יצחק בן צבי- נדחי ישראל- שבטים יהודיים ומדינות יהודיות בערב

פרק רביעי

שבטים יהודיים ומדינות יהודיות בערב

1. המוצא

בכל התקופה הארוכה שבין חורבן הבית השני לבין הג׳רת מוחמד היו קיימים, במרחבי חצי־האי הערבי, קיבוצים יהודיים, שנהנו למעשה מעצמאות מדינית. היו אלה שבטים של יהודים ומתייהדים בצפת חג׳אז׳

בתימא, בח׳יבר־ואדי אל־קורא וביתרב (אל־מדינה) מצד אחד, וכן חטיבות מדיניות, שבהן תפסה היהדות עמדה חשובה, ולעתים אף שלטת,

ב״ערב המאושרת״ (בדרומו של חצי־האי) — בשבא ובקתבאן, בתימן,

בעסיר, בחצרמות, ואף בטאיף של מכה, מצד שני.

שני קיבוצים יהודיים אלה היו שונים זה מזה בתכונותיהם ובמצבם המדיני: תושבי הצפון היו בעיקרם עובדי אדמה ונוודים־למחצה! ואילו תושבי הדרום היו ברובם עירונים, ורק מקצתם עסקו בחקלאות. הללו שבצפון היו נפרדים לשבטיהם, שלעתים נלחמו זה בזה, בד! מה לשכניהם הערבים, ולפרקים התלכדו לחטיבה אחת כמותם! בעוד שבני הדרום היו מאוחדים, פחות או יותר, במסגרת ממלכתית אחת. אמנם הדת היהודית המונותיאיסטית, שהפרידה ביניהם לבין שכניהם הגויים! המסורת חמשותפת על אבות האומה! הקשר העמוק, שלא נותק, עם ארץ מחצבתם; ולבסוף, הלשון העברית, לשון כתבי־הקודש כל אלה היו גורמים׳ שליכדו את שני הקיבוצים והפכו אותם לעם אחד בפגי עצמם ולעומת שכניהם.

חוקרים מוסלמיים רבים, ובעקבותיהם גם חוקרים אירופיים, תהו על מוצאן של אותן קהילות יהודיות בצפון־ערב ובדרומה, שנודעה להן חשיבות מרובה, ביהוד לפני הופעת האיסלאם. כמה חוקרים קבעו, כי הסיפורים על חדירתם של היהודים לערב ועל קשריהם שם, יש להם זיקה ישירה אל מאורעות היסטוריים מכריעים בדברי ימי עם ישראל, כגון: יציאת מצרים בהנהגתו של משה רבנו! ביקורה של מלכת שבא אצל שלמה המלך! כיבושו של נבוכדנאצר! חורבן בית־המקדש, וכיוצא באלה. ברור, שסיפורים אלה על נדידת שבטי־ישראל בימי־קדם ברחבי מדבר- ערב אינם אלא אגדות בעלמא. החוקרים של זמננו לא מצאו תעודות מוסמ­כות על המאורעות ששימשו רקע למסורות הללו, תעודות שעל־פיהן יכלנו לקבוע זמן הקמתן של הקהילות היהודיות הגדולות בצפונו של חצי־האי ערב ובדרומו, עד לגילוי הכתובת, המסומנת באות 112,  H2ופענוחה על־ידי הפרופ׳ גאד. וספק הוא, אם תימצאינה ראיות יותר חזקות מכתובת זו בענין התישבותם של יהודים בנאות־ערב בימי־קדם.

איזה קיבוץ משני אלה הוא המוקדם ואיזה המאוחר? כתבי־הקודש מספרים לנו, כפי שצוין למעלה, לא רק על חדירתם של שבטי־ישראל בתקופה קדומה ביותר לצפונה של חג׳אז, אלא גם על הקשרים ההיסטוריים עם שבא וכן על קשרי־המסחר, בים וביבשה, עם דרום־ערב בתקופת שלמה ויהושפט. אין ספק בדבר, שארחות הגמלים, שקשרו בין דמשק וערי הצידונים לבין ״ערב המאושרת״ בתקופה העתיקה, שימשו גם גשר מתמיד בין ארץ־ישראל לבין כל ארצות ערב. ראינו, שכבר בתקופה הקדומה נטלו שבטי־ישראל חלק במסחר החליפין, כמו גם בפשיטות של קרב ובהתפשטויות לשם התישבות של קבע, בחלק־עולם זה. והנה מתוך תגליות מצבות חרן של נבונאיד, שעמדנו עליהן בפרק הראשון, נתברר, שבמאה השישית לפמנה״ג היו קיימים ישובי־קבע של יהודים בתימא, בוואדי אל־קורא וביתרב; משמע, שיש להקדים את הישובים היהודיים שבצפון לאלה שבדרום.

מסתבר, שהמתישבים היהודים בצפונה של ערב חדרו גם לדרום, היינו, לשבא ולתימן, בתקופה קדומה למדי! ומובן מאליו, שהמתישבים הראשונים הביאו עמם לכאן גם את האמונה היהודית המונותיאיסטית, תחילה לשבא ולאחר־מכן לחמיאר.

יצחק בן צבי- נדחי ישראל- שבטים יהודיים ומדינות יהודיות בערב