דמנאת העיר-א. בשן
2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודו חדשות – פרופסור אליעזר בשן
חיבור זה מתאר את חייה של קהילה קטנה בשם דמנאת, השוכנת בדרומה של מרוקו, עליה נרשמו על ידי הביבליוגרף אברהם הטל במהדורות תשנ"ג, שמונה ערכים, הכוללים מאמרים בעברית ובלועזית.
הצהרת הסולטאן על ביטול כל הפליות נגד היהודים.
הסולטאן פרסם ב – 15 בספטמבר 1884 למען יהודי דמנאת המורכבת מ – 17 סעיפים בהם הוא ביטל את ההפליות והחובות המשפילות שחלו על היהודים בדמנאת, בפקודת המושל כלפיהם ואלו הן :
1 – כפייתם לעבוד בימים המקודשים על ידי דתם
2 – העבדתם בניקויים של מקומות מטונפים
3 – אילוצם לשמש כסבלים לנשיאת משאות כבדים על גבם
4 – חיובם לעבוד ללא שכר
5 – אילוץ נשיהם לכבס ללא הסכמתן וללא תשלום.
6 – אילוצם למכור את סחורתם בהמתנה לתשלום ובמחצית מחירן.
7 – כפייתם לקנות תוצרת כמו שמן, בשעה שמחירה נמוך, ודרישת תשלום בעדה רק לאחר עליית המחיר
8 – אילוצם למסור בהמות המשא שלהם, ללא תשלום
9 – אילוצם לקבל כסף מזויף תמורת מטבעות חוקיות.
10 – כפייתם לקבל מטבעות נחושת – דרהמים – בשער של 13 דוקאט לדולר.
11 – אחרי כן לשלם אחד עשר דוקאטים לדולר
12 – נאלצים למסור לממשל צמר צבוע ללא תמורה
13 – עליהם לתת עורות מעובדים תמורת בלתי מעובדים
14 – כפייתם למסור את הצמר של עדריהם בעל כורחם
15 – עליהם להעמיד את מיטותיהם ורהיטיהם לרשותם של אורחי המושל
16 – אכיפת פקידים אחרים על אחיהם היהודים בכפר בשם תמסית
17 – אילוצם לתת מה שלא היו חייבים לתת בעבר.
בזה אנו מצווים על המושל שלהם, העבד שלנו, חג'אל גילאלי אלדמנאתי, שיפסיק את העוולות הנ"ל, וינהג בהם בהגינות וללא דיכוי בכל המובנים, כמו ביהודים של ערים אחרות.
אנו מצווים גם על היהודים לא לעבור את ההגבלות החלת עליהם, ולהקפיד על ביצוע חובותיהם. שלום
מההצהרה ניתן ללמוד כי גם הסולטאן היה מודע לכך שיהודים נאלצו לבצע עבודות ושירותים שונים לממשל.
ט'אהיר כזה כנו אחרים שנכתבו על ידי הסולטאנים לא היו יעילים, כי הם לא היו מסוגלים לכפות אותם.
כה באלול תרמ"ה, 18 בספטמבר 1884 אסתר אמסלם מדמנאת כתבה לבעלה משה שהצליח לברוח לטנג'יר, על המצב העגום בדמנאת.
לו יכולת לראות את מצוקתנו הייתה בוכה בדמעות של דם. את דמנאת עזבנו כמו שאבותינו עזבו את מצרים. אבל אנו, רק את נפשותינו הצלנו והלכנו הלוך ובכה, נקיים מנכסינו. המושל סילק את השומרים ששמרו עלינו, ואמש נכנס האספסוף, מהרחוב אל בתינו בזז וחילל את כבוד הנשים, והתעלל בילדים.
היינו חסרי אונים ונאלצנו להיכנע להמון. אפילו היהודים שמצאו מקלט במקום קדוש בחסותו של שריף ידידותי, הותקפו ונשדדו, תוך התעלמות מהכללים המקובלים למקום כזה. רבי יוסף אלמאליח בן תשעים ושמונה שוחרר מכבליו, ומחשש שייתפש שוב, ברח למקום קדוש של השריף.
אבל נתפש, הופשט מבגדיו, הושלך ארצה והולקה 980 מלקות, עד שכמעט נפטר. לאחר זמן התאושש מעט. הוא עדיין חי אבל לא לזמן רב. הסוחר יצחק כהן שהיה אתו במקום הקדוש, הוכה כמעט עד מוות. כל זה בוצע בהוראת המושל האכזרי.
הצלחתי לברוח עם ארבע נשים למקום הנקרא אולאד חולוף, ושם אני נמצאת עתה. הנשים שלא ברחו היו נתונות להתעללות מזעזעת. צעירות וזקנות נאנסו על ידי כושים ואחרים בשירותו של המושל, ואינן יכולות להימלט ממעניהן. כל אלה שניסו לברוח נתפשו ונכלאו.
כתבת לי שאנסה למכור מרכושנו באמצעות שותפינו המאורים, ואשלח אליך את הסף שאקבל. עליך לדעת שכל מאורי שיימצא מסייע לנו ייחשב כבוגד, וייקרע לגזרים. המושל החליט שאם יש למאורי טינה כלשהי נגד יהודי, הוא רשאי להורגו.
כתבת לי למכור את כל העורות והמחרשות אשר בחנותנו, ולחיות מדמי המכירה. כנראה שאינך יודע שכל רכושנו הוחרם בהוראת המושל, ועליך להיות אסיר תודה שברחתי בלא שחולל כבודי, בניגוד לנשים האחרות.
לו היה עלי לכתוב כל מה שיכולתי לומר לך, לא הייתי מסיימת לעולם. בפקודת המושל נשדדו כל הבתים שבהם גרים יהודים, וכל חפץ בעל ערך נלקח. אחי יעקב נסע לקזבלנקה לקמות סחורה והביאה לדמנאת. אך כשהגיע, נלקח ממנו הכול, והוא נאסר. זה כל שאני יודעת עליו. אשתך המיוסרת – אסתר אמסלם
במברק שהגיע מג'יברלטר מה – 4 באוקטובר נאמר, כי עקב מחאותיו הנמרצות של קונסול איטליה בטנג'יר, הדיח הסולטאן את המושל של דמנאת וציווה לכלוא אותו. הערת המערכת של ה – JC כי מן הראוי לאמת ידיעה זו.
דמנאת העיר-א. בשן
2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודו חדשות – פרופסור אליעזר בשן
חיבור זה מתאר את חייה של קהילה קטנה בשם דמנאת, השוכנת בדרומה של מרוקו, עליה נרשמו על ידי הביבליוגרף אברהם הטל במהדורות תשנ"ג, שמונה ערכים, הכוללים מאמרים בעברית ובלועזית.
נעזרנו בהם ובספרים, מאמרים, כתבות המעיתונות ומקורות עבריים ולועזיים וב-130 תעודות חשות שטרם פורסמו, מהן שבעה בצרפתית, והשאר באנגלית, שמצאתי בארכיון משרד החוץ הבריטי, בהן מידע על גורלם של יהודי דמנאת בין השנים 1864 – 1894.
מכתב של אהרן דרעי לדוד עמאר בדרכו לדאר אלבידה – קזבלנקה.
אני כותב לך שתדע אודות בן דודי חליפת בן מוהאר, כי המושל ציווה להביאו אליו, הופשט מבגדיו וקיבל 980 מלקות כשהוא שוכב. חייל של המושל בעט בו בנעליו ופגע בעיניו. המשיך לבעוט בו עד שדמם, ונכבל ברגליו בכבלים כבדים.
בפקודת המושל כל הבתים של היהודים נבזזו. מספר אנשים שלנו מתחבאים במקום קדוש. אחרים מתחבאים או מתים. המושל עצמו הלך למקום הקדוש של השריף, והוא כתב מכתב כאילו מהסולטאן, כי היהודים כבר אינם תחת חסותו, וכי כל מי שהורג אחד מהם לא ייענש.
המשרת שלך, יצחק בן דוד הלך לכפר להביא חיטה, אבל כשהגיע עם הבהמות העמוסות לשערי העיר נלקח ממנו הכול, והוא נאסר יחד עם כמה מוסלמים שבאו אתו והיו ידידותיים אליו. המושל שלח כרוז שהכריז בעיר כי כל מאורי שחייב כסף ליהודי אינו צריך להחזירו, יבוא אליו ויקבל אישור על פריעת החוב.
המושל הפסיק את אספקת המים, וכשביקשנו ממנו לעשות עמנו חסד ולחדשו, הוא אמר לנו שנלך לנוצרים לקבלת מים או שנמות. קיבלנו בהסתר מים מידידים מוסלמים. המים זרמו לבית הקברות שהפך לביצה.
אשתו של ראובן אלמאליח ניסתה לברוח עם תינוקה בן 18 חודש כאשר החיילים באו לשדוד את ביתה, אבל עצרו בעדה. התינוק נלקח ממנה ונרצח מול עיניה.
המושל זועם שאתה מתלונן בפני הנוצרים, והוא אומר שאינו מתחשב בנוצרים ולא בסולטאן, וטוען שינקום אפילו אם הדבר יעלה בכלי מלא זהב שאביו הוריש לו.
הערת המערכת של TM שפרסמה את המכתב ב – 26 בינואר 1885 : חברי המשלחת שבאו לטנג'יר היו כמעט נואשים, אבל התעודדו לאחר שנאמר להם כי אם יגלו סבלנות בריטניה תעזור להם.
הכתב הבאה פורסמה תחת הכותרת : The Demnat Horrors
המידע המגיע מדמנאת הוא כה נורא שהפרעות של 1881 ברוסיה הן חסרות משמעות לעומתן. מעולם לא היה בארץ זו מקרה כה נורא ומזעזע. על אזרחינו הנוצרים, ועל הממשלה הליברלית להתבייש אם יסבלו את הזעקה העולה מדמנאת ללא תגובה.
אין זה תיאור דמיוני או מופרז שאנו מתארים אודות הפרעות שם, אלא מציאות ריאלית. לפי מכתבה של אסתר אמסלם ניתן ללמוד על כמה מהפגיעות ביהודים.
ראשית כל הבתים של היהודים נשדדו. בלילות הוסרו השומרים. והאספסוף נכנס לבתים. הם חיללו את כבודן של כל הנשים היהודיות. פגעו בילדים בצורה אכזרית ומבישה שאין לתאר אותה. הרב יוסף אלמאליח נתפש ונחטף ממקום קדוש של שריף, ולמרות היותו בן 98 הושלך לארץ, הופשט מבגדיו והולקה 980 מלקות על לא עוול בכפו.
הוא עדיין גוסס בעת כתיבת הדברים. בבתים אחרים, גברים ונשים, צעירים וזקנים יהודים היו מטרה להתעללויות. הנשים נאנסו על ידי הכושים, ואחרים שפעלו בשירותו של המושל. הם לא היו מסוגלים להינצל האכזריות שלהם, מי שהצליח לברוח נתפש והוכנס למאסר.
אכזריות כלפי אם ותינוקת : אשתו של ראובן אלמליאח ניסתה לברוח יחד עם תינוקה בן שמונה עשר חודש. אבל חיילי המושל תפשו אותה, והחיזורה לעיר. חטפו את תינוקה ממנה ושחטו אותו לעיני האם. אלה רק מקצת מאירועי האימים של יהודי דמנאת.
זהו אחד ממעשי האכזריות כלפי יהודי היהודים במרוקו שצועקים לשמים, לרחמים ולאחיהם לעזרה, כדי לשים קץ למעשים האכזריים שמהם הם סובלים. לא דיווחנו על ההתנהגות אכזרית של חג' ג'ילאלי, כמו מניעתם של מים זורמים ליהודים, ומאסרם של אלה מהם.
דמנאת העיר-א. בשן-השגריר של בריטניה ניסה להצדיק את התנהגו המאורים.
2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודו חדשות – פרופסור אליעזר בשן
מתוך חוברות הברית בעריכת מר אשר כנפו
השגריר של בריטניה ניסה להצדיק את התנהגו המאורים.
התיאור הנ"ל הוא רק מבחר מהאירועים בדמנאת. רצח התעללות, שחיטת תינוקות ואלה מקרים שג'והן דרומונד האי ניסה כבר בעבר להצדיק. לפי ידיעה אחרונה, הוא ניסה להצדיק את התנהגותם על רקע העובדה שיהודים מלווים בריבית. האם החוק אינו יכול לאסור הלוואה בריבית ?
האם הלקאת זקנים עד מוות, ניקור עיני אנשים, אונס נשים, התעללות בילדים, שחיטת תינוקות לעיני אמותיהם. האם כל זה מחויב המציאות, כדי למנוע מיהודים לקחת ריבית גבוהה ?. הניסיון להצדיק מעשים בלתי אנושיים בגלל האשמה שכמה יהודים, ואפילו רבים מהם מלווים בריבית, היא מביישת אנגלים הגונים.
