמצעים גויסו על מנת להגביר באופן משמעותי את מספר מלגות הלימודים המיועדות לסטודנטים ספרדיים. אוניברסיטת בן-גוריון בנגב אימצה לעצמה ייעוד ספרדי מובהק, מאחר שהיא נוסדה במטרה לשרת ערי פיתוח, אשר אוכלוסייתן ספרדית לרוב. מובן שגם נעשה מאמץ להפוך את האוניברסיטאות האחרות נגישות למשפחות נזקקות. ברור כי מעולם לא הייתה הכוונה להנמיך את הרף האקדמי, אלא לגרום לכך שהקריטריון החברתי והכלכלי לא יהיה לגורם מכריע. בזכות אותן תוכניות חינוכיות, קרוב ל-25,000 סטודנטים ספרדיים יכלו לרכוש לעצמם השכלה אקדמית, אשר אפשרה להם להגיע לעמדות בכירות ומגוונות. במקביל לכך, הושקו תוכניות של פעילות חברתית בסיוען של הפדרציות השונות. לא נפרט אותן כאן, כי הרשימה עלולה להיות ארוכה ומשעממת. עם זאת, חייבים אנו לציין את שמו של מר יוסף בן-הרוש מקנדה, אשר במשך שנים רבות לקח על עצמו לעמוד בראש הוועד למען הנוער בפדרציה הספרדית העולמית, בהקנותו תנופת סולידריות מרשימה לדור שלם של צעירים מכל התחומים.

לבד מעיסוקה הפעיל ביותר בקרב הפדרציה הספרדית העולמית, לא פסחה הפדרציה הספרדית הקנדית על יעדיה בקנדה. הקשרים שלנו עם הסוכנות היהודית או לפחות עם השליחים שזו שיגרה אלינו, לא היו תמיד על מי מנוחות. השליחים היו אמורים למלא את התפקיד של מנהל אדמיניסטרטיבי של הפדרציה הספרדית הקנדית ולנהוג על פי הנחיותיו של היו״ר שלה. אלא שלא פעם השליח ביקש להופיע כצנזור כל אימת שדובר בבעיית הספרדים בישראל. מעולם לא השלמנו עם מצב זה. ב-1976, הגעתו של אבי שלוש, שליח מטעם המחלקה הספרדית בסוכנות היהודית, הפכה את הקערה על פיה. מטרתו הייתה זהה לשלנו: ליצור קשרים מיוחדים במינם בינינו לבין מדינת ישראל, יהיו אשר יהיו הנטיות הפוליטיות של כל אחד. אבי עשה כל אשר לאל ידו כדי להשיג תקציבים מהסוכנות היהודים, על מנת שנוכל לקיים סדרת פעילויות משותפות עם ישראל. תודות לכך, בית-ספר רמב״ם במונטריאול קלט מורים לעברית מישראל. המרכז הקהילתי של מונטריאול זכה באופן סדיר למלגות עבור נסיעתם של צעירים לישראל וכן עבור קבוצת "פזי", אשר נוסדה על ידי ג׳מס דהן ז״ל. גם הערים טורונטו, מונטריאול ואוטווה יכלו לארגן פעילויות בזכות הפדרציה הספרדית הקנדית ובזכות הסיוע הלוגיסטי של אבי. יורשה לנו לציין כאן את העובדה כי המחלקה הספרדית של קרן היסוד נוסדה בידי הפדרציה הספרדית הקנדית, אשר לימים הועתקה ל־CSQ (הקהילה הספרדית של קוויבק) שהפכה ל־CSUQ, הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק.

