מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- פסיפס ילידי מרוקו בצרפת

עסקים במרוקו – בשונה מרוב ארצות האסלאם שהתרוקנו מיהודיהן, נותרה במרוקו(נכון לשנת 2020) קהילה יהודית המונה כ־2,500 נפש (בעיקר בקזבלנקה). בקהילה זו יש אנשי עסקים המתווכים בעסקאות של ייבוא וייצוא בשל קשריהם עם יהודים בארצות המסחר השונות. לבית המלוכה המרוקאי פעילות עסקית ענפה בעולם, ומשפחת המלוכה מקיימת קשרי מסחר ערים עם יהודים מרוקאים בצרפת, בקנדה ובארצות הברית. שיתוף הפעולה העסקי בין בית המלוכה ליהודים יוצאי מרוקו אינו חדש, לדוגמה ליליאן שלום (ניו יורק), דוד עמר (פריז), רובר אסרף (פריז) ודוד שטרית(ניו יורק) מקיימים קשרי מסחר הדוקים עם בית המלוכה.

קשרי משפחה – במחצית השנייה של המאה ה־20 נערים רבים שלמדו בצרפת חזרו למשפחותיהם במרוקו בחגים ובחופשות מהלימודים. במועדים אלה אוכלוסיית היהודים במרוקו הכפילה את עצמה. גם במשך השנה ביקרו מהגרים ממרוקו החיים בצרפת ובקנדה את קרובי משפחתם שנשארו במרוקו.

תיירות – בראשית המאה ה־ 21 נפתחו בתי מלון כשרים באתרי תיירות שונים במרוקו. הדבר אפשר למשפחות יהודיות שומרות כשרות להגיע למרוקו בחגים השונים, אף על פי שלא נשארו במדינה קרובי משפחה. ״תיירי החגים״ מגיעים למרוקו כמו גם לאתרי נופש אחרים ביוון, בספרד או בישראל.

הקשר עם ביה המלוכה – לקשר הזה שורשים עתיקים ועמוקים, עוד מהתקופה הטרום קולוניאלית שבה היה ליהודים מעמד של ״דימי״ – בני חסות של בית המלוכה. בעת ההיא נוצרו יחסים עמוקים בין בית המלוכה ויהודי המדינה. היחס המיוחד של בית המלוכה כלפי היהודים התבטא ביתר שאת בזמן מלחמת העולם השנייה. מוחמר ה־5 הגן על נתיניו היהודים מפני גזרות משטר וישי וצמצם במידת מה את יישום ״חוקי היהודים״. מסופר שכשנציג משטר וישי ביקש מהמלך לכפות על היהודים לסמן את בגדיהם בטלאי צהוב, ביקש המלך שיכינו גם עבור כל בית המלוכה טלאי צהוב, וכך התבטלה הגזרה.

גם כיום נמשכים יחסי הקרבה בין בית המלוכה ליהודי מרוקו. לדוגמה, בבתי כנסת של יוצאי מרוקו בעולם נאמרת ״תפילה לשלום המלך״; המלך מוחמר ה־5 הונצח ביער קק״ל בהרי ירושלים; ביוזמת ראש העיר יוצא מרוקו, ד״ר יחיאל לסרי, נקרא באשדוד רחוב על שם המלך; כשנבנה מרכז רמב״ם בפריז נשלחו למקום אומני בית המלוכה המרוקאי, כדי לעצבו בהתאם לארכיטקטורה המרוקאית. סימן ליחסו המיוחד של המלך ליהודים, וביטוי לכך שהתרבות והמורשת היהודית הם חלק אינטגרלי מהתרבות המרוקאית, ניכרים בהחלטת המלך לשפץ ולשמר בתי כנסת ובתי קברות במרוקו וכן להקים מוזיאון ליהודי מרוקו בערים אלסווירה (מוגדור) וקזבלנקה. להחלטה זו אין אח ורע במדינה מוסלמית נוספת.

מועצת הקהילה המרוקאית בפזורה – בשנת 2007 החליטו בבית המלוכה המרוקאי להקים ארגון ממשלתי שעניינו הפזורה המרוקאית (הערבית והיהודית) ברחבי תבל (Le Conseil de 1a communauté marocaine à l'étranger; CCME). מטרת הארגון הזה, בדומה לארגונים יהודיים בין־לאומיים, לשמש גשר בין מרוקו למיליוני מרוקאים שעזבו את המדינה ב־50 השנים האחרונות ולחזק אה קשרי הגומלין בין ארץ המוצא למהגרים בארצות השונות. לתפיסת הארגון, באמצעות המהגרים אפשר לחזק את הקשרים הכלכליים והתרבותיים בין ארץ היעד ומרוקו, להבליט את ההישגים ואת ההצלחות של נתיניה החיים בארצות השונות ולהעניק להם אותות הוקרה על תרומותיהם למדע, לכלכלה, לחברה, לתרבות, לאומנות ולגאוות הלאום המרוקאי. במסגרת זו הוענקו אותות הוקרה ליהודים כמו הרב דוד משאש ודוד כהן מצרפת, ד״ר מואיז אוחנה מקנדה, הרב רפאל בן־שימול מניו יורק וסילבן אסור מלונדון.

במועצה העולמית של הארגון 40 חברים המייצגים את הפזורה המרוקאית, מתוכם ארבעה יהודים, שניים מהם מאירופה, רפי מרציאנו מפריז ופול דהן מבריסל. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה ברבאט, בירת מרוקו.

מהמגרב למערב –יהודי מרוקו בין שלוש יבשות- יצחק דהן-יהודי מרוקן – בין עלייה למדינת ישראל להגירה לארצות המערב. ההגירה לצרפת וסוגיה- פסיפס ילידי מרוקו בצרפת

עמוד 58