השבת הגדול השנה וחג הפסח-הרב משה אסולין שמיר

השבת הגדול השנה וחג הפסח – יחולו באותם ימים,

בהם נגאלו אבותינו ממצרים – לפני 3338 שנים.

כאז כן עתה. נתפלל לקב"ה, שעוד הפסח – ניגאל ברחמים.

השבת הגדול – השבת הקרובה שלפני פסח.

השבת האחרונה – של עם ישראל במצרים.

שבת האמונה – בה הצטוו לקחת שה לקרבן פסח.

קרבן הפסח – המסמל אמונה בה', בניגוד לאליל המצרי.

קרבן הפסח – אותו אוכלים ביחד, המסמל אחדות עמ"י.

קרבן הפסח – ההופך את הבית לבית מקדש קטן.

מאת: הרב משה אסולין שמיר

"החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר:

בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה  לבית אבות שה לבית…

משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח… וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה ואהרן כן עשו (שמות יב, א – כח).

חז"ל: משכו ידיכם מעבודה זרה, "וקחו לכם" צאן של מצוה, ודבקו נפשותיכם בבורא עולם.

הזהר: זכו להידבק בבורא עולם, בזכות השבת המכונה "יומא דנשמתא".

השבת שלפני חג הפסח נקראת השבת הגדול, ע"ש שם הנס הגדול שנעשה לאבותינו  במצרים.

באותה שבת – י' בניסן מלפני 3336 שנים, כאשר נתבקשו בני ישראל לקחת שה = טלה, ששימש אליל מצרי, לקשור אותו במשך ארבעה ימים מיום י' בניסן ועד י"ד בניסן. לשחוט אותו בי"ד בניסן בצהרים, ובלילה ליל ט"ו בניסן, לצלות אותו על האש, וכל זאת, מבלי שהמצרים יעשו להם דבר.

כל זאת בגלל יראה ממרום שנפלה עליהם, וגם בגלל שעם ישראל חזר בתשובה מעבודה זרה בה גם הוא היה נגוע כמו המצרים, ובני ישראל קיבלו על עצמם את מלכות שמים, מלכות בורא עולם (שו"ע סימן תל ס"א).

החזקוני מסביר שהקב"ה העביר את עם ישראל סדנה חינוכית, דרכה הוציא מהם את הפחד מהמשעבד המצרי על אלילו שהוא השה = טלה, שהוא גם המזל של חודש ניסן כדברי הרמב"ם.

הם התבקשו לקחת שה תמים ולצלות אותו, כך שריחו יגיע לשכנים המצרים, ולא יוכלו להתנגד. וזה לא דבר פשוט בהתחשב במצב הדיכוי והשעבוד המצרי של אז, שנמשך 210 שנים.

המדרש אומר שרק 20 אחוז מהיהודים עלו, השאר – 80%, לא הצטרפו לחזון הגאולה, ומתו במכת בכורות.

נקווה שבימינו עם בוא הגואל, כלל עם ישראל יצטרף למרכבת הגאולה.

גאולת הגוף – מול – גאולת הרוח.

הקב"ה אמר לעם ישראל במצרים, וגם לנו כיום:

על גאולת הגוף – אני אחראי. לכן אני גואל אתכם מאימפריית הרשע המצרית.

על גאולת הרוח – אתם אחראים. לכן, קבלו עליכם שתי מצוות:

א.  ברית מילה המסמלת קדושת הגוף, לכן הם מלו עצמם לפני הקרבת קרבן הפסח. הבית של כל יהודי, הפך להיות מיני בית מקדש.

ב.  קרבן פסח המסמל אמונה בקב"ה, בכך שיתרחקו מעבודה זרה בדמות השה ששימש כאליל מצרי.

באותה שנה, י' בניסן בו התבקשו לקחת את השה ולקשור אותו במשך 4 ימים היה שבת, כאשר המצרים ראו איך האליל שלהם נקשר ומבוזה, ולא יכלו לעשות דבר, וזהו נס גדול, ולכן השבת נקראת "השבת הגדול".

"סור מרע –  ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" (תהלים לד, ט"ו).

שתי המצוות הנ"ל מבטאות: "סור מרע ועשה טוב" כדברי הלל.

קרבן פסח מסמל 'סור מרע', היות והשה אותו שחטו, סימל את האליל המצרי.

מצות 'ברית מילה' מסמלת "ועשה טוב". לעשות משהו טוב כמו "ברית מילה", מצוה שעברה אצלם מדורי דורות, החל מאברהם, יצחק ויעקב, דרך י"ב שבטי י-ה שירדו למצרים.

סיבה שניה: ע"ש ההפטרה: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג).

