מורשת יהדות מרוקו

״אור זרוע לצדיק״

לרבנו יעקב אבן צור = היעבי׳ץ – פוסק, מקובל, ומשורר בפס שבמרוקו. ספרו "עת לכל חפץ” המכיל כ- 400 פיוטים – התפרסם ע”פ נסים ונפלאות.

יום ההילולה – ב׳ בטבת.

רבי יעקב{בן הרה״ג ראובן} אבן צור זיע״א, נולד בפס שבמרוקו ביום שבת כ״ז אייר תל״ג, ונפטר בליל שבת ב׳ בטבת תקי״ג. ;3/5/1673 – 28/12/1752). ביום לידתו, נפטר הרה״ג רבי שמעון בן סעדון מחכמי פס, ‘ביום מילתו, נפטר חכם אלישע חיים אשכנזי שהיה אביו של נתן העזתי. כל זה רומז לרצף המנהיגות הרוחנית של רבנו יעקב אבן צור, ובכף קוים בו הכתוב: ״וזרח השמש – ובא השמש״(קהלת א ה). ניתן להוסיף את העובדה שהוא נולד ונפטר בשבת, דבר המצביע על ייעודו הרוחני, בגלל השפעת קדושת השבת על נשמתו. רבנו שימש בקודש כחבר בבית דינו של הרה״ג רבי יהודה אבן עטר זיע״א המכונה ״רבי אל-כביר (רבנו הגדול}, היות והיה מלומד בניסים, ופרסם ספרים רבים. ספר השרת שלו ״מנחת יהודה׳/ הובא לדפוס בשנת 1733 , ע״פ העתק שעשה רבי יעקב אבן צור בהיותו בגיל 15 בלבד.

לאחר פטירתו, מילא את מקומו כאב בית הדין רבי יעקב אבן צור, שהתקבל כמנהיגה הרוחני של יהדות מרוקו.

רבנו עבר תלאות רבות כאשר הגדולה שבהן הייתה, מות 16 ילדיו בחייו, ורק ילד אחד יחיד ומיוחד בשם רבי רפאל עובד, נותר למחיה לאביו ואמו. למרות כל האסונות שפקדו אותו, הוא המשיר בתפקידיו הציבוריים. את לילותיו הוא הקדיש לאוהלה של תורה ולכתיבה יוצרת של ספרים ושירים יקרי ערר. כל זאת, בגלל אמונתו העזה בקב״ה שהוא ״עילת העילות וסיבת כל הסיבות״, ו״כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד״.

את המרגוע לנפשו הוא מצא בדבקותו בתורת אלוקים חיים כדבריו בפיוט ״צור מעוז ישועתי: ״בכל לב ובכל נפש / פיקודיך אשיחה / גם ארגע ואנפש / עת בהם פי אפתחה״("עת לכל חפץ" דף נד עא).

התופעה הנ״ל אפיינה רבים מרבני מרוקו במאה ה־18, שהאדירו את התורה, למרות הגזירות הקשות מצד השלטונות, ותנאי מחיה לא קלים, בגלל שהעדיפו להתפרנס מיגיע כפיהם.

(על כך ראה בהרחבה "קוים לדמותו של רבי יעקב אבן צור, "ממזרח וממערב" ג{תשמ״א} עמי 123 ־39 מאת הרב פרופ׳ משה עמאר שליט״א. וכן אצל הרב: פרופ׳ בנימין בר תקוה שליט״א בספרו: "פיוטי ­ב­יעקב אבן צור", הוצאת משגב ירושלים).

רבי יעקב אבן צור פרסם ספרים רבים, ורק חלק מהם הגיע לידינו:

• שו״ת ״משפט וצדקה ביעקב״ : ב' חלקים, בו הוא מתגלה כפוסק משכב ומעלה החותר לאמת ולצדק ע״פ התור־
• ״לשון לימודים״ – קובץ איגרות. במליצה ובחרוזים.
• עט סופר״ המכיל נוסחאות ש­ל שטרות, גיטין וכתובות. וכן ההלכות הנוגעות.
• ״ויקרא יעב״ץ – דרושים. כדוגמא נציין את פירושו לפס׳: ״ונתת על שולחן לחם פנים – לפני תמיד׳(שמותכה,ל) ־ רצונו לומר: תיתן בהיותך יושב על השולחן לחם, לאותם פנים חדשות שהם העניים שהם פנים ומינים ממינים שונים, ואז ׳לפני תמיד׳. רצונו לומר: תזכה שיהיה ל- שולחנך לפני תמיד, על דרך ׳זה הולחן- אשר לפני ה״׳ (ויקרא יעב״ץ עמ׳ רל״ב. ־'בא־ ׳מלכי רבנן׳, תשב״ב).
• ״עת לכל חפץ״ – ספר בן 400 פיוטים בו הוא מתגלה כאיש אשכולות ורב תבונות הבקיא במכמני השירה והכי- בשיריו משוקעים כל חלקי הפרד״ס – תורתנו הקדושה, דבר המשקף את גדולתו בכל חדרי התורה. הפיוטים מעוצבים באמצעים אמנותיים רבים החל מהמשקל דרך שיבוצים, דימויים ומטאפורות וכו'. מעטים המשוררים שזכו להגיע לפריון איכותי בן מאות שירים, דוגמת רבנו.