מאז מינויו של מואיז אמסלם לתפקיד יו״ר הפדרציה הספרדית הקנדית בשנת 2003, נטייה זו ממשיכה להתעצם. תוך שנתיים 60,000  ארוחות בוקר סופקו לתלמידים נזקקים בישראל. מועצה בינלאומית של ספרדים צעירים אורגנה במונטריאול בשנת 2008 וועד הנוער הספרדי למדינות אמריקה הוקם יחד עם Fescela, הפדרציה הספרדית של ארצות אמריקה הלטינית, ועם הפדרציה הספרדית האמריקנית. אירועי"השבועיים הספרדיים" הוסיפו לקבל סיוע מידי הפדרציה הספרדית הקנדית. נציין גם את ייסודו של המכון לתרבות יהודי ספרד בקנדה בידי יהודה קסטיאל, יו״ר לשעבר של הפדרציה הספרדית הקנדית, מעשה אשר זיכה אותו בעיטור בשם מלך ספרד. במקביל לעבודתו בשטח, מואיז אמסלם, בדומה לכל קודמיו, לא החסיר ולו ישיבת עבודה אחת של הפדרציה הספרדית העולמית ושל הפדרציה הציונית העולמית. כעת, בשנת 2009, לאחר כל התמורות שנתמכו על ידי כל יושבי הראש של הפדרציה הספרדית הקנדית לדורותיהם, מה הן האפשרויות העומדות לפנינו? כל אחד מאתנו מודע לעובדה שהעולם העכשווי הולך ומשתנה בקצב מטורף בכל תחום, והתהליך הזה לא פסח על מדינת ישראל. הסוגיה הספרדית-אשכנזית ירדה במידת-מה לשוליים עם עלייתם המאסיבית של יהודי ברית המועצות לשעבר. הבעיה הפלסטינאית לובשת צורה ופושטת צורה ללא הרף. המגזר הדתי והמגזר החילוני צהובים זה לזה ומתעלמים זה מזה. אולי ומעל לכול, שומה על היהודים הישראלים, מחד ומאידך, על הערבים הישראלים, כי ביום מן הימים ישבו אלה עם אלה כדי לדון ללא כחל וסרק על העתיד. סולם העדיפויות שלנו אינו עוד מה שהיה. אין לנו כל ספק שהכוחות והמרץ המצויים בקהילתנו יהיו מסוגלים להוליד את המנהיגים הצעירים, אשר ידעו לזהות אפשרויות חדשות.

  • רשימת יושבי הראש לשעבר של הפדרציה הספרדית הקנדית:

אליאס מלכא, שארל שוקרון, יוסף בן-הרוש, ליאון עוזיאל ז״ל, מוריס בן־זכר, רלף בן-עטר, אמיל מלכא, יהודה קסטיאל.

כיום, מואיז אמסלם הוא המכהן כיושב ראש של הפדרציה הספרדית הקנדית.

בין נדודים ומסעות: גלותם השנייה של היהודים הספרדיים לקנדה-ד"ר מיכאל אלבז

ברית 32

ניתוח סוציולוגי ד"ר מיכאל אלבז

בין נדודים ומסעות: גלותם השנייה של היהודים הספרדיים לקנדה

"אנחנו היורשים, אץ פירושו של דבר שיש לנו או שאנו מקבלים דבר זה או אחר, אלא שהישות שלנו היא בראש ובראשונה מורשת, נרצה אם לאו, ביודעים או שלא ביודעים" (גיאק דרידה)

הקהילה הספרדית, המושרשת בקנדה זה חמישים שנה, מונה היום קרוב ל-33,000 נפש, המרוכזים במונטריאול (21,000) ובטורונטו (8,500), בעוד אחרים מפוזרים בין הליפקם וונקובר (1,000) דרך אוטווה וויניפג. רובה הגדול של האוכלוסייה הזאת מוצאה ממרוקו (70%). ישנם גם יהודים יוצאי מצרים, לבנון ועירק (1,370), אירן(200), טורקיה (180), אלגייריה, לוב ותוניסיה(245), הנפוצים ברחבי קנדה, אף אם חלק גדול מהם פוקדים את בית הכנסת הספרדי הישן שבמונטריאול, בית הכנסת הספרדי-פורטוגזי, אשר נבנה בשנת 1768.

היסטוריה ומורפולוגיה חברתית

הגירתם ההמונית הפוסט קולוניאלית של היהודים המרוקאים לקנדה נגרמה על ידי שאיפה למוביליות חברתית לתוך מרחב המאחד אמריקניות, שפה צרפתית ורב-תרבותיות. בנוסף, הקהילה היהודית האשכנזית הקנדית תמכה בקליטתם החברתית, ותוך כדי כך נוצרה יריבות של חיקוי עם המהגרים. אכן, לרוב רובם של היהודים המרוקאים המתיישבים במונטריאול בין השנים 1979-1959 (8,550 איש ואישה) יש מטען השכלתי אם כי מעט רכוש. תהליך המודרניזציה המואץ של קוויבק מציע להם אפשרויות חדשות לרכישת השכלה וכן לתפישת עמדות במקצועות שונים או בתחום העסקים כגון: יבוא-יצוא, הלבשה, עסקים זעירים ובינוניים. הדבר מתבטא בקליטה חברתית וכלכלית מוצלחת, חרף חוסר ההכשרה של אחדים ומצב העוני בו שרויים האחרים (17% מכלל המהגרים). מספר הזוכים לתעודת גמר אקדמאיות הושלש ואף יותר מזה במרוצת שני עשורים, כשהוא עובר מ-6% ל-20% בשנות השמונים, בה בשעה שההכנסה השנתית הממוצעת לשנת 2001 עולה בשיעור של 13% על זו של כלל האוכלוסייה ומתקרבת לזו של האשכנזים (כ-8%). שליש מכלל הספרדים תופסים עמדות בכירות ומקצועיות, שליש שני עוסק או מועסק כמומחה (מכירות, שירותים ופקידות), השליש האחרון הם בעלי מלאכה כשהפועלים סוגרים את הרשימה. דומה כי העיר טורונטו, אשר בה נוצרה קהילה מרוקאית דו-לשונית (60% דוברי ספרדית ו- 3,500 דוברי צרפתית מכלל חבריה) מתקדמת באותם מסלולים השכלתיים ומקצועיים, כשהיא נתמכת על ידי קהילה יהודית בעלת השפעה. לבני הדור השני, המקבלים לרוב את השכלתם בבתי ספר יהודיים, שאיפות ברורות: להיות רופא, עורך דין, איש היי-טק או מהנדס, אף אם תאור מצב אידאלי זה משתבש לעתים עם חידת ההתמסרות לחרדיות הלובביציית במונטריאול.

