סאלי וחכמיה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
הקדמה
העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.
לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים.
כיצד הגיעה קהילה זו לגדולה ולגדלות רוחנית בקנה מידה שאין דומה לו, כאשר קהילה זו הגיעה בשיאה לכ – 5.000 נפש בלבד ? מהם השורשים הרוחניים, התרבותיים, התורניים, שהצמיחו את אחד מענקי הרוח של עם ישראל בכל הדורות, אור החיים הקדוש – רבי חיים בן עטר זצוק"ל – יליד סאלי ?
תרומתה התורנית של קהילת סאלי לעם ישראל היא אדירה ומיוחדת במינה – למעלה ממאה יצירות תורניות נכתבו על ידי בניה, חלקן בהיותם בסאלי וחלקן כשגלו ממנה. כמה מהיצירות התורניות הללו, חוללו מהפכה, תפנית בדור יוצריה.
יצירה תורנית אחת, זכתה לחולל מהפכה יהודית ולהיות בעלת השפעה תורנית עולמית, כשהיא פורצת את כל הגבולות הגיאוגראפיים, הקהילתיים, גבולות הזמן, ההשקפה והמנהגים. זוהי יצירתו המופלאה של אור החיים הקדוש הרב חיים בן עטר זצוק"ל. יצירתו היא אחת היצירות התורניות הנלמדות ביותר בעולם !
מקהילת סאלי יצאו רבנים גדולים בתחומי היצירה התורנית המגוונת, כפי שהיה הדבר בספרד – רבנים, פוסקים, אב"ד, מקובלים, משוררים, מדקדקים ופרשנים. בחיבור הז אשתדל להראות הדברים כהווייתם, ביופיים ובהדרם לאקמא שכינתא מעפרא. אמן כן יהי רצון.
המחבר אורי חנניה אלנקוה.
היישוב היהודי במרוקו.
כבר בתקופת בית ראשון, בימי שלמה המלך, ישנן עדויות על יהודים שהגיעו לאזור מרוקו לצרכי מסחר באוניות. " נר המערב " מחזק ידי המסורות המספרות שרבים מבני עשרת השבטים התיישבו במרוקו ומצא לכך סימוכין בדברי הגמרא – סנהדרין צ"ד, המספרת על כך שעשרת השבטים הגיעו לאפריקה, לעיר " שוש " וכן ל " שוש תרי ", במרוקו ישנו מקום הנקרא " שוש " באזור זה ישנו חבל הקרוי " שוש " וחבל אחר הקרוי "שוש שטוקא " – שוש אחרת. שתי הלשונות " שוש תרי " ושוש שטוקא, מדברות על שתי " שוש ".
באחת מערי חבל שוש – איפראן, נמצאו כתובות עתיקות המאשרות סברה זו . בשנת ד"א רצ"ג שלח יוסטינוס צו לעיר סאלמון – כנראה סאלי – ובה פקודה בשם הקיסר לצוות על היהודים להמיר דתם לדת הנוצרית.
באותה תקופה שגשגה קהילה יהודית מפוארת בעיר בוריון ובה היה ביכנ״ס עתיק מימי שלמה המלך. בעיר אופראן גם בה הייתה קהילה יהודית עתיקה, נמצא בית העלמין העתיק ביותר במרוקו ובו כתובת עתיקה מלפני כ- 2000 שנה (ג״א תשנ״ו): ״יוסף בן מימון ג״א (ג׳ אלפים) תשנ״ו״.
המושלים שם היו אפרתים משבט אפרים וברבות השנים הפך שמם לאפריאט. על פי השערת ״נר המערב״ – בוריון היא אופראן, אך יש לדייק שעיר זו היא אופראן בדרום ולא איפראן הצפונית.
דרך אגב, העיר אופראן נקראה כך על שם אפר ר״ן – שיש בה מערת הנשרפים, צדיקים וחסידים שנהרגו עקד״ה, בסרבם להמיר את הדת ונשרפו ר״ן – מאתים וחמישים צדיקים וכן רומז שמה ליושבים בה האפרתים ־ אפריאט משבט אפרים.
בעיר הדרומית דאדס הייתה קהילה יהודית מיוחסת ובתוכה ־ משפחת פרץ, המיוחסת לפרץ בן יהודה, משפחה שגלתה מירושלים, וכן ישנן עדויות על שרידי קהילות יהודיות עתיקות באיזור הדרע – חבל המקובלים במרוקו.
על פי החיד"א, באיזור זה נמצאו גליונות הזוהר הקדוש לראשונה. כאן פעל המקובל הידוע רבי יצחק דמן עכו, רבי דוד דרע הלוי בעל ספר ״ המלכות ״ ועוד.
כן מספר ההיסטוריון הערבי איבן חלדון שלפני כ־1200 שנה הייתה מלכה יהודיה ששלטה באיזור דרום מרוקו וקראו לה כהנא דהיא, ולצידה סייעו לה אחיה גיבורי המלחמה. הדברים מעידים על קדמות הישוב היהודי במערב.
כך במרוקו כבעיר מאלי, האוכלוסייה התחלקה בכללותה לשתי קבוצות:
א. קבוצת המתיישבים ־ התיישבות בולטת במיוחד בחבלים הדרומיים של מרוקו.
ב. קבוצת המגורשים – בעיקר בערי החוף וכן בערי המרכז והצפון.
הראב״ד כתב
:
״… שאתה מוצא קהילות ישראל שהיו פושטות ממדינת סלה (סאלי) בקצה המערב עד תאהרת בראש המערב״.
כאן אנו רואים שכינויה של מרוקו היה המערב ־ אל – מגרב (מכאן בא שם המשפחה מוגרבי ־ המערבי).
כפי שנראה, אל סאלי ואל שאר הקהילות היהודיות, הגיעו מגורשי ספרד. בין המתיישבים הוותיקים למגורשים נתעוררה מחלוקת בענין ״הנפיחה״. השאלה הייתה האם להתיר בהמה שנמצאה סירכה בריאתה, יל ידי בדיקת הריאה בנפיחה ?
המגורשים נהגו להקל ולהתיר בהמה זו. המתיישבים התנגדו ולהגנתם הצטרף הרב חיים גאגין ־ גולה שהתיישב בעיר פז.
סאלי וחכמיה
הוא השיב לטענות המגורשים בקונטריס ״עץ חיים״ וחיזק את ידי המתיישבים הוותיקים לבל יאכלו בהמה ״מנופחת שכזו״ (קונטרים זה הוזכר ב״פרי תואר״ לאוהחה״ק ־ בסימן ט״ל ).
כגגד טענת המגורשים כי הטריפות הן מדרבנן ובמקרה הנפיחה, זהו ספיקא דרבנן ולכן נקטינן לקולא, השיב הרב שאין זה מדרבנן אלא מדאורייתא ולכן אין להקל. הוא מגלה כי ויכוח דומה היה כשלושים שנה קודם לכן בספרד וכתב כי מה שהתירו את הנפיחה בזמן הגירוש היה, משום שהשלטונות הנוצריים אסרו על היהודים למכור את הטריפות לגוי ולכן השתדלו הרבנים להיתלות בקולות שונות על מנת להתיר את הנפיחה.
קורות העיר
סאלי היושבת על הנהר ־ נהר הבורוגרג היפה, סמוכה לעיר הבירה רבאט כששתיהן שוכנות לחוף האוקיאנוס האטלנטי והנהר מפריד ביניהן.
נופים מרהיבים מעטרים את סאלי כבספרד, דבר שהבטיח השראה רוחנית גדולה, כדברי רבותינו על דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם.
בסמוך לעיר, ישנה עיר קדומה – העיר הרומאית הקדומה, שלה, אליה הגיעו, קרוב לוודאי מגולי ציון בגלות רומא.
