מורשת יהדות מרוקו

הדפסת הספר מנחת יהודה

הרב פרופ' משה עמאר

הספר 'מנחת יהודה’ לרבי יהודה אבן עטר ונסיונות להדפיסו במאות הי״ח והי״ט שכשלו

'הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל' (זוהר ח״ג, קלד, א)

המחבר רבי יהודה ב״ר יעקב אבן עטר, נולד בעיר פאס באלול התט״ו(1656). על רבותיו נמנה רבי מנחם סירירו. רבי יהודה נחשב לגדול החכמים בדורו. עוד בחייו התקבלו פסקיו כהלכה למשה מסיני. במקרים הבודדים שנמצאו חולקים על דבריו, הם עשו זאת תוך הכנעה גדולה. להלן אחד מביטויי היעב״ץ, כאשר חלק על פסיקתו: 'אחר נשיקת ידיו גלילי זהב לא זכיתי להבין את דבריו…'. רבי יהודה עצמו ברח מהגדולה, אישיותו הלבבית ומידותיו הנעלות, היקנו לו סמכות גדולה אצל בני דורו. הרבה מזמנו הקדיש להרביץ תורה ברבים, וזכה לגדל דור שלם של תלמידי חכמים. תלמידיו קינאו לכבודו, ודאגו לרומם את שמו. עבודתו ברבנות נעשתה שלא על מנת לקבל פרס, ולפרנסתו עסק בצורפות. בעוד את עצמו הקדיש לקהל ולצרכיו, היה נכון לעזור לכל אחד ואחת בשעת דוחקם. ר' יהודה היה מושא להערצתם של כל בני הקהילה. בחגים היו מתפללי כל בתי הכנסת בעיר, נגשים אחרי התפילה לביתו לנשק את ידיו ולקבל את ברכתו. למרות הטורח הרב שהיה לו בזה, קבל את כולם בסבר פנים יפות כשהוא מעתיר על כל אחד את ברכותיו הלבביות.

בשנת התס״ד (1704) התמנה לאב בית הדין בעיר, בתקופת כהונתו תיקן תקנות רבות, בהן בולטת דאגתו לכל שכבות האוכלוסייה, עשירים, עניים, תלמידי חכמים ומשרתים בקודש. מכל קצות מרוקו פנו אליו בשאלות הלכה, וראו בו את הסמכות העליונה בתחום זה. בשנת התס״א (1701), כאשר הטיל המלך את גזירת המס של מאה כיכר על היהודים במרוקו, וכשליש מהסכום הוטל על יהודי פאס. רבי יהודה נאלץ, כמו רוב היהודים, לברוח למכנאס. במכנאס התקבל בכבוד גדול על ידי חכמי העיר, ואף ישב אתם בבית הדין לדון ולהורות וחתם ראשון על הוראות ופסקי דין.

תקופת כהונתו ברבנות הארוכה, הביאה שהוא כיהן עם רבותיו, ועם חבריו ותלמידיו. כיהן בדיינות עם הרבנים: ר' מנחם סירירו, ר' וידאל הצרפתי, ר' מימון אפלאלו, ר' שמואל הצרפתי, ר' אברהם אבן דנאן, ר' אברהם אבן עלאל, ר' יעקב אבן צור, ר' יעקב אבן מלכא, ר' שלום אדרעי, ר' סעדיה אפלאלו, ואחרים. מצאצאיו ידוע לנו בנו ר' עובד.

רבי יהודה נפטר ביום י״ט סיון התצ״ג(1733). וציונו משמש מאז ומתמיד כמקום תפילה לכל מר נפש, והרבה מספרים על נסים שאירעו לאלה שהשתטחו על קברו. בפאס נהוג כי מי שמתחייב חרם לחברו בבית הדין, הוא מתחייב לקבל אותו ליד קברו של ר' יהודה.

