מורשת יהדות מרוקו

הדפום העברי הראשון בזמן החדש

טנג'יר: הדפוס העברי הראשון בזמן החדש הוקם בטנגייר, שבה הדפיס שלמה בן חיון ב־1891 את השבועון ׳קול ישראלי בערבית יהודית. היו לו שני סוגי אותיות מרובעות ואותיות רש״י. הוא גם הדפיס הגדות של פסח בתרגום לקשטיליאנית. הוא הדפיס את חלקו הראשון של הספר ׳חמד בחורים׳ הלכות בערבית יהודית, וחלקו השני הודפס בקזבלנקה. מיצירותיהם של חכמי מרוקו הדפיס שלמה בן חיון רק את ספרו של שאול נחמיאש, ׳גבעת שאולי, תרס״ה. בית הדפוס נסגר ב־1928.

מ־1905 ואילך הודפסו יצירותיהם של חכמי מרוקו גם בדפוסים אחרים שקמו בערי מרוקו. על הספרים שהודפסו בצפון אפריקה, ראו נספח מסי 3.

בפאס היו תשעה בתי דפוס עבריים. בדפוס ׳אלארד׳ בבעלותו של גוי צרפתי היו גם אותיות עבריות, והוא הדפיס טופסי הזמנות לבית הדין בעברית, החל ב־1918 או 1919.

הספר הראשון, ׳שבחי פסחי, הודפס על ידי אהרן עטר בדפוס של שלמה בועזיז בתרפ״ו. לאחר מכן עבר המדפיס למכנאס, והקים בה בית דפוס. בדפוס בפאם לא

היו אותיות עבריות עם ניקוד וטעמי המקרא, לכן הוזמן הספר הנ׳יל להדפסה בג'רבה עם ניקוד וטעמי המקרא, וכן נעשה לספר 'יקרא דשכבי לחברת גומלי חסדים׳ הכולל קינות, פאס תרפ״ו, שאף הוא הודפס בג'רבה.

מראכש: בשנת תרפ״א (1921) יסד אפרים אלקסלסי בית דפוס בעיר, ובאותה שנה הודפס רק ספר אחד – 'שיר ידידות'. בתרצ״ב הודפס הספר של יצחק אבירזל, 'כפר ליצחק׳,

קזבלנקה: משה עמאר, שירד מהארץ ב־1915, הגיע לקזבלנקה והחל לעבוד בדפוס צרפתי, וב־1919 פתח בשותפות עם שלום אלבאז דפוס עברי ראשון בעיר. חלק מהספר ׳חמד בחורים׳, הלכות בערבית יהודית, הודפס כאן בתרע״ט. כמו כן הודפס ספר השירים של יעקב כלפון, ׳יגל יעקב׳, תר״פ (לערן). השותפות נמשכה עד 1927.

ב־1929 פתח עמאר בית דפוס משלו, והדפיס בו חוברת בשם ׳תיקון שנהגו לומר ק״ק המערבים בירושלים׳, לצורך לימוד ליום יום במקום ׳חוק לישראלי. את הציוד לדפוס רכש בגרמניה ובצרפת ובית הדפום שלו נקרא אידיאלי. בנו של משה עמאר פיתח את בית הדפום, ובשנות ה־50 ואילך היה לחברת הדפוס החשובה ביותר במרוקו.

בעיר זו הוקמו בתי דפוס נוספים: ב־1929 פעלו בה בתי דפוס של יהודה ראזון, של מרדכי ומסעוד דהאן, ושל האחים אלבאז. ב־1951 פעלו בה בתי דפוס של חיות ודהאן, חאדידה, לוגאסי, בוסקילה ושושן.

מכנאס: השותפים שרביט וחזן, בעלי דפוס בפאם, פתחו סניף במכנאם. שלמה בועזיז מפאס עבר ב־1927 למכנאס ופתח בה בית דפוס. הספר העברי הראשון שהודפס כאן היה ׳ישמח ישראלי, תרצ״א, פיוטים שהובאו לדפוס על ידי ׳חברת יחזקאל הנביאי. ב־1939 פתחו כאן האחים צייאג בית דפוס.

