מורשת יהדות מרוקו

לפי אומדן נפוץ הגיע שיעור ההידלגוס בספרד בתור הזהב ל־13 אחוזים מכלל האוכלוסייה. לנוכח השיעור המדהים הזה אין פלא שהם יצרו חלל בכלכלת המדינה ורוששו אותה מחלק גדול מן הפוטנציאל שלה. את החלל הזה מילאו בתחילה היהודים והמוסלמים ואחר כך הנוצרים החדשים. המוסלמים שימשו חוטבי העצים ושואבי המים של החברה הספרדית, בייחוד בדרום. הם מילאו את שורות פועלי הכפיים בחקלאות, עבדו בשירותים העירוניים, היו פועלי נמל(בסוויליה) ובעלי מלאכה קטנים. הם שלטו גם בענף הבנייה, בעיקר בתור פועלים פשוטים אבל גם בתור אדריכלים ומעצבים; להם חייבת ספרד הנוצרית – והמבקר בה בימינו – את סגנון הַמּוּדֶחָאר [אמנות מודחאר (ספרדית: Arte mudéjar) היא סגנון העיטורים והקישוטים, שבהם השתמשו בממלכות הנוצריות האיבריות, בעיקר במאות ה-13, ה-14 וה-15, אם כי המשיכו להשתמש בהם עד המאה ה-18. היא הוחלה על סגנונות אדריכלות רומנסקית, גותית ורנסאנסית באמצעות מוטיבים של עיטורים הנגזרים מהאמנות המוסלמית שהובאו או פותחו על ידי מוסלמים באל-אנדלוס.] המרהיב, שקוויו העדינים וסלסולי פיתוחיו, לפעמים עד כדי גודש, נפוצים בכל חצי האי האיברי.

היו גם מוסלמים שהתנצרו מאונס, ואלה נקראו ״מוריסקוס״ (moriscos).[ מוריסקוס (פורטוגזית: mouriscos) היו מוסלמים לשעבר וצאצאיהם שהכנסייה הקתולית וספרד ההבסבורגית ציוותה עליהם להתנצר בכוח או לעמוד בפני גלות לאחר שספרד הוציאה את האסלאם מחוץ לחוק. בספרד הייתה אוכלוסייה מוסלמית משמעותית, המודג'ארים (אנ') (Mudéjar), בתחילת המאה ה-16] אבל בניגוד לקונברסוס ממוצא יהודי, שהיו חדורים בשאיפת התקדמות והייתה להם ההשכלה הדרושה לשם כך, נטו המוריסקוס לדבוק בדרכיהם ומקומות מגוריהם. הם לא התמזגו בחברה הנוצרית ושמרו על ארגונם הקהילתי ומנהגיהם הישנים – ובכלל זה על עיקרי דתם המוסלמית – יותר מאנוסים יהודים רבים. רובם גרו בסמיכות גאוגרפית אלה לאלה, בעיקר בדרום ספרד (בסביבות ולנסיה, גרנדה, בהרי אלפוחאר ועוד), ולכן היו מלוכדים יותר. וכשלא יכלו לשאת עוד את הרדיפות יצאו למרד מזוין, שדוכא ביד קשה. הממסד לא הצליח לגבור עליהם באמצעות האינקוויזיציה לבדה, ובראשית המאה השבע־עשרה (ב־1609) נגזר עליהם גירוש, שהיה אכזרי לא פחות מגירוש היהודים לפניו.

האנוסים ממוצא יהודי, לעומתם, נמנו בעיקר עם שכבת העירונים היצרנית וניצלו את זכויות היתר שניתנו למגזרים הנוצריים. כשם שהיהודים בתקופת הרקונקיסטה סייעו להיווצרותה של תרבות העיר הספרדית, כך תרמו עתה האנוסים ליצירתה של בורגנות חדשה, גדולה וחשובה הרבה יותר משהייתה לפניהם. ההתפתחות הזאת התאפשרה בשל התנאים הכלכליים החדשים שנוצרו באירופה של ראשית הרנסאנס, ובזכות האימפריה הימית־המסחרית שכוננה ספרד במאה שלאחר מכן.

התפקיד שמילאו הקונברסוס ביצירת מעמד הבורגנות בספרד הקדם־ מודרנית(לצד גורמים אחרים שמשקלם פחות) קבע במידה רבה את מקומם בחברה בדורות הבאים. הוא שעמד גם ביסוד כמה מן הסתירות ביחסה של החברה הנוצרית הוותיקה כלפיהם. החברה הנוצרית נזקקה לתפקיד הכלכלי והניהולי שמילאו הקונברסוס ובה־בעת בזה לו; היא רצתה שיצליחו ליצור עושר לאומי שאפשר ליהנות מפירותיו, אבל לא פעם ראתה בעין רעה את הצלחתם האישית, שסיכנה את מעמדם של העירונים הנוצרים הוותיקים. הקונברסוס אף עמדו במרכזו של ניסיון לחולל מהפכה בערכים, שעיקרה שיקום מעמד העבודה והדגשת ערכו של האדם לפי מעשיו והישגיו ולא לפי ייחוסו ומוצאו. המהפכה הזאת אמנם נכשלה כשמדובר בספרד כולה, אבל קולה ניקר בלי הרף בתחתיות החברה, וקריאת התיגר שלה עולה מן הספרות היפה, ובעיקר הספרות הפיקרסקית(ששיקפה בראי הפוך את עולם הערכים הרשמי ואת פולחן הכבוד שלו); בהמשך נבחן את הסיבות מדוע נעשתה הסיסמה הזאת של תרבות הנגד הספרדית למוטו אופייני לקונברסוס.

האנוסים-זהות כפולה ועליית המודרניות- ירמיהו יובל- הקונברסוס:התקדמותם המהירה של הקונברסוס

עמוד 106