מורשת יהדות מרוקו

אבן בוחן אין לו דמים, הנאהבים והנעימים דבר דבור על אופניו משיב חכמים חכם ומבין ויבן כמו רמים גרו יאיר כאור ז׳ הימים.

אחרי השלום הרב בעוצם התשוקה רבה אשר לו כדת, עטי המדברת בעניו שכתבתי מאז על השליחות של אורמילי עבור ת״ח גדול אחד שמגיע לו והיה בזה לו עונג רב לו היה עושה עבורו טובה זו מפני שזה היה טוב לשני הצדדים וגם תהיה לו לתועלת רבה, והיתה תשובתו תשובת הכם במועצות ודעת ושם נקבצו די השיב לא מינה ולא מקצתה שבכה לא יוכל להיות מחמת שרבני קושטא כתבו לרו״מ שהרב דוד מגאר והר׳׳מ מגאר נשלחו לערי טורקייה ביני ביני, ואי משום הא לא איריא שידע כבודו לדבר ברור כי בנוגע להר״ד מגאר נעשה לא אליכם ס״ג (סגי נהור) עבר צור שביטל השליחות וח״מ מגאר העבירו השליחות מאתו מנגע וקלון שנשמע עליו' אשר בלבל יצועי והשתבחו ביה כמה ריעי והיה חלול ה׳ גדול בעה״ר בקושטא בסבתו ושלחו אותו דחוף ומגורש לערי אורמילי מחמת שנתן בשביל"הכולל שני אלפים בתמורת השליחות ואם ח״מ הנז׳ לא הלך לשליחות הנז׳ אין לו תקומה לגבות הסך הנז׳ לא זו אף !זו אומרים פעה״ק שכתב מעכ״ת לירושלם בו בפרק לחכם .אלעזר הלוי ותשובתו היתה שכבר נתן השליחות לה״ר מרדכי פורלנאדיס הי״ו והתשובה הזאת עוד יותר אינה מתקבלת על הלב לאמר חלוקים ..ובנוגע לדחיה שניה שמודיע שישנו שאזהרה מהרב חיים מודעי הי״ו שלא לשלוח זולת מבני התושבים, יש לבעל דין לחלוק שהרב גופיה עשה בהיפך לשלוח שליח ת״ח די שאלוניקי לפרנקייה ושמו ח״ר ברוך סאפורטה יען כל החכמים רצו וכתב שכך היה מסיבה של ענין מערב החיצון שמכרו אותו במאה גרוש ולא היה נכון הדבר בעיני גבירי קושטא יצ״ו בין כך ובין כך אמרתי ולא נעשה רצוני, עם כל זה כבודו פטרון ורשאי לעשות בעירו מה שייטב בעיגיו, היות לפי דעתי שבררתי הנהו -מרגליתא דלית בה טימי בכל מכל, ובדידי הוה עובדא משליחותו הכל עבר תחת ידי ויצא שמו בכל הערים הללו ובארם צובא ורוממו אתו והיה לו כבוד וחן וחסד ביתר שאת, וזה מעולם יהפך לא רואים יותר הבלי שיגיד דבר חשוב או לא חשוב ושלא בהכרזת … בית שני זהו חשבון למר ואין לנו פה להשיב אם כך נהגו ואם דבר כזה יש בעולם צריכים לתת פקודה על שיעשה כנהוג.

ואשלחה להגיד לאדוני כל זה הגם שלא ונפקא מינה מידי ושלא לכחד יממנו כלום יען שכולם כותבים לי כי לא חסרים לי ידידים … זהו בית שער … יכול להוודע לבני אדם המעשים בצביונם ובקומתם דברים כהווייתם ח״ו איני רוצה שיעשה דבר שלא כפי רצונו ש… ממקום אחה ישלח שלומיו ה׳ ברוך הוא יעזרהו ולהפקת רצוני אם יכול לעשות לו חלק מהשליחות הנד ודע ידידי כי לפוטרו בלא כלום אי אפשר היות שכבר אחזתי העט בידי בענין זה וזה ג״כ טוב וגם לעשות רצון תלמיד חכם ירשום שמגיע לו כל טוב וזה גם בן אין לו.

כ־כא. שתי איגרות מר׳ חיים עמרם מדמשק לצפת על-ר׳ דניאל מולכו ושדרי״ם אחרים-אגרת ב'

כב־כג. הסכמות טריפולי בשנים תקן־תקנ״ג על סדרי הקהילה

במבואי לשריד ופליט קובץ ראשץ, תל־אביב תש״ה, הראיתי על הצורך באיסוף זכרונות ותעודות משרידי כתבי־היד, שיש בהם חומר לתולדות הקהילות בחוץ לארץ, הקיימות ושאינן קיימות, ובייחוד אלו שהיו להן זיקה ליישוב בארץ־ישראל. ועל אחת כמה וכמה זכרונות ותעודות, שיסודם בחולדות היישוב בארץ־ישראל וחקר גלגוליו בדורות ובזמנים שונים, כי יש עוד הרבה מה למשש ולמשמש ולמצוא דברים, שלא נגלו ולא נחקרו. חושבני שהחומר המוצג מעיד על עצמו. לכל המסמכים והתעודות שנתפרסמו כאן, ימצא הקורא מבוא, שיבהיר את תוכן המסמך והערות עליו במקום הצורך.

