דמנאת העיר- אליעזר בשן
נציג של יהודי ניו יורק הגיע לדמנאת
בכתב העת השנתי של'אגודת אחים' נכתב ב-25 באפריל 1885 כי הגיע לדמנאת נציגם של יהודי ניו יורק
ושני נציגים מקומיים שאושרו על ידי הקונסול של ארה״ב במרוקו והם אמורים לדווח על מצב אחיהם בדמנאת. כך כתב קונסול ארה״ב בטנגייר ל'אגודת אחים',
יהודי אנגליה הביעו תודתם לממשלת בריטניה על מעורבותה למען יהודי דמנאת
בישיבה החודשית של מועצת 'אגודת אחים' נדון מצב היהודים בדמנאת. משרד החוץ מסר מידע מעודכן על המצב. בישיבה משותפת עם ועד שלוחי הקהילות סוכם להביע הוקרה לדאגה ההומנטרית של ממשלת הוד מלכותה בקשר לפרשה זו. הובע צער על כך שהסולטאן לא פיטר את המושל.
השגריר הבריטי והממשלה בלונדון ערים למצב בדמנאת
משרד החוץ הבריטי כתב ב-23 בפברואר 1885 לועד שלוחי הקהילות. ואישר את קבלת המכתב לראש הממשלה, בו העיר תשומת לבו להתנכלויות ביהודי דמנאת במרוקו. המכתב הגיע למשרד זה, ולורד גרנויל הורה להודיעו כי הוא עומד בקשר עם 'אגודת אחים' בנושא זה, ומסר לאגודה זו על הדוחות שהגיעו מהשגריר בטנגייר, והצעדים שננקטו למען הסובלים. באותו יום כתב משרד החוץ הבריטי לברון וורמס נשיא 'אגודת אחים', והתיחס למכתבו מה-29 בחודש הקודם. הוא מעביר לו בהוראת האציל גרנויל תמצית של דו״ח שהגיע משגריר בריטניה במרוקו בקשר לפגיעות ביהודי דמנאת.
25 פברואר 1885- לאחר שנודעו פרטים על האכזריות כלפי היהודים, פונים שני המוסדות של יהודי אנגליה לשר החוץ לבקש פיטורי המושל בדמנאת
מכתב מפורט נכתב ב-25 בפברואר 1885 לשר החוץ גרנויל על ידי שני המוסדות המשותפים – ועד שלוחי הקהילות של יהודי בריטניה ו'אגודת אחים': לאחר שאישרו קבלת מכתבו מה-29 וה-31 של החודש הקודם כשהראשון כולל תמצית דיווחו של שגריר בריטניה במרוקו ודו״ח על ההתנכלויות ליהודי דמנאת. מביעים תודתם על הצעדים שהשר נקט בנושא.
פרטים על ההתעללות ביהודי דמנאת:
מאז שכתבנו לכב' בקשר למצבם של יהודי דמנאת, מצבם הורע. הדבר הוכח במכתב שהעתקו מצורף בזה. קיבלנו גם מידע מוסמך על כך שכבודן של נשים יהודיות בדמנאת חולל. גברים עונו, רכושם הוחרם או הושמד. לא היתה כל התחשבות בגיל או במין ולא בבית הכנסת שאמור היה לשמש מקלט לקרבנות האומללים מהפראים. הגיעו מכתבים ממקומות שונים. לפי המכתבים שקיבלנו מתברר שאין בטחון לא לחיי בני אדם ולא לרכוש בדמנאת, אלא רק אם המושל יפוטר.
בקשה להחלפת המושל של דמנאת:
הכותבים מבקשים אפוא להורות לשגריר בריטניה במרוקו לחדש את בקשתו על פיטורי המושל מיד [נוסף על זה שכבר ביקש כפי שעולה במכתבו ב-10 בינואר] והחלפתו באדם הומאניטרי.
בקורת על התנהגות בלתי הולמת של יהודי מרוקו.
יחד עם זאת מצאו לנכון למתוח ביקורת על אחיהם בדמנאת. לדבריהם, הם בקשרים עם קהילות פאס, מכנאס וטנגייר, כדי לשכנעם שינטשו את מעשיהם השליליים. הרב הראשי אדלר הבטיח גם כן לכתוב למוסדות היהודיים במרוקו ברוח דומה ואנו מקוים שיהיו תוצאות חיוביות לצעדים אלה
חתומים ארתור כהן הנרי וורמס
נשיא ועד המועצה של לונדון נשיא 'אגודת אחים' שליד ועד שלוחי הקהילות באנגליה
באותו היום, ב-25 בפברואר 1885, שלח משרד החוץ הבריטי ל'אגודת אחים' מכתב זה:. עיקרו של המכתב כי דרומונד האי תיאר את הצעדים בהם נקט, כדי לודא פרטים על התנהגותו של מושל דמנאת והוא קיבל הנחיות משר החוץ לנקוט בצעדים שיראה לנכון
המכתבים של האגודות היהודיות הועברו לשגריר הבריטי
משרד החוץ הבריטי העביר ב-5 במרס 1885 לשגריר דרומונד האי בטנגייר את המכתבים של 'אגודת אחים' ושל ועד שלוחי הקהילות בקשר להתנכלויות בדמנאת. הנמען התבקש לנקוט בצעדים כדי למנוע תופעות כאלה.
משרד החוץ הבריטי מאפשר לשגרירו במרוקו לנקוט בצעדים הנראים לו
ב-5 במרס 1885 כתב משרד החוץ מכתב משותף לשני הארגונים היהודיים בלונדון, כתשובה למכתבם מן ה-25 בפברואר(תעודה מסי 39) בו צוין כי המכתב הצטלב עם מכתב של שגריר בריטניה בטנגייר, בו פורטו הצעדים שננקטו על ידי הסולטאן, בעקבות בקשה לחקור את ההאשמות של מספר יהודים נגד המושל של מחוז זה. הכותב הוסיף כי מכתבו יועבר לשגריר בריטניה במרוקו, בצירוף הוראות לנקוט בצעדים כפי שיראה לנכון.
מושל דמנאת שיחד את בובקיר שיחסו ליהודים שלילי
ב-6 במרס 1885 פורסמו הדברים הבאים ב־J.C הסולטאן הסכים לשלוח לדמנאת את בובקיר ואת מר קורקוס ממראכש כדי לחקור ולדווח לסולטאן על ההאשמות כלפי המושל של דמנאת. יחסו של בובקיר ליהודים שלילי, לכן התוצאה ידועה מראש. עברו שלושה חודשים מאז שבובקיר עמד לצאת לפאס. מושל דמנאת נתן לו במתנה שני עבדים יקרי ערך כדי שיגיד מלה טובה עליו. קורקוס שהוא ספק[ סמ״ך פתוחה ופ״א קמוצה] למלכות, אינו יכול לומר מלה רעה על פונקציונר מוסלמי. בשנת 1872 או שנה אחריה הוא ומשפחתו עמדו מול איומים וניצלו הודות להתערבות נמרצת של 'אגודת אחים'. שניהם לא ימסרו חוות דעת אוביקטיבית. יש חשש ששניהם הומלצו על ידי גיוהן דרומונד האי. הפליטים בטנגייר מחו נגד צעד כזה.
