מורשת יהדות מרוקו

^ה.

^{למ״ע ות״ה הח׳ הש׳ והכולל אור גולל חין ערכו מי ימלל ידיד הנאמן זרע המיומן שלשת יוחסין בנן של קדושים אחי ורעי אשר הוא חביב עלי כבבת עיני כמוהר״ר רפאל הכהן נר״ו, יאיר כאור הבהיר, וש״ר… ושלמא רבא… אח״ן פנ׳ה לאלף ורבבה שאין לדבר קצבה, עתה באתי להודיע למעכ״ת איך מכתבו הזך קבלתי במועדו בזרועות אהבה וששתי בו כעל כל הון ושמחתי כשמחת בית השואבה על הבשורה אשר נתבשרתי מטוב שלומו של מר, וברכתי ברכת הגומל, ולאח״ך געיתי בבכיה על צער הפרידה של מר כי עזה כמות אהבה, אבל תוחלתנו ב״ה שיקבץ נדחנו לעיר קדשנו ותפארתנו ושם נזכה להתראות בע״ה. ובאתי להודיע לכב׳ להודיעני על ענין העיר אשר הוא חונה שמה אם יש בה ישיבה של רבנים ו״ך אם יש בה בני אדם מעירנו כדי להיות לצוותא לבת״ר ותודיעני על העיר הזאת יבנה אם היא יבנה הנז׳ בתלמוד בכרם ביבנה, ותודיעני על מצב בריאותך כי היה לנו צער גדול כאשר שמענו שהיה כת״ר בבית חולים.}

^{וע״ע החלום אשר חלמת, פלא גדול כמה גדלו דברי ח״ל שאמרו צדיקים במיתתן קרויים חיים, באמת היתה לנו קטינא דארעא והיה הגוי הזה הנק׳ לוקסרי מלקצבא מערער עליה ואמר שהיא אינה מכורה רק ממושכנת וב״ה כבר נתפשרנו עמו לצאת ידי ספק קודם קבלת המכתב של מר. וע״ע בקשת רחמים על הגשמים כבר ביום ז באדר עלינו לבית החיים כל הקהל וקרינו התהילים בכנופיא עם הפזמונים וב״ה ביום שלישי ט׳ אדר פקד ה׳ את עמו בגשמי רצון, יום שלישי, רביעי, חמישי, ששי והיו בצער בני העיר מהמפולת והלכנו לבית כנסת שלכם וקרינו ספר תפילה למשה על רבוי הגשמים ותכף פסקו הגשמים. ונעשה קידוש ה׳ גדול שהיו אומרים הגוים ראו הישראלים בקשו רחמים והביאו גשמים וכשראו שיש בהם היזק בקשו רחמים ופסקו. ובאתי להודיע ע״ע הר׳ שלמה צאייג הי״ו כעת הוא חלוש ביותר זה כמו שני חדשים והלך בזה השבוע לעיר עוג׳דה אצל הרופא ואמ״ל שיש לו מחלה ה׳ ישלח לו רפואה שלימה. ובבל יום ויום אני קורא מכתבו הזך ומשתעשע בו כראות פני הדרת כבודו כי כתבו של אדם חצי פניו וכ״ש של מר וכעת אין צורך להאריך כ״א בד״ש טו״ב כ״ד ידידו החותם ברגשי כבוד ויקר ומכבדו כערכו הרם. ע״ה ב״ה שמואל מרציאנו}

^ו.

^{חברה קדישא:}

^{קאבלין עלא רוחנא הנא חב׳ גומלי חסדים דובדו די מסניין פהאד לקאגיט בלי למוטע די ענדנא כאווי פבית החיים קודאם עמי בזיזח שנלב״ע טלבו מננא יצחק בנו נכליווהולו עלא סבתו לאורך ימים ושנים וקבלנא טליבא דייאלו וועטינאהולו בבאטרנא אצאפי וחתא שי ויאחד מנא מא יקדר יתעדא עלא האד למוטע. מן דאבא וולפוך דוקא יצחק די בזיזח הווא מולאה וחתימת ידנו תעיד עלנו והי״ז ער׳׳ח אדר ב׳ שנת תרצ׳׳ב פה דוברו והבל שריר וקיים.}

^{ע״ה יצחק בן חמו ע״ה שמעון בן אברהם מרצייאנו}

^{תרגום מילולי:}

^{קיבלנו על עצמנו אנו אנשי חב׳ קדישא דובדו חתומים מטה שהמקום הפנוי בבית החיים סמוך למקום קבורת המנוח מר בזיזח שנלב״ע ואשר יצחק בנו ביקשו שנשמור לו המקום לאורך ימים ושנים והסכמנו עם בקשתו ונתנו המקום מרצוננו הטוב ואף אחד מאתנו לא יוכל לפגוע בענין הסכמה זו מכאן ולהבא רק יצחק די בזיזח הוא בעל המקום וחתימת ידנו תעיד עלנו וכו'.}

^ז.