מקוצר המצע לא אוכל להרחיב כאן בתולדותיו, לכן ראוי לצטט כאן דברים שכתב עליו רבינו החיד״א, שהם מעט המחזיק את המרובה:

רבי יהודה אבן עטר, הרב הגדול והקדוש, אב בית דין ור”מ [וריש מתיבתא =וראש ישיבה/ בעיר פאס, חיבר פירוש למדרש רבה בכתב יד, ושמעתי מרב אחד הי״ו, שהוא היה סולת נקייה. והרב ז״ל היה מלומד בנסים, וכמה נפלאות אזני תשמענה שאירעו לו, הן בעודנו חי וגם אחר פטירתו, הן למתפלל על מצבתו, הן לנשבע בשם הרב ז״ל, וכיוצא דברים נפלאים. ושמעתי מפי רבנן קדישי חכמי המערב, כי היה איש אלוהים קדוש, ולא נהנה בכבוד תורה ולא קבל הספקה מהקהל, והושלך לגוב אריות וניצול, אחר שנשאר שם יום ולילה, והיה קידוש ה'י גדול, והיו נשבעים כל אדם בו והנשבע על שקר ימות, ועוד נפלאות שמענו ונדעם, הן בעודנו חי ואף כי אחרי מותו למשתטהעל מצבתו, תנצב״ה.

הרב חיים דוד יוסף אזולאי, מחכמי ירושלים במחצית השניה של חמאה הי״ה. החיד״א, שם הגדולים, ירושלים תשנ״ד, ערך 'רבי יהודה אבן־עטר', עמי עה. לתולדות רבי יהודה בן עטר, ראה מה שכתבתי במבוא: רבי יהודה בן עטר, שו״ת ופסקים. הוצאת מכון ירושלים, ירושלים תשמ״ט.

 יצירתו

יצירותיו בהלכה רבות, אך הן מפוזרות בין ספרי השאלות והתשובות של חכמי התקופה, בדפוס ובכתבי-יד. תשובותיו מצטיינות בבהירות ובתמציתיות, הנובעים מההכרה בסמכותו. כרך מתשובותיו המלוקטות בענייני שו״ע אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר, נמצא בשלבי הדפסה. לבד ממאות רבות של תשובות שכתב, ידועים הספר 'מנחת יהודה', דרושים על התורה; 'שיר ומכתם' דיני שחיטה וטריפות בשיר, ועוד חיבורים שלא השתמרו. ר' עובד בנו בהקדמה שכתב לספר 'מנחת יהודה', מזכיר את יצירתו הפוריה של אביו:

ויש לו כמה שלי מעל״תא וחידושים, (קונטרסים, ושטות על סוגיות הגמרא, וחבילות חבילות, מכמה פסק^, דינין מאשר שאלוהו, והיה משיב שולחו דבר דבור על אופניו כפעם בפעם. עם כל זה לא רצה לגלות מהם דבר מרוב ענוה ותורה דאית בה.

זה לבד מהספר 'מנחת יהודה', נשוא ההקדמה. בדברי ר' עובד לא ברור משמעות 'מילי מעלייתא וחידושים וקונטרסים', האם מדובר בשלשה סוגי חיבורים וכל אחד מהם לחוד, או שמא מילי מעלייתא שהם חידושים וקונטרסים. גם לא ברור חידושים כמה, על התורה או בהלכה. וכן 'קונטרסים' על מה, האם כל קונטרס הכיל בירור הלכתי מסוים או פרשנות לסוגיה תלמודית או קונטרסים של פרשנות למקרא ודרשות.

לידינו הגיעו החיבורים הבאים: 'מנחת יהודה' דרשות על התורה; 'שיר מכתם', דיני שחיטה וטריפות מפוייטים; מנהגי טריפות בפאס; סדר חליצה; שאלות ותשובות ופסקים.

'מנחת יהודה' – תוכנו ומבנהו

הספר 'מנחת יהודה' – דרשות לתורה ערוך לפי סדר הפרשיות, דרשה אחת לכל פרשה. מבנה הדרשה הוא אחיד בכל הספר, והוא בנוי מארבעה הלקים: א. נושא הדרשה, מאמר חז״ל לקוח מהתלמוד או מהמדרשים, העוסק באחד מהעניינים שנזכרו בפרשה. ב. פתיחה שבה מרהיב הדברים ברעיון הנזכר בנושא, בהוספת מאמרי חז״ל מהתלמודים ומהמדרשים, או מדברי הראשונים והאחרונים, דיון וביאור דבריהם, תוך שהוא חורז ענין לענין בקשר רעיוני וענייני. ג. מפרש פסוקים מהפרשה העוסקים בנושא ומקשרם לפתיחה, תוך דיוק בפסוקים בקושיות ותירוצים, ד. דיון במאמר נושא הדרשה, תוך דיוק ודיון בתוכנו ובלשונו. ומקשרו לפסוקים מפרשת השבוע.

