שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים-יז. כמוהר״ר אַבְרָהָם צַבָּאח-מָגֵן עֹז נֶאְדָּר

יז. כמוהר״ר אַבְרָהָם צַבָּאח

מָגֵן עֹז נֶאְדָּר

כתובת מצבת קבורתו של רבי אברהם צבאה אשר שימש כדיין במוגדור. כנראה היה שד״ר מארץ ישראל שהגיע למרוקו והשתקע שם. בכתובת מרובים דברי השבח על המנוח ועל מיומנותו וידיעותיו המופלגות בתורה. לשון הכתובת עשירה במובאות מהמקרא וממקורות חז״ל וכלולים בה גם מילות שבח בארמית. אקרוסטיכון: אַבְרָהָם צַבָּאח ז"ל

חריזה: אב // אב

אֶרֶץ צְבִי גִּדְּלָה שַׁעֲשׁוּעֶיהָ

אוֹי צְעָקָה רָקַת אָבַד כְּלִי חֶמְדָּתָהּ

בָּא הַשֶּׁמֶשׁ לְאֶחָד מִבָּנֶיהָ

בע״ש בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עָרְבָה שִׂמְחָתָהּ

5. רָחַק מִמֶּנָּה פְּרִי עֵץ הָדָר

אֵי חָסִיד אֵי עָנָו אוֹר גּוֹלֵל

הָרַב הַמּוּבְהָק מָגֵן עֹז נֶאְדָּר

אֵיתָן הָיָה אַבְרָהָם עָלָיו נְיַלֵּל

מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם דָּן דִּין אֱמֶת

10. יָדִין יָדִין יוֹרֶה יוֹרֶה אַבְרָהָם תִּקֵּן

צוּר נֶעְתַּק מִמְּקוֹמוֹ חַיָּתוֹ יַצְמִית

עָלָה הַשַּׁעַר לְטַהֵר בְּקֵ״ן

בַּתּוֹרָה לוֹ שֵׁם וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ

וַי לְאָזְלָא חָשַׁךְ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

15 .אֲסַלְּדָה בְּחִילָה עַל סָפְרָא רַבָּה בַּעֲדָתוֹ

וִי לָחַבָּלָא הִכָּה בֵּין הַשִׁרִיֹן וְהַחוֹמֶּשׁ

חֲבָל עַל דְּאָבְדִין חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ

בְּצֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ

זֶרֶם דֶּמַע יְדִידוֹ נוֹשְׂאֵי עַרְשׂוֹ

20. וְקוֹל תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה בִּבְכִיָּה יִנְאֲקוּ

לָן יָאוֹת לְמִסְפֵּד עַל הָאִי מַרְגָּנִיתָא

דְּלֵית בָּהּ טִימִי טוֹבִּיָאנָא דְּחַכִּימֵי

הָרַב הַמּוּפְלָא וּכְבוֹד ה׳ מָלֵא

כמוהר״ר אַבְרָהָם צַבַּאח זצ״ל זיע״א

בָּא שִׁמְשׁוֹ וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד

בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

עֲשָׂרָה יָמִים לְחֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁנַת תרס״ג

בֹּא סִי [מָן] פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי.

1-ארץ… שעשועיה: ראה מצבת יוסף שמואל אבולאלעפיא. 3. בא השמש: שקעה השמש, כינוי למוות. לאחד מבניה: מן החשובים והיקרים שבארץ ישראל. 4. בע״ש: בערב שבת. ערבה שמחתה. על פי ישע׳ כד,יא. ערבה מלשון עו־ב, החשיכה שמחתה, משום שבשעה זו נפטר המנוח. 5. רחק ממנה: ביטוי מעודן למילה מוות. על דרך הכתוב באיכה א,טז: ׳כי רחק ממני מנחם משיב נפשי׳. פדי עץ הדר: כינוי כבוד למנוח, רומז לאתרוג שיש בו טעם וריח וכך דימו חז״ל את הצדיקים. על פי ויק׳ כג,מ. ראה גם מדרש הקושר את הדימוי של שם המנוח לאברהם אבינו, ויק״ר – פרשה ל פסקה י ד״ה ׳ד״א פרי עץ הדר זה אברהם וכר. 6. אי חסיד אי עניו: איה חסיד איה עניו. על פי בבלי ברכות ו,ב ׳כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו׳. אור גולל. על דרך הנאמר בתפילת ערבית (ומקורו בברכות יא,ב) ׳גולל אור מפני חושך׳. וכאן, בהשאלה, המנוח היה מגלגל ומסבב את האור על ידי נוכחותו, היה מפיץ אור ושמחה על סביבתו. 7. מגן עוז נאדר: כינויי כבוד למגן על התורה. 8. איתן היה אפרהם. המנוח היה חזק ויציב בדעתו ודרכו. אברהם אבינו כונה איתן, ראה בבלי בבא בתרא טו,א: ׳איתן האזרחי זה הוא אברהם… ׳. ומשום ששמו של המנוח כשם אברהם אבינו, בחר המחבר בביטוי זה. עליו נילל: עליו נקונן. 9. מי מלל לאברהם: מי יאמר ויאמין שאברהם המנוח נפטר מן העולם. על פי בר׳ כא,ז ׳מי מלל לאברהם׳. 10. אברהם תיקן: על דרך מה שאמרו חז״ל בברכות כו,ב אברהם תיקן תפילת