^{מכתב שד״ר}

^{מודה אני החו״ל קבדת ענד ידידי ואו״ע הרב הכולל השד״ר ומ״ר ניהו כמוהר״ר אברהם מרסייאנו הי״ו סך 26 וכמסא ועשרין רייאל עלא לורדייאן די ידי״ן ואו״ע סי נסים אזאגורי הי״ו מן חית יוע״ל בעה״ו לחכם הנז׳ לדאר לבידה יעטיה ידי״ן סי׳ נסים סך הנז׳ ולפי שכך היה כתבתי וחתמיתי יום א׳ ב״ש ט״ז ל״ח חשון שנת קרנו תרו״ם בכבוד לפ״ק פה תארודנת יע״א ע״ה ברוך בן דוד כהן אזוג}

^{תרגום מילולי}

^{מודה אני החותם למטה קיבלתי מידידי אור עיני השד״ר ומר ניהו כמוהר״ר אברהם מרסייאנו היו סך 26 וחמשה ועשרים רייאל על חשבון ידי״נ ואו״ע מר נסים אזאגורי הי״ו כאשר יגיע בע״ה וישועתו החכם הנז׳ לעיר דאר לבירה יתן לו מר נסים הנז׳ סכום הנז׳ ולפי שכך היה כתבתי וחתמתי יום א׳ בשבת…}

^ח.

^{במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתי קודמנא שע״ק שאין ביניהם שוה״גך כה״ר יוסף בכה״ר אהרן אביטבול נ״ע והר׳ פריזא בן ר׳ יוסף ה״מ אמוייאל ג״ע דמותשבי פיגיג יע״א וקאו השתה פה ברגן יע״א ודא מאי דאסהידו קודמאנא בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום כדחזי וכדבעי באיין קא נשהדו בתחקיק באיין קא נערפו הבית כנסת די פיגיג די פקזנר לודאגיר די פקלב דאר די קא תסמא ליום דאר כהר׳ יעקב אמסלם בלחזן הייא מוחזקת פייר ר׳ יעקב הנז׳ ווכתו, ווארתינהא מן וואלדיהום והייא מישי דעבור גיר דליחיד דוקא ומאזאלא דייאלהום וברשותם וזכותם עד היום הזה. זה מה שהעידו העדים הנזכרים בלי תום ומג״ר ולראיה ולזכות ביד כהר״ר יעקב הגז׳. והי״ז ביום ב׳ בשבת תשעה ועשרים לחו אדר ש׳ תרצ״ט לפק 20 מרס 1939 פה ברגן יע״א.}

^{ע״ה משה בן אהרן הכהן סקלי סל״יט}

^{ע״ה יוסף בן אברהם מורצייאנו ס״ט}

^{תרגום מילולי}

^{במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתי קודמאגא           כה״ר}

^{יוסף בכה״ר אהרן אביטבול והר׳ פריזא בן ר׳ יוסף המ׳ אמוייאל נ״ע דמתושבי פיגיג יע״א וקאו השתה פה ברגן ודא מאי דאסהידו קודמנא בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום כדחזי וברבעי שאנו מעידים בתכלית הדיוק אנו מכירים בית כנסת בפיגי יע״א שהוא נמצא בשכונת לודאגיר אשר בבית תהנק׳ היום בית כה״ר יעקב אמסלם בן החזן היא מוחזקת בידי ר׳ יעקב הנז׳ ואחותו, שהם יורשי הוריהם והבית כנסת אינה של הצבור אלא של יחיד דוקא ועדיין שייכת להם ברשותם עד ההיום הזה. זה מה שהעידו העדים הנזכרים ובו׳…}

^{דבדו עיר הכהנים-תעודות-אליהו מרציאנו-תעודות}

^{עמוד 182}

^ט.