שיטת פרשנותו של מוהריב״ע היא מקורית, ולכן כמעט הוא אינו נזקק לספרי מפרשים או דרושים. בכל חיבורו נזכרו מספר קטן של חכמים, וגם אלו רק פעם או פעמיים. כפי שהוא עצמו ציין בחתימת החיבור במהדורה ראשונה: 'והנה עד נאמן עלי חונן דעת, אם נשאתי על שפתי בחיבור זה דברי שום מפרש והעלמתיו, זולת מה שהזכרתי הרי נקבתיו בשם^,. לשונו וניסוח דבריו הם קצרים ותמציתיים כמו תנא ירושלמי, לכן יש ללמוד בו ביישוב הדעת, כי כל מלה מדבריו היא זהב פדויים.

הדרשנים בדורו של המחבר ובדורות שאחריו שהתגוררו במקומות הסמוכים לעיר פאס ובאזורים שהושפעו מחכמיה, עשו שימוש נרחב בספר 'מנחת יהודה', ויעידו על כך ההעתקות הרבות מן הספר, שנעשו הן בחיי המחבר הן לאחר פטירתו. קצתן מצויות בידיים פרטיות ובספריות ציבוריות בארץ ובעולם.

ברית מספר 39 בעריכת מאר שר כנפו– הרב פרופ' משה עמאר הספר 'מנחת יהודה’ לרבי יהודה אבן עטר

עמוד 7

מנחת יהודה – מהדורה בתרא

הספר 'מנחת יהודה' נדפס לראשונה בעיר מכנאס בשנת תש״י (1950). בקולופון שבסוף החיבור נכתב: 'הנה נשלם מה שכיוננו אליו בחיבור הלז בשנת ה' אלפים וארבע מאות וארבעה וארבעים ליצירה' (דף קלו ע״ב). כלומר כתיבת החיבור הסתיימה בשנת תמ״ד (1684).

בהשוואה שהשוויתי לפני כארבעים שנה, בין הנדפס לבין כתבי-יד, התברר לי שבחלק מהכתבי-יד יש שינויים מפליגים מהנדפס הן בנוסח והן בתוכן, מכאן הסקתי על קיומה של מהדורה נוספת של 'מנחת יהודה', והודעתי על כך ברבים עוד בשנת תשל״ט (1979). עקב כך התעוררה השאלה, האם שתי המהדורות יצאו מתחת ידי המחבר או שמא השינויים הם מעשי ידי המעתיקים. ואם אכן שתיהן מעשה ידי המחבר, מה קדם למה, מהדורת הדפוס או הכתב יד.

אגב עיון בכתבי יד של 'מנחת יהודה', הנמצא במוזיאון 'היכל שלמה' בירושלים, מצאנו תשובה ברורה לשאלות הנזכרות.

כתב יד חסר בתחילתו ושלם בסופו. הוא פותח בדף ו' – פרשת נח. בו קס״ד דפים + 11 דפים שאינם ממוספרים, בהם מפתח שלם לפי נושאים ערוך לפי א״ב. כתוב בכתב יפה ברור ומסודר. בשוליים יש רישום של תת נושאים הנדונים בתוך הדרשה. בסוף החיבור (דף קסד, ב) קולופון מהמעתיק כדלהלן:

ותהי השלמת העתק הספר הנחמד הלזה, מזה בן מזה, מתזה שד״י יחזה. אמרותיו אמרות טהורות, שפע טל אורות, ביום שנתלו המאורות. הן הנה מתוקים ערבים על שומעיהם כנופת צופים ומן, מעשה ידי אומן, באי לחדש אב הרחמן, משנת שסימנה לפרט האלף הששי עת"ה שבנו זה פעמים. וסימניך הסיף והספר ירדו מן השמים, קולו אלקים חיים.

