הסתדרות הצעירים הספרדים/הסתדרות חלוצי המזרח* דיוקנו של ארגון יהודי ספרדי בארץ־ישראל-ממזרח וממערב כרך ג'-אברהם חיים
הסתדרות הצעירים הספרדים/הסתדרות חלוצי המזרח* דיוקנו של ארגון יהודי ספרדי בארץ־ישראל-ממזרח וממערב כרך ג'-אברהם חיים
הסתדרות הצעירים הספרדים הוא הארגון הראשון מבין הארגונים הספרדיים שנוסדו בירושלים לאחר הכיבוש הבריטי, ואשר חברו למוסד המסורתי הוותיק ״ועד עדת הספרדים״. הארגון נוסד בסוף שבט תרע״ח, פברואר 1918. מייסדיו היו עשרות צעירים בוגרי בתי־ספר של חברת ״כל ישראל חברים״, חניכי בתי־ספר עבריים ומוסדות תורניים מתלמידי המחנכים יוסף בר״נ מיוחס, דוד ילין וחיים אשריקי. רוב המייסדים היו ילידי הארץ ומיעוטם ילידי סאלוניקי, ואליהם נספחו גם כמה צעירים אשכנזים, בוגרי הגימנסיה העברית בירושלים. בראשם עמד המחנך דוד אבישר.
* מבוסס על חומר שנאסף לכתיבת עבודת דוקטור באוניברסיטת תל־אביב על הנושא: הנהגת הספרדים בירושלים ויחסיה עם המוסדות המרכזיים של היישוב בתקופת השלטון הבריטי.
הוועד המייסד של ההסתדרות קבע ביום ח׳ באדר תרע״ח, 20 בפברואר 1918, את שם הארגון: ״הסתדרות הצעירים הספרדים בירושלם״; בראשית תר״פ— 1919 הוסב השם ל״הסתדרות חלוצי המזרח״ (להלן: ההסתדרות). השם האחרון נועד לטשטש את הגוון העדתי הספרדי, שעלול היה לחבל ברעיון של איחוד כל חלקי האומה, ואילו המלה ״חלוצי״ ביקשה להחדיר את אידיאל החלוציות שלבש אז תוכן ממשי, עם יציאת עולים חדשים וותיקים לכיבוש העבודה ולהתיישבות. ההסתדרות לא התארגנה כמפלגה פוליטית ולא אסרה על חבריה ותומכיה להצטרף למפלגות, על ־פי הכרתם ובחירתם. היא היתה הלק מפירות ההתלהבות וההתעוררות שפקדו את היישוב, לאחר מתן הצהרת באלפור.
מרכז ההסתדרות היה בירושלים, ובשנותיה הראשונות נוסדו סניפים לה בתל־ אביב, יפו, פתח־תקוה, זכרון־יעקב, חיפה וצפת. שתי שלוחות פעלו בירושלים: השלוחה האחת — ״הנצן״, שמרכזה שכן בשכונת מזכרת־משה, פעליה בקרב הנוער של הנחלאות; והשלוחה האחרת — ״בני ציון״, בעיר העתיקה. ביום א׳ בחשון תרפ״ז, 9 באוקטובר 1926, נפתח מועדון ההסתדרות לפעולה חינוכית ותרבותית במרכז העיר, בסיוע הנדיב סר אליאס כדורי מהונג־קונג .
המקור העיקרי למימון הפעולות היה תשלום מס החבר, שהיה בתחילה שני גרושים מצריים לחודש, מתרפ״ד—1924 — שלושה גרושים מצריים, ומראשית תרפ״ז—1926 — חמישה גרושים מצריים. כמה שבועות לאחר הקביעה האחרונה הוחלט, שכל סכום שמשולם בקביעות יראוהו כמס חבר, ובתרפ״ח—1928 נקבע תשלום מינימום של לירה ארץ־ישראלית אחת. מקורות המימון האחרים היו תשלומיהם של ״חברים תומכים״ (דהיינו של אלה שתמכו ברעיונות ההסתדרות, בלי להיות חברים בה, ואשר תרמו לא פחות מחמישים גרושים מצריים בשנה), נשפים (בעיקר נשפי פורים)!ותרומות מקריות ביניהן מאת ההסתדרות הציונית.
