מורשת יהדות מרוקו

קצצת חנה וסבע אוולאדהא

ייא עיבאד סועלא מוחריקא, תצווס ביהא פוואדי,

מן המם חנה צדיקה, אתהייזת דוחי וונכאדי.

כמן שדדא וכמן דיקא, קצצאח חנה דון עדאדי,

חצדא חצרא פי פרד גודווייא, תקדוחת חנה בשבעה

משווייא.

קינת חנה הצדיקה על שבעת בניה

הוי המונים! זאת שרפה לוהטת, נצרבו בה בני מעי,

מסבלות חנה הצדיקה, נפעמו רוחי ואנחותי.

היה אסון והיתה צוקה, קינת חנה נושא למעללים,

אויה אויה כי בבת אחת שיכלה חנה שבעה שרופים.

אווילי באויל עלא מא זראלהא, וונזדד עליהא חזאני,

שבע אוולאד באנו אילאהא, מלאת צורה לכול עיוני.

וודבחהום לעדו חדאהא, ווחכבבסו מחל זדייאני,

וולמקרוחא מרמייא, וובדממהום הייא מסלייא.

אוי לי ואבוי על מה אירע לה, ואחדש אבל כפליים,

בנים שבעה היו לחנה, יפי תואר לכל עינים.

טבח אותם האויב מולה, התבוססו כתיישים,

והשכולה בצד זרוקה, ובדמם טונפו מלבושים.

שמעו ייא סאדאת קצצחהום, וומאדא זרא ביהום,

קיסר פי סנסלא ניידהום, הומא בסבעא פי חזר אוממהום.

ווטלב מננהום כרוז דינהום, ייאב יבדדלו איסם רבבהום,

והומא כאנת נייתהום קווייא, פעבאדת ללאה רבב לאזלייא

שימעו רבותי, זאת קינתם, וכל מה שקרה אותם,

קיסר בשלשלת הובילם, והם בחיק אמם שבעתם.

דרש מהם כפירה בדתם, כי ימירו שם אלוהותם,

ולהם היתה תמימות עצומה, ועם אל עולמות עבודתם.

פלחין זבד כבירהוס וובדא ביה, וסאר ייגוויה בסיב כלאמו,

וונצר עליה עלאס יוואתיה, וזאב צליב מעבוד קדדאמו.

וקאל סזד אילו וותנאל בכראמו, וסאיין תריד אילב יוואתיה,

 נדק ווקאל ייא בן להזלייא, מא נסזד אילו בלבוהתייא.

מייד הוציא בכורם ובו התחיל, פיתה אותו בנועם מדבריו,

נהג בו אשר יאתה לו והביא עבודה זרה לפניו.

השתחווה, אמר, וזכה בכבודו, ומה שתחפוץ גם יאה לו,

הביע ואמר בן האלמנה: לא אשתחווה ברמאות לו.

אבאדן מא נסזד לכסבא ייאבסא, וואלא נבדדל יסם כלאקי,

שמע ישראל מא ננסא, וואלא תקסע בססין׳ ענקי.

אס נהו דינב ייא בן למנדוסא, לא דין איללא דין נקי,

פלחין שארעוה ייא מוואלייא, וודבחוה בצפרא הנדייא.

חלילה לכרוע לקורת עץ יבשה ולא אמיר שם יוצרי,

שמע ישראל לא אשכח, גם אם בחרב תערוף צווארי.

ומהו דינך, בן המנודה? אין דין אלא הדת הזכה,

ומיד שפטוהו, אנשי, ושחטוהו במאכלת ממורקה.

פלחין נאדא לכוה תתאני, ווגללסו עלא כרסי חדאה,

קאללו ייא פרכ לגוזלאני, פיק מן נומכ וונתבה.

אילא סזדת לצצנאם עייני, תרבע אילו וותצללי חדאה,

זאתכ חללא מן דוהבייא, בנתי אילאכ כאדם מעסייא.

כאשר קרא לאחיו השני, וסמוך לו על כסא הושיבו,

אמר לו: עופר איילים, עורה משנתך והביטה בו,

אם לפסל תשתחווה, ברך תכרע לו, ולידו תתפלל כעת,

זו הזדמנות יקרה מפז, ובתי לך כאמה תשרת.

מא נבגי נסזד וואלא נרבע, גיר אילא לרבב לעאלאמינא,

וואמננא ווליה נעבד, הווא אדדחים אדרחמינא.

לפדיד אצצמיד אעצים לזוואד, הווא רזאנא ומוגיתנא׳

כאלק לעלווייא ווסספלייא, מן דון אזריה ובלא אזדייא.

לא אובה השתחות ולא אכרע, אלא לריבון עולמים,

בו אאמין ואותו אעבוד, כי הוא רחום הרחמנים.

האחד האדיר אדון היצורים, תקוותנו ומושיענו,

בורא הרים ובקעות, הכל במאמרו בלי עזרתנו.

יעקב לסרי-השירה היהודית עממית במרוקו- קצצת חנה וסבע אוולאדהא-לחן "יבכו השרפה אשר שרף ה'

עד כאן ההקדמה הכללית שנאמרה במליצה (חריזה). הדרשן הצעיר פותח עכשיו במאמר מהמקורות בעניינא דיומא ואחריו יבואו דברי פלפול בערבית:

איתא בגמרא דמנחות: ״תנו רבנן, חביבין ישראל שסיבבן הקב״ה במצות תפלין בראשיהן ותפלין בזרועותיהן, ציצית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהן ועליהם אמר דוד: שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך,ובשעה שנכנס דוד למרחץ וראה עצמו עומד ערום בלי מצות, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלי מצות, כיון שנזכר המילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד, על המילה שנתנה בשמיני.