קטעים אלה הם !מתוך כתב־יד שנכתב בטריפולי שבלוביה בשניכם תק״ן-תקנ״ג. בולטת בהם תמונה של חיי היהודים בטריפולי מן התקופה, ההיא. והמסים והארגוניות שהוטלו עליהם ;שמהם שילמו לממשלה ומהם: לצרכי הקהילה. וזה היה יותר מכדי יכלתם. לכן היו גם משתמטים ביניהם או שהשתמשו באמצעים לגמור עם מנהיגי הקהל בתשלום חד פעמי, שלא; ילחצו עליהם פעם בפעם.

כמו כן רואים אנו, שהחברה קדישא שלהם, כמו בכל ארצות צפוך אפריקה, היתה עניין של התנדבות. והיו כת נושאי המיטה וכת חופרי- הקברות וכת הרוחצים, כל אחת בפני עצמה וראש אחד לכולם. והחברה קדישא בכללה נקראת כת הזכירה. אולי על פי חז״ל, שאמרו! יזכור לו יום המיתה.

בקטע הראשון נזכרה חכירת (הלזמה) הבי סודנא בסך מאתים־ ושלושים אלף רייאל׳ אשר ששה חוכרים חכרו אותה. איני יודע מה זה ״בי סודנא״• אולי נקרא כך מם הגאבילה של הבשר. החותמים על המסמך הם ראש הקהילה יצחק צרור והרב אברהם כלפון, מחבר הספר ״חיי- אברהם״, על טעמי המצות והמנהגים (ליוורנו תקפ״ו). הוא חיבר גם ספר זכרונות מחיי יהודי טריפולי בדורו שהיה בכתב־יד ונאבד רובו.

בין האנשים הרשומים שם נמצא אחדים ממשפחת לביא, הם יוצאי חלציו של רבי שמעון לביא׳ מחבר הספר ״כתם פז״ על הזוהר ובעל השיר המפורסם ״בר יוחאי״, הוא בא מספרד לפאס ומשם רצה לנסוע- לארץ ישראל ובדרך עבר לטריפולי ועיכבו אותו שם שישמש רב ומאד מוצאים משפחה זו מרובת אוכלוסין בטריפולי.

השתא הכא עמדו יחדיו הגביר המרומם המשכיל ונבון הרי אברהם כלפון נר״ו והדיינים ישצ״ו וראשי הקהל אתה ה׳ תשמרם על אופן הלזמה של בי סודנא ורצו ויאותו ברצונם הטוב כל בני בי סודנא הלז ששה המה לקבל הלזמה הנזכרת בסך מאתים ושלושים אלף רייאל ממטבע טראבלם ובכל שבוע מחייבים לפרוע לצורך הקהל ישצ״ו החלק שיעלה על כל מספר השנה דהיינו מהיום עד זמן הגשמים יהיו פורעים חמשה קרוש בכל שבוע והנשאר מה שיעלה צריכים לפורעו בימות הגשמים. כל זה קבלו עליהם בקנין גמור בדל״ב [במנא דכשר למקנייא ביה- באמצעי שהוא כשר לביצוע קניין] על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל, ואלה שמותם, אברהם פלאח ובנו, מסעוד חביב, אהרן פלאח, רפאל קבטה ואליהו נעים׳ והיה זה בחדש מיון המאושר שנת וברכך ה׳ אלקיו בכל אשר תעשה לפר״ק טראבלם יע״א והכל אמת ושריר ובריר וקים.