שחרית. וכאן הכוונה על המנוח שגם כן תיקן תקנות. 11. צור נעתק ממקומו: על דרך הכתוב באיוב יד,יה ׳וצור ןעתק ממקמו׳. 'צור' דימוי של כבוד למנוח שהיה כמו סלע איתן וחזק שעליו סמכו כולם, אבל המוות גבר עליו, העתיקו והזיזו ממקומו. חיתו יצמית: לשון מוות, חייו נפסקו. על דרך הכתוב באיכה ג,נג ׳צמתו בבור חך. 12.עלה השער: ביטוי על פי רות ד,א ׳ובעז עלה השער'. שער, הוא כינוי למקום ישיבת בית הדין. לטהר בק״ן: על דרך מה שאמרו בבלי, עירובין יג,ב ׳תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ בק״ן(=מאה וחמישים) טעמים׳. כלומר, היה מפולפל וחריף מאור, ובכה פלפולו יכול היה לתת(על דרך גוזמא) ק״ן טעמים לטהר את השרץ. ובהשאלה, המנוח דרכו הייתה לחפש שערי היתר, ובכה חריפותו ופלפולו היה ומצא הרבה טעמים לכך.14. וי לאזלא: מארמית, אוי על ההולך, חלופה למילה מיתה. 15. אסלדח בחילה: אדאג ברעדה. על ררך הכתוב באיוב ו,י'ואסלו־ה בחילה'. על ספרא רבה: מארמית, הסופר הגדול(=החכם הגדול).16די לחבלא: מארמית, אוי לו למחבל והמשחית. הכה… והחומש: שילוב של שני מקורות ׳דכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרץ׳ מל״א כב,לד, וכן שמו״ב ב,כג ׳דכהו אבנר באחרי החנית אל חמש׳. וכוונתו, שאף שהמנוח היה כביכול מוגן עם שריון, ותורתו מגן לו, לא הועיל, וחנית המוות חררה את השריון והכתה אותו אל החומש. 17. חבל על דאבוין: מארמית, חבל על האובדים. על פי סנהדרין קיא,א ׳חבל על דאברין ולא משתכחין׳. הפסד גרול יש לאומה על גדולים שאבדו ואין בנמצא גדולים כמותם. חסד… נשקו: תכונות המאפיינות את המנוח והיו נר לרגליו בעת שעסק בדיינות. על דרך הכתוב בתה׳ פה,יא ׳חסד ואמת נפגשו צךק ושלום נשקו׳. 19. נושאי ערשו: מוליכי ארונו. 20. וקול תאניה ואניח: בכי וצער רב. על פי ישע׳ כט,ב. בבכיה ינאקו: בוכים בקול. 21. לן… מרגינתא: ראה לעיל.22 דלית בה טימי: מארמית, מרגלית שאין בה פגם. טוביאנא דחבימי: המאושר שבחכמים. ראה כתובות מ,א. 28. פעמי הכן באמרתך: תהלים קיט, קלג. באמרתך. מניין ׳באמרתך׳ עולה תרס״ג. 1903 למניינם.

עוד אודות רבי אברהם צאבח       

כנראה עלה ממרוקו לישראל וחזר משם כשליח טבריה והתיישב בעיר מוגדור. היה חבר בית הדין של מוגדור יחד עם רבי יהודה בן מויאל(מחבר ״שבט מיהודה״) ורבי מסעוד כנאפו. דומה שהיה ויכוח בקהילה במי לבחור לבית הדין, אותו או את רבי יהודה בן מויאל, כפשרה בחרו בשניהם. יש הסכמה ממנו לספר'נחלת אבות׳ של רבי יצחק קוריאט. ראה הקדמת רבי משה עמאר לספר ׳מעט מים׳ של רבי יוסף כנאפו.עמ 40

שירת האבנים-אשר כנפו-שלום אלדר-שירה מופלאה על מצבות בתי העלמין במוגדור-רַבָּנִים-יז. כמוהר״ר אַבְרָהָם צַבָּאח-מָגֵן עֹז נֶאְדָּר