מי אתה, המעפיל מצפון אפריקה-דניאל בר אלי ביטון-פעילות מאורגנת ללימוד השפה העברית במגרב
לאחר סכסוך עם אגודת ראשי המועדון היהודי שארל נטר עבר זאבאלי למאזאגן וביקש שיזכרו אותו וישלחו לו ספרים לקריאה ואת עיתון הארץ. הוא אישר קבלת גיליונות עיתון השלם בצרפתית וציין בתשובתו שהתכוון לארגן בביתו במאזאגן ספרייה בסכום של 50 לא״י לרכישת הספרים. לדבריו, מאזאגן הייתה קהילה יהודית קטנה ״שביקה מכל התנועות״, כלומר שלא היו בה חברות או אגודות ללימוד עברית, למעט לימודי קודש, שירה ופיוט. הוא הקים בה תנועה ללימוד עברית כדי לקיים מנהג עונג שבת. זאבאלי היה מתוסכל מתשובותיה של הסוכנות היהודית, ש״אין אנו יכולים לקיים קשרים עם יחידים, אלא רק עם גופים ציוניים ז.א. [זאת אומרת] בראש וראשונה הפדרציות של הארצות השונות״. על מכתבו השלישי מיום 1.5.44 נענה ש״אין אנו יכולים לספק באופן פרטי את דרישותיו של כל יחיד״, והופנה לראשי הפדרציה היהודית\בקזבלנקה, שמואל דוד לוי ופול קלמרו. תגובתו הייתה חריפה, וגדושת נאצות כנגד ראשי הפדרציה הציונית. כאשר זאבאלי הבין שלא יעלה בידו לשנות את החלטת הסוכנות היהודית הוא פנה לברית עברית עולמית וביקש לשלוח אליו ״קתלוג [קטלוג] של ספרים ישנים וחדשים להפצה לכל דורש״. אך ניסיונו לתמרן בין גופים שונים של הממסד הציוני לא צלח. הסוכנות היהודית העדיפה לפעול מול הארגונים שבחסותה ולא מול יחידים. ואכן, כשבוע לאחר שזאבאלי קיבל את תשובת הסוכנות היהודית פנה דניאל לוי מהנהלת מועדון שארל נטר לב.ע.ע. וציין במכתבו שמועדון שארל נטר החליט לרכז את הפניות ממרוקו לב.ע.ע. ולהעבירן. בכך התייצב המועדון לימין הסוכנות היהודית. שבועיים לאחר מכתבו הראשון שלח לוי מכתב נוסף שבו הודה לב.ע.ע. על החלטתה לקדם את התרבות היהודית בגולה, ותיאר את הפעילות במועדון שארל נטר, שהסתייעה בגרשון אדומי, חבר קיבוץ עין גב, וביקש להמשיך לשלוח חומרי לימוד למועדון ואת החשבון על הספרים שהתקבלו. בכך, למעשה, ניתק לוי את קשריו של זאבאלי עם ב.ע.ע.[ ברית עברית עולמית]
קלוד מראלי מקבוצת ביאליק מסניף הצופים בפאס ביקש ממערכת רביבים ספרי שירה ותמונה של ביאליק עבור חברי הקבוצה – בקשה סמלית ורלוונטית ללימוד השפה העברית. אברהם ימין לכריץ מתנועת בני עקיבא במכנאס פנה אף הוא למערכת רביבים וביקש לשלוח כמה עותקים של הצופה לילדים כדי ״להשליט שלום בין חברינו הצעירים המתאבקים כמעט לקחתו״, וציין שבני עקיבא עמדו בקשר מיוחד עם ״המזרחים בבח״ד״. ההתכתבות עם בח״ד ממכנאס נמשכה גם במהלך מלחמת העצמאות, וי׳ הלוי לוין, מהמדור הדתי, עדכן את לכריץ במתרחש בארץ ובתנועה הקיבוצית הדתית. עם זאת, הלוי התלונן שחומרים שנשלחו למרוקו לא הגיעו ליעדם ואף הוחזרו לארץ, ודרש לקבל ״לא רק אישור על קבלת החומר, אלא גם דין וחשבון מלא על הפעולות השוטפות הנעשות לפחות אחת לחודש״.