תדמית זו של הצלחה עודדה גלי הגירה של יהודים מרוקאים מישראל ומצרפת (1,200 איש לכל מדינה) והותירה את חותמה בתצורה של מכלול ספרדי, שידע ליצור לעצמו את ייחודיותו בזכות מוסדות חברתיים, תרבותיים וחינוכיים מקוריים. התרחבות זו של הקבוצה התבטאה בריבוי בתי כנסת (30 במספר), בשכונות שונות (חוף סנט לוק, סנט לורן, חוף השלגים – סנודאון ובפרברים), מכולות ומסעדות כשרות וכן מוסדות קהילתיים (המרכז הקהילתי היהודי, בתי הספר רמב״ם והילל והרבנות) המשלימים אלה את אלה. הדבר משתקף בארגון הפדראלי, המפקח על עמותות אזוריות ועל מוסדות המעניקים שירותים שונים: "הקהילה הספרדית של קוויבק". בין השנים 1975-1959, מוסד זה בא להחליף עמותות צפון אפריקאיות שונות, והוא עומד מול ניסיונות ההבלעה של הרוב האשכנזי. הספרדים דוברי אנגלית, אשר מוצאם בארצות המזרח התיכון, נטמעו לרוב בעולמם של האשכנזים. איש מיוחד במינו מסמל את ריבוי השפות, את ערכי היהדות ואת אלה של העולם הערבי: הסופר ממוצא עירקי, נעים קטן.

כאן כבכל מקום אחר, המפגש הראשוני בין שתי העדות של העם היהודי מוליד הרבה אי הבנות ודעות קדומות, אשר הוזנו על ידי העימות עם אלה המכונים "מזרחיים" במדינת ישראל. אין ספר כי עמוק במוחותיהם מסתתר גם דף הזיכרון של הגירה מסוג אחר, אשר את חותמה הם נושאים אתם או שומרים אותה בסוד, הלא הוא זכר האנוסים שהם יוצאי חלציהם, כשהם מבקשים לעצמם את המורשת, את המנהגים, את טעמי התפילות ואת המוסיקה היהודית-אנדלוסיה, בה בשעה שהם נוכחים להכיר בעובדת היותם גולים לעולמי עד.

הקיום הקהילתי התלכד עם ביטוי של לאומיות המזוהה טריטוריאלית עם מחוז קוויבק, ההופך את השפה הצרפתית לסמל אחדות והתאחדות. בהיותם יוצא בתי הספר של כי״ח, המנהיגים הספרדיים ביקשו לשים רסן למעבר לשפה האנגלית של בני הדור השני, אשר נאלצים לפקוד את בתי הספר האנגלים הפרוטסטנטיים במסגרת מערכת דו-עדתית, שבה רק הקתולים לומדים צרפתית. לכן, המנהיגים הספרדיים מייסדים ב-1969, בסיוע כספי של ממשלת קוויבק, את בי״ס רמב״ם (בית ספר מימוניד) אותו הם מעלים על נם עד עצם היום הזה. אין ספק שבי״ס רמב״ם הוא המוסד המשמעותי ביותר של הקהילה, שהרי הוא מציע מכלול לימודים ליותר מאלף תלמידים, ברמות של בי״ס יסודי ושל תיכון. תלמידים אלה לומדים במערכת המשלבת לימודים כלליים, תולדות היהדות בכלל ויהדות ספרד בפרט. זאת ועוד, בעקבות שני משאלי עם שנערכו בנושא עצמאותו של מחוז קוויבק, האליטות ממוצא ספרדי הדוברות שתי שפות הופיעו כמליצי יושר בין הקהילה האשכנזית לבין אנשי קוויבק. כיום, רבים מחבריה נטמעו בקרב העמותה המשותפת של היהדות הקוויבקית והקנדית כאחד. בטורונטו, היקפה המצומצם של הקבוצה יצר נטישה תרבותית הדרגתית, נטייה מודגשת לשפה האנגלית וכן מעט מאוד מוסדות, למרות קיומו של בי״ס פרטי ספרדי, "אור האמת", ושל העמותה הספרדית לעיר אונטריו, הפעילה פחות מזו של מונטריאול.

