מורשת יהדות מרוקו

10 – תקנות להגבלת מותרות – הרקע החברתי וההלכתי.

בשנים האחרונות הופנתה תשומת לב רבה במדינה לבעיית הפער החברתי והכלכלי. מצד אחד שכבות של משפחות ברוכות ילדים, אשר חיות בתנאי קיום ודיור נחותים, ומצד שני שכבות נוצצות, אשר מרבות בפאר, בבזבוז ובתפנוקים.

ההנחה הרווחת היא, כי הפער הקיים היום בארץ הוא תוצאה של העליה ההמונית מארצות האסלאם, אשר התקשתה בהסתגלות כלכלית וחברתית בארץ, נוכח התחרות הנדרשת ממנה עם בעלי השכלה גבוהה יותר, שרובם עולי אירופה וארצות הרווחה. הפער הוא אפוא, תוצאה של עקירה והגירה ומפגש של שתי תרבויות כשאחת חזקה מזולתה, והחברה שבאה מהמזרח ומהמגרב נחותה בהישיגיה הכלכליים ובמעמדה החברתי. האמת היא כי קיטוב חברתי וכלכלי קיים בכל מקום עלי אדמות, כולל בחברה היהודית, גם במקומות בהם יהודים חיו דורות, ולא נאלצו להתמודד עם מציאות כלכלית וטכנולוגית חדשה. הפסוק " לא יחדל אביון מקרב הארץ " התקיים בכל אתר ובכל זמן.

כדי להקהות את חוד הפער במידה מסוימת, יזמו מנהיגי הציבור וחכמים תקנות להגבלת מותרות שחייבו גם את העשירים, שמטרתן הייתה בין השאר למנוע הראוותנות המנקרת את עיני העניים ועלולה לאץ אותם להיכנס למרוץ ולתחרות על מנת שיושוו לבעלי היכולת, וכך ישקעו בחובות או יפלו למעמסה על לציבור.

בדור הזה במדינה לא שמענו כמעט התייחסות של גדולי התורה לתופעת הקטוב החברתי, הבזבוז, המותרות והתוצאות השליליות אשר עשויות לנבוע ממצב זה. ובמידה שנשמעה דעתם של גדולי ישראל, הרי אגב אורחא ובקול ענות חלושה, כגון בברכת ערב ראש השנה. קיימת הרגשה בציבור, כי היהדות הדתית ונושאי דגלה, רואים את תפקידיהם בשטחים הקשורים בעיקר בדיני אישות, שבת, וכשרות, והנושאים החברתיים האנושיים, הם מחוץ לתחום עיסוקם של גדולי ישראל, כביכול אין התורה וההלכה מתיחסות לנושאים אלה.

באביב תשל"א, פירסמו עשרה רבני בני ברק דעת תורה בן חמשה עשר סעיפים, אשר בה נדרש ציבור יראי ה' לצמצם במותרות הקשורות בסעודות מצוה, אין לערוך סעודות ברית מילה, פדיון הבן, בר מצוה, אירוסין וכו… באולמות, ויש לצמצם במנות המוגשות לאורחים.

מצויות תקנות בקהילות אירופה ובמזרח התיכון, החל מימי הביניים באשכנז, בספרד במאה הט"ו באיטליה החל בראשית המאה הט"ו, בקהילות מגורשי ספרד ברחבי האימפריה העותמאנית מן המאה הט"ז ואילך, בעיקר נגד לבוש מפואר ותכשיטים. בקהילות המגרב החל במאה הי"ז עד תש"ט. באירופה המזרחית החל במאה הט"ז.בגרמניה, מוראביה, צרפת, הולנד, ובתימן במאה הי"ט. יש תקנות המפרטות בפירוט רב, מה מותר ומה אסור, ובאילו תנאים ועל מה חלות התקנות, ומהן הסנקציות למי שמפר אותן. היו מקומות בהם תקנות אלה פורסמו יחד עם איסור משחק בקלפים, ריקודים משותפים בין גברים ונשים, כיוצא בזה תופעות חברתיות בלתי רצויות.