כלומר הספר הועתק בחיי המחבר, ביום שלישי א' מנחם אב שנת תעייה (1715). לא מוזכר שם הסופר. מתחת לקולופון נמצא קולופון נוסף בכתב יד מאוחר, שנכתב לפחות לאחר מות המחבר:

זה ספר מנחת יהודה ביאור עת"ה עספה"פ ומחו"ל[על התורה על סדר הפרשיות ומחובר לו.] שיר מבתם על הלכות שחיטת להרב פיר וקדיש אור ישראל וקדושו הרב הגדול כמוהרייר יהודה בן עטר זצוק״ל וזיפייא.

קולופון זה בכתב זהה נמצא בתחלת כתב היד, בדף המגן של שער החיבור.

מהקולופון הנוסף אנו למדים, כי הקובץ במקורו כלל גם החיבור 'שיר מכתם', אשר נתלש במשך הזמן. הקובץ כתוב בכתב רש״י יפה הדומה לכתב רש״י שבדפוס, מסודר וברור, קל לקריאה וברווחים גדולים בין שורה לשורה. מזה מוכח כי ההעתקה נועדה לשם הדפסה.

קיימים שינויים מפליגים בין כתב יד זה לבין הנדפס, במבנה הדרשה, בסגנונה ובניסוחה. מצאתי עוד מספר כתבי יד הזהים לכתב יד זה, ואחד מהם נמצא בספריה הלאומית בירושלים (מסי 4-113 מ״ס 651), הועתק בידי רבי דוד בן גיגי, אשר החל בעריכתו בשנת תק״ך (1760). וזה התאריך שרשם בסוף ההקדמה שכתב לספר, ועריכתו הסתיימה בעיר תלמסאן בשנת תקכ״ב (1762). בכתב יד זה השתמרה הקדמתו של רבינו מוהריב״ע לספר 'מנחת יהודה', שבה תיאר את המניע לכתיבת החיבור על שתי מהדורותיו. הקדמה זו נותנת לנו את הפתרון לשאלות שהצבנו על המהדורות השונות, דרכי התהוותן ומי קדם למה.

ההקדמה כתובה בלשון מליצית השזורה קטעי פסוקים ומאמרי חז״ל, שממנה ניכרת בקיאותו הרבה ושליטתו של מוהריב״ע בתנ״ך ובספרות התלמודית, המדרשית וההלכתית. ממנה עולה כי כל ימי חייו התמסר להרבצת תורה ברבים, וכבר בצעירותו בהיותו כבן עשרים ושבע, זכה להעמיד תלמידים רבים ברמות שונות, בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי הלכה ותלמידים הבקיאים בכל תחומי היהדות. הוא אהב את תלמידיו ודאג להלעיטם בלימודים ולעשות מהם אנשי אשכולות. וכדי ללמדם ולאמנם במלאכת הדרוש והנאום, קיים שיעור מיוחד בימי שבת אחר הצהרים, שבו דרש הוא ראשון בפרשת השבוע – מעין שיעור לדוגמה – ואחריו לפי התור, דרש בכל שבת אהד התלמידים. להלן קטעים מההקדמה:

ואפן ואראה והנה טוב בעיני אלוהים ואדם, לחניכם ולהדריכם ולעודדם, למען תהיה תורת ד,׳ בפיהם, ותפקחנה עיני דעתיהם, והיה מדי שבת בשבתו בעת רצון שעת המנחה, … זאת אעשה למו להקים בחירקאי אחד מהם, איש יומו לדרוש ענין סדר היום להם…. ואתנה אל לבי לדרוש ולתור בדברי רז"ל ספיר מתם, תזל כטל אמרתם, וחיברתי עם דברי קדשם קצת מקראי קודש השייכים לסדר היום לגמור פרשתי …

מאחר שכל דבר שעשה מוהריב״ע השתדל לעשותו בשלמות, הרי גם בעניין זה נהג להשקיע בהכנת הדרשה ואף לנסחה בכתב. בסוף השנה הקיפו דרשותיו את כל פרשיות השבוע, ובלא כוונה תחילה נוצר חיבור שלם. ברוב צניעותו, שמר רבי יהודה את חיבורו זה בסוד ולא חשב לפרסמו בדפוס, כפי שהוא ממשיך לתאר בהקדמתו:

ויהי לתקופות השנה ראיתי והנה נשלם היבור שלם נתון בירכתי ביתי. מאשר טרחתי וריביתי, אם כי לא לשם כך נתכוונתי. והיה זה בשנת דמת"ה לתמר, (על פי שיר השירים ז, ח. שנת התמ״ד(1684) ואני כבן ז״ך שנים, ומאז והלאה בחדרי משכתי [משכבי!] צפנתיו ולא הראתיו,

הוא מציין שזה היה בשנת תמ״ד (1684), זהה לכתוב בקולופון בסוף הספר 'מנחת יהודה' הנדפס: 'הנה נשלם מה שכיוננו אליו בחיבור הלז בשנת ה' אלפים וארבע מאות וארבעה ־ארבעים ליצירה',

בשנת תע״ג(1713) החליט מוהריב״ע להעמיד את חיבורו 'מנחת יהודה' לקיום לדורות, לכן שב לעיין בספר ולערוך אותו במהדורה שניה, בה הוסיף והשמיט דברים. אך עול הציבור ־היחיד שהיה מוטל עליו ואליו הקדיש את רוב זמנו, לא איפשרו לו לערוך כדבעי את כל הספר, ועל כך רמז בהקדמה, שבה כתב:

עד שנת הגע"ת למלכות למלחת, ' העיר ה' את רוחי לחזור על דברי הספר מהדוא תנייא, והשמטתיי ממנו מה שנראה בעיני, ונסעתי מלשון ארוכה לקצרה והכנסתי תוכו מאז ועד הנה…ואף גם זאת אפס ממני הסכמת הפנאי, מחמת תת קודש וצבא ה' עול סובלו עלי מן בקר עד ערב…

מכל האמור ברור כי החיבור שנדפס הוא מהדורה ראשונה של 'מנחת יהודה' ואילו כתב היד הוא מהדורה אחרונה.

ברית מספר 39 בעריכת מאר שר כנפו- הרב פרופ' משה עמאר הספר 'מנחת יהודה’ לרבי יהודה אבן עטר.

עמוד 10

גלגולי כתב-יד 'מנחה יהודה’ וניסיון ראשון להדפסה

דומה כי כתב יד שבאוסף 'היכל שלמה' הנזכר, הועתק בפיקוח המחבר, ואותו הועיד לשימוש הדפוס. סימוכין לכך נמצא בדברי הבן ר' עובד בהקדמה שכתב ל'מנהת יהודה', בי״ח תמוז תעה(1725), ובה תיאר, דרך גלגולו של החיבור 'מנחת יהודה' מחוץ לגבולות מרוקו:

אשר עבר עליה זה האיש… כהה״ר יעקב הי מאניס נר"ו מארץ פולניא… בכן בא אלי האיש הזה ובקש ממני ליטול רשות מאדוני אבי להניחו להעתיקו כדי להדפיסו, ואבא ואדבר לפני אבי בדברים האלה יום יום ולא שמע אלי, כי מרוב ענותנותו לא רצה לפרסם את עצמו ולהראות את חיבורו ומה גם להדפיסו בעט ברזל ועופרת, ואני בעניי עד מאד השתדלתי, ופניו פעם אחר פעם חליתי עד אשר השלים רצוני ותאותי, בתתי לי רשות על החיבור הלזה [=מנחת יהודה] דוקא.^,[ כלומר לא הרשה העתקת שאר חיבוריו: חידושי ש״ס, שו״ת וחיבורים אחרים, המוזכרים שם בהקדמת רבי עובד.]

החיבור 'מנחת יהודה' הועתק אפוא בתקופה זו, בקיץ שנת תע"ה (1715), לשם מסירתו לרי״ח מאניס, כדי להוליכו לדפוס מחוץ למרוקו. לא ידוע על מעשיו של רי״ח מאניס במרוקו ולא פרטים עליו, ויתכן שביקורו שם נועד לאסוף כתבי-יד, אם אכן כך, יש לפקפק בכנות הבטחתו להביא הספר לדפוס.