בתקופה הרומית, לפני כ – 2200 שנה, ערי החוף המערבי – צפוני של מרוקו ־ סלה וטינגיס (טנג׳יר), נשלטו על ידי קרתגו וכן בתקופת הקיסרות הרומית לפני כ-1900 שנה, נשלטו סלה, וולובליס, טינגיס וטמודה (באיזור תיטואן) על ידי הקיסרות. בתקופה זו ישנן עדויות על ישובים יהודיים קדומים בוולובליס, סלה (סאלי העתיקה) וטינגיס (טאנג׳יר העתיקה).
במקום זה היה ישוב פניקי עתיק סאלא ומאוחר יותר עיר קרתגית.
ישנה אגדה לפיה לכאן הגיעו אוניותיו של שלמה המלך לקנות זהב. לפיכך נותרו במרוקו כמה מבני שלמה המלך.
בתקופת הרמב"ם (לפני כ-900 שנה), נרדפו הערים פז, סאלי וסביבותיהן על ידי כת אלמוואחדין.
בתקופת הגירוש מספרד, הייתה סאלי מן המקומות המועדפים על ידי המגורשים. דבר שסייע לבניינה של סאלי כמרכז תורני חשוב.
סאלי שימשה כמרכז ליהדות דתית אדוקה ומרכז יהודי חשוב ששמר על קשר קהילות אחרות בצפון אפריקה, באירופה ובארץ ישראל.
לפני כ-700 שנה הושלמה הרקונקויסטה (כיבושה מחדש של ספרד מידי חליפות אלמוואחדין הערבית ). באותה תקופה שימשו סאלי וטנג׳יר כערי חוף למעבר בין ספרד, פורטוגל ומרוקו. במעבר זה השתמשו סוחרים, נודדים, שודדים, סוחרי עבדים ויהודים גולים.
היהודים הפליטים נהרו למרוקו בשני זרמים גדולים: בתקופת הגירוש הקטן מספרד ־ בשנת הקנ״א, 1391 בעיקר מאיזור סביליה והגירוש הגדול ־ בשנת הרנ״ב 1492 מחבלי ספרד השונים ובעיקר ממחוז קסטיליה וכן מפורטוגל.
יוצא מכאן שתושבי סאלי היהודים באו משתי קבוצות:
א. קבוצה קדמונית – המתיישבים צאצאי הגולים מגלות רומא.
ב. קבוצת הגולים – מגורשי ספרד.
רבי אברהם בן דוד מתאר את הרדיפות שהיו לפני כ שנה:
״בשנת תתק״ב (ד׳ אלפים תתק״ב) שגזר להוציא את ישראל מן הכלל… וכן לא השאיר להם בכל מלכותו ושאר מדינת צלא (סאלי) מקצה העולם ועד מדינת אלמהדיה ".
בתקופת גירוש ספרד הגדול, נמצא תיאור הקהילה היהודית במרוקו על ידי פורטוגזי אלמוני והוא מציין כי בדמנאת (עיר בעלי הגמרא), (א) חיים יהודים רבים וכן גדול מספרם ב-סלא (סאלי) והם עשירים, מתיאור זה עולה שבתקופה זו, הייתה הקהילה היהודית בסאלי גדולה ומבוססת.
בשנת התפ״ד, מונה רבי משה בן עטר מסאלי, על ידי המושל איסמאעיל לנגיד היהודים במלכותו. הוא סייע במאמצים דיפלומטיים להשגת חוזה שלום בין מרוקו לאנגליה ועסק בפידיון שבויים, כן עסק בכך חמיו רבי אברהם מאימראן הי"ד.
בשנת התפד״ה ב-ז׳ באדר. גזר המלך עונש שריפה על רבי משה ורק בדרך נס ניצל ברגע האחרון. רבי יעקב ששפורטס, עליו נדבר בהמשך, ציין ״שאין בסאלי בית תפילה בגזרת מלכותו״, גזירה זו נפוצה אז בערי מרוקו.
ב״נר המערב״ לרבי יוסף טולידאנו הובאו דברי הראב״ד: ״שאתה מוצא קהילות ישראל שהיו פושטות ממדינת סלה (סאלי) בקצה המערב עד תהארת בראש המערב״.
סאלי וחכמיה
רבי אברהם אדרוטיל ממגורשי ספרד, מספר על תלאות הגירוש:
״שנכנסו קצתם למדינת פאס על ידי המלך הגדול החסיד מחסידי אוה״ע, מולאי – שיך שקיבל את היהודים בכל מדינות מלכותו ועשה עמהם טובה ויש שנכנסו לסאלי היושבת בקצה ים המערב״.
על תלאות היהודים סיפר: ״יש חובלי אוניות נוצרים אשר עמדו על החוף סאלי ויראו קבוצות ילדים מילדי ישראל (ש)קוששו עשבים להחיות את נפשם, מצאו חפץ ברעבונם זה, למשוך ברשתם הרבה ילדים אשר נגשו אל החוף להשתחוות להם בעד פרוסת לחם וימשכו אותם אל אוניותיהם ויקחום שבי.
האכזרים האלה אטמו אוזנם משמוע זעקת האבות והאמהות… את הילדים הובילו איתם לארצות רחוקות, מהם נתנו דורונות לשרי מדינה ומהם מכרו אותם לעבדים״. (אדרוטיל – ספר הקבלה, דבריו מובאים ב־״דברי ימי ישראל״ ־ גרץ ־ שפר ח״ו).
כן ניתן לראות דברים ברוח זו ב-״שבט יהודה״ לרבי אליהו קפסאלי " החייט " :
״ ויש שנכנסו לסאלי היושבת בקצה ים המערב ושם עברו עליהם צרות רבות על ידי הערל טומאש והערל גליאן ושלחו ידם בבנות ישראל ועינו אותם ועשו תועבות גדולות ונאצות אשר לא היה כמוהם ״.
בשאלות ותשובות ״ כרם חמר ״ כתוב ״ רבאט וסאלי הם מן המקומות העתיקים ביותר בהם ישבו יהודים בתקופות קדומות ללא הפסק עדות זו יכולה לסייע לנו להבין את ההמשכיותבהעברת התורה ומסורתה ובאמיתות מנהגי הקהילה.
הטלטלות העזות, הגירושים, ההרג השבי, הביזה, איסור הקמת בתי כנסיות והחרמת כתבי קודש, אפיינו את התקופה הקדומה הזו מחורבן בית שני ועד לשנים שלאחר הגירוש הגדול מספרד. מרקע זה נוכל להבין מדוע מועטות הן העדויות על חיי הקהילה, על היצירות התורניות בתקופה הזו ועל החכמים ומדוע עיקר העדויות מתארות את המצב הקשה.
ב ״ שבט יהודה ״ לרבי שלמה די-וירגה מסופר על ״ ילדי יהודים שקברניט אוניה לקחם בסאלי בכוח בשנת 1500 ״ (למניינם).
רבי גדליה אבן יחיא כותב ב ״ שלשלת הקבלה ״ כי בקהילת סאלי היו 200 אלמנות שבעליהן נעלמו ונקבצו כולן ( האלמנות ) בבית אחד, כי נשארו עגונות: ״ השתתפו כולן להתעסק ממעשה ידיהן בלחם ומים ואת המותר להן, נתנו לתלמידי בתי מדרשות ״. מכאן אנו רואים שבתקופה קשה זו היו אברכים ותלמידי חכמים בסאלי.
מכל העדויות ההיסטוריות הקשות שהובאו לעיל, עולה כי קהילת מאלי שאבה לתוכה שני מקורות אנושיים אדירים – הגולים מתקופת חורבן בית שני ומגורשי ספרד שהביאו איתם תלמידי חכמים רבים.