התקנות המפורטות הראשונות, הם שנת 1416 – 1418 בעקבות כינוס של ממוני קהילות רומא, פדואה, פירארה, בולוניה, רומניה, וטוסקנה, בבולוניה ובפורלי. אלה קיבלו על עצמם שורה של תקנות להגבלת מותרות בלבוש ובסעודות, למשך שמונה שנים. כינוס זה הוא אחד התקדימים הראשונים למוסד בין קהילתי, שדוגמתו מצוי בפולין ועוד ארבע ארצות, וכן בליטא, שבכינוסיהם נתקבלו החלטות מסוג  זה בהיקף בין קהילתי. אך לרוב הוסכמו הסכמות כאלה על ידי הקהילות באופן עצמאי.

על אלו סוג מותרות חלו ההסכמות ? רובן מתייחסות לשני תחומים אלה

1 – לסעודות בשמחות משפחתיות ואבל.

2 – לבוש מפואר ותכשיטים.

התקנות הדנות בסעודות, מטרתן לבטל או לצמצם את מספר המסיבות הנהוגות לפני הנישואין ואחריהם וכן בברית מילה וחגיגה בשם " אלכתאיים " שהייתה נהוגה על ידי יהודי מרוקו לפני חג השבועות לילדים בהגיעם לגיל חמש . לגבי סעודות שהן סעודות מצוה נקבעו המספרים המרביים של המוזמנים, אשר נעים מעשרה עד עשרים וחמשה, ובמקרה יוצא דופן, אצל אדם אמיד, עש ששים.

תעודה מספר 67 מתוך ספרו של רבי דוד עובדיה זצוק"ל.

תעודה מספר 67- מתוך ספרו של רבי דוד עובדיה -קהלות צפרו כרך א'

התצ"ה-1735

בהיותנו מקובצים בישיבה שעל בית הכנסת הגדולה הי"ג נשאנו ונתננו בענין בקיעי העיר וראינו במה ננעלו שערי ההשפעה ויוקר השער ורוב מסים וארנוניות ה' ירחם על כלל עמו ישראל צולכן אנו מסכימים הסכמה גמורה שהמנהג שהיו נוהגים מקדמת דנא חעשות אנשי המשודכת להמשודך האטכלא ( מסיבת קבלת פנים כל פעם שהחתן נכנס לבית משודכתו ), ונמשך מזה כמה הפסד ועל רוב שמפסידים בהמשך זמן השידוכין עד הכניסה לחופה, יותר ממה שמוציאים בצרכי החופה.

ויש שאין ידם להוציא הוצאו ולוקחים מעות בהקפה לעשות הוצאות שלא לצורך ומלבד זה נמשך מזה קלקול גדול שהם קשים, זה בזה מרוב התחברות על האכילה והשיתה בבית המשודכת וכמה קלקולים אחרים אשר על כן מהיום הזה והלאה לא יעשה שום אדם האטכלא למשודך עד סמוך לחופה באופן שלא יכנס המשודך לבית המשודכת עד שיתחילו החופה, דההינו בשבת הנקראת שבת אראי. ( שבת התייעצות. הוא השבת שלפני שבת החופה.

וגם לא ישלחו אנשי המשודכת למשודך שום דבר של אכילה ושתיה ומיני מגדים וכך המשודך לא ישלח למשודכת מיני מגדים וכל מיני דמיכל. וגם מה שהיו נוהגים לעשות לתנוקות בני חמש שנים סמוך לחג השבועות שמחות וגיל. ( אלכתאייב ) נישואים לקטן ולקטנה, ומסיבה לפני חג השבועות. סמל לנישואי כנסת ישראל לאביה שבשמים )

דהיינו שיבואו בני אדם לשתות מים שרופים ונותנים לקטן מעות, מהיום ואילך לא יעשו שום דבר מהעניין הנזכר וכן לא יעשו שום סעודה לקטנים בני חמש שנים בזמן הנזכר. וכן ראינו שכמה בני אדם מערימים ערמה גדולה ותחבולה ונותנים מתנות לבניהם קרקעות ומטלטלין וגם מתייבין לבניהם חובות גדולים וכשמעריכים אטותם במס כמה יתנו הם עושים פנקס ונשבעים שאין להם זולת מה שכתוב בפנקס ולא יביא בפנקס הערכה אפילו החצי ממה שיש לו.