^{לכ׳ ומע׳ ות״ה איש חמודות מדובר בו נכבדות חמדת הלבוות רם ונעלה לשם טוב ולתהלה הזה״ן כר׳ יעקב הכהן סקלי דין חיד״א הי״ו של מאהב״ה ומאהב״ה באלף ורבבה אין קץ ואין קצבה בעוב״י תאוורירת יע״א.}

^{אחר שים שלום טובה וברבה מאלקי המערכה זינא נעלמו כבודכם על חאלא די דבדו יע״א ולמצב די פאש ביהי פהאד סאעא עלא חק כבודך מן דבדו וותקון מרגיש כתר מן וואחד אכור. בעד מן חנא ישראל גוף אחד ויחבלנא לבלאד די עייאנא ווחבת תעמל לחוואייז די פיהום לקיום דלעולם לאזם עלינא נעמלו זהדנא מזמוע באש נעוונו מליח בדאך אשי די מחתאזא לבלאד. לאיין האד אשי עלאש זינא להאד לעולם אבייאד די עמל לעווין קתיר די יציב מא יאקל פטריק לבעידא. וממערוף פדנייא בללי בנאדם פי האד לעולם גיר דיף דווקא ולאזם עליה יסאפר לעולם האמת ומא ענדושי די ענדו זה אינו האד אשי ממנוע מן בנאדם. וועליהא אבייאד בנאדם די יגלוב עלא יצר הרע וראה יגלב עליה ויתפהם מעא ראסו באש יעמל אשי די עלאש זא להאד לעולם די נהייא גיר הבל הבלים וקא יגלב עלא יצה״ר די קא יזיבלו מחשבות וטענות קאוויין די מא יסלקושי קודאם יתעלה שמו פנהאר דין וחשבון. ובפרט צדקה די שכר דייאלהא מעלום פדנייא קדאש נהווא פחאל די קאלו סייאדנא ע״ה עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה צדקה דהיינו אילא בנאדם עמל מצוה ועמל עבירה דיך לעבירה פחל די כווא למא על עאפייא וטפאהא בלחק די יעמל למצוה דצדקה אפילו יעמל לעבירה בר מינן מא תדומלושי דיך למצוה אלא דא יתעאקב על עבירה די עמל ויקבד שברו מושלם על צדקה די עמל פחאל די קאל לפסוד וצדקתו עומדת לעד.}

^{עליהא נתין יהודי בלאדנא לאזם תחס בצער די קאן ענדנא לאיין קאנת בלאדנא כאווייא מן כולשי דהיינו מא קאן פיהא סקווילא דלאלייאנס ואלא קנטינא דלמאקלא דדרארי דלעניים ולא אוצר התורה פחל לבלדאן די יקרוויי דרארי וליום ש״ל והודאה לשמו יתברך דרקנא כולשי בצח יכסננא דרהם כתאר פחאל די מאשי נדקרו וביהא אחנא חו״מ קא נטלבו מן כבודך לעזיז באש אילא יזי עלא כאטרקום תעאוונא בשי נפיע מליח עלא קדרכום ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלקיך.}

^{והאדו הומא לחוואייז די קא יכסונא נעמלוהום בעה״ו .}

^{1-למערה לפוקאנייא כבר בדינאהא ויכסהא באש תקון לכדמא דייאלהא קאמלא מקמולא סומא די מיתאיין אלף פרנ׳ ואמא למערה תחתאנייא כבר קמלנאהא פדי תחתאז ש״ל.}

^{2-לאלייאנס סעדתנא באש נכדמו טוואבל מן ענדנא טפעאנהום פווזדא סום תמאנין אלף פר׳.}

^{3-סעדונא באש נווקלו דרארי דלעניים הומא עוונונא בשי חאזא ולקמאלא מן ענדנא.}

^{4-למוטע פאיין תקרי לאלייאנס ופאש יקונו יאקלו דרארי דלעניים יחתאז יקון נקי ומליח וקא יכסו לתצווייב דייאלו סומא די חמסין אלף פרנ׳.}

^{5-אוצר התורה סעדונא בתלמוד תורה בצח יחבלנא נכלסו סומא די 40 פלמייא מדי חודש בחדשו וועמלנא נדבה פלבלאד זמענא גיר סומא די 35 אלף פר׳.}

^{שלום רב}

^{ע״ה רפאל כהן}

^{ע״ה שמואל מרציאנו}

^{ע״ה דוד בן שלמה מרציאנו}

^{ע״ה דוד דלמוכאלט}

^{ע״ה יצחק בן דוד מרציאנו}

^{תרגום מלולי}

^{לכ׳ ומע׳ ותה׳ איש חמודות מדובר בו נכבדות חמדת הלבבות רם ונעלה לשם טוב ולתהלה הזה״ך בר׳ יעקב כהן סקלי דין חידא הי״ו ש״ל מאהב״ה ומאהב״ה באלף ורבבה אין קץ ואין קצבה בעוב״י תאורית יע״א.}

