מבצעי עלייה ימית – ישראל והעלייה החשאית ממרוקו-מיכאל לסקר-
מבצעי עלייה ימית – ישראל והעלייה החשאית ממרוקו-מיכאל לסקר-
הברחות ימיות חשובות 1960-1959 בנתיב הים התיכון מצפון מרוקו לספרד ומשם לגיברלטר יושמו במבצעי ׳דג׳. מבריח ספרדי מסיאוטה בעל ספינת מנוע בינונית בא על פי תיאום עם ׳המסגרת׳ למקומות שונים על החוף, בין מפרץ רינקון ובין קסטיכוס (בקרבת הערים תיטואן וטנג׳יר), ואולי אף למפרצים אחרים, והעביר את העולים בשעת הפלגה אחת לסיאוטה.
שיא הפעילות בהברחות ׳דג׳ התנהלה בשלהי .1959 למעט סערות קשות שפקדו את אירופה, בכלל זה בים התיכון, ואי ההבנה שהתגלעה בין המבריח ל׳מסגרת׳ בענייני כספים שני המכשולים העיקריים במבצע הזה — טרם הציבו השלטונות מגבלות רציניות כדי לבטלו. באוקטובר-נובמבר 1959 בלבד יצאו 563 עולים בדרכם לסיאוטה.
חילוקי הדעות עם השליח גרמו להפסקה זמנית של שיתוף הפעולה. מבצע ׳דג׳ חודש בעזרת ערבי מוסלמי, אלברטו, אף הוא מסיאוטה, שעבד עם אחיו. השניים שימשו כמאבטחים ומורי דרך לעולים שהורדו על כביש החוף בעזרת פעילי ׳המסגרת׳, והובילום למקום ההעלאה.
במחצית הראשונה של 1960החלו שלטונות מרוקו לעקוב אחרי ׳דג׳; לאחר תפיסת שני נהגי ׳המסגרת׳ שהובילו את העולים למפגש עם המבריחים, נפסקה פעולה זו, אך התחדשה שוב ביוני 1960 עם הספרדים שאתם עבדה ׳המסגרת׳ בתחילת המבצע.
ואולם כבר בפעם הראשונה נתפסו כל שלושים העולים ושלושה מאנשי ׳המסגרת׳ בידי סיירת המכס במארב שהוטמן להם. לפי דיווחו של אפרים רונאל, אז מפקד ׳המסגרת׳ בצרפת, השלטונות המרוקניים ירו על הסירה, והעצורים עונו קשות לפני ששוחררו. לאחר מקרה זה הבינו המרוקנים שההעברה בים נעשתה שגרה באמצעות סירות של דייגים ספרדיים, ואף איימו בפעולות תגמול. בעקבות זה פנו השלטונות הספרדיים לאנשי ׳המסגרת׳ בסיאוטה ואמרו למארגני העלייה שהעניין הועבר לטיפול אצל השלטונות המרכזיים במדריד, ועד קבלת תשובה אין הם יכולים להמשיך בפעולות. למרות המגבלות בסיאוטה, אלה כנראה לא חלו על מובלעת מלייה. בסופו של דבר, נמצא פתרון שאפשר את חידוש נתיבי ההברחה הימיים והיבשתיים השונים דרך סיאוטה, וזאת לאחר שהספרדים השתכנעו כי בקרב שלטונות מרוקו חלף הזעם.
מבצע ׳דג׳ תוגבר בעקיפין או במישרין במבצע ׳דג קטן׳; לא היו הבדלים מהותיים בנתיבי שני המבצעים, אך הספינה הייתה קטנה יותר, ובמקום להעביר כ־30 איש במבצע אחד, מספר העולים היה קטן שבעתיים. באותה העת הפעילה ׳המסגרת׳ מבצע ׳סרדין׳; מכוניות ׳המסגרת׳ הסיעו עולים לארקמן בצפון מרוקו, ומשם הועברו העולים לספינת דיג של מבריח ממלייה. המבצע הופסק לאחר שנתפסו עולים על החוף בידי סיירת מכס מרוקנים בקיץ 1959.
למשך זמן מסוים יושם מבצע ׳גיל׳, שבו העביר בעל ספינה גדולה מסיאוטה עולים מחוף אואד־לאו, לא הרחק מתיטואן. במבצעים האלה עלו בכל הפלגה כ-90-60 עולים.
