מורשת יהדות מרוקו

ההתעוררות הגדולה והסוחפת של הפיוט בתרבות הישראלית של היום – עשרות אלפי הכניסות לאתרי הפיוט במרשתת, המסגרת של קהילות שרות פיוט ועשרות אמנים אהודים על הנוער ובני הדור הצעיר המוצאים צורך לשלב מבחר פיוטים כחלק מהופעתם – מציבה את הפיוט העברי במקום של כבוד בתודעה הציבורית. ההתעניינות בפיוט והרצון להכירו מקרוב על ידי חוגים רבים הביאו אותנו לחשוב על דרך נוחה להנחיל את הפיוט לאוהביו, על כן בחרנו להציג את הפיוט הספרדי ומורשתו במעגלי פרשת השבוע, ונמצאנו נשכרים על ידי העלאת סוגיות מרכזיות מן הפרשה כפי שהיא משתקפת בפיוט. זאת ועוד, מסגרת זו מזמנת לידינו גם כמה וכמה ענייני מנהגים בקהילות ישראל, כגון מנהגי שירת הבקשות בפרשת בראשית וכגון מנהגי שבת חתן המתוארים בפרשת חיי שרה בעקבות נישואי יצחק ורבקה. ספר זה הוא חידוש בנוף העיונים בפרשות השבוע באשר הוא ספר מחקר ועיון: הדיון בפרשה מסוימת משלב מחקרים, עיונים וגילויים המחברים פיוטים ומנהגים לנושאי הפרשה ומדרשיה. לחלק גדול מן הפיוטים זו הפעם הראשונה והיחידה שהם מגיעים לידי עיון וניתוח. לחלק אחר זהו אף פרסום מדעי ראשון. חלק מן הדיונים האלה התפרסמו ב״דף השבועי״ של אוניברסיטת בר־אילן וזכו לקהל קוראים מעריך ואוהד ביותר.

סִדְרֵי בְרֵאשִׁית יֻצָּרוּ / וּבְיוֹם שְׁבִיעִי נִגְמָרוּ

שבת בראשית פותחת מחזור חדש של קריאת התורה, ומשלימה את חגיגות שמחת תורה, שבהן כבר קראו את תחילת בראשית בסמוך לסיום התורה ולקריאת וזאת הברכה. שבת זו היא שבתו המיוחדת של חתן בראשית, שהתחיל את קריאת התורה מיד לאחר סיומה. הוא מכבד את הקהל ב״קידושא רבא״ כאות תודה על הזכות המיוחדת שנפלה בחלקו. פרשת בראשית נקראת בשבת האחרונה של חודש תשרי, וכך היא סוגרת את מעגל הבריאה, המתחיל בראש השנה, הוא יום ״הרת עולם״, והוא יום ״תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון״, ומסתיים בפתיחה ״בראשית ברא אלוקים״. מחזור קריאת התורה מתחיל מחדש בסיפור הבריאה ובתולדות האדם לדורותיו עד לדור המבול ולנח אשר ״מצא חן בעיני ה׳״.

עם התחלת המחזור החדש של קריאת התורה מתחילה גם שירת הבקשות בכמה מקהילות ישראל. המונח ״בקשה״, בשימושו המאוחר, מציין פיוט הבא קודם התפילה וכולל בתוכו מיסוד התפילה, הבקשה וההכנה לתפילה. הבקשות הן בנושאים שונים ומגוונים, ולעתים נכללים ביניהן פיוטים קדומים השייכים לסוגים שונים.

פיוטי הבקשות כפיוטי הכנה לתפילה צמחו על רקע מנהגי הקבלה באמירת ״תיקון חצות״. יסוד זה של אמירת פיוטים פיתח לו מסורת לעצמו, וכך נוצרו קבוצות של מזמרים ושרים שהיו משכימים קודם התפילה ועוסקים בשירי שבח ובקשה. לימים אף נערכו קובצי שירה מיוחדים למטרה זו. כך הם קובצי הבקשות כמנהג יהודי חלב, היא ארם צובא, המושרים בבתי כנסת שונים בירושלים, כגון ״ספר שירי זמרה השלם״ בעריכת רח״ש עבוד, ירושלים תשכ״א. כך הוא גם הקובץ ״שיר ידידות״ – שהתקבל כקובץ פיוטים מרכזי בשירת הבקשות של יהודי מרוקו (מראכש תרפ״א); ובמהדורה ערוכה למופת, מנוקדת ומבוארת בשם ״אעירה שחר׳ – מאת הרב ח״ר שושנה ז״ל, באר־שבע (תשל״ט-תשמ״א) ועוד. הקבצים כוללים משיריהם של משוררי תור הזהב בספרד, משירי ר׳ ישראל נג׳ארה ומשיריהם של משוררי צפון אפריקה ובקבצים ״החלביים״, פיוטים מעטם של פייטני המקום.

השילוב של שירת הקודש העברית עם המוזיקה הוא הגורם המרכזי במנהג שירת הבקשות, השיר דלהלן הוא אחד הפיוטים הנפוצים ביותר בקובצי הפיוטים מן המאה ה־16 ועד ימינו אלה. והוא כלול בשירת הבקשות של יהודי מרוקו בסדר הבקשות לשבת פרשת בוא. מצד תוכנו, הפיוט מתאים ביותר לפרשת בראשית. למעשה, לפנינו זמר לשבת, המעמיד במרכזו את השבת כתכלית מעשה שמים וארץ, וסיום מעשה בראשית, מחבר את הבריאה עם השבת ומקשר אותם לגאולת הפרט והכלל. זהו פיוט לשבת מאת פייטן אנונימי, מימי הראשית של שירת ״מעוררי השחר״, והוא מגיע אלינו בתפוצה רבתי של שירות הבקשות למנהגיהן ולמחוזותיהן בדפוס ובכתבי היד. דוידזון ב״אוצר השירה והפיוט״ מונה קרוב לשלושים מקורות לשירנו בדפוס מן המאה ה־16 עד למאה ה־20. תפוצה זו היא בעקבות המנהג לפתוח במזמור זה את תפילת השחר של שבת.

עדות מעניינת מציג י. רקנטי במאמרו במרשתת בשמו של יהודה הצבי על חבורות השירה בבתי הכנסת הסלוניקאיים בתל־אביב: ״הצבי מביא את ׳קמתי להלל׳ כדוגמה לפיוט ייחודי. זוהי למעשה הקדמה ל׳מזמור שיר ליום השבת׳ (תהלים צ״ב) ששרו בטנדה [ההתכנסות החברתית־המוזיקלית של המתפללים לאחר תפילת מוסף בשבת.] בבית הכנסת ׳בית תפילה״׳.

קַמְתִּי לְהַלֵּל לְשֵׁם הָאֵל הַנִּכְבָּד

שֶׁיָּצַר כֹּל וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת

וַאֲזַמֵּר לוֹ / בְּעוֹד בִּי הִלּוֹ / מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת

בְּרֵאשִׁית כֹּל בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם

5. אֵשׁ וַאֲוִיר הָאָרֶץ וְהַמַּיִם

וְאָמַר יְהִי אוֹר / וַיְהִי אוֹר / בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם

וְגַם בָּרָא אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרִים

לְאוֹר עוֹלָם וּלְתוֹעַלְתּוֹ הֵם מְאִירִים

וְאָמַר לִהְיוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת / טְמֵאִים גַּם טְהוֹרִים

10. דָּגִים וְעוֹפוֹת וְכָל רֶמֶשׁ אֲדָמָה

וְגַם יָצַר אָדָם בְּצֶלֶם וְחָכְמָה

וְהִמְשִׁילוּ עָלַי כֻּלּוֹ / תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה

וּבַשְּׁבִיעִי שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

אֲשֶׁר עָשָׂה לִהְיוֹת הַכֹּל מֶמְשַׁלְתּוֹ

15. וּבָרְכוּ וְהִמְלִיכוּ מִכָּל יוֹם / וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ

שַׁבָּת וְדִינִין נָתַן לָנוּ בְּמָרָה

וּבְהַר סִינַי הִנְחִילָנוּ הַתּוֹרָה

וְשַׁבָּת לִשְׁמֹר / זָכוֹר וְשָׁמוֹר / אָמַר לְאֻמָּה טְהוֹרָה

1. 1. קמתי… הנכבד: פתיחה זו מצוטטת בשו״ת המבי״ט, יליד שאלוניקי, (חלק א, סימן ק) ״קמתי להלל לשם האל הנכבד״, עדות להתקבלותו של הפיוט כבר במאה ה־2 .16. וביום השביעי שבת: על פי שמ׳ לא, יז ״… כִּי־ שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה׳ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ״.3.בעוד בי הלו: הלשון על פי איוב כט, ג, והעניין, כל עוד אור בקרבי ונשמתי בי; על פי משלי כ, כז ״ נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי־בָטֶן בראשית… השמים: על פי בר׳ א, א. 5. אש… והמים: הם ארבעת היסודות שמהם נברא העולם, על פי התפיסה המדעית בימי הביניים, וכפי שהיה מקובל אז בין חכמי ישראל. 6. ואמר… אור: על פי בר׳ א, ג. בקר וצהרים: על פי תה׳ נה, יה, וציין את זמני האור. 7. וגם… המאורים: כיוון שפתח ב״אור״, המשיך לבריאת המאורות ביום ד. 8. לאור עולם: להאיר לעולם, על פי יש׳ ס, יט־כ ״… וְהָיָה־לָךְ ה׳ לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ״, ורמז לאור הגאולה לעתיד לבוא. 9. ואמר: על דרך מאמרות הבריאה ״ויאמר אלהים…״ ואמר… טהורים: דילג לבריאה מן היום השישי, על פי בר׳ א, כד. 10. דגים… האדמה: חזר לבריאת היום החמישי, על פי בר׳ א, כ-כב, ובכך צירף את שלוש הבריאות שזכו לברכה. 11. וגם… בצלם: על פי בר׳ א, כו- כז. 12. והמשילו עלי כלו: על פי בר׳ א, כה. תולה… בלימה: כינוי לבורא עולם, על פי איוב כו, ז. 14-13. בשביעי… עשה: על פי בר׳ ב, ב. 15. וברכו… אותו: על פי בר׳ ב, ג. ״ וִיַבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ ״ 16. שבת… במרה: על פי בבלי סנהדרין נו, ע״ב, בדרשה לפסוק בשמ׳ טו, כה ״שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו״, וראו פירש״י על אתר.

18-17. ובהר… ושמור: על פי שמ׳ כ, ח-יא, דב׳ ה, יב, וכמדרשם, כגון בבלי ראש השנה כז ע״א, ״זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו״. אמה טהורה: כינוי לכנסת ישראל.

אפרים חזן – ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה. פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד -ובשלוחותיה. בראשית

במהלך ימי הביניים היה חצי האי האיברי גיא חיזיון למפגש היסטורי יוצא דופן בין בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות: היהדות, הנצרות והאיסלאם. קיומם של בני שלוש הדתות הללו על אדמת ספרד מתייחד באופיו – יהודים, נוצרים ומוסלמים חיו אלה בצד אלה ולא אלה בקרב אלה; במשכו – כשמונה מאות שנים, ובאינטנסיביות של קשרי הגומלין התרבותיים, החברתיים והמדיניים שנכונו ביניהם. במשך רובם המכריע של ימי הביניים לא התקיים בספרד שלטון מדיני אחד, והארץ היתה מפולגת ליחידות מדיניות שונות, מהן נוצריות מהן מוסלמיות, שנאבקו זו בזו. ואולם חרך מאות שנים של לחימה עיקשת התקיים בספרד רב־שיח תרבותי בין תושביה השונים. ההיסטוריה של ספרד מתנודדת בין שני קטבים: מחד גיסא עולה מבין דפיה עולם פלוראליסטי ופתוח; מאידך גיסא קמה בה ׳חברה רודפת׳, שחתרה לכונן מערכת מונוליתית והומוגנית תחת שלטון הצלב.

היהודים היו קבוצת מיעוט, שהורשתה לחיות בקרב חברת הרוב – הנוצרית או המוסלמית – בתנאים מגבילים ומשפילים. בעיני הנוצרים נתפסו היהודים כ׳עדי האמונה׳, כמי שמעידים בעצם קיומם ההיסטורי על אמיתותה של הבשורה הנוצרית מזה ועל מעמדם הנחות של מי שדחו את הבשורה הזאת מזה. היהודים לא היו אפוא רק מיעוט נסבל בקרב חברת הרוב הנוצרית, אלא חלק בלתי נפרד מהמערך האידיאולוגי והתרבותי שלה. אשר על כן, אסור היה לפגוע בהם ואף לא לכפות עליהם את הטבילה לנצרות.

אף על פי בן ניסתה הכנסייה, בדרכים מדרכים שונות, לשכנע את היהודים להמיר את דתם. ואכן, בשלהי ימי הביניים נדמה היה כי ניסיון זה צלח בידה. בעקבות הרדיפות הקשות שרדפו הנוצרים את היהודים, נוכח הניהיליזם הדתי שפשה בקרב מי שהעדיפו את האמת הפילוסופית על קיום מצוות הדת, ונוכח מתקפת הפולמוס הנמרצת, שבאה לביטוי בעיקר בהטפותיהם של הנזירים המנדיקנטים, המירו אלפים רבים מיהודי ספרד את דתם. ואולם האם אכן היתה זו הצלחה? כלום נקלטו ׳הנוצרים החדשים׳ הללו בקרב חברת הרוב הנוצרית? זה נושא דיוננו בספר זה.

מחברת הספר, פרופ׳ עליזה מיוחס ג׳יגיאו, מכהנת כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב, בחוג להיסטוריה כללית, ועומדת בראש תוכנית הלימודים הכלליים והבין־תחומיים בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטה זו. נושא עיסוקה המרכזי הוא הפולמוס בין יהודים לנוצרים בספרד של ימי הביניים.

יהודים, אנוסים ו'נוצרים חדשים' בספרד-עליזה מיוחס ג'יניאו