דמנאת העיר-א. בשן-יהודים בדמנאת תבעו פיצויים על רכושם
דרומונד האי מחכה למסקנות החקירה שהסולטאן החליט עליה
דרומונד האי כתב ב-7 במרס 1885 לאדם בשם סמית, ובין שאר הפרטים הוא מזכיר כי לאחרונה הוא עסוק בנקיטת צעדים כדי להשיג צדק ליהודי דמנאת, אשר מאשימים את המושל ביחס אכזרי כלפי היהודים. הוא מחכה יום יום למסקנות החקירה שהסולטאן החליט עליה לפי בקשת השגריר. שגריר איטליה פעל בתיאום אתו, ומאז שהגיע שגריר צרפתי חדש בשם Feraud שוחח אתו על נושא זה והביע נכונותו לשתף פעולה עם הכותב. וכי לאחר שילמד את הנושא ישתף אותו בענין. יומיים לאחר מכן פנה וזיר לדרומונד האי וכתב לו כי הסולטאן ביקש מהשגריר שישפיע על המשלחת היהודית שהגיעה לטנגייר, שתחזור לדמנאת.
שני חברים נוספים לועדה החוקרת את התנהגות המושל
ב-13 במרס 1885 פורסם ב- JC, כי שני חברים נוספים הצטרפו לועדה החוקרת את התנהגותו של המושל. שמותם מכלוף הראר ומאיר עמאר. עמדתם העצמאית נוסכת תקוה לגילוי האמת. מאז שהם בדמנאת, הם מנותקים מהמושל. דו״ח מפורט ניתן לדרומונד האי שהציע ועדה זו. באותו יום פורסם שם, כי המשלחת שיצאה מדמנאת והגיעה לפאס, הצליחה להגיע לטנגייר והיא מביאה אתה מכתב חתום על ידי הרב של פאס המופנה לכי״ח.
יהודים בדמנאת תבעו פיצויים על רכושם
ב-17 במרס 1885 הגישו מספר יהודים אמידים בכפרים כולל בדמנאת תביעה על סך 150 אלף דולר שלדבריהם זהו שווי הרכוש שנגנב מהם בעת הפרעות. דרומונד האי טען כי צריך הוכחות שרכוש זה היה בידי היהודים לפני הפרעות. התברר לדיפלומט הבריטי שכמה מהתובעים היו חסרי רכוש, ובעקבות זאת הוא התעלם מתביעתם.
הצעות הנציגים הדיפלומטיים של שלוש מדינות למשלחת היהודית: תביעת פיצויים מהסולטאן על הפסדים כספיים ונטישת תביעות אחרות
כתב הודיע מטנגייר ב-18 במרס 1885 בעקבות קבלת מברק מגיברלטר, כי יהודי דמנאת הסכימו להצעות הנציגים הדיפלומטיים במרוקו. משלחתם הוזמנה למשרדים של השגרירים דלקמן: בריטניה, צרפת ואיטליה. נציג ארה״ב היה חולה. הם אמרו כי לפי בקשת האגודות היהודיות באירופה פנו הדיפלומטים לסולטאן, ונערכו תחקירים שהוכיחו את אמיתות טיעוניהם. עתה ידרשו היהודים פיצויים. השגרירים יהוו כעין כתובת לאחריות מוסרית לביצוע ההצעות. אם היהודים יסרבו, ירדו מהנושא.
התנאים שנדרשו מהיהודים: א. הם ינטשו כל תביעה על התנכלות, רצח, הלקאה או מאסר. ב.עליהם להכין רשימה על ההפסד הכספי שנגרם להם כתוצאה מהמעשים של המושל, והם ישלחו זאת לסולטאן. ג. על המשלחת להגיע לפאס עם מכתבים מהשגרירים, ויישבו את בעייתם עם הסולטאן. ד. היהודים יבחרו נציגות שתעמוד תחת חסותן של שלוש המדינות הנ״ל, ואלה ינהלו מו״ם בקשר לכל פרט בנושא. ניתנו עשרים וארבע שעות למשלחת לשקול אם לקבל הצעות אלה. הם התיעצו עם העו״ד ל״א לוי כהן שהציע לקבלן. המשלחת הודיעה לנציגה של איטליה כי הם מקבלים את ההצעות, ומינו את הרב דוד עמאר כנציגם וכדוברם. אם ההצעות הנ״ל יתקבלו, תתחיל תקופה חדשה. המושל אמנם לא יפוטר. אבל כמו שדרומונד האי אמר, המושל יהיה כמו'חתול שננזף', העתון משבח את קונסול ארה״ב שפעל למען היהודים וכן את מר Feraud השגריר של צרפת.
אספקת מוצרים ועבודות כפויות שחלות על יהודי דמנאת
בכתב העת של המיסיונרים האנגליקנים שפעלו גם במרוקו פורסמו הדברים הבאים במרס 1885 : בעלי המקצוע היהודים בדמנאת, ביניהם בורסקאים, מבשלי סבון, נגרים ומחסנאים נאלצים לספק מוצרים לממשל. אחרים חייבים לבצע עבודות לממשל גם בשבתות ובחגי ישראל, ביניהן גרירת תותחיםת וגם לשלם לחיילים.
פריצות לחנויות של יהודים, יהודים הולקו ונכלאו
לפי ידיעה מהכתב של הJC בטנגייר ושל היטיימס' הלונדוני המושל של דמנאת הממלא תפקיד זה כבר שמונה שנים הוא אדם אכזרי, דבר שבא לידי ביטוי כבר בתחילת תפקידו. בעת שאביו היה המושל, יהודים בדמנאת שילמו מס לשומרים שהוצבו בלילות בפתחי חנויותיהם. המושל החדש לקח לעצמו את הכסף ששילמו. החלו גנבות, ועשרים ואחת חנויות של יהודים נפרצו. לפני שנתיים נפרץ ביתו של דוד בוחבוט בין שאר הנשדדים. היהודים ציפו להתערבות המושל, אבל למחרת תפש עשרה צעירים יהודים, שניים מהם עתה בטנגייר. שמותיהם מסעוד תועזר ושלמה אביקסיס. האחרון העיד כי הולקה ועונה על ידי חיילים בנוכחות המושל, ואחר כך הושלך לכלא. המושל דרש 1100 דולר לשחרורו והשיג רק 1065 מצויות עדויות נוספות של יהודים על מעשים דומים.