סמיכות התאריכים בין כתיבת הקדמתו של ר' עובד שנעשתה בי״ח תמוז תע"ה, ובין סיום העתקת כתב-יד שבאוסף 'היכל שלמה', באי אב תעייה, מובילה להנחה, כי כתב יד זה הוא שנמסר לרי״ה מאנים להדפסה. סיוע לכך ניתן גם צורת הכתב היפה הקל לקריאה ומעריכתו המסודרת, מעשה ידי סופר אומן. נראה כי הייתה השתדלות מיוחדת בזה מצד המעתיק, כדי להקל על סדרי הדפוס באירופה שאינם בקיאים בכתב 'חצי קולמוסי בו השתמשו יהודי ספרד והמגרב. עוד אסמכתא נוספת ניתן למצוא גם מדברי הקולופון של כתב-יד זה, המציין כי הכתב-יד כלל גם את החיבור 'שיר מכתם',

גם מהקדמתו של רבי יהודה לחיבורו 'שיר מכתם' אפשר לכאורה להסיק שהוא הועיד 'שיר מכתם' להיות נספה לספר 'מנחת יהודה', וכך כתב רבי יהודה:

… ולא עזבוה חסדה להתחיל ולגמור הטור הראשון אודם פטדה הנקרא מנחת יהודה… העזרה על דבר כבוד שמו יתברך להוציא לאור הטור השני… 'שיר מכתם'… כאשר יעדתי בהקדמתי. לספר מנחת יהודה..

כלומר, כבר בהקדמתו לספר 'מנחת יהודה' הודיע על כוונתו להדפיס 'שיר מכתם' נספח לספר 'מנחת יהודה',

הספר 'שיר מכתם' הנזכר נדפס בשלמותו לראשונה בוורשה בשנת תר״ם (1880), בידי ר' יששכר דוב בער סגל איש ירושלים. מתוך כתב יד שהועתק בשנת תע"ה. כפי שמתברר שם מתוך הסכמתו של רבי אברהם אשכנזי, שזה לשונה: י… הכ'^, [הכתב יד] אשר לפני הוא עצם כי״ק [=כתב ידי קודשו] של המחבר זי״ע [=זכותו יגן עלינו] הנכתב ממנו ונחתם בשנת תע"ה, הוא הכ״י עודנו בעצם תומו…'. והמוציא לאור מציין שם בהקדמה׳… אשר רצוני להוציא לאור את עיקר הכ״י ספר מנחת יהודה על התורה..'. כלומר, כתב היד שממנו הדפיס 'שיר מכתם', כלל בתוכו גם ספר 'מנחת יהודה', שהיה עיקר הקובץ. וכנראה בגלל הוצאות הדפוס הכרוכות בהדפסתו של כתב-יד בהיקפו של 'מנחת יהודה', הקדים המדפיס את הדפסת 'שיר מכתם' שהוא קטן יחסית וההוצאות להדפסתו מועטים, בתקוה שמההכנסות שיהיו לו יוכל לממן הדפסת הספר 'מנחת יהודה',

לסיכום: לפי האמור ניתן לומר כמעט בוודאות כי כתב יד זה, הובא לאירופה בידי רי״ח מאניס, ושם ראה אותו החיד״א. במשך הזמן הגיע כתב היד לידיו של האספן החכם, החוקר ר' נחמן נתן קורוניל איש ירושלים, והוא מסרו לחתנו ר' יששכר דוב בער סגל כדי לההדירו. נראה כי מטעמים טכניים המוציא לאור תלש מתוכו, את 'שיר מכתם' ובו ההקדמות שהיו בפתיחת חיבור 'מנחת יהודה'. הדבר מסביר מדוע חסרים דפים דווקא בתהילתו של הספר. מן המוציא לאור התגלגל הכתב היד והגיע לאוסף 'היכל שלמה' בירושלים.

כאמור רבי יהודה כתב את חיבורו 'מנחת יהודה' בשתי מהדורות, עשרות שנים מבדילות בין כתיבת המהדורות. דומה שהמחבר גנז את המהדורה הראשונה, ואת השנייה הועיד לקיום ומסר אותה להדפסה, משום מה הדבר לא יצא לפועל.

ברית מספר 39 בעריכת מאר שר כנפו- הרב פרופ' משה עמאר הספר 'מנחת יהודה’ לרבי יהודה אבן עטר