מורשת יהדות מרוקו

רבי מסעוד בר משה כנאפו

פרופ׳ רבי משה עמאר בהקדמתו לספר ׳מעט מים׳ של רבי יוסף כנאפו(עמ׳41) אומר שהיה בן אחיו של רבי יוסף כנאפה אך צאצאי רבי יוסף טוענים שהוא לא היה בן משפחתם. ר׳ מסעוד כיהן כדיין ומורה צדק במוגדור סביב השנים תרמ״ה תר״ס. נשתמר ממנו קובץ קטן מתשובותיו ופסקיו.

רבי מסעוד היה ידוע בענוותנותו המופלגת. באחת מתשובותיו הוא חותם:

׳הכ״ד קטינא דארעא עפר ואפר כירה מן המוכן לשרת לפני כל יודעי דת ודין הצב״י מסעוד כנאפו״. רבי יעיש קריספין מתאר את פגישתו עם רבי מסעוד שהתקיימה בישיבת ״אורה ושמחה״ מכאן שהייתה ישיבה כזאת בעיר מוגדור.

ראה הקדמת רבי משה עמאר לספר ׳מעט מים׳ של רבי יוסף כנאפו.

(עמ׳ 43-41)

מתוך הספר "מעט מים-הקדמה של הפרופ' הרב משה עמאר

רבי מסעוד כנאפו ב״ר משה, היה בן אחיו של רבי יוסף, הוא כיהן כדיין ומורה צדק בצוירה סביב השנים תרמ״ה-תר״ס, נשתמר ממנו קובץ קטן מתשובותיו ופסקיו, הקובץ כנראה חלק קטן מקובץ יותר גדול, גם המעט שנשתמר בחלקו הפסקים חסרים בתחילתם או בסופם. פסק דין אחד נשלח לחכמי סאלי אל הרבנים ר׳ מסעוד ור׳ רפאל אנקאווא זצ״ל, והם סתרו את פסק דינו. והוא חזר וכתב להם לחזק את דבריו. בפסק האחרון בקובץ, מוזכר שטר מכר משנת תרכ״ו ׳וחתום עליו הדו״מ כמוהר״ר משה הכהן ז״ל והסופר כמהר״ר שלמה בן שושן נר״ו, ואישר המכר ׳וחתום הרב מ״ד כמוהר״א ן׳ עטר ז״ל׳. ושם מוזכר עוד שטר וחתומים עליו ר״מ כהן וכה״ר מסעוד זנכוט, ועוד שטר מכר וחתומים עליו כהר״א וכהר״מ אבודרהם. צד באותו דיון היה ר׳ יעקב בן שבת ׳אשר הלך לטאנג׳יר ובהשתדלות הבאשאדור אמריקה יר״ה, עשה והצליח ולקח רשיון מהמלכות להחזיר לו החצר׳. המדובר בר׳ יעקב נוסף שחי בצווירה, ולא בר' יעקב מחבר הספר ׳רוח יעקב׳.

בסימן ג מזכיר רעב כבד שהיה באזור בשנת תרמ״ג(1883). ובו מביע את רגישותו לסבלן של הנשים מבעלים דלא מעלי, אשר היו עוזבים אותן ללא פרנסה והולכים למרחקים, ומצערים אותן עד שהן מוחלות להם על כתובתן, המדובר בתשובה בענין בעל שרצה לגרש את אשתו בטענות שונות כי לא ילדה לו בן זכר, והוא לחץ עליה עד שויתרה לו על כתובתה, אחר כך היא טענה שלא הבינה משמעות הויתור והקנין, בסוף התשובה:

שהאשה הנז׳ הלכה לכפר תאמאליחת אשר שם חונה בעלה ועמה ארבעה בנות, ולא קיבלה בביתו וייחד לה כתובתה ע״י ערבנות גביר אחד. ותא חזי מאי סליק בההוא גברא, לא עברו כמו שלשים או ארבעים יום עד שנשכו כלב שוטה רח״ל, וחלי״ש [=רחמנא ליצלן, וחיים לכל ישראל שביק]. וזה מוסר לאנשים אשר יושבים עם נשיהם, ובלי טענה מספקת הפוטרתם מדיני שמים, חורשים עליהם רעה, ויום יום שבעים מר ולענה עד שבע״כ [=שבעל כרחן] מוחלים להם, וה׳ הטוב יכפר בעד. פה מוגאדור יע״א, ע״א [=עשור ראשון] לסיון שנת תרמ״ז לפ״ק (1887). כ״ד [=כה דברי] עפר ואפר כירה מן המוכן לש׳ לפידו״ד הצב״י [=לשרת לפני יודעי דת ודין הצעיר באלפי ישראל] מסעוד כנאפו ס״ט.

עד כאן מתוך הספר מעט מים.

שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים- רבי מסעוד בר משה כנאפו.