פעילות הקהילה היהודית בלונדון
ב-20 במרס 1885 פורסמו הדברים הבאים בשבועון היהודי בלונדון:
בפגישה של ועד שלוחי הקהילות נקרא מכתב ממשרד החוץ הבריטי מה-5 במרס 1885 שהופנה לברון וורמס נשיא 'אגודת אחים' וא. כהן חבר הפרלמנט ונשיא ועד שלוחי הקהילות, כתשובה למכתבם מה- 5 במרס. דו״ח על מכתבו של דרומונד האי מה-13 בפברואר המחכה לדו״ח של סיד בובקיר.
שני יהודים נרצחו בדמנאת
במכתבו של דרומונד האי לשר החוץ ב-26 במרס 1885 נאמר, כי נרצחו שני יהודים ורכושם נשדד. אשה הוכתה, וכדי להינצל ברחו יהודים למקום קדוש. נציגו של הסולטאן הוא קורקוס, אבל היהודים נותנים יותר אמון בסיד בובקיר מאשר באדון קורקוס, למרות היותו יהודי.
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
דרומנד האי שלח את עוזרו המרוקאי אבו בכר לדמנאת
במטרה לנסח דו״ח על הבעיות של המקום. היהודים טענו כי המושל אינו נותן בהם אמון. אבו בקר טען שיהודים לא נתנו את המתנות המקובלות בחגים המוסלמיים, ובכך גרמו למצב המתוח במקום. הוחלט שבמידה ויתעוררו קשיים בעתיד, מנהיגי היהודים יתקשרו ישירות לדיפלומטים בטנגייר.
ב-26 במרס 1885 כתב דרומונד האי שלושה מכתבים לשר החוץ הרוזן מגרנויל כתשובה למכתבו
ב-5 במרס הועבר העתק של מכתב שנמען אל שר החוץ גרנויל על ידי 'אגודת אחים' וועד שלוחי "הקהילות- בו מדווחים אירועים חדשים, ולחץ לפיטוריו של מושל דמנאת. והוסיפו כי קיבלו מידע מוסמך בדבר נשים יהודיות בדמנאת שכבודן חולל, גברים עונו ורכוש נשדד או נהרס. שר החוץ הורה לשגריר שינקוט בצעדים כדי למנוע מעשים כאלה. במכתב אחר יודיע לנמען את תוצאות החקירה של האנשים על ידי הסולטאן, סיד בובקיר ומר קורקוס, בדבר התנהגותו של מושל דמנאת, והצעדים שננקטו יחד עם השגרירים של צרפת ואיטליה, ליישב את הנושא בדרך ההולמת ביותר לטובתם של היהודים האומללים
מידע מוטעה ומופרז על היחס של המושל ליהודים:
מתברר שהארגונים היהודים 'אגודת אחים' וועד הקהילות וכי״ח בפריס קיבלו מידע בלתי אמין ומופרז בקשר ליחס כלפי יהודי דמנאת, והסבל . כמה גורמים אינטרסנטים בטנג'יר כמו העורכים של העתונים המקומיים, שהיו היועצים למשלחת היהודית בת 13 חברים, שלחו מידע או גרמו לכך שהמשלחת תעביר מידע מוטעה ומופרז, ועודדו את המשלחת בדרישה לפיצויים, אשר נראה כי ציפו שיקבלו על כך גמול. כדי להוכיח את האופי השקרני הדיווחים שנשלחו לאירופה, אתן את הדוגמה הבאה: יהודי ויהודיה מתו כתוצאה מעינויים.
כבודה של שום אשה לא חולל:
כאשר המשלחת היהודית נפגשה עם השגרירים של צרפת ואיטליה ואתי, הציגו את השאלה הבאה: האם נכון שנשים יהודיות חוללו. הם ענו יחדיו שכבודה של שום אשה לא חולל שאשה אחת בשם פריחה בת משה אלבאז, ברחה בעת המהומה כאשר היהודים מצאו מקלט במקום קדוש. היא הוכתה, נזרקה ונפצעה כה קשה עד שנפטרה.
שני יהודים נהרגו:
יהודי בשם יצחק כהן שנכבל על ידי חיילים אלימים בעת שהיה במקום קדוש ונפטר כתוצאה מהמכות שקיבל, בעת שהתנגד לכבילת רגליו. הברזל חתך ורידים, והוא נפטר מחוסר דם. היה זה מעשה ברוטלי. אבל מוות של שני יהודים אינו עומד בשום יחס למה שקורה ברוסיה ובהונגריה של שחיטה המונית, אכזריות ושוד.
נגד הדרישה לפיטורי המושל של דמנאת:
אדוני ילמד מהמכתב שלי מתאריך זה על הסיבות מדוע חשבתי שאין זה רצוי להמשיך ולעמוד על הדרישה לפיטורי המושל, בגלל ההתנכלות והשוד של יהודי בשם אביטבול, סוכנו של נתין בריטי. הסיפור של אביטבול נראה בדוי. גם שגרירי צרפת ואיטליה בדעה שפיטוריו של המושל אינו מוצדק, והדבר עלול להזיק לאינטרסים של היהודים.
הדו״ח של סיד בובקיר על הסיבות לפגיעות המושל של דמנאת ביהודים
במכתבו של דרומונד האי לשר החוץ של בריטניה הרוזן מגרנויל ב-26 במרס 1885 הוא מתיהם למכתבו מה-5 בחודש, וזה שנשלח היום. מודיע לו שקיבל מסיד בובקיר, שמונה על ידי הסולטאן לחקור את האשמת המושל על ידי היהודים בדמנאת. מעביר לו העתק הדו״ח לסולטאן וההתכתבות של הוזיר עם מושל דמנאת. הוא כותב: היות ויש לי רק עוזר אחד והדו״ח כולל 40 דפים פוליו בכתב יד, אעביר אותם אליך, רק אם אדרש לכך. אבל אני מצרף תרגום של המסמכים הבאים:_א. מכתב מהוזיר מ-9 במרס 1885 בו הוא מודיע לי כי הסולטאן מבקש שאשפיע על המשלחת היהודית הנמצאת עתה בטנגייר, שתחזור לדמנאת, ויינתנו בטחונות שיתיחסו אליהם בהגינות. ב. תרגום ההוראות שנשלחו על ידי הוזיר לסיד בובקיר בעת שהתמנה על ידי הסולטאן בתור נציגו, והראה כי הסולטאן רוצה לדעת את האמת. ג. תרגום מכתבם של שני הרבנים הראשיים של מראכש, בו מביעים תודתם על שבובקיר נשלח לדמנאת. ד. תרגום מכתב מיהודי ששוחרר מהכלא בדמנאת על ידי סיד בובקיר, ומודים לשגריר איטליה ולכותב. ה. תרגום של הצהרת הסולטאן בדבר היחס כלפי היהודים.