אמנם, למרבה הצער, היהודים דוכאו, נרצחו והושפלו, אך את אש התורה אי אפשר היה לכבות, אור הגחלת עומעם לכמה דורות, אך העוצמה הרוחנית הבשילה והחלה לצמוח ולהאיר במסירות נפש ובאיכות רוחנית שרק העם היהודי יכול להעניק ואכן אם נשכיל להתבונן בקורות עמנו נראה שבכל קהילות ישראל, הגזירות הנוראיות, לא רק שלא כיבו את אש התורה ואורה, אלא רק העצימו אותה, כך נוצרה הספרות התנאית והאמוראית בתקופה הרומית (כתיבת המשנה, התלמוד, הזוהר הקדוש במערה), ספרות חכמי אשכנז בתקופת הפרעות ( יצירות הר״מ מרוטנבורג הי״ד ותלמידיו, הרא״ש והמרדכי), חכמי ספרד (הרמב״ם, הרמב״ן, הרי״ף) וכך בכל הדורות.
לקיים במיתוק מאמר הפסוק ״ כל רודפיה השיגוה בין המיצרים ״. כל רודפי התורה יגיעו להשגות ולגדלות בתקופות ״ בין המיצרים ״ תרתי משמע.
על תקופה קשה זו כתב האריז״ל שלזה רומז הפסוק ״ טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת ״, בזמן תוכחה, ניכרת הנהגתו של הקב״ה. כך בסאלי – הצרות, החרפה, השבי, הביזה והעוני, לא ריפו את ידי היהודים אלא, אדרבא, חיזקו את רוחם ובתעצומות נפש וגדלות מפליאה הקימו קהילה לתפארת בחכמה ובקדושה.
גירושי ספרד הביאו איתם לקהילות מרוקו בכלל ולסאלי בפרט עוצמה רוחנית אשר לא תסולא בפז, אך תקופה זו סימלה גם משבר גדול, טלטלות עזות, עוני, רדיפות והשפלות.
בשנת התכ״ו, כבש מולאי ארשיד את סאלי, בדוחקו את השליט העריץ שהיה עד אז ויהודי סאלי קיוו לטוב, ״ אומרים שמולאי ארשיד אוהב ישראל למאד ״ (ציצת נובל ד׳), עד שהסתבר שגם הוא שליט עריץ.
בתקופה זו שרר עוני כבד בקהילות ישראל ותחושת גלות כבדה ומייאשת. היו שניצלו זאת כדי להטות את לב העם מעיקרי האמונה היהודית ולהטעותם. רוח עועים שבתאית כוזבת החלה לנשב בפז, במרכש, בתיטואן, בסאלי ובמקנם, עד כדי כך שבשנת התכ״ז הקבוצה השבתאית בערים אלו, תכננה לבטל את ט׳ באב ולקובעו כיום משתה ושמחה, אך מעטים ביטלוהו ממש.
סאלי וחכמיה
בסאלי נחלק הקהל לארבע קבועות:
1 כת המתנגדים ־ קבוצה שלחמה בחירוף נפש בשבתאות ובראשם רבי אהרן הטבעוני וכן רבי דניאל טולידאנו ממקנם שבא עם אנשיו לסאלי כשהם מתענים מבלי לחשוש לכרוז החרם שהפיץ ראש השבתאים באיזור ־ יעקב בן סעדון.
2 – כת השבתאים – בראשה עמד יעקב בן סעדון ולצידו הנגיד מיימון מאימראן ושניהם ארגנו יום טוב ומשתה בתשעה באב והזמינו ברוב עזותם משוררים ונגנים ערבים (כמה לעגני ומזעזע מעשה נבלה זה, בהכירנו את מאמר חז״ל על הלויים המשוררים והמנגנים שגלו לבבל בזמן החורבן, קיצצו אצבעותיהם ואמרו:
״על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו: כי שם שאלתו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון: איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר:״
כך אומר דוד המלך ע״ה במזמור הנאמר בלילה בתיקון חצות ובימי בין המיצרים נאמר ביום ובלילה. במרקש תמך בהם שלמה אבוטבול.
ב״לשון לימודים״ כתב יד תוארה התנועה הזו כך:
״ בשנת התכ"ז התכוננו בערים רבות, חסידיה השוטים של השבתאות לבטל את צום ט״ב ולקובעו כיום משתה ושמחה״ ( בקהילות פז, מרקש, תיטואן, סאלי, מקנס, תאדלה ותאפיללת ).
3 – כת המתענים ־ בצינעא, מחשש מכת הבריונים השבתאית.
4 – כת הנבוכים – שלא ידעו כיצד לנהוג.
הרוחות במרוקו סערו, כמו בקהילות אחרות, נתפתחה מלחמה קשה בין הכת התורנית לבין הכת השבתאית. רבע אהרן הסבעוני מסאלי ורבי דניאל טולידאנו ממקנם נלחמו בשבתאות, כשהם נתמכים על ידי הרב יעקב ששפורטס שהיה רבה של סאלי ועזב לאמסטרדם, אך נשאר בקשר הדוק עם הקהילה ועודדה במלחמתה בשבתאות.
בתנועת השבתאות פעלו יעקב בן סעדון מטאלי, הנגיד מיימון
מאימראן ממקנם ושלמה אבוטבול ממראקש.
חשוב לציין שרבני מרוקו תקפו בחריפות את התנועה השבתאית, כאן המקום למחות על דברי אמויאל שכתב שרבי חיים בן עטר הזקן, צידד בשבתאות. חס ושלום, לא היו דברים
חיים בן עטר הזקן, צידד בשבתאות. חס ושלום, לא היו דברים מעולם וכאן אפריך את הדברים:
אמויאל כתב: מאחר ורבי חיים בן עטר הזקן (סבו של או החיים הקדוש עליו נקרא בהמשך), למד אצל השד״ר רבי אלישע אשכנזי, ( אביו של נתן העזתי, נביא השקר של ש״צ ), זוהי ראיה, כביכול לכך שרבי חיים הזקן תמך בשבתאות. אלה הם דברי הבל, משום שרבי אלישע אשכנזי בעצמו, עם היותו אביו של נתן העזתי, לא נחשד בשבתאות. גם אם נטה בסתר לבו לכך ( דבר שאין לו ראיה ), אין זה אומר דבר לגבי רבי חיים בן עטר הזקן.
״ ראיה ״ נוספת מביא אמויאל שרבי חיים בן עטר לא יצא נגד השבתאות ״והראיה, לא מצאנו בכתובים מסמך כלשהו״.
גם כאן אין כל הוכחה, רבי חיים בן עטר הזקן היה ידוע כקדוש, פרוש ולא נמצאו דבריו בכתובים, אלא רק עדויות עליו ועל גדלותו, כפי שנראה בהמשך.
כעיר נמל חשובה סבלה סאלי מהבאת רעיונות ״משיחיים״. כך מספר מואט ־ שבוי צרפתי לפני כ-330 שנה: ״בהיותי, בסלא הגיעה ספינה נידרלאנדית מאמשטרדם שהביאה ״נבואות״ מהולאנד ליהודים… שבראשית השנה הבאה (1672 למניינם),יוולד בהולאנד המשיח, שלו מצפים הם כבר זמן כה רב. היהודים בשומעם בשורה זו, חגגו חג סוכות שני, שמחה ומשתה במשך שמונה ימים״.
הכוחות התורניים ניצחו, השבתאות דעכה, רבני סאלי עמדו על המשמר וניצחו.
רבי חיים בן עטר הקדמון, חולל מהפכה אדירה. מתקופתו צמחו בסאלי רבנים גדולים וידועים וישיבתו נטעה שורשים איתנים שמפירותיהם נהנים אנו בימינו, בארץ ישראל. על ברכיו גדלו שני ענקים, שני צאצאיו – אור החיים הקדוש ורבי אליעזר דאבילא. מאז פרחו הישיבות בסאלי, התורה הלכה ונתעצמה, רבו תלמידי החכמים ונכתבו יצירות תורניות מרובות.
בסאלי, לפני כ-350 שנה הונחו אבני היסוד לישיבת ״ אור החייס " בשילה. בירושלים.