עמוד 72

. רקע גיאוגרפי והיסטורי

ארפוד – חלק מאזור תאפילאלת

ארפוד היא חלק בלתי נפרד מן האזור הקרוי ׳תאפילאלת / סג׳למאסא׳ הן מבחינה גיאוגרפית, הן מבחינה היסטורית והן מבחינת המורשת הרוחנית של הקהילה ומנהגיה. עד 1949 נכתב בכל שטרי הכתובות והגיטין של ארפוד ׳כאן מתא סג׳למאסא׳ (=כאן עיר סג׳למאסא) לזיהוי מקום עריכת הכתובה או הגט. הוא הדין לעיר ריסאני ושאר קהילות קטנות כולן נכללות תחת השם ׳תאפילאלת / סג׳למאסא/ לאמור: תאפילאלת היא סג׳למאסא וסג׳למאסא היא תאפילאלת, אלא שהשם תאפילאלת נפוץ הן אצל היהודים והן אצל הערבים, ואילו סג׳למאסא הוא השם המופיע בשטרי הכתובות והגיטין. במהלך הדורות הפכה ארפוד יורשתה של ׳תאפילאלת / סג׳למאסא׳. לכן כדי לדעת את מורשת ארפוד יש לדעת את המקור, שממנו היא חוצבה, והכוונה בעיקר למנהגים ולהווי הקשורים במעגל האדם מן הלידה ועד לפטירה ולמעגל השנה מימי הסליחות, החגים והמועדים ועד לימי בין המצרים, אשר פרטיהם מופיעים בשלושה כרכים שפרסמתי בשם ׳קהילות תאפילאלת / סג׳למאסא׳ בהוצאת אוניברסיטת בר אילן ועיקריהם יופיעו כאן בכרך ג׳ הווי ומנהג.

תשתית העיר ארפוד

ייסודה הרשמי של העיירה המבוצרת ארפוד הוא ב-1918 בתקופה הקולוניאלית הצרפתית. התשתית הראשונית של ארפוד היא הר הבליקוס (Jbel Blikos) ששימש עבור הצרפתים מבצר ובראשו מגדל פיקוח צבאי וגם אזרחי. ההר ומשטחו הגדול הקיים עד היום מעידים על עבר עשיר מאוד, והוא שימש תחנת קישור בין האטלס למדבר. המונח הלטיני ׳בליקוס׳ מקביל לשם הערבי ״אל קודיה״ (=גבעה= la colline). גבעה זו הייתה תחנת ביניים חיונית בנתיב הסחר העתיק של השיירות.

מקור השם ארפוד

לשם ארפוד כמה משמעויות: א. השם ניתן על רקע היסטורי, שבו היו מגיעות שיירות גמלים טעונים סחורות מכיוון ערי מרוקו: פאס מכנאס, ליעדם הקרוב סג׳למאסא הקרויה היום ריסאני, ומשם ליעדים רחוקים לשיווק סחורתם. בשטח הרחב לרגלי הבליקוס הסמוך לנהר זיז הם עשו חנייה זמנית למנוחה, לשתייה של הגמלים ורוכביהם ממימי הנהר ולצבירת כה. לאחר שנחו דיים היה ראש השיירה מכריז ׳ארפוד׳! שם פועל של רפד בערבית שמובנו לקום לחידוש המסע. שני המונחים חנייה וחידוש המסע מקבילים לתבנית המקראית ׳ויסעו – ויחנו׳ המתארת על פי ההקשר את מסעות בני ישראל במדבר סיני וגם למונחי התעופה – נחיתה והמראה. ב. על פי מקור אחר ׳ארפוד׳ הוא שיבוש מילולי של אַוְפוּד, מונח ברברי במובן הברך AOUFOUDהברך LE GENOU), מכיוון שכדי להמשיך את המסע    לסג׳למאסא ומשם ליעדים רחוקים, היה צריך לחצות את נהר הזיז ברגל, וכדי שלא יתרטבו המשתתפים במסע, היו מושכים את בגדיהם מעל הברכיים. ג. על סמך הנוף הבולט של הר בליקוס והחנייה לידו סבר ר^׳ מכלוף אביחצירא, שארפוד הוא שם הר הבליקוס, הסבר הנוצר על פי ההקשר שתואר עד כה.

כאן נזכיר גם מסע אחר בכיוון הפוך. הכפרים ששכנו באיזור תיזימי: אזראנא, למעאדיד, לקסבא, אולאד עלי – תושביהם היהודים היו קוברים את הנפטרים בבית העלמין העתיק בארפוד הסמוך לבליקוס ולנהר זיז בגבעה סלעית גבוהה. המסע מכפרים אלה לבית העלמין ארך כשעה, ואנשי חברא קדישא והמלווים את המיטה בהתקרבם לבית העלמין היו נאלצים גם הם לחצות את הנהר, ולכן היו חולצים נעליהם ליד שפתו ומושכים את בגדיהם למעלה. בית העלמין הזה הוקם כ-50 שנה לפני יסוד ארפוד. מדובר אפוא במתחם משולש רב משמעי: הר הבליקוס, נהר הזיז ובית העלמין הישן שפעל רשמית עד 1945. מתחם זה הוא התשתית הראשונה של ארפוד. השטח של העיירה ארפוד לפני ייסודה ובמיוחד מתחם הר הבליקוס שימש בסיס צבאי עבור הכוחות הצרפתיים, שנלחמו בתאפילאלת הסמוכה. הכוחות הצרפתיים ניהלו קרבות קשים נגד התנגדות לאומית חזקה, במיוחד במהלך קרב מסקי (1916) ER RACHIDIA, קרב אל-באתה בריסאני (1918) שברקע שלו נהרג ר׳ דוד אביחצירא בחשד של שיתוף פעולה עם הצרפתים ולבסוף קרב אל מעאדיד. בארפוד פעל מחנה צבאי צרפתי עד לעצמאות מרוקו ב-1956.

מאיר נזרי-ארפוד -עיירה יהודית בלב הסהרה בהנהגת חכמי אביחצירא-מעמדה של ארפוד בתוך אזור תאפילאלת.

עמוד 23