שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר
להשיג אצל מר אשר כנפו
הנייד: 054-7339293
מחיר מומלץ 120 ₪ בתוספת של 30 ₪ דמי משלוח בדואר רשום.
אשר כנפו
איש חינוך שהתמסר לכתיבה. הוא עורך, משורר וסופר. הוא מייסדו ועורכו של ברית – כתב העת הדו־לשוני של יהודי מרוקו, ממנו יצאו עד כה 40 גיליונות. ספריו שיצאו בהוצאת בימת קדם: התינוק מאופדאן, רומן 2000; חתונה במוגדור, אלבום כתובות 2004; הפייטן השתקן ומספד הסיפורים, רומן פיקרסקי 2006; חזן בבית המרחץ, מעשיות מחורזות מחיי יהודי מרוקו 2009; תה עם נענע, ספר הבדיחה והחידוד של יהודי מרוקו 2014; הכינור ואני, ממואר 2016; גשם נדבות, קובץ סיפורים 2019; נשימתו האחרונה, רומן 2022. כן יצאו לאור בהוצאת אות ברית קודש יכי״ן, משנתו החינוכית של ד׳ יוסף כנאפו וספר שיריו מהן אותן מילים…
ד״ר שלום אלדרד(אדרי)
יליד דבאט שבמרוקו, עלה ארצה עם ה1רי1 בשנת 1956. שירת בצנחנים בתפקיד פיקודי, נשוי 1אב לחמישה ילדים וסב לי״א נכדים. כל חייו התמסר לעבודה חינוכית כמדריך וקומונר בבני עקיבא, כמורה מחנך ומנהל בית ספר. כיהן במפקח מחוזי מסעם משרד החינוך במחוז דרום. ד״ר לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת בר אילן, חוקר תרבות ומורשת רוחנית של יהדות צפון אפריקה. פרסם 2 ספדי מחקר בשם ׳קול זמרה׳ בנושא פיוטים, ה1צ׳ יד יקותיאל, ירושלים תשפ״ב, זוכה פרס הקרן ע״ש רנה זניסים גאון לשנת תשפ״ד, כן פרסם מאמרים בכתב העת ׳ברית' ובספר ׳׳כי״ן' בעריכת הסופר אשד כנפו. ב-1972 הדליק משואה ביום העצמאות, כנציג של ההתיישמת החדשה(כתושב די-זהב שבמרחב שלמה, שהיה מיוזמי הקמתו).
בפתח הספר
מאת
יצחק גורמזאנד גורן
בטרם אגלה את עיני הקוראים על מה הספר שלפנינו, אזדרז ואומר על מה הוא לא! אף שהוא עוסק בקברים מאי-שם במרוקו, זה אינו ספר על הילולות בקברי צדיקים. על מה הספר הזה, אם כן?
זהו ספר על ציוויליזציה. בין דפיו, קהילה יהודית שלמה – זו של העיר מוגדור במרוקו – קמה לתחייה דווקא ממצבות מתיה. ״התחיינה העצמות האלה?״ כן, בזכות מפעל האדירים של הסופר אשר כנפו והחוקר ד״ר שלום אלדר.
כמו בציוויליזציות עתיקות, גם זו שלפנינו עלתה מתוך חפירה ארכיאולוגית, וככל שנחשפו סודותיה אל אור השמש, כן גדלה הפתעת החופרים כאשר החלו לפענח את החקוק על מצבות האבן. מה שנתגלה לעיניהם לא היו כיתובי קבורה סטנדרטיים נוסח פ״נ ותנצב״ה, אלא… שירה נשגבה. ובעברית!
עברית רהוטה ועשירה, שבמיטבה מתכתבת בכבוד עם שירת ספרד. מצד אחר, מאחר שמדובר במה שנקרא בלעז epitaph – כלומר בכתובות זיכרון על מצבות, הרי לא נצפה שבמאות המצבות המיוצגות בספר יהיו הכיתובים שיקופים פסיכולוגיים של הנפטרים. מצד אחר, לא אחת מוצאים אנו התייחסות לחייהם ולנסיבות מותם. אין להתפלא שהאבנים האילמות מדברות בשבח המתים. דבר זה צפוי כמו בשירי השבח שכתבו משוררי ספרד המהוללים. הפלא הוא דווקא בגילויי המקוריות שניתן למצוא בדברי השירה, בהקשרים הספרותיים המעניינים, בשיבוצי הפסוקים ואף בווריאציות עליהם, לא רק מתוך המקורות הרגילים כמו התנ״ך, המשנה, התלמוד והפוסקים, אלא גם מיצירות שונות של רבנים לאורך דורות, מה שמצביע על כך שהייתה לכותבים גישה לארון ספרים יהודי עשיר ומגוון.