במסגרת תפקידי כמפקח במשרד החינור, זכיתי להציג חלק משיריו בקרב מחנכים ורמי״ם, ובפרט אלה הנוגעים לחגי ישראל. בפעלת המיזם, זכיתי לשיתוף פעולה עם מורי ורבי הרב בנימין בר תקוה. שירים אחדים אף הולחנו ע״י פייטנים לקראת הצגתם בהשתלמויות מורים, דבר שמאוד חיבב אותם על המשתתפים.

מראה מלבב היה, כאשר בסוף השיעור, המורים פצחו בשירה לאחר שטעמו מ״תפוחי זהב במשכיות כסף – דבר דבור על אופניו״ (משלי כה יא). כלומר, מעבר לרבדים הגלויים, הם זכו לגלות טפח מהחכמה המסתתרת כמו ״תפוחי זהב״ (כלים יקרים מזהב} המסתתרים ב״משכיות כסף״(כלים מכסף).

נסיס ונפלאות ־ בהדפסת ספר שירי רבי יעקב אבן צור ע״ה.

דפר שיריו המונומנטלי ״עת לכל חפץ״, •בה לעלות על מזבח הדפוס ע״י רבי שלמה אבן צור, מצאצאי המחבר שניצל במוות בעת שיטפון. רבי שלמה נדר ־הדפיס את הספר כאות תודה לקב״ה על הצלתו, וכן להפיץ את שירי זקנו שכל בך התחבבו על הציבור, אבל לא זכו כולם ־הפוצה רבה, בגלל שרק חלקם הועתק בכתב יד המחבר.

כיפור המעשה היה כדלהלן: שד״ר קהילת ־מערביים{המרוקאים} בירושלים הרב רפאל אהרון בן שמעון, הגיע מירושלים לפס שבמרוקו כדי לאסוף תרומות לישיבות בעיר. את פניו קיבל הרב רפאל אבן צור שהיה רב בפס. לאחר ימים ספורים, החליט השד״ר לנסוע לעיר צפרו השכנה, כדי לערוף מגבית גם שם. רבי רפאל אבן צור החליט ללוות את השד״ר עד צפרו, ולקח אתו את בנו רבי שלמה. לאחר שלושה •מים, רבי רפאל מחליט לשוב לעירו פס

בגלל ״עול הציבור העמוס על שכמו״ כדבריו בהקדמה לספר. את בנו רבי שלמה הוא השאיר עם השד״ר. הם התארחו באכסניה בעיר התחתית של צפרו. היה מקובל אצל תושבי העיר לבוא לאכסניה ולכבד אורחים חשובים בתפילה משותפת. רבי שלמה אבן צור והשד״ר רבי רפאל אהרון בן שמעון החליטו לוותר על הכבוד, ולעלות לתפילת ערבית של ערב שבת בביהכנ״ס של המרא דאתרא הרב והמשורר רבי רפאל משה אלבאז. ביהכנ״ס הנ״ל היה ממוקם על גבעה. בליל שבת, פקד שיטפון אדיר את תחתית העיר, דבר שגרם למותם של חמישים איש, ובתים רבים הוצפו, בהם גם האכסניה בה התגוררו שני הרבנים. ״ואילו היו שם – לא היו נגאלים״ כדברי האגדה לפסח. כ״מזמור לתודה״ לבורא עולם על הנס האדיר לו הם זכו, הם קיבלו על עצמם את הדפסת הספר ״עת לכל חפץ״. בשלב מאוחר יותר, השד״ר רבי רפאל אהרן בן שמעון, התמנה לרב הראשי של מצרים דבר שאפשר לו לעזור בהדפסת הספר.

לספר ישנן שתי הקדמות: האחת של רבי רפאל אבן צור בה תיאר את הנס בשפה מליצית כדרכו של זקנו המחבר, והשניה של השד״ר רבי רפאל אהרון בן שמעון שהביא את הדברים בשפה ברורה ונאה. כתב היד של השירים, היה גנוז במש 140 שנה, ואילולא הנס שאירע, ספק ר: אם הספר החשוב היה זוכה לעלות ׳' מזבח הדפוס. הדפסתו הייתה בנא – אמון {אלכסנדריה}, בשנת תרנ״ג, 140 מות המחבר.

רבי יעקב אבן צור כתב בהסכמתו לספר ״חפץ ה' של רבנו-חיים־בן־עטר בעל ה״אור החיים״ הק':

"מקור חיים ונוזלים מן הלבנון לליבונה מיושבת על אופנה. הקב״ה חדי בפלפולא לדרוך דרך סלולה, להסיר כל ספק, ולהאיר באפילה״