סיפורי עם מבית שאן-עליזה שנהר-חיה בר-יצחק-מבוא

1. 1. המטרה הציבורית־המקומית. השותף העיקרי בפרוייקט, לא רק מבחינת השחזור של היצירה העממית והנחלתה לזולת(והוא במעגל הצר — ״ארכיון הסיפור העממי״ ובמעגל הרחב — עם ישראל), אלא גם מבחינת הסיוע החומרי, היתה בית־ שאן. תושבי בית־שאן, בלי הבדל עדה או מפלגה, מעמד או גיל, התייחסו אלינו, חברי המשלחת, בחיבה ובהבנה. כעבור זמן קצר ובעקבות עבודת־הכנה שלא דרשה מאמצים מיוחדים, הבינו תושבי המקום, ובכללם המסרנים־המספרים הפוטנציאליים, שלא באנו ללמד ולהטיף, אלא ללמוד, לחשוף דברים יקרים, אוצרות גנוזים של מסורת עשירה ומגוונת, שלצערנו לא נודעה לציבור הרחב. מבחינה זו של הכנסת־אורחים ומאור־פנים למופת, לא תישכח מלבנו השבת שאותה עשינו בבית־שאן במסגרת הפרוייקט; אך האמת היא כי החמימות שבלב של תושבי בית־שאן באה לביטוי גם במגע יומיומי, גם בימי חול ועייפות, ולא רק ביום־מנוחה. בהתאם לכך חייב הילקוט לשקף את תושבי בית־שאן; לא רק את סיפוריהם, אלא גם את תולדות חייהם, את חבלי המעבר לבית־שאן, את הימים הקשים של החיים על הגבול, את המתחים בעבר ובהווה, את הקשיים בהתגברות על פערי חברה, כלכלה ותרבות, בעבר ובהווה.

מטבע הדברים הוא כי אין הסיפורים העממיים, והם סיפורים העוברים מדור לדור והיונקים בוודאי ממורשת העבר של בני עדות שונות ועולי ארצות שונות, יכולים לשקף את העבר הקרוב ואת ההווה הכרוכים בבית־שאן. אכן הם משקפים מגוון של עדות המאכלסות את בית־שאן ואת מסורותיהן האתניות בתחום ההיגוד, בארצות מוצאן, מה שאין כן חיי המספרים ויצירתם בישראל. בעבודת השדה שלנו ניסינו להשלים חיסרון זה ע״י ״תיעוד שבעל־פה״ ושאלנו לעתים שאלות החורגות מתחום הסיפור העממי שבפי המספר, מדרכי קבלתו והתייחסותו אליו. כמה מן התשובות ה״חוץ־סיפוריות״ משתקפות בקובץ שלפנינו, בפרק על המסרנים. אך לא סגי בכך.

תושבי בית־שאן אשר הילקוט שלפנינו יהווה בשביל כל אחד מהם, כתרומה אישית וקבוצתית, ביטוי של הישג מקומי, חייבים לראות בו גם אמצעי המדרבן את הרחבת התחושה ההיסטורית מסביב לבית־שאן החדשה, בניה־בוניה, חולמיה ולוחמיה. אני מקווה כי הספר ישמש בסיס להקמת ארכיון היסטורי של בית־שאן החדשה, אולי ליד המוסיאון הארכיאולוגי המפואר בה והוא ישמש עדות מוחשית, כי בית־שאן אינה רק עיר העבר הרחוק, אלא גם יישוב חי ומתפתח המגבש את ה״אני״ שלו עצמו. בארכיון זה ייכללו לא רק סרטי ההקלטה של סיפורים שבפי תושבי בית־שאן המחודשת, אלא גם תיאורים וראיונות (תעודות בכתב ובעל־פה, קטעי עתונות, צילומים וסרטים) על חייהם בעבר, בארצות המוצא ובישראל, על חבלי הקליטה במקום, על בעיות עבודה, הגנה, חברה ועוד. ארכיון כזה חשוב לא רק להיסטוריונים ולפולקלוריסטים. הוא ישמש גם מורים, סופרים ובעיקר את בני הדורות הבאים שיבואו אל הארכיון לא רק כדי להכיר בו את מורשת־התרבות של עמם ועדותיהם, אלא גם כדי לראות בו, במידה והבאים יהיו צאצאיהם של תושבי בית־שאן, צילומי משפחתם, כדי לשמוע בו את קולות יקיריהם וכדי להתחקות בו על שורשיהם.

אם יקבלו תלמידי בתי־הספר המקומיים ומוריהם את המשימה הזאת על עצמם, ישמשו להם סיפורי הילקוט שלפנינו וההערות אליהם תשתית ומודל כאחד.

2. 2. המטרה הספרותית. הסיפור העממי על סוגיו השונים — מעשייה המתרחשת באלזמן ובאלמקום, אגדה גיאוגראפית־היסטורית, בדיחה ומהתלה, פתגם, שיר וחידה השלובים בסיפור — כל אלה מילאו וממלאים תפקיד חשוב בתודעה הספרותית של רוב החברות בעולם. גם בחברה המודרנית ביותר קיים ליד מסלול־הקריאה הנורמאטיבי שבו מועברות היצירות הכתובות והמודפסות, גם מסלול ההיגוד העממי שבו נקלטת הספרות באוזן ולא בעין. לספרות שבעל־פה סימני־הכר ותפקידים משלה והם משתמרים ביצירה גם כשזו מועלית על הכתב.
3. 7. בין שלושים סיפורי הילקוט מיוצגים יפה המזרח והמערב של עם ישראל — שלוש יבשות־המוצא של העולים: צפוך אפריקה(20 סיפורים ממארוקו ומטוניסיה), אסיה (9 סיפורים מפרס ומקורדיסטן) ואירופה (סיפור מפולין). יש לשבח את הכללתו העקרונית של סיפור יהודי־אשכנזי בילקוט, גם אם הוא סיפור אחד ויחיד.

רבים סיפורי הילקוט שלפנינו המשקפים את המסר המקורי, שאפיין את מסירתם שבעל־פה. מילוי המשאלות הכמוסות, הפשטות (שהיא לעתים חיצונית בלבד) של הקנקן השווה לכל נפש והמוגש לשומע־קורא, פתרון העימות בין ישראל לעמים, העימות הפנים־יהודי והפנים־משפחתי, האפשרות להזדהות עם הגיבורים החיוביים — כל אלה חיבבו מאז ומתמיד את היצירה העממית על המוני העם ויסודות אלה של חיבוב וליבוב נשארו בטקסטים שלפנינו. אכן, יש גם מישור סמוי לסיפורים, ולכל אחד מהם יש גם ״בין השיטיך משלו, המעניין במיוחד את החוקר, אך הסיפורים שנבחרו לילקוטנו מיועדים בעיקר למי שמעניין אותו ה״פשט״ של הסיפור. קורא כזה ייסחף בזרם העלילה ויהנה, כאשר חוויית הספרות הטובה מלווה אותו בכל סיפור וסיפור.

סיפורי עם מבית שאן-עליזה שנהר-חיה בר-יצחק–מבוא

עמוד 13