מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן
ספר זה עוסק בהגירתם של יהודים ממרוקו לארצות המערב, בעיקר לצרפת, לקנדה ולארצות הברית, ובוחן את זהותם הקולקטיבית של המהגרים, את דרכיהם לשימור הזהות התרבותית, השפה והמורשת היהודית־מרוקאיה בארץ החדשה, ארץ היעד, וכן את הדרכים לשימור הקשר בין ארץ היעד לארץ המוצא.
בספר זה לא נחקרו יעדי ההגירה בארצות דוברות ספרדית (ספרד ודרום אמריקה) כמו גם ישראלים יוצאי מרוקו החיים בקהילות השונות במערב.
הגירה היא תופעה בולטת לכל אורך המאה ה־20, אך היא בלטה במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה. במרוצת המאה, בתנועות ההגירה, עברו מרצון או שלא מרצון מיליוני אזרחים, בייחוד מארצות מוחלשות לארצות מפותחות במערב אירופה ובצפון אמריקה. מהגרים אלה ביקשו ליהנות ממדיניות רווחה טובה יותר ומרמת חיים גבוהה יותר.
גם במאה ה־21 בולטת ההגירה במרחבי העולם. בעשור האחרון היגרו לאירופה כארבעה מיליון איש, ובשנת 2020 היה נושא ההגירה נושא מרכזי בשיח מדינות האיחוד האירופאי, והוא עמד בראש סדר היום בבחירות לפרלמנט האירופאי במאי 2019. בעקבות הבחירות האלה הצטמצם כוחן הפוליטי של המפלגות הסוציאליסטיות באירופה לטובת מפלגות הימין והימין הקיצוני, וכך בצרפת ובאיטליה זכו שתי מפלגות הימין הקיצוני במרב הקולות למוסדות האיחוד האירופאי ופעלו יחד למניעת ההגירה מארצות העולם השלישי לארצותיהן.
קנדה וארצות הברית אף הן יעדי הגירה. בארצות הברית בולט זרם ההגירה ההיספני מדרום אמריקה, אף על פי שבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית ב־2016 בלמה אותו, עת נסגרו שערי המדינה בפני מהגרים. לעומת מדיניות ההגירה של ארצות הברית, בקנדה, בשל אוכלוסייתה הדלילה (בשנת 2021 חיו בקנדה כ־38 מיליון תושבים לעומת 328 מיליון בארצות הברית), מעוניינים לקלוט מהגרים וגם פליטים מארצות שונות. לדוגמה, בעשור האחרון הגיעו למונטריאול יותר ממאה אלף מהגרים מוסלמים ממרוקו, וכן היגרו אליה יהודים מרוסיה ואזרחים ישראלים יוצאי רוסיה.
אחד הגורמים העיקריים המעודדים הן את ההגירה והן את התארגנותן של קהילות המהגרים הוא הגלובליזציה, מכיוון שהעולם הפך לכפר גלובלי שקל להתנייד בו מבחינות רבות: תחבורה, כלכלה, חברה ותקשורת. נוסף על כך, היות ארצות המערב דמוקרטיות ופתוחות לרב־תרבותיות, מהגרים בעלי הון אנושי גבוה מתקבלים בהן בברכה.
מסוף המאה ה־19 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה היגרו יהודי מזרח אירופה לארצות שמעבר לים, בעיקר לארצות הברית ולדרום אמריקה, כדי לשפר את רמת החיים שלהם ולהימלט מפני פרעות, מרדיפות אנטישמיות ומהמשטר הנאצי. לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מטרת ההגירה לשקם את החיים שנהרסו בשואה במקום חדש ומרוחק מאירופה החרוכה. בסוף המאה ה־20 התרחש גל הגירה חדש של יהודים מברית המועצות לשעבר. ארצות היעד של מהגרים אלה היו גרמניה, ארצות הברית, קנדה וישראל (2007 Remennick)
יהודי ארצות האסלאם, המזרח והבלקן החלו להגר בראשית המאה ה־20 לדרום אמריקה ולצפון אמריקה. הגירה זו התעצמה במחצית המאה ה־20 ופנתה ברובה למדינת ישראל, אך בד בבד כרבע מיהודי ארצות האסלאם היגרו לארצות המערב. יהודי אלג׳יריה, מרוקו, איראן ומצרים היו חוד החנית בהגירה זו. כיום, כשלא נותרו כמעט קהילות יהודיות בארצות האסלאם, הסתיימה ההגירה הראשונית ממדינות מוצא אלה, ובמקומה החלה הגירה משנית.
הערת המחבר: הגירה משנית מתרחשת לאחר שהייה בארץ יעד ראשונה שממנה עוברים לארץ יעד חדשה (1991 ,Trigano, 2003,2009 ;Stillman).
חוקרי ההגירה הנס ואן אמסטרוף (2004 ,Van Amersfoort) וסטיבן ורטובק (2004 ,Vertovec) עמדו על כך שהמהגרים המגיעים לארץ זרה עם שפה, עם מטען תרבותי ועם הרגלים המוכרים להם מארצות מוצאם מחויבים להסתגל ״לכללי המשחק״ החדשים הנהוגים בארץ היעד, כדי להיקלט היטב ולהתגבר על הניכור בארץ הזרה. לשם כך המהגרים יוצרים קהילות משלהם הנשענות על שפת המקור ועל תרבות המוצא. קהילות אלה הן דרך לשימור הזהות התרבותית הישנה ולעיתים אף ליצירת זהות תרבותית חדשה בארץ הקולטת. קהילות המהגרים אינן פועלות רק במרחב הגאוגרפי של הארץ הקולטת, אלא גם שומרות על קשרים עם ארץ המוצא ועם קרובי משפחה וחברים הפזורים ברחבי העולם.
ברוב המקרים מהגרים, המגיעים כקבוצה לארץ היעד, שומרים על זהותם הקולקטיבית באמצעות הקמת רשתות חברתיות, פורמליות ובלתי פורמליות, הפועלות על בסיס מוצא משותף (דהן, 2015). רשתות אלה וההתפתחות המואצת של האינטרנט, לצד השתלבותם התעסוקתית והלשונית של המהגרים בארץ היעד, מאפשרות להם ליצור המשכיות בין ארץ המוצא ובין ארץ היעד – טרנס־לאומיות – וכן הן מאפשרות שמירה על אינטרסים משותפים ומסורות ותרבויות מארץ המוצא מזה והן מקדמות ניעות חברתית והפנמת דפוסי חיים חדשים של ארץ היעד מזה (,Gaichinsky 1998). כך הזהות הקולקטיבית של המהגרים מתעצבת כזהות חוצת לאומים, המשלבת מרכיבים שונים מארצות שונות בו־בזמן. ברם, בסיס חברתי־זהותי זה עשוי ליצור מובלעת אתנית בארץ הקולטת, מובלעת המאפשרת למהגרים להשתלב במקום החדש ביתר קלות.
הערת המחבר: לדוגמה, יוצאי מרוקו בשכונת קוט סנט לוק שבמונטריאול ויוצאי מרוקו בברוקלין, וכן הקהילה הסינית בניו יורק (1998 ,Lin) וקהילת הטורקים בגרמניה(2010 ,Akturk).
מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן
עמוד 16
כתיבת תגובה