אנסה לתת עתה תמצית הסיפור שסיד בובקיר אסף מהדוחות לסולטאן, לוזיר ולי:
כשהגיע בובקיר לדמנאת נפגש עם המושל ועם הקהילה היהודית. הוא הביא להתפייסות ביניהם, והשיג שחרורם של יהודים שהיו במאסר. המושל קיבל על עצמו לנהוג בצדק כלפי היהודים, לשלם מסים ותשלומים אחרים לממשלה.
הסיבות לסכסוך בין המושל ליהודים- סירובם של הבודסקאים היהודים לספק עורות
מקור הסכסוך בין המושל והיהודים היה כי הבורסקאים היהודים התנגדו לספק לממשל המקומי את העוחף! שנדרשו מהם לפי הנוהג המקובל. היהודים חשבו שהם מוגנים, לכן סירבו לשלם את התשלומים הנדרשים מהם לשומרי הלילה. כשהשומר גילה שאין להם תעודות חסות, החל במעשי אכזריות כלפיהם. נודע למאורים בדמנאת ובמקומות סמוכים שהמושל כבר אינו מעניק הגנה ליהודים, החרים רכוש נייד ונכס־ דלא ניידי, ומספר חנויות נשדדו. היהודים שלחו משלחת לסולטאן כפי שהציע שגריר איטליה, כדי להתלונן על המושל, וכן שלחו משלחת לטנגייר. שני פקידים במעמד רם נשלחו על ידי הסולטאן לדמנאת, כדי לחקור את התלונה, ולהעביר הצהרה שריפית למושל בדבר הזכויות של היהודים. כשהגיע הנציג של הסולטאן לדמנאת, הורשו היהודים לעזוב את המקום הקדוש כדי להאזין להצהרה המלכותית. פרצה מהומה כתוצאה מההאשמה שמספר יהודים הביעו מילות גנאי כלפי המושל. מספר יהודים שעמדו לצידו של המושל, נרגמו על ידי יהודים אחרים, וכמה אבנים נפלו גם על מוסלמים, למרות שלא נזרקו בכוונה זאת. מספר יהודים מצאו מקלט במקום קדוש לאסלאם. אשה וגבר נפטרו כתוצאה מהברוטליות של אנשי המושל. חיילים [כנראה שומרים] יהודים של המושל העידו בפני פקידים שנשלחו על ידי הסולטאן, שאין ליהודים סיבה להתלונן נגד המושל. פקידים אלה קיבלו בודאי שוחד רב מהמושל. מאידך, היה נסיון להביא להבנה בין המושל והקהילה.
חכם יהודי מירושלים האיץ ביהודים להתנגד לסמכות של המושל, והציע לפנות לחברת כי״ח בבקשה להסירו מתפקידו
לסיד בובקיר הוצעו מתנות על ידי הקהילה היהודית ועל ידי המושל, אבל סירב לקבלם, ועזב את דמנאת למראכש לאחר שהתפייס.
העברתי דו״חות אלה לשגריר איטליה אשר מתואם אתי כפי שידוע לך. הוסכם בינינו שנדווח גם למר Feraudשגריר צרפת. הוא מסר לי שקיבל משלחת מהכי״ח בפריס ומיהודי דמנאת בטנגייר, שביקשו התערבותו. מסרתי לאחרון פרטים על הנושא, וההוראות שקיבלתי ממך. הודעתי לו שמר Scovassoואני הצענו להיפגש. בפגישה תתבקש משלחת של יהודי דמנאת להיות נוכחת, ולשמוע מה יש להם לומר, ולהמליץ להם ללכת לחצר המלכות בפאם, ומשם לדמנאת תחת שמירתנו ותוך הבטחה מהסולטאן שייעשה להם צדק. שגריר צרפת הנ״ל הציע להשתתף ולשתף פעולה אתנו לשביעות רצוננו. הפגישה התקימה ב- 17 בחודש. המשלחת של יהודי דמנאת בהרכב של שלושה עשר אנשים הסכימה לשמירה לפי הצעתנו, ולא להאזין לאלה שהניעו אותם להציג דרישות בלתי הגיוניות. הוסכם שיבחרו מביניהם דובר, וייאמר למושל שאנשים אלה הם תחת חסותו המיוחדת של הסולטאן, ושל הנציגים הדיפלומטיים של בריטניה, צרפת ואיטליה. תוך הוראה שבשובם ימסרו דו״ח על כל מה שאירע בדמנאת.
מר קורקום נציגו של הסולטאן:
הוזיר, כפי שניתן להסיק ממכתבו אלי(מכתב זהה הופנה למר סקובסו) הודיע לי שמר קורקוס נבחר על ידי הסולטאן לשוב עם המשלחת היהודית לדמנאת, כדי לעזור לה ליישב את כל הבעיות עם המושל. היות ואנו יודעים כי למר קורקוס יחסים טובים עם המושל, ויש חשש שלא יחתור לצדק, ביקשנו שהסולטאן ימנה שוב את סיד בובקיר לבוא לדמנאת, והוריתי לו לפעול במרץ ובהחלטיות. אני מצרף תרגום מכתב שהופנה על ידי השגרירים של צרפת ואיטליה ושלי לוזיר, שממנו ניתן ללמוד על הצעדים שנקטנו, ומקוה שכבודו יאשרם. במכתב נפרד הודעתי לכבודו מדוע הפסקתי את דרישתי לפיטורי המושל של דמנאת.
נכבדי היהודים הביעו שביעות רצונם מהשליח של הסולטאן לבדיקת המצב בדמנאת
נ. ב. הרב דוד עמאר שנבחר על ידי המשלחת של אנשי דמנאת להיות הדובר בחצר המלכות ובדמנאת, ועוד שני נכבדים יעקב קדוש וראובן אלמאליח הביעו לי תודתם על שביקשתי את הסולטאן לשלוח את סיד בובקיר שוב לדמנאת. כפי שהודיעו לי, יש להם יותר אמון באדם זה מאשר בקורקוס. הם הביעו שביעות רצון על כל מה שנעשה להם.
מצורף תרגום של מכתב שנשלח על ידי הוזיר לסיד בובקיר בו הביע הסולטאן שביעות רצונו ממעשיו.
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
עמוד 141
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
מעבדי עורות יהודים סירבו לשלוח עורות למושל בהתבססם על החסות הדיפלומטית
מעבדי עורות יהודים בדמנאת סירבו לשלוח את העורות למושל, כי הוא לא שילם עבורם. הם גם לא שילמו לשומרי הלילות. העזת היהודים התבססה על החסות הדיפלומטית. אחרי שהמקומיים ראו שאי־ ליהודים תעודות חסות- שדדו רכושם.
