סאלי וחכמיה-אורי חנניה אלנקוה- התשס"ד-הוד והדר תעטרהו-המרפ"א
הרב יוסף משאש שלח אליו איגרת בשנת התרפ״ט(אוצר המכתבים ח״ב איגרת תשכ״ד), כשנודע על הכוונה להעניק לו את האות וכך כתב:
״צפירת תפארה הנזר והעטרה
נר ישראל וקדושו נזר אלקיו על ראשו
ראש ראשי מערכוה מוכתר באות מלכות
כקש"ת כמוהר״ר רפאל אנקאווא…
הגד הגד לי… כי המלכות הצרפתית, עטרה הדר״ג באות גדול… מה מאד מלאו כל יצורי גווי גיל וחדוה, לא על אות הכבוד, כי הדר״ג מוכתר ועומד בשלושה כתרים גדולים ועצומים ממלך מלכי המלכים ה׳ צבאות והם כתר תורה, כתר מלכות וכתר שם טוב ואיך אשמח אם הדר״ג נתכבד באות מדומה…אך שמחת לבי היא, כי זה האות, הוא מופת חותך שאף אלופי אדום הכירו וידעו והודו בחכמת הדר״ג ורוב צדקו ויושר דרכו ונגלה כבוד חכמי ישראל בגוים״ מילים אלו מבטאות יותר מכל את קידוש שם שמים שהיה בכל אורחות רבינו, דבר שיכול להסביר את ההערצה לרבינו ולרבנים במדריגתו ברחבי תבל, בקרב יהודים וגוים, קרובים ורחוקים.
משיחותי הרבות עם רבים מבני קהילת סאלי, עולה שהמידה הבולטת ביותר שהיתה ברבינו, היתה הדוגמא האישית. תמיד דאג שלא ימצא כתם בבגדו, לא בבגדיו המהודרים והמלכותיים ולא במעשיו. הבקיא בחינוך, יטיב להבין ערך מידה צרופה זו ואם נוסיף לכך את מידת האמת ומידת הענווה, הרי לפנינו ת״ח דגול העומד בכל אמות המידה הנוקשות הנדרשות מתלמיד חכם.
הגמרא (ב״מ כ״ב) מביאה שלושה דברים, בהם בלבד יכול לשנות ת״ח מדיבורו: במסכת (לומר שאינו בקי בה, אף שהוא בקי בה, משום ענווה) בפוריא (לומר שלא ישן במיטה זו, הגם שישן בה, כדי שלא יתגנה) ואושפיזא, מארח (שלא יספר על אירוחו הלבבי אצל פלוני שמא יבואו ויצבאו על דלתותיו ויצטער).
הגמרא בקידושין מביאה דבר נוסף – שמותר לשנות משום דרכי שלום ואכן כך היה רבינו, איש האמת ללא סיג, שישב בעיר שידעה לאהוב ולהעריך תכונה זו, משל היתה כאותה עיר, קושטא (אמת), עליה מספרים רבותינו (א) שיושביה לא היו משנים בדיבורם ולכן האריכו ימים.
ביושבו בעיר סאלי, קיים רבינו את דברי שלמה המלך:
סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה:(משלי ד׳ ח,) כפירוש רש״י – מסלסל, שמקבל עליו ללמוד תורה ומהפך בה כמסלסל שערו. זיו פניו, תואר מראהו והדרת זקנו הקטן, בו לא נגע, עם חכמתו וצדקותו המופלגת, הביא לכך שכל רואיו הכירוהו כצדיק יסוד עולם. כל שפגשו מיהר לנשק את ידו ולבקש ברכתו בהתרגשות. נשים נסתתרו בבתיהן בעוברו, תוך שהן מציצות מן החרכים כדי לזכות לראות את הוד קדושתו ולקבל מכך השראה רוחנית.
בן דורנו הרוצה להבין תופעה פלאית זו, יזכר בהערצת קדושים וביראת כבוד שאנו רוחשים עד עתה לקדוש מבטן, רבי ישראל אבוחצירא – באבא סאלי זצוק״ל.
רבי יצחק דהאן, עלה לארץ ישראל והתיישב בה. כשחזר לסאלי, בא להתברך אצל רבי רפאל. הוא ראה את הרבנים יושבים סביב הרב וכשהתבונן ברב, ראה הילה על ראשו. עמד רבי יצחק בפתח נבוך ומבולבל, קרא לו הרב ושאלו בלחש מדוע לא נכנס, ענה לו רבי יצחק, כי ראה הילה מעל ראש הרב. רבי רפאל השתיקו וביקש ממנו להתיישב עם החכמים.
רביגו רפאל התייחס אל כל אחד בכבוד רב וטיפח את תלמידיו, כך העיד אחד מבחירי תלמידיו, רבי אפרים אלנקאוה, אותו עודד רבינו לעזוב המסחר ולעסוק בתורה עד שהכשירו לדיינות(א).
על השפעת רבינו על דורנו, בבחינת ״רבים השיב מעוון״ יכול אני לספר על עצמי, דבדידי הווה עובדא. כשהתחתנתי, עניינו אותי יותר המחקרים האקדמיים מאשר החיבורים התורניים. לחתונתי קיבלתי מתנה יקרה מדודי הרב עמרם אלנקאוה. המתנה היתה הספר ״פעמון ורימון חדד ותימא״. כאדם האוהב לקרוא וללמוד, פתחתי את הספר ולא הבינותי דבר. הרהרתי בכך ושאלתי את עצמי הכיצד, איך קרה שאחד מאבותי כתב ספר ואני אינני מבין בו דבר. כשהבנתי את גודל המרחק, חישבתי דרכי והשי.בותי רגלי אל תורת ה'.
סאלי וחכמיה-אורי חנניה אלנקוה- התשס"ד-הוד והדר תעטרהו-המרפ"א
עמוד רכג
כתיבת תגובה