בין נדודים ומסעות : גלותם השנייה של היהודים הספרדיים לקנדה

דורות, זהויות והעברת המורשתברית 32

רצינו לדעת מה מועבר לדורות הבאים מתוך החוויה הזאת, באילו דרכים אדם הופך לספרדי בנוטשו את זהותו היהודית-ערבית או היהודית-אספניולית, מה עושים כדי לאמץ זהות ייחודית בתוך תפוצה חדשה ואלו קשרים נרקמים עם מרכז העולם היהודי-ספרדי: ישראל. ממחקרים אשר בוצעו או הונחו על ידי זה יותר מעשרים שנה (2004-1982) בנושא היהודים ממוצא מרוקאי שבעיר מונטריאול, נגזר מספר ניכר של מסקנות הנובעות מן הראיונות והסיפורים שבעל פה, שהשתרעו על פני שלושה דורות.

ההורים העמידו את עצמם מול האשכנזים. לכן, הם מדגישים, בשיעור של פי עשרה, את השתייכותם החדשה (35% לעומת 4%) לעומת האשכנזים. עם זאת, אלה וגם אלה תמימי דעים בכך כי הזהות היהודית בגלות מעוגנת בדת, בה בשעה שקביעה מעין זו נראית בלתי מבוססת לגבי היהודים הישראלים. לא ייפלא אפוא כי הדור הראשון ביקש לטפח את המסורת הדתית ואת התרבות הספרדית, בלי להתעמק בחיפוש אחר הדרך שבה ניתן לשלבן בחברה המודרנית. המאמץ הופנה במה שנוכל לכנות "הזיכרון המאושר" של תור הזהב שחלף ונמוג, על דמויותיו המפורסמות כרמב״ם ויהודה הלוי, אך גם על השושלות של הרבנים המרוקאים.

במישור התרבותי, "השבועיים הספרדיים" הם אירוע דו-שנתי מאז סוף שנות השבעים, אשר בהם מוצעים לאוכלוסייה אירועים אמנותיים ותיאטרליים שונים, מפגשי תרבות והרצאות, קונצרטים של מוסיקה יהודית, ערבית וספרדית וריקודים פולקלוריים. מאז שנת 2003, "השבועיים" הפכו לפסטיבל שנתי, המשמש מקום להעלאת זיכרונות בהיעדר סביבת הזיכרונות. בחינה מעמיקה של אותו מפגש מראה כי דורם של העקורים הוא הנאמן ראשי למפגש זה, בנסותו להקנות משמעות לחוויית "הגלות השנייה".

היחס לארץ המוצא מסומל על ידי מרחב קיים-לא קיים, אם כי הוא נמצא כל הזמן במנהגי החגים ובטקסים המשפחתיים, ההופכים לא פעם להפגנתיים יותר עם חלוף הזמן(בר-מצווה וטקסי חינה, הילולות ומימונה). הנוסטלגיה מפארת את העבר, כנראה משום שהעקירה לא התרחשה בצורה טרגית. אף על פי כן, יש מעין אילוץ כפול בהתכחשות זו ובהצהרה מחדש, המזכירות את הסבל של הגולה ושל דורות ההמשך, השסועים בין הישות הספרדית לזהות היהודית והבוחרים בזו האחרונה במלוא היקפה. וכך, בקרב בני הדור השני, כל הקריטריונים של התנהגות דתית (חרדית) באים לידי ביטוי. כדוגמה, נציין כי תדירות הביקורים בבית הכנסת(יותר מעשר פעמים בשנה) הוא 77% בקרב הילדים לעומת 28% בקרב ההורים. השיבה ליהדות במסגרת חסידות לובביץ או ברסלב מושכת לא מעט חוזרים בתשובה, והיא רווחת במיוחד בבתי הספר החרדים (יבנה). אין ספק שהיא נובעת מנוכחותם של שלושה דורות בגלי ההגירה המרוקאית, והיא מחזקת את האמרה: "את אשר מבקש הבן לשכוח, מבקש הנכד להיזכר בו". נראה שתופעת החילון, אשר החלה בעידן המודרניות הקולוניאלית במרוקו, התהפכה לגמרי. כך, הקשר ליהדות נעשה למכלול הנפתח למורשת עתיקת יומין, שאינה דורשת קשר למרוקו או התייחסות לטריטוריה המיתית של הספרדיות. אם לשפוט על פי המציאות, חלק מהבנים חש עצמו נושא את המורשת האשכנזית של הלובביץ, עד כדי כך שלעתים הם מערערים על התקינות של מנהגי ההורים והסבים, ובכך גורמים לנתק שאינו אלא סימפטום של הקשיים שבהעברת המורשת.