כבודן של נשים יהודיות חולל: בעת שמספר יהודים מדמנאת מצאו מקלט במקום קדוש, ואחרים סבלו ממעשי אכזריות כלפיהם, כבודן של נשים יהודיות בדמנאת חולל. אשה אחת בשם פריחא בת משה אלבא־ נפצעה כתוצאה מבעיטה שבעטו בה. כך כתב דרומונד האי לשר החוץ.
הסולטאן יפצה את היהודים בדמנאת, השגרירים תבעו לפטר את המושל
ב-20 במרס סוכמו הדברים הבאים ופורסמו ב-27 במרס 1885 ב-J.C: בעיית דמנאת נפתרה, בעקבות הדו״ח של סיד בובקיר ושלושה יהודים, שלפי הצעתו של דרומונד האי הלכו לדמנאת, כדי לחקור את המצב שם. לאחר ההצעות של הנציגים הדיפלומטיים במרוקו, סוכם שהסולטאן יפצה את היהודים על הנזק שנגרם להם ויבטיח חסינותם מפני פגיעות על ידי המושל, באמצעות מינוי מנהיג שלהם, תחת חסותן של צרפת, בריטניה ואיטליה. השגרירים הנ״ל תבעו לפטר את המושל, אבל אין זה קל לביצוע, כי המושל משלם לסולטאן כסף רב. הכתב הוסיף כי שום פיצוי אינו מפצה את היהודים על העינויים שסבלי מהמושל.
למרות שהמושל לא פוטר, ההצעות התקבלו על ידי ועדה של היהודים שיהיו תחת חסותן של שלוש מדינות אלה: צרפת, בריטניה ואיטליה.
האשמות המושל את היהודים: חברי הועדה של היהודים, ביניהם מר קורקוס שהיה אמור ללוות את בובקיר, הלך עם אחיו וגיסו. שני אלה ידידיו של מושל דמנאת, ויש להם קשרי כלכלה אתו. הם לנו בקסבה עם המושל וקראו ליהודים לעשות שלום עם המושל ללא תנאים. היהודים דחו הצעה זו אלא אם יסכימו חברי המשלחת שלהם בטנגיר ובפאס. בובקיר ואנשיו חנו מחוץ לעיר. מלווים על ידי שני חיילים. אחד היהודים הלך למקום הקדוש, בו שהו שאר חברי הקהל שמצאו שם מקלט, והציע לכמה מהם לבא לאהליהם. לאחר שבאו לשם, נקרא בפניהם מכתב מדרומונד האי בו הוא ציין שהמושל מאשימם בהאשמה חמורה. והשאלה היא מה הם מציעים להגנה על התנהגותם. היהודים רשמו את תלונותיהם ודחו אר. ההאשמות המזויפות נגדם. בובקיר שאל מאורים בסביבה, ועדותם תאמה את זאת של היהודים. המושל שלח מתנות לבובקיר שהחזירם.
קורקוס פנה למספר יהודים וביקשם שיחתמו על הצהרה שעשו שלום עם המושל.
נגד הסכם עם המושל ללא אישור המשלחת בטנגייר: אחד הרבנים מחוץ לדמנאת כתב, וביקש שדבריו יפורסמו שהקהילה לא תעשה שום הסכם עם המושל ללא הסכמת המשלחת בטנגייר. באופן בלוד רשמי נודע שהסולטאן כתב לדרומונד האי וביקשו שישפיע על היהודים לעשות שלום עם המושל, וזה יחזיר להם מה שלקח מהם.
שחרור האסירים היהודים: לאחר שבובקיר הגיע עם חבירו לדמנאת, שוחררו כל היהודים מדמנאר. שהיו במאסר. ב-3 באפריל 1885 פורסם בשבועון היהודי באנגליה, כי הובטח שנציגם של יהודי דמנאת יעמוד בקשר עם הוזיר לעניני חוץ. יש סכנה שאם הוא יפוטר, יבולע לכל התושבים. עתה ש״כנפי־ קוצצו", הדבר יהיה לטובת היהודים. הוא יהווה מחסום הגנה ביניהם ובין השבטים הפראים.בישיבר. המועצה של 'אגודת אחים' נמסר מכתב ממשרד החוץ בקשר לגורלם של יהודי דמנאת.
אישור צעדיו של דרומונד האי
ב-4 באפריל 1885 כתב משרד החוץ הבריטי לדרומונד האי, כי מכתבו הנ״ל מה-26 במרס בו דיווח על המצב של יהודי דמנאת התקבל, והצעדים שנקט מאושרים.
צעדיו של דרומונד האי אושרו על ידי ממשלת בריטניה
משרד החוץ הבריטי כתב ב-14 באפריל 1885 לנשיאי שני הארגונים היהודים'אגודת אחים' וועד שליחי הקהילות, בהוראת שר החוץ. בהתיחס להתכתבות בקשר לפגיעות ביהודי דמנאת, מצורפים בזה שני העתקי מכתבים של השגריר הבריטי במרוקו, המדווח בנושא. יש לציין, כי צעדיו של מר דרומונד האי אושרו על יד משרד החוץ.
המשלחת של יהודי דמנאת חזרה מטנגייר לדמנאת
כפי שפרסם השבועון היהודי בלונדון ב-17 באפריל 1885, המשלחת היהודית חזרה לדמנאת, לאחר שהגישה תלונתה לסולטאן.
מספר הבורחים וההרוגים
בעתון 'החבצלת' פורסם בטו אייר תרמ״ה- 30 באפריל 1885, כי מאה ושניים יהודים נמלטו מדמנאת למקומות אחרים במרוקו. אבל נשותיהם וילדיהם נשארו בדמנאת, כי המושל אינו מניח להם לעזוב את העיר. שישה יהודים נמצאו הרוגים בבתיהם (גליון 28, עמי 221).
המשלחת של יהודי דמנאת תעמוד תחת חסות קונסולרית
נשיאי שני המוסדות של יהודי אנגליה 'אגודת אחים' הני וורמם, וועד שלוחי הקהילות ארתור כהן, כתבו ב-30 באפריל 1885 מכתב משותף לשר החוץ הרוזן מגרנויל, בו אישרו קבלת מכתבו מה-14 באפריל, בצירוף שני מכתבים של השגריר הבריטי במרוקו בקשר לרדיפות על יהודי דמנאת. הם הביעו צער שמושל דמנאת, שבשטח שליטתו אירעו מעשים מצערים נגד היהודים, לא פוטר. נודע לכותבים כי נבחרה משלחת שתייצג את יהודי דמנאת, שתעמוד תחת חסותו של הסולטאן ושל שגרירי בריטניה, צרפת ואיטליה, ומקוים שצעד זה יעניק הגנה לאחינו בדמנאת.
