אעירה שחר חלק ג'- הרב חיים רפאל שושנה זצוק"ל

(443) — ע״ס א״ב
אָנָּא, עָלַי צָרִים גָּבֵרוּ / הַצְמִיתֵם, הַכְחִידֵם וְאַל תַּחְמֹל, אֵ־לִי!
בְּזָכְרִי מַעֲלוֹת זְמַנִּים עָבָרוּ / שַׁבָּת מְשׂוֹשׂ לִבִּי וְגִילִי
גָרי בֵּיתִי וּמְיֻדָּעִי נִחֲרוּ / בִּי, וּמֵתֵי סוֹדִי וְכָל־רֵעַ לִי
דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמִי סָפוּ נֶעְדָּרוּ / בָּגְדוּ בִּי אוֹהֲבַי לְמוּלִי —
הִרְבּוּ צִירַי, וּמוֹנַי עָרוּ / סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים חָשְׂפוּ אָהֳלִי
וְאִם אֹמַר יָמִים יֻצָּרוּ / וְאֵין אֶחָד בָּהֶם מִשְׁעָן לִי
זַלְעֲפוֹת רָעָב, וּשְׁעָרִים יָקָרוּ / גַּם מַיִם מָרִים [וּכְמַר] מִדְּלִי
חָשְׁכוּ פָּנַי, וּמֵאוֹרַי קָדָרוּ / עַצְמִי חָרָה, לִבִּי וְשִׂכְלִי
טַרְחָא אַתְנָח, עֵינַי נִגְּרוּ־ / מַיִם כַּיְּאוֹרִים וּכְמַזַּל דְּלִי
יְתוֹמִים לְמַלְקוֹשׁ פִּיהֶם פָּעֲרוּ / אָנָּא, רְאֵה, יְיָ, כִּי צַר לִי
כָּלוּ יָמַי בְּיָגוֹן, מַחֲנָק בָּחָרוּ / שַׁעֲשׁוּעַי כַּצַּר נֶחְשְׁבוּ לִי
לַיְלָה כַיוֹם שַׁאֲגֹתָי יִסְעֲרוּ / כְּנֶחָמַת יָמִים וְנַחֲלֵי
מֵעֵת לְעֵת עַצְמִי נִקֵרוּ / יָ־הּ יְיָ אֱ־לֹ-הַיִם, חָדֵּשׁ גִּילִי:
כנפי שחר
443 — הנושא: את כל התלאה אשר מצאתו למשורר ז״ל כתוצאה מרדיפת צרים, בגידת חברים ועצירת מטרים,
אנא. עלי… — שיעורו: אנא, א־לי, צרים אשר עלי גברו. הכחידם הצמיתם — הכריתם השמידם, פעלים נרדפים. ואל תחמול, א־לי — כצ״ל, ראה מעשה חרש. בזוכרי… — כשזוכר אני גדולתי בעבר ומצבי הירוד עתה אז כל שמחתי בטלה וחולפת. גרי ביתי — שכני הדרים עמי בבית, נחרו בי — כעסו עלי. ומתי סודי — אנשים המקורבים אלי ויודעים כל סתרי לבי. ספו נעדרו — פעלים נרדפים, תמו והלכו לעולמם. בגדו בי… — ואותם אוהבים שנשארו בחיים התנכרו והתכחשו אלי. למולי — בפני, בצורה מחוצפת. צירי — מכאובי, יסורי. ומוני ערו… חשפו אהלי — ואויבי גילו אהלי, כלומר, בזזו ולקחו כל רכושי; ערו חשפו — כצ״ל, והם פעלים נרדפים. ראה מעשה חרש. סבוני — הקיפוני מכל עברי. ואם אמר… — ואפילו אם אבוא לנחם עצמי לומר עוד יבואו ימים ושוב יהיו לי אוהבים, אבל לא יהיה לי בהם אף אחד שיתמוך בי. ו״ו־ואם, מובנה ואפילו אם. ו״ו־ואין, מובנה אבל אין. זלעפות רעב — חום חזק המתחולל בגוף מחוסר תזונה. ושערים יקרו — המחירים האמירו, עלו. גם מים… — גם אם אמצא מים לשתיה, הרי מרים הם וגם מעטים ״כמר״ מדלי, כטיפה הנופלת מדלי. וכמר, כצ״ל; מרים וכמר, לשון נוע״ל. חשכו… קדרו — החשיכו, פעלים נרדפים. ומאורי — מאור עיני. חרה — יבש ללא מוח. שורה זו כוללת חשכת הפנים, כהות העינים, יובש העצמות ויובש הלב והשכל, שאינם מתפקדים. טרחא אתנח — כאן: יגיעה ואנחה, עמל ויגון. עיני נגרו… — הזילו דמעות כמימי נהרות. ובמזל דלי — מזלו של חודש שבט, סמל לריבוי המים, כאן: הדמעות. יתומים למלקוש פערו פיהם — למלקוש, כצ״ל, והוא הגשם האחרון היורד בניסן. מכאן שעצירת הגשמים המשיכה עד חודש ניסן. פערו, פתחו פיהם; כאן: התפללו וצעקו לירידת הגשם. מחנק — מיתת חנק. שעשועי כצר נחשבו — לפי המקור(ישע׳ ה, כח) שפירוש ״כצר״ כמו צור וסלע, יש לפרש: הדברים שהיו משעשעים אותי רואה אני אותם היום כאבן, כלומר כדבר שאין כל ערך וחשיבות. ואם פירוש ״כצר״ כאן ל׳ צר ואויב, יש לפרש: אנשי שעשועי, שהייתי משתעשע בחברתם הפכו להיות לי לאויבים. והבוחר יבחר. לילה כיום… — בלילה כמו ביום אנחותי ניתכים ונשפכים כשאון גלי ימים ונחלים. ונחלי, ריבוי ארמי לצוה״ח. מעת לעת… — כלומר, תמיד, הלילה והיום נקרו, דקרו וניקבו את עצמותי. חדש גילי — ימי משושי.
כתיבת תגובה