כלומר, כדי להיגאל, עלינו להתחזק באמונה ב"ה, וקיום מצוות התורה כנאמר בהמשך ההפטרה: "זכרו תורת משה עבדי…", כדברי הנביא מלאכי שהיה הנביא האחרון, הסוגר את תקופת הנבואה.

ה"שבת הגדול" –  מנוף ל"אתחלתא דגאולא".

במשך אותם ארבעה ימים, בני ישראל עברו סדנה חינוכית באמונה בה', היות והשה אותו הקריבו, שימש כאליל המצרי, ובכך ביטאו את האמונה בה' ללא מורא ופחד מהמשעבדים המצרים, עד תמול שלשום.

"שבת הגדול" מציינת למעשה התחלה חדשה של דרך ארוכה, של "אתחלתא דגאולה".

כאז כן עתה. ב"שבת הגדול" הקרובה, נצטרך להפנים שבשביל להגיע לגאולה הנצחית, עלינו לחשוב בגדול איך להגיע לכך. לחשוב מחוץ לקופסא. התשובה נמצאת בסיבה השניה כדלהלן:

ה"לבוש"(סימן ת"ל סעיף א),  הסיבה השניה לשם "שבת הגדול" – הקדמה לגאולה, כנאמר בהפטרת השבת בה אנו קוראים את דברי הנביא האחרון מלאכי:

 "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמוניות".

מהי המנחה הערבה? התשובה להלן:

בפס' שלפני האחרון נאמר:

"זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים".

השכר מופיע בפס' האחרון החותם את ההפטרה בה נאמר:

 "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא,

 לפני בוא יום ה' – הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם…" (מלאכי ג).

אם אנחנו רוצים גאולה, ושדרכנו תהיה ערבה לבוראנו, בבחינת הפס' הראשון של ההפטרה – "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", נצטרך לקיים תחילה את הפס' שלפני האחרון בנבואת מלאכי:

 "זכרו תורת משה עבדי", ואז, נזכה בעזהי"ת לבשורת הגאולה המופיעה בפס' האחרון: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא…".

אליהו הנביא מוכר בתנ"ך כאיש קנאי שעמד על כבוד ה' מול מלכים רשעים כמו אחאב ואשתו אי-זבל הגויה שהמיטה אסון על עם ישראל בגילוליה.

מצד שני אליהו מבשר בשורות טובות לאורך ההיסטוריה, ומתגלה לצדיקים.

קיימים שני גואלים:

משה ואהרן, מרדכי ואסתר, אליהו הנביא ומלך המשיח.

תפקידו של אליהו הנביא הוא להכין את הקרקע לקראת הגאולה, בכך שנזכור את "תורת משה עבדי", עד להשבת עם ישראל – בנים כאבות, לאביהם שבשמים בבחינת "והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם".  על שבת הגדול ראה בהרחבה בסוף המאמר.

סיבה שלישית: "שבת הגדול"

על שם ישראל הנקרא "גוי גדול עצום ורב", בפרשת הביכורים (דברים כו ה).

לאברהם אבינו הובטח ע"י הקב"ה: "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, ונברכו בו כל גוי הארץ" (בר יח, יח).

עמ"י צריך לחשוב בגדול, ולהפנים שהוא גוי גדול בארץ, שתפקידו להיות קודם לכל אור לעצמו, ואח"כ אור לגויים.

 סיבה רביעית לשם "השבת הגדול" ע"פ המהר"ל: 

 "יציאת מצרים נקראת גדול על שם גדלות מעשיו הנוראים שעשה ופעל הקב"ה כאשר יצאו ממצרים".

בעל "חידושי הרים" משווה בין השבת הגדול שחלה ביום י' בניסן, ליום כיפור החל ביום י' בתשרי. כמו שכיפור מזכך את הנשמה, כך שבת הגדול.

הזוהר: "מיניה מתברכין כל שיתא יומין".  ימות השבוע מתברכים בזכות השבת. כמו בשיר 'לכה דודי': "כי היא מקור הברכה".

כך שבתות השנה, מתברכות בזכות שבת הגדול אותה שמר עמ"י לראשונה

ה"שפת אמת"  – סיבה חמישית לשם "שבת הגדול"

בשבת זו, הנקראת גדול, נעשו בני חורין בעקבות קרבן פסח ומכת בכורות, ונעשו בני חורין לקבל עליהם מלכות שמים.

 עד אז היו עבדים, ועבד תלוי ברבו.

בציפייה לגאולה קרובה ברחמים – עוד בפסח הזה

משה אסולין שמיר.

לברכה והצלחה, לישועה ולרפואת משה בן זוהרה נ"י וב"ב – בתוך כלל חולי עם ישראל.

להצלחת כוחות הביטחון במיגור האויב העמלקי שיעי באיראן ולבנון

לאהבה ואחווה בין כל חלקי עם ישראל, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך".