מורשת יהדות מרוקו

הספר מתאר את חיי היהודים בקהילת ׳זאוית־סידי־רחאל׳ שבמרוקו. בספר שלושה חלקים: החלק הראשון עוסק בנושאים: הכפר, המלאח, התושבים ועיסוקם, בתי הכנסת, בית העלמין, הקדוש המקומי, השדרי״ם, הפרעות, החינוך, העלייה לארץ. בסופו באה רשימה של תלמידי חכמים שהתגוררו בכפר. החלק השני עוסק בתולדותיו של רב הכפר, ר׳ חגי פרץ. בחלק השלישי באים חידושי תורה שכתבו שלושה מרבני הכפר, ר׳ חגי פרץ, ר׳ אברהם אזולאי ובנו ר׳ דוד אזולאי. רוב החידושים טרם ראו אור. מטרת המחקר היא תיעוד קהילה יהודית אחת בדרום מרוקו, על כלל הפרטים הנוגעים לה. על אף שסקירה זו ממוקדת בקהילה אחת, יבוא הפרט וילמד על כלל חיי היהודים בשאר הכפרים במרוקו, שאורחות חייהם דמו לאלו של בני קהילה זו.

המידע שבספר לוקט ממקורות רבים: ספרים ומאמרים שונים, חיבורים עבריים ולועזיים, כתבי יד וכתבי עת, פנקסי שדרי״ם ותיאורי מסע שכתבו נוסעים, יהודים ונוצרים, שטיילו במרוקו. כל אלה יוצרים תמונה מקיפה וכוללת, המציגה בפני הקורא את הווי החיים היהודים של בני כפר קטן במרוקו.

דוד אזולאי-קהילת לאוית סידי רחאל, תושביה ומנהיגיה ומנהגיה

ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-אפרים חזן

פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד ושלוחותיה

ספר זה הוא חידוש בנוף העיונים בפרשות השבוע, הוא מציע לקורא מסע קסום אל עולם הפיוט הספרדי ושלוחותיו בצפון אפריקה במזרח ואף באשכנז ואל עולם מופלא של מנהגי קהילות ישראל: שירת הבקשות, זמירות שבת, שבת חתן, ברית מילה, ועוד. הדיון בכל פרשה משלב מחקרים, עיונים וגילויים המחברים פיוטים ומנהגים לנושאי הפרשה ומדרשיה. חלק גדול מן הפיוטים זו הפעם הראשונה שהם מגיעים לכדי עיון וניתוח. לחלקם זהו אף פרסום מדעי ראשון. כל פיוט זוכה לביאור מפורט ולהצגת מחברו. מפת הפיוטים והפייטנים פרושה על כל קהילות ישראל, כך שהקורא מתחבר אל קהילתו, מנהגיו ואל הניגונים ששתלו אביו ואמו.

אפרים חזן הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן וחבר האקדמיה ללשון העברית, עוסק בחקר הפיוט ושירת הקודש בספרד, במיוחד בשירת רבי יהודה הלוי, ונחשב לראש המדברים בחקר השירה העברית בצפון אפריקה. בעל עיטור ׳יקיר ירושלים׳ וחתן פרס בן־צבי למפעל חיים בחקר קהילות ישראל במזרח לשנת תש״ף.

על העטיפה: הפיוט שני זיתים לשבת חנוכה, מאת רבי שלמה אבן גבירול, מתוך מחזור אשכנז כתב יד דרזדן(מתוארך לשנת 1290), הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית של דרזדן.

ניצוצי פיוט, מנהג ופרשה-אפרים חזן-פרשת השבוע בראי השירה, הפיוט והמנהג בספרד ושלוחותיה.

במהלך ימי הביניים היה חצי האי האיברי גיא חיזיון למפגש היסטורי יוצא דופן בין בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות: היהדות, הנצרות והאיסלאם. קיומם של בני שלוש הדתות הללו על אדמת ספרד מתייחד באופיו – יהודים, נוצרים ומוסלמים חיו אלה בצד אלה ולא אלה בקרב אלה; במשכו – כשמונה מאות שנים, ובאינטנסיביות של קשרי הגומלין התרבותיים, החברתיים והמדיניים שנכונו ביניהם. במשך רובם המכריע של ימי הביניים לא התקיים בספרד שלטון מדיני אחד, והארץ היתה מפולגת ליחידות מדיניות שונות, מהן נוצריות מהן מוסלמיות, שנאבקו זו בזו. ואולם חרך מאות שנים של לחימה עיקשת התקיים בספרד רב־שיח תרבותי בין תושביה השונים. ההיסטוריה של ספרד מתנודדת בין שני קטבים: מחד גיסא עולה מבין דפיה עולם פלוראליסטי ופתוח; מאידך גיסא קמה בה ׳חברה רודפת׳, שחתרה לכונן מערכת מונוליתית והומוגנית תחת שלטון הצלב.

היהודים היו קבוצת מיעוט, שהורשתה לחיות בקרב חברת הרוב – הנוצרית או המוסלמית – בתנאים מגבילים ומשפילים. בעיני הנוצרים נתפסו היהודים כ׳עדי האמונה׳, כמי שמעידים בעצם קיומם ההיסטורי על אמיתותה של הבשורה הנוצרית מזה ועל מעמדם הנחות של מי שדחו את הבשורה הזאת מזה. היהודים לא היו אפוא רק מיעוט נסבל בקרב חברת הרוב הנוצרית, אלא חלק בלתי נפרד מהמערך האידיאולוגי והתרבותי שלה. אשר על כן, אסור היה לפגוע בהם ואף לא לכפות עליהם את הטבילה לנצרות.

אף על פי בן ניסתה הכנסייה, בדרכים מדרכים שונות, לשכנע את היהודים להמיר את דתם. ואכן, בשלהי ימי הביניים נדמה היה כי ניסיון זה צלח בידה. בעקבות הרדיפות הקשות שרדפו הנוצרים את היהודים, נוכח הניהיליזם הדתי שפשה בקרב מי שהעדיפו את האמת הפילוסופית על קיום מצוות הדת, ונוכח מתקפת הפולמוס הנמרצת, שבאה לביטוי בעיקר בהטפותיהם של הנזירים המנדיקנטים, המירו אלפים רבים מיהודי ספרד את דתם. ואולם האם אכן היתה זו הצלחה? כלום נקלטו ׳הנוצרים החדשים׳ הללו בקרב חברת הרוב הנוצרית? זה נושא דיוננו בספר זה.

מחברת הספר, פרופ׳ עליזה מיוחס ג׳יגיאו, מכהנת כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל־אביב, בחוג להיסטוריה כללית, ועומדת בראש תוכנית הלימודים הכלליים והבין־תחומיים בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטה זו. נושא עיסוקה המרכזי הוא הפולמוס בין יהודים לנוצרים בספרד של ימי הביניים.

יהודים, אנוסים ו'נוצרים חדשים' בספרד-עליזה מיוחס ג'יניאו

גדודי הרוח והיצירה בעם היהודי היא סדרת חיבורים מונוגרפיים על חייהם וכתביהם של האישים הבולטים בתולדות ישראל בשדה המחשבה, ההלכה והתרבות. החיבורים מתרכזים בשני תחומים: תולדות החיים והסיפור האנושי, תוך הדגשת חשיבותה של האישיות על רקע זמנה ומקומה; והיצירה הספרותית והרוחנית, תוך הדגשת תכניה, תרומתה הייחודית והשפעתה לדורות. החיבורים עוסקים באישים שפעלו למן העת העתיקה ועד המאה העשרים. מטבע הדברים, לא נכללו בסדרה כל גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי אלא דמויות נבחרות, שתרמו תרומה מכרעת לתרבות ישראל וטבעו חותם ניכר לדורות. מחברי הספרים בסדרה זו הם החוקרים המובהקים בתחומם. עם זאת, הספרים פונים לציבור קוראים רחב ומוגשים בלשון שווה לכל נפש. העורך הראשי של הסדרה הוא פרופ׳ אביעזר רביצקי וחברי המערכת הם פרופ׳ משה אידל, פרופ׳ אברהם גרוסמן, מר צבי יקותיאל ופרופ׳ אניטה שפירא.

רב סעדיה גאון (רס״ג) היה אחד האישים המשפיעים והצבעוניים ביותר בתולדות היהודים בימי הביניים. הוא נבחר לעמוד בראש ישיבת סורא שבבבל אף שרכש את השכלתו במצרים ובארץ ישראל, בניגוד למקובל באותה תקופה. בפעילותו באו לידי ביטוי גישות מנוגדות: מצד אחד, הוא הגן בחירוף נפש על היהדות הרבנית בפני הביקורת של קבוצות ושל יחידים שכפרו בסמכותם של חכמי התלמוד וממשיכי דרכם, דוגמת הקראים; מצד אחר, הוא תרם תרומה מכרעת ליצירת שילוב מרתק, מורכב ופורה בין היהדות המסורתית ובין ההשכלה והתרבות של זמנו. הוא עסק בכל ענפי היצירה שטופחו בימיו ברחבי העולם היהודי, ובכולם הטביע חותם של חידוש ורעננות. הספר מתאר את הרקע לפעילותו, את קורות חייו ואת עיקרי תרומותיו בתחומים רבים ומגוונים, כגון פילוסופיה, פרשנות מקרא, בלשנות, שירה והלכה.

ירחמיאל ברודי הוא פרופסור מן המניין בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ומתמחה בחקר ספרות הגאונים. בין פרסומיו: צוהר לספרות הגאונים, תשובות רב נטרונאי בר הילאי גאון, לתולדות נוסח השאילתות.

רבי סעדיה גאון- ירחמיאל ברודי-מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל

ארפוד – מאיר נזרי

ספר זה מוקדש כולו לקהילת ארפוד (1918-9751) – למוסדותיה, לחכמיה ולאורחות חייה. ארפוד היא עיירה יהודית בלב הסהרה במרוקו באזור תאפילאלת, שהוקמה רשמית ב-1918 בעידוד הצרפתים. רוב מוחלט של מתיישביה בתקופת היסוד היו יהודים, שהגיעו משני אזורים: אזור תיזימי(60%), שכלל 4 קריות המרוחקות 4 ק״מ מארפוד ואזור תאפילאלת (40%).

אוכלוסיה: בתקופת היסוד מנתה האוכלוסיה היהודית כמה מאות והייתה רוב בניינה ומניינה של העיירה. בשנות ה-60 מנתה הקהילה כ-2.500 נפש שהיוו כ-75% מהאוכלוסיה הכללית.

מוסדות העיירה שהקימו הצרפתים לשירות התושבים: עירייה, משטרה, בית דואר, בית חולים, שני בתי ספר לבנים ולבנות, בית מטבחיים, בריכת שחייה ומתחמים לשלושה בתי עלמין: נוצרי, מוסלמי ויהודי.

המוסדות היהודיים: בקהילה פעלו כמה מוסדות ששירתו את הקהילה: הוועד, הרבנות בראשות חכמי אביחצירא, שבע חברות ובראשן חברה קדישא, בתי כנסת, מוסדות חינוך, מקוואות ובתי מרחיץ, מתקני אפייה שכונתיים ושני בתי עלמין: ותיק וחדש.

כלכלה יהודית: מסחר ומלאכה: בניין, נגרות, מלאכת ברזל, חייטות, סנדלרות וצורפות.

תיאור אורחות חיים: דיור, ריהוט, לבוש, תזונה, בריאות, הווי חברתי ורוחני.

הנהגה רוחנית: ההנהגה הרוחנית כללה את חכמי אביחצירא, וחזני הקהילה השוחטים והמוהלים, כמו: חכמי משפחת מלול, ר׳ יהודה סמחון ור' יצחק נזרי.

רשימות: בספר כמה רשימות נבחרות: רשימת שמות סוחרים ואומנים, רשימת שמות התלמידים שלמדו בתלמוד תורה מ-1953 ועד 1965, רשימת שמות מתפללי בתי הכנסת ושמות נשיהם וצאצאיהם ורשימת כינויי השמות, אנשים ונשים.

סופה של קהילה ומורשתה: הספר נחתם בסופה של הקהילה, בפזורת אנשיה בערי ישראל, במורשתה ובחותם, שהותירה בארץ בתחום התורני רבני, האקדמי, הפוליטי, יקירי העיר יוצאי ארפוד ושמות חיילים גיבורי ישראל, שמסרו נפשם על קידוש ה׳ והארץ.

בתחום חקר הקהילות, זהו ספרו החמישי של המחבר, דר׳ מאיר נזרי, עמית מחקר באוניברסיטת אריאל שבשומרון ויקיר העיר פתח תקוה (תשפ״ג). ספר זה מתווסף לחיבוריו הקודמים על ׳קהילות תאפילאלת׳ למעגלותיהם בהוצאת אוניברסיטת בר אילן: מעגל האדם (תשע״ג), מעגל השנה (תשע״ו), אוצר המנהגים והמסורות(תשע״ח) והספר המופיע בסדרה זו העוסק בחקר של 30 קהילות תאפילאלת, בתיעודן ובהנצחתן. זאת בנוסף לארבע מהדורות שירה ופיוט, ביניהן גם היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא (האוניברסיטה העברית בירושלים, תשע״ח).

ארפוד-עיירה יהודית בלב הסהרה-מאיר נזרי

מנהגים, מסורות ואורחות חיים בקהילות תאפילאלת- מאיר נזרי

יסודתו של ספר זה הוא ׳אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת סג׳למאסא׳ בהוצאת אוניברסיטת בר אילן(תשע״ח), ספר מקיף מאוד ההולך ואוזל. ספר זה מתמקד רק במנהגים הקשורים לשלושה מעגלים, והוא בנוי משלושה חלקים בהתאם: חלק א – מעגל האדם העוסק במנהגים הקשורים במחזור החיים מן הלידה ועד הפטירה הכולל 9 פרקים: א. מנהגי החתונה ושטרי הכתובה והנדוניה. ב. מנהגי הייבום והחליצה. ג אירועי הלידה, הברית, זבד הבת ופדיון הבן. ד. חופת הנעורים ׳לכתאב׳. ה. בר מצווה – אירועי הציצית והתפילין. ו. הכנסת ספר תורה וספר הזוהר. ז. ההפסקה הגדולה השבועית ׳ציאם די סתיאם׳. ח. הדרת זקנים – המנהג, מקורות ורעיונות. ט. מנהגי הפטירה. חלק ב – מעגל השנה העוסק במנהגי החגים והמועדים של השנה ממנהגי הסליחות של חודש אלול והימים הנוראים ועד ימי בין המצרים הכולל 12 פרקים: א. שבת קודש. ב. ראש חודש וברכת הלבנה. ג. חודש אלול וימי הסליחות. ד. הימים הנוראים: ראש השנה ויום הכיפורים.

ה.סוכות ושמחת תורה. ו. חנוכה וט״ו בשבט. ז. אירועי חודש אדר וימי הפורים. ח. פסח. ט. בין פסח לעצרת. י. שבועות. יא. ימי בין המצרים ותשעה באב. יב. הקריאות העונתיות בבית הכנסת. חלק ג – מעגל התפילה, ובו שלושה פרקים. א. תפילת שחרית של חול. ב. הקדיש. ג. תפילות מנחה וערבית של חול וקריאת שמע שעל המיטה.

המנהגים מלווים במקורות ובהשוואות לשאר קהילות.

הספר מלווה במבוא ובמיון מנהגי תאפילאלת לתקופות: א. מנהגי תאפילאלת קדומים במעגל התפילה נוסח התושבים בפאס, שלא נותרו להם שרידים בקהילות אחרות. ב. מנהגים פילאליים קדומים במעגל האדם, שלא נותרו להם שרידים בקהילות אחרות. ג. מנהגי פשרה ייחודיים כגון הייבום הארעי. ד. חידושי מנהגים על ידי חכמי אביחצירא בהשפעת הקבלה החל מסוף המאה ה-19. ה. מנהגים שנקבעו על ידי תקנות כלכליות משנת תש״ח/1948 במקום המנהגים הוותיקים.

• מנהגים התואמים לפסקי הרמ״א. ז. מנהגים ייחודיים השונים ממנהגי שאר קהילות מרוקו. הספד מלווה בתמונות, בתיאורי הווי ובכמה פיוטים.

יבולו של המחבר עד כה מגיע לאחד עשר חיבורים: חמישה בתחום חקר קהילות ישראל בתאפילאלת ושישה בתחום השירה והפיוט – שלושה בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, שניים בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והשאר בהוצאת מוסד הרב קוק. הספרים שיצאו בשנת תשפ״ה נכתבו כולם בחסות אוניברסיטת אריאל שבשומרון במסגרת עבודת המחבר שם כעמית מחקר.

מנהגים, מסורות ואורחות חיים בקהילות תאפילאלת- מאיר נזרי

קהילות ישראל בתאפילאלת – מאיר נזרי

ספר זה עוסק במחקר, בתיעוד ובהנצחה של 30 קהילות בתאפילאלת, שבהן נולדו חיו ופעלו יהודים באזור. מהן קהילות ותיקות ומהן חדשות. קהילות אלו נחלקות ל-6 קבוצות:

א. קהילות בדרום מזרח תאפילאלת (7 קהילות).

ב. קהילות אזור תיזימי/ארפוד (6).

ג. מזרח תאפילאלת (2).

ד. צפון תאפילאלת(9).

מערב תאפילאלת (2)

וקהילות בגבולות אלג׳יריה (3).

לכל קהילה מוקדש פרק בליווי תמונות ובו 2 חלקים: חלק א׳ הדן ברקע ההיסטורי והגיאוגרפי של היישוב ובנתוניו: אוכלוסיה, כלכלה, חינוך התקפים גם למאה ה-20 וחלק ב׳ המוקדש לקהילה היהודית על מוסדותיה והנהגתה הכללית והרוחנית. כמה קהילות זוכות למעין נספח על אודות המורשת שהותירו אחריהן כמו קהילת מזגידה שהוציאה מתוכה את ר׳ אליהו ילוז, ראב״ד בטבריה ומחברם של 8 ספרים. בחיתומי הפרקים מופיעות כ-30 ביוגרפיות של חכמים ואישים המייצגים את הקהילות.

הספר מלווה לפניו בכמה מבואות ובראשם מבוא לחקר הקהילות הכולל 21 נושאים, כמו: שיעור האוכלוסיה היהודית ביישוב, מוסדות ציבור ומוסדות יהודיים, בתי כנסת ושמות חזניהם, סופרי סת״ם וסופרי בי״ד, שמות משפחה נפוצים והיצירה התורנית והפיוטית של הקהילה.

ספר זה הוא ספרו הרביעי של דר' נזרי על חקר הקהילות. ספריו הקודמים בהוצאת אוניברסיטת בר אילן הם – 1. קהילות תאפילאלת – מעגל האדם, תשע^״ג (מן הלידה ועד הפטירה). 2. מעגל השנה (תשע״ו), 3. אוצר המנהגים והמסורות (תשע״ח) כל זה בנוסף ל-6 מהדורות של שירה וביניהן ׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא (האוניברסיטה העברית ירושלים תשנ״ח).

דר׳ נזרי הוא עמית מחקר באוניברסיטת אריאל שבשומרון ויקיר העיר פתח תקוה(תשפ״ג)