מואיז סבאג וחבריו, שייסדו את החברה להפצת השפה והספרות העברית בעיר סאפי, כתבו לב.ע.ע. וביקשו לשלוח ספרי מדע ומילונים כדי ״ללחום בהתבוללות ולשמור על הגחלת שלא תכבה״. החברה הייתה מוכנה גם לשלם עבור הספרים אם תימצא דרך להעברת התשלום. משה אדרי, יו״ר ועד התנועה הציונית בטנג׳יר, הודה על קבלת דברי דפוס מהקיבוץ המאוחד ונימק את הפעילות המצומצמת בעירו בכך ש״התנועה צעירה ורכה ועבודתנו קשה מפני טעמים וסיבות מדיניות מובנים״.פנייתו באה ערב סיום מלחמת העולם השנייה.
שלמה דאדון, מזכיר קבוצת אליעזר בן יהודה (ק.ב.י.), שפעלה במסגרת אגודת מגן דוד שפעלה בחסות מועדון שארל נטר בקזבלנקה, דיווח לקיבוץ המאוחד שקיבל את הסכמת האגודה לנהל שיעורי ערב וללמד עברית לתלמידות ותלמידים כאחד, ואישר את קבלת דברי הדפוס מהקיבוץ המאוחד. אגודת מגן דוד הפעילה בקזבלנקה בית ספר שבו למדו עברית לצד צרפתית כשפה שנייה.
פנייה לברית עברית עולמית מטעם חובבי השפה, החברה להפצת השפה והתרבות העברית, שנוסדה בחודש אייר תש״ד בכאזא (היא קזבלנקה), הגדירה את מטרת לימוד השפה העברית כמלאח – לתקן ולהשלים את החסר בלימוד עברית לדור הצעיר. ״הנוער העברי התועה ונודד בחוצות חפצה החברה הזאת להביא לחיקה ולחממו בתרבות העברית […] דור הולך בלא שפה ודור בא ועושה מה שעשו אלה שקדמוהו. החברה ביקשה לשלוח ספרים, חוברות, עיתונים, מילונים למתחילים ולמתקדמים, והייתה מוכנה לשלם תמורתם. הכמיהה לעברית ביטאה את העשייה הציונית במרוקו במונחים של לימוד עברית ולא של הגשמה. פעילות עונג שבת בערים שונות במרוקו מהדהדת את פעילות עונג שבת על פי הדוגמה של שבת תרבות שייסד ביאליק בתל אביב.
מזכירות תנועת הצופים בתוניס קיבלה כמות גדולה של ספרי היסטוריה ציונית ושירי ביאליק, וביקשה גם את ספריהם של גורדון והרב פישמן בצרפתית וכן מפה של פלסטין. חבר בתנועת יושבת ציון בעיר בג׳ה פנה גם הוא לקבל ספרים בהיסטוריה ציונית וארץ ישראל. בריאיון עם מרדכי כהן מתנועת תורה ועבודה הוא סיפר ש״הבסיס לפעילות התנועה היה קבוצת ׳דורשי גאולה ישראל׳ [דג״ל], שצמחה עם תנועת הנוער של בני עקיבא״. כהן אישר קבלת ספרים רבים שמקצתם היו בעברית, אנגלית וערבית. עם זאת, הוא ציין שהפדרציה הציונית בתוניס ״לא מצאה עד היום מעון אשר בו יתאסף כל הנוער ותתקיים ספרייה בשמה״. הכותב היה בדעה שהקמת ספרייה מרכזית תהיה מקור משיכה לנוער. הוא ביקש שהסוכנות היהודית תמשיך לשלוח ספרים כדי להפיצם ברחבי תוניס. הוא זיהה גם את המחסור במורים ובמדריכים לעברית בתוניס כבעיה המרכזית בכל הקשור ללימוד השפה העברית.
כמו בתוניס, גם באלג׳יר ביקשו חברי תנועת צעירי ציון מההכשרה בריווט מהקיבוץ המאוחד לשלוח חומרי חינוך ועיתונים שיצאו לאור על ידי הסתדרות העובדים כדי להכין צעירים לחיי הקיבוץ. התנועה אישרה למזכירות הקיבוץ המאוחד את קבלת הספרים בעברית.
מי אתה, המעפיל מצפון אפריקה-דניאל בר אלי ביטון-פעילות מאורגנת ללימוד השפה העברית במגרב
עמוד 88
כתיבת תגובה