ועדה בת שלושה חברים דנה בכל בקשת הצטרפות להסתדרות, שהיתה טעונה חתימתם של שני ממליצים מוכרים. על־פי תקנותיה, התקבלו אליה בתחילה צעירים מגיל שבע־עשרה שנה, ומתרפ״ד—1924 — מגיל שמונה־עשרה שנה, ללא הבדל מין ומעמד. החברים חויבו לדבר עברית, לרכוש את השקל הציוני, לתרום לקרנות הלאומיות ולשלם את המס למוסדות הקהילה העברית. בחודשים הראשונים לייסודה מנתה ההסתדרות כמאה וחמישים חברים (גברים ונשים), בתרפ״ד—1924 הגיע מספר חבריה לכשלוש־מאות, ובתרפ״ז—1927 מנתה כמאתיים חברים. ירידה זו היא פועל־יוצא מירידת הנציגות הספרדית באסיפת הנבחרים השנייה, והצטרפותם של ספרדים למפלגות הפוליטיות.
מבנה ההסתדרות כלל שלושה מוסדות:
א-אסיפה כללית, שהורכבה מכל החברים והתכנסה אחת לשישה חודשים. היא דנה בשאלות יסוד, שמעה דינים־וחשבונות מן המוסדות האחרים, ביקרה את פעולותיהם והנחתה אותם בעבודתם.
ב-מועצה בת עשרים ואחד הברים, שנבחרו על־ידי האסיפה הכללית לשנה אחת. המועצה התכנסה אחת לחודש. היא בחרה את יושב־ הראש ואת הוועד, ודנה בתכנית העבודה השנתית.
ג-ועד בן אחד־עשר חברים, שהורכב מיושב־הראש, גזבר, מזכיר ועוד שמונה חברים. הוועד ייצג את ההסתדרות כלפי פנים וכלפי חוץ, הציע תכנית עבודה שנתית למועצה והוציא־לפועל את החלטות המוסדות האחרים. כל ההחלטות התקבלו בהכרעת רוב רגיל.
להסתדרות נועדו תפקידים לאומיים וחינוכיים: הפצת הרעיון הלאומי הציוני ורעיון התחייה הלאומית בקרב עדת הספרדים, שיתוף בני העדה בהקמת הבית הלאומי, לימוד השפה העברית והפצתה, והקניית ידע בתולדות עם ישראל. המטרה העיקרית היתה: ״לעורר בצעירים הספרדים ובקהל הספרדי את ההכרה הלאמית ולשתפם בעבודת תהית העם ובישוב הארץ״. סעיף קצר זה, שכולו ציוני טהור, ללא שום מגמה או נטייה מפלגתית, בא לתקן עיוותים מסוימים, כפי שסיכם זאת אחד מחברי הוועד המייסד:
"מצבם ההמרי של הספרדים בארץ־ישראל היה טוב לפנים אך מלחמת העולם הרסתו. עתה שעתיד בהיר נשקף לארץ אין מי שידאג לאלמנטים האלה וידריכם. חטאנו לעצמנו ולעמנו ע״י זה כי ההנוך אשר ניתן לנו שלא בידיעתנו לא היה מתאים לרוח התקופה. מסיבה זו אנו הולכים ויורדים, והקרקע שמתחת לרגלנו נשמטת. עלינו להתעורר בעוז בכדי להגן על זכיותינו ולא לאבדן בידים כאשר עד כה. התאספנו ליסד אורגן שמסביבו יתרכזו צעירי הספרדים ואשר לאט, יקיף אח״כ את כל החוגים המתקדמים שבקרב עדת הספרדים הגדולה".
הסתדרות הצעירים הספרדים/הסתדרות חלוצי המזרח* דיוקנו של ארגון יהודי ספרדי בארץ־ישראל-ממזרח וממערב כרך ג'-אברהם חיים
עמוד 184
כתיבת תגובה