לכן בשירת המצבות שרובה ככולה בשפת עבר, נגלה עולם תרבותי שלם. וזאת יש לזכור, שמוגדור היא עיר קטנה עד בינונית בקצה מרוקו על האוקיינוס האטלנטי. אין היא נמנית עם הערים הגדולות כגון פאם, מקנס, מראכש, קזבלנקה או רבאט. עם זאת, יהדות מוגדור היא מיקרוקוסמוס ליהדות מרוקו, ודי במתגלה בארבע מאות וחמישים המצבות שבספר זה כדי להסיק שבאותן קהילות במרוקו הייתה התפוצצות של תרבות ולא רק יהודית או צרפתית, אלא גם עברית!
איך יכלו הללו שקלטו את עולי מרוקו בישראל לשער את הדבר הזה? איך יכלו לדעת איזה אוצרות תרבות נשאו איתם יהודים אלה מהגולה שסומנו כ״יהדות מצוקה״ במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – זוכו בכינויים שנימנע כאן מלחזור עליהם.
וגם אנו, יש להודות, וכן רבים מיהודי מרוקו עצמם, לא היינו יודעים דבר על אותו עולם תת קרקעי אילולי פועלם של אלה שחשפו אותו בפנינו. לכן יאה ההשוואה עם ציוויליזציות עתיקות, שאוצרות התרבות שצפנו בקרבן נחשפו בזכותן של חפירות בלתי נלאות.
גם במקרה שלנו, כל אותה שירה שנחקקה באבן לאורך יותר ממאתיים שנה הייתה נעלמת אל הנשייה כאילו נכתבה בחול, אילולי קם אותו ארכיאולוג חובב שכמעט במו ידיו חשף את המצבות מתוך החול שנצטבר עליהן או מסבך צמחיית הפרא שהשתלטה על בית העלמין.
והארכיאולוג החובב הזה הוא לא אחר מאשר יליד מוגדור, אשר כנפו.
ונשאלת השאלה מה מריץ אדם המתקרב לגיל שמונים להתרוצץ בין בתי העלמין של עיר הולדתו, כדי לגאול בעמל רב מאות מצבות מן ההזנחה והשכחה?
במבוא לספר מתוארת בפרוטרוט המלאכה הסיזיפית של גאולת המצבות על מנת לגלות את צפונותיהן. תחילה לא ידע אשר כנפו למה לצפות, אך ככל שנתגלו לו דברי השירה, הוא מיהר ליטול פנקס ושרבט בו את מה שהצליח לפענח. וכל אותו זמן, השמש קופחת מעל לראשו והזמן אוזל והולך. מה שתוכנן כשהות קצרה מתארך לחודש, ומאחר שגם זה אינו מספיק, הוא חוזר למוגדור שבע פעמים נוספות ובכל פעם שוהה שם ימים רבים כדי לגאול את המילים מתוך האבן. אפשר רק לשער את כמות העבודה ואת ההשקעה הכספית שהתלוותה לכך.
בביקוריו בבתי העלמין של מוגדור, מילא אשר כנפו ארבעה פנקסים עבי כרס בשירים מתוך אלף מצבות שחשפו. כן, אלף! מתוכן תיבחרנה כחמש מאות שיהוו את תוכנו של הספר הזה.
ככל שהבשילה באשר כנפו ההכרה שלפניו פרויקט מונומנטלי, הוא גייס למשימה את ד״ר שלום אלדר, מומחה לשירת משוררי מרוקו ושירת ספרד. עכשיו כבר לא היה לבדו. תחילה סייע אלדר במלאכה הכמעט בלתי אפשרית של פענוח השירים וחילוצם מתוך האבן. כמו כן השתתף עם כנפו בכתיבת הטקסטים הנלווים למצבות ובניקודם של השירים והוסיף להם ביאורים. גם מכספו לא חסך, אם זה בטיסה למוגדור, אם זה בהשתתפות בהוצאות לאנשי מקצוע שונים שנזקקו לסיועם, ואם זה בנסיעות כמעט יומיומיות מביתו בקריית מלאכי לביתו של אשר כנפו – וזאת לאורך יותר משבע שנים.
שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור.
שירת האבנים
המחקר שלפנינו נקרא ״שירת האבנים״ על שום השירה הנפלאה המצויה על גבי מאות המצבות בשני בתי העלמין היהודיים במוגדור היא אצווירא, שהייתה עיר ואם בישראל לחופי האוקיינוס האטלנטי במרוקו.
הדחף להוציא אל הפועל את המחקר הזה נבע מן הצורך שלנו לשתף את כלל ישראל בחוויה העמוקה שהייתה לנו כאשר נחשפנו לשירה-קינה הזאת, ומן הרצון שלנו להנציח חיי קהילה יהודית עשירה מזווית שונה, מקורית ובלתי מוכרת עד כה.
המלאכה החלה לפני יותר מעשור ביוזמתו של הסופר אשר כנפו, בן העיר מוגדור, ובראשיתה לא הייתה אקדמית כלל, אלא כללה עבודה סיזיפית של חילוצן הפיזי של המצבות מבין שיני הזמן ונזקי הטבע, חשיפתן אל האור ושיקומן.
המצבות היו מכוסות באדמה ובצמחייה והיה צורך לעבוד קשה בתנאים לא תנאים, בשמש קופחת ובכלים מאולתרים על מנת לגלות את הקברים ואת הכתובות החקוקות על המצבות.
רק בתום החפירות, אפשר היה לעבור אל החקירות, אל המחקר האקדמי.
לשם כך נרתם בהתלהבות חוקר הספרות העברית ד״ר שלום אלדד, מומחה לשירת ימי הביניים, כאשר אחת התגליות המרתקות הייתה, שהשירה שעל המצבות שאבה את השראתה משירת תור הזהב בספרד.
עבודת המחקר נמשכה למעלה משבע שנים וחלקה הגדול לא התרחש בחדרים ממוזגים במוסדות האוניברסיטאיים. היא כללה ימים ושבועות של רכינה על הקברים כדי להעתיק את הכתובות שחלקן דהו או הושחתו, מה שהיה כרוך בנסיעות רבות לבתי העלמין של מוגדור, לעיתים בליווי צלם מקצועי.
נשאיר לדמיונם של הקוראות והקוראים את העלויות באמצעים ובמאמצים שנדרשו כדי להגשים את הפרויקט המונומנטלי הזה, ולהביא לפניכם קטעי שירה מתוך 451 מצבות שנבחרו מתוך כאלף שנחשפו.
מוגדור ־ אצווירא
מוגדור היא אצווירא נוסדה בשנת 1764 על ידי הסולטן סידי מוחמד בן עבדאללה שביקש להעניש את עיר הנמל אגדיר שסירבה לשלם מיסים.
הסולטן פנה אל הארכיטקט הצרפתי קורנוט וזה בנה למענו עיר מודרנית מבוצרת היטב. הסולטן בחר מרחבי הממלכה שנים עשר סוחרים יהודים ופיתה אותם להתיישב בעיר בכך שנתן להם מגרשים והטבות מפליגות כדי שיפתחו בה את המסחר. סוחרים אלה נקראו ״טוז׳ר אל סולטן״ – סוחרי הסולטן.
מאתיים וארבעים משפחות יהודיות תצטרפנה אליהם מאוחר יותר. היהודים יהפכו את העיר במאות ה-18 וה-19 למרכז המסחרי הגדול של הממלכה. בה בעת, הם יפתחו את העיר מבחינה תרבותית ותורנית.
הצלחתה של מוגדור משכה אליה אלפים. באמצע המאה ה-19 נמנתה בה אוכלוסייה של כ-17,000 נפשות מתוכן 10,000 מוסלמים, כאשר בקרב הלא-מוסלמים היהודים היוו רוב. באותה תקופה נוסד המלאח שקלט אלפי יהודים שנהרו אל העיר. אוכלוסיית היהודים פרחה ושגשגה, ומבחינה רוחנית בלטו בה רבנים גדולים אשר הפיצו תורה בקרב צאן מרעיתם. ביניהם נמנה שושלות של רבנים בני המשפחות קוריאט, פינטו, אלמאליח וכנאפו.