יהודי ויהודיה נרצחו, לאחר שהמושל הסיר הגנתו על היהודים, נבזז רכושם
בכי אייר תרמ״ה 5 במאי 1885 פרסם כתב העת 'הצפירה' בהסתמך על Gibraltar Chronicle, כי המידע בדבר עינויי הנשים בדמנאת אינו נכון, וזה גם המידע שנמסר על ידי יהודים שהגיעו מדמנאת לטנגייר. הסיבה הראשונה לתלונת היהודים בדמנאת על המושל היתה, כי דרש מהם לשלם מסים גבוהים, מבלי שהממשל המרכזי תבע מהם זאת. אשתקד באו לדמנאת שני נציגים של הסולטאן כדי לחקור, האמנם נדרשו היהודים לשלם מסים מופרזים. היהודים שנשאלו הכחישו את הדבר ואז קרא השליח את דבר המושל. היהודים הואשמו כי רגמו באבנים מוסלמים ואחדים נפצעו. יהודים שפחדו מנחת זרועו של המושל, מצאו מקלט במקום קדוש, בו חלה חסינות מפני פגיעה בנמלט, אפילו אם הוא רוצח. אבל שליחי המושל רדפו אחריהם, ושניים מהם נרצחו. אחת מהן יהודיה שנרמסה ברגליים. כאשר ראו המוני העם המוסלמים כי המושל הסיר את הגנתו על היהודים, אז שלחו ידם ובזזו את רכוש היהודים. רבים מהם נאסרו בפקודת המושל, וגם הוטל קנס קיבוצי על כל הקהילה. בהמשך דווח על חלקם של שגרירי בריטניה צרפת ואיטליה בהגנתם על היהודים. הכתבה מסיימת במשפט כי 'עתה יש תקוה שהשלום והשלוה לא יסורו ממשכנות ישראל במאראקא',
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
עמוד 143
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
- 13 במאי 1885 הצהרת הסולטאן לבטחונו של דוד עמאר
דוד עמאר קיבל מכתב מהסולטאן, להבטחת דרכו בשליחותו, ובו נכתב: 'להוי ידוע ממכתבי זה שהענקנו לנושא כתב זה, היהודי דוד עמאר מדמנאת בטחון גמור ושלוה במקום מגוריו. איש לא ירים ידו עליו, ואנו מצוים שהמושלים שלנו והממונים ישימו לב לפקודתנו ויבצעוה, ולא יתכחשו לה, כל זמן שהם חיים. הוראה זאת ניתנה בהשראת הבורא',
- 18 במאי 1885 הסולטאן העניק לדוד עמר חסותו ומכהן כנציג הקהילה בפני המושל
שגריר צרפת במרוקו כתב לגיוהן דרומונד האי, כי הוא שמח להודיעו שהסולטאן כתב לו והודיעו כי ברצונו לקחת תחת חסותו הפרטית את הנציג היהודי דוד עמר, אותו הצענו בהסכמה עם המושל כמועמד עתידי כאיש ביניים בין הקהילה היהודית של דמנאת ובין המושל של עיר זו, בעת דין ודברים משפטיים. הכותב מקווה שתוך כדי קריאת המסמך, אשר העתקו מצורף בזה תיווכח כמוני, שזה מהווה פתרון שיספק את כל הצדדים. הוא שומר על כבודו של השריף, עונה בחיוב על בקשתינו, ולבסוף מבטיח לקהילה היהודית הגנה ממקור נעלה אשר ישמור אותה מעתה מפני פורענויות למיניהן.
ההצהרה המלכותית שקיבל דוד עמאר מספיקה ואינו זקוק לחסות זרה
דרומונד האי ענה לחברו Feraud ב-24 במאי 1885 ואישר את קבלת מכתבו מה-14 בחודש. ועמו העביר העתק של הצהרת הסולטאן, ובה נאמר שמר דוד עמאר נבחר על ידי נציגי צרפת, איטליה ובריטניה להיות הדובר של אחיו, כאשר יהיה דיון בקשר למצבם. היהודי הזה מדמנאת נמצא תחת חסותו המיוחדת של הסולטאן. הכותב מסכים לדעתו של הנמען כי ההצהרה המלכותית צריכה להבטיח את מי שנושאה מכל הטרדה מצד הממשל. בעקבות זאת, ההנחה שהוא צריך להיות תחת חסות זרה יורדת מהפרק.
החזרת רכושם של היהודים: הכותב מקווה לשמוע בקרוב על החזרת הרכוש של היהודים האומללים של דמנאת שנלקחו מהם על ידי המושל האכזרי.
המשלחת של יהודי דמנאת הגיעה לפאס. על המושל להחזיר ליהודים את כספם
ב-29 במאי 1885 פורסמו הדברים הבאים ב-10: המשלחת ששהתה מספר חודשים בטנגייר, הגיעה לפאס ומסרה לוזיר מכתבים. לאחר מספר ימים אמר להם הוזיר שהם יכולים לחזור לבתיהם. נציגו של הסולטאן נשלח לדמנאת, כדי להודיע למושל שעליו להחזיר ליהודים את הכסף שסחט מהם. יש תקוה שנציג זה לא יקבל שוחד מהמושל, והשגרירים של מדינות זרות יעזרו ליהודים. משלחת של יהודי דמנאת פגשה בפאס את שגריר צרפת במרוקו מר Feraud יחד עם מנהיגי הקהילה המקומית. הוזיר לענייני חוץ מסר להם טיהיר ובו אישור למינויו של דוד עמאר כראש הקהילה, והבטיח לו עזרה והגנה.
הבעת תודה על ידי יהודי אנגליה לקונסול ארה״ב
בישיבה החודשית של'אגודת אחים' נמסר, כי בתגובה למכתב תודה שכתבה אגודה זו בינואר לקונסול של ארה״ב, התקבל מכתב מהקונסול שכתב ב-25 באפריל בקשר למצב בדמנאת.
18 ביוני 1885 המשלחת היהודית תפגוש את בובקיר
במכתבה של המשלחת היהודית מדמנאת בחתימתו של דוד עמאר אל סיד בובקיר בן אלחג' אלבשיר, נאמר: היות והשגריר הבריטי ביקש כי כאשר נגיע לסביבת דמנאת, נתקשר אליך כדי שתוכל להתלוות אלינו לדמנאת. וכיון שאהרן אבנצור ומשה פארינטה המליצו לנו לנהוג כך, אנו ממהרים לשלוח אליך באמצעות שליח מיוחד להודיעך שהגענו היום לקלעת. ואנו מבקשים ממך כי כאשר תקבל מכתב זה תצטרף אלינו, נחכה לך כאן עד יום ראשון הבא. באשר בכונתנו להמשיך בדרך עד מקום מסוים, שם נחכה לפגוש אותך.