במוגדור הקים מאיר חדידה בית דפוס, והספר היחיד שהודפס כאן היה של מאיר קורקוס, 'בן מאיר', תרפ״ה, שכבר הודפס בירושלים בתרע״ג.

באוג׳דה הדפיס משה חלואה בשנת תשי״א(1951) חוברת בשם ׳פיוט מי כמוך׳ לפורים בשביל חברת רשב״י, וכן פיוט על רשב״י בשביל ׳חברת הזוהר׳ בתאורירת.

נסיונות להקים בתי דפוס היו גם ברבאט ובתיטואן, אך הם לא עלו יפה.

חלק מהספרים זכו להדפסות חוזרות, מהם בשינויים ועם פירושים נלווים – סימן לכך שהספרים היו מבוקשים. עם ספרים אלה נמנו: אברהם אזולאי, ׳חסד לאברהם׳ (הודפס 11 פעמים); שלום בוזאגלו, ׳מקדש מלך׳(9 פעמים); אברהם אזולאי, ׳זהרי חמה׳(7 פעמים); שלמה אדהאן, 'בנאות דשא'(6 פעמים); דוד אבן חסין, ׳תהלה לדודי(4 פעמים), ועוד.

רשימת ספרים שיצאו עם מבוא וביוגרפיה על המחברים ראו בנספח 4.

מקומות מגוריהם של החכמים היוצרים

רוב החכמים שכתביהם הגיעו לידינו חיו בערים, מהם שעברו ממקום למקום.

היו חכמים בודדים שחיו בכפרים. חכמים במספר הגדול ביותר פעלו בפאס, אחריהם במכנאם. רשימת מקומות מגוריהם ופעולתם של החכמים היוצרים, ראו בנספח 5.

יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-2000 הדפום העברי הראשון בזמן החדש

עמוד 143

סוג׳ היצירות

א. ספרות ההלכה

היצירה ההלכתית במרוקו היתה מבוססת על לימוד התלמוד וההלכה הפסוקה ועל ניסיונם של הדיינים בנושאים אקטואליים, וכללה פירושים וחידושים על מסכתות התלמוד, תשובות, חידושים על הישלחן ערוך׳, ׳מערכות׳ – הלכות לפי א״ב, והלכות על נושאים מוגדרים. מצויים ספרים הכוללים סוגי יצירה שונים מהתורה שבכתב ובעל פה. למשל, ספרו של רפאל משה אלבאז, ׳ארבעה שומרים׳, פאס תש״ב, כולל נושאים אלה: ׳תיקונים לפגם הברית׳, ׳שמירת שבת', 'סדר ותיקון עשיית תפילין׳, ׳מוסר השכלי, 'עת קץ על משיחנו׳, רשימת הספרים על פי הנושאים מובאת בנספח 6. במידה והספר כולל מספר נושאים, הבאנו שמות המחבר ושם הספר כמה פעמים, תחת הנושא המתאים.

ספרות השו״ת – שאלות ותשובות: תשובות החכמים ניתנו בנושאי הלכה, מנהג ואמונה, כגון: חיי הציבור, ההנהגה, חלוקה צודקת של מסים, חזקות על תפקידים, היחסים בין תלמידי החכמים ובין ההנהגה והמוני העם, סדרי בית הכנסת, החינוך ובית המדרש, מוסדות צדקה, הקדשים. וכן תקנות לפי צורכי הזמן, בחיי הפרט, המשפחה, הכלכלה, יחסים עם נוכרים והממשל. ספרות זו חשובה ביותר להיסטוריון, כי ממנה ניתן ללמוד על המציאות החברתית והכלכלית של הפרט והציבור – ולמשפטן, באשר כלולים בה, כאמור, פסקי דין בנושאים שונים.

השאלות עלו בדרך כלל בעקבות מקרים שהובאו בפני בתי הדין. לעתים הדיינים לא היו בקיאים או חששו לפסוק ללא גיבוי של חכם בעל שיעור קומה, ופנו לסמכות מוכרת, בדרך כלל בעיר אחרת. מתוך 554 תשובות של יעב״ץ, רק 56, או כ־10%, דנות בנושאים שבין אדם למקום, כמו הלכות תפילה, מאכלות אסורים, דיני טהרה. שאר השאלות דנות בעניינים שבין אדם לחברו. יש תשובות שרק חכם אחד השיב עליהן, ואילו על האחרות חתומים חכמים נוספים, חברי בית דין מקומי, או חכמים שהצטרפו לפסק הדין.

בתשובותיהם התבססו המשיבים בעיקר על השלחן ערוך, נושאי כליהם וספרות ההלכה, וכן על התקנות והמנהגים שנהגו בהם חכמי המגורשים במרוקו. אם ציטטו מהתלמוד, המטרה לא היתה להתפלפל, אלא להצביע על המקור שעליו הסתמכו הפוסקים. יש ספרי תשובות המחולקים לפי סדר ארבעת החלקים של ׳הטורי.

רבים מן החכמים חיברו תשובות נוסף ליצירות אחרות שכתבו. אישיות חריגה בתחום זה היה ר׳ חיים אבן עטר, שמטרת חייו היתה לימוד התורה והחזקת ישיבה, והוא לא שאף לכהן בדיינות ולא להשיב בנושאים אקטואליים ובדיני כלכלה. ממנו נמצאה רק תשובה אחת בדיני ממונות, שבסיומה הוא כותב:

וכמה אני מרחיק עצמי תמיד ועד היום מכל דיני דממוני, וה' יעזרני שלא לבוא לכרך זה ולהיות מיושבי על מדין תמיד כי אם בתורת הי חפצי ותשועתי. (׳ארץ החיים; עמי 15)

• פירושים ודרושים עזי התורה וספרי הנ״ן־

פירושים חוברו לפרשנים הקלסיים, כמו רש״י, הרמב״ן(ר׳ משה בן נחמן נולד בספרד 1194 נפטר בארץ־ישראל ב־1270), הרא״ם (ר אליהו מזרחי קושטא, נפטר 1525) ומדרשי חז״ל, וכן פירושים על כל התורה, על הנ״ך, ואחרים על ספרים מסוימים, ומהם רק על פסוקים. רבים מהפירושים מושפעים מהקבלה. פירוש קדום לתורה בהשפעת הקבלה חובר בשנת שע״ט(1619) על ידי ר׳ יעקב איפרגאן, ׳מנחה חדשה; והודפס בלוד תשנ״ט. נצטט כמה משפטים מההקדמה של ר׳ חיים אבן עטר לפירושו על התורה 'אור החיים;

כתבתי וקבצתי… מהם ישוב הכתובים דרך עיון בשיעור הדיבור עצמו, דרך הפשט ומהם דרך דרש ומהם דרך רמז ומהם דרך סוד בדרך נסתר ונגלה לעינים… ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז״ל, וכבר גיליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מלבם מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה… אלא על פי הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילות הכתובים.

פירושו מורכב אפוא מכל השיטות הכוללות פשט, דרוש, רמז וסוד. גם אם יש חידוש בפירושיו, אין הוא בודה דברים מלבו, אלא מתבסס על החכמים שמהם הוא יונק, ורק מפרשם. הדברים מבטאים את ענוותנותו, וגם את ההנחה המסורתית, שכל מה שתלמיד חכם עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני, ואין הוא אלא כמי שחושף את הדברים בפני הלומד. רשימת הספרים בנושאים אלה מובאת בנספח 7.

יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-2000הדפום העברי הראשון בזמן החדש

עמוד 144

• דרושים

לדרושים היה תפקיד חשוב בתרבות של העם, כולל אלה שלא היו תלמידי חכמים. הדרשן היה משלב הלכה ואגדה, סיפורים ומעשי מופת של צדיקים, באמצעותם ספגו השומעים תורה ברמה עממית, וכך חוזקה זיקתם לאמונה ולקיום מצוות, למידות טובות, ולתקוות הגאולה. הדרשן היה פותח בדרך כלל בפסוק מפרשת השבוע או פסוק אחר, מנתח אותו מוסיף פרשנות, על פי הפשט או הרמז, מעלה מן העבר הקדום והמפואר סיפורים וקושר אותם לבעיות השעה. מנהג הדרשנים היה להתחיל ולסיים בכי טוב. יש דרושים בעברית ואחרים בערבית יהודית המיועדים לנשים או לגברים שלא ידעו עברית. נוסף לדרושים לשבתות מהן שבתות מיוחדות כמו שבת הגדול ושבת תשובה, חוברו ׳דרושים לתפילין׳ – לנער בהניחו לראשונה תפילין, לנדבנים, לנפטרים המכונים ייקרא דשכבי׳, לעצירת גשמים, לחנוכת בית כנסת ועוד.

ר׳ יוסף משאש ממכנאם (1892־1974) כתב: הדרוש הוא בדיקה וחיפוש חכמות לארוג מחוטי זהב בגדי רקמות בהלכות, או באגדות, במוסר ובמדות, ובכל חכמה ובכל מדע, לפי שכלו אשר ידע המעט הוא אם רב לבשר צדק בקהל רב. (ינר מצוה׳, עז־עט)הקהל נמשך לדרושים של חכמים שהצטיינו בכושר הניתוח והתיאור. ר׳ אברהם סבע מספר בספרו 'צרור המור׳, בפרשת ואתחנן, על דרשותיו שהתקיימו ׳בכל בתי כנסיות של קהל פאס'.

ר׳ חיים אבן עטר היה דורש שלוש דרשות בכל יום, ערב ובוקר, לכל בני קהילת סלא, כפי שהוא כתב בהקדמה לפירושו על התורה 'אור החיים׳: ׳וכי יארכו הימים דרשות ג' בכל יום׳, מהדרשות הנ״ל צמח כנראה פירושו לתורה. בהיותו בליוורנו בין השנים 1739־1741, אחרי לימוד התלמוד עם תלמידיו, יפתח פיהו לדרוש ובאו המונים וקטנים ועם נשים׳ כפי שנאמר בהסכמה לספר הנ״ל.

היו חכמים שדרשו בהיותם נערים, ודרשותיהם הודפסו בשלב מאוחר יותר בספריהם.

ר׳ משה בן יצחק אדרעי, יליד אגאדיר (1774) דרש בהיותו בן 14 במכנאס, וחיבורו 'יד משה׳, אמשטרדם תקס״ט, כולל י״ד דרושים שדרש במרוקו, בלונדון ובאמשטרדם. החוקר חיים זעפרני מנה 235 דרשות שחוברו על ידי חכמי מרוקו, מהן רק 102 הודפסו. יש ספרים הכוללים דרושים וגם פירושים לתורה. רשימת הדרושים מובאת בנספח 8.

ד. ספרות המנהגים

כאמור לעיל בפרק ה' היו מנהגים משותפים לכל קהילות מרוקו, מנהגי המגורשים ומנהגים מקומיים. בחלק מהספרים בדקו המחברים את המקור למנהג, מהם תוך גישה ביקורתית על מנהגים שאין להם יסוד בספרות ההלכה, מהם מנהגים זרים ומנהגי הבאי, שאין לנהוג על פיהם. כזה הוא, למשל, ספרו של ר׳ יוסף בן נאיים ׳נוהג בחכמה^,. להלן רשימת ספרי מנהגים:

מנהגי המערב: רפאל בירדוגו, ׳זבחי תרועה׳, ליוורנו תרל״ב; י״מ טולידאנו, ׳שיחת דקלים׳, ירושלים תר״ץ.

מנהגים ובייחוד אלה הנהוגים בפאס: יוסף בן נאיים, ׳נוהג בחכמה׳, בני ברק תשמ״ו.

מנהגי מוגדור: יצחק קוריאט (השלישי), ׳נחלתאבות׳, ליוורנו תרנ״ט.

מנהגי מכנאם: חיים משאש, ׳נשמת חיים׳, מכנאס תשייט; יוסף משאש, יזבח תודה, מנהגים של בני מערבא׳, תלמסאן תרפ״ט.

מנהגי צפרו: דוד עובדיה, ינהגו העם׳, בתוך: ׳קהלת צפרו׳, ח״ג, ירושלים

ה. ספרות בערבית יהודית

התורה תורגמה לערבית על ידי ר' יששכר בן סוסאן שנולד בפאס ב 1510, עלה לארץ־ישראל בשנת 1538, והשלים את חיבורו בצפת בין השנים 1571־1579. חוברה גם ספרות בערבית יהודית, ברברית יהודית וחקתיה – היא ספרדית יהודית שדיברו בעיקר בקהילות שבחוף הים התיכון. היצירה הזו מיועדת בעיקר לנשים ולילדים וכן לשכבה שלא ידעה עברית. היא כוללת ליקוטי דינים, פירושים, דברי מוסר, דרושים, קצידות על נושא היסטורי, קינה וסיפורים. את היסודות שאבו המספרים מעובדות היסטוריות שהפכו למיתוסים, מסיפורי המקרא ואגדות תוך ערבוב זמנים. לעתים יוצאים הסיפורים מתחומי המסורת היהודית, והנושאים הם בעלי אופי חילוני, כגון בשבח האהבה והאוכל הטוב. זוהי ספרות פולקלוריסטית המשותפת גם למוסלמים. בנספח 9 מובאת רשימה של מבחר ספרים שנדפסו בעברית ובתרגום לערבית יהודית.

יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-דרושים

עמוד 146

1. 1. ספרות הקבלה .

סוגי היצירה הקבלית שחוברה על ידי חכמי מרוקו, כוללים פירושים לזוהר ולכתבי האר״י, תפילות, תיקונים, ספירות ושירה. לדעת המקובלים, האמת העמוקה נחשפת רק הודות למתודה קבלית. באמצעות יצירות אלה חיזקו החכמים את תקוות הגאולה.

במחצית הראשונה של המאה ה־13 עבר מרכז ההגות הקבלית מפרובנס לספרד ומשם למרוקו, ובה נוצר כנראה המיזוג בין אסטרולוגיה לקבלה. במיזוג זה תופש מקום נכבד ראשון המקובלים שם, ר׳ יהודה בן נסים אבן מלכא שפעל בשנות ה-60 של המאה ה־13, כנראה בפאס. הוא היה מקובל שעסק גם בחישוב הקץ ובוא המשיח, ותפש את ההיסטוריה של עם ישראל כחלק מהמאורעות העולמיים. בכתביו יש מיזוג של המאגיה הפילוסופית הערבית עם תורת הסוד היהודית. שיטתו הפילוסופית היא ניאו־אפלטונית בצירוף אמונות אסטרולוגיות. 'ספר יצירה' קסם לגדולי המחשבה והמדע היהודים. ר׳ יהודה אבן מלכה כתב בערבית ספר בשם ׳כתאב אנס אלגרב ותפסיר ספר יצירה׳, שתורגם לעברית על ידי אלמוני. המהדורה המדעית של הנוסח המקוצר בעברית יצאה על ידי י״א וידה, רמת גן תשל״ד.

למרכז הקבלי בדרעה שבדרום הגיעו ׳הזוהר׳ ומסורות קבליות מספרד ומפרובאנס למן סוף שנות ה־50 או ראשית ה־60 של המאה ה-13 ר' משה קורדובירו קשר את התגלות 'הזוהר׳ לדרעה. כאן חיו חכמי קבלה שגיבשו מסורת קבלית שקדמה לזו של מגורשי ספרד והיתה בלתי תלויה בה. האופייני לאסכולה זו הוא יחסה לרעיון הגאולה – גאולה פרטית ולא גאולה לאומית היסטורית כדוגמת קבלת האר״י, אשר שמה דגש על התיקון הקוסמי וכתוצאה ממנו התיקון הלאומי, כתהליך שעתיד להסתיים באחרית הימים. חכמי הקבלה במרוקו לא נחשפו למפגש בין הקבלה והפילוסופיה ותרבות הרנסנס, כפי שאירע באירופה ובמזרח התיכון.

בין היצירות הקבליות ניתן למצוא פירוש לספר ׳נתיבות החכמה וחמישים שערי בינה; שחובר על ידי המקובל ר־ דוד דרעי הלוי בשנת ק״נ (1390). חיבורים של מקובלים אחרים יצאו לאור על ידי ר׳ חנניה דרעי, בשם ׳חדר מלכות חכמת אדם׳, ורזי התורה מבוססים על תורת הקבלה מכתב יד עתיק שנמסר מהצדיק מסטיף רבי יצחק חי דרעי, הודפס בירושלים תשמ״ט.

העתקתם של כתבי יד קבליים השפיעה על יצירות נוספות שחוברו, ביניהם בתארודנת, שהיא בירת איזור הסוס, העורף של התרבות הברברית בדרום. שכן ׳הזוהר׳ תפס מקום מרכזי בחיי הדת של יהודי מרוקו בכל הדורות, ובייחוד אצל אלה שחיו בדרום. ר׳ יוסף בן שלום אשכנזי (הארוך) בילה כנראה את סוף ימיו בתארודנת, וחיבר פירוש קבלי לבראשית רבה, שהודפס בירושלים בתשמ״ה. במאה ה־16 פעלו בדרום מקובלים כמו יוסף אבן טבול ואברהם שלום, וכן ר׳ משה בן מימון אלבאז (1575־1604) מתארודנת, שחיבר את הספר ׳היכל הקודש', אמשטרדם תט״ו, שהוא פירוש על התפילות על פי ׳הזוהר׳, ר׳ יצחק הכהן חיבר את 'גינת ביתן׳, לוד תשנ״ח. חכמים מאסכולה זו היו אישים כריזמטיים, ביניהם ר׳ מסעוד בוזאגלו, ר׳ יעקב אביחצירא ואברהם אזולאי, וצאצאיהם ירשו תכונות אלה.

חיבורים קבליים קדומים הועתקו בפאם במאה ה־16. ספרו של משה די ליאון 'משכן העדות׳ הועתק ב־1528. 'ספר הגבול' של ר׳ דוד בן יהודה החסיד נכתב בפאס ב־1559.

במאה ה־16 פעל בקרב הברברים זרם דתי קנאי שהוציא מקרבו ׳מראבוטים׳ המחוננים ב'ברכה׳ – מעין רוח קודש או חסד שמיימי הצופן בקרבו כוחות טמירים. החוקרים מניחים שהיו קיימים קשרים והשפעה הדדית ביניהם לבין האסכולה הקבלית היהודית, שפעלה בקרב הברברים בהרי האטלס בדרום מרוקו ובמזרחה.

האסכולה האופיינית למגורשי ספרד ׳הזוהר׳ הודפס במנטובה ובקרימונה בשלושה כרכים בשנים שי״ח־ש״ב (1558־ 1560). ׳תיקוני הזוהר׳ הודפסו שם בשנת שי״ח. ההדפסה תרמה להפצת הקבלה, ולוותה בציפיות משיחיות.

עוד לפני ההדפסה חובר פירוש על ׳הזוהר; שלא הושפע ממקובלי צפת. ר׳ שמעון לביא, ממגורשי ספרד שחי בפאס בשנים 1492־1549, חיבר את ׳כתם פז; שהודפס בליוורנו תקנ״ה בשני כרכים, והוא מקור חשוב להכרת הקבלה במרוקו במאה ה־16 ואילך. ר׳ שמעון לביא חיבר גם ביאור המלים הזרות ביזוהר; שהודפס בספרו של חיים אברהם בן שמואל מירנדה, 'יד נאמן' שלוניקי תקס״ד. ׳הזוהר׳ זכה לפירושים שחיברו חכמי מרוקו, וחלק מהם הודפסו. ר׳ יהודה חייט, שחי בפאס בתחילת המאה ה־16, חיבר את ׳מנחת יהודה; מנטובה שי״ח, שהוא פירוש על ספר ׳מערכת האלהות׳ לר׳ פרץ מבעלי התוספות. ר׳ יהודה חליווה מפאס, שעלה לצפת, חיבר בה בשנת 1545 את ספרו ׳צפנת פענח; ׳הזוהר׳ שימש גם בסים לחיבורים רבים ברוח הקבלה. פירוש קבלי מוקדם לתורה חובר במרוקו על ידי ר׳ יעקב איפרגאן – ׳מנחה חדשה׳, שנכתב ב־1619 ונדפס בלוד בתשנ״ט.

יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן–ספרות הקבלה

עמוד 148

אברהם אזולאי

אחד האישים הפוריים ביותר בתחום היצירה הקבלית היה ר׳ אברהם בן מרדכי אזולאי (1570־1644), יליד פאס, שכתב את הפירוש החשוב והמקיף ביותר על ׳הזוהר׳, הוא הושפע מחיבורו של ר׳ משה קורדובירו ׳פרדס רימונים׳, שהגיע לידיו בפאס. הוא עלה לחברון בשנת 1615, וכאן כתב בשנים 1618־1619 את הספר 'קרית ארבע׳, הכולל חיבורים אלה: ביאור על ׳הזוהר׳, ונציה ת״י, הכולל את זהרי חמה, קיצור מספרו של אברהם גלנטי ליזוהר ׳ירח יקר', 'אור הלבנה׳ – הגהות ושינויי נוסחאות של ׳הזוהר׳, כמו כן חיבר את הספר 'אור החמה׳, לג' חלקי ׳הזוהר׳ שבו מקובצים שלושה פירושים: א. קיצור מפירושו הגדול של ר׳ משה קורדובירו בשם יאור היקר׳, ב. פירושו של ר׳ חיים ויטאל שחובר לפני שלמד מפי האר״י. ג. ביאורים של מקובל אנונימי. ספרו ׳חסד לאברהם׳ – ’לבאר מאמרי חז״ל בענייני התכונה המתנגד לפילוסופיה ומעלת התורה ולומדיה ודיבוק השכינה׳, יצא באמשטרדם בתמ״ה. בלבוב תרכ״ג יצא ספר זה בתוספת ביאור מאמר של ר' חיים ויטאל וחידושים מרי שמשון מאוסטרופולא.

ב־1620 חיבר ר׳ אברהם אזולאי בעזה את הספר ׳בעלי ברית אברהם׳, פירוש על התורה, נביאים וכתובים, וילנה תרל״ד. מספר זה יצא הקונטרס ׳פירושים על שיר השירים׳, בני ברק תש״ך. חיבורים נוספים הם אלה: 'ספר דברי הימים של משה רבינו ופטירתו ופטירת אהרן הכהן׳, קרקוב תרנ״ד; ׳מחזה אברהם׳, שהוא דברי ׳הזוהר׳ על פרשת ׳ואתה תחזה׳, עם העתק הפירוש יאור החמה׳, ירושלים תר״ם; ׳חכמת הפרצוף השלם בצירוף עברי טייטש׳, ירושלים תשכייב; יאהבה בתענוגים׳, שהוא פירוש על המשניות, שבו מובאים פירושי ד חיים ויטאל, שכתב בשם האר״י, ופירושו של ר׳ סלימאן אוחנה על פרקי אבות. חלק מספר זה פורסם בתוך ספרים קדושים מתלמידי הבעש״ט׳, ניו יורק תשמ״ד.

ואלה חיבוריו של ר׳ אברהם אזולאי שיצאו לאור בזמננו מכתבי יד: 'אהבה בתענוגים׳, פירוש על המשנה, ירושלים תשמ״ו; ׳מעשה חושבי, קיצור כוונת המצוות מהאר״י, ירושלים תשנ״ב; ׳כנף רעים׳, קיצור כוונת התפילה מהאר״י ^ז"ל, ירושלים תשנ״ב. חיבורים קבליים אחרים

קבלת האר״י דחקה את קבלת ר׳ משה קורדובירו, אבל נכתבו יצירות רבות המבוססות על שתי האסכולות. ר׳ יצחק צבע, בן המאה ה־17, חיבר את הספרים. ׳שערי בינה׳, ׳מקום בינה׳, 'אם לבינה׳, ׳מבוא שערים׳, שלוניקי תקע״ג, ובהם ליקוטים וביאורים לקבלת האר״י, וגם למשנתם של ר׳ משה זכות, ר׳ אברהם אזולאי ור׳ אברהם פינטו. ר׳ משה אבן צור כתב בראשית המאה ה־18 את ׳מערת שדה המכפלה׳, ירושלים תר״ע.

ר' שלום בן משה בוזאגלו(1700־1777) ממראכש, שכיהן בלונדון, כתב פירוש חשוב לזוהר׳ לפי תורת האר"י, בשם ׳מקדש מלך, אמשטרדם תק"י. פירושו על כל מאמרי ׳הזוהר׳ יצא בספרים אלה: ׳הדרת מלך׳, אמשטרדם תקכ״ו; ׳כסא מלך', אמשטרדם תקכ״ט; 'פני מלך׳, לונדון תקל"ג. רבותיו בקבלה היו ר׳ אברהם אזולאי, שעליו הוא מתבסס בחיבוריו, וכן ר׳ יעקב פינטו, ר׳ ישעיה הכהן ור׳ יעקב גדליה. חיבורים בפרשנות ׳הזוהר׳ התמעטו בסוף המאה ה־18, אולי משום שגדל העיסוק בפרשנות כתבי האר״י ובפרשנות התורה ברוח הקבלה.

במאה ה־19: ר׳ משה בן יצחק אדרעי(1774־1842), חיבר פירוש לזוהר־ בשם ׳תורת חיים׳, לונדון תקנ״ב. וכן דיונים בתורת הנפש, בשם 'יד משה׳, אמשטרדם תקס״ט ר׳ אברהם אנקאווא (יליד 1810) כתב חמישה חיבורים בעלי אופי קבלי. שמואל אגייני מצפרו חיבר ספר בשם ׳רמת שמואל׳, ירושלים תרפ"ז, ובו בין השאר חידושים על ׳הזוהר. כל חיבוריהם של ר׳ יעקב אביחצירא המכונה ׳אביר יעקב, ור׳ רפאל משה אלבאז, מושפעים מהקבלה. ר׳ רפאל הנ״ל חיבר אנתולוגיה קבלית לפי סדר הא״ב המבוססת בעיקר על כתבי האר״י, בשם 'עדן מקדם; פאס ת״ש. ר' רפאל יעקב בן סמחון (נפטר 1857) חיבר כללים בחכמת הקבלה בשם סובר הרזים׳, גירבה תשי"ד.

ביאור תפילות, מנהגים ותיקונים בדרך הקבלה       

אחד הז'אנרים האופייניים ליצירתם של המקובלים היה פירוש התפילות על פ הקבלה משה בן מימון אלבאז מתארודנת חיבר בין השנים 1575־1604 את ספרו ׳היכל הקודש; אמשטרדם תיייג, הכולל תפילת ליל שבת לפי הנהגות ר' משה קורדובירו והאר"י.

ספרות תיקונים שהתפשטה בהשפעת הקבלה, מטרתה ללמוד ולהתפלל לשם תיקון החטאים. נוסח המלקות הנהוג לפני הימים הנוראים, כפי שהנהיגו זקני המערב וחסידי ארץ־ישראל נדפס בספר של יהודה זרקו, 'יפה נוף; ונציה של"ה. התיקון כולל מאמרי ׳הזוהר; פרקי מקרא ותפילות קודם הלימוד ואחריו.

אחד ׳התיקונים׳ הקדומים במרוקו הוא תיקון הלימוד של ערב ראש חודש הכלול בקובץ סגולות שחיבר יעב״ץ. חוברו גם ספרי מוסר וסגולות המושפעים מהקבלה. פרטים נוספים על חיבורים אלה ראו בנספח 1

יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-דרושים–ספרות הקבלה-ר' אברהם אזולאי.

עמוד 149