בגלל המסחר עם אנגליה, ההשפעה הבריטית ניכרה בעיר. בשנת 1840, צי צרפת הפגיז את העיר ופורעים משבט החאחא ניצלו את המצב ועשו שמות באוכלוסיית יהודי המלאח. ב-1864, משה מונטיפיורי ביקר בעיר וניסה בעזרת קשריו עם השלטונות לשפר את מצבם של יהודיה.
כעבור 18 שנה, ב-1882, נוסד בית הספר אליאנס הראשון במרוקו בעיר טיטואן ושנתיים לאחר מכן – בעיר מוגדור. בשנת 1885, הגברת סטלה קורקוס ייסדה את בית הספר האנגלי לבנות.
בשנת 1921 התפרסם קובץ הפיוטים ״שיר ידידות״, שנערך על ידי שלושה מגדולי אנשי הרוח של מוגדור – רבי דוד אלקיים, רבי דוד יפלח ורבי חיים אפריאט.
מהעיר מוגדור יצאו רבנים, אנשי רוח ומדינאים רבים.
בין הרבנים – רבי אברהם קוריאט בעל ״ברית אבות" ובנו רבי יצחק קןריאט בעל ״נחלת אבות״; רבי אליהו בן אמוזג שנולד במוגדור ואשר בגיל שלוש עבר עם הוריו לליוורנו; רבי יעקב ביבאס שהיה רבו של רבי חיים פינטו, מגדולי הרבנים של העיר; רבי דון בן חזן; רבי יוסף אלמאליח המכונה בבא סירי; רבי מכלוף מזל-תרים בעל ״שבע חיים״; רבי אברהם בן עטר בעל ״שנות חיים״; רבי יהודה בן מויאל בעל ״שבט יהודה״; רבי יוסף כנאפו בעל ״אות ברית קודש״ וחיבורים רבים אחרים; רבי דוד סבג בעל ״לקט עני״.
בתחום השירה והפיוט פעלו בעיר המשוררים מחברי קובץ הפיוטים ״שיר ידידות״ שהוזכרו לעיל, והעיתונאי והפובליציסט יצחק בן יעיש הלוי שחיבר יחד עם רבי דוד יפלח את קובץ הפיוטים ״רוני ושמחי״ שקדם לקובץ ״שיר ידידות״.
בין המדינאים אפשר לציין את דוד-יולי הלוי שהיה הסנטור היהודי הראשון בארה״ב אשר העיר ״David״ נקראת על שמו; מאיר כהן מכנין שהיה יועץ מלך מרוקו, תפקיד אותו ממלא היום אנדרה אזולאי; לורד לסלי בלישע שהיה שר המלחמה בבריטניה ב-1935; דוד בוחבוט שהתכתב עם הרצל והכניס את הציונות למוגדור; העיתונאי יעקב אוחיון; הסופרים אדמונד אלמליח, יצחק קנפו, מרסל קריספיל, פול סרז׳ קקון, עמי בוגנים, דוד בן שושן ואחרים; ההיסטוריון דוד קורקוס וחוקר יהדות מרוקו החשוב פרופ׳ חיים זפרני.
במוגדור פעלו 33 בתי כנסת ולאחרונה שופצו שלושה מהם: סלאת לקהל של רבי יוסף כנאפו וסלאת רבי דוד בן לחזן. בית הכנסת השלישי הוא סלאת עטייה שהפך יחד עם המשכן של בית הדין הרבני למרכז תרבות הנקרא ״בית דכירה״(בית הזכירה).
עם קום המדינה, החלה יציאת יהודי מוגדור אליה ולארצות אחרות. כיום מתגורר במוגדור דרך קבע יהודי אחד בלבד.
שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור.
עמוד 14
להשיג אצל מר אשר כנפו
הנייד: 054-7339293
מחיר מומלץ 120 ₪ בתוספת של 30 ₪ דמי משלוח בדואר רשום.