בשנת 1978, מינו מנהיגי הקהילה הספרדית של קוויבק רב ראשי, כדי שהלה ידריך אותם. אולם, ב-1991 הם ביטלו את מינויו ברגע שחרג מתפקידיו הדתיים בהשתלטו על תחומים שונים, בזכות גמישותו של ריבוי התרבויות השורר בקנדה. אותו קונפליקט, אשר נרגע בינתיים, לא נותר ללא השלכות בשל הנטיות הדתיות הרב־לאומיות המופגנות, הן על ידי מפלגת ש״ס בישראל הן בחוגי הלובביץ בסרסל שבצרפת כמו במונטריאול. מתגלים כאן משבר של הקודים המוסריים וכן ביקורת על תופעת ההתבוללות, הנובעת מהחינוך המוענק ברשת כי״ח ובמערכת החינוך בישראל כאחד, מעין רצון להכיל את הזמן בהתחברות

דייר מיכאל אלבז, בין נדודים ומסעות: גלותם השנייה של היהודים הספרדיים לקנדה

לשרשרת המצוות. מן הדין לציין כי דורות הבנים והנכדים נקראים גם לנושאים אחרים, בעיקר סביב השואה ("מצעד החיים") או ישראל("Birth Right"), בלי לדבר על השיבה ל- "פולחן הקדושים" במרוקו, אשר כלפיה נראה שאין הם מגלים כל עניין. תופעת הרב-לאומיות השוררת בתפוצה זו פועמת בזכות הקשרים המשפחתיים ושכתוב הזיכרון בשלושה תחומים: הפוליטיזציה של המוצא, ההתחדשות התרבותית וההתקרבות לדת. ההזדהות העדתית הספרדית סייעה, למן שנת 1959, לעקוף את הסטיגמטיות שנתהוותה בוואדי סליב. הזדהות זו הופיעה בשעה שהמפגש עם האשכנזים נבקע במונטריאול, בפריס או בקארקס (5000). עמותות הקשורות לגיאופוליטיקה של המלך חסן השני("זהות ודו-שיח", האיחוד והאיגוד העולמי של יהודי מרוקו) נוסדו במטרה להשפיע על תהליך השלום במזרח התיכון. זרם זה של פעילות הוליד במרוקו את "זכות השיבה"לאלפי עקורים אשר, בנודדם בין העלאת המתים מתהום הנשייה לבין ביקור בנוף ילדותם, מגלים שהם שונים, בהיותם לכודים בידי זיכרון מתיהם ושפתם. ההילולות הן מסעות הנועדים להשתרשות מחודשת, להצהרה פומבית על תרבות בת אלפי שנים, למרות לאומיותם החדשה. הקהילתיות הפוליטית נובעת מהחיבור לפדרציה הספרדית העולמית, שלא לדבר על השפעת ההתחרדות החדשה של ש״ס.

זכות זו לשיבה לא יושמה מעולם הלכה למעשה, משנוכחו אלפי הישראלים ממוצא מרוקאי, שהם כיום אזרחיה של מדינה אחרת, אשר לה הם קשורים, חרף קשיי הקליטה וההסתגלות. שיבה זו היא לא פעם הזדמנות של התאחדות רב-לאומית של משפחות, כפי שחשתי זאת במלון "חואן" שבעיר פז במהלך ביקורי האחרון. מפגשים מחודשים אלה מאפשרים ביטוי של הומור כואב. אותם יהודים מרוקאים פנו לקרוביהם, כשהם מתלהבים לנוכח הפאר של בית המלון: "אתם רואים את כל מה שהשארנו להם!" אפשר אולי לחלום על קץ הקונפליקט הישראלי-פלסטינאי, אשר יהיה בו כדי לגרום לכך שתוענק מעין "זכות שיבה סמלית" לפליטים הפלסטינאים מאז, כדי לאפשר להם לבקר את קרוביהם, את חופי ילדותם ולפקוד את קברי יקיריהם.