סאלי וחכמיה
המללאח
השכונה היהודית כסאלי
״אני זוכר שהיה לנו אחד – שמעיה סגי גהור. הוא קרא תהילים בעל פה בקול נעים והיה מתקן את הטועים בניקוד או בטעמים. אגו היינו מדקדקים מאד בטעמים״.
(תיאור מרגש של מו״ר אבי רבי חיים מסעוד אלגקאוה זצ"ל, דור שישי בסאלי ודור ראשון בירושלים).
המלאח, זהו כינויו של הרובע היהודי בכל ערי מרוקו. המלאח הראשון הוקם בפז לפני כ – 700 שנה.יש אומרים ששם זה ניתן לרובע, משום שהערבים יישבו את היהודים במקום פחות ערך, ביצת מלח, ״ארץ מליחה״. יתכן שדווקא היהודים נתנו שם זה מלאח בערבית יהודית פירושו טוב, מעין מלח הארץ המקיימה' ומעמידה.
בסאלי נודעו שני מקומות ישוב יהודי,
המלאח הישן – בו התגורר רבי חיים בן עטר הקדמון ושאר חכמי דורו.
המלאח החדש ־ שהוקם לפני כמאתיים שנה בתוך חומות העיר בצד הדרום מזרחי, ״במקום הנמל המרינידי העתיק והמחסנים הימיים של שודדי הים״.
אז מנתה הקהילה היהודית כ – 1500 נפש.
לפי עדותו של החוקר חנניה דהאן ז"ל, יליד מאלי, היה מלאח קדום יותר ״בטאניה״ (ליד סוק לכמיס, שם מצויים שרידי קברים). ליד בית העלמין הישן, ישנו מקום הנקרא גבעת ווטאנא. ישנם שם שרידים ארכיאולוגים, יש הטוענים שאלה הם שרידי בתי הכנסת הקדמונים.
לעיר סאלי קראו היהודים בלשון סלה שמשמעה לעולם ועד כדברי דוד המלך עליו השלום " לה׳ הישועה על עמךברכתך סלה " (תהילים ג', ט.
ידוע שבשפה הערבית הברות פתוחות רבות הופכות לשוואיות וכך סלה נקראה סלה ובסיומת הארמית וגם המוגרבית סלא שמשמעה תפילה, משכן, בית כנסת ולפי התנא רבי מאיר בעל הנם – ״שמא גרים״ – לשם של אדם, של מקום, יש השלכות עתידיות רבות המשפיעות עליו וכן ידוע הדבר בכלל הפסיכולוגי – " נבואה המגשימה את עצמה ".
כך היתה העיר סאלי, עיר קודש של השראת שכינה. עיר שהיו בה תלמידי חכמים רבים, והמפורסם שבהם אור החיים הקדוש, אשר בפירושו לפרשת בלק בפסוק ״ מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל״ כתב – שתי כתות יש בישראל. האחת כנגד ״אוהליך יעקב״ – יהודים הקובעים עיתים לתורה, אך לא באים אליה בכל עת.
הכת השנייה ־ ״משכנותיך ישראל״ ־ כת הקבועה כמשכן, כת יתד התקועה, הלומדים תורה בכל עת. ניתן לומר כי העיר סאלי הייתה עיר של כת יתד התקועה ומה שמח ליבי בראותי ״פירוש הזוהר הקדוש לפסוק ״לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה״:
אומר רשב״י על פסוק זה, שבכל מקום גלותם של ישראל, השכינה גלתה עימהם ואימתי באה ישועת ה׳ להוציאם מן הגלות, כאשר ישראל שרויים במדרגה של ״על עמך ברכתך סלה״ כלומר, כאשר הקב״ה משגיח בברכות של ישראל, להוציאם מן הגלות (הזוה״ק ויקרא צ:).
רמז לשני המאורות הגדולים המפורסמים בסאלי – אור החיים הקדוש ורבי רפאל אלנקאוה ניתן למצוא בסידור התפילה: ״ועל מאורי אור שיצרת המה יפארוך סלה״, ״אור״ ־ זהו אור החיים הקדוש, ״יפארוך״ ־ רומז לרבי רפאל, ״סלה״ רומז לעיר סאלי. בתחילת השלטון הצרפתי, לפני כמאה שנה היו במלאח של סאלי כמאתיים בתים, כעשרים חנויות ושתי טחנות קמח.
המלאח היה שדרה מרכזית, לאורכה היו חנויות, בתים, בתי כנסת וישיבות וממנה נסתעפו תשע סמטאות. את המלאח תחמו שני שערים:
באב למלאח – שער המלאח.
אע למלאח – (השער הפנימי של המלאח).
בגלל המבנה שלה היה שגור בפי יהודי מרוקו פתגם בערבית ובתרגומו:
" זאת סאלי, אלו חנויותיה ".
בני הקהילה חשו מאוחדים באמונתם ובאורח חייהם וכעדות זקן מאותה תקופה:
"אנו היהודים חתרנו לדבר אחד בלכה לקייס את מעוות ה' ותורתו, אנו קיימנו בקפידה את המצוות״
סאלי וחכמיה-חכמי סאלי
כך היתה העיר סאלי, עיר קודש של השראת שכינה. עיר שהיו בה תלמידי חכמים רבים, והמפורסם שבהם אור החיים הקדוש, אשר בפירושו לפרשת בלק בפסוק ״ מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל״ כתב – שתי כתות יש בישראל. האחת כנגד ״אוהליך יעקב״ – יהודים הקובעים עיתים לתורה, אך לא באים אליה בכל עת.
הכת השנייה ־ ״משכנותיך ישראל״ ־ כת הקבועה כמשכן, כת יתד התקועה, הלומדים תורה בכל עת. ניתן לומר כי העיר סאלי הייתה עיר של כת יתד התקועה ומה שמח ליבי בראותי ״פירוש הזוהר הקדוש לפסוק ״לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה״:
אומר רשב״י על פסוק זה, שבכל מקום גלותם של ישראל, השכינה גלתה עימהם ואימתי באה ישועת ה׳ להוציאם מן הגלות, כאשר ישראל שרויים במדרגה של ״על עמך ברכתך סלה״ כלומר, כאשר הקב״ה משגיח בברכות של ישראל, להוציאם מן הגלות (הזוה״ק ויקרא צ:).
רמז לשני המאורות הגדולים המפורסמים בסאלי – אור החיים הקדוש ורבי רפאל אלנקאוה ניתן למצוא בסידור התפילה: ״ועל מאורי אור שיצרת המה יפארוך סלה״, ״אור״ ־ זהו אור החיים הקדוש, ״יפארוך״ ־ רומז לרבי רפאל, ״סלה״ רומז לעיר סאלי. בתחילת השלטון הצרפתי, לפני כמאה שנה היו במלאח של סאלי כמאתיים בתים, כעשרים חנויות ושתי טחנות קמח.
המלאח היה שדרה מרכזית, לאורכה היו חנויות, בתים, בתי כנסת וישיבות וממנה נסתעפו תשע סמטאות. את המלאח תחמו שני שערים:
באב למלאח – שער המלאח.
אע למלאח – (השער הפנימי של המלאח).
בגלל המבנה שלה היה שגור בפי יהודי מרוקו פתגם בערבית ובתרגומו:
" זאת סאלי, אלו חנויותיה ".
בני הקהילה חשו מאוחדים באמונתם ובאורח חייהם וכעדות זקן מאותה תקופה:
"אנו היהודים חתרנו לדבר אחד בלכה לקייס את מעוות ה' ותורתו, אנו קיימנו בקפידה את המצוות״.
חכמי סאלי
רבי אברהס כן סוסא
רבי אברהם בן מוסא בר שלמה חי במאה החמישית לאלף השישי. רב מקובל, חיבר הגהות על ספרי האריז"ל, שיטות על מסכתות, פירוש על ההגדה ועל פירוש רש״י על התורה, שירים וקינות. ידוע ומפורסם שירו הנפלא " נרדי נתן ריחו ".
ב ״שם הגדולים״ נכתב עליו ״רב מובהק, מקובל גדול, אחד מרבני מערב הפנימי״. רבי אברהם נולד בתיטואן והיה גר בסאלי כמצוין בשאלות ותשובות ״משפט וצדקה ביעקב״ – ״רבי אברהם בן מוסא דמיתטואן ודר בסאלי יע״א, תלמידו של רבי מנחם עטייא״.
בשאלת חכמי סאלי לרבי יעקב בן צור בפז, חתום רבי אברהם בראש שישה מחכמי העיר לפני שנת התע״ג. שהה תקופת מה במראקש ולמד עם רבי אברהם אזולאי, תלמידו של רבי יצחק דילויה.
את תורת הקבלה למד אצל רבי יעקב מארגי ( בתיטואן ) שנודע בפירושו לזוה״ק ״אמת ליעקב׳ ). מורו ורבו אף ביקרו בעיר סאלי ״ושמעתי מאלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד… רב הכולל כבוד מורינו הרב יעקב מאראגי ז״ל… וכאשר בא יעקב מעיר טיטוואן יע״א לעיר האלקים סלה (סאלי) יע״א בהיותו מתאכסן בביתי ובחומותיי׳(מנחת סוטה תלד׳).
שם מבאר רבי אברהם על פי דברי מו״ר את עניין גלות השכינה, על פי דברי האריז״ל.
מאוחר יותר נמלט רבי אברהם ממרוקו לתוניס, ב״מעשה הצדיקים״ מסופר שלאחר שעשה מעשה בקבלה מעשית נגד אשת המלך שהציקה ליהודים, נתקנאו בו הגויים וחייו היו בסכנה ולכן נמלט.
בתוניס העמיד תלמידים בתורת הקבלה ויש האומרים שהוא יסד את תשתית לימוד הקבלה בתוניס, לימוד שיתפרסם רבות מאוחר יותר ועדות לו נמצא בהתכתבויות חכמי תוניס עם הרש״ש ובדברי הרחיד״א. בתקופה זו פעל בתוניס חכם נוסף מחכמי מרוקו, רבי מסעוד רפאל אלפסי הטמון גם הוא בתוניס העיר.
מתלמידיו של רבי אברהם נודעו, שני בניו ־ רבי שלמה ורבי משה, רבי מרדכי ברוך קארבאליו ־ אב בית דין תוניס ורבי יעקב לומברזו ־ ממקובלי תוניס.
רבי אברהם זצוק"ל, נפטר בעיר תוניס ב-כ״א באדר התצ״ג בבית העלמין הישן ופלא גדול היה שרצו לפנות את קברו בתקופת השלטון הצרפתי ולא הצליחו. יהודים רבים מתונים נהגו להשטח על קברו ולספר סיפורי נפלאות. אני המחבר זכיתי להשתטח על קברו, לאחר חיפושים רבים בהם איתרתי את קברו במוסך בעיר.
בעל המוסך – ערבי, סיפר לי שהוא שומר בקנאות על המקום, ביודעו את גדולתו של הרב הטמון בחדר הסמוך למשרדו.
זה המקום לפנות אל היהודים בתוניס ולבקשם לפעול לשיקום האתר. יש בכך גם משום הכרת הטוב וגם זכות להתעסק בקברו של צדיק גדול.
סאלי וחכמיה
כפי שנכתב כבר, רבי אברהם כתב חיבורים רבים: חיבוריו:
מגחת סוטה – על מסכת סוטה. דרכי הק״ו- נדפס בספר ״מהררי נמרים״. ליקוטים וחידושים ״ נדפסו ב-שיח יצחק״. פירוש לזוה״ק -בחלקו ב״מקדש מלך״.
חידושיו על מסכתות שונות, על הלכות חמץ, דרשות, הגהות לכתבי קבלה ופיוטים לא נדפסו.
רכי אכרהס הלוי כן סוסאן
רבי אברהם הלוי בן סוסאן בן רבי יצחק מחכמי סאלי, נולד בעיר זו ובה נתגדל ולמד.
בשנת התר״ך נתיישב בעיר טבריה. בשנת התמ״ר נשלח כשד״ר לסאלי ושב לארץ ישראל.
רבי יוסף בן נאים מעיד ב״מלכי רבנן׳, שהיה זקן מופלג וחזותו העידה עליו שהיה איש קדוש וכל דבריו היו של קדושה וטהרה וראהו פעם הולך ביחידות להתבודד.
הוא היה בנו של הרב יצחק הלוי בן סוסאן ממשפחות הלויה הנכבדות בסאלי, בעל שאלות ותשובות ״פחד יצחק״.
רבי אברהם חיבר:
א. " מעשה העריקים " ־ ספר מעשיות המספר בשבחם של הצדיקים וביניהם אור החיים הקדוש.
ב. " קנה אברהם " ־ פירושים על התורה (לא הודפס).
רבי אהרן הסכעוני
רבי אהרן בן רבי ישועה, היה מחכמי סאלי במאה החמישית למניינינו. היה מגדולי תלמידיו של רבי יעקב ששפורטס ויד ימינו. נודע במלחמתו התקיפה בשבתאות ויחד עם רבי דניאל טולידאנו ממקנס נאבק בתנועה שקרית זו, תוך התייעצות מתמדת עם רבו רבי יעקב ששפורטס. כן למד אצל רבי יצחק אתורקי.
רבי אהרן כתב: א. ספר דרשות – כתב יד
ב. הגהות – על ספר ״ היכל הקדש ״ לרמב"ם אלבז שהדפיס רבי יעקב ששפורטס.
מתלמידיו הנודעים ־ רבי אהרן הצרפתי.
רבי אהרן נולד לערך בשנת הש"ץ ונפטר בשנת התס"ז. בניו הם ישועה ויהודה.
קרוב לודאי שהוא צאצא של רבי דוד הסבעוני בן רבי אהרן שחי לפניו ( ראה בפרק רבני סאלי ).
רבי אהרן הצרפתי ראב׳"ד סאלי
רבי אהרן הינו נצר למשפחת הצרפתי המיוחסת לרש"י הצרפתי. ראשי המשפחה היו בספרד והיגרו למרוקו. ענפי המשפחה נמצאו בפז ובסאלי. רבי אהרן הוא בן נינו של הרב וידאל הצרפתי ־ ראב"ד פז. רבי אהרן למד תורה אצל רבי אהרן הסבעוני שהוזכר לעיל.
רבי אהרן הצרפתי זכה, לאחר טירחה מרובה להוציא לאור את כתביו של סבו רבי וידאל הצרפתי השני. כן הוציא לאור את חיבורו:
״ משגב האמהות ״ ־ ביאור ״אשת חיל ״.
בתשובות בית הדין סאלי נמצא חתום בראש כראש אב בית דין עם רבי שלמה הכהן אלכלאץ ורבי שמואל קארו וכן נמצאו שלושתם בהסכמה משותפת לספר ״ חפץ ה ׳״ לאור החיים הקדוש, שביקש את הסכמתם.
בתקופה זו, רבאט, הגם שהייתה עיר גדולה יותר מסאלי, השתמשה בבית הדין של סאלי הסמוכה.
בימיו הוקם בית דין ברבאט, אליו הפנה את דייני פז שפנו אליו בנוגע ליתומה בת רבי משה אבוזגלו שנישאה ועברה להתגורר ברבאט.
לרבי אהרן נולדו שלושה בנים – רבי יוסף הצרפתי ־ ראב״ד סאלי, רבי אברהם ורבי יעקב. רבי אהרן נפטר בשנת הת״ק. ״ במשגב האמהות ״ כתב על המזמור:
״שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחלמים: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה: הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים״
חולמים ״ – כאדם הנמצא בעולם אחר ואינו זוכר כלום ממה שהוא עושה בהקיץ, כך בשיבת ציון נשכח את הגלות ואת הצרות כאילו לא היו. ״ אז ימלא שחוק פינו ״, שאם לא כן, לא תהיה השמחה שלמה.
על הכפל ״ הגדיל ה׳ לעשות עמנו היינו שמחים ״, מביא רבי אהרן את דברי מו״ז רבי וידאל הצרפתי. '״אפשר שהם דברי הגויים, אם הגדיל ה׳ ( אם היה מגדיל ה׳ ) לעשות עימנו כיוצא בזה, היינו שמחים כעל כל הון ״.
סאלי וחכמיה
רבי אברהם ריווח.
רבי אברהם היה מגדולי תלמידיו של רבי רפאל אלנקאוה, למד בישיבתו בסאלי והוכשר לדיינות כשאר תלמידיו הנבחרים של רבי רפאל. רבי אברהם הינו דודו של משה ריווח ז"ל בעלה של דודתי קאמי הי״ו.
נשלח לעיר סטאט ושם פעל כדיין עד פטירתו.
אנשי סטאט שהעריצו אותו רצו לקוברו בעירם, אך צעירי סאלי עמדו על כך שהצדיק יקבר בעיר הולדתו, ליד רבו בחלקת הרבנים התלמידים. לאחר מאמצים רבים והשתדלויות רבות אצל השלטונות, הובא הרב לקבורה בסאלי.
כתב שני חיבורים
" לאברהם למקנה " – " ויען אברהם "
רבי אליעזר דאבילא – רב אד״א
רבי אליעזר יליד העיר סאלי ומחשובי חכמיה, המכונה בשם רב אד״א, היה בן אחותו של אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר. הוא נינו של רבי חיים בן עטר הקדמון הקבור בסאלי. רבי אליעזר נולד בשנת התע״ד וזכה לומר לשטן ״גירא בעינך״ ( חץ בעיניך )) משום שהתחתן בשנת התפ״ט בהיות בן חמש עשרה.
הוא נשא את בתו של הרב אליהו הלוי בן שושן מנכבדי העיר. רבי אליעזר היה ידוע כחריף בתורה ושקדן גדול ובזה יובן מדוע כבר בגיל צעיר חיבר חיבורים חשובים.
חיבוריו:
א. ״ מגן גיבורים ״ – על הגמרא (ב״ח).
ב. ״ מלחמת מעוה ״ – חידושים בגמרא, שיטות על מסכתות.
ג. קונטריס ״ חסד ואמת ״ – דרשות.
ד. ״ מעין גנים ״ – חדושי הלכות ודיון הלכתי על טור ־ שו״ע יור״ד וחו״מ.
ה. שו״ת ״ באר מים חיים ״ – הנקרא גם בשם שו״ת דרב אד״א.
ו. קונטריס – ביאורי תנ״ך.
מסופר שבזמנו הייתה סכנת שיטפון שאיימה לשטוף את העיר רבאט בגלי האוקיינוס הסוערים. רבי אליעזר הלך עם המלך יחד עם נכבדי העיר ניגשו אל שפת הים. הצדיק לקח את מקלו ותקעו במי הים, הים שב לאחוריו ושקט. בעוד המלך משתאה, הזהירו רב אד״א שלא ירע ליהודים
פעמים רבות עמד הצדיק לימין הקהילה בעיתות צרה ומצוקה. מסופר שפעם אחת ישב בחדרו ותוך כדי למודו ופלפולו, כתב השגה על רבי יהודה בן עטר ־ ראב״ד פז המכונה ״ רבי לכביר ״ ־ הרב הגדול שהיה מלומד בניסים.
בעודו כותב את ההשגה, ראה לפניו אריה המבקש לטורפו, רבי אליעזר נבהל ונמלט אל חכמי העיר. כשסיפר להם את הסיבה למנוסתו, שאלו אותו מה עשה באותה שעה, כשהשיב להם שכתב השגה על רבי יהודה בן עטר, אמרו לו, האריה זה הצדיק – ״ גור אריה יהודה ״ ולולי תורתך וזכות אבותיך (יש אומרים שרבי אליעזר הוא צאצא של רבי יהודה בן עטר), היה האריה טורף אותך.
סיפור זה עם ציור האריה, מופיע על מצבתו של רבי יהודה בן עטר זצוק״ל בפז.
רבי אליעזר נפטר ב-ג׳ באדר א׳ התקכ״א ונקבר ברבאט, בהיותו בן מ״ז שנים בלבד. המשורר הדגול רבי דוד חסין קונן עליו שלוש קינות בספרו ״תהילה לדוד״ בחלק ״ יקרא דשכבי. ״
ברבאט ישנו בית כנסת מפואר על שמו, בו מתפללים ג׳ תפילות ביום גם כיום, זכיתי בביקורי בשנים האחרונות להתפלל בו.
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
רבי דוד בן אהרן חסין כתב שלוש קינות על רבי אליעזר די אבילה, להלן שלוש הקינות מתוך ספרו "תהלה לדוד ".
91 – אקרע סגור לבי
קינה קוננתי על הרב רבי אליעזר די אבילה בעמדי על מצבת קבורתו, סימן אני דוד חזק
אקרע סגור לבי / אזעק " אהה " במרה
לעטרת צבי / ולצפירת תפארת
אבכה ואהימה / אוריד לארץ ראשי
את מדי אפרימה / ושק אשית לבושי
יום חשך אור שמשי / והלבנה חסרה
ויקם בי כחשי / ונשמה בי לא נותרה
נפל רב החובל / הן אראלים צעקו
וכל יושבי תבל / ארצה פניהם דבקו
כפים ספקו / קול צרה כמבכירה
עד שנתפקפקו / כל חליות שבשדרה
יואבד יום אשר בו / נגעל מגן גבורים
איש אשר כל בו / סיני עוקר הרים
ראש המדברים / ארי שבחבורה
נלחם בשערים / את מלחמתה של תורה
דין המצוין / יחיד בדורו היה
בר אבהן בר אורין / וזיו ליה כבר בתיה
כסלת נקיה / דעתו זכה וברה
מבני עליה / חד או תרי בדרא
ויגדל כאבי / במספד מר כתנים
מיום שמת רבי / אבדה עצה מבנים
כן פסקו השקדנים ואנשים של צורה
בטלו הדרשנים / קומי וספדי תורה
דמעה מכל עין / הורידו כאפיקים
איך היה לאין / דגל התורה מקים
משפטים וחקים / שמר כדת כשורה
צור שוכן שחקים / לקחו לכפרה
חן חן על שפתיו / רבים זכה וזכה
בעשר אצבעותיו / יגע בדבר הלכה
בשפתיו ערוכה / בכל וגם שמורה
את נפשי אשפכה / בעת אלה אזכרה
זכרה לו אל עילום / יראתו טצדקתו
מלאכי השלום / צוה יצאו לקראתו
שלמה משכרתו / תהיה אתך שמורה
ושים מחיצתו / עם ישני מערה
קדוש אין בלתך / רב טוב אשר צפנת
אלהים אתך / ועין לא ראתה
בגן עדן שיתה / את נפשו הטהורה
תשביע והיתה / בצרור חיים צרורה
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
77 – אנשי בינה ספדו
קינה יסדתי וכוננתי אל הלקח ארון הקדש החכם השלם הדיין המצויין רב ועצום בישראל כמוהר"ר רבי אליעזר די אבילה זלה"ה שנתבש"ם בימי העמידה יום שבת קודש ג'לאדר שנת אשכר – תקכ"א לפרק קטן – 1761 סימן אני דוד בן חסין נר"ו
יראי ה' הקטנים עם הגדולים
לחסרון חכם מלא כקפת הרוכלים
אי"ש צדיק תמים יושב אהלים
אנשי בינה – גדולי התורה ולומדיה
חיילים חיילים – מחנות, מחנות על פי ענייני התלמוד : רשי"י ור"ת, הרי"ף והר"ן וכד'
קופת הרוכלים – למיד חכם הבקי בכל ענפי התורה
יושב אהלים – אהלה של תורה
נקטה נפשי ולבבי סחרחר
איך משמים נפל הילי בן שחר
לספוד לצר"ה ולבכותה תמיד אבחר
עד ירבו נוטפים על הזוחלים
כסה חשך ארץ פתאום בא שברה
עיר רבתי עם פנה הודה והדרה
חשכה שמשה נדעך וכבה אורה
שפעו דמא מרזבי בנחלים
יהמו מעי יחרד יתר לבבי
על ארון קדש חכם עדיף מנביא
תחתונים ועליונים בקשו רבי
ונצחו את מצוקתם אראלים
דבקה תמיד נפשו וגם אִוְּתָה
בספרא וספרי ותוספתא
דייק שמעתא כרחבא דפֻמבדיתא
מבין דת וטעמיה בפלפולים
ומי כמוהו פה מפיק מרגליות
בשש סדרי צופי טמונות וגלויות
לומד ומלמד ודורש כתרי אותיות
כל קוץ הלכות תלי תלים
דמעות יזילו כל התחמידים
כי נשארו בלתו פזורים נדודים
תחת היותם נאהבים נחמדים
כנטיעים בנעוריהם מגדלים
בכה יבכה רש"י ורבנו תם
מי יורה דעה ומי יבין שמועתם
לתור בחכמה ולירד עד סוף דעתם
שפתותיו נוטפות מור ואהלים
נהמו יחדיו הרי"ף ורבנו נסים
ולבב הרא"ש יבער יקד כיקוד אשים
אנה פנה זיו הוד חכם חרשים
עליו ישבו לארץ כאבלים
חרוד יחרד וישאג הר"ם במז"ל
אויה לי כי לחם מכלי אזל
איה עֹפר מדליו מים יזל
דומה לצבי ולעפר האילים
ספוד ירבה רבי שלמה בן אדרת
בלבב להבה ואש בוערת
מעל ראשי אויה כי נפלה עטרת
נפלו לי בנעימים חבלים
ינהם ככפיר בבכי גדול הריב"ש
כף אל כף יכה : מי הוא זה שברי יחבש
נקצץ האילן וגם מעין יבש
מעין גנים באר מים חים נוזלים
נחום מאנו ארבעה טורי אבן
אורח חיים יורה דעה מי יבין
חשן משפט ומקיר תזעק אבן
תערוג על אפיקים כאילים
נר"ו יאיר רב אד"א בר אהבה
קדוש ישראל במחצת אביי ורבא
יהיה כבוד מנוחתו לעולם הבא
כל פריו יהיה קדש הלולים
נרו – נפשו רוחו ונשמתו של הנפטר
אד"א – שם האמורא הנודע ורמז לשם הנפטר אליעזר די אבילה
בר אהבה – שאהוב הוא וחביב עוא על הכל
במחיצת אביי ורבא – עם גדולי ישראל בדן עדן
כל…..הילולים – וברכה היא לנפטר שזרעו ילך בעקבותיו ויהיה זרע קדוש
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
קינה קוננתי על הרב אליעזר די אבילה בפקידת שנתו
אוי מה בא עלינו / יום נעדר מתוך המוני
אתפלש באפר ובחיל אסלדה אהמה
כיונה ואפעה כיולדה
ואבכה לאבודים ולא לאבדה
על פטדה חמודה / מאירת אישוני פטדה – היא האבן טופז
נר ישראל, פטיש חזק עמוד הימני
תמך והחזיק ביד אביון ועני
נלכד נתפש עבור פשעי ורב זדוני
נסע נגלה מני / עלה לשמי מעוני
ירח ושמש חשכו ואפלו קדרו
יום בו נפל פאר הדור וגם הדרו
צדיק יסוד עולם יראת האל אוצרו
קדוש הוא, תארו / כמראה מלאך ה'
דגל תורה הקים מזולל יקר הוציא
לזאת כל עדתי באפר התפלש
איך הובל לקברים מבחר מין האנושי
מי יתן מים ראשי / ומקור דמעה עיני
ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה
מיום נפל רכב ישראל שר הצבא
סף נסתם כל חזון נטמן נסתר ונחבא
ליוצא ולבא / אין שלום אמר ה'
דולה משקה היה נותן לפתאים ערמה
ומלחמת מצוה נלחם בעז ועצמה
ביום אף ועברה היה לנו לחומה
גוזר ים החכמה / עוקר הרים וסיני
חוסה יה וחמל על נפשו העדינה
זכותו תעמוד לכל עדת מי מנה
קרוביו ובניו בעזך נחם נא
במקום קינה רנה / בגבולם תשמענה אזני
ונפשו תתענג בנחל גן עדני
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
רבי חיים בן עטר הקדמון
מגדולי חכמי סאלי במאה החמישית למניינינו. נודע כמרביץ תורה דגול, כרבה של סאלי וכראש הישיבה בה.
בשנת התס״ה נסע למקנס ושהה בה כשלוש שנים ולאחר מכן חזר לסאלי.
אוהח״ק נכדו כתב עליו בהקדמה ל״חפץ ה׳״: ״וישבתי ללמוד תורה לפני מורי ורבי הרב המפורסם, אדוני זקני מורי, אשר נודע בשערים שמו, המפואר, החסיד, העניו כמוהר״ר חיים אבן עטר זלה״ה״. מכאן אנו רואים שאצלו למד בצעירותו.
על חסידותו כתב – ״ושלא עבר עליו חצי לילה בשינה, אפילו לילי תמוז, מלקונן ולספוד כאישה אלמנה על חורבן בית אלוקינו בבכי גדול ולהשלים בתלמוד עימי״.
רבותיו של רבי חיים הזקן היו ר׳ אלישע אשכנזי ור׳ חייא דיין, שדרי״ם מארץ ישראל שהביאו לו כתבי קבלה.
שגי תלמידיו הגדולים היו נכדיו אור החיים הקדוש ור׳ שמואל דאבילא. נינו הוא הגאון ר׳ אליעזר דאבילא עליו נספר.
גכדתו פאדוניה בהיותה נערה, נודעה בקדושתה ובתבונתה. יום אחד פנתה אליו בבקשה יוצאת דופן ־ שיתיר לה להניח תפילין, למרות היותה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן כגון התפילין. היא חשה שלצורך התעלותה הרוחנית היא צריכה להניח תפילין, סבה הקדוש, ידע שהיא תעשה זאת בצינעא, לשמה, לא למטרת פרסום והתגדלות חיצונית.
יתכן והוא ראה שלבחינתה ולשורש נשמתה, ראויה היא לכך וכך היה, פאדוניה הניחה תפילין והיה זה טבעי ומובן שהיא תינשא לנכד הקדוש – אור החיים הקדוש.
כמיכל בת שאול שהניחה תפילין, לא היה לה ולד עד יום מותה.
רבי חיים טולידאנו
רבי חיים טולידאנו – המהרח"ט של סאלי, רבי חיים טולידנו ב״ר יהודה חי בסאלי בסוף המאה החמישית ובמאה השישית למניינינו.
שימש כמורה צדק. נולד בשנת הת"ס ונפטר ב־י"א בשבט התקמ"ג.[anti-both]
נראה חתום באיגרת בשנת תר"י עם רבי יעקב בן רבי חיים ביבאס. עמוד ל
חיבר שו״ת המהרח״ט של סאלי (כת״י).
קונטרס רשימת הנפטרים – על חכמי המערב משנת התע״ד עד לשנת התקל״ז.
למד אצל הרב משה בירדוגו – המשבי״ר, ידידו של אוהחה״ק.