19 ביוני 1885 במכתב של סיד גובקיר לדרומונז האי ־ רצונו להגיע לחקר האמת
עלי להודיעך שמאז אותו יום שקבלתי מכתבך, בו הודעת לנו מה שאתה ושאר הנציגים הדיפלומטיים כתבו לסולטאן בקשר ליהודי דמנאת, לא קיבלנו כל מידע נוסף עד היום בנושא.
היהודים ביקשו ממני לבא וללוותם לדמנאת. עניתי כי אינני יכול לעשות זאת, כי לא קיבלתי כל הוראה בנידון מהסולטאן. וכן לא קיבלנו כל הוראה מהסולטאן לקחת חלק בישוב הנושא. אם הפקודה המלכותית היתה נשלחת אלינו, היינו עושים ככל יכולתנו עד הפתרון באופן משביע רצון. אם הנושא ייפתר בהתאם לרצונך, יהיה זה משביע רצון.
אבל כפי שכבר אמרנו לך, הוזיר מוכן לקבל הצהרות מזויפות וישכנע את הסולטאן לא לקבל את התנאי שעשית שאנו נישלח, כי הוא יודע שאנו נייטרליים, והאמת תתגלה. יהיה זה מקור של שנאה כלפינו. הזכרנו לך זאת כבר, ואנו משערים שאתה מודע לכך, שאיננו מתכוונים לעשות משהו כדי להשביע את רצונו של מישהו. אנו רוצים לבצע את הרצון שהבעת להגיע לאמת ולצדק בצורה נייטרלית.
המושל התאכזר למשלחת היהודית, עשרה יהודים נפצעו
במכתבו של דוד עמאר מה-24 ביוני 1885 נאמר בין השאר, כי המושל התאכזר לחברי המשלחת —היהודית, וכן כי בדרך הושלכו עליהם אבנים. כתוצאה מכך, עשרה יהודים, וביניהם אשה נפצעו.
הסתה והפגנה אנטי יהודית בטנג'יר
לפי ידיעה מטנג'יר מה-24 ביוני 1885, נוכחות המשלחת מדמנאת בטנג'יר גרמה להפגנה אנטי יהודית בטנגייר. חגי עבד אלכרים, קיצוני בעל קשרים עם יהודי אירופה, פעל נגד הרוכלים היהודים במקום. בהיעדרו של המושל הסית את סגנו שיכנס את ראשי הקהילה, כדי להודיעם שכל יהודי שיכנס לרובע המוסלמי, יסתכן ברציחתו. היהודים מחו על כך, אבל הרבנים צייתו, והודיעו בבתי הכנסת את פקודת המושל, מחשש שאי ציות יסכן את פרנסתם.
25 ביוני 1885 דוד עמאר כותב מקזבלנקה לדרומונד האי, לאבנצור ולפארינטה
הכותב הזכיר לדיפלומט שכתב מפאם ועוד לא קיבל תשובה: הודעת לי כי הוזיר נתן הוראות לסיד בובקיר, וכי גם אתה כתבת לו כי כשנשוב לדמנאת הוא ילווה אותנו כדי להשיג פתרון לבעיה שלנו. כשהגענו למקום הנקרא kalha שלחנו מכתב דחוף לסיד בובקיר בבקשה שיבוא. הוא ענה כי קיבל מכתב מסיר דרומונד האי המבקשו שילווה אותנו. אבל הוא לא קיבל את המכתב מהסולטאן עליו דיבר, ולא קיבל כל הוראה מהסולטאן בנושא. והוסיף כי אנו יכולים להמשיך לדמנאת ללא כל חשש.
אלימות כלפי המשלחת שבראשה דוד עמאר: כשהגענו לשערי דמנאת פגשנו את חבריו של המושל, ויותר ממאה מאורים מצוידים במקלות, אבנים וסכינים, שתקפו אותנו והיכו בנו. פצעו עשרה גברים, אשה אחת, אשה עם ילד נפצעה בשלושה מקומות בגופה, ועתה חולה במצב אנוש. הם קיללו את כל ילידי אירופה. כשתפשנו שהם רוצים לרצוח אותנו, ברחנו כשאנו נוטשים את בהמותינו העמוסות בסחורה ובכסף, והכל נשדד. מצאנו מקלט בעיר קרובה לדמנאת, אבל תחת מרותו של מושל אחר. הושלכתי מהפרד שרכבתי עליו ונרגמתי, כך שנאלצתי לברוח. ולולי היינו נזהרים, הם היו רוצחים אותנו. ואנו עדיין בורחים עם משפחותינו והציוד שלנו.
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
עמוד 146
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
המושל של דמנאת הסית נגד היהודים: כל מה שאירע הוא תוצאת ההסתה של המושל נגדנו. הוא האשים גם יהודי בשם יצחק שהסית את המושל נגדנו.
כשהגענו לפאס התלוננו על האנשים הרשעים הללו. השומרים היהודים בשירות המושל, והוזיר סיד מוחמד בן אלערבי הודיעו לנו שהסולטאן כתב למושל שיאסור אותם. וכך אתה רואה מה שקרה לנו כשהגענו.
אנו מבקשים להודיע לוזירים על מה שאירע, וכך ציפינו שיארע. כי ידענו שמושל זה לא יאזין לשום אדם. ולכן, כאשר שגרירים מטנג'יר דיברו אתנו, אמרנו להם זאת. אבל הם ענו שאין לנו ממה לחשוש, ושלא יאונה לנו כל רע. קיבלנו את עצתם וחזרנו תחת הגנתם. עתה יראו כי למרות שלא נכנסנו לדמנאת, היינו נרצחים לולי היינו בורחים. לו היינו רוצים לדווח בפירוט על מצבנו העלוב, הנייר והדיו לא היו מספיקים לכותבם.
דוד עמאר גברח לקזבלנקה: למען ה' ולמען אמונתנו אנו פונים אליכם נא להודיע לוזירים על מה שאירע לנו. אנו עומדים לשלוח שניים או שלושה אנשים לטנגייר, אבל לא נעשה זאת לפני שנקבל תשובתך. בינתיים אנו מצפים לידידותך שתענה לנו במהירות האפשרית, על שמו של דוד עמאר לדאר אלבידה.
מושל דמנאת אמר לאנשיו להרוג את היהודים לאחר שברחנו למקום הזה נודע לנו מבני אדם מוסמכים שהמושל אמר לאנשיו שפצעו אותנו: 'נתננו לכם הוראה להרוג אותם, אבל אני רואה שרק פצעתם אותם',
25 ביוני 1885- ארבעה יהודים נרצחו בסביבות דמנאת- בקשה להודיע לכי״ח את מצבם
יעקב רפאל קדוש כתב מקזבלנקה לשלמה בן עוליל ביב תמוז תרמ״ה על מנת להודיע לכי״ח על מצבם: לאחר שהגענו לקזבלנקה אני ממהר לכתוב לך את שמות היהודים שנרצחו בסביבות דמנאת על ידי אנשיו של קאיד גילאלי: חזן אברהם דנינו, יעקב דנינו, מרדכי עמאר, ואברהם כהן. גופותיהם וסחורותיהם נעלמו. תלונתינו במכתבנו הקודם[ שלא הגיע לתעודתו] לא הועילה. הזכרנו שני יהודים מרדכי גבאי ויוסף בן שטרית שהמושל הילקה אותם, כי סירבו לעבוד ללא תמורה.