אברהם כלפון ס"ט

הביטוי "אופן הלזמה של בי סודנא" הוא חיבור של מונחים ארמיים (וחלקם גם שאולים לעברית הלכתית), וכדי להבין אותו היטב חשוב לנתח כל חלק:

ניתוח הביטוי:

• אופן – מילה עברית, הכוונה היא ל"דרך" או "צורת" הפעולה.
• הלזמה – מהמילה לזם, שפירושה לחתום או לאמת, בעיקר בהקשר של מסמכים משפטיים. בלשון חז"ל ובלשון הגמרא זה מתייחס לאימות של שטר ע"י עדים או בית דין.
• בי סודנא (בֵּי סוּדָנָא) – מילולית: "בית סודנא", כלומר בית השטרות, המקום שבו עורכים ומאמתים שטרות – מעין משרד רישום או גוף משפטי שמטפל במסמכים חוקיים. מתוך המדיה

נוסח הכתב שבין הר׳ יצחק לביא ובין הקהל יצ״ו על ענין המסים וארגוניות׳ יען וביען שנתקלקלו הזמנים מרוב משא מלך ושרים וקצת מן הקהל יצ״ו רצו לפרוק מעליהם מס הישת? באמרם שמטילים עליהם בהערכה יותר מהראוי עליהם שיתן ומי שנגע אלקים בלבו ולא רצה ל[צאת] מהקהל בא ונתפשר עם הקהל והגביר יצ״ו ועם ראשי הקהל יצ״ו שהם כנגד שבעה טובי העיר, הן עתה עמד השם הטוב היקר כה״ר יצחק בכ״ר המרץ אברהם לביא עם הגביר יצ״ו לתת שבעה וחצי במאוד שיוטלו על הצבור מכל מיני מסים וארגוניות בעדו ובעד אחיו וכן קבל עליו בעדו ובעד אחיו, שאם ח״ו הוטלה סחורה על בעלי אומניות הנוגעות לאותה סחורה, שכל אח מאחים הנזכרים שעוסק באותה אומנות הנוגעת לאותה סחורה, שיתן עם בעלי אומנותו. כל זה קבל עליו הר׳ יצחק הנזכד בעדו ובעד אחיו וגם הגביר. יצ״ו וראשי הקהל שהם כנגד שבעה טובי העיר רצו ויאותו בפשרה הזאת בעדם ובעד כל הקהל יצ״ו לשים שלום בין איש לחברו. ומעתה ומעכשיו אין רשות לשום אחד מהקהל לבטל פשרה זאת בשום זמן מן הזמנים כי כן נתפשרו הגביר יצ״ו וראשי הקהל יצ״ו בעדם ובעד כל הקהל עם הר׳ יצחק בעדו ובעד אחיו וחתימת הגביר יצ״ו וראשי הקהל יצ״ו או מקצתם היא חשובה כאילו חתמו כל הקהל לאשר ולקיים כל הכתוב ומפורש לעיל בקיום גמור׳ ומוחלט שריר וקיים והיה זה בשליש אמצעי לחדש אייר שנת קדמי שרים והכל אמת שריר וקיים. והחותמים בו: יצחק צרור. מסעוד כלפון. אברהם סרוסי. ישראל אגרבי יעקב אגרבי. יהודה פרפארה. ישראל ראובן.

אברהם סרוסי סתא פלמייא               

אבךהם סרוסי ששה למאה

יוסף וואלנסין ואחד ונפץ                 

יוסף וואלנסין אחד וחצי

ברוך דייאנו תנין גיר רבע                   

ברוך דייאנו שנים פחות רבע

אולאד זאגרו ואחד ורבע                      

בני זאגרו אחד ורבע

רחמים חביב תלת                               

רחמים חביב שליש

יהודה פרפארה ואחר ונפץ.             

יהודה פרפארה אחד וחצי

יצחק לביא וכוואתו ואחד גיר רבע     

יצחק לביא ואחיו אחד פחות רבע

לגלאי ארביב פי השריפי מא יעטישי ופי באקי ארמאיא אוולא זרימא יעטי(לגלאי ארביב בעבודת השריף (המושל), לא יתן. ובהטלות אחרות יתן)

שלמה דיוואני פי השריפי מא יעטישי ופי באקי ארמאייה אוולא גרימא יעטי (שלמה דייאגי בעבודת השריף, לא יתן. ובהטלות אחרות יתן)

עמרם לכושאנה ולדו מסרחין לאש יעמל האשאמאדורא ולדו לאכור ממה פי שריפי (עמרם לכושאבה. ובנו חפשים מפני שעושה השמאדורא ? והאחר הוא בעבודת השריף)

יום השלישי כא לחדש אב יהי׳ל נכנס עלי באשא אחי עלי האגא לטראבלוס ,(טריפולי) וכבש יאותה בשנת התקנ״ג.

אלו האנשים שהתנדבו עצמם להיות ומכת הזכירה בח"ה [בחול המועד] של סכות שנת התקנ״ג [1793]

החופרים

כאן רשימה שלשמונה עשר אנשים                    

הנושאים בכתף

כאן רשימה של שלשים ושלשה אנשים              

הרוחצים

כאן רשימה של ארבעים ושבעה אנושים                            

וקבלו עליהם הכל שכל דבר שיאבד, ראש החברה יהיה אחראי לשלם מכיסו.

הסכמות טריפולי בשנים תקץ־תקנ״ג על סדרי הקהילה

עמוד 83