Contes des juifs maroccains-יעקב אלפסי- מסמטאות המלאח-יג. המלך המוטרד.

יג. המלך המוטרד

יה האל בכל מקום ואתר ובכל מקום אורו לא חסר, ומעשה במלך שהיתה לו בת יחידה ואהובה מכל. נסיכים, רוזנים ושועי ארץ בקשו את ידה, אך היא השיבה את פניהם ריקם.

למלך היה משרת יהודי זקן ובא בימים, שהיה נאמן ומסור ושירת את המלך כל חייו באהבה ובנאמנות אין קץ. המלך, שנתן דעתו על בתו היחידה שהגיעה לפרקה אך סירבה להינשא, שקע בדכדוך רב ולבו הלך שבי אחרי חלומות שווא.

ומעשה שהיה באחד מלילות חלומו שהופיע בהם משרתו היהודי ואמר: ״אני עתיד לשאת את בתך יחידתך״. נבהל המלך מאד, כינס את כל חרטומיו וציווה עליהם להבהיר לו מה פשר החלומות בהם מופיע היהודי כחתן המיועד לשאת את בתו. התכנסו החרטומים ופסקו, שאכן עתיד היהודי לשאת את בת המלך. ספק המלך את כפיו, חבט ראשו בקיר וצווח: ״אוי לי, מה יהיה עלי שכך התעמר בי מזלי״. ולמלך וואזיר רע ואכזר ששנא יהודים בכל נפשו. פנה הוואזיר אל המלך ואמר: ״מלכי הגדול, מלך כל הארץ, אם יטב הדבר בעיניך, אשיא לך עצה וסופה שתרחיק את היהודי עד קצווי תבל, שם יגווע ברעב ובצמא״. ״ומה היא עצתך?״ הקשה המלך: ״אמור לו ,מלכי, שינדוד על פני כל היקום ויחפש את משה רבנו ולכשימצא אותו ישאלנו רק שאלה אחת״. ״ומה היא השאלה?״ הקשה המלך. השיב הוואזיר בחדווה: ״עד מתי נולד האדם לסבול על לא עוול בכפו? ויודע מלכי שאת משה רבנו הוא לא ימצא לעולם, בדרך זו הוא ימצא את מותו אי שם במדבריות העולם, תשוש, חולה, רעב וצמא״. ״יפה יעצת לי״, אמר המלך לוואזיר, ומיד צווה עליו להבהיל אליו את המשרת היהודי. מבוהל ונפחד הופיע הלה לפני המלך, קד קידה ואמר: ״לשירותך, מלכי, עד יום מותי״. פנה אליו המלך ואמר: ״משרתי רב החסד והפעלים, לך ונדוד במרחבי העולם ותור אחר משה רבנו ולכשתמצאנו שאל אותו: עד מתי נולד האדם לסבול על לא עוול בכפו״. ״לפקודתך, מלכי״, אמר המשרת, קד קידה ואץ אל ביתו.

למחרת היום השכים קום, נטל מקל נדודים ומעט צידה ויצא לנוד במרחבי העולם. הוא עלה הרים וירד בקעות, חצה ימים ואגמים. בקיץ אכלהו חֹרֶב ובחורף אחזתו צנה. נעליו בלו ובגדיו נקרעו ואת משה לא מצא. ויהי היום, בעודו מהלך במרחבי המדבר, ראה בבקעה אחת עץ גבוה ורחב צמרת. ישב המשרת מתחת לעץ כשהוא נשען על גזעו ונהנה מצלו, ועיניו יורדות דמעה ובוכות על מר גורלו, פנה אליו העץ ושאל: ״איש זקן, למה נפלו פניך, מאין באת ולאן פניך מועדות?״ תלה הזקן עיניו בצמרת העץ ואמר: ״מלכי רב החסד והאור, אותו אני משרת כל חיי, הטיל עלי לנוד ולחפש את משה רבנו ולכשאמצא אותו, אשאלהו רק שאלה אחת. זה ימים רבים שאני מהלך בדרך ואיני מוצא לא אותו ולא סימן ממנו, ולאחור לא אוכל לשוב ריקם״. ״המשך בדרכך״, עודד אותו העץ, ״אך לכשתפגוש את משה רבנו, שאל אותו בשמי, מדוע עץ רב פאר ושנים כמוני אינו מניב פרי?״ הבטיח הזקן לעץ למלא את משאלתו. משאזר כוח שינס מותניו, נטל את מקלו ויצא לדרך.

מעל פסגה אחת צפה לרחוק, ומה ראו עיניו? שתי בריכות האחת שחורה, ובתוכה מים דלוחים והשניה לבנה, ובה מים צלולים. אך מכיוון שלא באו מים אל פיו זה שלוש יממות, הוא שעט בדהרה לעבר הבריכה הלבנה, גהר על שפתה, מילא מים מלוא חופניו וכשבאו המים אל קרבו, נוכח הוא לדעת כי מרים הם ממוות. הוא לא ידע את נפשו מרוב צער וחש עד מהרה כי הגורל ממשיך להתאכזר אליו.

