שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים- רבי מסעוד בר משה כנאפו.
רבי מסעוד בר משה כנאפו
פרופ׳ רבי משה עמאר בהקדמתו לספר ׳מעט מים׳ של רבי יוסף כנאפו(עמ׳41) אומר שהיה בן אחיו של רבי יוסף כנאפה אך צאצאי רבי יוסף טוענים שהוא לא היה בן משפחתם. ר׳ מסעוד כיהן כדיין ומורה צדק במוגדור סביב השנים תרמ״ה תר״ס. נשתמר ממנו קובץ קטן מתשובותיו ופסקיו.
רבי מסעוד היה ידוע בענוותנותו המופלגת. באחת מתשובותיו הוא חותם:
׳הכ״ד קטינא דארעא עפר ואפר כירה מן המוכן לשרת לפני כל יודעי דת ודין הצב״י מסעוד כנאפו״. רבי יעיש קריספין מתאר את פגישתו עם רבי מסעוד שהתקיימה בישיבת ״אורה ושמחה״ מכאן שהייתה ישיבה כזאת בעיר מוגדור.
ראה הקדמת רבי משה עמאר לספר ׳מעט מים׳ של רבי יוסף כנאפו.
(עמ׳ 43-41)
מתוך הספר "מעט מים-הקדמה של הפרופ' הרב משה עמאר
רבי מסעוד כנאפו ב״ר משה, היה בן אחיו של רבי יוסף, הוא כיהן כדיין ומורה צדק בצוירה סביב השנים תרמ״ה-תר״ס, נשתמר ממנו קובץ קטן מתשובותיו ופסקיו, הקובץ כנראה חלק קטן מקובץ יותר גדול, גם המעט שנשתמר בחלקו הפסקים חסרים בתחילתם או בסופם. פסק דין אחד נשלח לחכמי סאלי אל הרבנים ר׳ מסעוד ור׳ רפאל אנקאווא זצ״ל, והם סתרו את פסק דינו. והוא חזר וכתב להם לחזק את דבריו. בפסק האחרון בקובץ, מוזכר שטר מכר משנת תרכ״ו ׳וחתום עליו הדו״מ כמוהר״ר משה הכהן ז״ל והסופר כמהר״ר שלמה בן שושן נר״ו, ואישר המכר ׳וחתום הרב מ״ד כמוהר״א ן׳ עטר ז״ל׳. ושם מוזכר עוד שטר וחתומים עליו ר״מ כהן וכה״ר מסעוד זנכוט, ועוד שטר מכר וחתומים עליו כהר״א וכהר״מ אבודרהם. צד באותו דיון היה ר׳ יעקב בן שבת ׳אשר הלך לטאנג׳יר ובהשתדלות הבאשאדור אמריקה יר״ה, עשה והצליח ולקח רשיון מהמלכות להחזיר לו החצר׳. המדובר בר׳ יעקב נוסף שחי בצווירה, ולא בר' יעקב מחבר הספר ׳רוח יעקב׳.
בסימן ג מזכיר רעב כבד שהיה באזור בשנת תרמ״ג(1883). ובו מביע את רגישותו לסבלן של הנשים מבעלים דלא מעלי, אשר היו עוזבים אותן ללא פרנסה והולכים למרחקים, ומצערים אותן עד שהן מוחלות להם על כתובתן, המדובר בתשובה בענין בעל שרצה לגרש את אשתו בטענות שונות כי לא ילדה לו בן זכר, והוא לחץ עליה עד שויתרה לו על כתובתה, אחר כך היא טענה שלא הבינה משמעות הויתור והקנין, בסוף התשובה:
שהאשה הנז׳ הלכה לכפר תאמאליחת אשר שם חונה בעלה ועמה ארבעה בנות, ולא קיבלה בביתו וייחד לה כתובתה ע״י ערבנות גביר אחד. ותא חזי מאי סליק בההוא גברא, לא עברו כמו שלשים או ארבעים יום עד שנשכו כלב שוטה רח״ל, וחלי״ש [=רחמנא ליצלן, וחיים לכל ישראל שביק]. וזה מוסר לאנשים אשר יושבים עם נשיהם, ובלי טענה מספקת הפוטרתם מדיני שמים, חורשים עליהם רעה, ויום יום שבעים מר ולענה עד שבע״כ [=שבעל כרחן] מוחלים להם, וה׳ הטוב יכפר בעד. פה מוגאדור יע״א, ע״א [=עשור ראשון] לסיון שנת תרמ״ז לפ״ק (1887). כ״ד [=כה דברי] עפר ואפר כירה מן המוכן לש׳ לפידו״ד הצב״י [=לשרת לפני יודעי דת ודין הצעיר באלפי ישראל] מסעוד כנאפו ס״ט.
עד כאן מתוך הספר מעט מים.
שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים- רבי מסעוד בר משה כנאפו.
עמוד 72
כתיבת תגובה