^{אחר שים שלום טובה וברבה מאלקי המערכה באנו להודיע לכבודכם על מצב קהילת דבדו ומצבה בעת שהיא קהילה בעלת אמצעים מעטים וברצונה לפעול בעניינים שיש בה קיום לעולם חובה עלנו לפעול במשותף באותם העניינים שהקהילה זקוקה להם. לדבר זה באנו לעולם אשרי מי שהכין לו צידה לאכול ברדך הרחוקה. וידוע הוא שהאדם בעולם הוא כאורח וחובה לנסוע מכאן לעולם האמת ואין לאדם פעמיים לחיות ובמקרה ולא קיים חובתו בעולמו בפעם הראשונה שיחזור שנית זה אינו. על כן אשרי אדם המתגבר על יצר הרע להתבונן ולעשות מה שמוטל עליו בזה העולם אשר הוא הבל הבלים לגבור על יצרו המבלבל האדם במחשבות וטענות קשים אשר לא יושיעו לפני הקב״ה ביום דין וחשבון. ובפרט מעשה וכו׳ וכו', מכיון שכב׳ יהודי בן עירנו הוא מוטל עליך להרגיש בצערינו כאשר רואים אנו שאין בקהילה לשמו יתברך עשינו הרבה דברים אך קליימם זקוקים לכסף באשר נזכיר על כן מבקשים מכבודך היקר להואיל לבוא לעזרתנו בסכום הגון ולך תהיה ערקה לפני ה׳ אלגקיך.}

^{אלה הדברים שאנו מבעעים ועבורם אנו זקוקים לכסף:}

^{1-בית העלמין העליון התחלנו העבודות אך כדי לסיימם אנו צריכים סכום של 200 אלף פרנק׳ ובית העלמין התחתון כבר סיימנו את העבודה.}

^{2-חברת כל ישראל חברים מסייעת לנו ברכישת שלחנות ואת ההזמנה שלחנו לעיר אוג׳דה, סכום 80 אלף פרנקים.}

^{3-הנ״ל הקציבו לנו סכום לחלק מזון לילדי העניים אך הסכום הגדול חייב לבוא מאצלנו.}

^{4-מקום המיועד ללימודים, לחברת כל ישראל חברים ולארוחות לנזקקים, טעון שיפוץ מידי.}

^{5-חב׳ אוצר התורה תסייע בהחזקת ת״ת ואנו צריכים לדאוג לארבעים אחוז. וש״ר לך ולבני עדתנו.}