עודנו יושב ומהרהר בפשר העניין, שמע המשרת בת קול עולה משתי הבריכות ושואלת: ״לאן פניך מועדות, הלך זקן, ומה אתה מבקש למצוא במדבר צנה זה?״ ״את משה רבנו אני מבקש״, ענה הזקן. ״לך לשלום״, ענו השתיים ״וכשתפגוש בו, הלך זקן, שאל אותו מדוע מימינו דלוחים ומרים, ובשל כך לא עוף השמיים וגם לא חיית השדה, אינם פוקדים אותנו?״

כשהוא תשוש וצמא המשיך המשרת הזקן במסעו, חוצה מדבר וציה.

בבוקרו של אחד הימים, עם עלות השחר, עלתה דמותו של משה עם גלגל החמה, כשזקנו הלבן יורד על־פי מידותיו. ״משה! משה!״ צעק המשרת הזקן לעברו. ״זה יובלות שאני תר אחריך! ביום אכלני חורב וצנה בלילה״. ״ומה בפיך, איש זקן?״, שאל משה. ״שאלות רבות רובצות לפתחו של לבי״, הוסיף הזקן. ״שאל את כל אשר על לבך״, אמר משה רבנו. ״עד מתי נולד האדם לסבול על לא עוול בכפו?״ שאל הזקן. ״אין איש אשר ימלט מגורלו״, ענה משה. ״ומה באשר לעץ העולה במדבר ציה שענפיו מרובים וצמרתו רחבה, אך הוא אינו מניב פירות?״ השיב משה רבנו ואמר: ״אומנם מנע ה׳, ישתבח שמו, פרי מהעץ, אולם תחת זאת, חנן אותו בסגולה רפואית נדירה, לפיה מי שיקטוף את עליו מצמרתו, יבשלם וישתה את מימיהם, יתרפא מכל מחלה ונגע״. ״ולמה דלוחים ומרים מי שתי הבריכות?״ הקשה הזקן. ומשה רבנו השיב: ״הטובל בתוך הבריכה השחורה, זו עם המים הדלוחים, ושב וטבל בבריכה הלבנה, זו עם המים הזכים והמרים, יהפך בו במקום לעלם צעיר. ואילו הטובל קודם בבריכה הלבנה, ושב וטבל במי הבריכה השחורה, יהפוך לזקן״. משסיים משה להשיב על שאלותיו של המשרת, עלה בסערה השמיימה.

המשרת הזקן שקיבל מענה לכל שאלותיו, שב על עקביו וכשהגיע לבריכות המים פשט את בגדיו, נכנס וטבל במימי הבריכה השחורה, שב וטבל במימי הבריכה הלבנה, וחיש נהפך לעלם צעיר ויפה מראה.

ועוד לפני שהמשיך בדרכו, סיפר לשתי הבריכות את מעלותיהן הטובות.

כעבור ימים אחדים פגש בעץ, שב ונפש בצילו ועוד בטרם המשיך בדרכו, טיפס אל צמרתו וקטף מלוא צקלונו עלים וגם סיפר לעץ על סגולותיו.

משנפרד מהעץ לשלום נעשתה לו קפיצת הדרך והוא מצא את עצמו בתוככי השוק של עירו. איש לא הכירו אך מנימת קולם של הסוחרים, ניכר היה שבת המלך היפה חלתה במחלה ממארת ואין מזור למחלתה.

אץ רץ המשרת אל הארמון והציג עצמו לפני שומרי הארמון כרופא צעיר שבא לרפא את בת המלך. המשרתים המופתעים הובילוהו אל חדרה. הוא ציווה עליהם להעמיד קדרה עם מים על המוקד. כשרתחו המים הוציא המשרת, שנעשה צעיר, עלים מצקלונו ונתן אותם בקדרה. משרתחו היטב הוא השקה את בת המלך וחיש קל קמה ממיטת חוליה, כשהיא צועדת ומחייכת לעיניהם המשתאות של המלך והשרים. המלך הודה לרופא וביקש ממנו לשאת את בתו לאשה. וכך היה.

בחלוף הימים, סיפר הרופא הצעיר למלך את כל הקורות אותו. למשמע הרפתקאותיו, שאל המלך את המשרת הצעיר: ״ומה עונש יאה לוואזיר שיעץ להוציאך לדרך היסורים הזאת?״ ענה המשרת הצעיר: ״אינני חפץ במותו, אך הייתי מבקש מהוד מעלתו שיוציא אותו למסע היסורים הגדול, כדי שיחוש על בשרו את שחשתי אני״. במסעו הגדול הגיע הוואזיר לבריכות המים, אלא שהוא טבל תחילה בבריכה הלבנה

ואח״כ בשחורה, ומיד הפך לתרח זקן כאבן שאין לה הופכין. ובשובו משם לארמון לא הכירו איש. קומתו שחה, שפתו עילגת וזקנו היה ארוך וסבוך.

מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין אצילים.

Contes des juifs maroccains-יעקב אלפסי- מסמטאות המלאח-יג. המלך המוטרד

עמוד 97