רבי חיים נהג בכל ערבי ימים טובים לשלוח את משרתו לחפש עניים ואורחים שנקרו לעיר ולהזמינם לביתו. הוא היה נזהר בדברי הזוה״ק על ענין חובת הכנסת אורחים עניים בחגים, משא״כ בשבתות, ״וזריתי פרש חגיכם״ פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם. משמע מהזוה״ק שבשבת יכול אדם להכניס אורחים לביתו. בימים טובים הוא מחוייב בכך.
ערב יום טוב אחד, חיפש משרתו אורח ולא מצא. שב הוא אל הרב ואמר לו כי לא מצא. הרב דרש ממנו שילך ויחפש עד שימצא. המשרת חיפש והנה הוא שומע קול בכי מבית העלמין, המשרת נכנס ומצא איש רוכן על קבר ובוכה. שאל המשרת את האיש, מה קרה, ענה לו האיש כי איבד את כל רכושו בים ואינו מוכן ללכת משם. שב המשרת וסיפר את הדבר לרב, אמר לו הרב, לך ואמור לאיש שיבוא לחגוג עימנו ואני אשיב לו את ממונו.
האיש הסכים, לאחר ששמע את הבטחת הרב, להתארח אצלו. בצאת השבת הלכו הרב, המשרת והאורח לשפת הים. הרב אמר לו ־ אתה תראה הרבה מטמוניות העולות מן הים, אך קח רק את שלך. הרב הרים את מטהו, גלי הים נעו במהירות והנה אל חוף הים הושלכו חפצים רבים ורכוש רב, האיש המשתאה ניגש ולקח את ארגז האבנים היקרות שלו וישב הים לאיתנו. (א)
בספר ״תקנות חכמי מכנאם״ הודפסה תעודה ובה נכתב: ״נתבקש בישיבה של מעלה, אחיו, החכם השלם, הדיין המצויין כמוהר״ר חיים טולידאנו, היום יום ג׳ בשבת, י״א לשבט תקמ״ג לפ״ק ורוב חסידותו והנהגתו הטובה עם כל עובר ושב, כהנהגת אחיו הנזכר ויותר ( רבי דניאל ) והוא היה אב״ד בעיר סלא יע״א, וישב בנו במקומו הלא הוא ידי״ן ורוחי כהה״ר יוסף טולידאנו זיע״א, זכות כל חוזה אשר דבר יחזה״.
סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
רבי חיים טולידאנו
רבי חיים טולידאנו – המהרח"ט של סאלי, רבי חיים טולידנו ב״ר יהודה חי בסאלי בסוף המאה החמישית ובמאה השישית למניינינו.
שימש כמורה צדק. נולד בשנת הת"ס ונפטר ב־י"א בשבט התקמ"ג.[anti-both]
נראה חתום באיגרת בשנת תר"י עם רבי יעקב בן רבי חיים ביבאס. עמוד ל
חיבר שו״ת המהרח״ט של סאלי (כת״י).
קונטרס רשימת הנפטרים – על חכמי המערב משנת התע״ד עד לשנת התקל״ז.
למד אצל הרב משה בירדוגו – המשבי״ר, ידידו של אוהחה״ק.
רבי חיים נהג בכל ערבי ימים טובים לשלוח את משרתו לחפש עניים ואורחים שנקרו לעיר ולהזמינם לביתו. הוא היה נזהר בדברי הזוה״ק על ענין חובת הכנסת אורחים עניים בחגים, משא״כ בשבתות, ״וזריתי פרש חגיכם״ פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם. משמע מהזוה״ק שבשבת יכול אדם להכניס אורחים לביתו. בימים טובים הוא מחוייב בכך.
ערב יום טוב אחד, חיפש משרתו אורח ולא מצא. שב הוא אל הרב ואמר לו כי לא מצא. הרב דרש ממנו שילך ויחפש עד שימצא. המשרת חיפש והנה הוא שומע קול בכי מבית העלמין, המשרת נכנס ומצא איש רוכן על קבר ובוכה. שאל המשרת את האיש, מה קרה, ענה לו האיש כי איבד את כל רכושו בים ואינו מוכן ללכת משם. שב המשרת וסיפר את הדבר לרב, אמר לו הרב, לך ואמור לאיש שיבוא לחגוג עימנו ואני אשיב לו את ממונו.
האיש הסכים, לאחר ששמע את הבטחת הרב, להתארח אצלו. בצאת השבת הלכו הרב, המשרת והאורח לשפת הים. הרב אמר לו ־ אתה תראה הרבה מטמוניות העולות מן הים, אך קח רק את שלך. הרב הרים את מטהו, גלי הים נעו במהירות והנה אל חוף הים הושלכו חפצים רבים ורכוש רב, האיש המשתאה ניגש ולקח את ארגז האבנים היקרות שלו וישב הים לאיתנו. (א)
בספר ״תקנות חכמי מכנאם״ הודפסה תעודה ובה נכתב: ״נתבקש בישיבה של מעלה, אחיו, החכם השלם, הדיין המצויין כמוהר״ר חיים טולידאנו, היום יום ג׳ בשבת, י״א לשבט תקמ״ג לפ״ק ורוב חסידותו והנהגתו הטובה עם כל עובר ושב, כהנהגת אחיו הנזכר ויותר ( רבי דניאל ) והוא היה אב״ד בעיר סלא יע״א, וישב בנו במקומו הלא הוא ידי״ן ורוחי כהה״ר יוסף טולידאנו זיע״א, זכות כל חוזה אשר דבר יחזה״.
רבי יוסף אלמליח
רב ומו״צ בסאלי וברבט. רבי יוסף נתמנה לאב״ד בשנת התקמ״ח ונפטר ב־י״א באלול התקפ״ג.
נמצא חתום על פסק דין משנת התק״ס עם ר׳ משה דאבילא, ר׳ שמואל דאבילא ורבי יעקב בן עלון.
חיבר:
״תוקפו של יוסף״ – שו״ת חשוב וידוע.
הוא בנו של החכם רבי עיוש אלמליח שיוזכר לקמן ונכדו של הרב המקובל רבי שמואל קארו עליו נקרא בהמשך.
פסקיו החשובים של ר׳ יוסף שימשו נר לרגליהם של הדיינים והפוסקים ברחבי מרוקו.
פעם שמעתי מפי הרה״ג הרב שלום משאש זצוק״ל ראב״ד ירושלים ורבה, כי כל הדיינים במרוקו היו צריכים להיות בקיאים בספרי השו״ת הבאים:
א. ״תוקפו של יוסף״ הנ״ל.
ב. ״משפט וצדקה ביעקב״ לרבי יעקב בן צור.
ג. ״ויאמר יצחק״ לרבי יצחק בן ואליד.
ד. פסקים ושו״ת לרבי יהודה בן עטר (הודפס רק לאחרונה).
רבי יעקב ששפורטס
רבי יעקב היה רבה של סאלי במאה החמישית למניינינו.
נולד בשנת הש״ע ונלב״ע בשנת התנ״ג, נולד בסאלי וגלה ממנה לאלג׳יר. באחד המקומות נכתב שנולד באוראן (אלג׳יר) וגלה לסאלי.
רבי יעקב נתמנה לדיין בתלמסאן בגיל כ״ד, והיה לראב״ד תלמסאן. בגיל ל״ז שב לסאלי לאחר שנרדף ע״י השלטונות.
בספר ״ציצת נובל צבי״ כתב כי רבי יוסף איסקאפה היה רבו של שבתאי צבי בצעירותו, אך כשנודע לו על שאיפותיו ״המשיחיות״, תקף אותו בחריפות והזהיר מפניו.
בשנת הת״ט נשלח ע״י מלך מרוקו אל ספרד כדי לבקש את עזרתה כנגד המורדים בו. הוא רבו של רבי אהרן הסבעוני ותמך בו במלחמתו בשבתאות.