כשהיינו קרובים לדמנאת, ראינו קבוצת חיילים וערבים מצוידים בחרבות, באלות ובסכינים. כשהתקרבו אלינו צעקו תוך איום, כי נחלוץ את נעלינו, וצייתנו להם. למרות זאת תקפו אותנו במקלות, בסכינים ובאבנים. עשרה מאתנו נשארו על הארץ פצועים. רכושנו וכספנו נשדדו. אשה אחת נפטרה מפצעיה. אלה שלא נפגעו ברחו הרחק מדמנאת כשהם נרדפים על ידי אנשים זועמים. כמה מאתנו הלכו לטנגייר כדי להתלונן, אחרים לרבאט כדי להתקבל אצל הסולטאן. מספר ערבים שפגשנו בדרך המילוט שלנו אמרו לנו שקיבלו הוראות מהקאיד גילאלי לרצוח את כולנו. וכי הם לא היו פוגעים בנו אילולי נדרשו לכך, בלוית איומים. אחד מאנשי הסולטאן היה מאד זועם.
יש לנו עדים על מה שאירע. נא להודיע לכי״ח את מצבנו.
העתונות המקומית במרוקו עמדה לצידם של יהודי דמנאת, ומתחה ביקורת על הממשל
ב-3 ביולי 1885 פורסם כי עמדתם גרמה אי נעימות לעתונות המקומית. כמה נציגים דיפלומטיים הציעו לממשל המקומי לסגור עתון שימתח ביקורת על כל ממלא תפקיד מנהלי. העורכים של העתונים והמדפיסים כולם אזרחי בריטניה, יזמו אגודה להגנת חופש ההבעה בסיוע עתונים ומנהיגים אירופאים.
7 ביולי 1885- המושל של דמנאת עוד לא פוטר
משרד החוץ הבריטי כתב לדרומונד האי בקשר ליהודי דמנאת כי מתברר שהמושל של דמנאת עוד לא פוטר.
11 ביולי 1885 דרומונד האי כותב לוזיר שורה של הצעות, ביניהן לפטר את המושל של דמנאת
שגריר בריטניה במרוקו דיווח לוזיר ב-26 במרס כי נציגי צרפת, איטליה והכותב, כתבו לו מכתב זהה, בו הודיעו כי בעקבות רצונו של הסולטאן, הומלץ למשלחת היהודית מדמנאת, שברחה לטנגייר בגלל המעשים האכזריים של המושל, לחזור לביתה. ניתנו הבטחות מוסמכות ביותר מהסולטאן, להימנע מפגיעות נוספות, וכי ינהגו בהם בצדק בישוב תביעותיהם, בהתאם להצהרות הסולטאן המחייבות יחם הומאניטרי ליהודי דמנאת, ואלה יבוצעו בקפדנות. בעקבות הפקודות של הסולטאן, המשלחת הלכה לחצר המלכות בפאס להביע את תלונותיה ותביעותיה בפני הסולטאן, ולקבל מכתבים של הסולטאן שיופנו לממשל בדמנאת.
בובקיר וקורקוס ילוו את המשלחת היהודית: במכתב שהפנינו אליך הוצע שסיד בובקיר בן אלחג' אלבשיר והסוחר היהודי קורקוס ממראכש, שבתחילת השנה מונו על ידי הסולטאן לחקור את הדו״ח על התנהגותו של מושל דמנאת, יקבלו פקודה על ידי הסולטאן ללוות את המשלחת בדרכה חזרה, לעזור לה ולהביא לישוב תביעותיהם, יחד עם המושל.
ב-14 במאי כתב לי שגריר צרפת שהתבקש על ידי שגריר איטליה ועל ידי, לנצל את ההזדמנות של ביקורו אצל הסולטאן, לתמוך בשמנו בבקשה של המשלחת היהודית לסולטאן לעשיית צדק.
דוד עמאר מקבל חסות מיוחדת מהסולטאן: קבלתי הודעה שהסולטאן הוציא הצהרה שהעתקה נשלח על ידי שגריר צרפת, ובה הוראה למושל דמנאת שדוד עמאר, זקן הקהילה קיבל חסות מיוחדת של הסולטאן, הוא עומד תחת הגנתו ויש להתיחס אליו יפה.
המשלחת היהודית קיבלה הצהרה מלכותית להגנתה: ב-8 ביוני הודעת לי כדלקמן: יהודי דמנאת שבאו לחצר המלכות חזרו לדמנאת כשהם מצוידים בהצהרת הסולטאן להגנתם ולבטחונם, ועם מכתב מהסולטאן למושל והקאדי של דמנאת ולממונים על גביית המסים, עם הוראה שעליהם ליישב את תביעותיהם, ושיקבל את תביעותיהם כמו אלה לפיצויים על הריגה עד שהסולטאן יגיע למראכש. המושל הנמצא עתה במשלחת צבאית – יחזור. ממלא מקומו הנמצא עתה בעיר, ינקוט בצעדים כדי ליישב את התביעות, חוץ מפיצויים על רצח.
המשלחת סבלה מפגיעות גופניות ומשוד: להפתעתי ולכעסי קיבלתי מכתב מדוד עמר מה-21 ביוני ממנו אני מעביר תמצית, ודיווח על הפגיעות האכזריות מהן סבלו בהגיעם לשערי דמנאת. במקום צדק ויחס נאות כמובטח להם על ידי הסולטאן הם נרגמו, הוכו, נפצעו ונשדדו, ונאלצו למצא מקלט בעיר שכנה, שאינה תחת שליטתו של מושל דמנאת. בקשתי שטוחה בפניך שתעביר לסולטאן מכתב זה ותמצית מכתבו של דוד עמר.
פקודות הסולטאן לא כובדו על ידי המושל: הוד מלכותו בחכמתו יבין ללא הסברים נוספים שפקודות הסולטאן לא כובדו על ידי המושל של דמנאת, והצהרותיו היו בבחינת נייר משומש. ההבטחות הפורמליות שניתנו לנו כנציגי מדינות ידידותיות על ידי הסולטאן, כי כל חברי המשלחת והנתינים היהודים חסרי המזל של העיר הזאת, יזכו לצדק ויטופלו בהגינות. כל זה השתנה על ידי התנהגות המושל והתלויים בו.
אליעזר בשן-יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-ברית 30 בעריכת מר אשר כנפו-תשע"א
עמוד 148