רי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפלין בראשו, ותפלין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר: והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (מנחות מג עב)

עכשיו עובר הנער ללהג הערבי, אחרי שציטט מאמר מן הגמרא העוסק במצוות ציצית ותפילין. הפירוש בערבית מתובל בהרבה מילים ולפעמים במשפטים שלמים בעברית.

שרח לכלאם יא רבותי, זאב פלגמרא די מנחות, קראו סיאדנא לחכמים ע״ה: עזאז ישראל די צוורהום הקב״ה בלמצוות תפלין פראצהום ותפלין פדראעהום וציצית פתיאבהום ולמזוזה פי פם ציארהום, ועליהום קאל דוד המלך ע״ה פתהלים: שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, ומנאיין דכל לחממאם וסאף רוחו ערייאן קאל: לויל עלייא די אנא ואקף ערייאן בלא מצוה, מנאץ תפגד, למילה די פלחמו, תהדדן עקלו, ומנאיין כרז קאל עליהא שירה: פחאל מא קאל: למנצח על השמינית מזמור לדוד, עלא למילה די נעטאת פנהאר תאמן, וקאל ר׳ אליעזר בן-יעקב: זמיע די יינזזל תפלין פראצו ותפלין פדראעו, וציצית פתל בל ולמזוזה פי פם צארו, מובטח לו באיין מא יעמלסי לעון, פחאל די קאל לפסוק: והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וקאל לפסוק: חונה מלאך הי סביב ליראיו ויחלצם.

וקשאו סיאדנא ע״ה: כיף יסיר פהאד למצות די חסבו פיהום ג'ייר רבעא: תפלין די ראץ ותפלין די לייד וציצית ולמזוזה, ודוד המלך ע״ה חסבהום שבעא, פחאל די קאל לפסוק: שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, וביין רש״י ז״ל, באיין רבעא דלפתילים דציצית ינחסאבו פרבעא דלמצות, וביהא יכמלו שבעא, וסידנא ר׳ יעקב אביחצירא זלה״ה תירץ בהקדים סאיין קאלו סיאדנא, באיין נזברו יצה״ר תאבע בנאדם פכל וקת ופכל רגע באס יכטיה, ונית ענדנא באיין יצה״ר ענדו שבע יסאמי תשממא ביהום פחאל מא ביינוהום סיאדננא, והאד שבע יסאמי באם תסממא יצה״ר,בא יורריוו באיין הווא קווי, ומנאיין יגלבו בנאדם מן תאחד זיהא בא יתפייק עליה מן זיהא אוכרא, ודי צדיק בא יתפייק עליה ויגלבו בזמיע לכוחות ומא יקדי סי פיה, ורשע אכלליה בזהד ואחר בא יגלבו יצה״ר, פחאל די קאל לפסוק: שבע ביום הללתיך״ כי שבע יפול צדיק וקם, ורשע יפול באחת, דהיינו בזהד ואחד בא יגלבו יצה״ר, והאדי הייא כוונת למאמר, עזאז ישראל די צוורהום הקב״ה בלמצות דהיינו האד למצות די פיהום סגולה באס יפכו בנאדם מן יצה״ר מנאיין כא ילבש בנאדם ציצית ותפלין ולמזוזה פם צארו, האדו הומא די יפכו ה מן יצה״ר, וסאיין חסבהום שבעא והומא גיר רבעא, מקאבלת שבעא דלכוחות די יצה״ר באס ינהזמו פחאל מא קאל לפסוק שבע ביום הללתיך וילא יסכן נקולו האד לפסוק עלא שבעא נקבים די פוזה בנאדם, די הומא זוז עינין וזוז אודנין וזוז נקבי החוטם, ולפם די ביהום משליט יצה״ר עלא בנאדם ובא יגויה עלא לעבירה, רחמנא ליצלן לעינין יכזר ביהום לחואייז לקבאח די מא בא יחבסי שי״ת ולודנין ישמע ביהום דברים בטלים, והומא די בא יסבאקו ינכואו בנאר די גיהנם פוקת ימשי בנאדם יתשארע פהאדיק דניא, ולחוטם בא ישם ביה לחואייז לקאבח די בא יעמלו לפגם לשכינה חס ושלום, לאיין פלחוטם מעללקא פחאל מא קאל לפסוק ויפח באפיו נשמת חיים, ולפם יהדר ביה לשון הרע ודברים בטלים, גם כן לעין ולקלב הומא בא יסבבו לבנאדם יעמל לעבירה, לעין תסוף ולקלב יסתהא פחאל מא קאל לפסוק: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, עליהא בנאדם יפיק בראצו מנאיין ידבל לרבאטאעין לעאם די תחייב בלמצות דתורה.
הדרוש ארוך מאוד ולכן הבאתי חלק ממנו

עמוד 245

יהדות מרוקו-הווי ומסורת-רפאל בן שמחון-טכס הבר מצווה ומנהגיו-דרוש ביהודית מרוקאית