ומעלה את השאלה האם אין לאנגליה נציגים שהם יותר נאורים מאשר המאורים בעצמם. אין תועלת בפנייה לממשלה שלנו באנגליה כי היא תפעל בהתאם לדיווחים של סיר דרומונד האי.
אנגלים נוטים לרחמנות, כמו שבא לידי ביטוי בפרעות ברוסיה בשנת 1881. הם מגלים סימפטיה לבני אדם מדוכאים וקורבנות של אכזריות. יש לדווח על אירועי דמנאת ומעשי הזוועה במרוקו לפי האמת. יש להשמיע " הזוועות של דמנאת " באוזני האנגלים, כמו שאנו שומעים אותם, כדי להפסיק את מעשיו הברוטאליים של חג' ג'ילאלי.
כל מעשה הזוועה הנזכרים לעיל צריכים להיות נגד עיניהם של יהודי אנגליה לא רק בעת שתיית תה של ארוחת בוקר. איך היו מרגישים לו היו מחללים את נשותיהם ובנותיהם ? זקניהם מולקים עד מוות, צעיריהם נאסרים ותינוקותיהם נרצחים. עליהם להרגיש כאילו כל האירועים האלה מתרחשים לנגד עיניהם, וקרוביהם הם הקורבנות.
דו"ח של כל ישאל חברים על מצבם של יהודי דמנאת.
בדו"ח של כל ישראל חברים לחודש אוקטובר 1884 פורסמו ידיעות מפורטות על היחס השלילי של המושל כלפי היהודים בדמנאת, והצעדים שננקטו בטנג'יר למען הקהילה. מצבם של המסכנים לא השתנה לטובה. נציגי הקהילה השוהים בטנג'יר כבר מספר חודשים, במטרה להעביר את תלונותיהם לסולטאן עוד לא זכו להתקבל לראיון, למרות הפצרותיהם.
תשובת הווזיר כי ישובו לבתיהם בשלום, ושקאיד יתלווה אליהם, והוא ימסור למושל של דמנאת את הוראות הסולטאן, ואת ההצהרה לטובת היהודים, כפי שפורסמה. ידוע לחברי המשלחת שעל מנת להפסיק את הרדיפות ממנה סובלים יהודי דמנאת זה מספר שנים, אין בצעדים האלה כל תועלת.
ראי הקהילה הציגו בפני לאחרונה ובפני הקאיד רת הט'היר שהושג על ידי משה מונטיפיורי לטובת היהודים. כל זה לא הועיל, והקאיד כלא אותם למשך שלושה חודשים., ממנו שוחררו רק לאחר תשלום כופר של יותר מעשרים אלף פראנקים. נציגיהם של יהודי דמנאת בטנג'יר משוכנעים שכל עוד הקאיד הנוכחי מכהן – צפוי להם מוות בטוח לאחר שובם לבתיהם.
הנציגים רוצים להתקבל אצל הסולטאן בפאס – אך לשווא.
היות והסולטאן ושריו נסעו לפאס, שלוחי דמנאת פנו לעיר פאס, ובכל פעם שהגישו לווזיר הגדול להתקבל לראיון, ציווה לסלקם. החיילים השומרים העבירו פקודת הווזיר תוך השמעת קללות ומכות באלות. בינתיים רודה הקאיד במשפחות של נציגי הקהילה ובשאר היהודים באכזריות גוברת והולכת.
הפסקת השמירה בלילות בדמנאת.
במכתבים שנשלחו מדמנאת ופורסמו בכתב עת Reveil du Maroc בתאריכים 22 ו – 29 באוקטובר נאמר, כי הקאיד קרא לאחרונה את ראשי הקהילה להופיע בפניו והודיע להם, כי על צו הסולטאן תפסק שמירת הלילה במללאח.
התוצאנ היא חשיפת האוכלוסייה יההודית לביזוי ולאלימות מצד המוסלמים. ואומנם לא איחרו תופעות אלה לבוא. מוסלמים פרצו למללאח, היכו יהודים במקלות. גרמו להם להרס בבתים, שדדו חנויות, פגעו, אנסו והרגו נשים, ללא חשש מענישה.
מקלט במקום קדוש
חלק מיהודי המקום ברח וחיפש מקלט במקום קדוש למוסלמים. מוסלמים ניסו לאלץ אותם לצאת מהתחום המקודש. הרסו גגות של בקתות שיהודים מסכנים אלה הקימו לעצמם סביב ביתו של ראש הווקף. יהודים שלט מצאו שם מקלט שוטטו בשדות.
בתי כנסת ריקים.
חמישה בתי כנסת של דמנאת ריקים, ולא ניתן לאסוף עשרה גברים לעריכת מניין לתפילה. תכולתם של הבתים בהם גרו יהודים שעזבו – נשדדו, והבתים נהרסו על פי פקודת המושל. הוא קרא למוסלמים שחייבים כסף ליהודים, וחייב אותם לשלם לו את החוב.
בחג הושענא רבה ניסה הקאיד להכריח נוטריונים יהודים לכתוב הצהרה לפיה כל התלונות שעלו נגדו על ידי יהודים בטלות. כעשרה נוטריונים שסירבו לחבר הצהרה כוזבת כזאת, נכלאו בצינוק. אחרים שחששו לגורלם בראותם את אשר קרה לחבריהם, נענו לדרישת המושל, וכתבו כל מה שציווה אותם, וחתמו בשמם.
אבל לפני שהתייצבו בפני הקאיד, הצהירו באוזניהם של נציגי הקהילה, כי מחשש לעינויים הצפויים להם המקרה שיסרבו למלא אחרי הוראות המושל – הם נכנעו ומסרו את הודעתם כי כל מסמך שנכתב על ידם במטרה להצדיק את המושל וללמד עליו סנגוריה – בטל ומובטל.
פניות של קהילת טנג'יר ונציגים דיפלומטיים.
ההנהגה של קהילת טנג'יר וכן נציגיהן הדיפלומטיים של מדינות אירופה ניסו בפניות רשמיות לבוא לעזרת היהודים האומללים של דמנאת אבל ללא הצלחה.
דמנאת העיר-א. בשן
2 – יהודי דמנאת במרוקו על פי תעודו חדשות – פרופסור אליעזר בשן
הפעילות של האגודות היהודיות באנגליה.
בעקבות החלטה ב – 2 בנובמבר 1884 התקיימה חשיבה משותפת של ה – AJA וה – BOD ב – 12 בנובמבר. המזכיר התבקש להשיג פרטים על הפגיעות של מושל דמנאת ביהודים והאשמות נוספות נגדו.
המושל התאכזר ליהודים בניגוד לעמדת הסולטאן – הדבר מוציא שם רע על מרוקו באירופה.
ב – 23 בספטמבר 1884 כתב הקונסול הבריטי בטנג'יר וייט HORACE WHITE לווזיר, וזה תוכנו : השגריר – דרונונד האי – כתב לך ב – 7 באוגוסט מכתב בו ביקש ליידע את הסולטאן על ההתנהגות האכזרית של מושל דמנאת חג' ג'לאלי כלפי יהודים.
נודע לי, כי במקום להפסיק את התנכלויות, הרחיב את התאכזרותו כלפי היהודים המסכנים החיים תחת פיקוחו. אני מצרף הצהרה של היהודים עם פרטים על ההתנהגות הברברית של חג' ג'ילאלי כלפיהם. הוא אפילו העז להצהיר כי יש לו יפוי כוח מהסולטאן על ההתנהגות האכזרית.
הוא מוציא עליו דיבה, באשר ידוע שהסולטאן תמיד התייחס באהדה, ודאג לטובתם של נתיניו היהודים. שמע המעשים השליליים של הקאיד ג'ילאלי הגיעו גם לחוץ לארץ, והדבר גורם לדעה שלילית של דעת הקהל באירופה על ממלכה זו.
אני מאמין שהסולטאן יביע בדרך ציבורית את חוסר הנחת שלו מהתנהגות הומשל, כפי שייוודע בכל מקום שהסולטאן נכון להעניש את משרתיו, שמדכאים את החפים מפשע. הסולטאן כבר הוכיח את רצונו שיתנהגו בצדק כלפי נתיניו היהודים. אבל המושלים בחלקים הפנימיים של מרוקו מתעלמים מכך.
הסולטאן ישים קץ למעשים האכזריים של קאיד ג'ילאלי. בסיום מתבקש הנמען להעביר מכתב זה לסולטאן.
25 בדצמבר 1884 דו"ח לכל ישאל חברים על המצב בדמנאת.
מנהל בית הספר לבנים באנג'יר מר י. מטלון, כתב את הדברים הבאים לנשיא כל ישראל חברים בפריס, על המתרחש בדמנאת. הפרטים ניתנו לו הבוקר על ידי דוד עמאר זקן בן 60 כשדמעות בעיניו. הוא חבר המשלחת שבאה לטנג'יר כדי להיעזר במנהיגי הקהילה.
דמנאת היא עיר קטנה, ארבעה ימי הליכה דרומית מזרחית לקזבלנקה, ויומיים ממראכש. מספר היהודים 600 או 700 נפש שגרים במללאח במרכז העיר. המוסלמים מקיפים אותם מכל הצדדים. הם ביחסים טובים מאוד עם הערבים, אבל שני הצדדים מתלוננים על אכזריותו של המושל אלחג' ג'לאלי.
איני יכול לתאר את כל מה שיהודים מסכנים אלה עבר בשמונה השנים האחרונות, מהקאיד הנוכחי. כשחסר לו כסף, הוא מטיל עליהם מסים כבדים. הוא מאלץ אותם לעבוד בביתיו, כי יש ביניהם נגרים, במאים ונפחים.
הוא אינו משלם להם, אלא עליהם לשלם לחבריהם הערבים העובדים אתם. רק כאשר אין המושל זקוק להם הם רשאים לשמור את השבת וימי כיפור, כימי מנוחה ותפילה. אם מישהו מעיז להתנגד לפקודות, מקבל מלקות. בלכתם מחוץ למללאח עליהם לחלוץ נעליהם.
מצבם הכלכלי : רק אמידים מעטים מנהלים קשרי מסחר עם מראכש, קזבלנקה והכפרים בסביבה ללא ידיעת המושל, כי הוא תמיד עומד על המשמר, כדי לקחת את חלקו. הם נשדדים ומושפלים. המושל מתעלם מתלונותיהם והם מאושרים אם אינו מגיב בהלקאות.
בשנה האחרונה הגיע מכתב מדמנאת בו נכתב, כי מאז שהמושל קיבל מכתב מהסולטאן, הגביר את אכזריותו. חנויות נשדדו, בתים נפרצו, נשים נאנסו, ילדים נשחטו. הרב הראשי יוסף אלמליאח בן שמונים, הוכה עד מוות על ידי המושל. הנשארים בדמנאת נאסרו. אחרים ברחו.
הפסקת ההצקות, מאסרו ועינויו של הרב בדמנאת, בעלים ברחו מבתיהם.
כששמע המושל של דמנאת שיהודים הגיעו לטנג'יר כדי התלונן עליו, הפסיק להציק ליהודים. אבל אילץ את הרב הראשי של יהודי דמנאת להצהיר כי יהודים חייבים לו כסף. לכן העליל עליו שהוא מייסר אותם. הרב בן תשעים סירב, הופשט מבגדיו מול השמש, ונכבל. כיוון שזה לא שבר אותו, הושלך לכלא ולבסוף חתם.
מצויות עתה בדמנאת 190 משפחות יהודיות שננטשו על ידי הבעלים, שעזבו בחשאי את העיירה בלילה. ראשי המשפחות שנשארו נאסרו, ומהם לא ייצאו חיים ממאסרם, אלא אם יינקטו אמצעים דיפלומטיים נמרצים כלפי הסולטאן.
תשובת הווזיר 15 באוקטובר 1884 : הסולטאן שלח נציגו לדמנאת לחקור את היחס כלפי היהודים.
הווזיר מוחמד אלערבי בן מוחתאר הודיע לדיפלומט הבריטי וייט הנזכר כי מכתבו בקשר ליהודי דמנאת, הסובלים מהתנכלויות הועבר לסולטאן. הוא מודע לתוכנו, וזו תשובתו : היהודים מדמנאת הגיעו לחצר המלכות והביאו אתם מכתב מהמושל בטנג'יר, והתלוננו על המושל של דמנאת.
ניתנו הוראות למושל. המשלחת של יהודי דמנאת עזבה, וחזרה שוב עם תלונה חדשה על המושל של דמנאת. אנו חושבים שהדברים מופרזים ובלתי מתקבלים על הדעת, בעיקר במה שנוגע למנגנון הממשלתי הסולטאן שלח לדמנאת שליח כדי לחקור ולהגיע לאמת.
ואם תוכח אשמתו של המושל הוא יזכה לתשומת לב ציבורית, כי הסולטאן לא ירשה מעשי עוול כלפי כל אדם, ובייחוד כלפי יהודים שהחוק שלנו מעניק להם זכויות.
המעורבות של קונסול ארצות הברית בפרשה.
המשלחת של יהודי דמנאת שבאה לטנג'יר פנתה לקולונל מתיוס כדי שיתערב למעי הפסקת ההצקות לבני קהילתם. על חלקו של קונסול ארצות הברית במרוקו בהגנה על יהודי דמנאת פורסמה כתבה ב – TM ב – 18 בדצמבר 1884 תחת הכותרת : THE JEWS OF DAMNAT.
הכתבה מתחילה בכך כי תושבי ארצות הברית יכולים להיות שבעי רצון מהמאמצים המיוחדים שבוצעו על ידי הקונסול למען הישראלים המדוכאים. הקולונל מתיוס דובר מוגרבית כמו מאורי, והוא תמיד מוכן בתור נציג של מדינה גדולה וחופשית להביא לחרות, ולממשל תקין.
המערכת מאחלת שגם נציגי מדינות אירופה ייקחו ממנו דוגמה. התשובות של הסולטאן מצביעות על כך כמה חסר תוחלת הוא גורלם של מסכנים אלה בעוד הטרור נמשך. המכתב הבא מדבר בעד עצמו.
חג' ג'לאלי מבטיח נקמה בחברי המשלחת שהתלוננו נגדו
הכותב פגש אישיות דתית מוסלמית שהגיעה לאחרונה מדמנאת, וסיפר לו סיפורים מזעזעים על האכזריות של חג' ג'לאלי. ואמר כי אם היהודים יחזרו לדמנאת כל עוד הוא בתפקיד, אפילו שתהיה בידם הצהרה של הסולטאן, הוא ימצא דרכים לעקוף אותה.
המושל אמר שאינו נשמע לסולטאן ולא לנוצרים, וכי כאשר היהודים יחזרו לדמנאת הם יחושו את נחת זרועו. הוא מבטיח נקמה בכל חברי המשלחת, וכל אלה שהתלוננו נגדו, ופרסמו את התנהגותו קבל עולם.
דמנאת העיר-א. בשן
נוסח מכתבו של הקולונל מתיוס לסולטאן מרוקו
ב – 29 בספטמבר 1884 פנה קונסול ארצות הברית הקולונל מתיוס היודע ערבית, לסולטאן בדברים אלה : יש לי הכבוד להודיעך כי לפני מספר ימים הגיעה משלחת של יהודים לטנג'יר וחבריה ביקשו התערבותם של דיפלומטים, כדי להגן עליהם מפני אכזריותו של המושל ג'לאלי.
אנשים מסכנים אלה נאלצו לעזוב את בתיהם בהם נולדו, ואת רכושם, ומצאו מקלט במקומות אחרים. הוד מלכותו בוודאי מודע לכך שאלה נתיניך ונתונים תחת חסותך כמו המוסלמים. מציע חו אפוא להחליף את המושל באדם אחר, אשר ילמד ממידת הצדק שלך, ויתייחס אליהם כמו שכל מושל מתנהג עם ניתיניו.
הדבר יעלה את יוקרתך בעולם, והיודים אלה יוכלו לחזור לבתיהם הנטושים.הארגונים היהודים בלונדון, " אגודת אחים " וועד שלוחי הקהילות כתבו מכתב תודה לקולונל מתיוס.
תשובת הסולטאן באמצעו הווזיר מוחמד בן אלערבי בן מוחתאר.
יהודי דמנאת כבר התלוננו בעבר בטנג'יר באמצעות נציגו של הסולטאן סיד מוחמד טוראס, שלקח את הנשוא לתשומת לבו ומיד כתב לקאיד של דמנאת שכתב על כך לסולטאן. לסיד מוחמד העתקי המכתבים של הסולטאן. הוד מעלתו שלח את הקאיד אלבשיר בן בריק אלחבשי – אתיופי – כדי לפתור את תלונותיהם. חיפש את היהודים אבל אלה נעלמו.
לאחר זמן רב שוב התלוננו על הקאיד שלהם ולמעשיו האכזריים, שקשה לשמוע אותם. רק אדם במשרה רמה מסוגל לבצע מעשים אכזריים כאלה. כשהסולטאן שמע על המעשים האלה שוב שלח כדי לקבל דיווח עליהם. אם יתברר שהתלונות מוצדקות, אז יטופל הנושא, שייודע בכל העולם. הסולטאן לעולם לא יסכים למעשי עוול ובוודאי כלפי היהודים שהם תחת חסותו.
תגובתו של מתיוס – מבקש שהיהודים יעזבו את דמנאת לאחר מתן פיצויים.
הוא אישר קבלת מכתבו של הסולטאן בו כתב לו על צעדיו בקשר ליהודי דמנאת, וכי הסולטאן הצהיר הצהרה מלכותית למענם, שלח את נציגו בשם אלחבשי לדמנאת לשם ביצוע ההצהרה. הדיפלומט כותב כי היהודים המסכנים לא העיזו לחזור לדמנאת בגלל התקדים כי כשאר מסרו למושל זה את העתק ההצהרה המלכותית, שנים עשר מהם נאסרו, ושוחררו רק לאחר תשלום של 4100 דולרים.
נוסף לכך הגיעו מכתבים מקזבלנקה ודמנאת לפיהם, מאז שהגיע הקאיד אלבשיר לדמנאת, דרש מיהודי בשם ישועה בן מסעוד שמועסק על ידי המושל, ומהיהודים נוספים – הצהרה כי כל ההאשמות אינן נכונות.
לארח שסירבו לדרישה הם נאסרו וכנבלו באזיקי ברזל, גם שני נכבדים שסירבו להעיד עדות שקר עונו. הכותב מבקש אפוא מהסולטאן להרשות להם לעזוב את דמנאת לאחר מתן פיצויים על רכושם לפי אומדנם של הממונים על ידי הסולטאן למטרה זו.
תגובה בשם הסולטאן .
היהודים כבר התלוננו בפני הסולטאן שנתן להם הצהרה הכוללת את פקודת הסולטאן, כי ההשפלות שחלות עליהם כמו לשאר היהודים בממלכה יופסקו, אביו של הסולטאן כתב לקאדי של דמנאת בדרישה לבצע את פקודותיו ולדווח במקרה של חזרה על תלונות. הסולטאן גם הזהיר את הצדדים שאם לא ידווחו, ייענשו.
נוסף לכך הקאיד אלבשיר בן לבשי צווה ללוות את היהודים, אבל הם סירבו ללכת אתו ולאחר היעדרות קצרה חזרו, והתלוננו על המושל.
כתגובה בחר הסולטאן שלושה אנשים מהצוות שלו שהלכו עם הוראות למושל דמנאת לבדוק אם הוראותיו בוצעו, אבל היהודים סירבו ללכת אתו. הדבר מוכיח כי תלונתם לא הייתה מבוססת. לכן הסרנו מהם את פקודת הסולטאן ושלחנו אותה לנציגי הסולטאן בצירוף פקודות למסור אותו לקאיד שיקרא אותו בפני קהילת דמנאת, וישמרו זאת.
תגובת השליחים לא הגיעה לסולטאן, אבל נאמנו שנמצא שם ענה כי יהודי דמנאת הופיעו בפניו יחד עם קאדי והקאיד אלבשיר, וכן שני נאמנים ורבנים. התלונות נקראו בפני היהודים.
היהודים ענו כי כל התלונות חסרות בסיס עובדתי.
הוד מלכותו ציווה למושל שלא לאלץ יהודים לבצע עבודות כפויות חוץ מאלה שמבצעים לפי רצונם ותמורת תשלום, וכי אין לתת מטבעות להחלפה אלא לפי רצונם. הדו"ח של האמין עוד לא נמסר לנציגי המדינות הזרות ולא לווזיר מוחמד ברגאש, ומצפים לדו"ח של הקאיד אלבשיר והקאיד של דמנאת, כדי לוודא את האמת. חתום מוחמד בן אל ערבי.
17 בדצמבר 1884 מוחמד ברגאש פנה לקונסול ארצות הברית קולונל מתיוס.
כתגובה לשיחה ביניהם בקשר לגורלם של יהודי דמנאת ובקשתו של מתיוס לקבל את הנציגות שלהם לשמיעת עדות ממקור ראשון על מצוקותיהם בכתב, דבר שעשו. ועתה עדות זו נשלחה לסולטאן. ברגאש אמר לקונסול כי הוא בוודאי מודע לכך כי רצונו של הסולטאן שכל אדם יזכה ביחס הוגן וצדק.
ובייחוד היהודים, שהסולטאן המליץ עליהם שיזכו ליחס מיוחד. פורסם גם ב- TM 26 בינואר 1885. הקונסול הנ"ל כתב לווזיר ברגאש שיפגוש את המשלחת של יהודי דמנאת לפני שברגאש הולך לסולטאן הנמצא בפאס.
דמנאת העיר-א. בשן
עזרתו של מתיוס למשלחת שהגיעה מדמנאת לטנג'יר.
קונסול ארצות הברית שלח מכתב נוסף לסולטאן, וביקש שאנשים אלה יתקבלו וישמעו את דרישותיהם. ואם אי אפשר לאלץ את המושל למסור דו"ח, יש לאפשר ליהודי דמנאת לעבור למקום אחר. הכותב מצפה שיהודי פריס יגישו תלונה לממשלת צרפת שתתערב בנושא.
על אכזריות המושל בעיתונות העברית
בכתב העת " החבצלת " בד' מרחשון תרמ״ה (21 באוקטובר 1884) פורסמו הדברים הבאים, על אכזריותו של מושל דמנאת: הוא דורש מסים מופרזים ומי שמסירב מולקה ונאסר בכבלים. יהודים הלכו לטנגייר כדי ־התלונן.
כשנודע הדבר למושל, שלח לרב הקהילה בן ה-90 וציוה עליו לחתום על כתבים נגד הנציגים שהלכו לטנגייר. הרב סירב והמושל ציוה לאוסרו, להפשיטו ולהציגו ערום לעיני השמש, ואחר כך הובל לכלא. באותו הלילה עזבו 190 יהודים את העיר ונמלטו לטנגייר. השאירו את נשותיהם וילדיהם במקום, ואלה נאסרו. השגרירים התלוננו.
מושל דמנאת פוטר
הגיע מברק מגיברלטר ללונדון ובו נאמר כי כתוצאה מהתביעה הנמרצת של קונסול איטליה בטנגייר לסולטאן, פוטר המושל של דמנאת על ידי הסולטאן, ונאסר באשמת עינויים של יהודים בתחום שליטתו.
המושל לא פוטר
כתב השבועון היהודי בלונדון הנמצא בטנגייר הודיע ב-12 באוקטובר1884, כפי שנודע לו ממכתב בכתבו שנים עשר מנכבדי הקהילה בקזבלנקה, ששמעו מעדים וממקורות מוסמכים את הפרטים דלקמן:
המושל לא פוטר וממשיך להציק ליהודים. אדרבה, החיסיון שלו יעודד מושלים אחרים לנהוג כמוהו. המכתבים של נציגי קהילת דמנאת תיארו מה שמצפה להם בשובם, כל זמן שהמושל מכהן – בתים —כים. הכתב הביע תמיהתו על כך, כי אלה שמייצגים קהילה זו ומצוידים בהמלצות מדיפלומטים, אינם מתקבלים לראיון אצל הסולטאן.
המושל משחד את המשרתים של הסולטאן
המושל שלח מתנות לסובבים את הסולטאן, במטרה לשכנע אותם למנוע מיהודים לבא לסולטאן. החובות
שחלות עליהם: על היהודים לשלם מסים כבדים, עליהם ועל נשותיהם לעבוד בעבודה משפילה.
נשים ונערות מובאות למושל למטרות בלתי מוסריות, ומי שמסרבת- מקבלת מלקות בפומבי. גברים ברחו כדי להציל את חייהם. ילדיהם נרצחו. אלה ששגשגו בעבר, נפוצו ומבקשים לחם במראכש, בפאס, בקזבלנקה, בטנג'יר ובערים אחרות.
יש מהם הנודדים בין אוהלי השבטים כדי לבקש לחם. הכותב הביע אכזבה ממנהיגי קהילת טנגייר שתחילה גילו עמדה תקיפה, אבל שינו כיוון בעקבות מכתב שקרי של אחד הדיפלומטים, לפיו המשלחת היהודית התקבלה אצל הסולטאן, וזה הוציא הצהרה לטובתם.
הקאדי נצטווה לפקח על ביצוע ההוראות של הסולטאן
הסולטאן הוציא הצהרה מיוחדת למען היהודים בדמנאת, לפיו ציוה על המושל להפסיק להציק להם, ולנהוג בצדק כלפיהם. היהודים רשאים לפנות ישירות לסולטאן אם המושל ימשיך להציק להם. העיתונות משבחת את שגריר איטליה בטנגייר ואת הסולטאן שתמיד האזין לתלונות היהודים.
המושל ממשיך להציק ליהודים
ב – 22 באוקטובר 1884 נשלח מברק מטנגייר דרך גיברלטר ללונדון, ובו נאמר כי המושל של דמנאת לא פוטר וממשיך להציק ליהודים ואין להם סיכוי לקבל פיצוי על סבלם ללא לחץ של מדינות זרות המושל נהנה מחסינות, והוא עודד מושלים אחרים ללכת בדרכו לדברי השבועון, האדישות של נציגי אירופה גורמים ליהודים להתיאש.
ב" הצפירה " ט' מר-חשון תרמ״ה (28 באוקטובר 1884), עמי 323 , פורסמה ידיעה המסתמכת על ה-JC. בדבר המושל של דמנאת במרוקו המיצר לישראל באופן נורא. נציגי המדינות מאירופה במרוקו עוד לא עשו דבר, כדי למנוע מעשיו.
השליחים של יהודי דמנאת בטנגייר חסרי אונים
ידיעה מטנגייר ב-31 באוקטובר 1884 על סבלם של יהודי דמנאת מידי המושל. למרות הפניות, שום דבר לא השתנה. שנים עשר מנהיגי קהילת דמנאת נמצאים בטנגייר הם מסתובבים ברחובות העיר כקבצנים ניזונים מלחם ובצל או לחם ופרי, ולא החליפו בגדיהם.
בתיהם וחנויותיהם בדמנאת נשדדו. במכתבים שנשלחו אליהם על ידי חבריהם בדמנאת נאמר, כי אין סיכוי לשלוח להם משהו, באשר רכושם אינו נגיש. רוב המוסלמים החייבים להם כסף, שילמו למושל, ומיעוטם – ההגונים שרוצים לשלם ליהודים מפחדים לעזור, כי המושל איים שיעניש כל מי שייתן ליהודים כסף, גרעינים, פירות או סחורה כלשהי. הווזיר הראשי שונא יהודים והמושל משחד אותו בכסף.
דרישה לפיטורי המושל
לפי Gibraltar Chronicle היהודים רוצים לראות את הסולטאן, כדי לבקשו שהמושל יפוטר, וישלם פיצויים ליהודים שנפגעו על ידו. הכתב שואל מדוע יימנע מנציגי 800 משפחות יהודיות מלפגוש את הסולטאן, בשעה שהוא מקבל אישים גם לעניינים פעוטים מאלה. היהודים לא דרשו פיטוריו של המושל אלא רק שימסור דו״ח על מעשיו. ואם יוכח שהוא אשם, אזי יבקשו מהסולטאן לשחררם ממדכא אכזרי זה.
יש תקדימים לפיטורי מושלים והחלפתם באחרים
אין זו הפעם הראשונה שמעשה כזה נעשה. יהודי סאפי, מאזאגאן וערים אחרות שוחררו מהפיקוח של מושלים שהוחלפו באחרים. אין הם מבקשים פיצויים, אלא רק החזרת רכושם שנלקח מהם על ידי המושל באופן בלתי חוקי.
12 בנובמבר 1884- המוסדות היהודיים בלונדון
בעקבות החלטה ב-2 בנובמבר 1884 בישיבה החודשית של חברי הנהלת 'אגודת אחים', התקיימה ב – 12 בנובמבר ישיבה משותפת של האגודה עם ועד שלוחי הקהילות כדי לדון במצבם של יהודי דמנאת ההחלטה הייתה כי המזכיר מתבקש להשיג פרטים על מצבם של יהודי דמנאת, ובמה נאשם המושל.
איום על המושל של דמנאת
הסולטאן איים על הווזיר מוחמד ברגאש כי הוא יהיה אחראי על כל הפגיעות ביהודים, שלא דווחו לסולטאן. הוא התעלם מהמצב בדמנאת. לדעת הכתב, היו לו הוראות להתעלם מפקודות הסולטאן שניתנו לו במכתב שקרא בוועידת מדריד שדנה בנושא תעודות החסות לאנשים שאינם דיפלומטים.
המושל של דמנאת פוטר
לפי ידיעה מטנגייר ב-12 בנובמבר 1884 קיבלה 'אגודת אחים' בלונדון מברק ובו ידיעה כי הודות לתביעה הנמרצת של שגריר איטליה בטנגייר- פוטר המושל של דמנאת. ידיעה נוספת אומרת, כי כמה מהיהודים שגורשו מבתיהם והעיזו לחזור, פנו לארגונים יהודיים באירופה באופן פרטי.
כתבה מטנגייר – 25 בנובמבר 1884
הכתב התלונן על האדישות באשר לגורלם של יהודי דמנאת המפוזרים ברחבי מרוקו. יהודי דמנאת הנמצאים בטנגייר שלחו מכתב מזעזע לכי"ח במטרה שייעשה משהו למענם,
28 בנובמבר 1884 נציגים של קהילת דמנאת שהגיעו לטנגייר כתבו לועד שלוחי הקהילות באנגליה
חמישים וששה ראשי משפחות שהגיעו לטנגייר לפני חמישה חודשים, פנו בשם חמש מאות משפחות בדמנאת. הם מבקשים לשתף אותם במצוקה שסובלים ממנה. הקהילה ירדה למצב בלתי נסבל בגלל האכזריות של המוסלמים בפקודת המושל, בשם גלאלי.
כתוצאה מכך רבים מהיהודים הפכו לפליטים ומצאו מקלט אצל הערבים, וגורלם עתה בלתי ידוע. שומרי הלילה שתפקידם למנוע גנבות, קיבלו הוראה לא לשמור עליהם ולא על רכושם. יש מהיהודים האסורים וכבולים בכבלי ברזל.
אם המושל של דמנאת יורשה להמשיך במעשיו האכזריים, גורלם של יהודים רבים יהיה מוות למעשיו של המושל השפעה מדבקת גם על מקומות אחרים. מבקשים את התערבותכם נוכח העובדה שהם נתונים לפגיעות, וחובה להצילם מיד מדכאיהם, ולסייע בידם ללא דיחוי. חתום מאיר אלחבאד ועוד 55 בני קהילת דמנאת.
מספר שמות של חברי המשלחת פורסמו על ידי ה ה TM ב-1884 . בראשה דוד עמאר. האחרים: דוד בן דהאן, יעקב קדוש, ראובן מולכו, דוד צבאח, יוסף כהן, יהודה בן לולו, מאיר אלחדאד, מסעוד תועזר, אברהם בן דהאן. משה בן מומה, מאיר קביליו, יוסף בן חנה, מסעוד אליעזר, שלמה אביקסיס.
בכתב העת 'המליץ' פורסם בי"ג בכסלו תרמ״ה ( 1 בדצמבר 1884) דיווח על מצבם הקשה של יהודי דמנאת השוכנת בהרי האטלס, מזרחית למראכש. המושל מכביד עולו על היהודים. מתוארות התעללויות וגזרות קשות.
יהודי העיר שלחו שליחים לקזבלנקה ואחר כך לפאס ולטנגייר, כדי להשמיע את מצוקתם בפני הממשל, ובפני הנציגים של מדינות אירופה, היושבים בטנג׳יר ובפאס. לשם המחשת המצב פורסם מכתב של אישה אל בעלה הנמצא בטנגייר, ובו תיאור עצוב על המצב בעיר זו, על התעללויות ביהודים, אונם נשים, שוד וביזה. למחרת, ב-י"ד כסלו(2 בדצמבר 1884) כתב "המליץ " כי כעשרה מעשירי קהילת דמנאת שהגיעו לטנג'יר, דוויים וסחופים, קרועים ובלויים, מבקשים פת לחם ( הידיעות הנ"ל הועתקו מה־ JC)
פניית יהודי דמנאת לקהילה היהודית באנגליה-אליעזר בשן
פניית יהודי דמנאת לקהילה היהודית באנגליה
ב- 6 בדצמבר 1884 נכתבו הדברים הבאים על ידי המשלחת של יהודי דמנאת הנמצאת בטנגייר: אחים יהודים, כבר נודע לכם מפי אנשים ובהזדמנויות שונות על האסונות שפגעו בנו ובמשפחותינו הנודדים עתה ללא בית.
ילדי דמנאת מושלכים ממקום למקום ללא בית חם, וסובלים מרעב ומחוסר כל. גברים ונשים,זקנים וצעירים הם חסרי מקלט וחשופים לחום היום ולקור בלילות, ואינם מוצאים מנוח לאיבריהם המדולדלים בכל יום נוספת צרה חדשה.
אין אנו רוצים להטריד אתכם בתיאור מפורט של צרותינו המתגברות מיום ליום. האדם המושל בנו מתייחס אלינו כמו המן הרשע.
היהודים שנשארו בדמנאת מודיעים לנו כי המושל ציוה עליהם להופיע בפניו במטרה להעיד לטובתו ללא כל ביסוס עובדתי. אבל הם סירבו להישמע לו, כתגובה הוא תפש שלושים אנשים שהושלכו למאסר ב כבולים בכבלים כבדים.
מספר יהודים שברחו נתפשו על ידי משרתיו, ושישה מהם הוכו בחרב. אין אנו יודעים אם מתו כתוצאה מכך או לא, כי אין לנו מגע אתם. שליחיו נשלחים בכל לילה לשדוד את בתי ־ם. הדיירים נשארים ערומים ללא הגנה לגופם מקור החורף.
לצערנו, לא קיבלנו עד עתה כל תשובה מלונדון. אחינו, אנו פונים אליכם בשם הבורא, ולזכר אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, לעמוד לימיננו ולתמוך בנו, כי שמכם הולך לפניכם כמי שמגלים יחס של אחווה.
לכם השפעה גדולה בכוחכם להסיר את המדכא מהמדוכאים. אנא, גלו רחמיכם עלינו. מי יגלה עניין בצרותינו אם אחינו לא יעשו זאת. חלף זמן רב ואין תשועה. אם המושל הרשע לא יפוטר, ואם אשמתו לא תוכח אחרי שהוא עשה כה הרבה עוולות, הפגיעות ביהודים יתפשטו בכל מרוקו כמו מחלה מדבקת.
אנו מאמינים ובוטחים בבורא שתגלו יחס אוהד לצרותינו. אל נא תפסיקו לעמוד לימיננו, ואל תתעלמו עד שהצדק ייראה ויהודה וישראל יחיו בביטחון אמן!
נכתב בלב בוכה על ידי שארית ישראל בדמנאת,
10בדצמבר 1884: תפישת רכוש של נתין בריטי – שגריר בריטניה במרוקו הביע מורת רוחו על המושל של דמנאת והסולטאן
גיוהן דרומונד האי כתב לחג' טוראס ב-10 בדצמבר 1884, כי סגן הקונסול הבריטי בפועל בקזבלנקה הודיעו שמושל דמנאת ציוה על חייליו ועל עבדיו לתפוש סחורות בערך של 300 דולר השייכות לסגן הקונסול בעבר, הסוחר לאפין.
אלה היו בידיו של סוכנו יעקב אביטבול, ונשלחו על ידי הסוחר הנ"ל לדמנאת, כדי למוכרן. מצורפים מסמכים המתייחסים למעשה זה של המושל.
עלי להודיעך כי יש לפרוע ללא דיחוי את 300 הדולרים תמורת הסחורות, וכי עליך לפצותו על היחס של המושל, ותפישת רכושו של אזרח בריטי.
הסולטאן הביע מורת רוחו על ידי פיטוריו של המושל, שהייתה לו החוצפה לתפוש רכוש בריטי. האכזריות שלו כלפי הנתינים היהודים ודיכויים, הייתה נושא פנייתו ושל נציגים קונסולריים אחרים. אבל נראה כי ההתנכלות האחרונה מעידה שהסולטאן לא הביע מורת רוחו על התנהגותו של המושל.
יהודים בדמנאת מושלכים לכלא ואחרים מותקפים
לפי מכתב מטנגייר ב- 12 בדצמבר 1884. הנושא של יהודי דמנאת נדון בעיתונות. לפני מספר שמענו על אישיות מוסלמית שהגיעה מדמנאת, שנשאל על המצב של יהודי המקום. לדבריו, הסולטאן הולך בדרך האמת.
ואם המושל לא יפוטר, רק אללה יוכל לעזור להם לחזור לבתיהם. הסולטאן שלה שליח לחקור את הפרשה. הוא קיבל מהמושל מיד אלף דולר, לכן הוא משוחד. כל יהודי המופיע בדמנאת מושלך לכלא. בלילות יש ניסיונות לשדוד את המלאח, ואין סיכוי למצוא את הגנבים.
לאחר יומיים הגיעו מכתבים מהיהודים שהם עדיין בטנגייר, ובהם המידע הבא: מאז שהגיע קאיד אלבחיר, היהודים שהיו במקום קדוש כמקום מקלט, נקראו לצאת, בהבטחה שלא יאונה להם כל רע. הם נשאלו אם הם מאשרים את התלונות שהוגשו לסולטאן על ידי אחיהם בטנגייר ובפאס. ותשובתם, כי נאמר להם לחזור למקום הקדוש עד שהקאיד יחקור את הנושא. אבל המושל היה ממולח מהם.
מושל דמנאת התעלם מעמדת הסולטאן
ב-18 בדצמבר1884 פורסם ב- TM כי כהן דת מוסלמי שחזר מדמנאת סיפר על המושל בשם חגי ג'לאלי שאמר, כי כל זמן שהוא בתפקיד, הוא יתעלם מהוראת הסולטאן בדבר יחס נאות ליהודים. לא אכפת לו מהנוצרים, והוא יראה להם את נחת זרועו, וינקום במשלחת ובאלה שפרסמו את דבר התנהגותו.
יהודי דמנאת הותקפו בדרך
בדרכם למקום קדוש הנמצא במרחק מה מהעיר, הותקפו היהודים על ידי חיילים של המושל שפצעו שישה מהם ותפשו עשרים, שהובאו למאסר. נמנע מהם להתקשר למשפחותיהם. רבים מולקים שם וצעקותיהם אינן נשמעות בגלל החומה העבה המקיפה את המקום.
הווזיר הראשי שהוא שונא יהודים כתב לנציג ארה"ב שיהודים אמרו כי התלונות נגד המושל חסרי בסיס ריאלי. הצהרה זו נסחטה מהיהודים איומים. וכי הסולטאן מחכה לפרטים נוספים
הנציגים של יהודי דמנאת שלחו פרטים על סבלם של אחיהם
הנציגים של יהודי דמנאת שלחו פרטים על סבלם של אחיהם
במכתב ל " אגודת אחים " ב-19 בדצמבר 1884 נכתב כך בתמצית:
המשפחות שלנו נודדות ממקום למקום כשהן רעבות. מוסלמים צדים את הילדים. אנו, זקנים וצעירים סובלים מרעב, מחום היום ומחקור בלילות. כל יום נוספות צרות חדשות. המושל מתיחס אלינו כמו המן הרשע.
הוא ממציא יום יום אמצעים חדשים כדי לפגוע בקיומנו. אלה שנשארו בדמנאת נאלצו על ידי המושל להעיד עדות שקר לטובתו, ולנקותו מכל אשמה. ושלושים מהם, אלה שסירבו, נאסרו ונכבלו. המושל שלח את משרתיו, ואלה רוקנו את תכולת הבתים.
במכתב התחננו היהודים מדמנאת לאחיהם בלונדון שיעמדו לימינם ויתמכו בהם. הם מאמינים שיש ליהודים אלה משקל נכבד ויכולת להשפיע. מי אם לא אתם תעמדו לימיננו. אם המושל לא יסולק, התקדימים להתנהגותו ישפיעו ויתרחבו לשאר חלקי מרוקו.
הם סיימו מכתבם בתחינה לבל יתעלמו ממצוקתם. התייעצות בין חברי האגודה הוחלט לברר פרטים שיאשרו את העובדות הנזכרות במכתב הנ"ל.
שליחי דמנאת חששו לחזור לעירם
השלוחים של קהילת דמנאת חששו לחזור לעירם מחשש שהמושל ינקום בהם על שהעזו להתלונן. כך פורסם בא' בטבת תרמ״ה (19 בדצמבר 1884 ) בכתב העת 'המליץ'.
בדצמבר 1884 פניית הארגונים היהודים בבריטניה לשר החוץ הבריטי
בעקבות המידע שהגיע מדמנאת ללונדון, פנו נשיא ועד שלוחי הקהילות בלונדון א. כהן ומר וורמס נשיא. אגודת אחים' במכתב משותף לשר החוץ הבריטי הרוזו מגרנויל בקשר למצבם החמור של יהודי דמנאת, בתוצאה מאכזריותו של המושל המקומי.
הם צירפו דוחו"ת מפורטים על מצבם. לפני שפנו חקרו את הנושא. הסולטאן אינו מקבל מידע מלא על מצבם החמור. הם פונים אפוא בבקשה שהנמען יבקש מידע מוסמך על המצב. אין לכותבים ספק באמיתות המידע .
מצפים שהשפעתה של ממשלת בריטניה תפעל כפי שהיה בעבר במקרים רבים. על מנת להבטיח את שלומה של קבוצה חלשה מול פגיעות אכזריות.הכותבים סומכים על השיקולים ההומאניטאריים של הנמען.
היהודים בדמנאת הואשמו באלימות כלפי מוסלמים – חברי המשלחת היהודית שבאה לסולטאן
למחרת ב-20 בדצמבר 1884 כתב הווזיר מוחמד בן אלערבי לגיוהן דרומונד האי את הדברים האלה:
הסולטאן שלח שליח לדמנאת כדי לשים קץ להתעללות של המושל שעליו התלוננו, ולקרא בפניהם את ההצהרה של הסולטאן. לאחר שנקראה למנהיגי היהודים, הם ענו כי על מה שכמה יהודים התלוננו לא נברא.. היהודים שהיו עם המשלחת שהגיעה לחצר המלכות כדי להתלונן, ביזו את הממשל, השליכו אבנים על מוסלמים, ואחדים נפצעו.
הם עשו זאת כדי שיוכלו להתלונן על התנהגות שלילית כלפיהם בפני הסולטאן. המושל התעלם מהאלימות שלהם וניסה להרגיעם. מעשים כאלה עלולים לגרום למצבים בלתי נעימים בארץ זו, למנהיגי האוכלוסיה המוסלמית הפראית, וכן לברברים הגרים בשכנות לדמנאת.
אם הם יראו שמעשיהם של יהודים חלשים- נסבלים, הדבר עלול לגרום לאלימות כלפיהם. ואיך למנוע מהם זאת, ואיך ניתן להבטיח את ביטחונם של היהודים. איך תוכל הממשלה או המושל להבטיח חייהם של היהודים שבחרו להתנהג כך, ולהתעלם מהחסד שהסולטאן מרעיף עליהם?
הממשלה אינה יכולה להיות אדישה לאחר מעשי אלימות כאלה. התנהגותם אינה נסבלת, בייחוד במקום שגרים ברברים פראים. לכן על המושל להלקות את היהודים וכן את חברי המשלחת שבאה לסולטאן להתלונן.
הסולטאן ציוה עלי ליידע אותך את פרטי הנושא ולבקשך שלא תשים לב מעתה והלאה לתלונות היהודים שבאו הנה או לטנגייר, ועליך לגרשם. הסולטאן אמור לשלוח פקודות באשר ליהודי דמנאת, ולמשלחת שבאה הנה.
דמנאת העיר-אליעזר בשן
17בדצמבר 1884 בתי יהודים נשדדו, יהודים הולקו, נאסרו ושוחררו תמורת קנס
ב-26 בינואר 1885 פורסמה ב-TM כתבה מפורטת על יהודי דמנאת:
לדברי הווזיר הראשי, היהודים הם האשמים במצבם והמושל של דמנאת חגי גילאלי, הוא ' הצדיק ', הסולטאן לא יראה את עצמו אחראי, אם המוסלמים הממורמרים יקומו וישחטו את היהודים. לדברי העורך דיפלומטיה נבונה אבל מסוכנת.
המושל אלחג' גילאלי הרשה לתושבים המוסלמים לשדוד את החנויות והמחסנים של היהודים. כאשר אלה התלוננו בפניו, הולקו כמעט עד מוות. בניהם של היהודים, מהם בגיל צעיר, הושמו במאסר עד שחבריהם פדו אותם תמורת סכום גבוה.
כאשר יהודים הציגו בפני המושל ההצהרה של הסולטאן שניתנה למונטיפיורי, לפיה יתייחסו אליהם בצדק, הם נאסרו, ויהודים נאלצו לשלם סכום של 4100 דולרים קנס כדי לשחררם. הווזיר לענייני חוץ סיד מוחמד ברגאש הלך לפאס כדי להיפגש עם הסולטאן.
הקולונל מתיוס, קונסול ארה״ב במרוקו, ביקש מהווזיר הנ״ל לאפשר למשלחת של מדמנאת להיפגש אתו, לפני שהוא הולך לסולטאן לפאס. ואמנם לפני מספר שבועות התקיים המפגש. בשעה היעודה הופיעה המשלחת היהודית בביתו של הווזיר, אבל נאמר להם שעליהם לחכות ברחוב עד שיתקבלו. חיכו לו שעות רבות תוך רעב וצמא. הגשם ירד, ולבסוף הוחזרו למשפחותיהם כשהם ורועדים מקור.
לאחר מספר ימים חיכו לקונסול ארה"ב, שהלך בעצמו לווזיר שהביע צער, באשר הוא שכח אודות הפגישה עם היהודים, וקבע יום אחר לפגישה. המשלחת הגיעה מצוידת בנוסח ההצהרה שניתנה על ידי הסולטאן למשה מונטיפיורי. הוא קרא את הנוסח, הביע צערו שדברים כאלה עלולים לקרות, ופטר אותם שהוא ידאג לפצותם, ושיתייחסו אליהם בעתיד בצורה נאותה.
הווזיר כתב לקונסול ארה"ב את הדברים הבאים:
אחרי שדיברת אתי בידידות בקשר ליהודי דמנאת, וביקשת ממני לאפשר להם להופיע בפני ולשמוע מפיהם על מצוקתם, ביקשתי מהם שיגישו את תלונתם בכתב. דבר שעשו ואני שולחו עתה לסולטאן ואדאג לכך שאם הם צודקים, יקבלו מה שמגיע להם. אתה מודע לכך ששאיפתנו כי ייעשה צדק לכל אדם ובמיוחד ליהודים שהסולטאן ציוה שיהיו תחת פיקוחו.
לאחר יומיים קיבל קולונל מתיוס מכתב מהווזיר הראשי ובו נאמר, כי נשלח שליח מיוחד על ידו לדמנאת כדי לחקור את המידע בדבר דיכויים של היהודים והרעות שנגרמו להם, ולהפסיקן. ונאמר לו שאין סיבה להתלונן על המושל של דמנאת.
היהודים נאשמו בפגיעה בממשלה
אחרי קריאת הדברים התעוררה תסיסה, באשר המוסלמים חשו כי היהודים פגעו בממשלה.לטענתם היהודים רגמו באבנים אזרחים מוסלמים, אחדים נפצעו, והגיבו בצעקות. במהומה דאג המושל להגן על היהודים, ומנע פגיעה בהם, בהבטיחו כי הנושא יועבר לידיעתו של הסולטאן, שיחליט כיצד לנהוג. אי לכך היהודים האשמים הנמצאים כאן ובדמנאת ייענשו. עד כאן דברי הוזיר.
הערת המערכת: למי שיודע לקרא בין השורות, זו ידיעה מסוכנת, ובכל רגע עלולה להביא לזה אלא עידוד לחסרי מרות לתקוף ולשדוד את היהודים חסרי ההגנה.
גרסה אחרת: היהודים שיצאו ממקלטם הותקפו ונאלצו להתגונן
באותו הזמן הגיעו לטנגייר מכתבים אחרים מדמנאת ומסביבתה לפיהם, כאשר המשלחת של הסולטאן הגיעה לדמנאת קראה ליהודים שהיו במקום הקדוש תחת חסותו של שריף הומאניטרי, לבוא ולשמוע את ההצהרה של הסולטאן.
וכאשר יצאו ממקום המקלט, הותקפו על ידי מוסלמים, רבים מהם נפצעו ולאחר זמן נפטרו. היהודים היו כמובן בלתי מזוינים, ונאלצו להגן על עצמם על ידי רגימה באבנים, וכל מה שנפל לידם. התמונה האמיתית סולפה בדיווח לסולטאן.
מעורבותו של שגריר בריטניה במרוקו
משלחת בריטניה הורתה לשגרירה במרוקו לבדוק את הנושא, ומקוים שיגיש מחאה נמרצת לסולטאן. מה שדרוש הוא, כי כל הנציגים של המדינות כאן ידרשו שהמושל של דמנאת חג' גלאלי יסולק מתפקידו ויעמוד לדין.
המקום המתאים ביותר לכך הוא טנגייר כי כאן לא יוכל להפחיד את העדים. יש להרכיב ועדה שתפקח על המהלכים שיהיו הוגנים. כשהגיע השליח לדמנאת, הצעד הראשון של המושל היה להעניק לו מתנה של 4000 דולרים ולצוות שלו 200 דולרים, שהושגו מקנם שהוטל על יהודים.
קשה להבין איך השיגו מהם כה הרבה כסף כשרובם רעבים. לפני מספר ימים שחטה המשלחת כבש מול שערי המשלחת של צרפת, במטרה לקבל את הגנתה של צרפת. השגריר מר Ortega קיבלם באדיבות, והבטיח לעשות למענם ככל יכולתו.
משלחת של כל ישראל חברים נפגשה עם השגריר הנ"ל והביעה תודתה על הסיוע ליהודי דמנאת, והבטיח שייקח את הנושא לתשומת לבו.
שחיטה של בעל חיים היא ביטוי של הכנעה ותקווה למילוי בקשה.
שליחי קהילת דמנאת חששו לחזור לעירם-אליעזר בשן
שליחי קהילת דמנאת חששו לחזור לעירם
היהודים שהגיעו לטנגייר פחדו לחזור לבתיהם בדמנאת, מחשש פן יפגע בהם המושל וייקח מהם נקמתו, על שהעיזו להתלונן, ושמו פניהם לאירופה להתחנן בפני אחינו בפריס ובלונדון. כך פורסם ב־ " המליץ' א' בטבטתרמ"ה ה19 בדצמבר 1884.
שגריר בריטניה בטנגייר קיבל הוראה לחקור את הנושא
שמכתב של משרד החוץ הבריטי לברון דה וורמס, נשיא 'אגודת אחים', ב-31 בדצמבר 1884 מאשר קבלת מכתבו מה- 19 בחודש בקשר לפגיעות ביהודי דמנאת במרוקו הסובלים מידו של המושל. ומודיעו כי העתק מכתבו הגיע לשגריר בריטניה בטנגייר, שקיבל הוראה לחקור את הנושא ללא דיחוי.
ואם הנתונים הם כפי שהוצגו נכונים, ממשלת מרוקו תידרש להפסיק את הפגיעות ביהודים. מכתבו של הברון דה וורמס נשיא 'אגודת אחים' בדבר סבלם של יהודי דמנאת מידי המושל, הועבר על ידי משרד החוץ לגיוהן דרומונד האי ב- 31 בדצמבר 1884, והוא התבקש לחקור מיד האם המידע נכון. ועליו לנקוט בצעדים כדי להביא לענישתו של המושל, והפסקת הפגיעות ביהודים המסכנים, שעליהן הם מתלוננים.
פרק ג: שנת 1885
תגובתו של שגריר בריטניה למכתבו של הווזיר
השגרי גיוהן דרומונד האי ענה ב-3 בינואר 1885 למכתבו של הווזיר שכתב ב־20 בדצמבר 1884 בקשר להפסקת הפגיעות ביהודי דמנאת על ידי המושל, ולהעביר למנהיגי היהודים את ההצהרה של הסולטאן. בניגוד למשלחת של יהודי פאם, מנהיגי היהודים בדמנאת לא התלוננו.
יהודים השתמשו בלשון בוטה נגד הממשלה והואשמו ברגימת מוסלמים באבנים, וכמה מהם נפצעו. יהיו לדבר תוצאות שליליות. לכן הנטייה של הממשל לאסור ולהעניש יהודים אלה, יחד עם המשלחת שנשלחה על יד יהודי דמנאת לסולטאן. הסולטאן והוזירים מודעים לעובדה ששאיפת הכותב הייתה תמיד שסמכותו של הסולטאן לא תיפגע.
דחיית ההאשמה שיהודים רגמו מוסלמים
השגריר דחה את עמדתו של המושל שלדבריו היא בלתי אמינה, בדבר מוסלמים שנרגמו על יהודים בעת שהצהרת הסולטאן נקראה בפניהם. כל אדם בר דעת המכיר את מצבם הנחות של היהודים, בעיקר .. באזורים הפנימיים של הארץ, לא יקבל את, ההאשמה האווילית הזו.
הנכתב מתבקש להעביר זאת לסולטאן, והביע בפניו את אמונו בחכמתו של הסולטאן, לבל יורה לאסור או להעניש יהודים בדמנאת, או את חברי המשלחת מפאס. אלא שהסולטאן יורה על חקירה יסודית של התנהגות המושל בדמנאת, והנזק שנגרם על ידי החיילים והקרובים למושל, לסוכן בריטי בדמנאת.
מציע לשלוח לדמגאת ווזיר לחקירת העובדות
המומלץ הוא סיד בובקיר עם הוראה לאסוף מידע בקשר להתנהגותו של המושל, ולדווח לכותב על התוצאות. קשה יהיה לו אם יחשוש מנקמה של המושל. אבל הוא יאיר באור אמיתי את האירועים. כך יוכח שוב רצונו של הסולטאן בעשיית צדק. אם יהיה לו קשה להגיע לנבכי האמת, יציע לאחר התייעצות עם הממשל, לשלוח פקיד בריטי לדמנאת לחקירת הנושא.
מסקנת הכותב, כי מושל דמנאת הוא אדם אכזרי, שהתייחס בנבזות כלפי יהודים חסרי אונים, והעדות שנעזר בה היא בלתי אמינה.
10 בינואר 1885 המבט של האירופאים על המצב בדמנאת
דרומונד האי כתב לשר החוץ הרוזן מגרנויל Granvilleאת הדברים הבאים:
כבר בתחילת אוגוסט אשתקד הובאה לידיעתו ההתנהגות האלימה של מושל דמנאת כלפי היהודים. כתב לווזיר בנידון ומצורף בזה תרגומו. הכותב עזב את טנגייר לפני שקיבל תשובה. בהיעדרו פנה מר וייט [White] ב-18 בספטמבר לפי הוראתו, לווזיר בניזון.
תרגום המכתב ותגובת הווזיר רצופים. שגריר איטליה והקונסול של ארה״ב כתבו גם כן לחצר הסולטאן בנידון. בעיירה הקטנה דמנאת התרחש מאורע המאפיין את היחסים המסובכים בין המוסלמים ליהודים . הותקפו יהודים, ביניהם בעלי תעודות חסות של מדינות זרות.
לאחר שנודע הדבר לקונסולים של בריטניה וצרפת, הם ביקשו את פיטוריו של הקאיד, שהיה לו חלק בהתקפות. הסולטאן שעמד לצד המושל שתחת פיקודו, גילה דו פרצופיות, וטען שהיהודים גרמו למצב, על ידי שהשתמשו בלשון מעליבה וברגימת אבנים על מוסלמים.
נציג הסולטאן נשלח לדמנאת
הסולטאן שלח נציגו לדמנאת כדי לחקור את ההאשמות של המשלחת היהודית שהגיעה לטנגייר ולחצר המלכות, נגד המושל. הנציג קיבל הוראה לקרוא בפני היהודים הצהרה של הסולטאן בה נאמר, שניתנו הוראות על ידי הסולטאן שאסור למושל להטיל על היהודים חובות חריגות ועבודות כפויות.
אלימות של אנשי מושל דמנאת כלפי סוכן של נתין בריטי
ב – 10 בחודש נתקבל דו״ח מסגן הקונסול הבריטי בקזבלנקה בדבר התקפה על הסוכן של סגן הקונסול הבריטי בקזבלנקה מר לאפין, על ידי אנשי המושל של דמנאת. הרצתי מכתב לוזיר בפועל של ענייני החוץ ( מצורף העתק ) כי יש לפצות את הסוחר הבריטי, ולפטר את המושל של דמנאת.
עלילה כי יהודים נהגו באלימות כלפי מוסלמים
משלחת של יהודי דמנאת שנשלחה לטנגייר ולפאס נקטה באמצעים אלימים לאחר השמעת ההצהרה של הסולטאן בפאס ורגמה מוסלמים באבנים. כתגובה הורה הסולטאן לאסור יהודים אלה יחד עם חברי המשלחת.
שגריר איטליה מר סקובסו SCOVASSO אמר לכותב שקיבל מידע דומה מהוזיר. שגרירי בריטניה ואיטליה משוכנעים כי המידע שקיבל הסולטאן והשגרירים הוא מוטעה. יהודי דמנאת חסרי המגן לא נקטו באלימות נוכח הצהרת הסולטאן.
החלטנו שנינו לשגר יחדיו מכתב לוזיר, בו כתבנו כי העלילה שיהודים נהגו באלימות ורגמו מוסלמים אינה נכונה, וכי תמוה שהוזיר היה מוכן לקבל עדות כזו כאילו היא נכונה. פנינו שוב לסולטאן באמצעות וזיר בבקשה כי הצדק ייעשה לנתינים היהודים המסכנים, וכי יש להעניש את המושל על מעשיו האכזריים ואי הציות להוראות הסולטאן.
שליחו של השגריר יחקור את הנושא בדמנאת 129
בכותב פנה לאדם בשם בובקיר הגר במראכש מרחק של יום מדמנאת, שהועסק על ידו בעבר כשיהודים נפגעו במראכש. הוא אדם אמיד וזוכה להערכה על ידי- הסולטאן והוזירים שלו. הכותב מקוה שיוכל למסור דו״ח אמיתי על מה שאירע. דאג לציידו במכתבי המלצה מיהודים בעלי מעמד בטנגייר למנהיגי היהודים בדמנאת, כדי שימסרו לו מידע מהימן.
הכותב יעביר לשר החוץ תרגום תשובתו של הוזיר. נודע לכותב שהמושל של דמנאת הוזמן לחצר המלכות בעת חגיגת ה'מולוד,, למרות שהכותב בדעה שהיחס של המושל ליהודי דמנאת היה אכזרי.
רצון לנקמה ביהודים בגלל יהודים בעלי תעודות חסות רמאים
היהודים בעלי תעודות החסות הציגו תביעות מזויפות על חובות של מוסלמים עשירים בפאס. יש רצון אצל המוסלמים לנקום ביהודים אלה, ונשקפת סכנה כי בהיעדרו של הסולטאן תהיה שחיטה של יהודים ושוד רכושם. השגריר הבריטי הזהיר את זקני היהודים בטנג'יר מפני אירוע כזה.. מתן תעודות חסות הוא שורש הרע. אולי אין זה רצוי לדווח לברון דה וורמס או לחברים אחרים של 'אגודת אחים' היהודית בקשר לעמדתי בנושא החסות. אבל יש תועלת בכך שהם יזהירו את אחיהם במרוקו על השלילה שבחסות
ביקורת על התנהגותם של יהודים בעלי תעודות חסות מלוים בריבית
בו בזמן מתח דרומונד האי ביקורת על התנהגותם של כמה יהודים מלוים בריבית. ביחוד בעלי תעודות החסות מצרפת וממדינות אחרות שגרים בפאס ובמכנאס. אלה גרמו לשנאה של המוסלמים כלפי היהודים.
משלחת יהודי דמנאת שבאה לפאס- נאסרה לשם הגנה על חייהם
במכתבו של הוזיר הראשי לקונסול ארה"ב מתיוס ב-7 בינואר 1885 נאמר, כי שליחו של הסולטאןשקיבל שוחד טען, שהיהודים שהותקפו ונפצעו, מהם שלושה שנפטרו, הם התוקפנים. הסולטאן בדעה כי הנציגים של יהודי דמנאת שבאו לפאס מסיתים את אחיהם בדמנאת להתנהגות תוקפנית, והממשל נפגע מכך. הדבר ישפיע על המונים בערים הפנימיות, והממשל לא יוכל להגן על היהודים. לכן החליט הסולטאן לאסור את חברי המשלחת שהגיעה לפאם, נוסף לאלה שנאסרו בדמנאת על ידי המושל, במטרה עליהם מפני חמת ההמונים. ויש חשש שיהודים ייענשו בתור מרדנים.
יהודי דמנאת על פי תעודות חדשות-אליעזר בשן-ברית מס' 30 בעריכת אשר כנפו
מושל דמנאת מתעלם מפקודת הסולטאן
ב-9 בינואר 1885 פורסמו ב־JC הפרטים הבאים: לתושבי ארה״ב יש סיבה טובה להיות שבעי רצון ממאמצי הקונסול שלהם למען היהודים המושפלים. הוא הציע לסולטאן לפטר את המושל, אבל תגובת_ הסולטאן שלילית. כהן דת מוסלמי שבא מדמנאת סיפר על אכזריותו של המושל חג' גילאלי. ואם היהודים יחזרו לשם אפילו עם פקודה מהסולטאן, הוא יתעלם ממנה. הוא אמר שמתעלם מהסולטאן ומהנוצרים. וכשהיהודים יחזרו לדמנאת יראה להם את נהת זרועו. הוא ינקום בכל המשלחת ובכל מי שהתלונן עליו
יהודי דמנאת נאשמים במרד
בשבועון היהודי בלונדון ב-9 בינואר 1885 נאמר בעמי 8: הגיע מברק מטנגייר דרך גיברלטר ללונדון עם הפרטים האלה בפרשה: הוזיר כתב לקונסול ארה״ב בו האשים את יהודי דמנאת במרד וחוסר נאמנותובעקבות זאת מתכונן הסולטאן להעניש את נציגיהם, ואת הסובלים מההתנכלות.
הפליטים מדמנאת שחטו כבש לפני השגרירות של צרפת כאות של כניעה ורצון טוב בבקשם את עזרתו של השגרירOrdega השגריר קיבלם לראיון. העורך דין ל״א כהן שהצטרף אליהם מסר פרטים על מצבם לשגריר, שהבטיח סיוע מיידי, והביע תקוה שכי״ח תטפל בחשיפת השקרים של הוזיר. מושל דמנאת הוזמן לפאס, והיעדרותו תאפשר חקירה על המצב בדמנאת.
חמישה בתי כנסת ריקים בגלל פחדם של היהודים
בכב טבת תרמ״ה – 9 בינואר 1885 פרסם 'המליץ' את הדברים הבאים: הוזכר הט'היר שנתן הסולטאן למשה מונטיפיורי ב-1864. באשר לפגיעות ביהודי דמנאת: המשה בתי כנסת ריקים בגלל פחדם של יחודי המקום. ראשי הקהל הגישו למושל את הט'היר, אך בבואם ציוה לתופשם ולאוסרם לשלושה חודשים, שולמו עשרים אלף פראנק לשחרורם. על הסופרים כפו לכתוב כי המושל רב חסד, ומי שסירב לכתוב זאת הושלך לכלא. הם מסרו לראשי הקהילה בטנגייר כי נאנסו לכתוב זאת. ראשי הקהילה בשיתוף פעולה עם נציגי מדינות אירופה ניסו לחלץ את האומללים.
יוזמת הדיפלומטים להביא לפיטורי המושל
לפי מידע מטנג'יר מה-14 בינואר 1885, אין זה נכון שיהודי דמנאת ביקשו לקבל חסותה של צרפת וכי אמרו לשגריר של צרפת שהם חוששים משחיטתם על ידי הילידים. הם ביקשו ממנו להפעיל השפעתו על הסולטאן למענם. שגרירי בריטניה, איטליה וארה״ב נקטו בצעדים כדי להביא לפיטורי המושל.
14 בינואר 1885 – יהודי דמנאת פנו לשגריר צרפת בטנגייר
השגריר של בריטניה במרוקו ג'והן דרומונד האי כתב ב-14 בינואר 1885 לשר החוץ הרוזן מגרנויל בין השאר, כי משלחת היהודים מדמנאת פנתה לאחרונה למר ORDEGA כדי לנצל את יחסיו הטובים עם הסולטאן למענם. והכותב מבין כי הנ״ל פנה לממשלה בפרים לקבלת הוראות לפני שהוא פונה לממשלת מרוקו בנידון
הפנייה של יהודים מדמנאת לשגריר צרפת בטנגייר נזכרת גם במכתב של משרד החוץ הבריטי לבארון וורמס ב-31 בינואר 1885(7 (F0413/9, No
וזיר כתב לדרומונד האי ב-25 בינואר 1885- חקירת האלימות של יהודי דמנאת
הכותב מאשר את קבלת מכתבו בקשר ליהודי דמנאת בו כתב השגריר, שאינו מקבל את ההאשמה של מושל דמנאת או של שליחי הסולטאן שבאו לדמנאת כדי לחקור את הנושא, שיהודים רגמו מוסלמים באבנים , בעת שההצהרה של הסולטאן נקראה ליהודים. חקרנו כל מה שאמרת על הנושא. העברנו את מכתבך לסולטאן שנותן אמון בכל מה שאתה כותב, אבל הסולטאן מופתע מכך שהקאדי של דמנאת הידוע כאדם ישר, כמו גם הממונה על ההכנסות ושני אנשים נוספים שנשלחו על ידי הסולטאן לחשוף את האמת הם אמינים בדוברי אמת.
חקירת האלימות בה נאשמו יהודי דמנאת
הסולטאן שלח לקרא לשריף שנפגע על ידי אבן, ואצבעו נקטעה ולמוסלם שנפגע בעינו השמאלית, ואדם אחר שנפגע, כדי שהסולטאן ישמע עדות ממקור ראשון. הסולטאן הורה לבובקיר שהוא אדם אמין,להגיע לדמנאת ולחקור מי האשמים ומי נאשם על לא עוול בכפו, והאם המושל אשם. על סמך זה יחליט הסולטאן באילו צעדים לנקוט. הסולטאן ציוה גם על חיים קורקוס להגיע לדמנאת לחקור את הנושא ולדווח על מסקנותיו קורקוס כבר נשלח על ידי הסולטאן הקודם לחקור נושאי מחלוקת בין המושל ובין היהודים, בעלי חשיבות גדולה מהנושא הנדון. לא רק יהודי דמנאת, גם יהודים בכלל בממלכה, פעלו באופן בלתי מוצדק כלפי מוסלמים. למרות זאת, הממשלה נתנה להם הגנה מפני אלימות, ואין הממשל מפרסם אם הם אשמים או לא. לעתים הם האלימים ולעתים הם הסובלים. אם הם נפגעים יטופלו בצדק בהתאם לחוק.
הצעה ששליחי דמנאת בטנגייר יבואו לסולטאן
הכותב מבקש שימליץ ליהודי דמנאת הנמצאים בטנגייר לבוא לחצר המלכות ולקבל את הוראות הסולטאן לטובתם. כי הם ייהנו מיחס חיובי מידיו של הסולטאן ויחזרו לדמנאת שבעי רצון. ב- Times of Morocco פורסם ב-26 בינואר 1885 טור שלם על יהודי דמנאת לפי הוזיר הראשי, יש לרחם על המושל של דמנאת חג' ג'לאלי. והסולטאן לא יראה עצמו אחראי אם האכזרים ישחטו את היהודים. זו דיפלומטיה נבונה אבל מסוכנת חג' אלג'לאי ניסה זאת בעבר כשהרשה ואף הסית לשדוד את חנויות היהודים. כשהתלוננו בפניו גם לבניו, מהם בגיל נמוך הולקו כמעט עד מוות ונאסרו עד שחבריהם פדו אותם, לאחר תשלום רב. כשהרבנים הציגו בפניו את ההצהרה של הסולטאן, כי היהודים ייהנו מממשל צודק, המשלחת נאסרה ונדרשה לשלם 4100 דולרים.
מעורבות קונסול ארה״ב למען יהודי דמנאת
לפני שהוזיר לעניני חוץ חג' מוחמד ברגאש הלך לפאס לראות את הסולטאן, והקולונל מתיוס קונסול ארה״ב ביקש לקבל משלחת של יהודי דמנאת. הוא קבע אתם את המועד לבוקר לפני מספר שבועות. בשעה שנקבעה הגיעה המשלחת לביתו של הוזיר המאורי אבל נאמר להם לחכות ברחוב עד שיקבלם. הם חיכו במשך שעות כשהם צמאים ורעבים, ירד גשם, אבל לא הלכו עד הערב וחיכו בגינה. למחרת בבוקר יצאו בתקוה כי רווח והצלה יעמוד לטפם ולנשותיהם, וחזרו לבתיהם רעבים וסחוטים. לאחר מספר ימים הם חיכו לקולונל מתיוס שהלך לוזיר והביע צער ששכח מהיהודים המסכנים. וקבע יום אחר כדי לפגוש אותם. המשלחת הגיעה בזמן שנקבע כשבידם ההצהרה של הסולטאן שניתנה למונטיפיורי. הוא קרא והביע תמיהתו שדבר כזה יכול לקרות. הם עזבוהו בהבטחה שיטפל בענינם והם יפוצו, וידאג לכך שבעתיד היחס אליהם יהיה הוגן.
מכתב הוזיר לקונסול ארה״ב
ב־17 בדצמבר 1884 כתב הוזיר מוחמד ברגאש לקולונל מתיום את הדברים דלקמן:
לאחר שדיברת אתי בידידות בקשר ליהודי דמנאת, וביקשת להרשות להם לפגוש אותך כדי לשמוע על מצוקותיהם, הם קראו לי וסיפרו לי על מצבם. ביקשתי מהם לרשום את תלונותיהם, דבר שעשו ועתה הדברים נשלחים לסולטאן, ואדאג כי כל מה שצודק יוענק להם. אתה בודאי מודע לכך ששאיפתנו כי ייעשה צדק לכל אחד וביחוד ליהודים שהוד מלכותו המליץ שיעמדו תחת השגחתי.
לאחר יומיים קיבל מתיוס מכתב מהוזיר הראשי בלשון זו:
לחברנו האהוב והחכם המבקש את טובת שני העמים פליכס מתיוס נציג ארה״ב.
לאחר חקירה שלח הסולטאן את סיד טאבר אלג'רארי כדי לחקור את המצב בדמנאת, במטרה להפסיק את היחס השלילי כלפי היהודים. הוא כתב כי קרא למנהיגיהם את ההצהרה שנשלחה על ידי הסולטאן. וכולם הגיבו כי אין הצדקה לתלונה נגד המושל.
מושל חדש הגיע לדמנאת, ובשירותו יהודי-ברית מס' 30 בעריכת אשר כנפו
מושל חדש הגיע לדמנאת, ובשירותו יהודי
הצפירה 3.2.1885
לפי מכתבים מקזבלנקה ומדמנאת, מאז שהקאיד אלבשיר הגיע לדמנאת כמושל המקום, בשירותו יהודי בשם ישעיה בן מסעוד. הוא דרש מכמה יהודים להצהיר כי כל התלונות הקודמות מזויפות. כשסירבו לחתום על כך- נאסרו. לפי ידיעה שפורסמה בכתב העת של המיסיונרים האנגליקנים , נשלח סוכן לדמנאת כדי לאמת מידע על אכזריותו של המושל, ששיחד את הסוכן. סכום השוחד הוטל על היהודים כקנס.
משרד החוץ הבריטי מציע להזהיר את היהודים בדבר הסכנה הנגרמת על ידי גורמים הרוכשים תעודות חסות
ב-29 בינואר 1885 שלח משרד החוץ לבארון וורמס נשיא'אגודת אחים' תמצית המכתב ששלח דרומונד האי בקשר לצעדים בהם נקט בקשר למצבם של יהודי דמנאת. יש להוסיף כי מר דרומונד הא־ לחובתו לציין כי היהודים החיים בערים הגדולות ביחוד בפאס ובמכנאס שרכשו תעודות חסות לעוינות מצד חלק מהאוכלוסיה המוסלמית ויתכן שהדבר יביא לתוצאות חמורות. דרומונד האי ביקש ממנהיגי היהודים בטנגייר להזהיר את אחיהם מפני מעשים שליליים, והוא בדעה ולורד גרנויל מסכים אתו כי יהיה זה מועיל אם 'אגודת אחים' תזהיר את מנהיגי היהודים עמם הם בקשרים, על הסכנה הנשקפת לחיים ולרכוש של יהודי מרוקו, אם הפעולות האלה לא ייפסקו. באותו יום, הודיע משרד החוץ הבריטי לדרומונד האי, כי הממשלה מאשרת את צעדיו בקשר ליהודי דמנאת, כפי שדווח על ידו ב-10 בחודש . מצורף העתק של מכתב שנשלח על ידי משרד החוץ לאגודת אחים' בלונדון בנושא. הבארון הנרי וורמס נשיא 'אגודת אחים' כתב למחרת, ב-30 בינואר 1885 למשרד החוץ, בו אישר את קבלת מכתבם מה-29 בחודש, בו הועברה אליו תמצית המכתב לשגריר במרוקו, הכולל את הצעדים שננקטו בקשר ליהודי דמנאת. ב-30 בינואר 1885 פורסם ב-JC כי לא ברור אם היו תוצאות לצעדים בהם נקט נציגה של
בריטניה, לשם דיכוי ההתנכלויות בדמנאת. בינתיים הטיל המושל קנס בגובה 1200 דולר על היו שנשארו בשטח שיפוטו.
אין סימנים לשחיטת יהודימ בדמנאת
ב-31 בינואר 1885 שלח משרד החוץ ל'אגודת אחים' לפי הוראת השר גרנויל את הדברים הבאים: הוא מתיחס למכתבו מלפני יומיים [ 29 בחודש] באשר לפרסומים בעתונים הבריטיים שבעקבות האיומים שקיבלו מהמאורים, יהודי טנגייר ביקשו לקבל הגנת מר Ordega השגריר של צרפת . שגריר בריטניה בטנג'יר הכחיש ידיעה זו, כי אין כל סימנים לשחיטת יהודים בטנגייר. הוא הוסיף כי המשלחת של יהודי דמנאת פנתה לשגריר צרפת הנ״ל כי ישתמש במעמדו הנכבד אצל הסולטאן, כדי לבקשו להעניק הגנה ליהודים. השגריר ענה כי הוא מצפה להוראות מממשלתו.
השפעת הפגיעות בדמנאת על היהודים במקומות אחרים במרוקו
בי"ח שבט תרמ״ה, 3 בפברואר 1885 פורסמו ביהצפירה' הדברים הבאים בעקבות מידע של כתב ה-JC בטנג'יר כתוצאה מהסכמת הוזיר לרדיפת היהודים בדמנאת, פרצו פרעות ביהודים גם במקומות אחרים
חכם זקן קיבל מלקות וכושים אונסים יהודיות
בשבועון היהודי היוצא בלונדון פורסמה רשימה ב-6 בפברואר 1885 ובה תיאור מפי הפליטים היהודים מדמנאת המצויים עתה בטנגייר, ובאופן מפורט סיפורם של שניים מהם שהם קרבנות האכזריות של המושל. סיפור המזכיר את גורלם הטראגי של יהודי רוסיה לפני ארבע שנים. נוגע ללב הסיפור על יסוריו של חכם זקן שבגיל 98 קיבל 900 מלקות על גבו החשוף. בנס הוא לא התמוטט למרות המלקות, אבל אין סיכוי שימשיך לחיות. עוד יותר נוראים המעשים של כושים המועסקים על ידי הממשל שאנסו נשים צעירות ומבוגרות. במקום אחר הותקפו יהודים על ידי פורעים בהפתעה. למרות שהגנו על עצמם ככל ־כולתם, חלק מהם נפצעו באופן כה חמור עד שנפטרו. ההגנה העצמית פורשה כהתקפה על המוסלמים.
למרות כל האירועים האלה, השלטונות ממשיכים להצהיר כי אין ליהודי דמנאת סיבה להתלונן נגד המושל.
החוקר מטעם הסולטאן קיבל שוחד כדי לא להאשים את המושל
הכתב של השבועון בטנגייר מסר הסבר לטענה כי אין בסים לתלונות היהודים והדבר אושר גם על ידי הירחון 'טיימס אוף מורוקו', בגליונו מה-26 בינואר פורסם כי כאשר הסולטאן שלח נציגו לדמנאת לחקור מה האמת בהאשמות כלפי המושל, האחרון שיחד את את הפקיד החוקר ב-4000 דולרים ואת מלויו במאתיים דולר כל אחד. סכומים שנסחטו מהיהודים. כך ניקה הסולטאן את המושל מאשמה, וקרבנותיו נהפכו לאשמים. הנציגים הדיפלומטיים של בריטניה, צרפת, איטליה וארה״ב הגישו מחאות לממשל אבל הדבר לא היה יעיל אולי משום שלא הגשו מחאה משותפת. לדעת הכותבים, רק פנייה משותפת של הנציגים הדיפלומטיים לממשל המרכזי יביא להפסקת העינויים ולפיטורי המושל שניתן לו ליסר את היהודים זמן כה ממושך, ללא כל הצדקה.
פגיעות בנשים, ילדים וזקנים בדמנאת
ב-9 בפברואר־ 1885 כתב מר דויטש אל Gladstone שכיהן אז כראש ממשלת בריטניה. הוא צירףלמכתבו קטעים מ- JC וכן The Jewish Worlds בהם מידע שהתקבל מיהודים בטנגייר על התנכלויות לנשים, ילדים וזקנים בדמנאת, ונראה שכל הקהילה נשחטה או גורשה מבתיה. הילדים נשחטו והנשים חוללו. אם הדבר לא ייפסק במהרה, יש חשש לגורלה של הקהילה היהודית במרוקו. הפונה מפציר בנמען להפעיל השפעתו למען האחים המדוכאים במרוקו, ולהעביר הוראה מתאימה לנציגות הבריטית במרוקו(99/226 FO תעודה מם' 31, מצורף המכתב של אסתר אמסלם מה-9 בפברואר 1885.
וזיר לסיד בובקיר 10 בפברואר 1885
סיד בובקיר אמור היה לחקור את פרשת דמנאת. הוזיר אישר קבלת מכתבו ודו״ח על נושא דמנאת, והצעדים שנקט כדי ליישב את הנושא ולהגיע לרוגע. כל מה שכתבת הגיע לידיעתו של הסולטאן והוא מאשר את מעשיך ושולח לך ברכת אללה. למרות ההרגעה הנ״ל, על פי מידע מהעיתונות היהודית בבריטניה- יהודי דמנאת נתונים לסכנות. ב־13 בפברואר 1885 כתב משה בן דהאן לאדונים משה פארינטה, אהרן אבנצור, משה נהון וחיים בן שימול, כולם אישים מכובדים בטנגייר שמילאו גם תפקידים במערכת הדיפלומטית הבריטית במרוקו, כי מיד לאחר קבלת המכתב שלהם על ידי בובקיר, הוא הסכים לשלוח מכתב למושל, ובעקבותיו הוצא מבית הסוהר ב-6 בפברואר. הכותב הביע את הכרת תודתו על כך.
13 בפברואר 1885: חקירת הנושא של דמנאת על ידי בובקיר וחיים קורקוס
דרומונד האי כתב לשר החוץ גרנויל והתיחס למכתבו הקודם מה-10 בחודש, בו דיווח על הצעדים שנקט בהקשר ליהודי דמנאת. מעביר לו תרגום של מכתב שקיבל מהוזיר, בו מודיעו כי הסולטאן הורה לסיד בובקיר, לפי הצעת הכותב, שיחקור את האשמת המושל על ידי יהודים בדמנאת. וכן הורה ליהודי נכבד בשם חיים קורקום להגיע לדמנאת לאותה מטרה ואלה ימסרו דו״ח לסולטאן. הכותב קיבל גם מכתב מסיד בובקיר בו הביע נכונותו להגיע לדמנאת מיד לאחר שיקבל את ההוראה מהסולטאן. סיד בובקיר בדעה שאין לפטר את המושל של דמנאת. מציע שהיהודים יהיו תחת מרותו של מושל אחר. גם יהודים במקומות אחרים התלוננו על המושלים שלהם, והסולטאן החליט שהם יהיו תחת מרותם של מושלים אחרים. כך במראכש וכן בסאפי התלוננו על התנהגותו של מושל עיר נמל זו, והסולטאן העמיד אותם תחת מרותו של הממונה על הכנסות המדינה.
סוכן יהודי של בריטי נשדד על ידי מקורבים למושל דמנאת- אליעזר בשן
סוכן יהודי של בריטי נשדד על ידי מקורבים למושל דמנאת
הוזיר עוד לא ענה לדרישתי בעקבות שוד הסוכן היהודי של אזרה בריטי, על ידי מקורבים למושל דמנאת. הכותב מניח שהוא מצפה לדו״ח של סיד בובקיר שהתבקש לחקור נושא זה. שגריר איטליה שלקח מיד חלק פעיל בהגנה על יהודי דמנאת וקיבל מכתב מהוזיר שהבטיח לו שאם המשלחת תגיע לחצר הסולטאן, היא תזכה להאזנת טענותוהם, ויינתנו הוראות חמורות שימנעו התנכלויות בעתיד.
המשלחת לסולטאן נפלה לידים רעות
כפי שנודע, המשלחת נפלה לידיים שליליות. הומלץ להן לא לחזור עד שיקבלו פיצוי על היחס הגרוע כלפיהם. עצה זו ניתנה על ידי האישים הבאים: Meakin , נתין מאורי בשם בן-אטוול עתה נתין של ארה״ב, שפועל לפי הוראותיו של קונסול ארה״ב, ולוי כהן עורך העיתון,'Reveil du Maroc שהשיא עצה זו. לסיום כתב השגריר כי דמנאת נמצאת באזור השלוח Shlohs בו חי גזע פראי מאד, היהודים שם נושאים נשק, וייתכן שיש אמת בהאשמה שהם מתנהגים בצורה בלתי תרבותית. יש להעיר, כי במכתבו של דרומונד האי לשר החוץ הרוזן מגרנויל ב-26 במרס 1885 נאמר:
I have directed Cid Bubeker on his return to Demnat to obtain notarial evidence of הוריתי לסיד בובקיר בשובו לדמנאת להשיג עדות נוטריונית ממאורים ומיהודים). מכתב זהMoors and Jews' :"בתאריך 17 באפריל 1885 בתוספת פרטים על הפעילות הדיפלומטית של קונסול ארה"ב TM- נזכר מתיוס למען יהודי דמנאת
מעורבות שגרירי מדינות אירופה
ב-13 בפברואר 1885 פורסמו הדברים הבאים ב- JC : המשלחת שהגיעה לפאס נמצאת במקום קדוש המעניק להם בטחון חיים. קונסול ארה״ב שמגלה מאמץ לצד היהודים נוטה לבקש מהסולטאן לשלוח שניים מנאמניו יחד עם שני אנשים שימנה השגריר, ואלה יישלחו לדמנאת לחקור את המצב וימסרו דו״ח. לפי הוראות ממשלותיהן כתבו השגרירים של בריטניה, איטליה ואפילו של ספרד, שבדרך כלל אינו מגלה ענין בנושאים הקשורים ליהודים, מכתבים חריפים לסולטאן, בצירוף אזהרה מפני התוצאות השליליות שיהיו לאירוע.
הבעות תודה לשגריר בריטניה על ידי שני רבנים במראכש-א' אדר תרמ״ה, 15 בפברואר 1885
שני הרבנים הראשיים של מראכש, שהיא הקהילה הגדולה הסמוכה לדמנאת, הביעו תודתם לגיוהן דרומונד האי שגריר בריטניה במרוקו, על כל מה שעשה למען יהודי דמנאת. מאחלים לו אריכות ימים בזכות מעשיו הטובים בכך שהוא מגן על העולם נגד מעשי עוול.
שליחותו של בובקיר:
האדון מכלוף אלהרר שליווה את סיד בובקיר בדמנאת, הודיע לנו על קבלת פנים נאה שערכו היהודים לכבודו בעיר הזאת. הוא דיבר עם המושל לטובתם, והחזיר את השקט והשלוה ללבות היהודים שנשארו בדמנאת, ולאלה שברחו ממנה. ידיעה זו גרמה לשמחה, והלכנו לסיד בובקיר כדי להביע לו את תודתנו. אנו מודים מכל הלב להוד מעלתו על שבחר בבובקיר על מנת שהוא יטפל בנושא זה. שמחתנו תהיה גדולה יותר כשנראה את סוף הפרשה באמצעות התערבותו של הוד מעלתך השגריר.
חתומים הרב הראשי של מראכש: מכלוף בן מוהן מימון בן דוידוין
אני מביע את תודתי, הוד מעלתך השגריר על התערבותך ועל כל הטוב שעשית עם סיד בובקיר חתום הרב הראשי של מראכש. מכלוף אלחזן.
כפי שפורסם בה' אדר תרמ"ה-22 בפברואר 1885 בכתב העת 'הצבי', היהודים בדמנאת מוכים, ילדיהם ונשותיהם קרבנות של התעללות.
דרומונד האי לא נקט ביוזמה להגנת היהודים
לעומת דברי השבח שהרעיפו הרבנים על שגריר בריטניה הובעה גם תרעומת עליו. בשבועון היהודי בלונדון הואשם שגריר בריטניה במרוקו דרומונד האי בכך שלא נקט ביוזמה בקשר ליהודי דמנאת, ואין זו הפעם הראשונה שלא יזם הגנה על היהודים. החסינות לה זכה המושל האכזר של דמנאת, הביאה לתוצאות שהיו צפויות. כך הידיעה מטנגייר מה־16 בפברואר 1885 שפורסמה ב- JC ב-6 במרס.ב-17 באפריל אותה שנה פורסם שם, כי המשלחת היהודית מדמנאת תבוא לפאס לאחר הפסח, ומכאן תקבל ליווי שאורגן מטעם הסולטאן כדי לשומרם בדרך לדמנאת. הכותב משבח את קונסול צרפת מר Feraud שהתחיל בתפקידו בחודש זה הוא שולט בערבית, והאגודות היהודיות באירופה צריכות להודות לו על עזרתו למען אחיהם במרוקו.
במהומות נאסרו יהודים ואשה אחת נדרסה
ב-24 באפריל 1885 פורסמו הדברים הבאים ב – JC בשם Gibraltar Chronicle היו הפרזות בעיתונות בין השאר בפרסום על שנשים יהודיות חוללו. הדבר הוכחש על ידי המשלחת של היהודים בטנגייר. הצרה החלה בסירובם של היהודים לשלם מסים שרירותיים, כששני החוקרים הגיעו לדמנאת. יהודים במקום זה ישבו עם המושל וכתבו שאין לקהילה שום תלונה. הם נשאו אתם הצהרה מהסולטאן וכשזו נקראה, היתה מהומה. מישהו האשים את היהודים שפגעו במושל. הושלכו אבנים ומספר יהודים ברחו למקום קדוש לבל ייפגעו. אבל יהודי אחד נתפש, נכבל ונפצע ולאחר מכן נפטר. המוסלמים החרימו את רכוש היהודים, מספר יהודים נאסרו ואשה יהודייה נדרסה ולאחר מכן נפטרה.