 

המורשת הוזכרה בהרבה מופעים תרבותיים. תצוין גם הפריחה של "הרומנסרו", של "שיר הידידות", של "מטרה", של המוסיקה היהודית האנדלוסית, של חידושים כגון "הברירה הטבעית" של שלמה בר, בלי לשכוח את הפזמונים העממיים שבהם מתערבבים מקצבים ערביים, יווניים ובלקניים. ניתן להשוות את השפעתם של "הקולות הצבעוניים" של המזרח רק למאכלים של בית אימא: חומותיה האחרונות של תרבות, אשר יסודותיה נסדקו. אזי הופיעו ספרי עדות וסיפורים, ששחים לנו על היעלמותה של האמנות להכיל את זמן. לשפות היהודיות בנות כלאיים (ערבית, ברברית וחקטייה) אין עוד דוברים אחרי דור העקורים (חוץ מאשר בישראל ובמרוקו). לבני הדור החדש לא נותרו אלא המלים כדי לבטא רגשות וכאופק יחיד, ריבוי של שפות. הרצון להבין את הבלבול העצום של אותה תפוצה היה לנושא של עבודות מחקר במיוחד בישראל, אך גם בצרפת, בקנדה, בארה״ב, בספרד ובמרוקו. רצון זה מתבטא גם בתחום הציור (מ. בן-חיים, א. אלבז, פ. כהן-גל). תערוכות הוצגו במוזיאונים, בין היתר בבריסל, במונטריאול, בפריס, בתל-אביב ובטולדו. בקזבלנקה צץ מוזיאון היהדות המרוקאית. אין מוזיאון ללא יד זיכרון ל-"עם" שנעלם.

החזרה ליהדות דרך החרדיות החדשה של ש״ס והלובביץ שילבה אתיקה של ישועה וחזרה לדת האבות אחרי תופעת מחיקת הזהות ביוזמתם של מורי כי״ח ושל אלה מישראל. עבודותיי גילו לי שעבור לא מעט מהיהודים המרוקאיים וילדיהם החזרה בתשובה מהווה אתגר להצלת העולם, לתיקון חילול השם ולהחזרת הסמכות לאב המשפחה. הפניה לרבנים מקובלים עושי הנפלאות ולקברי צדיקים היא הדרך לסקל את פחד האבדן הקונצפטואלי האורב להם. הדורות הבאים אחריהם בנתיבות, במונטריאול ובפריס עומדים בפני דרך כפולה: א. להתמזג עם אבותיהם, לקפוץ דורות ולבנות את עצמם במעין מצב שמעבר לזמן או ב. למחוק את העבר על מנת לחיות הווה מודרני ונוסטלגי.

הקוסמופוליטיות הרווחת במונטריאול אפשרה לספרדים לבנות לעצמם מחדש היסטוריה שנופצה, מבלי שיהיו נאלצים לנשל את עצמם מתרבותם וגם בלי שיצטרכו להתחרות על זהויות, כפי שקורה לחלק מצאצאיהם, המוצאים את עצמם מושלכים אל עולם פוסט- מודרניסטי מפוקפק ולתהייה מתמדת אל מול שכחת המורשת של מסורות לשוניות ותרבותיות, שעוצבו במרוצת אלף שנים ויותר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

הפעילות הקהילתית -רוברט אביטבול..תחומי הפעילות של הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק

הפעילות הקהילתית רוברט אביטבול

תחומי הפעילות של הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק

סיקור מכלול הפעילויות של הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק דורש מחקר מקיף, שאינו תואם את המסגרת הנוכחית. על כן, כל המוצג להלן אינו אלא מבט חטוף על מפעלי csuq – הקהילה המאוחדת של קויבק.

הפעילויות הייצוגיות הרציפות מול הגופים הממשלתיים אפשרו, במהלך השנים, לשרת את המוסדות הלימודיים ואת האגודות השונות. זאת ועוד, קשרים מועדפים קוימו עם ארצות המוצא של הגלות הספרדית. חרף המתחים שנותרו בעינם, חשוב לזכור כי העבר בארצות הערביות המוסלמיות לא ידע רק רגעים קשים. היו בהם גם ימים גדולים של סימביוזה ושל הבנה, אשר על יסודותיהן ניתן לבנות עתיד משותף. אנשים בעלי רצון טוב מכל הצדדים צריכים להתאחד סביב מטרה משותפת: ההתפייסות ההכרחית בין ישראל ושכנותיה. הביטאון "la voix sepharade – קול ספרד" ואתר האינטרנט www.csuq.org הם שני כלים, אשר באמצעותם יכולים החברים לקבל מידע על אודות הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק וליצור קשר עמה.