^{דבדו עיר הכהנים-תעודות-אליהו מרציאנו-תעודות}

^{עמוד 184}

Il était une fois Debdou

Histoire de Debdou
Introduction
Il est difficile de retracer l’histoire de la localité de Debdou, par manque de sources historiques avant la seconde moitié du XIIIe siècle et l’occupation de la région par les Mérinides comme l’a indiqué Nahum Slouschz: «Somme toute, la Gaada, qui porte le nom de Debdou, ne figure dans aucun texte écrit antérieur à la domination Mérinide » (p. 17). Époque à laquelle Debdou commence à prendre une importance stratégique par sa situation géographique mais aussi en se référant à la description enthousiaste qu’en a faite Charles de Foucauld en 1885, soit bien après son âge d’or, par son abondance, dû à un micro climat favorisé par son enclavement. Il est évident qu’il faudrait relativiser tout cela par des reconstitutions paléoenvironnementales et des témoignages qui permettraient d’avoir une idée plus précise de ce qu’il en est réellement. Cependant le passage d’un affluent de la Moulouya au centre de la vallée, l’oued Debdou (Telagh, Bourwed), ainsi que la résurgence de nombreuses sources qui affleurent au pied de la vallée, sans parler des nombreuses grottes qui l’entourent pouvant constituer des abris potentiels, sont autant d’indices qui laissent à penser que cette dernière a dû être occupée très tôt. On a d’ailleurs retrouvé des traces datant de la préhistoire, notamment du paléolithique et du néolithique près de là: ainsi des tumulus ont été relevés à la station du Goutitir sur l’oued Al Abd, ainsi qu’à Aïn Fretessa, et à Ayoun Sidi Mellouk. De plus la tradition veut que Debdou ait été occupé par les Romains, comme semblent en témoigner certains vestiges comme le notent M. Voinot et N. Sloushz : notamment par l’existence près de la Kasba, «d’un fossé et d’une galerie souterraine taillés dans la roche, s’enfonçant jusqu’à environ 30 mètres de profondeur», même si aucun élément déterminant n’a permit de valider cette thèse depuis lors, celle-ci aurait aussi pu être l’œuvre des Mérinides. Ainsi selon un article de l’encyclopédie de l’Islam, «Debdou», en arabe دبدو est l’orthographe la plus courante désignant cette petite ville du Maroc oriental, cela peut aussi s’écrire Dabdū, de même l’on appelle un habitant de Debdou, un Debdoubi. En fait, il existe trois hypothèses à l’origine de cette appellation: la première est liée à la venue des juifs au XIVe siècle et notamment d’un s’appelant David Dou, il s’agit en fait de rabbi David haKohen, la seconde plus probable se rapporte aux premiers habitants probables de la région, les amazighs Debdou se rapprochant d’un terme amazigh signifiant entonnoir, la troisième se rapporte à l’occupation des Mérinides avec le même sens que précédemment.
Historiographie générale
Contexte historique générale des Idrissides aux Mérinides
Point de Debdou dans cette partie, car l’existence de cette ville n’est authentifiée qu’à partir du XIII ème-XIVe siècle. Ceci n’est qu’un petit rappel historique concernant la région pour comprendre la situation de Debdou au moment où nous nous y intéresseront.
De la Foutouh Ifriqiya aux idrissides.
Pour comprendre l’histoire du Maroc moderne il est nécessaire de remonter à la légendaire « Foutouh Ifriqiya » contant la conquête du Maghreb par les musulmans dans laquelle la région de l’oriental tient une place importante comme le précise Mamoun Naciri. Ainsi que par la suite la dynastie chorfas fondatrice du Maroc: celle des Idrissides (788-894). Ce dernier est un shiite rescapé du massacre du Fakhk descendant d’un parent du prophète, nommé Idris qui fonde en 788 un petit État qui s’émiette en une série de petites principautés qui s’illustre par la ville de Fès fondé en 788. Après l’avènement de cette dynastie, la région est tiraillée par des luttes intestines pour accéder au pouvoir, ainsi le Maroc oriental et le sud Oranais connaissent les guerres entre différentes tribus:
• Les Sanhadja, islamisés superficiellement nomadisant entre le Draa et le Niger.(cf. Almoravides).
• Les Maghraoua
• Les banu Ifrene
À cette époque une tribu Zénète, les Banu Ouacine, règne sur la Moulouya.
Les Omeyyades d’Espagne sont gouvernés par Abderrahmane III (912-961) et par la suite par son fils El Hakam (961-976). Ils mènent une politique contre les États chrétiens du nord et au Maghreb rivalisent avec les Fatimides pour le contrôle des routes sahariennes de l’or, et prend comme son rivale Fatimides un titre honorifique de Calife et de commandeur des croyants avec le surnom de «Nasir al Din Allah», c’est-à-dire défenseur de la religion d’Allah. Ce dernier profite de la révolte d’Abu Yasid pour établir son autorité dans le Nord du Maghreb. Son autorité s’établit ainsi de Tanger à Alger. Ces derniers interviennent pour établir leur suzeraineté en renversant les derniers Idrissides et établissent les Maghraoua à Fès en 970 qui deviennent maîtres de tout l’oriental, avec comme chef Ziri Ben Attia, fondateur de la ville d’Oujda en 994.
L’occupation de la région sous les Almoravides.
Genèse de la dynastie almoravide.
Aux XI et XIIe siècles, après le départ des Fatimides tandis que l’est du Maghreb subit les invasions hilaliennes dont les répercussions s’étendent sur plusieurs siècles et qui à long terme finissent par avoir des répercussions dans la région de l’oriental sous les Mérinides, (au XIVe siècle). Provoquant des bouleversements ethniques et économiques importantes, appauvrissant les villes et déstabilisant les axes commerciaux. L’Ouest va voir d’autres nomades réaliser pour la première fois leur unité. Ce sont les Almoravides issus de la tribu des Lemtouna appartenant à une confédération des tribus berbères des Sanhadja islamisés superficiellement. C’est après un pèlerinage à la Mecque que le chef de celle-ci, Yaha Ibn Ibrahim décide de ramener un savant malikite qui fonde un ribat (couvent fortifié) ces derniers abritent des communautés religieuses et guerrières menant le djihad contre les infidèles, d’où leur nom Almorabitun (les hommes du couvent).