ובזה הם גוזלים את הרבים, לכן גזרנו אומר שלא תעשנה ידיהם תושיה שכל איש ואיש יוערך כפי מה שיש לו וגם מה שנתן לבניו יתן המס עליו זולת אם נתן נדונייא לבתו המשודכת דווקא או נתן שום כלים לבנו המשודך ושלח הכלים ההוא בסבלנות למשודכת.

או אם נתן לו תכשיטין לצורך החופה וכן אם נתן לבנו סמוך לחופה שום בית דירה לא יוערך באלו במס אמנם מתנות אחדות חוץ מאלו הנזכרים וגם שום חיוב שנתחייב לבניו יוערך עליהם במס.

ומה שהסכמנובעניין האכלא ההסכמה נוהגת גם על אותם שעשו כבר האטכלא ולא יכנס המשודך מהיום ואילך לבית המשודכת וכן הדברים שאמרנו בעניין המשודך ומשודכת כולם יהיו נוהגים גם באותם שעש האטכלא כבר ולכ הפורץ גדר מכל מה שכתבנו בין בעניין המשודך ומשודכת בין בעניין מה שעושים לקטנים בני חמש בחג השבועות בין בעניין העורמות שעושים במס הנזכר מעבר לדף ישכנו נחש ויובדל מתוך העדה .

וכל מה שתקננו בעניינים הנזכרים יהי נוהג מהיום ואילך עוד כל ימי הארץ עד עמוד כהן באורים ותומים, בביאת משיח צדקנו במהרב בימינו אמן ולראיה חתמנו פה היום ארבעה ושלושים למ"ט מונים ( ל"ד בימי העומר ) בסדר גאולה תתנו לארץ שנת חמשת אלפים וארבע מאות ותשעים וחמש לפ"ק.

יום טוב הרוש ס"ט – משה בן א"א יחייא באנון ס"ט – יוסף בן יתאח – יהודה בן יוסף עולייל ס"ט – שלמה בן שטרית – אברהם בן יעקוב אג'ייאני ס"ט – ימין בן עטייא – יעקב בן אברהם נ"ע בן שרביט ס"ט – מסעוד אזולאי ס"ט

ואנחנו מסכמים על כל הכתוב לעיל ומעבר לדף וקיים

ישועה בן כמוהר"ר משה בן חמו זלה"ה ס"ט – יוסף בן אברהם ה"ן עטייא ס"ט

זאת נוסף לאורחים מחוץ לעיר, קרובי משפחה, והמשמשים בקודש כמו הרב, החזן ועוד. מספרם של אלה עשוי להיות גדול. למשל בהסכמה בהלברשטט בקשר לברית מילה, נאמר כי נוסף חעשרה רשאים להשתתף בסעודה, סנדק, מוהלים, שלושה פרנסים, אב בית דין וראש אב בית הדין או אחד מהדיינים, הבלן, השמש, הרופא ותינוק הדורש של סעודת הברית והמלמד שלו ואורחים מבחוץ. בתקנות פורלי בשנת קע"ח, למשל, נאמר כי לסעודת החופה יוזמנו רק עשרה גברים, עשר נשים וחמש הערות. מספר הנשים גם במקומות אחרים היה בדרך כלל מוגבל. בניקולשבורג לא הוגבל.

10 – תקנות להגבלת מותרות – הרקע החברתי וההלכתי.

עמוד 163