השירותים הקהילתיים מכוונים לכל שכבות הגיל בקהילה, החל בגן חובה וכלה בגיל הזהב, כולל חברה קדישא. מחנות נוער ביום ובלילה, תחרויות הספורט, שבתונים, טיולים ונסיעות, משלחות סולידריות לישראל וכן פעילויות המיועדות לנערים, כל אלה מהווים דוגמה למה שניתן לכנות היומיום של השירותים הקהילתיים. תוכנית ההכשרה של המדריכים נועדה להכין את מנהיגי הקהילה העתידיים. מסעי ההתרמה, תחרויות הגולף והטניס ותצוגות האופנה באים לענות על צרכי המימון הדחופים, בלי לשכוח את צרכיהם של הנזקקים ביותר. "בית שלמה" לאנשי הגיל שלישי מהווה דוגמה ראויה לציון, בכך שהוא עונה לצרכים הייחודיים של המבוגרים שאינם סיעודיים.

במישור התרבותי, הכנסים התרבותיים אפשרו הילפת דיעות עם אנשי רוח רבים בנושאי יהדות ומודרניות, המזרח התיכון, רב-תרבותיות, תפקיד העיתונות והיסטוריה. מקהלות "כינור", להקת "גרינלדו" ו-"הפייטנים", המתמחים בליטורגיה יהודית-מרוקאית היו עבורנו הזדמנויות להתפעמות ולאושר. הפסטיבל הספרדי, אשר תחילתו היה מיועד להעניק למהגרים רגעי תרבות ובידור, הפך ל־״שבועיים ספרדיים" (למעשה, אותם שבועיים נמשכו על פני יותר משלושה שבועות) ולימים ל-״פסטיבל הספרדי". אירועים אלה אפשרו לאמנים ולסופרים שלנו להתבטא ולהחליף דעות ורשמים עם הקהל. לא ניתן למנות את מכלול מופעי הפסטיבלים. נזכיר רק את האירועים הבולטים ביותר: 1992 – לציון 500 שנה לגלות יהדות ספרד, הופעתה הראשונה של התזמורת האנדלוסית מישראל ובשנת 2000, תערוכת מורשת ספרד בצפון אפריקה בספרייה הלאומית של קוויבק. לכבוד השבועיים הספרדיים 2004 הוצג במשכן "דג'רדין" דגם ענק של העיר קורדובה המשוחזרת. נזכיר גם את הערבי הגאלה המוסיקליים עם אנריקו מסיאס, שלמה בר, חיים משה, אלאבינה ורבים נוספים, את ערבי ההרצאות המרתקות עם גיאק אטלי, אלכסנדר אדלר, אלן פינקלקראוט ואלי בר-נביא, את תערוכות הציורים במרכז סיידי ברונפמן (כיום מרכז סגל) וב"גלריה" וכמובן, את הצגות התיאטרון, הקומדיות הקלות של בוב אורה אביטבול, את התיאטרון הניסיוני של סרגי וקנין, את תיאטרון "הגיל היפה" של סילביה אסולין ותיאטרון הילדים עם דניז נזרי. כמו כן, בל נשכח את תרומתו הדיסקרטית אם כי מקצועית כל כך של קרלו בנג'יו עם ההפקות הנהדרות שלו, והתיאום המדוקדק של כלל האירועים בידי בריגייט דנינו.

הפעילות הקהילתית רוברט אביטבול׳..תחומי הפעילות של הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק

Presence des Juifs du Maroc au Canada

התהום ההתנדבותי מורכב מיחידות רבות המהוות, בראש ובראשונה, את הזרוע המבצעת של הארגון. במישור החברתי, יחידת הסיוע למהגרים ועזרה בהכנה של טפסי הצהרה למס הכנסה הקלו את קליטתם במציאות הקנדית. יחידות נוספות, לא פחות חשובות, הן ער"ן,  עזרה ראשונה בטלפון לאנשים הסובלים מבדידות וזקוקים לתמיכה נפשית, יחידת הביקור הידידותי, המיועדת לאנשים המאבדים את כושר העצמאות, לחסרי משפחה הזקוקים למעט רוך ולאוזן קשבת, יחידת ההפניה העונה לצרכים ייחודיים (מצב חירום משפחתי, סמים, אובדן מקום העבודה, קשיים כלכליים, משברים חריפים וכדומה), זאת בזכות השותפות הקיימת עם סוכנות "אומץ" של הפדרציה היהודית של מונטריאול וארגונים מתחומים שונים. המאמצים המופנים לאוכלוסיית המבוגרת מתואמים עם הסניף של המרכז היהודי "קומינגס" לגיל השלישי.Presence des Juifs du Maroc au Canada