כמו ׳דג׳ הופעלו מבצעי ׳שמר׳ ו'שמה׳. ב׳שמר׳ באו נהגי ׳המסגרת׳ לקזבלנקה, וקיבלו את פני העולים שהובאו לבית מבטחים ליד תיטואן, ומשם הם הוסעו בכביש תיטואן־ סיאוטה לחוף רינקון עד הספינה שהפליגה לסיאוטה; ב׳שמה׳, הנהג שהיה מן המבריחים עצמם אסף את העולים בקזבלנקה ברכבו, והסיע אותם לחוף סיאוטה, ומשם בסירה לסיאוטה. יהודים הוצאו גם במבצע ׳וין׳, הפעם מן החוף האטלנטי בלאראש בספינות לכיוון סיאוטה בים התיכון, ובמבצע ׳שלי׳, שבו הוברחו משפחות ממעגן על יד קאסר אל סג׳יר בין סיאוטה לטנג׳יר. למבצעים הימיים האלה יש להוסיף את מבצעי ׳אגוז׳(הידועים גם בכינוי מבצעי ׳ג׳רי׳, על שם בעל הספינה) מאזור מלייה היישר לגיברלטר, שבהפלגה השלוש עשרה ירדה הספינה למצולות הים, וכל העולים שהיו על סיפונה טבעו. מספר מבצעים לא יצאו לפועל הן בגלל התחרטות המבריחים הן בשל היסוסי אנשי ׳המסגרת׳, למשל, במבצע ׳בזר׳ תוכנן להעביר עולים בסירה מהירה שניהלה מלחמה במבריחי טבק בדרום ספרד ובאזור הגבול עם מרוקו. האיש האחראי על הסירה פנה לאנשי ׳המסגרת׳ והציע את סירתו להעברת עולים. על פי התכנית, על בעל הסירה היה לבקש מן השלטונות המרוקניים אישור למרדף אחר סירות העוסקות בהברחת טבק בקרבת חופי מרוקו הים תיכוניים. אישור זה נועד לשמש מסווה לסירה לעגון בכל חוף בקרבת סיאוטה כדי להעלות משם אנשים. התכנית לא מומשה, ככל הנראה, משום שהספינה — בטיחותית יותר מרוב ספינות המבריחים — הייתה קשורה לשלטונות במרוקו ובספרד, והתעורר חשש מפני בעיות עם ממשלת מרוקו ומחשיפת המבצעים.
למעט מבצעים אחדים בחוף האטלנטי, עד טביעת ספינת ׳אגוז׳ בינואר 1961 התרכזו הפעילים במבצעים ימיים בחציית הים התיכון הן דרך המובלעות הספרדיות הן בקו ישיר לגיברלטר ללא מעבר ביניים. מאביב 1961עברה ׳המסגרת׳ להפעלת מבצעים ימיים בחוף האטלנטי של מרוקו ליד רבאט, מבצעים שנעשו באמצעות אונייה איטלקית גדולה, בת טון, שקיבלה את השם ׳קוקוס׳. האונייה נרכשה באיטליה, וצוות העובדים היה איטלקי, אך מפקד הספינה היה ישראלי, איש חיל הים בעל ניסיון רב במבצעים ימיים. אם במבצעי ׳דג׳ הוצאו לרוב עד 350 איש בחודש, ובתריסר ההפלגות של ׳אגוז׳ מסתיו 1960 ועד ראשית ינואר הוצאו קרוב ל-340 עולים, הרי ב׳קוקוס׳ הפליגו יותר מ-500 עולים בתוך חודשים אחדים בתנאים יותר איכותיים ופחות מסוכנים. במשך כל תקופת המחתרת הוצאו יהודים בדרכונים מקוריים ומזויפים בהשגחת ׳המסגרת׳ דרך הנמל הימי קזבלנקה לכיוון מרסיי. ואולם מדובר בעולים מועטים ובמבצע שהופסק מדי פעם משום שאחדים מן העולים לא ידעו להגן על הדרכונים שלהם או ענו תשובות לא מניחות את הדעת לאנשי המכס והמשטרה.
עמוד 439
מבצעי עלייה ימית – ישראל והעלייה החשאית ממרוקו-מיכאל לסקר-
כתיבת תגובה