יחידת הקנאות נועדה לבצע קניות במכולת ושליחויות שונות עבור אנשים בעלי מגבלות, על פי הודעה מראש. יחידת הליווי מלווה אנשים אשר אינם מסוגלים להגיע לבדם לרופא, לבנק ולמוסד ציבורי כלשהו במטרה לסייע להם בסידוריהם. יחידת האתנחתא מאפשרת להחליף סייענים במשרה במתנדבים למשך מספר שעות. בתחום הנושאים הסוציאליים, סדרת פעולות חודשיות עבור המתאשפזים הספרדים שלנו במרכז הרפואי היהודי של מונטריאול ובמרכז הגריאטרי"רמב"ם" מיועדות לשמר ולקדם את התרבות ואת הזהות היהודית והספרדית. מבצעי "סלים לחגים", המתקיימים פעמיים עד שלוש פעמים בשנה (בראש השנה, בחנוכה ובפסח) מאורגנים למען הנזקקים ביותר בקהילתנו. ואחרון אחרון, מפגשי ההשתלמות המקצועית, נערכים עבור המתנדבים בתחום העזרה הראשונה.

הקהילה הספרדית המאוחדת של קוויבק יצרה קשרי שותפות אמיצים עם קרן בית יוסף וכן עם שותפים קהילתיים נוספים, כגון אגודת פתח-תקווה אשר בעיר סנט-לורנט, אגודת בית רמב״ם מחוף סנט-לוק, מרכז חב״ד (הרב שריקי) ודודו דהן, במטרה "לרכז ולשפר את התיאום" הסיוע, המוקנה לפרטים ולמשפחות הנצרכים ביותר במסגרת תוכניות הצדקה. וכך, 550 משפחות זכו לסיוע במהלך מבצע פסח 2009.

בשותפות עם ארגון"אומץ", הקהילה הספרדית המאוחדת יזמה את תוכנית הארוחה הכשרה, המאפשרת לחברי הקהילה הנזקקים לקנות בשר כשר במחיר מוזל. במישור הדתי, ננקטו מספר יוזמות להכשרתם של חזנים ספרדיים, לארגון סליחות קהילתיות ולבניית בית הכנסת של השירותים הקהילתיים.

כמו כן, הקהילה הספרדית המאוחדת משתפת פעולה עם ארגונים שאינם קשורים אליה באופן ישיר. החניון הצפוני, השייך למרכז חב״ד בניהולו של הרב שריקי, מהווה מקום מפגש לאנשים בשנת שבתון, למפגשים בין אנשי גיל הזהב ולצעירים ממחנות הנופש. פעולות מסוימות מבוצעות בשיתוף עם הרבנות הראשית של קוויבק.

מאידך, מוסד זה, תחת חסותם של הרב הראשי דוד סבה, של היו״ר ארמנד אישימיני ושל מנהלו רוברט לוי(לשעבר מנהל הקהילה הספרדית של קוויבק) נקט מספר יוזמות, כגון הפקת המשדר הטלוויזיוני אור החיים בערוץ הקהילתי, הופעתו של כתב העת קול יעקב, עמותת חברת קדישא חסד ואמת, הגשת מחקר לממשלה בנושא הגירושים הדתיים (הגט), הקמת מחלקת הכשרות עם החותמת היחודית ksr, חתימת ההסכם עם אוניברסיטת laval להקמת מחלקה ללימודי היהדות וכן ייסודה, בניהולו של רוברט לוי, של תחנת הרדיו הקהילתית, לדי? שלום. שיתוף פעולה הדוק ורציף קיים גם עם הקונגרס היהודי הקנדי(כיום הקונגרס היהודי של קוויבק), עם הוועד קוויבק-ישראל וכן עם הבמה לדו-שיח בין-דתי יהודי-נוצרי ויהודי- מוסלמי.

לסיום, ולא פחות חשוב, הקשר היומיומי עם החברה הקוויבקית, במסגרת מסורת הפתיחות והחופש המופתיים שבה, המזמינה אותנו להעלות את דרגת הקשרים הקיימים בינינו, כמו גם עם המגזרים האתניים השונים המרכיבים אותה כיום. מספר לא מבוטל של ספרדים נושאים עמם את השפה הצרפתית מארץ מוצאם, ויש בכך אמצעי בדוק כדי להתחבר לתרבות הקוויבקית, תוך כדי חיזוק תרומתנו לחברה הקולטת, על פי דבריו של הנביא ירמיהו: "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה להיה לכם שלום."

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר